השופט תומר שלם: החלטה בשאלת "מועד הקרע" לצורך איזון המשאבים (תלה"מ 54097-06-23)

עניינה של החלטה זו בשאלה האם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הקדמת מועד האיזון על פי חוק יחסי ממון, תשל"ג-1973? ככל והתשובה על כך בחיוב, יש להכריע בשאלה - מהו "מועד הקרע" לצורך איזון המשאבים בין הצדדים, בני-זוג, אשר נישאו זל"ז ביום27.10.2017, ונישואיהם טרם פקעו?

1.     רקע עובדתיבתמצית

1.1.     הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 27.10.2017.

1.2.     מנישואי הצדדים נולד להם בן, ר', יליד 15.11.2020, כיום בן כ- 4 שנים.

1.3.     ביום 22.6.2023, הגיש התובע תביעה רכושית ובמסגרתה עתר, בין היתר, להורות על ביצוע איזון המשאבים שצבר כל אחד מבני-הזוג,החל מיום הנישואין בתאריך 27.10.2017 ועד ליום פרידתם הפיזית, בתאריך 1.10.2022.

1.4.     ביום 13.12.2023, ניתן פסק-דין במעמד צד אחד, לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. כב' השופטת תמר סנונית פורר (המותב הקודם בתיק), קיבלה את התביעה וקבעה, בין היתר, כי מועד הקרע הוא 1.10.2022.

1.5.     בעקבות בקשה שהגישה הנתבעת, פסק-הדיןשניתן במעמד צד אחד, בוטלבהחלטה מיום 20.2.2024, והנתבעת חויבה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים. כתב ההגנה הוגש ביום 8.4.2024.

1.6.     התובע טוען, כי מועד הקרע הוא המועד בו הצדדים נפרדו זמ"ז, בתאריך 1.10.2022. לחילופין, טוען התובע (בסיכומיו), כי יש לקבוע את מועד הקרע ליום 5.1.2023, המועד בו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך. 

1.7.     בכתב ההגנה, הנתבעת לא התייחסה למועד הקרע באופן פוזיטיבי, אך גם לא הכחישה בלשון מפורשת את טענות התובע, כי מועד הקרע הוא ביום 1.10.2022 (סעיף 63 לכתב ההגנה).

1.8.     בדיון מיום 5.11.2024, טען ב"כ הנתבעת, כי מועד הקרע הוא יום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, היינו –5.1.2023, ולשם נוחות ביצוע איזון המשאבים, מוכנה הנתבעת לקבוע את מועד הקרע ליום 31.12.2022 (עמ' 8 שורות 5-8 לפרוט' הדיון). אלא שבמהלך הדיון, ותוך כדי חקירת התובע, חזר בו ב"כ הנתבעת, וטען, כי מועד הקרע הוא אוגוסט 2023 ולכל המוקדם בחודש יוני 2023 (עמ' 11 שורות 17-18 לפרוט' הדיון).  

1.9.     ביום 5.11.2024, התקיים בפניי דיון, במסגרתו נדונה בעיקר שאלת מועד הקרע. הצדדים נחקרו, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בשאלת מועד הקרע.

2.     תמצית טענות התובע

2.1.     אין חולק, כי התובע עזב את דירת המגורים המשותפת ביום 1.10.2022. למן פרידתם, היה ברור לשני הצדדים, כי פניהם לפירוד סופי, לרבות במישור הרכושי וכי הקרע הוא בלתי הפיך.

2.2.     עוד קודם לפרידתם, הצדדים ישנו בחדרים נפרדים, ובפועל גרו בנפרד תחת קורת גג אחת.

2.3.     לצדדים שני חשבונות בנק, אולם מאז הפרידה הפיזית, הם מתנהלים כלכלית בנפרד; התובע מתנהל לבדו בחשבון בנק יהב ואילו הנתבעת מתנהלת בחשבון בנק הפועלים.  חשבונות הבנק לא הוגבלו לשתי חתימות, על מנת למנוע חילול המחאות וביטול הרשאות לחיוב.

2.4.     הנתבעת לא הכחישה במסגרת כתב ההגנה את טענת התובע, כי מועד הקרע חל ביום 1.10.2022, ורק בדיון מיום 5.11.2024, טען ב"כ הנתבעת לראשונה, כי מועד הקרע הוא בחודש אוגוסט 2023. המדובר בהרחבה חזית פסולה, שהתובע מתנגד לה.

3.     תמצית טענות הנתבעת

3.1.     מועד הקרע חל בחודש אוגוסט 2023, המועד בו הופסקה ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים, ולכל המוקדם בחודש יוני 2023, אז הוגשה התביעה הרכושית.

3.2.     על פי חוק יחסי ממון, הבסיס לקביעת מועד הקרע הוא המועד בו ניתן פסק-דין לגירושין בתאריך 2.7.2024. חרף טענות התובע, כי בחודש אוקטובר 2022, הקרע היה בלתי הפיך, הרי שהתובע הגיש את תביעת הגירושין רק בחלוף שנה מעת הפרידה.

3.3.     עזיבתו של התובע את דירת המגורים היתה מעשה חד-צדדי ולא היתה מוסכמת, כפי שטען התובע. חרף הפרידה הפיזית, התובע לא יזם פירוד כלכלי. לא זו אף זו: התובע הודה, כי עד חודש אוגוסט 2023 המשיכה "התנהלות כלכלית משותפת (חלקית)".

3.4.     התובע המשיך להפקיד את שכרו בבנק יהב, הצדדים המשיכו לבצע העברות בין החשבונות המשותפים, ועד חודש אוגוסט 2023, לא נעשתה כל פעולת הגבלה בחשבונות.

3.5.     גם לאחר שהנתבעת פתחה בהליך יישוב סכסוך, ואף לאחר שהוגשה התביעה הרכושית, התובע לא נקט בפעולה כלשהי להפרדה כלכלית.

3.6.     מטרתו של התובע בהקדמת מועד האיזון היא לחמוק מחיובים משותפים בהם נשאה הנתבעת לבדה, לאחר הפרידה הפיזית.

דיון והכרעה

4.     מועד הקרע – המסגרת הנורמטיבית

4.1.     הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2017, ומשכך חל על ענייני רכושם, חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

4.2.     בהתאם לסע' 5 (א) לחוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, להוציא נכסים אשר הוחרגו בסעיף 5 (א) (1)–(3).

4.3.     בעקבות תיקון חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (תיקון מס' 4 - תשס"ט - 2018), מוסמך בית המשפט לקבוע, כי קמה הזכות לאיזון משאבים גם בטרם פקעו הנישואין, בהתקיים אחד התנאים הקבועים בסעיף 5 א' לחוק יחסי ממון. במקרה דנא, התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 5 א' (א) לחוק יחסי ממון, וניתן להורות על איזון המשאבים אף שטרם פקעו הנישואין, הן משום שחלפה למעלה משנה מיום שהוגשה תביעה רכושית, והן משום שהצדדים חיים בנפרד מאז אוקטובר 2022.

לעניין "החיים בנפרד", ראה דברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק – הכנסת 163 מיום 9.7.2007): המחוקק ביקש לאמץ מבחן מהותי הבוחן את טיב הקשר ואורח החיים שמנהלים בני הזוג – "לעיתים בני הזוג חיים בנפרד גם אם הם מתגוררים תחת קורת גג אחת, ולכן הושם הדגש על ניהול אורח חיים נפרד".

4.4.     המקור הנורמטיבי המסמיך את בית המשפט לקבוע מועד איזון מוקדם- מועד המכונה לעיתים "מועד הקרע" -קבוע בסעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון(בג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה [פורסם בנבו] 18.11.2018).

4.5.     הקרע ייתכן בשלושה מישורים עיקריים(ראה עמ"ש 23541-01-17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], 9.8.2017):

קרע פיזי – ובכלל זה יציאה מבית המגורים, הפרדת מגורים, נקיטה בהליכים משפטיים.

קרע כלכלי – ובכלל זה הפסקת ניהול משק הבית במשותף.

קרע זוגי – ובכלל זה הפרת נאמנות מצד בן הזוג, אלימות בין בני הזוג, הגשת תלונה במשטרה על אלימות ועוד.

4.6.     על פי הפסיקה, ברבים מן המקרים, הפירוד הפיזי מעיד על סיום השיתוף הכלכלי: "ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקתהרכוש המשותף" (ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1) 602, 614;ע"א 4909/92 דורות נ' דורות [פורסם בנבו] 24.7.1995).

4.7.     לבית המשפט גמישות רבה ושיקול דעת נרחב בקביעת מועד הקרע, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו. "סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים" (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים [פורסם בנבו] 13.12.2006; בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614; עמ"ש 23541-01-17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 9.8.2017).יחד עם זאת, סעיף 8 לחוק יחסי ממון,"לא נועד להיות 'סוס פרא'" ועל בית המשפט "לעמוד על המשמר ולמנוע מן הסוס לדהור למרחבים בלא רסן" (רמ"ש 32781-11-14 י.ח. (אסיר) נ' ד.ח [פורסם בנבו] 9.2.2015).

4.8.     על בית המשפט לבחון נסיבות עובדתיות ספציפיות שיש בהן כדי להעיד על היווצרות הקרע במערכת היחסים בין הצדדים, ובהן אלה: עזיבת הבית על ידי אחד הצדדים, המועד שבו חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או המועד שבו הגיעו חיי הנישואין לסיום "דה-פקטו"; המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד את רכושם ולהתנהל כלכלית באופן עצמאי; המועד בו מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת; הגשת תביעה; הפסקת ניהול חשבון בנק משותף;חלוקת רכוש משותף (תלה"מ 34713-04-20 א.ב. נ' ש.ב. [פורסם בנבו] 7.2.2023; תמ"ש (כ"ס) 3591/02 ש.צ. נ' ח.צ. [פורסם בנבו] 5.12.2007).

יישום הדין על הנדון

5.     לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את התשתית העובדתית והראייתית, הגעתי למסקנה, כיהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הקדמת מועד האיזון, וכי מועד הקרע הוא מועד הפירוד הפיזי בין הצדדים בתאריך 1.10.2022.במועד זה, הקרע בין הצדדים, הן הקרע פיזי והן הקרע הכלכלי, היהבלתי הפיך ובלתי ניתן לאיחוי.

6.     הקרע הפיזי

6.1.     במועד זה, 1.10.2022, הקרע היה בלתי ניתן לאיחוי; מעת פרידתם, יחסי הצדדים רק הלכו והידרדרו, והסכסוך המשפטי הלך והסלים.

6.2.     אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתחילת חודש אוקטובר 2022, התובע עזב את דירת המגורים ולקח עמו את בנם המשותף של הצדדים. כך טענה הנתבעת בתגובה שהגישה ביום 12.3.2023, לבקשה למתן סעד זמני ולשמירה על המצב הקיים שהגיש התובע:

"2. בני הזוג נפרדו בשבת הראשונה לאחר חגי תשרי תשפ"ג, במהלכו המבקש עזב את הדירה המשותפת יחד עם הקטין.

מאז עזיבת הבית ועד היום המבקש משתלט בצורה דורסנית ובוטה על הקטין.

3. המבקש מונע מהמשיבה להמשיך בשגרת החיים הסדירה שהעניקה לקטין עד מועד הפרידה, מבטל בצורה אבסולוטית הסדרי ראייה ולינה של הקטין עם האם. במילים אחרות, המבקש חותר בצורה בזויה וחסרת חמלה ואנושיות לניתוק הקטין מאמו, בשר מבשרו".

6.3.     הנתבעת חזרה על טענותיה אלה גם בכתב ההגנה בהליך מושא החלטה זו (סע' 28 לכתב ההגנה שהוגש ביום 8.4.2024). לטענת הנתבעת, התנהלות בזויה זו של התובע וחסרת כל חמלה ואנושיות, נמשכת עד היום.

6.4.     מאז עזב התובע את דירת המגורים, נפתחו בין הצדדים מספר הליכים כמפורט להלן:

א.    י"ס 14539-01-23 בקשה ליישוב סכסוך - שהגישה הנתבעת ביום 5.1.2023; במסגרת בקשה זו הגיש התובע  בקשה לסעד דחוף לשמירה על המצב הקיים;

ב.     תלה"מ 54097-06-23 תביעה רכושית - שהגיש התובע ביום 22.6.2023;

ג.      תלה"מ 54604-06-23 תביעה למימוש אחריות הורית - שהגיש התובע ביום 22.6.2023;

ד.     ה"ט 27094-08-24 צו למניעת הטרדה מאיימת - שהגיש התובע ביום 12.8.2024;

ה.     תלה"מ 3427-11-24 תביעה רכושית - שהגישה הנתבעת ביום 3.11.2024;

ו.      תלה"מ 62968-11-24 תביעה לדמי שימוש - שהגישה הנתבעת ביום 25.11.2024.

6.5.     לא זו בלבד שמדובר ברשימה ארוכה של הליכים, אלא שעיון בתוכן הטענות יגלה, עד כמה מורכב ועצים הסכסוך בין הצדדים, מעת פרידתם ועד עתה.

7.     הקרע הכלכלי

7.1.     הקרע הפיזי בין הצדדים שלוב יחד עם הקרע הכלכלי.

7.2.     ביום 25.11.2024, הגישה הנתבעת תביעה כספית כנגד התובע (תלה"מ 62968-11-24), ובמסגרתה עתרה, בין היתר, לחיוב התובע בתשלום דמי שימוש בגין השימוש הבלעדי שעשה התובע ברכבה, החל מחודש אוקטובר 2022. טענות הנתבעת היום, כי מועד הקרע הוא מאוחר למועד הפירוד הפיזי, אינן מתיישבות עם התביעה לדמי שימוש בגין הרכב, שהרי אם טוענת הנתבעת, כי השיתוף הכלכלי בין הצדדים המשיך גם לאחר פרידתם הפיזית, מדוע תגיש תביעה לדמי שימוש ביחס לתקופה שבה היה שיתוף כלכלי לטענתה?!

7.3.     החל מיום הפרידה הפיזית, הצדדים התנהלו בהפרדה כלכלית גם בחשבונות הבנקים. חשבון בנק יהב, לשם מפקיד התובע את שכרו; וחשבון בנק הפועלים, לשם מפקידה הנתבעת את קצבת הנכות המשתלמת על ידי משרד הביטחון.

7.4.     אף שהגבלת חשבונות הבנק לשתי חתימות, נעשתה בשלב מאוחר יותר, באוגוסט 2023, הרי שמאז הפרידה שמרו בני הזוג על התנהלות כלכלית נפרדת בחשבונות הבנק. כך טענה הנתבעת בסעיף 27 (א) לכתב ההגנה בהליך זה:

"בפועל, הצדדים נפרדו בחודש אוקטובר 2022 (בתום חגי תשרי תשפ"ג), לאחר שהתובע עזב 'ביום בהיר אחד' ובהפתעה גמורה את הדירה השכורה בה התגוררו הצדדים ביחד עם הבן ר' ועבר להתגורר בבית הוריו... כשבוע ימים טרם העזיבה, התובע אף לקח את כרטיס האשראי שהיה ברשות הנתבעת והותירה ללא כל יכולת להתנהל באופן עצמאי".

7.5.     בחקירתו הנגדית העיד התובע על ההפרדה הכלכלית בחשבונות הבנק:

ש. "לגבי מה שאמרת האם תוכל להגיד עד איזה חודש נמשכו העברות מחשבון אחד לשני, בין אם זה על ידי ל' ובין אם זה על ידך וכמה זמן זה נמשך?"

ת. "עד 1.10 ל' היתה מבצעת את העברות מחשבון לחשבון מבנק יהב לבנק הפועלים...". (עמ' 9 שורות 8-10 לפרוט' דיון 5.11.2024);

...

ש. "החל מה 1.10. מה השתנה?"

ת. "שאני כביכול הייתי אחראי על החשבון ואם בוצעו העברות אני ביצעתי אותם".

(עמ' 9 שורה 15 לפרוט').

7.6.     גרסת התובע נתמכת בעדות הנתבעת (עמ' 12 שורות 25-27 לפרוט'):

ש. "אני אומר לך שאת ב 14.12.2022 לקחת הלוואה בסך 60,000 ₪ דרך כרטיס בישרכרט שמחויב מהחשבון בבנק הפועלים?

ת. נכון. זה כרטיס של חבר. ח' עזב את הדירה ולקח איתו את הכרטיס שהיה בידיים שלי של בנק יהב עם כל הוצאות הדירה ואני לא יכולתי לבצע העברה. שום דבר לא נעשה על ידי מחשבון בנק יהב והוא יודע את זה".

7.7.     צא וראה: אליבא דגרסת הנתבעת, ביום הפרידה, התובע הגביל את פעילותה של הנתבעת בחשבון, ניטלו ממנה האמצעים לפעול בחשבון, והיה ברור לה שלא תעשה על ידה פעולה בחשבון בבנק יהב. טענת הנתבעת בסיכומים, כי הצדדים המשיכו בהתנהלות כלכלית משותפת עד חודש אוגוסט 2023, נסתרת מניה וביההן בעדותה והן בכתב ההגנה.

7.8.     בכתב ההגנה הקדישה הנתבעת פרק שלם לפעולות הפיננסיות של התובע מאז הפרידה. הפרק נפתח בכותרת: "הסנקציות הכלכליות הקשות שמפעיל התובע מיום עזיבת הדירה"(סע' 36 ואילך לכתב ההגנה):

7.9.    מטענות הנתבעת בכתב ההגנה עולה, כי בשל הסנקציות הכלכליות בהן נקט התובע, והתנערות התובע מתשלום החובות המשותפים, היא נאלצה לשאת בחובות לבדה. טענות אלה מחזקות את המסקנה, כי הקרע הכלכלי החל ביום הפרידה הפיזית.

יובהר, כי אין בקביעת מועד הקרע כדי למנוע מזכותה של הנתבעת לברר את טענותיה, כי באיזון המשאבים, יש לכלול תשלומים ששילמה לאחר מועד הקרע, בגין חובות שנוצרו קודם למועד הקרע. 

7.10.  טענות הנתבעת ל"סנקציות כלכליות" שהפעיל התובע מיום הפרידה הפיזית, סותרות חזיתית את טענותיה היום כי השיתוף הכלכלי נמשך עד אוגוסט 2023.

8.     סיכומם של דברים

עם פרידתם הפיזית של הצדדים בתחילת חודש אוקטובר 2022, הם הפרידו גם את ההתנהלות הכלכלית ביניהם. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת התובע וקובע, כי מועד הקרע הוא מועד הפרידה הפיזית והתקופה המשותפת, לעניין איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון היא מיום הנישואין, קרי 27.10.2017 ועד למועד הקרע ביום 1.10.2022.

9.     מינוי מומחה ומתן הוראות

9.1.     לאור הסכמת הצדדים בדיון, מיום 5.11.2024 (עמ' 14 לפרוט'), אני מורה על מינויו של רו"ח ---, לצורך הגשת חוות-דעת לאיזון המשאבים על פי התקופה האמורה בסעיף 8 לעיל.

9.2.     המינוי כפוף להסכמתו של המומחה ולחתימתו על טופס 6. בהתאם לתקנה 25(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, המומחה ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין הצהרה ערוכה לפי טופס 6 שבתוספת הראשונה לתקנות.

9.3.     בתוך 30 ימים, כל אחד מהצדדים יגיש לבית המשפט ולמומחה, תצהיר רכושי אודות כלל זכויותיו ו/או חובותיו שנצברו על שמו, החל מיום 27.10.2017 ועד ליום 1.10.2022.

לתצהיר זה יצרף כל אחד מהצדדים את כל האסמכתאות אודות כל נכס שצבר בתקופה הקובעת, והחובות המגיעים ממנו, בין אם הנכס רשום על שמו ובין אם הוא מוחזק על שם צד שלישי עבורו.

9.4.     הצדדים ימסרו למומחה כל מסמך שידרש לצורך עריכת חוות הדעת, מיד עם קבלת דרישה להמצאת מסמך. המומחה רשאי להגיש בקשה למתן הוראות בכל עניין הדרוש לו להכנת חוות-הדעת.

10.  התנהלות דיונית של הצדדים

10.1.התובע צירף לסיכומים מסמכים בלא שקיבל רשות

לסיכומיו צירף התובע מסמכים בלא שקיבל את הסכמת הצד שכנגד ובלא רשות בית המשפט. המדובר בתכתובת בין ב"כ הצדדים משנת 2023, כאשר מטרת התובע היא להצביע על כך שבתקופה שלאחר פתיחת הליך י"ס, נוהל בין הצדדים מו"מ במטרה לגבש הסכם גירושין כולל.

כלל הוא, כי צירוף מסמך לסיכומים בכתב, בלי שהוגש לבית המשפט וללא הסכמת הצדדים שכנגד, איננו דרך כשרה להגשת ראיות לבית-משפט, ולא ניתן לצפות, שבית המשפט יתייחס למסמך זה (ע"א 675/82 מרגלית סמלן-אסדי נ' צמח כהן, פ"ד לח (4) 449).

10.2.הנתבעת "ישבה על הגדר"

בכתב ההגנה, הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע, כי מועד הקרע הוא 1.10.2022, אך גם לא הודתה במפורש, כי זהו מועד הקרע. בתחילתו של הדיון מיום 5.11.2024, כשנה וחצי לאחר שהוגשה התביעה הרכושית, טען ב"כ הנתבעת לראשונה, כי מועד הקרע הוא המועד שבו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך (5.1.2023). והנה, בחלוף מספר דקות, תוך כדי חקירת התובע, חזר בו ב"כ הנתבעת והודיע, כי מועד הקרע הוא מועד הגבלת חשבונות הבנק באוגוסט 2023 ולכל המוקדם מועד הגשת התביעה הרכושית בחודש יוני 2023.

אין זו התנהלות דיונית ראויה, שבה הנתבעת "תשב על הגדר", תמנע ממסירת גרסה בכתב ההגנה ביחס למועד הקרע, ובדיעבד, תטען למועד הקרע הנוח לה בהתאם להתפתחות ההליך. 

11.  לאור התוצאה אליה הגעתי, ונוכח ההתנהלות הדיונית של הצדדים, הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסך של 2,500 ₪.

12.  החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.