פסק דין דחיית בקשה למתן צו הגנה | השופטת גלית מרגלית ביטון (ה"ט 51136-01-25)

27/01/2025

1. בפניי בקשה למתן צו הגנה, שהגישה המבקשת 1 (להלן – המבקשת) בשמה ובשם המבקשות 2ו-3 (להלן – הקטינות) כנגד המשיב, אביהן של הקטינות.

2. במסגרת הבקשה עותרת המבקשת להרחיק את המשיב ממנה, מבית המגורים המשותף ומהקטינות.

3. ביום 20/1/25 נעתר בית המשפט לבקשה, במעמד צד אחד ונתן צו הגנה כנגד המבקשת בלבד והורה על הזמנת תסקיר. מאז ההחלטה, ועל אף שלא ניתן צו הגנה ביחס לקטינות, פוגש המשיב בקטינות, כפוף להסכמת המבקשת ובתיאום עמה, כאשר הוריו אוספים את הקטינות מהאם.

4. לתיק בית המשפט הוגש תסקרי ראשוני, מטעם עו"ס לסדרי דין. המלצות העו"ס היו הרחקה הדדית בין הצדדים בהסכמה וקיום זמני שהות שלוש פעמים בשבוע למשך מס' שעות ללא לינה.

5. היום התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים. לאחר שניסיון בית המשפט להביא הצדדים להסכמות לא צלח, התקיימו חקירות של בעלי הדין והצדדים השלימו טיעוניהם.

ב. דיון והכרעה

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדותם, עיינתי בתסקיר העו"ס ובמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, הנני קובעת כי דין הבקשה למתן צו הגנה להידחות. כמו כן טובת הקטינות מחייבת את בית המשפט לקבוע כבר עתה זמני שהות משמעותיים בין המשיב לקטינות. אסביר מסקנתי זו.

7. בעניינו חלים הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א – 1991. (להלן – החוק).

סעיף 3 לחוק מסדיר את התנאים והעילות למתן צו הגנה.

"לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או עובד סוציאלי שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 או על פי חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966, רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;

(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו;"

צא ולמד, כי על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה וייתן צו הגנה, עליו להתרשם כי לכל הפחות אחת מן העילות המנויות בחוק מתקיימות, וכי המבקשת העותרת לצו עומדת בנטל ההוכחה לכך.

עיון בבקשה למתן צו הגנה כמו בעדותה של המבקשת, עולה כי בבסיס הבקשה עומד אירוע שבו לקח המשיב סכין ולכאורה איים כי יפגע בעצמו. עוד טוענת המבקשת בבקשה כי המשיב מאיים להתאבד בנוכחות הבנות, המשיב אינו יציב נפשית גורם לבנות ללחץ וחרדה, מערב אותם בסכסוך ועותרת לכך שהמשיב יראה את בנותיו בנוכחות הוריו או בנוכחותה של המבקשת בלבד.

למקרא טענות המבקשת לרבות עדותה בחקירה מתרשם בית המשפט כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את העילות המנויות בחוק, אף לא אחת מהן.

מעדותה של המבקשת עולה כי, המבקשת מאשרת כי: המשיב לא מאיים עליה, לא פגע בה או בקטינות פיזית ולא התעלל בה סמוך להגשת הבקשה.

בניגוד לנאמר בבקשה, כי המשיב איים לכאורה לפגוע בעצמו בנוכחות הבנות, עדותה של המבקשת מלמדת אחרת. המבקשת העידה כי הסרטון (בו נראה המשיב לוקח סכין) צולם בשעה 11:00 כאשר הבנות היו במסגרת חינוכית. כאשר נשאלה על כך בחקירתה, השיבה כי יום קודם גם התכוון המשיב לקחת סכין, אולם אמרה לו תעצור הבנות כאן ולכן המשיב לא לקח. (אירוע זה לא נזכר בבקשה).

עוד עולה מעדותה של המבקשת כי היא נהגה בעבר לקלל את המשיב בנוכחות הבנות, להשפיל אותו, להטיל דופי בתפקודו, לכנותו" מטומטם" "זבל" "גועל נפש". עוד נהגה המשיבה לכנות המשיב או את התנהלותו כדבריה "זוהמה" זאת כי המשיב עפ"י טענתה לא נהג להתקלח במשך שבוע ולא סבור כי צריך לשטוף ידיים אחרי שירותים ועוד.

קיימת סתירה בין העובדות המפורטות בבקשה לעדותה של המבקשת. כך למשל, בניגוד לנכתב בבקשה כי המשיב נטל סכין ויצא מהבית, בעדותה של המבקשת עולה כי בפועל המבקשת צלחה לקחת מהמשיב את הסכין והמשיב יצא מהבית ללא הסכין.

15. זאת ועוד, המבקשת מחד, עותרת בבקשה לקביעת זמני שהות של הקטינות עם המשיב או בבית הוריו או בנוכחותה כאשר מאידך, עותרת המבקשת להרחקת המשיב מהמבקשות. הייתכן? סתירה מהותית זו הנה בעכורה של המבקשת ויש בה כדי לחזק את טענת המשיב בדבר הצורך של המבקשת בשליטה בפרט בכל הנוגע לקטינות.

מהמסמכים שצירף המשיב לבקשתו עולה כי המשיב מטופל אצל ד"ר יובל טורם - פסיכיאטר משנת 2020. סובל מחרדה בעקבותיה הימנעויות שונות. כמו כן סובל מקשב וריכוז ובעקבות טיפול תרופתי מתאים ניכר שיפור במצבו.

המשיב מעולם לא נצפה במצב פסיכוטי, לא דכאון מאג'ורי לא היו ביטוי סיכון פיזי כלפי עצמו או כלפי אחרים. לא במישרין ולא בעקיפין. מעולם אל ענה על הקריטריונים למסוכנות הנובעת מתחלואה נפשית כלשהיא.

ביום 23/1/25 שוב נבדק המשיב (טלפונית),בבדיקה נמצא בהכרה, מתמצא שת"פ מלא, נינוח, דיבור תקין, חשיבה ללא הפרעה בהלך ללא מחשבות שווא ללא מחשבות אובדניות או תוקפניות כלפי עצמו או אחרים, תפיסה שמורה שיפוט ותובנה מלאים.

עיון במסמך מיום 23/1/25 מטעם המטפלת הפסיכותרפיסטית של המשיב, הגב' **** ******, עולה כי לאחר שירותו הצבאי של המשיב, החלו אצלו התקפי חרדה. למשיב תמיכה משפחתית רחבה. הוריו מסייעים לו רבות, דאגו שיהיה בטיפול מתאים. בתקופה זו מסתייע המשיב בטיפול רגשי ובטיפול תרופתי. המשיב מאוזן תרופתית.

עוד עולה מהדו"ח, כי המשיב מטופל בעקביות, מידי שבוע ומשתף פעולה באופן מלא. הדאגה לשלום בנותיו בסדר עדיפות עליון אצלו, עושה כל שביכולתו כדי למלא את חלקו בהורות ולדואג לצרכי בנותיו. המשיב החליט ללמוד תואר שני בתחום בו עוסק על מנת שיוכל לעבוד בעבודה שאינה כוללת משמרות ותאפשר נוכחות גדולה יותר בחיי בנותיו.

כמו כן, צוין כי חרף החרדות מהן סובל המשיב הוא מתפקד באופן מלא, בכל תחומי חייו באופן ראוי לשבח. במסגרת הטיפול המשיב ער לצורך בעבודה על החלקים הפחות טובים אצלו, לשפרם ולחזקם. כמו כן משפר את כישוריי ההורות שלו ונמצא בלמידה מתמדת.

מעדותו של המשיב עולה כי הוא נוטל כדורים במרשם חוקי, אשר מרגיעים אותו בעת התקף חרדה ומסייעים לו. עפ"י טענתו בעת שהיה בהתקף ורצה לקחת כדור להרגעה, המבקשת מנעה ממנו לקחת הכדורים והוא לקח את הסכין. הרגיש במצוקה רגעית אולם בשום שלב לא שקל לפגוע בעצמו או באחרים. האירוע לא היה בנוכחות הקטינות.

בית המשפט מתרשם כי הקטינות חשופות על ידי שני ההורים לשיח לא מותאם הן ביחס להורה האחר והן באופן כללי, באופן שפוגע בנפשם הרכה. אולם אין הדבר עולה לכדי קיום זמני השהות של האב עם הקטינות בפיקוח.

תסקיר העו"ס שהוגש בהליך זה מלמד, כי המשפחה לא מוכרת כלל לגורמי הרווחה והיא מבוססת על שיחות טלפון עם ההורים. לצד זאת צוין כי המשיב הגיע עם אביו לאגף הרווחה מבלי שהוזמן על מנת לשוחח עם העו"ס ולאפשר לה להתרשם ממנו, אך העו"ס לא נכחה באותו היום.

25. בתסקיר העו"ס, נכתב כי ההורים חולקים את אותה הסכמה על עובדות לא מעטות, אולם הפרשנות שלהם לחומרת המעשים היא שונה. התסקיר לא התייחס כלל לשאלת המסוכנות הנטענת מצד המשיב כלפי המבקשת והקטינות. התסקיר התמקד בקביעת זמני שהות בין הקטינים להוריהם לצד הצורך בברור מצבו הנפשי של המשיב.

בית המשפט רואה לנכון לציין כי בפני העו"ס שלא היו מונחים המסמכים רפואיים אודות מצבו של המשיב, ולהתרשמותו מכאן הזהירות בה נקטה העו"ס ביחס להמלצותיה.

יוער כי המבקשת תחילה ביקשה לאמץ את המלצות העו"ס. כאשר הובהר לה על ידי בית המשפט, כי עפ"י הכתוב בתסקיר שני הורים הסכימו להרחקה הדדית. טענה ב"כ המבקשת כי ככל הנראה מרשתה לא הבינה את פשר ההסכמה והיא מבקשת לחזור בה מהסכמה זו. יחד עם זאת מסכימה היא לזמני השהות המומלצים על ידי העו"ס.

28. בית המשפט לא ייתן יד לברור סעדים שהחוק לא נועד עבורם. הדבר יגרום להצפה של תביעות בנושאים אחרים, ללא תשלום אגרה כדין תוך ניצול ההליך הנ"ל למטרות זרות אשר יש בהן כדי לרוקן מתוכן את התכלית לשמה חוקק החוק.

בעניין זה הנני מפנה לעמ"ש (ב"ש) 585336-06-15 ד.נ, ד.ד. (פורסם בנבו):

" כאשר בקשת ההרחקה מבוססת באופן בלעדי על העילה שבסעיף 3(3) סיפא לחוק, מתחייב ריסון שיפוטי. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי מתחייב איזון בין הפגיעה בבן משפחה אחד, כתוצאה מפגיעה ביכולתו לנהל חייו בצורה סבירה ותקינה, לבין הפגיעה בבן המשפחה האחר, כתוצאה מהרחקתו מביתו, על כל המשתמע מכך. יתרה מכך, יש לנקוט משנה זהירות בהרחקת אדם מביתו כאשר בני המשפחה מצויים בעיצומה של מערכה משפטית, וזאת כדי להבטיח שצו ההרחקה לא ישמש לשם השגת יתרון בהליכים המשפטיים או במשא ומתן המתנהל בין הצדדים. צו ההגנה אף אינו יכול להוות תחליף לבירור מחלוקות בשאלות ממוניות וקנייניות בין הצדדים, או בעניין משמורת והסדרי ראיה, שצריכות להתברר בהליכים המשפטיים המקובלים"

כמו כן תקנות 4 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעות כך:

"4. לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו.

"5. בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי."

31. אשר על כן ומכל המקובץ הנני קובעת כי המבקשת לא עומדת בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה ולא הצביעה על קיומה של עילה מהעילות המנויות בהוראות סעיף 3 לחוק. בנסיבות העניין הנני מורה על ביטול צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד ביום 20/1/25.

שעה שהמבקשת נותרה להתגורר בדירת הצדדים, והמשיב עבר להתגורר בבית הוריו, ב"כ הצדדים יתאמו מועד מוסכם בו ייקח המשיב את בגדיו וחפציו האישיים מדירת המגורים.

שעה שעסקינן בהליך שמצריך התייחסות גם לשאלת זמני השהות שבין הקטינות להורים, ואין להותיר את המצב הקיים בו אין זמני שהות ברורים וקבועים, הנני רואה לנכון לקבוע זמני שהות בין המשיב לקטינות לתקופת הצו או עד למתן החלטה אחרת.

המשיב הציג בפני בית המשפט, מסמכים רפואיים עליהם עמדתי לעיל ( סעיפים 16-21), מהם ניתן ללמוד כי על אף החרדות מהן סובל המשיב, הוא מטופל על ידי אנשי מקצוע לאורך שנים, מאוזן תרופתית, מתגורר כיום בבית הוריו אשר מעניקים לו מעטפת ועזרה רחבה.

אין ספק כי נטילת הסכין על ידי המשיב, ולכאורה הרצון לפגוע בעצמו, הוא אירוע קיצוני, לכל הדעות. אירוע לגביו מתחרט המשיב. אולם אין באירוע כשלעצמו כדי לענות על תנאי החוק המצדיקים הרחקת המשיב מהמבקשת כל שכן מהקטינות.

בית משפט הבהיר לצדדים, כי שני ההורים שווים. שניהם דמויות משמעותיות בחיי הילדים. אין עדיפות לאם על פני האב או להפך.

בית המשפט אינו מתרשם כי עסקינן באב מסוכן לקטינות. נהפוך הוא, בית משפט מתרשם מאב אשר חפץ להיות נוכח באופן משמעותי בחיי הקטינות, מודע למחלתו ולחסרונותיה, לשם כך הוא מטופל, לשם כך הוא משפר את אופי עבודתו על מנת ליצור גמישות לשהות עם בנותיו בשעות אחה"צ. בשולי החלטתי זו אציין כי גם אם האב עד כה לא קילח את בנותיו (על אף שטען שכן) יתחיל לעשות כן מעתה.

אשר על כן אני קובעת כי זמני השהות הזמניים בין הקטינות לאב יהיו:

בשבוע הראשון:

א. בימים ג' וה' יאסוף האב או מי מהוריו, את הקטינות ישירות בסיום המסגרת החינוכית והן תשובנה למחרת ישירות למסגרת החינוכית. בהיעדר מסגרת חינוך האיסוף וההשבה יהיו בשעה 08:00 בבוקר. (אלא אם ההורים יסכימו אחרת).

בשבוע השני:

ב. זמני השהות יתקיימו ביום ג' ומיום ה' ועד יום שבת בשעה 19:00 באותה מתכונת שצוינה לעיל, למעט ביום שבת (השבה בשעה 19:00 לבית האם).

ג. זמני השהות יחלו החל מהיום 27/1/25, כאשר השבת הקרובה ילונו הקטינות אצל האב בבית הוריו.

בנסיבות העניין ולאור תוצאות החלטתי זו, הנני מחייבת את המבקשת בהוצאות לטובת המשיב בשיעור של 2,500 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית.