האם משמורת משותפת והורות משותפת הן זכות של הילד?

משפחות רבות עם ילדים נפרדות בכל רחבי העולם. בצרפת, למשל, כמעט 200,000 ילדים בשנה מושפעים מגירושי הוריהם. לאחר גירושין, קצת יותר משבעה מתוך עשרה ילדים (73%) גרים רק עם אמם ומבקרים את אביהם בסופי שבוע לסירוגין. תופעה זו מעלה את שאלת גורלם של ילדים אלו בטווח הקצר והארוך, במיוחד לאור מחקרים הראו כי מעורבות פעילה של שני ההורים בחיי הילדים חיונית להתפתחותם ולרווחתם.

אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד (1989), כמו גם מגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי (2011, סעיף 24), קובעת כי יש לאפשר לילדים לשמור על יחסים משמעותיים עם שני הוריהם. במקביל, מעורבות האב במשימות גידול וטיפול בילדים במשפחה גדלה באופן משמעותי בעשורים האחרונים, מה שבשילוב עם הבולטות של מעורבותן של אמהות בהשתתפות בשוק העבודה, קרא להסדרים משפחתיים חדשים שיש לקחת בחשבון. מדיניות ציבורית.

והכי חשוב, מחקרים עדכניים הוכיחו בבירור שהקשרים המתמשכים של ילדים עם שני ההורים הם חיוניים, ללא קשר לגילם ולמצבם של הילדים. התכנסויות אלו מעלות את השאלה לגבי רפורמות נחוצות במדיניות חברתית-משפטית ובפרקטיקות הטיפוליות המתמקדות ביחסים שלאחר גירושים/פרידה וסידורי חיים, על מנת לשפר את הרווחה, ההתפתחות וה"טובה" של ילדים שהוריהם חיים בנפרד. . בנוסף, הם מציינים את החשיבות של העלאת המודעות הציבורית לחשיבות ביצוע הרפורמות הללו.

הזכות לקיים יחסים שוטפים עם שני ההורים
האמנה בדבר זכות הילד , סעיף 9-3, מדגישה

"זכותו של ילד הנפרד משני ההורים או מאחד מהם לקיים באופן קבוע קשרים אישיים ומגע ישיר עם שני ההורים, אלא אם הדבר נוגד את טובת הילד".

זכות זו בולטת ביותר למצבים של הפרדת הורים, הנזכרים בסעיף 9-1, הקובע כי, "מדינות שהן צדדים יבטיחו שילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא כאשר רשויות מוסמכות בכפוף ל ביקורת שיפוטית קובעת, בהתאם לחוק ולנהלים החלים, שהפרדה כזו נחוצה לטובת הילד".

עם זאת, לא זכויות הילדים ולא הגדרת טובתם אינן הגדרה ישירה, לא באמנה ולא בדיני משפחה. יש לפרש מושגים אלו בהתאם למצב ולנסיבות הייחודיות של כל ילד. פרשנות זו נופלת באחריות השופטים, אך היא גם עניינם של ארגונים בינלאומיים המתמקדים ברווחת הילדים. לפיכך, כנס 2014 בחסות מועצת אירופה הגיע למסקנה כי:

"אין הגדרה מקיפה למושג ['טובת הילד'], וכי עמימותו הביאה לקשיים מעשיים למי שמנסים ליישם אותו. יש הטוענים שלפיכך יש להשתמש ב'טובת האינטרסים' רק כאשר יש צורך, מתאים וניתן לקידום זכויות הילדים, בעוד שאחרים רואים בגמישות של הרעיון את הצד החזק שלו".

אנו דוגלים בגישה של "טובת הילד מנקודת המבט של הילד" שתחליף את הסטנדרט הנוכחי, תוך התחשבות בתוצאות של מחקר ממוקד בילד על ההשלכות של גירושי הורים על רווחת הילדים.

האיזון בין עבודה לחיי משפחה
ההכרה בכך שהילד נהנה הן מהטיפול והן מהיחסים הקרובים עם שני ההורים משקפת שינויים לקראת חלוקות שוות יותר של מטלות הורות ומטלות ביתיות בין אמהות ואבות, כמו גם בתפקיד של כל אחד מהם בניסוח עבודה-משפחה, בהקשר של הדגם המשפחתי המפרנס כפול . משמעות הדבר היא שהמודל המשפחתי של המפרנס/עקרת בית ומטפלת התיישן או כנוהג משפחתי או כבסיס לפוליסות משפחתיות.

התקדמות חברתית ופוליטית הביאה לגישה של בנות להשכלה גבוהה ולהשתלבותן של נשים במקצועות. אין ספק, נותרה התקדמות נוספת בהקשר זה. למשל, יש להתאים את חופשת הלידה כדי לאפשר שימור טוב יותר בעבודה, ולהאריך את חופשת האבהות כדי לאפשר לאבות לבנות, לשמור או לחזק קשרים עם תינוקות וילדים צעירים מאוד.

