השופט סארי ג'יוסי: פס"ד בעניין טיסת קטינים לחו"ל ללא ליווי הורה בזמן קורונה, בכדי לטייל באירופה עם אביהם, כשהאב אינו מגלה באיזה ארץ והיכן ישהו (רמ"ש 45108-08-21)

ב.    ככל שהדבר אינו מתאפשר, מדוע שלא ידאג כי נסיעתם של הקטינים עד להגעתם אליו ובחזרה מחו״ל, תיעשה בליווי בגיר (מלווה).

ג.     יעד הנסיעה של הקטינים והיכן ישהו עם אביהם בחו״ל.

בהמשך היום הגישה המבקשת בקשה נוספת, במסגרתה התבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לקטינים הואיל והקטין מיטב לקח את שני הדרכונים מכספת בית המשפט.

בו ביום דחיתי את הבקשה האמורה, וציינתי כי מדובר "בסעד שאינו מידתי, וכי לא כך נתבקש לכתחילה" ובהמשך הוריתי על מחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע, הואיל והדרכונים של הקטינים, כאמור לעיל, נמסרו כבר לידיו של מיטב.

ביום 22.08.2021 הגיש המשיב את תשובתו, ובמסגרתה נטען, כי הוא אינו יכול לשוב לישראל וללוות את הקטינים בנסיעתם המשותפת לחו"ל, הואיל ולו יעשה כן, יצטרך לשהות בבידוד למשך ארבעה-עשר ימים.

בנוסף נטען, כי בענייננו אין מדובר, כלשונו של המשיב, ״בילדים אלא באנשים בוגרים בני 17 ו 14״, וכי בעטיה של המבקשת שבו הקטינים לארץ, ולא נפגשו עימו בחו״ל, כפי שתוכנן מלכתחילה.

עוד ובנוסף נטען, כי לא נמצא מלווה בגיר שיוכל ללוות את הקטינים בטיסתם לחו״ל, נוכח ההתראה הקצרה, וכי מכל מקום ליווי מעין זה כרוך בעלויות גבוהות.

המשיב ציין, כי ישהה עם הקטינים ב-״מדינות באירופה", אשר השבים מהן אינם נדרשים לבידוד.

ביום 23.08.2021 הגישה המבקשת תגובה לתשובת המשיב, וביקשה להורות למשיב, נוכח הנסיבות שנוצרו, ללוות את הקטינים בשובם ארצה, ולמנוע את הישנות יציאת הקטינים מן הארץ לבדם בעתיד.

עוד טענה המבקשת, כי המשיב אינו מעדכן אותה בדבר מקום הימצאם של הקטינים, וכי הוא אינו מתקשר עימה כלל ועיקר.

לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא, לכל התיעוד הרלוונטי, לבקשת רשות הערעור של המבקשת, לתשובת המשיב, ולתגובת המבקשת לתשובת המשיב, אני מוצא, כי דין הבקשה להימחק, וזאת בשים-לב לעובדה, כי הואיל ודרכוניהם של הקטינים נמסרו לקטין, מיטב, כמצוות

בית משפט קמא, וכי בקשת המבקשת לעיכוב יציאתם של הקטינים מן הארץ נדחתה, הפכה בקשת רשות הערעור, במרביתה, ללא רלוונטית.

לצד זאת אדגיש, כי אין בידי לקבל את תשובת המשיב, לא מיניה ולא מקצתיה.

אדגיש, כי על הצדדים חובה לפעול כמצוות סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב-1962, שכותרתו "קנה מידה לחובת ההורים":

"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין".

ויובהר, כי גיל הקטינות מסתיים בהגיעו של ילד לגיל 18.

סבור אני, כי בנסיבות שבענייננו, בשים-לב למגפת הקורונה המשתוללת בעולם, להנחיות המשתנות של ראשי מערכות הבריאות בישראל ובעולם, וגיל הקטינים, טיסה ללא ליווי אדם בגיר אינה עולה בקנה אחד עם הוראת החוק האמורה, גם לנוכח הבדיקות השונות שיתבקשו הקטינים לעבור, בין אם בעת יציאתם מן הארץ, ובין אם עם נחיתתם בחו״ל, וקשיים שונים שיכולים להתעורר בעטיה של מגיפת הקורונה, ועמם יצטרכו הקטינים להתמודד בזמן אמת, ומן הראוי שהדבר ייעשה בסיועו וליוויו של הורה או למצער, אדם בגיר אחר המוכר להם.

אציין, כי האמור נכון ואף ביתר-שאת, גם לגבי העברת מסרים לצד השני באמצעות הקטינים, לרבות בכל הנוגע למידע בדבר מקום הימצאם בחו״ל, כך שעל המשיב לדווח למשיבה ובמישרין היכן ישהו הקטינים.

לפיכך, אני מורה למשיב ללוות את הקטינים בטיסתם ארצה, ולחלופין, לפנים משורת-הדין, ללוות אותם לנמל-התעופה בחו״ל, ממנו ישובו הקטינים לארץ בטיסה ישירה, ללא נחיתות ביניים. המשיב ידאג לביטוח-רפואי של הקטינים למשך שהייתם בחו״ל, לרבות בכל הנוגע לנגיף הקורונה, ויפעל על-פי הנחיות משרד הבריאות על-מנת שתותר כניסתם של הקטינים לארץ.

עוד ובנוסף אני מורה למשיב למסור למבקשת מידע מפורט בדבר מקום הימצאם של הקטינים במהלך חופשתם עימו בחו״ל, ולוודא, כי המבקשת קיבלה את המידע האמור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים