חיוב ערבים לצו עיכוב יציאה מהארץ במזונות האישה

האישה המערערת ובן זוגה לשעבר חתמו על הסכם גירושין ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. על פי הוראות הסכם הגירושין התחייב לשלם למערערת דמי מזונות חודשיים וכן לשאת במחצית תשלומי המשכנתא, הארנונה והגינון. להבטחת התחייבויות על פי ההסכם, הוסכם כי יוצא נגד הבן זוג לשעבר צו עיכוב יציאה מן הארץ.

נוכח הפסקת התשלום על ידי הערבים, הגישה המערערת תביעה נגדם למימוש ערבותם. על פי הנטען בתביעה צוין כי על יסוד ערבות המשיבים בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד בן הזוג לשעבר אשר יצא את הארץ ולא שב אליה. המשיבים לא הגישו כתב הגנה וניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה.

הערבים שילמו לאישה, בהתאם להוראות פסק הדין, תשלומי מזונות שונים החל ממאי 2006 ועד דצמבר 2008. לאחר מכן חדלו לשלם. בעקבות הפסקת התשלום הרצוני מטעמו, פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל לצורך אכיפת החיוב לפי פסק הדין, במסגרתו המשיכו ושילמו הערבים כספים עקב נקיטת הליכי הוצאה לפועל.

בחלוף למעלה משלוש שנים, ולאחר שקבלו זכות לעיין בתיק בית המשפט, הגישו הערבים בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין ובקשה לביטול פסק הדין כנגד הערבים, בקשה אשר נדחתה בהחלטת רשם.

בהחלטתו דחה כב' הרשם את טענות הערבים, וקבע כי לא מצא טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד לביטול פסק הדין; בנוסף חייב את הערבים לשלם למשיבה הוצאות משפט.

 הכרעה

לא היה מקום שבית משפט קמא יתעלם מטענות הסף - כבדות המשקל – שהועלו על ידי המערערת. המשיבים, כך לטענת המערערת, לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שכן מדובר בכתב ערעור שהוגש לבית משפט קמא בחלוף 7 שנים מיום ההחלטה האחרונה שניתנה בידי כב' הרשם ו-3 שנים מאז ההוראה למתן הסיכומים בהליך הערעור הראשון.

סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה

הליך הערעור הראשון נמחק לאחר שהמשיבים לא הגישו סיכומים במשך 3 שנים, ובית משפט קמא הורה על מחיקתו. המשיבים לא ביקשו לבטל את פסק הדין שהורה על מחיקת הערעור הראשון, תחת זאת הגישו הליך ערעורי חדש (על אף שלא ציינו על איזה החלטה הם מערערים) בחלוף 7 שנים מיום ההחלטה האחרונה שניתנה בידי כב' הרשם בתיק.

אכן, סדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה גמישים יותר מבתי המשפט הדנים בתובענות אזרחיות, אך גמישות זו אין פירושה ביטול ההליכים, מבלי לקיים איזונים ובלמים מתבקשים.

סע' 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה נועד להקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה להתגבר על מכשולים טכניים בסדרי הדין, כך שללא שימוש בסמכות ייווצר עיוות דין קיצוני. 

סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה יצר גמישות ביישום דיני הראיות וניהול המשפט הניתנת לשופט הדן בענייני משפחה, זאת בשל אופיו המיוחד של הליך זה. גמישות זו לא באה לעולם על-מנת ליצור תוהו ובוהו של 'לית דין ולית דיין' וכדי להתיר לבית-המשפט לענייני משפחה לדרוש כל דרישה מבעלי-הדין.

סע' 8 לחוק איננו בבחינת "סעיף סל" שנועד להתגבר על כל משוכה הנקרית בדרך להכרעה בתובענות בענייני משפחה. יש צורך לאזן בין שני אינטרסים מתנגשים: בצד האחד, ישנה חשיבות רבה לשמירת שיקול הדעת הרחב והגמישות בבית המשפט לענייני משפחה, אך מצד שני, נודעת חשיבות רבה ליציבות ולודאות בסכסוכי משפחה בכלל ובסכסוכי ממון ורכוש בפרט. 

בית משפט קמא, בשם הגמישות הדיונית, מחל למשיבים על כל מחדל, וביטל לחלוטין את טענות הסף מטעם המערערת. קביעתו זו אינה יכולה לעמוד. סבורני כי מחדליי המשיבים, בצירוף הנימוקים לגופם של דברים, כמבואר לעיל, מחייבים מסקנה אחרת.

בפני המשיבים עומדים הליכים על פי חוק להביא את עניינים להכרעה (תביעה עצמאית לביטול פסק דין שניתן במרמה) - אך הם בחרו במסלול הלא נכון. המשיבים זנחו את ההליך הראשון זמן ממושך, ולא הגישו בקשה להארכת מועד.

לא ניתן בהליך זה לכופף את כל סדרי הדין ואף לבטלם, בשם אותה" ראיה נוספת" הייתה רלבנטית להליך הראשון ולא להליך בפני בית משפט קמא, לאחר שהמשיבים זנחו את ההליך והתעוררו בחלוף 3 שנים תמימות.

לא ניתן, להתעלם ולדלג מעל מחדלי המשיבים בהליכים עד כה. בכוחם של מחדלי המשיבים הרבים כמפורט לעיל, לסלק את הערעור על סף, בין בנפרד ובין בהצטברותם יחידו .

להורדת פסק הדין לחצ/י על הקישור מטה