מחקרים פסיכולוגיים עדכניים מוכיחים שאין תחרות בין ההתקשרות של ילדים לאב ולאם . במקום זאת, ילדים נוטים לבנות וליהנות מקשרים התקשרות מרובים. אמהות אינן בהכרח, מטבען, רגישות וקשובות יותר לילדים מאשר אבות. גורם מרכזי בהתפתחות קשרי התקשרות הוא משך הזמן המושקע באינטראקציה עם הילד: ככל שההורה עוסק יותר בטיפול בתינוק ובילד, כך ההורה הופך להיות רגיש יותר ומגיב יותר לאותותיו של הילד.

איזון בין עבודה, משפחה וחיים אישיים, המאפשר לשני ההורים לבנות קשר בטוח עם ילדם, מחזק את היישום של סעיף 9-3 של ה-UNCRC. מאחר והילדים יצרו קשרים משמעותיים עם שני ההורים, עליהם לקיים הסדר מגורים המאפשר להם לקיים ולשמר קשרים אלו לאחר גירושין/פרידה.

ההשלכות של הסדרי מגורים על הבריאות והרווחה
המחקר הנוכחי מתכנס בתוצאות על ההשלכות של הסדרי מגורים שונים של ילדים שהוריהם נפרדו. המחקרים רחבי ההיקף שנערכו בשנים האחרונות הם מאירים.

מחקרים משבדיה ומתחומי שיפוט אחרים מראים שלילדים צעירים (בני 3-5) שחיים בהורות משותפת שווה יש רמת רווחה שווה לזו של הילדים ממשפחות שלמות. הורים ומורים, לעומת זאת, מציינים בעיות פסיכולוגיות אצל ילדים החיים בעיקר עם הורה אחד. תוצאות זהות מוצגות עם בני נוער בגילאי 12-15 . תוצאות אלו אינן תלויות ברמה החברתית-תרבותית של ההורים . מחקר עם 5,000 בני נוער בגילאי 10-18 מאשר ומבהיר את התוצאות הללו: לא ילדים בהורות משותפת שווה וגם הוריהם אינם מקופחים או מפריעים להחליף לעתים קרובות את מקום מגוריהם. בנורבגיה, מחקר עם יותר מ-7,000 בני נוער בגילאי 16 עד 19אינו מראה הבדלים משמעותיים בין בני נוער החיים בהורות משותפת שווה או משפחות גרעיניות מבחינת בריאותם הפיזית, רגשותיהם והתנהגותם החברתית.

מאידך, בכל המקרים וכמעט בכל המדדים, ילדים ובני נוער המתגוררים במעון חד הוריים מקופחים. אין זה אומר שרק מקום מגורים יחיד הוא הגורם למצב זה.

מחקרים שנערכו בארצות הברית מראים שהטבות אלו תקפות גם לילדים צעירים מאוד, מתחת לשלוש שנים. ללא קשר לרמת הקונפליקט של ההורים, מידת הלימודים או הכנסתם, ככל שהתינוק (שנה) או הפעוט (שנתיים) בילו יותר לילות עם אביו, עד 50%, כך גדל הקשר עם שניהם. או הוריה בגיל צעיר (19 שנים) בריאים ומאוזנים.

טובת הילד במאה ה-21
ארגונים בינלאומיים ובתי משפט לאומיים מתמקדים בשמירה על רווחתם וטובתם של הילדים. עם זאת, אילוצים רבים לרווחת הילד נמשכים, ושומרים על תינוקות, פעוטות, ילדים ובני נוער במסגרת טיפול וחינוך הממוקדים באם במשפחות שלאחר גירושים/פרידה. חסמים אלו פועלים לרעת ילדים, אבות ואמהות.

תקן הערכה אימהית אינו חיובי לילדים, ונראה בניגוד לסעיף 2-2 ל-CRRC של האו"ם, הקובע כי "מדינות החברות ינקטו בכל האמצעים המתאימים על מנת להבטיח שהילד מוגן מפני כל צורות של אפליה או ענישה על על בסיס מעמדם […] של הורי הילד."

הרהורים והחלטות של הורים ואנשי מקצוע עשויים להיות רלוונטיים יותר, אם פרקטיקות מקצועיות ופסקי דין משפטיים נותנים עדיפות לתנאי המגורים המאפשרים לילד לקיים "יחסים אישיים ומגעים עם שני ההורים במידת האפשר .

הרעיון של "טובת הילד במאה ה-21" יעמוד במוקד הדיון והדיון בוועידה הבינלאומית הרביעית להורות משותפת, שתתקיים בשטרסבורג, בפאלה דה ל'אירופה, ב-2018, בנובמבר. 22 ו-23.