מחיקת בקשה למתן צו אימוץ כאשר בא כוח היועמ"ש מסרב לנקוט בהליך של בר אימוץ, וסוגיית סמכותו של בית המשפט למשפחה בעניין זה (אימוץ 9/19)

בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע

אימוץ 9/19

 

 

 

2.         לאחר לידתו של הקטין הגישו המבקשים בקשה לפסק דין המצהיר כי המבקש הנו אביו של הקטין וזאת במסגרת תמ״ש 53204-03-16 (פורסם בנבו).

במסגרת ההליך שבתמ״ש לעיל, נערכו שתי בדיקות גנטיות בבתי חולים שונים, אשר העלו חוסר התאמה גנטית בין המבקש לקטין, באופן המצביע על כך שהמבקש אינו אביו של הקטין.

מבירור שנערך, התברר כי הקטין נולד בעקבות טיפולי פוריות שביצעו המבקשים באמצעות רופא פרטי בעיר xxx, ואשר במסגרתם, לטענת המבקשים, נעשתה ככל הנראה טעות בהפריה.

3.         לאור תוצאות בדיקות הרקמות ובהתאם להחלטתי בתמ״ש 53204-03-16 מיום 17.12.19, נדחתה בקשת המבקשים לפסק דין הצהרתי לפי המבקש הנו אבי הקטין.

4.         ביום 24.01.2019, הגישו המבקשים לבית המשפט הבקשה שבפניי למתן צו לאימוץ הקטין על ידי המבקש.

הבקשה הוגשה בשים לב לכך שתביעת האבהות נדחתה, על יסוד הסכמת המבקשת - אם הקטין הנשואה למבקש, ובהינתן השלכות העדר הזהות על חייו של הקטין, אשר הנו חסר מעמד בישראל כמו גם ברשות הפלסטינאית. עוד נטען כי המבקשים מגדלים את הקטין מאז לידתו.

5.         מנגד, התנגדה ב״כ היועמ״ש שבמשרד הרווחה לבקשת האימוץ, בין היתר נוכח נישואי הביגמיה של המבקש. לטענת המשיבה, קבלת בקשת המבקשים לכונן יחסי הורות ביחס לקטין בדרך אימוצו על ידי המבקש, אשר הנו אזרח ישראלי, עלולה להביא לתוצאה של פיצול מעמד בין הקטין לבין אמו. יתרה מכך, העתרות לבקשת המבקש לאימוצו של הקטין יכול ותביא למתן מעמד לקטין וזאת בדרך עקיפה, הגם שאינו אביו הביולוגי.

חוק האימוץ לשיטת המשיב אין מטרתו להסדיר את מעמד הקטין גם בנסיבות המיוחדות של תיק זה.

6.         בדיון מיום 09.02.20 עוררתי מיוזמתי את שאלת הסמכות העניינית, שכן לא הוגשה מטעם ב״כ היועמש בקשה להכריז על הקטין בר אימוץ בהתאם לסעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), לפיו:

"באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה אונציגו, להכריז על ילד כבר אימוץ...".

טענות הצדדים:

7.         ב״כ התובעים, טען כי לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בבקשה לצו אימוץ אשר הוגשה בהתאם לסעיף 1(א) לחוק, הקובע כי אימוץ יהיה על ידי צו של בית המשפט, שיינתן על פי בקשת המאמץ - ולא על פי בקשת ב״כ היועמ״ש.

נטען כי סירובו של המשיב לאימוץ הקטין על ידי המבקש נגוע בשיקולים שאינם רלוונטיים, העוסקים במעמדה האישי של האם ואינם עוסקים בשאלת כשירותו של המבקש לשמש אב מאמץ לקטין. נטען כי אין זה בסמכותו של היועמ"ש לסרב לבקשה למתן צו אימוץ או להתנגד להכרזתו כבר אימוץ מנימוקים שאינם קשורים לזהות מגיש הבקשה ובמיוחד נוכח ההשלכות הקשות שיהיו להתנגדות זו על זהותו של הקטין אשר יוותר ללא מעמד חוקי.

עוד צוין, כי ביום 11.2.2020, אישר בית הדין השרעי גירושיו של המבקש באופן רטרואקטיבי החל מיום 30.4.2012 ומכאן שעילת המשיב לסירוב הנובע מנישואי ביגמיה אינה רלוונטית.

עוד הבהיר ב״כ המבקשים כי במקרה דנן, לא חל סעיף 13(א) לחוק, שכן בקשתו למתן צו אימוץ הנה מכוח סעיף 9ג לחוק שאינו מצריך הכרזת הקטין בר אימוץ קודם למתן צו האימוץ.

עוד נטען כי סעיף 13 לחוק שכותרתו "הכרזת ילד כבר אימוץ" אומנם קובע כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי להכריז על קטין כבר אימוץ לפי בקשת ב"כ היועמ״ש, אך אין בכך משום ביטול סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לעשות כן גם בהעדר בקשה שהוגשה מטעם ב״כ היועמ״ש.

פרשנות לפיה לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות להכריז על קטין כבר אימוץ כל עוד לא הוגשה בקשה על ידי ב״כ היועמ״ש סותרת את מהות החוק והחיפוש אחר טובת הקטין.

8.      ב״כ היועמ״ש שבמשרד הרווחה, טען מנגד, כי על פי סעיף 13(א) לחוק, אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לחייב את המשיבה לפתוח בהליך של בר אימוץ. נטען כי סעיף 13(א) קובע מפורשות כי הבקשה להכרזת ילד כבר אימוץ יכולה להיות מוגשת על ידי היועמ״ש או נציגו בלבד, ועל כן על מנת שניתן יהיה לבחון בקשת המבקש לאמץ את הקטין, על המבקשים להגיש פנייה מפורטת לב״כ היועמ״ש שבמשרד הרווחה אשר ישקול האם יש מקום להגיש בקשה כאמור.

עוד הדגישה ב״כ היועמ״ש כי הערכאה המוסמכת לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת היועמ״ש שלא להגיש בקשה להכריז על קטין כבר אימוץ, ככל שהמבקשים ימצאו לנכון לעשות כן, הנה של בית משפט מנהלי או בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ.

דיון ומסקנות:

9.         לאחר שעיינתי באשר הוגש לתיק ובטענות הצדדים, מצאתי כי אין בסמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בבקשת המבקשים למתן צו אימוץ וזאת כאשר ב״כ היועמ״ש מסרב ונמנע, לפחות בשלב זה, להגיש בקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ מכוח סעיף 13(א) לחוק.

10.       סעיף 9ג אליו מפנה ב״כ המבקשים, ואשר לשיטתו אינו מחייב פנייה של ב״כ היועמ״ש להכריז על הקטין כבר אימוץ אינו רלוונטי למקרה שבפני, שכן עסקינן באב שפרטיו לא ידועים, וטרם מתן צו אימוץ יש להכריז על הקטין כבר אימוץ כלפי אב לא ידוע, וזאת בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 13(א) לחוק האימוץ ובכלל זה הגשת בקשה מתאימה על ידי ב״כ היועמ״ש.

על פי הנטען, הקטין בהליך דנן, נולד כתוצאה מטיפולי פוריות שעברה אמו במרפאה פרטית בעיר XXX, שם על פי הנטען נפלה טעות בהפריה כך שחלף זרעו של המבקש הופרתה האם בזרעו של אחר אשר זהותו אינה ידועה.

11.       סעיף 9ג, אליו מפנה ב״כ המבקשים, מתייחס למצב שונה מהמקרה שלפני, שבו זהות ההורה ידועה ואף אותו הורה מבקש למסור את ילדו לאימוץ.

12.       כידוע, סעיף 8(א) קובע כי: "לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ או שהוא הוכרז כבר-אימוץ לפי סעיף 13״.

משרק האם - המבקשת נתנה את הסכמתה לאימוץ, ובהעדר הסכמת האב הביולוגי, שכאמור זהותו אינה ידועה, הרי שחל סעיף 13(א) סיפא לחוק.

ומשב״כ היועמ״ש מסרב להפעיל את סמכותו ולהגיש בקשה להכריז על הקטין בר אימוץ, אין לי אלא להורות על מחיקת הבקשה.

13.       כמו כן אינני מקבל את פרשנותו של ב״כ המבקשים לפיה סעיף 13(א) לחוק האימוץ שותק בכל הקשור לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בבקשה להכרזת קטין כילד בר אימוץ כאשר לא מוגשת בקשה על ידי ב״כ היועמ״ש.

לשון סעיף 13(א) לחוק ברורה, ופרשנותו של ב״כ המבקשים חוטאת ללשון החוק. אין מקום לפרשנות כאשר לשון החוק ברורה ונהירה.

סעיף 13א חוק קובע במפורשות כי בקשה להכרזת ילד כבר אימוץ תוגש על ידי ב״כ היועמ״ש , הא ותו לא.

14.       נוכח האמור לעיל, משב״כ היועמ״ש לא הגיש בקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ, דין בקשת המבקשים למתן צו אימוץ להימחק.

ככל שהמבקשים מלינים כנגד החלטת היועמ״ש להגיש בקשה כאמור, ימצו זכויותיהם בהליך מתאים ובפני הערכאה המתאימה, שכן אין זה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לבקר את החלטת ב״כ היועמ״ש שלא להגיש בקשה להכרזת קטין בר אימוץ.

15.       המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותסגור את התיק.

אני מתיר פרסום החלטתי זו ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

ניתן היום יב׳ באבתש״פ,2.8.2020 ,בהעדר הצדדים.