השופט שאול שוחט: חיוב מזונות משקמים לבת זוג לשעבר (רמ"ש 1515-05-21)

והוצאותיו בסך של 15,884 ₪ לחודש. בד בבד עם הגשת התביעה למזונות עתרה המשיבה גם בבקשה למזונות אזרחיים שיקומיים זמניים בשיעור זהה לזה לו עתרה במסגרת התביעה.

ביום 15.10.20 פסק בית המשפט קמא למשיבה סכום חד פעמי של 5,000 ₪ בגין מזונות משקמים זמניים.

ביום 15.11.20 , לאחר שהתקבלה תגובת המבקש לבקשה, ניתנה החלטת ביהמ״ש קמא בבקשת המשיבה למזונות זמניים. במסגרת ההחלטה פירט ביהמ״ש קמא את השתלשלות העניינים, את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, ולבסוף חייב את המבקש לשלם לידי המשיבה שלושה תשלומים שווים ורצופים ע״ס 7,000 ₪ כ״א עבור חודשים נובמבר 20, דצמבר 20 וינואר 21. ביהמ״ש קמא נימק את החלטתו זו באופן הבא:

"

במקרה דנן נחה דעתי כי "מאזן הכוחות" בין המבקשת למשיב, נוכח הפרשי הגילאים, נוכח הפרשי ההכנסה ונוכח אופי התנהלות הקשר כפי שאף העיד המשיב בעצמו אשר נהג לרכוש ו"לפנק" את המבקשת הינו זכה המצדיק פסיקת מזונות משקמים.

נחה דעתי כי המבקשת זקוקה לתמיכת המשיב בנקודה זו מן ההיבט הכלכלי ואף אם למבקשת פוטנציאל השתכרות הרי שבתקופת ביניים קצרה זו, על המשיב להמשיך ולתמוך במבקשת כפי שנהג משך השנים.

לא מצאתי לקבל את היאחזות המשיב במשך הנישואין הקצר שכן אין חולק כי הצדדים ניהלו קשר זוגי משך מספר שנים, קבעו להתחתן, ביטלו, חוו הריון והפלה, מגורים משותפים, טיוטות להסכם ממון וכיו״ב.

טרם נפרשה מלוא היריעה בפני בית המשפט ובין הצדדים פער ניכר בגרסאות ואולם נוכח הנתונים שהוצגו ובהינתן כי עסקינן במזונות זמניים כך שביהמ"ש אינו מחויב לבצע בשלב זה ניתוח מקיף של הראיות, הגעתי לכלל הכרעה וכדלקמן יחד עם זאת מוצע בחום לצדדים להידבר ביניהם ולסיים המחלוקות בפשרה. "ביום 4.2.21 הורה ביהמ״ש קמא למבקש לשלם לידי המשיבה תשלום נוסף בן 7,000 ₪ וזאת עבור חודש פברואר 2021.

ביום 7.3.21 קיים ביהמ״ש קמא דיון בתביעת המזונות במסגרתו נחקרו הצדדים ולאחר מכן הוגשו סיכומיהם בכתב בבקשה למזונות שיקומיים זמניים.

ביום 24.3.21 ניתנה החלטת ביהמ״ש קמא המחייבת את המבקש לשאת במזונות זמניים למבקשת בסך של 7,000 ₪ לחודש וזאת החל מחודש מרץ 2021 ועד לחודש דצמבר 2021. ביהמ״ש קמא נימק את החלטתו כדלקמן:

"

לאחר שמיעת הצדדים ולאחר שתיכללתי מלוא הנתונים שהונחו בפניי, הגעתי לידי מסקנה כי בשנים האחרונות עברה המבקשת טלטלות רגשיות לא פשוטות, בין היתר ביטולי חתונות, שתי הפלות, סיום מערכת יחסים ארוכה ומשמעותית עבורה וכו׳ והיא מנסה כעת לתור אחר עתידה- החל ממקום מגורים וכלה במקום עבודה, זוגיות חדשה וכיו״ב.

