אמנת אימוץ האג

 

אמנת האג על הגנת ילדים ושיתוף פעולה בגין אימוץ הבין-ארצי (או אימוץ אמנת האג ) היא אמנה בינלאומית להתמודדות עם אימוץ בינלאומי , הלבנת הילד , ועל סחר בילדים במאמץ להגן המעורבים מהשחיתות, הפרות, וניצול המלווה לעיתים באימוץ בינלאומי.  האמנה נחשבה כמכריעה מכיוון שהיא מספקת הכרה רשמית בינלאומית ובין ממשלתית באימוץ בין-מדיני כדי להבטיח כי בדרך כלל אימוץ על פי האמנה יוכר ותקבל תוקף במדינות צד אחרות.

 

מטרות

הקדמה לאמנה קובעת:

 

אימוץ בין מדינות ייעשה לטובת הילד ובכבוד לזכויותיו הבסיסיות ולמניעת החטיפה, מכירה של ילדים או תנועה אליהם, וכל מדינה צריכה לנקוט, בראש סדר העדיפויות, בצעדים מתאימים כדי לאפשר לילד להישאר בבית משפחתו.

המטרות העיקריות של האמנה נקבעו בסעיף 1:

 

לקבוע אמצעי הגנה על מנת להבטיח כי אימוץ בין-ארצי יתקיים לטובת הילד ובכבוד לזכויותיו הבסיסיות המוכרות בחוק הבינלאומי,

להקים מערכת של שיתוף פעולה בין המדינות המתקשרות כדי להבטיח שמירה על האמצעים הללו ובכך למנוע את החטיפה, המכירה או התנועה בקרב ילדים,

כדי להבטיח את ההכרה במדינות המתקשרות באימוץ שנעשו בהתאם לאמנה.

היסטוריה

האמנה פותחה על ידי ועידת האג למשפט בינלאומי פרטי , הארגון הבולט בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי . היא הסתיימה ב- 29 במאי 1993 ונכנסה לתוקף ב- 1 במאי 1995.  החל ממרץ 2019 אושרה 99 מדינות לאמנה. דרום קוריאה , נפאל , ואת רוסיה חתמו אך לא אישררה אותה.  מדינות רבות שלא אישררו את האמנה אינן מאפשרות אימוץ חוץ של ילדיהן ולא אימוץ ילדים זרים.

 

מדיניות ונהלים

ביחס למכשירים הרב-צדדיים הקודמים הכוללים כמה הוראות בדבר אימוץ בין-ארצי, אמנת האימוץ של האג היא המכשיר הרב-צדדי העיקרי המסדיר את האימוץ הבינלאומי וקוראת לצורך בתיאום ושיתוף פעולה ישיר בין מדינות כדי להבטיח שמירה על האמצעים המתאימים. .

 

לאמנת אימוץ האג יש כמה דרישות. תהליך האימוץ כולל הקמת "רשות מרכזית" שתשמש כקשר העיקרי של המדינה בתהליכי אימוץ; מילוי מספר בדיקות עבור ילד הזכאי לאימוץ, כולל אימות תקינות האימוץ על פי חוקי שתי המדינות; ועושה מאמץ סביר מראש להקל על אימוץ מקומי המסכים להשתמש רק בסוכנויות אימוץ מוסמכות.

 

סעיף III מתאר את האחריות לפיה יש לאשר את התהליך כולו על ידי רשויות האימוץ המרכזיות המיועדות על ידי המדינות המתקשרות. אם היא מיושמת במלואה ברמה הלאומית, האמנה מציעה מסגרת הגנה מפני הסיכונים הפוטנציאליים של אימוץ פרטי (כאשר ההורים המאמצים קובעים את תנאי האימוץ ישירות מול ההורים הביולוגיים או מול מוסדות ילדים הממוקמים בארץ המוצא, מבלי לחזור על עצמם. לספקי שירותי אימוץ מוסמכים).

 

יישומה והפעלתה של אמנת האימוץ הבין-ארצית משנת 1993: מדריך לשיטות עבודה טובות , שהוכן על ידי HCCH, נותן סיוע להפעלת האמנה, השימוש בה ופרשנותה.

 

תאימות

כדי לעמוד בתקנים בינלאומיים, הוחלו שינויים רבים בחקיקה הלאומית המחוקקים חוקים להפללת המעשה להשגת רווחים פסולים מאימוץ בינלאומי.  עם זאת, מקרים של סחר ומכירה של ילדים לצורך אימוץ ממשיכים להתרחש באזורים רבים בעולם. בשנת הכספים של 2006 סייע משרד החוץ לענייני ילדים בהחזרתם לארצות הברית של 260 ילדים שנחטפו או הוחזקו שלא כדין ממדינות אחרות ו- 171 ילדים הוחזרו ממדינות שהן שותפות לאמנה עם ארצות הברית. במיוחד במצבי חירום, אסונות טבע או סכסוכים, נצפה מאומץ על ילדים מבלי לנקוט בהליכים משפטיים מחמירים, עם סיכון לכך שיש מקרים של סחר בילדים.  בירוקרטיזציה מוגזמת של תהליך האימוץ לאחר יישום אמנת האימוץ בהאג, צוינה כמבססים חסמים אפשריים נוספים להצבת ילדים.

 

---

 

אמנה בנושא הגנה על ילדים ושיתוף פעולה ביחס לאימוץ בינלאומי

(סיכום 29 במאי 1993)

המדינות החתומות על האמנה הנוכחית,

מתוך הכרה כי הילד, להתפתחות מלאה והרמונית של אישיותו, צריך לגדול בסביבה משפחתית, באווירה של אושר, אהבה והבנה,

בהזכרנו כי כל מדינה צריכה לנקוט, כעדיפות, באמצעים מתאימים כדי לאפשר לילד להישאר בבית משפחת המוצא שלו,

מתוך הכרה כי אימוץ בין-ארצי עשוי להציע יתרון של משפחה קבועה לילד שלא ניתן למצוא עבורו משפחה מתאימה במדינת מוצאו,

משוכנע בצורך לנקוט באמצעים כדי להבטיח כי האימוץ הבין-ארצי ייעשה לטובת הילד ובכבוד לזכויות היסוד שלו, ולמנוע חטיפה, מכירה או תנועה בקרב ילדים,

מתוך רצון לקבוע הוראות משותפות לעניין זה, תוך התחשבות בעקרונות המפורטים במכשירים בינלאומיים, ובמיוחד באמנת האו"ם לזכויות הילד , מיום 20 בנובמבר 1989 ובהצהרת האו"ם על עקרונות חברתיים ומשפטיים הנוגעים ההגנה והרווחה של ילדים, תוך התייחסות מיוחדת להשמת אומנה ואימוץ באופן לאומי ובינלאומי (החלטת האסיפה הכללית 41/85, מיום 3 בדצמבר 1986),

הסכמת על ההוראות הבאות -

 

פרק ט '- היקף האמנה

מאמר 1

מטרות האמנה הנוכחית הן -

א)   לקבוע אמצעי הגנה כדי להבטיח כי אימוץ בין-ארצי יתקיים לטובת הילד ובכבוד לזכויותיו הבסיסיות המוכרות בחוק הבינלאומי;

ב)   להקים מערכת של שיתוף פעולה בין המדינות המתקשרות כדי להבטיח כי אותם אמצעי הגנה יכובדו ובכך למנוע את החטיפה, המכירה או התנועה בקרב ילדים;

ג)   להבטיח את ההכרה במדינות המתקשרות באימוץ שנעשו בהתאם לאמנה.

סעיף 2

(1) האמנה תחול כאשר ילד השוהה באופן קבוע במדינה מתקשרת אחת ("מדינת המוצא") היה, מועבר או יועבר למדינה מתקשרת אחרת ("המדינה המקבלת"), לאחר או אימוץ במדינת המוצא על ידי בני זוג או אדם השוהה באופן קבוע במדינה המקבלת, או לצורכי אימוץ כזה במדינה המקבלת או במדינת המקור.

(2) האמנה מכסה רק אימוץ היוצר מערכת יחסים קבועה בין הורה לילד.

סעיף 3

האמנה מפסיקה לחול אם ההסכמים המוזכרים בסעיף 17, סעיף קטן ג , לא ניתנו לפני שהילד מלא לגיל שמונה עשרה שנים.

 

פרק ב '- דרישות לאימוץ בין-ארצי

סעיף 4

אימוץ במסגרת האמנה יתקיים רק אם הרשויות המוסמכות של מדינת המוצא -

א)   קבעו כי הילד ניתן לאימוץ;

ב)   קבעו, לאחר שקיבלו התחשבות ראויה באפשרויות להצבת הילד במדינת המוצא, כי אימוץ בין-ארצי הוא לטובת הילד;

ג)   דאגו לכך

(1) האנשים, המוסדות והרשויות שהסכמתם נחוצה לאימוץ, קיבלו ייעוץ כנדרש והודע להם כדין על השפעות הסכמתם, בפרט אם אימוץ יביא לסיום היחסים המשפטיים בין אם לאו. הילד ומשפחת המוצא שלו,

(2) אנשים, מוסדות ורשויות כאלה נתנו את הסכמתם באופן חופשי, בצורה המשפטית הנדרשת, והביעו או הוכחו בכתב,

(3) ההסכמות לא נגרמו על ידי תשלום או פיצוי מכל סוג שהוא ולא נמשכו, וכן

(4) הסכמת האם, במידת הצורך, ניתנה רק לאחר לידת הילד; ו

ד)   הבטיחו, בהתחשב בגיל ובמידת הבגרות של הילד, כי

(1) הוא או היא קיבלו ייעוץ והודיעו כדין על השפעות האימוץ ועל הסכמתו לאימוץ, כאשר נדרשת הסכמה כאמור,

(2) ניתנה התחשבות ברצונותיו ודעותיו של הילד,

(3) הסכמת הילד לאימוץ, כאשר נדרשת הסכמה כאמור, ניתנה באופן חופשי, בצורה המשפטית הנדרשת, והובעה או הוכחה בכתב,

(4) הסכמה כאמור לא נגרמה על ידי תשלום או פיצוי מכל סוג שהוא.

סעיף 5

אימוץ במסגרת האמנה יתקיים רק אם הרשויות המוסמכות של המדינה המקבלת -

א)   קבעו כי ההורים המאמצים לעתיד זכאים ומתאימים לאמץ;

ב)   דאגו כי ההורים המאמצים לעתיד יועצו במידת הצורך; ו

ג)   קבעו כי הילד רשאי או יהיה מורשה להיכנס ולשהות באופן קבוע באותה מדינה.

 

פרק ג '- רשויות מרכזיות וגופים מוסמכים

סעיף 6

(1) מדינה מתקשרת תמנה רשות מרכזית שתמלא את החובות המוטלות על ידי האמנה על רשויות כאלה.

(2) מדינות פדרליות, מדינות בעלות יותר ממערכת חוק אחת או מדינות בעלות יחידות טריטוריאליות אוטונומיות, תהיינה חופשיות למנות יותר מרשות מרכזית אחת ולציין את היקפן הטריטוריאלי או האישי של תפקידיהן. אם מדינה מינתה יותר מרשות מרכזית אחת, היא תקבע את הרשות המרכזית אליה ניתן לפנות כל תקשורת שתועבר לרשות המרכזית המתאימה בתוך אותה מדינה.

סעיף 7

(1) הרשויות המרכזיות ישתפו פעולה זו עם זו ויקדמו שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות במדינותיהן להגנה על ילדים ולהשגת מטרותיה האחרות של האמנה.

(2) הם ינקטו ישירות בכל האמצעים המתאימים כדי -

א)   לספק מידע בנוגע לחוקי מדינותיהם הנוגעות לאימוץ ולמידע כללי אחר, כגון סטטיסטיקה וטפסים סטנדרטיים;

ב)   ליידע זה את זה על הפעלת האמנה, ולסלק ככל האפשר מכשולים כלשהם להחלתה.

סעיף 8

הרשויות המרכזיות ינקטו, במישרין או באמצעות רשויות ציבוריות, בכל האמצעים המתאימים למניעת רווח כספי או אחר פסול בקשר לאימוץ ולהרתעת כל פרקטיקות המנוגדות למטרות האמנה.

סעיף 9

הרשויות המרכזיות ינקטו, במישרין או באמצעות רשויות ציבוריות או גופים אחרים המוסמכים כדין במדינתם, בכל האמצעים המתאימים, במיוחד כדי -

א)   לאסוף, לשמר ולהחליף מידע אודות מצבו של הילד וההורים המאמצים לעתיד, ככל שיידרש להשלמת האימוץ;

ב)   להקל, לעקוב ולזרז הליכים במטרה להשיג את האימוץ;

ג)   לקדם פיתוח שירותי ייעוץ לאימוץ ושירותי אימוץ במדינותיהם;

ד)   לספק זה לזה דוחות הערכה כלליים אודות ניסיון באימוץ בין-ארצי;

ה)   להשיב, ככל שמותר בחוק מדינתן, לבקשות מוצדקות של רשויות מרכזיות אחרות או רשויות ציבוריות למידע על מצב אימוץ מסוים.

סעיף 10

ההסמכה תינתן ותישמר רק על ידי גופים המוכיחים את יכולתם לבצע כראוי את המשימות שבאמצעותן הם יכולים להיות מופקדים.

סעיף 11

גוף מוסמך -

א)   לחפש מטרות ללא כוונת רווח בלבד על פי תנאים ובתוך מגבלות אשר יקבעו הרשויות המוסמכות של מדינת ההסמכה;

ב)   יונחו ויאוייש על ידי אנשים המוסמכים על פי אמות המידה האתיות שלהם ועל ידי הכשרה או ניסיון לעבוד בתחום האימוץ הבין-ארצי; ו

ג)   להיות כפופים לפיקוח של הרשויות המוסמכות של אותה מדינה באשר להרכב, לפעולתה ולמצבה הכלכלי.

סעיף 12

גוף המוסמך במדינה מתקשרת אחת רשאי לפעול במדינה מתקשרת אחרת רק אם הרשויות המוסמכות של שתי המדינות הסמיכו זאת לכך.

סעיף 13

ייעוד הרשויות המרכזיות ובמידת הצורך היקף תפקידיהן וכן שמות וכתובות הגופים המוסמכים יועברו על ידי כל מדינה מתקשרת ללשכה הקבועה של ועידת האג למשפט בינלאומי פרטי.

 

פרק ד '- דרישות פרוצדוראליות באימוץ בין-ארצי

סעיף 14

אנשים השוהים בדרך כלל במדינה מתקשרת, המעוניינים לאמץ ילד השוהה באופן קבוע במדינה מתקשרת אחרת, יפנו לרשות המרכזית במדינת מגוריהם הרגילה.

סעיף 15

(1) אם הרשות המרכזית של המדינה המקבלת שוכנעה שהמבקשים כשירים וראויים לאמץ, היא תכין דוח הכולל מידע אודות זהותם, כשירותם והתאמתם לאמץ, רקע, היסטוריה משפחתית ורפואית, הסביבה החברתית, סיבות לאימוץ, יכולת לבצע אימוץ בין-ארצי, וכן מאפייני הילדים שעבורם הם יהיו כשירים לטפל.

(2) היא תעביר את הדו"ח לרשות המרכזית של מדינת המוצא.

סעיף 16

(1) אם הרשות המרכזית של מדינת המוצא שוכנעה שהילד ניתן לאימוץ, היא -

א)   להכין דוח הכולל מידע אודות זהותו, יכולת האימוץ, הרקע, הסביבה החברתית, ההיסטוריה המשפחתית, ההיסטוריה הרפואית, לרבות זו של משפחת הילד וכל הצרכים המיוחדים של הילד;

ב)   לתת את הדעת לגידול הילד ולרקע האתני, הדתי והתרבותי שלו;

ג)   לוודא שהתקבלו הסכמות בהתאם לסעיף 4; ו

ד)   לקבוע, על בסיס הדוחות במיוחד הנוגעים לילד ולהורים המאמצים הפוטנציאליים, האם ההשמה הצפויה היא לטובת הילד.

(2) היא תעביר לרשות המרכזית של המדינה המקבלת את דוחה על הילד, הוכחה שהתקבלו ההסכמות הנדרשות והסיבות לקביעתה בהשמה, תוך הקפדה שלא לחשוף את זהות האם וה אב אם במדינת המוצא לא ניתן לחשוף זהויות אלה.

סעיף 17

כל החלטה במדינת המוצא שיש להפקיד ילד בידי הורים מאמצים פוטנציאליים יכולה להתקבל רק אם -

א)   הרשות המרכזית של אותה מדינה דאגה לכך שההורים המאמצים לעתיד יסכימו;

ב)   הרשות המרכזית של המדינה המקבלת אישרה החלטה כזו, כאשר אישור זה נדרש על פי חוק אותה מדינה או על ידי הרשות המרכזית של מדינת המוצא;

ג)   הרשויות המרכזיות של שתי המדינות הסכימו כי האימוץ יכול להמשיך; ו

ד)   נקבע, בהתאם לסעיף 5, כי ההורים המאמצים לעתיד זכאים וראויים לאמץ וכי הילד רשאי או יהיה מורשה להיכנס ולשהות באופן קבוע במדינה הקולטת.

סעיף 18

הרשויות המרכזיות של שתי המדינות ינקטו בכל הצעדים הדרושים כדי לקבל אישור לילד לעזוב את מדינת המוצא ולהיכנס ולשהות באופן קבוע במדינה המקבלת.

סעיף 19

(1) העברת הילד למדינה הקולטת יכולה להתבצע רק אם התקיימו דרישות סעיף 17.

(2) הרשויות המרכזיות של שתי המדינות יבטיחו כי העברה זו תתבצע בנסיבות מאובטחות ומתאימות, ובמידת האפשר, בחברת ההורים המאמצים או המאמצים לעתיד.

(3) אם העברת הילד לא מתרחשת, יש להחזיר את הדוחות האמורים בסעיפים 15 ו -16 לרשויות שהעבירו אותם.

סעיף 20

הרשויות המרכזיות ידאגו זו לזו לגבי תהליך האימוץ והצעדים שננקטו להשלמתו, וכן לגבי התקדמות ההשמה אם תידרש תקופת ניסיון.

סעיף 21

(1) מקום בו האימוץ יתקיים לאחר העברתו של הילד למדינה המקבלת ונראה לרשות המרכזית של אותה מדינה כי המשך הצבתו של הילד אצל ההורים המאמצים הפוטנציאליים אינו טובת הילד, הרשות המרכזית כאמור תנקוט באמצעים הדרושים להגנת הילד, במיוחד -

א)   לגרום לנסיגת הילד מההורים המאמצים לעתיד ולהסדיר טיפול זמני;

ב)   בהתייעצות עם הרשות המרכזית של מדינת המוצא, לארגן ללא דיחוי השמה חדשה של הילד במטרה לאמץ או, אם זה לא מתאים, לארגן טיפול סיעודי חלופי; אימוץ לא יתקיים אלא לאחר שהרשות המרכזית של מדינת המוצא נמסרה כדין בדבר ההורים המאמצים העתידיים החדשים;

ג)      כמוצא אחרון, להסדיר את החזרת הילד, אם האינטרסים שלו דורשים זאת.

(2) בהתחשב במיוחד בגיל ובמידת הבגרות של הילד, ייוועץ בו ובמקרה המתאים, הסכמתו תושג ביחס לאמצעים שיינקטו לפי סעיף זה.

סעיף 22

(1) תפקידיה של רשות מרכזית לפי פרק זה יכולים להתבצע על ידי רשויות ציבוריות או על ידי גופים המוסמכים לפי פרק ג ', ככל שמותר בחוק מדינתה.

(2) כל מדינה מתקשרת רשאית להצהיר בפני הפקיד על האמנה כי ניתן לבצע את תפקידיה של הרשות המרכזית לפי סעיפים 15 עד 21 באותה מדינה, ככל שהחוק מותר ובכפוף לפיקוח הרשויות המוסמכות של אותה מדינה, גם על ידי גופים או אנשים ש-

א)   לעמוד בדרישות היושרה, הכשירות המקצועית, הניסיון והאחריות של אותה מדינה; ו

ב)   מוסמכים על פי הסטנדרטים האתיים שלהם ועל ידי הכשרה או ניסיון לעבוד בתחום האימוץ הבין-ארצי.

(3) מדינה מתקשרת אשר תצהיר את ההצהרה האמורה בסעיף 2, תיידע את הלשכה הקבועה של ועידת האג למשפט בינלאומי פרטי על שמות וכתובות של גופים ואנשים אלה.

(4) כל מדינה מתקשרת רשאית להצהיר בפני הפקיד על האמנה כי אימוץ ילדים השוהים בשטחה באופן קבוע רשאי להתקיים רק אם תפקידי הרשויות המרכזיות מתבצעים בהתאם לסעיף 1.

(5) על אף כל הצהרה הניתנת לפי סעיף 2, הדוחות הקבועים בסעיפים 15 ו -16, בכל מקרה, יוכנו באחריות הרשות המרכזית או רשויות או גופים אחרים בהתאם לסעיף 1.

 

פרק ה '- הכרה והשפעות האימוץ

סעיף 23

(1) אימוץ שאושר על ידי הרשות המוסמכת של מדינת האימוץ כאילו נעשתה על פי האמנה, יוכר מכוח החוק במדינות המתקשרות האחרות. בתעודה יפורט מתי ועל ידי מי ניתנו ההסכמים לפי סעיף 17, סעיף קטן ג) .

(2) כל מדינה מתקשרת תודיע בעת החתימה, האשרור, הקבלה, האישור או ההצטרפות למפקיד האמנה על זהותה ותפקידיה של הרשות או הרשויות שבמדינה ההיא מוכשרות לבצע ההסמכה. כמו כן, היא תודיע למפקיד על כל שינוי במינוי הרשויות הללו.

סעיף 24

ניתן לסרב להכרה באימוץ במדינה מתקשרת רק אם האימוץ מנוגד בעליל לתקנון הציבורי שלה, תוך התחשבות בטובת הילד.

סעיף 25

כל מדינה מתקשרת רשאית להצהיר בפני מפקיד האמנה כי היא לא תהיה מחויבת על פי אמנה זו להכיר באימוץ שנעשו בהתאם להסכם שנכרת על ידי יישום סעיף 39, סעיף 2.

סעיף 26

(1) ההכרה באימוץ כוללת הכרה ב

א)   היחסים החוקיים בין הורה לילד בין הילד לבין הוריו המאמצים;

ב)   אחריות הורית של ההורים המאמצים לילד;

ג)   סיום מערכת יחסים משפטית קיימת בין הילד לבין אמו ואביו, אם לאימוץ יש השפעה זו במדינה המתקשרת שבה היא נעשתה.

(2) במקרה של אימוץ המשפיע על סיום יחסי חוק הורים וילדים חוקיים שקיימים, יהנה הילד במדינה המקבלת, ובכל מדינה מתקשרת אחרת בה מוכרת האימוץ, מזכויות שוות ערך לזו הנובעת מכך מאימוץ שיש להם השפעה זו בכל מדינה כזו.

(3) הפסקאות הקודמות לא יפגעו בהחלת כל הוראה חיובית יותר עבור הילד, בתוקף במדינה המתקשרת המכירה באימוץ.

סעיף 27

(1) אימוץ שניתן במדינת המוצא אין בו כדי להפסיק יחסי חוק הורים וילדים חוקיים שהיו קיימים, היא יכולה להפוך במדינה המקבלת שמכירה באימוץ על פי האמנה לאימוץ שיש אפקט כזה -

א)      אם החוק של המדינה המקבלת מאפשר זאת; ו

ב)   אם ההסכמות האמורות בסעיף 4, פסקאות המשנה ג ' ו- ד' , ניתנו או ניתנו לצורך אימוץ כזה.

(2) סעיף 23 חל על ההחלטה להמיר את האימוץ.

 

פרק vi ​​- הוראות כלליות

סעיף 28

האמנה אינה משפיעה על כל דין של מדינת מוצא המחייב אימוץ של ילד השוהה באופן קבוע במדינה זו, או האוסר על הצבת הילד במדינה המקבלת או העברה למדינה שקיבלה לפני האימוץ.

סעיף 29

לא יהיה קשר בין ההורים המאמצים הפוטנציאליים לבין הוריו של הילד או כל אדם אחר המטפל בילד עד לדרישות סעיף 4, פסקאות משנה א) עד ג) , וסעיף 5, פסקה א) , התקיימו, אלא אם האימוץ מתרחש בתוך משפחה או אם הקשר עומד בתנאים שקבעה הרשות המוסמכת של מדינת המוצא.

סעיף 30

(1) הרשויות המוסמכות של מדינה מתקשרת יוודאו כי המידע שנמצא בידיהם הנוגע למוצאו של הילד, ובמיוחד מידע הנוגע לזהות הוריו או להיסטוריה הרפואית.

(2) הם יבטיחו כי לילד או לנציגו תהיה גישה למידע כאמור, בהדרכה מתאימה, ככל שמותר בחוק אותה מדינה.

סעיף 31

מבלי לפגוע בסעיף 30, יש להשתמש בנתונים אישיים שנאספו או הועברו במסגרת האמנה, ובמיוחד בנתונים האמורים בסעיפים 15 ו -16, רק למטרות שלשמן נאספו או הועברו.

סעיף 32

(1) איש לא יפיק רווח כספי או אחר בלתי נאות מפעילות הקשורה לאימוץ בין-ארצי.

(2) ניתן לחייב או לשלם רק עלויות והוצאות, לרבות שכר מקצועי סביר של אנשים המעורבים באימוץ.

(3) דירקטורים, מנהלים ועובדי גופים המעורבים באימוץ לא יקבלו שכר גבוה באופן בלתי סביר ביחס לשירותים שניתנו.

סעיף 33

רשות מוסמכת שתמצא כי כל הוראה באמנה לא כובדה או שקיים סיכון רציני שלא ניתן לכבד אותה, תודיע מיד לרשות המרכזית על מדינתה. רשות מרכזית זו תהיה אחראית להבטיח כי נקיטת אמצעים מתאימים.

סעיף 34

אם הרשות המוסמכת של מדינת היעד של המסמך מבקשת זאת, יש לספק תרגום המוסמך כמתאים למקור. אלא אם כן נקבע אחרת, על ההורים המאמצים לעתיד לשאת בעלויות התרגום כאמור.

סעיף 35

הרשויות המוסמכות של המדינות המתקשרות יפעלו בזריזות בתהליך האימוץ.

סעיף 36

ביחס למדינה שיש לה שתי מערכות חוק או יותר בכל הנוגע לאימוץ החלות ביחידות טריטוריאליות שונות -

א)   כל התייחסות למגורים רגילים באותה מדינה תתפרש כמתייחסת למגורים רגילים ביחידה טריטוריאלית של אותה מדינה;

ב)   כל התייחסות לחוק אותה מדינה תתפרש כמתייחסת לחוק התקף ביחידה הטריטוריאלית הרלוונטית;

ג)   כל התייחסות לרשויות המוסמכות או לרשויות הציבוריות של אותה מדינה תתפרש כמי שמתייחסת לאלה המוסמכים לפעול ביחידה הטריטוריאלית הרלוונטית;

ד)   כל התייחסות לגופים המוסמכים של אותה מדינה תתפרש כמתייחסת לגופים המוסמכים ביחידה הטריטוריאלית הרלוונטית.

סעיף 37

ביחס למדינה אשר ביחס לאימוץ יש שתי מערכות חוק או יותר החלות על קטגוריות שונות של אנשים, כל התייחסות לחוק אותה מדינה תתפרש כמתייחסת למערכת המשפט המוגדרת בחוק אותה מדינה.

סעיף 38

מדינה שבתוכה יש ליחידות טריטוריאליות שונות כללי חוק משלהן לגבי אימוץ, לא תהיה מחויבת להחיל את האמנה כאשר מדינה עם מערכת חוק אחידה לא תהיה מחויבת לעשות זאת.

סעיף 39

(1) האמנה אינה משפיעה על שום מכשיר בינלאומי שהמדינות המתקשרות הן צד בו והוא מכיל הוראות בנושאים הנשלטים על ידי האמנה, אלא אם כן מצהירה מנוגדת מצד המדינות החברות בכלי כזה.

(2) כל מדינה מתקשרת רשאית להתקשר בהסכמים עם מדינה מתקשרת אחת או יותר, במטרה לשפר את יישום האמנה ביחסיהם ההדדיים. הסכמים אלה עשויים לגרוע רק מהוראות סעיפים 14 עד 16 ו- 18 עד 21. המדינות שכרתו הסכם כזה יעבירו העתק למפקיד האמנה.

סעיף 40

לא תתאפשר סייג לאמנה.

סעיף 41

האמנה תחול בכל מקרה בו התקבלה בקשה לפי סעיף 14 לאחר כניסת האמנה לתוקף במדינה המקבלת ובמדינת המקור.

סעיף 42

מזכ"ל ועידת האג למשפט בינלאומי פרטי יזמן במרווחים קבועים ועדה מיוחדת במטרה לבחון את פעולתה המעשית של האמנה.

 

פרק vii - סעיפים אחרונים

סעיף 43

(1) האמנה תהיה פתוחה לחתימה על ידי המדינות שהיו חברות בוועידת האג למשפט בינלאומי פרטי בזמן מושב שבע עשרה שלה ועל ידי המדינות האחרות שהשתתפו באותה מושב.

(2) היא תאושר, תתקבל או תאושר, ומכשירי האישור, הקבלה או האישור יופקדו אצל משרד החוץ של ממלכת הולנד, המפקיד את האמנה.

סעיף 44

(1) כל מדינה אחרת רשאית להצטרף לאמנה לאחר כניסתה לתוקף בהתאם לסעיף 46, פסקה 1.

(2) מכשיר ההצטרפות יופקד אצל המפקיד.

(3) להצטרפות כאמור תהיה השפעה רק לגבי היחסים בין המדינה המצטרפת לאותן מדינות מתקשרות שלא העלו התנגדות להצטרפותה בחצי השנה שלאחר קבלת ההודעה כאמור בפסקה משנה ב) לסעיף. 48. מדינות יכולות להעלות התנגדות כזו גם בעת אישורן, קבלתן או אישורן של האמנה לאחר הצטרפות. כל התנגדות כזו תודיע למפקיד.

סעיף 45

(1) אם למדינה יש שתי יחידות טריטוריאליות או יותר בהן חלות מערכות חוק שונות ביחס לעניינים שעוסקים באמנה, היא רשאית במועד החתימה, האשרור, הקבלה, האישור או ההצטרפות להכריז כי אמנה זו להרחיב את כל היחידות הטריטוריאליות שלה או רק לאחת או יותר מהן ועשויה לשנות הצהרה זו על ידי הגשת הצהרה אחרת בכל עת.

(2) כל הצהרה כאמור תודיע למפקיד ותציין במפורש את היחידות הטריטוריאליות עליהן חלה האמנה.

(3) אם מדינה אינה מצהירה על פי מאמר זה, אמורה האמנה להתרחב לכל היחידות הטריטוריאליות של אותה מדינה.

סעיף 46

(1) האמנה תיכנס לתוקף ביום הראשון של החודש שלאחר תום שלושה חודשים לאחר ההפקדה של מכשיר האשרור השלישי, הקבלה או האישור כאמור בסעיף 43.

(2) לאחר מכן האמנה תיכנס לתוקף -

א)   עבור כל מדינה המאשרת, מקבלת או מאשרת אותה לאחר מכן, או מצטרפת אליה, ביום הראשון של החודש שלאחר תום שלושה חודשים לאחר הפקדת מסמך האשרור, הקבלה, האישור או ההצטרפות לה;

ב)   ליחידה טריטוריאלית אליה הורחבה האמנה בהתאם לסעיף 45, ביום הראשון של החודש שלאחר תום שלושה חודשים לאחר ההודעה האמורה באותו סעיף.

סעיף 47

(1) מדינה צד לאמנה רשאית להוקיע אותה בהודעה בכתב המופנית למפקיד.

(2) הפינוי נכנס לתוקפו ביום הראשון לחודש שלאחר תום שתים עשרה חודשים לאחר קבלת ההודעה על ידי המפקיד. כאשר נקבעה בהודעה תקופה ארוכה יותר לתוקף של ההסגירה, הפינוי ייכנס לתוקף עם תום תקופה ארוכה יותר לאחר קבלת ההודעה על ידי המפקיד.

סעיף 48

המפקיד יודיע למדינות החברות בוועידת האג למשפט בינלאומי פרטי, למדינות האחרות שהשתתפו במושב השבע עשרה ולמדינות שהצטרפו בהתאם לסעיף 44, על הדברים הבאים:

א)   חתימות, אישורים, קבלות ואישורים כאמור בסעיף 43;

ב)   ההצטרפות וההתנגדויות שהועלו לעניין ההצטרפות כאמור בסעיף 44;

ג)   המועד בו האמנה נכנסת לתוקף בהתאם לסעיף 46;

ד)   ההצהרות והייעודים המוזכרים בסעיפים 22, 23, 25 ו- 45;

ה)   ההסכמים הנזכרים בסעיף 39;

ו)   ההכפשות האמורות בסעיף 47.

 

בעדותו חתומים חתומים מטה, בהיותם מוסמכים לכך, על אמנה זו.

נעשה בהאג ביום 29 במאי 1993 בשפות האנגלית והצרפתית, שני הטקסטים אותנטיים באותה מידה, בעותק אחד שיופקד בארכיון ממשלת ממלכת הולנד, ואשר העתק מאושר יישלח, בערוצים דיפלומטיים, לכל אחת מחברות המדינות של ועידת האג למשפט בינלאומי פרטי בתאריך מושב שבע עשרה שלה ולכל אחת מהמדינות האחרות שהשתתפו באותו מושב.