בג"ץ הורה על ביטוול חיובו של עו"ד בהוצאות אישיות | פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 602/18, שביטל חיוב בהוצאות

עתירה שהוגשה על ידי עורך דין בגין הוצאות אישיות על סך 20,000 ₪, שהוטלו עליו על ידי בית
הדין הארצי לעבודה במסגרת ערעור שהגיש על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, לפיו יש לדחות
בקשה לאישור תובענה ייצוגיות שהוגשה על ידי הלקוח באמצעות עורך הדין.

לבקשתו של עורך הדין, הגישה הלשכה בקשה להצטרף לעתירה כידיד בימ"ש בשאלת הטלתן של
הוצאות על עורך דין מייצג. הלשכה, שיוצגה בהתנדבות על ידי עו"ד חגית בלייברג, יו'"ר (משותפת)
ועדת תובענות ייצוגיות ועו"ד איגור גילביץ' ממשרדה, טענה, בין היתר, כי נשללה מעורך הדין זכות
הטיעון, שכן בשום שלב של ההליך לא הועמד על כך שיש כוונה לחייבו בהוצאות אישיות, ולא ניתן לו
לטעון בעניין זה.

שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, נעם סולברג ודוד מינץ קיבלו טענה זו, בקבעם כי יש ממש
בטענת העותר שלא קיבל הזדמנות לשטוח את טענותיו, במובן זה שביה"ד הארצי לא הודיע לו כי הוא
שוקל הטלת הוצאות, ולפיכך הורו על ביטול חיוב העותר בהוצאות. השופטים ציינו כי לא ניתן להתעלם
מחסרונה של זכות הטיעון, שהיא כלל חשוב ויסודי.

פסק דין זה מחזק את המגמה שכבר מצאה אחיזה בפסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה על בית
המשפט לעשות שימוש בסמכות זו של הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין באוּפן זהיר ואין להפעילה
כדבר שבשיגרה, שכן מדובר בצעד חריף וקיצוני שרק במקרים נדירים ובנסיבות מיוחדות ראוי להפעילו.

לשכת עורכי הדין בראשותי תמשיך לפעול לחיזוק מעמדם של עורכי הדין, על מנת שיוכלו לייצג את
שולחיהם במסירות וללא מורא, מבלי שחרב הטלת הוצאות אישיות תהיה מונפת תדיר מעל צווארם
כל אימת שהתנהלותם המקצועית אינה לרוחו של גורם כזה או אחר. עורכי הדין הם מעמודי התווך של
מערכת עשיית הצדק, והלשכה תעשה כל שלאל ידה לאפשר להם להמשיך ולבצע את מלאכתם בייצוג
לקוחותיהם בבתי המשפט ללא כל חשש.

זה המקום להודות לממונה על ועדת תובענות ייצוגיות בלשכה, עו"ד יובל טייק ולממונה על פורוּם
עבודה, עו"ד שמעון לפיד, על תרומתם לטיפול בנושא.
בברכת חברים,

אבי חימי, עו"ד

ראש לשכת עורכי הדין

השופט נ' הנדל:

1.        מונחת לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שאישר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, לפיו יש לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הבקשה הוגשה על ידי עותר 2 באמצעות בא כוחו – עותר 1. לא מצאנו כי קיימת הצדקה להתערב בהחלטה לדחות את אישור הבקשה, לפי אמות המידה הרלוונטיות שנקבעו בפסיקה. די לומר כי לא הוכחה עילת תביעה ביחס לכמה מן הסעדים, וביחס לחלק אחר שלהם קיימים מחסומים נוספים בפני אישור הבקשה, לרבות התיישנות חלק ממנה. בית הדין הארצי ערך איזון ראוי בין מכלול האינטרסים והצדדים.

2.        אשר להוצאות שהטיל בית הדין הארצי על עותר 1. עניין זה עשוי לעורר שאלות משפטיות שונות. בפסק הדין הודגשה התנהגות עותר 1, בהיותו עורך הדין של הקבוצה, וכן מעמדו הכלכלי של מבקש האישור – עותר 2. די לומר כי דווקא על רקע ההיבטים הכלליים והמשפטיים של העניין, יש ממש בטענת עותר 1 כי לא קיבל הזדמנות לשטוח את טענותיו, במובן זה שבית הדין הארצי לא הודיע לו כי הוא שוקל הטלת הוצאות. זאת, גם בראי העובדה שבית הדין האזורי לא הטיל הוצאות דומות והעניין לא עמד בלב הדיון. זכות הטיעון, במובנה המהותי, היא כלל חשוב ויסודי. על כן לא ניתן להתעלם מחסרונה בנסיבות המקרה. לא מצאנו כי במכלול הנסיבות יש מקום להחזרת התיק לבית הדין הארצי לעבודה. לנוכח ההתערבות בחיוב עותר 1, יש צורך לשנות את פסק הדין אף ביחס לעותר 2, והצדדים טענו בעניין בדיון שנערך בפנינו. התוצאה שאליה הגענו – ביטול חיוב עותר 1 בהוצאות – מייתרת את הצורך להידרש לטענות העקרוניות שלו  במישור הכללי.

3.        סוף דבר, הצו על תנאי יהפוך למוחלט, במובן זה שיבוטל חיוב ההוצאות שהוטל על עותר 1 בהליך שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה. בנוסף לכך, הוצאות עותר 2 באותו הליך יעמדו על 15,000 ש"ח.

           בנסיבות העניין אין צו להוצאות בהליך דנן.

           ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשע"ט (‏11.7.2019).