המבקשת פיתחה תלות כלכלית במשיב, המבוגר ממנה בלמעלה מ- 20 שנה ואשר אין חולק כי הרעיף עליה כל טוב בזמן החיים המשותפים, והוא היווה עבורה עוגן ומשענת רגשית וכלכלית כאשר היו יחדיו.

אשר על כן ובהמשך לנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 15.11.2020, נחה דעתי כי זכאית המבקשת להמשך תמיכה ועל מנת לשקם את חייה ולפעול להחזרת חייה למסלולם המיטבי, שכן המבקשת בעלת מגוון יכולות אשר יסייעו לה בכך. "

על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענת המבקש, פסיקת בית המשפט קמא מזונות משקמים למשיבה לתקופה כה ארוכה ובסכומים שנפסקו, אינה עולה בקנה אחד עם התנאים שנקבעו בפסיקה למתן סעד שכזה. פסיקת מזונות שיקומיים זמניים נועדה למקרים חריגים כאשר ברור כי ללא "עזרה ראשונה" לא תוכל האשה להתקיים, ולא נועדה להקנות בידי המשיבה, אשה צעירה ללא ילדים, בריאה ומשכילה אשר יכולתה להתפרנס גבוהה, מותרות לצורך מימון חיי פאר. לגישת המבקש, העובדה כי המשיבה אשה צעירה והוא גבר מבוגר אינה אמורה לבוא לחובתו עפי שנימק זאת ביהמ״ש קמא אל בדיוק הפוך מכך - השיקול המרכזי אותו יש לבחון על מנת להכריע אם אחד מבני הזוג זכאי למזונות משקמים וגובהם הוא ההיתכנות לקיומם של מקורות פרנסה חלופיים ועל כן יש להידרש לשאלה מה ההכשרה המקצועית והניסיון התעסוקתי של בן הזוג "הביתי" ובכלל זה קרבתו לגיל פרישה. למשיבה חסכונות ניכרים, אין לה כל בעייה להתפרנס ולא הייתה לה גם בעייה להתפרנס בעבר ולא הקשר הרומנטי שניהלה עם המבקש שכלל נישואים קצרים של חודשים ספורים הוא שמונע ממנה לעבוד או להתפרנס, בוודאי לא לאחר שנה שלמה מאז הפרידה. המבקש טוען כי הוכיח לפני ביהמ״ש קמא כי המשיבה מחזיקה ברשותה סכומי כסף נאים, היא כעת מסרבת לעבוד ולאחר שכבר נפסקו לזכותה סכומים של עשרות אלפי שקלים היא רוצה עוד ועוד סכומים ודורשת להגדילם על מנת לממן חיי פאר. לטענת המבקש, המשיבה ביססה את בקשתה על הכלל הנובע מהדין האישי של "עולה עמו ואינה יורדת" וביהמ״ש קמא שגה כשקיבל את בקשתה "מכוח דיני החוזים הכלליים תוך שימוש בפסיקה שאינה חלה על המקרה דנן".

לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובה. המשיבה בתשובתה לבר"ע מצדדת בהחלטת ביהמ״ש קמא ובנימוקיה. לטענתה היא "פיתחה תלות כלכלית במבקש ועיכבה את התקדמותה המקצועית והאישית (לא עובדת מספר שנים) נוכח הסכמות הצדדים, וכי בשים לב להיותה הצד החלש מבין שני בני הזוג, הרי היא נזקקת להמשך תמיכתו הכלכלית של המבקש" ; המבקש הקנה בידה "התחייבות כתובה ואבסולוטית לשאת בכל הוצאותיה"; חייהם המשותפים של הצדדים יצרו תלות כלכלית ברורה של המשיבה במבקש; למשיבה יש קושי עצום למצוא עבודה לאחר שלא עבדה מספר שנים והיא כיום מטופלת פסיכלוגית ומנסה לשקם את חייה לאור הקשר ההרסני עם המבקש, דבר ש"ייקח זמן רב" ולכן ביהמ"ש קמא שהיה ער לעובדות אלו פסק לה דמי מזונות משקמים; המשיב הוא מולטי מיליונר, שהוצאה של 7,000 ₪ לחודש בגין מזונותיה המשקמים לא מהווים אפילו "מכה קלה בכנף" עבורו וכל טענה לפיה יש בידיה כספים למחייתה אין בה כדי לגרוע מזכותה לקבלת דמי מזונות שיקום ואין היא אמורה "לאכול את חסכונותיה"; החלטת ביהמ״ש קמא לא ניתנה על בסיס הכלל של "עולה עמו ואינה יורדת"אלא על פי הפרמטרים שנקבעו בפסיקה לפסיקת מזונות אזרחיים שיקומיים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור באופן שהחיוב במזונות משקמים זמניים עליו הורה ביהמ״ש קמא ייפסק החל מהחודש הבא.

למסקנה זו הגעתי מבלי שמצאתי לנכון להתערב בשיקולים אותם מנה ביהמ״ש קמא במסגרת החלטתו - מאזן הכוחות בין הצדדים, הפרשי גילאים, הפרשי הכנסה, אופי התנהלות הקשר ותלות שפיתחה המשיבה במבקש- כולם שיקולים רלוונטים לצורך ההכרעה.

טענת המשיבה, המבקשת להצדיק את התוצאה לה הגיע ביהמ״ש קמא מכוח אותה "התחייבות כתובה ואבסולוטית לשאת בכלל הוצאותיה״, כלשונה, דינה להידחות הן מהטעם שביהמ״ש קמא טרם קיבל את הטענה ולא ביסס החלטותיו עליה והן משטרם עלה בידי המשיבה להוכיח את הטענה ( המבקש דחה מכל וכל את ההתחייבות וטען כי מדובר במייל חלקי שהוצא מהקשרו. עיון בתוכנו של המייל שעוסק בהתחייבות "במידה ונחזור להיות זוג נשוי" וכולל גם התחייבות "לדאוג לפרנסתך וכל צרכייך"אינו מגלה כי אותה התחייבות לכאורה ניתנה למשיבה גם לאחר פירודם, עם תום נישואיהם ועד לקץ הימים).

כאמור, כל השיקולים אותם מנה ביהמ״ש קמא בהחלטתו הם אמנם רלוונטים, אך אין בהם די.

ברע"א 8256/99פלונית נ' פלוני)פורסם במאגרים ביום 10.12.13) נקבע ע״י כבוד הנשיא (בדימוס) השופט ברק כי על בסיס עקרון תום הלב יש לפסוק מזונות משקמים באופן שימשיך את קווי המחשבה של הצדדים עובר לקרע וכי ההגינות והיושר מחייבים כי במקום שהאחד נזקק לתמיכתו של האחר אם במזונות ואם באמצעים אחרים יש לתת לו תמיכה זו. מועד התשלום ייקבע על פי דרישות יושר, הגינות ותחושת צדק, וגובה המזונות ומשך תקופת החיוב יבחנו אף הם בראי תום הלב בשים לב בכל מקרה ומקרה לגופו, התנהגות הצדדים, מצבם הכלכלי, בני זוג חדשים ועוד.

בהמשך קבע השופט ברק בנוגע לבת זוג שהיתה תלויה כלכלית בבן זוגה וסולקה מדירת המגורים של הצדדים כך:

"כך למשל אם בת־הזוג שלה תלות כלכלית בבן־זוגה סולקה מבית המגורים, מחייב עקרון תום־ הלב, על שני היבטיו, כי היא תזכה במזונות כדי שתוכל לשקם את מצבה ולתמוך בעצמה (ראו פסק־ דינו של השופט י׳ גייפמן בתמ״ש (ת״א) 63323/97 הנ״ל [52]). תום־הלב דורש כי "סיום החיים המשותפים הנעשה עפ"י רצון צד אחד ייעשה תוך מתן תקופה סבירה לצד השני להתארגן לקראת סיום החיים המשותפים...״ (השופטת נ׳ מימון בתמ״ש (י־ם) 10681/98 הנ״ל [53]). ד״ר ש׳ ליפשיץ רואה בכך חיוב נתבע אופי של "מזונות משקמים" (ראו ליפשיץ, במאמרו הנ״ל "נשואים נתבע־כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים־בציבור״ [67], בעמי 830). בהקשר זה הוא כותב:

...כידוע, אחד ההבדלים המשמעותיים בין חיים כידועים־בציבור לחיים כנשואים הוא שבמקרה של ידועים־בציבור, אין נדרשים גירושים רשמיים להתרת הקשר. לפיכך, במקרה של ידועים־בציבור, צד מעוניין עשוי לסיים את הקשר באופן חד־צדדי ומיידי. בהתאם לכך, כאשר מדובר בידועים־ בציבור שהתקיים ביניהם דפוס של תלות כלכלית, משמעותה של הפסקה מיידית של המחויבות הכלכלית עם התערערות היחסים תהיה בפגיעה קשה בבן־הזוג התלוי כלכלית. במקרה שמדובר בהם בבן־זוג המתגורר בדירה השייכת לבן־הזוג האחר תהיה זו פגיעה קשה במיוחד, שכן בן־הזוג ׳התלוי׳ עשוי להיות מסולק מיידית מדירת־המגורים, בטרם התארגן כלכלית באופן שיאפשר לו השגת מדור חלופי. על רקע מצב דברים זה, נראה לי כי שיקולים של הגינות, הגנה על צדדים חלשים והנכונות המודרנית להגן על הסתמכות, הגם שלא גובתה בהסכם מפורש, מחייבים לאפשר חיוב נתבע אופי של מזונות משקמים גם במקרים של ידועים־בציבור")שם, בעמי 833).

אשר למטרתם של המזונות המשקמים נפסק בבע״מ 3151/14פלונית נ׳ פלוני)פורסם בנבו, 31.5.15) כדלקמן:

"חשוב להדגיש: מזונות משקמים - כשמם כן הם. אין מדובר בזכאות קבועה למזונות, אלא בזכאות שנועדה להשיג תכלית שיקומית של השתלבות בשוק העבודה - תכלית שעניינה קיום בכבוד לאותה תקופה של "השתקמות", המשקפת את ההסתמכות על הקשר הזוגי עד כדי פגיעה ביכולת להתפרנס. הדבר יכול להתבטא, למעשה, גם ב״גישור" עד להתגבשותה של זכאות אחרת להתפרנס, למשל מקרן פנסיה. על כן, ככלל, ניתן, ואף צריך, לקבוע מועד קצוב למתן המזונות, אם כי ייתכן, שבנסיבות מסוימות מועד זה יהיה ארוך טווח, במיוחד במקרים שבהם ישנו הבדל משמעותי בין בן זוג שלא עבד כלל לבין בן הזוג המפרנס, וכשהפרידה נעשית בשלב כה מאוחר בחיים הזוגיים כשהאפשרות של בן הזוג שנשאר בבית להתפרנס היא נמוכה מאוד.

אם כן, אלו שיקולים יש לבחון על מנת להכריע אם אחד מבני הזוג זכאי למזונות משקמים, ומה צריך להיות גובהם? השאלה המרכזית בהקשר זה היא ההיתכנות לקיומם של מקורות פרנסה חלופיים. על כן, יש חשיבות לשאלה מהם ההכשרה המקצועית והניסיון התעסוקתי של בן הזוג "הביתי", מה גילו (ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה), וכן מהו שוויו של הרכוש

של בני הזוג והאם כבר חולק. לעומת זאת, אין מקום להביא בחשבון שיקולי אשם שעניינם האחריות לפירוק הקשר".

אם מזונות משקמים נועדו לצורך "גישור" עד זכות אחרת שתקום לבן הזוג ה״ביתי" להתפרנס ולכלכל את עצמו, הרי שפסיקת מזונות משקמים זמניים נועדה להבטיח שיוכל לקיים את עצמו עד שינתן פסק-דין שיכיר בזכותו.

מכאן, לדידי, קיימת חשיבות רבה לשאלה אם לעותר לסעד זמני זה של מזונות משקמים זמניים יכולת כלכלית עצמאית לקיים את עצמו ממקורותיו שלו ולו עד למועד שתתברר תביעתו.

בענייננו - המשיבה בבקשתה למזונות זמניים טענה כי היא "אינה עובדת, אין לה כל הכנסה וניסיון לצייר את המבקשת כבעלת כישורים אלו ואחרים דינם להידחות שכן אין לה כל עתיד ו/או אופק תעסוקתי היות ושנים נסמכה על שולחנו של המשיב אשר דאג לכל צרכיה לרבות קניית רכבי יוקרה ( פורש ואאודי) וכאשר ניסתה לעבוד דאג המשיב להתפטרותה על מנת שתשהה במחיצתו 24/7״ (ס׳ 35 לבקשה). בפועל, המשיבה בחורה צעירה ( בת 29), אקדמאית, משכילה, שקורות חייה (שצורפו כנספח לבר"ע) מעידים גם על ניסיון תעסוקתי עשיר בין השנים 2015-2019. ככל שהקשר עם המבקש הוא שמנע ממנה לממש את יכולותיה המקצועיות, הרי שהצדדים פרודים כבר שנה. ביהמ״ש קמא לא ציין בהחלטותיו כי המשיבה לוקה חלילה במגבלה מסוימת, פיזית או נפשית, המונעת ממנה לשוב לשוק העבודה. בין טענת המשיבה לפיה היא כיום "מטופלת פסיכולוגית" ונמצאת "בהכוונה תעסוקתית" ועד למסקנה כי היא ללא "כל עתיד ו/או אופק תעסוקתי" המרחק הוא רב. אפילו רב מאוד. עם כל זאת, משלביהמ"ש קמא היכרות עם הנפשות הפועלות (היכרות אותה נעדר בימ״ש זה) לצורך החלטתי זו אצא מנקודת הנחה (הגם שזו לא נכתבה בהחלטה) לפיה התרשמות ביהמ״ש קמא הייתה כי המשיבה צפויה שלא להשתלב במעגל העבודה אף עד תום השנה האזרחית (כשנה וחצי לאחר הפירוד).

ועדיין - נשאלת השאלה האם אין בידי המשיבה די ממקורותיה שלה לצורך קיומה ולו לתקופת הביניים עד שתתברר תביעתה?

המשיבה מרבה לצטט מתוך החלטת ביהמ״ש קמא מיום 15.11.2020 קביעות עובדתיות שנוחות לה ומדגישה כי לא הוגש כל ערעור על ההחלטה. אחת מאותן קביעות בהחלטה מיום 15.11.20, כנראה אחת שפחות נוחה למשיבה, נוגעת ליכולתה הכלכלית. ביהמ״ש קמא קבע שם, כי "אין חולק כי כיום המבקשת איננה עובדת; יחד עם זאת במסגרת הליך י״ס הוברר כי למבקשת כספים צבורים בשיעור של כחצי מיליון ₪ אשר לטענתה נחסכו על ידה מגיל 18 ובעזרת אמה. כמו כן אין חולק כי בהחזקתה רכב חדש בשווי של כ-160,000 ₪ אשר רכש עבורה המשיב".

דף חשבון הבנק של המשיבה שהוגש לתיק ביהמ"ש בצו שניתן מגלה כי בחודש מאי 2020 החזיקה המשיבה למעלה מ250,000 ₪ בחשבון עו״ש ( נספח 10 לבר״ע).

בחקירתה לפני ביהמ"ש, חקירה שהתקיימה ביום 7.3.21, ימים ספורים לפני מתן ההחלטה נושא הבר"ע, העידה כי כיום יש בחשבונה ״מעל 150,000 -160,000 ₪״ (עמי 2 ש'5 לפרוט^,) והסבירה את מקור הפער בתשלום של מעל 100,000 ₪ ששילמה לעורכת דינה ובמשיכה נוספת שנערכה יום לפני הגשת תביעותיה שלטענתה נועדה להחזר חובות לאמה ולאביה החורג (עמי 2 לפרוט׳).

אין בהחלטת ביהמ״ש קמא כל הסבר מה מונע מהמשיבה לכלכל את עצמה, עד שתתברר תביעתה למזונות משקמים, מתוך הכספים הזמינים והמצויים בחשבונה אף לפי גרסתה שלה, שיש בהם כדי לכסות הרבה מעבר למה שנפסק בהחלטה נושא הבר״ע (סכום של 7,000 ₪ לחודש עד לחודש דצמבר השנה).

בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המשיבה כי כל טענה לפיה בידיה כספים מחייתה "אין בה כדי לגרוע מזכותה לקבלת דמי מזונות שיקום ואין היא אמורה "לאכול את חסכונותיה". לעניין זה הפנתה המשיבה ״לאמור בס׳ 448 לפסה״ד 37242-03-19 ז.ע.ד נ׳ ל.ד." ולתשובתה לתגובת המבקש לבקשה למזונות זמניים (נספח 12 לתשובה לבר״ע). לא מצאתי בפסה״ד אליו הפנתה המשיבה אסמכתא לדבריה (אף לא את הציטוט שהובא בס׳ 41 לתשובה לבר״ע) ולמעשה פסה״ד המדובר, בהתאם לתכלית המזונות המשקמים, נעתר "במקצת" לתביעה התובעת שם למזונות משקמים "כדי לכלכלה בכבוד"וקצב את הזכות "עד פירוק השיתוף בדירת המגורים, אזי תזכה לקבל סכום משמעותי, בגין זכויותיה". אף במסגרת התשובה לתגובה לבקשה למזונות זמניים לא הביאה המשיבה כל מקור חוקי לבסס את טענתה זו. ודוק! אין עסקינן במזונות אשה מכוח הנישואין ולפי הדין העברי, שאז "הבעל חב במזונות אשתו אף אם היא בעלת רכוש, ואין האישה חייבת למכור את רכושה כדי להתפרנס הימנו...״ (ראו דברי השופט אלון בע"א 596/89לוי חקק נ' לוי חקק, פ"ד מה (4) 749, בעמי 767). מזונות שיקומיים - מזונות אזרחיים, אינם כלי "להעניש" את בן הזוג הנתבע בגין פירוק הקשר ואינם כלי "להעשיר" את כיסו של בן הזוג התובע, כתחליף לתביעת זכויות רכושיות המגיעות לו מכוח החיים המשותפים. מדובר בכלי שנועד לתת תרופה לתקופה קצובה ומוגבלת לשם שיקומה של התובעת ומתן פסק זמן לארגון מחדש, כך שתוכל להתארגן כלכלית ולפתוח בחיים חדשים. לכן, מקום בו יש לתובעת מקורות זמינים משלה לצורך כלכלתה, דומה שהענקת סעד זמני של מזונות שיקומיים זמניים, היא בגדר תרופה שאינה נדרשת ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית זכות זו שמקורה בפסיקה.

על מנת שלא להכביד יתר על המידה על המשיבה החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור באופן חלקי כך שהחיוב שהושת על המבקש יופסק החל מהחודש הבא. כל סכום שנפסק עד כה ממילא יילקח בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי שיינתן על-ידי ביהמ״ש קמא. למען הסר ספק, אין בהחלטתי זו כדי להצביע על התוצאה הראויה של פסה"ד הסופי, שם ינמק ביהמ״ש קמא את גובה המזונות ומשך תקופת החיוב שימצא לנכון כנדרשים לצורך שיקום המשיבה לתקופת הסתגלות לחייה החדשים.

סוף דבר

הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור לעיל, כך שיבוטל החיוב במזונות זמניים לחודשים אוגוסט - דצמבר 2021.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך של 7,000 ₪.

העירבון, על פירותיו, יושב לידי המבקש.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, י״ג אב תשפ״א, 22 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא