שופטת גילה ספרא ברנע: פסק דין בעניין קטינים רכוש מזונות ומעבר מגורים (תלה"מ 46921-07-18)

פסק דין

לפניי ארבע תביעות בין בני הזוג לשעבר:

תלה"מ 46921-07-18, תביעה למשמורת על הקטינים, שהגישה האישה ביום 19.7.18 (להלן: "תביעת הקטינים")

תלה"מ 46945-07-18, תביעה רכושית בין הצדדים, שהגישה האישה ביום 19.7.18 (להלן: "התביעה הרכושית").

תלה"מ 46888-07-18, תביעת מזונות הקטינים, שהגישה האישה ביום 19.7.18 (להלן: "תביעת המזונות").

תלה"מ 26809-12-19 תביעה להעתקת מקום מגורי הקטינים שהגישה האישה ביום 10.12.19 (להלן: "התביעה להעתקת מקום מגורים").

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ב---2008 והתגרשו זמ"ז בג"פ ב---2019.

2. במהלך חייהם המשותפים, נולדו לצדדים שלושת ילדיהם, --- בן כ- 13, --- בן כ-11 ו---בן כ-6. לאיש בת נוספת מנישואין קודמים.

3. ביום 15.4.18 פתחה האם בהליך ליישוב סכסוך (י"ס 24386-04-18) התיק נסגר ביום 17.5.18 לאחר שהצדדים הודיעו כי פניהם לשלום בית, חרף סגירת התיק מסיבה זו, הוגשו, מספר חודשים לאחר מכן, תביעות המשמורת, המזונות והרכוש.

4. בתחילת חייהם הזוגיים התגוררו הצדדים בדירה שכורה ב[עיר בצפון], אולם בהמשך, בשל קשיים כלכליים, עברו להתגורר בבית אמו של האיש. 

5. ביום 11.7.18 לאחר אירוע אלימות נטען ע"י האישה, ברחה האחרונה עם הקטינים למקלט לנשים נפגעות אלימות (להלן: "המקלט"), בהמשך עברה לדירת קלט, וכיום היא שוכרת דירה ביישוב [במרכז]. האב מתגורר ב[עיר בצפון].

6. ביום 14.10.18, ועת שהתה האם במקלט, ניתנה החלטת מזונות זמניים, במעמד צד אחד, ע"י כב' השופט זיתוני, לפיה החל מיום 10.7.18 ועד היציאה מהמקלט ישלם האיש לאישה בגין מזונות אישה סך של 500 ₪ לחודש ומזונות כל אחד מהקטינים ע"ס 500 ₪ לחודש. כן נקבע כי ממועד היציאה מהמקלט ואילך, ישלם האיש לאישה בגין מזונות אישה 1,000 ₪ לחודש, ובגין מזונות כל אחד מהקטינים 1,500 ₪ לחודש ובנוסף, ישלם האיש מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הקטינים. עוד נקבע, כי אם האיש לא יגיש כתב הגנה עד ליום 16.10.18, יינתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

7. ביום 21.10.18 ניתן פסק דין, בהיעדר הגנה, בתיק המזונות על בסיס החלטת המזונות הזמניים מיום 14.10.18. בנוסף, ביום 29.10.18, ניתן בהיעדר הגנה, פסק דין בתביעת המשמורת, לפיה המשמורת על הקטינים ניתנה לאישה.

8. ביום 10.12.18 ולבקשת האיש לקביעת זמני שהות עם הקטינים, מינה כב' השופט זיתוני עו"ס לסדרי דין, שתגיש תסקיר בעניין.

9. ביום 16.12.18, לבקשת האיש, ולאחר שהאישה שהשאירה ההחלטה לשיקול דעת בית משפט, בוטל פסק הדין בעניין המשמורת, וניתנה לאישה משמורת זמנית על הקטינים.

10. ביום 17.12.18, לאחר בקשת האיש ותגובת האישה, ביטל כב' השופט זיתוני את פסק הדין בעניין המזונות, והותיר את המזונות שנפסקו בפסק הדין כמזונות זמניים עד שתינתן החלטה אחרת.

11. ביום 2.10.19 לאחר שהוגשו מספר תסקירים בעניין, מצאתי כי טובתם של הקטינים כי יהיו רשומים במוסד חינוכי, במקום מגוריהם אצל האישה, ויפקדו אותו באופן סדיר עד החלטה אחרת. בהחלטה קבעתי כי אין מדובר בסעד קבוע אלא בסעד זמני לשמירה על טובתם.

12. ביום 4.11.19 הגיש האיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רמ"ש 5362-11-19), וביום 26.12.19 הורה כב' בית המשפט המחוזי על מחיקת הבקשה, בשל העובדה כי לאחר ההחלטה הוגשה תביעת האישה להעתקת מקום מגורי הקטינים, ועל כן בית משפט זה מוסמך לתת החלטות בעניין, גם לפי התסקירים שהוגשו לו.

13. ביום 23.10.19 המליצה עו"ס לסדרי דין על שילוב המשפחה בטיפול במרכז לשלום המשפחה ב[מרכז].

14. תחילה התגוררו שלושת הקטינים בבית האישה ונקבעו זמני שהות לקטינים עם האיש, אולם זמני השהות נתקלו בקשיים רבים, היה נתק מהאיש, סירוב הקטינים לחזור לבית האישה, מעורבות משטרת ישראל וגורמי הרווחה, ולבסוף התנגדות אלימה של הקטין הבכור, ---, שהביאה לאלימות הדדית בינו לבין האישה ולהחלטת האישה בהמלצת הגורמים המטפלים למעבר הקטין --- לחזקת אביו, תחת הוראות לביצוע איבחון.

15. כיום הקטינים [הצעירים] מתגוררים עם האישה ב[מרכז] והקטין [הבכור] מתגורר בבית האיש ב[עיר בצפון], לשם עבר באמצע שנת 2020. בין [הקטינים הצעירים] לאביהם מתקיים ככל הנראה קשר טלפוני עם האיש ובין [הבכור] לאמו קיים נתק.

16. ביום 8.12.20 הוגשה ע"י עו"ס לסדרי דין "בקשה בדבר קטין נזקק" וביום 28.12.20 הוכרז [הקטין הבכור] כ"קטין נזקק" וקבעתי כי יישאר להתגורר בבית אביו (תנ"ז 16973-12-20). צו הנזקקות פקע, לאחר שלא התבקש חידושו, בחודש אוקטובר 2021.

17. בימים 25.3.19, 2.7.19, 16.12.19 התנהלו בתביעות אלה קדמי משפט, וביום 21.4.21 התקיים דיון בנוכחות עו"ס לסדרי דין מהמועצה אזורית [במרכז] והעו"ס שערכה את שאלון המסוכנות ואלימות במשפחה ביום 3.4.19. ביום 21.4.21 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו הצדדים על תצהירי העדות ראשית מטעמם, ישיבת ההוכחות נערכה בהקלטה.

18. ביום 2.2.20 מונתה לקטינים אפוטרופסה לדין, אשר ערכה חוות דעת הן בעניין העתקת מקום המגורים והן בעניין הקשר בין האיש לקטינים.

19. ביום 11.4.22 נחתמה פסיקתא בעניין רישום הקטינים [הצעירים] למסגרת חינוכית הנמצאת ביישוב [במרכז], ובעניין רישום הקטין [הבכור] למסגרת חינוכית ב[עיר בצפון].

התסקירים הרלוונטיים בעניין הקשר של הצדדים עם הקטינים

20. בעניין המשפחה הוגשו תסקירים רבים, והיו מעורבים אנשי מקצוע וטיפול רבים, במסגרת פסק הדין, אסקור בקצרה רק את התסקירים האחרונים שהוגשו המתארים את מצב הצדדים והקטינים כיום.

21. ביום 1.6.21 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין, לפיו הקטינים המתגוררים בבית האישה, חוזרים מהפגישות עם אביהם, כשהם מקללים ותוקפים אותה, כך תואר כי בפגישה מיום 26.5.21 כאשר ביקשה לקחת חזרה את הקטינים, הם החלו לקלל אותה, לברוח ממנה לכיוון האיש, וכל זאת, תוך שהאיש שותף לכך ומאפשר לקטינים להיאחז בו. על כן הוחלט לעצור את הפגישות של האיש עם הקטינים.

22. ביום 16.6.21 הוגשה המלצת עו"ס לסדרי דין, לפיה יופסקו הטיפולים המשפחתיים, ויינתנו לצדדים טיפוליים פרטניים. בנוסף הוחלט על הפסקת הפגישות של הקטינים עם האיש ב[עיר במרכז] בשל התנגדותו, ונוכח סירובו לפגוש בקטינים גם במרכז הקשר.

23. ביום 12.7.21 נשלחה הודעה ממרכז נווה מיכאל ב--- על הפסקת הטיפול במשפחה בשל היעדר שיתוף פעולה של האיש בטיפול וחוסר יכולתם לסייע ללא שיתוף פעולה הדדי. 

24. בתסקיר עו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 19.8.21 תואר ניסיון מפגש של האישה עם הקטין [הבכור] במרכז הקשר, במהלכו [הקטין הבכור] נמנע מלשתף פעולה, ויצא מהמפגש לאחר כ-20 דקות והומלץ להפנות את הצדדים לד"ר ענבל קיבנסון בר-און מומחית בתהליכי חידוש קשר (להלן: "המומחית").

25. ביום 24.11.21 הוגש עדכון עו"ס לסדרי דין לפיו [הקטין הבכור] נפגש עם המומחית, מבחינתו מחק את אמו, הוא מעוניין לפגוש באחיו אך לא אותה.

26. ביום 25.11.21 הוגש עדכון המומחית לפיה פגשה ב[קטין הבכור] והיא רוצה לפגוש בהורים. הוגש גם עדכון עו"ס לסדרי הדין, ונראה כי ההליך לא הבשיל עקב התנגדות הקטין וחוסר שיתוף פעולה של האב.

טענות הצדדים

טענות האישה

27. לטענת האישה, מתחילת חייהם המשותפים סבלה מאלימות מילולית קשה, אלימות פיזית, איומים דיכוי והשפלה מצד האיש, אשר נטה להתפרצויות זעם תכופות, בהן, בין היתר, היה שובר חפצים בבית ומשליך עליה חפצים.

28. לטענתה, כיום בחלוף למעלה מ-3 שנים וחצי מאז נפתחו ההליכים המשפטיים, הקונפליקט בין הצדדים עודנו בעצימות גבוהה בשל התנהלות האיש.

29. לטענתה, במהלך חיי הנישואין היא דאגה וסיפקה את כל צרכיו של האיש וטיפלה בילדים ובמשק הבית, ואילו האיש עבד ועשה בזמנו החופשי ככל העולה על רוחו.

30. לטענתה, לאחר אירוע אלימות של האיש כלפיה, במסגרתו הפעיל כלפיה אלימות מילולית, סטר לה, וגירש אותה מהבית, עזבה למקלט, ובהמשך עברה להתגורר בשכירות ביישוב [במרכז].

31. עוד טענה, כי יש לדחות את גרסת האיש לאירוע האלימות, לטענתו מדובר על אירוע אחר לו היה עד נוסף, אשר האיש לא טרח לזמנו, בנוסף, האיש לא זימן את אמו לעדות, בהיותה עדה לאירוע שהיה בביתה.

32. בנוסף, טענה, כי האיש כלל לא טרח לחפש אותה ואת הקטינים במשך זמן רב, כאשר האיש משנה גרסתו באשר לאירועים.

33. לטענתה, נאלצה לעבור להתגורר רחוק מבני משפחתה ומהמקום בו גרה כל חייה, כדי להתרחק מהאיש האלים.

34. עוד טענה, כי האיש מסר בחקירתו הנגדית כי גם עת עבד כנהג משאית היה מטפל בילדים, מארגן אותם בבקרים, מכין להם אוכל, הביא אותם למסגרות ואסף אותם, כאשר טענותיו אלה לא עולות בקנה אחד עם אופי עבודתו כנהג משאית.

35. האישה טענה, כי האיש מעולם לא הציג מסמך ממעבידו על סיום העסקתו, ולא צירף תלוש שכרו האחרון.

36. לטענתה, במהלך כל התקופה פועל האיש על מנת לנתקה מילדיה, תוך שהוא משמיץ אותה, משקר אודותיה, ונוקט בהסתה פרועה של הקטינים כנגדה. היא הקפידה למלא כלל ההוראות וההחלטות לעניין הקטינים, לרבות ההסעות בהן חויבה לעיר [בצפון] וממנה.

37. לטענתה, הקטין [הבכור] מצוי בנתק ממנה, למעלה משנתיים, בשל הסתת אביו, אשר לא שיתף פעולה בטיפול אשר כשל, והמצב רק מסלים.

38. עוד טענתה, כי כאשר התקיים מפגש בין האיש לקטינים, בחר האיש לנצל את המפגש לצורכי הסתה, על מנת לפגוע בה, על חשבון הקטינים.

39. לעניין עלות מדורה, טענה האישה כי היא מתגוררת עם הקטינים [הצעירים] בדירה שכורה ביישוב [במרכז], ונושאת בתשלום שכ"ד חודשי ע"ס 4,000 ₪, כאשר התשלום כולל ארנונה, מים וכבלים. כן היא משלמת כ- 500 ₪ בממוצע חשבון חשמל וכ- 120 ₪ על אינטרנט.

40. לטענתה, הקטינים השתלבו יפה במקום מגוריהם.

41. עוד טענה, כי היא משתכרת מעבודות משק בית כ-2,400 ₪ בחודש, ומקבלת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי בסך כ- 3,000 ₪, קצבת ילדים ע"ס 500 ₪ וסיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪.

42. לטענתה, יש לה חשבון בבנק לאומי ללא מסגרת אשראי, וחוב בגין החזר הלוואה אותה נטלה וכן נושאת בחובות שונים לגופים שונים בשל מצוקתה הכלכלית.

43. לטענתה, האיש עבד כנהג משאית והשתכר כ- 10,000 ₪ בחודש, כאשר גם כאשר הוסרה המגבלה על רישיונו, טרם שב לעבודתו והוא אף לא נושא בנטל הסעת הקטינים.

44. עוד טענה, כי האיש נחקר על תצהירו בחקירה הנגדית, ועלה בחקירתו כי הוצאותיו החודשיות הינן 2,650 ₪. לא ברור כיצד האיש עומד בהוצאותיו אלה ככל והכנסתו היחידה היא גמלת הבטחת הכנסה בסך 1,650 ₪, כאשר לטענתו אין לו כל חובות למרות היותו מצוי בחוסר חודשי של כ- 1,000 ₪, על כן יש לדחות טענתו כי הוא לא עובד וחסר כל, ונראה כי יש לו מקורות הכנסה אחרים. בשל האמור לעיל, ביקשה האישה להעמיד הכנסת האיש על כ- 10,000 ₪ כפי פוטנציאל השתכרותו.

45. האם העמידה צרכי שני הקטינים על 1,750 ₪ לחודש לפי הפירוט להלן: מזון- 1,000 ₪, ביגוד והנעלה – 350 ₪, בילויים ופנאי – 200 ₪, תספורת ומוצרי היגיינה – 50 ₪, נסיעות – 150 ₪ וסה"כ – 1,750 ₪, ולשני הקטינים יחד – 3,500 ₪.

46. לטענתה, הסכומים הנ"ל מתיישבים עם הסכומים אשר טוען האיש כי הוא מוציא על [הקטין הבכור], ועל כן אין מדובר בהפרזה.

47. האם ביקשה כי אקבע כי הקטינים [הצעירים] יהיו במשמורתה, בתקווה שבהמשך הקשר עם הקטין [הבכור] יתחדש ויתחזק והוא ישוב לחיקה; כן ביקשה לאשר את העתקת מקום מגוריה ל[מרכז]; לחייב את האיש לשתף פעולה עם שירותי הרווחה ועם הליכי הטיפול והאבחון, ואף להטיל עליו סנקציות כספיות כבדות, בדין מזונות, ככל ולא ישתף פעולה; לחייב את האיש במזונות הקטינים, לרבות מדורם כפי שפורט לעיל, לחייב את האיש במחצית הוצאות בריאות וחינוך של הקטינים; לאשר את חוות דעת האקטואר.

טענות האיש

48. האיש טען כי הוא אוהב את ילדיו ומתנגד בתוקף להעתקת מקום מגוריהם למרכז הארץ תוך פגיעה קשה בקטינים ובקשר ההדוק שיש להם איתו. עוד טען, כי הרחקת הקטינים ממנו, ללא כל החלטה שיפוטית ובגיבוי מלא של שירותי הרווחה, הם אלו שהביאו את הקטינים למצב בו הם נמצאים היום, מצב שמעולם לא היה עת התגוררו יחד ב[עיר בצפון].

49. לטענתו, נהג באישה בכבוד, והוא היה מי שטיפול בקטינים לאורך השנים, השכים אותם, הלביש אותם, הכין להם ארוחת בוקר ו"פיזר" אותם במסגרות החינוכיות בעוד האישה התעלמה מחובתה ותחום התמחותה היה "בזבוז כספים", עד כי נאלצה המשפחה לעזוב את הדירה השכורה בה התגוררו ועברה להתגורר בבית אמו, לאחר שהוריה של האישה סירבו לקבלם.

50. לטענתו, האירוע שלאחריו ברחה האישה למקלט, היה סכסוך בין אמו לאישה, אשר השמיעה בליל הסדר הערות בוטות כלפי אמו, ואמו גירשה את האישה מביתה.

51. לטענתו, לא בכדי לא הגישה האישה תלונה במשטרה, וכל טענותיה הינן שקריות. כך טען כי לא היה כל בסיס ראייתי או עובדתי על מנת לפנות את האישה למקלט.

52. לטענתו, כל גורמי המקצוע ממלאים פיהם מים, ואומרים "אמן" אחר כל מה שהאישה אומרת.

53. לטענתו, היה נסער מכך ששב הביתה והקטינים לא היו בבית, וכל ניסיונותיו להתקשר לאישה ולברר היכן הקטינים לא זכו לתשובה.

54. לטענתו, טרם ביצוע המהלך הקיצוני של הפניית האישה והקטינים למקלט, תוך ניתוקו מילדיו, לא טרח איש משירותי הרווחה לפנות אליו על מנת לשמוע את עמדתו לעניין טענות האישה, ובהחלטה חד צדדית חרצו את גורלם של הקטינים תוך כפיית רצון האישה, וכל זאת כאשר היא איננה המשמורנית של הקטינים.

55. לעניין עבודתו, טען כי עבד בחברת "---" כנהג משאית פול טריילר, אולם הפסיק לעבוד בשל מצבו הנפשי לאחר קריעת הקטינים ממנו. לטענתו, היה שרוי בדיכאון שלא אפשר לו לעבוד, מחשש לנהוג על כלי כבד במצבו הנפשי הקשה.

56. לעניין עבודת האישה, טען, כי היא לא עבדה מבחירה בהיותה עצלנית וחסרת מוטיבציה, אשר לא רק שלא סייעה בטיפול וגידול הקטינים, כל חייהם המשותפים לא עשתה ניסיון לצאת לעבודה ולעזור לפרנסת הבית, בעוד האיש היה אשר עבד קשה ומתוך הכנסותיו נדרש לשלם מזונות לבתו מנישואיו הראשונים. כתוצאה מכך חיה המשפחה חיי צמצום עד כי נאלצו לעבור להתגורר בבית אמו, וחרף זאת, התעקשה האישה לא לצאת לעבוד.

57. בנוסף, טען, כי האישה ידעה כי יש לו תיקי הוצל"פ, שנפתחו לאחר גירושיו הראשונים בגין חוב לבנק של אי תשלום משכנתא, אשר היוו נטל כלכלי נוסף.

58. לטענתו, פנה לרווחה, והוסבר לו שאין לו יכולת ליצור קשר עם הקטינים, כי הם והאישה נמצאים במקלט.

59. לעניין התסקירים, טען כי עורכיהם מנסים ליצור מציאות מדומה, שמטרתם לחפות על הפשע בו נלקחו ממנו הקטינים ללא שהמשמורת על הקטינים עברה לאישה וזאת למרות העובדה שבדו"ח המרכז לאלימות במשפחה מצהירה האישה כי האיש לא נקט באלימות כלפי הילדים. לטענתו, גורמי המקצוע עסוקים בשיקומה של האישה, על חשבון שיקומם של הקטינים.

60. לטענתו, בניגוד לעמדת האישה וגורמי הרווחה, טובתם של הקטינים היא לגדול בסביבה בה נולדו, בה יש להם חברים וחברה מוכרת, ולא לכפות עליהם סביבה חדשה, מערכת חינוך חדשה, וכל זאת לאחר שנגרם להם נזק נפשי כבר מה"הגליה" שלהם למרכז הארץ, תוך ניתוקם מאביהם. בנוסף, טען, כי לאישה לא היה חלק בגידול הקטינים ולא בכדי הם מסרבים לשהות במחיצתה.

61. לטענתו, מאז ש[הקטין הבכור] עבר להתגורר בביתו, הוא עושה חיל הן בהיבט החינוכי והן חברתית, וזכה לקבל תעודת הוקרה על פעילותו החברתית ועל הישגיו בלימודים.

62. לטענתו, מהראיות עולה כי הקטינים סובלים אצל אמם ומייחלים לחזור להתגורר איתו.

63. לטענתו נפשם של הקטינים נפגעת לא מקרבתם אליו, אלא מהרחקתו מהם באופן אלים, חד צדדי, ללא עילה.

64. לטענתו, מאזן הנוחות בין טובת הקטינים לשיקום האישה, נוטה לטובת השבת הקטינים לאביהם כפי שהיה בעבר, על פני מעברם, בניגוד לרצונם, למרכז הארץ, על מנת לאפשר לאישה לשקם את עצמה.

65. לטענתו, במידה והאישה עדיין זקוקה לשקם את עצמה, תישאר היא במרכז ותשקם את עצמה, ותבקר את הקטינים בהתאם להסדרי שהות.

66. האיש הפנה וציטט פסיקה לעניין העתקת מקום מגורי קטינים, בהם נקבע כי המשיבה לא היתה רשאית להעתיק את מקום מגורי הקטין ללא הסכמת המבקש או החלטת בית משפט.

67. לטענת האיש, האישה היא זו שנוהגת באלימות כנגד הקטינים אשר העידו כך במשטרה, אולם איש לא טרח לחקור את המקרה, לטענתו, לו התלונה היתה עליו, מיותר לשער מה היה קורה. לטענתו, ביום 24.3.21 האישה היתה במיון עם הבן [האמצעי] לאחר שנפצע בראש לאחר שהיא דחפה אותו בכוח כנגד פינה חדה.

68. לטענתו, הניסיונות להציג וויכוחים לגיטימיים בין בני זוג כהשפלה, איומים, ואלימות נפשית הוא ניסיון נלוז, חסר בסיס ושקרי.

69. לטענתו, מעולם לא סטר לאישה, היא קיללה והשפילה את אמו, ובעקבות כך אמו סילקה אותה מהבית. לטענתו, מעולם לא איים על חיי האישה או הקטינים.

70. עוד טען, כי טובת הקטינים לגדול בביתו, הוא יספק להם את מלוא צורכיהם, יש לו מקצוע והוא יכול לכלכל משפחה בת 4 נפשות, גם אם בהתחלה בסיוע אמו. לעומתו האישה אינה עובדת, מעולם לא עבדה ואין באפשרותה לעשות כן.

71. לעניין התיק הרכושי טען האיש כי מדו"ח האקטואר ניתן לראות כי האישה לא תרמה לכלכלת הבית ומן הראוי שהחלוקה תהא בצורה לא שוויונית, לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") ויש להורות על ביטול הסכום שעליו להעביר לאישה לפי חוות דעת האקטואר.

72. לעניין תביעת המזונות והמדור, טען האיש, כי בשל כל שפורט לעיל בטענותיו, קיים פער מהותי בין חיובו במזונות הקטינים, אל מול ההתנהלות העבריינית, הבלתי חוקית והחד צדדית של האישה, אשר קבעה עובדות בעניין הקטינים, והגורמים הנוספים התגייסו לתמיכה במעשה זה, ובראשם שירותי הרווחה.

73. לטענתו, לפי הפסיקה, כאשר הילדים מעל לגיל 6, חובת המזונות מוטלת על כתפי שני ההורים ביחס להכנסותיהם ובחלוקת זמני השהות של הקטינים. לטענתו, במקרה זה, כל נושא קריעת הקטינים ממנו נעשה ללא עילה וללא החלטה שיפוטית, עד שיתברר נושא המשמורת, יש לראות את התנהלות האישה כניסיון "להימלט" מהשתת ההלכה הנ"ל על התיק דנן. לטענתו בקשת מזונות עבור הקטינים היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת".

74. לטענתו, על האישה להוכיח כי פעולותיה נעשו בתום לב, ויש להציג את הראיות אשר הביאו לקריעת הקטינים ממנו, ורק לאחר שתוכיח טענותיה יהיה מקום לקבוע את אחריותו לאירועים.

75. לטענתו, טרם נטישת האישה את ביתם, וחטיפת הקטינים, לא נדרשה מעורבות שירותי הרווחה, ועל כן כל מצבם של הקטינים הוא בשל התנהלות האישה.

76. לעניין האמור בתסקירים טען האיש כי הוא לא מבין מדוע הוא צריך לעבור טיפול, כאשר האישה היא זאת שהביאה את המשפחה למצב זה, ושירותי הרווחה והמומחית צריכים להעמידה במקומה. כן טען, כי כל הליך טיפולי – ככל שנדרש – עליו להיעשות כאשר הקטינים שבים לעיר מגוריהם, [עיר בצפון], בקרבת אביהם ואז יהיה ניתן לקבל מציאות אמיתית בעניין הקטינים.

77. לאור המפורט לעיל ביקש האיש – להורות לאישה להשיב את הקטינים לעיר מגוריהם ללא עיכוב; למסור אליו את משמורת שלושת הקטינים; לקבוע הסדרי שהות לקטינים עם האישה; להורות לשירותי הרווחה להוציא דיווח האם המשפחה הייתה מוכרת לשירותי הרווחה ב[עיר בצפון] עובר לנטישת הבית וחטיפת הקטינים ע"י האישה; לבטל את חיובו במזונות הקטינים כל עוד אלו לא ישובו להתגורר בעיר מגוריו; להורות על ביטול חיוב מזונות הקטין [הבכור] מיום שהוא מתגורר עימו לפי המלצת שירותי הרווחה ולחייב את האישה במזונותיו; לדחות את חוות דעת האקטואר.

דיון והכרעה

תביעת המשמורת

העתקת מקום מגורים – כללי

78. המשמורת הזמנית על הקטינים ניתנה ביום 16.12.18 לאישה.

79. במקרה שלפנינו, תסקירי הגורמים הטיפוליים המליצו לקבוע את משמורת הקטינים אצל האישה, ולאשר העברת מקום מגורי הקטינים, יחד עם האישה ליישוב [במרכז]. 

80. על המשקל שיש לייחס לחוות דעת של גורם מקצועי בשאלות הקשורות לטובת הילד הכלל לפי הפסיקה הוא כי " חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005)). בנוסף, נפסק כי - "דברים אלה נכונים גם ביחס לתסקירים של עו"ס מלשכות הרווחה הממלאים תפקידם על פי דין, תוך שמירה על ניטרליות וכשלנגד עיניהם עומדת טובת הקטין בלבד" (עמ"ש (מחוזי חיפה) 53110-10-17 ש' נ' ב' היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה והשרותים החברתיים (16.12.2018), עוד ראו בהקשר זה: עמ"ש (מחוזי חיפה)  25108-05-20 צ' נ' נ' (30.8.2020) (להלן: "עמ"ש 25108-05-20").

81. האיש טען, כי קביעת גורמי המקצוע היא מוטעית, ומתבססת על שיקולים זרים, ביניהם שיקולי השיקום של האישה, אשר לא יכולים לבוא על חשבון טובת הקטינים. בהקשר זה, אפנה לעמ"ש  25108-05-20 דלעיל בו תואר מקרה דומה, בו האם התגוררה עם האב, ברחה למקלט, ולאחריו עברה להתגורר בבית הוריה המרוחק בצורה משמעותית מהמקום מגוריה עם אבי ילדיה. באותו מקרה בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על האם לחזור ולהתגורר ביישוב הנמצא במרחק של עד 30 ק"מ מהעיר בה התגוררה עם האב. בית משפט המחוזי ביטל את פסק דין זה וקבע: "לצד חשיבות קיום הקשר עם שני ההורים, גם  לשיקולי השיקום, רצונותיו של אחד מההורים בדבר האופן בו הוא חפץ לעצב את חייו, והגשמתם של אלה הם בעלי השפעה ישירה על בריאותו הנפשית של ההורה ובהתאם על ילדיו ועל טובתם". כך נפסק, בהקשר זה, שהקביעה כי האב יוכל לסייע לאם, במידה ויגורו קרוב, היא שגויה ו"מתעלמת מהסכסוך העז הניטש בין הצדדים, מהרקע שהוביל מלכתחילה לפרידתם ומתעלמת גם מפערי התקשורת המשמעותיים ביניהם...".

82. כך נפסק, כי גם אם אחד ההורים ביצע פעולה חד צדדית והעתיק את מקום מגורי הילדים שלא בהתאם להחלטה שיפוטית, יש לבחון לגופו של עניין האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר ההורה השני (ראו: תמ"ש (נצרת) 43185-05-10 ע.ל (קטינה) נ' ש.ל (15.5.2012) בו נפסק:

"...נוכח כל האמור לעיל, הרי שאם יתברר כי בנסיבות העניין לא נפגע עקרון טובת הילד כתוצאה מהמעבר, הרי שמאזן השיקולים השונים, והם בעיקר השיקול של הכבדה על אותו הורה שמוצא את עצמו מרוחק מבנו או בתו מחד, לעומת זכות ההורה השני לחירות אישית וכבוד מאידך, הרי שכף המאזניים נוטה לטובת קיום זכויות אותו הורה שנמצא מתאים לשמש כמשמורן. 

על כל אלה יש להוסיף, כי ככל שמדובר במעבר בתוך גבולות המדינה הרי שבעולם של היום אין מדובר במרחקים גדולים במיוחד, נוכח אמצעי התחבורה המפותחים בארץ, אשר יאפשרו להורה הלא משמורן לקיים זכותו וזכות הילד להסדרי ראיה גם לאחר ביצוע המעבר, שכשלעצמו אינו טומן בחובו סכנת ניתוק של הילד מאותו הורה. במקרים כאלה גם ראוי שבית המשפט "יפצה" את אותו הורה על דרך קיום הסדרי ראיה רחבים וחלוקה מתאימה של נטל הסעת הקטין לשם קיום מפגשים אלה".

83. לבסוף, המבחן העיקרי שיש לבחון במקרים שכאלה, הוא מבחן "המעשה העשוי", דהיינו האם מעבר הקטינים למקום אחר כבר הושלם, הקטינים השתלבו במקום החדש, והחזרתם למקום מגוריהם הקודם עשויה לפגוע בהם. בעניין זה נקבע בעמ"ש (מחוזי חי') 1438-01-17 י.ר. נ' א.ר. (19.3.2018) כדלקמן:

"ההלכה המשפטית נקטה בגישת ״המעשה העשוי״. כך גם בעניין פלונית וכך גם בעמ״ש (נצ׳) 11-06-9963 ס.נ.ג נ' ע.ג (להלן: ״עניין ס.נ.ג״) אשר אושר בבית המשפט העליון בבע״מ 704/12 פלוני נ' פלונית. באותו מקרה נקבע: ״על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר שהאם תעבור להתגורר בהצהרתה באזור השרון, תוך בחינת עיקרון טובת הילד לאחר שינוי מקום מגורי האם... על בית משפט להניח כי העורר עבר להתגורר באזור אחר בארץ אף אם הוא מרוחק מרחק נסיעה של שעה או יותר ואינו מאפשר עוד קיום משמורת משותפת פיזית, כבר התבצעה, ועל בסיס הנחה זו להכריע בשאלת משמורת הקטינים על פי טובתם...גם עניין שיקומה של האם יש לו נפקות ממשית לקשר של הילדים עם אם מרוצה ומאושרת...״.

בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי הן בעניין פלונית והן בעניין ס.נ.ג (בבע״מ 8132/08 פלוני נ' פלונית וכאמור בבע״מ 704/12 פלוני נ' פלונית). עמדה זו תואמת את האמור ברע״א 4575/00 פלונית נ׳ אלמוני, פ״ד נה(2) 321, שם עלתה השאלה בהקשר של הגירה ונפסק: ״אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר בלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה. זאת, אלא אם ניכר מהתנהגות ההורה כי הוא אינו שוקל את טובת הילד ומרוכז הוא בטובתו שלו בלבד... המציאות בעניינו היא כי האב והאם נפרדו. הילד נמסר למשמורת האם, והאם הקימה משפחה חדשה עם י׳, המתגורר בלונדון. במציאות זו, יש להכריע אם יישאר הילד עם האם או יימסר למשמורתו של האב״.

כך נהג בית המשפט העליון בהכריעו בתביעת ההגירה, על בסיס ההנחה כי כבר בוצעה ועל בסיסה של זו, אימצו בתי המשפט את אותו עיקרון ומבחן על תביעות להעתקת מגורים בארץ.

בית משפט קמא יישם במקרה הנ"ל את אותה הלכה וגישה של "המעשה העשוי" והניח כי המעבר בוצע (במקרה דנן אכן בוצע), ובחן את טובת הקטין בהתאם לאותה הלכה ובהתאם למצב שנוצר לאחר העתקת מקום מגורי האם – המשיבה.

... באשר ל״מעגל הראשון״, בו נדרש בית משפט לבחון את יכולת הקטין לעשות את המעבר, הרי שבמקרה שלנו בחינה זו היתה קלה יחסית, ולא נשענה על השערות בלבד, משהדברים נבחנו בדיעבד, לאחר ביצוע המעבר. בית משפט קמא, הפנה לתסקירי העו״ס, שנערכו לאחר מעברו של הקטין ל-ע, מהם עלה כי הקטין מפותח בהתאם לגילו ובעל תפקוד תקין, ומכאן יש לקבוע כי הסתגלותו למעבר היתה טובה.

באשר ל״מעגל השני״ - אכן, משהתרשם בית משפט קמא כי אין בכוונתה של האם לחבל בקשר שבין האב לבנו, ומשמצא כי המשמורת על הקטין תהא בידי האם, לא מצא כי מתקיימת מניעה כי האם תעתיק מגוריה עם הקטין ל-ע, בכפוף להסדרי הראייה כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אשר יאפשרו לאב ולקטין לשמור על הקשר ביניהם.

בית משפט קמא לא התעלם מהתנהלותה של האם כפי שטוען האב, אלא נתן דעתו על כך מפורשות (סעיף 57 לפסק הדין), ואף נימק שאין בכך כדי להשפיע על החלטתו, היות ואין אנו בוחנים את התנהגות האם או הצידוק למעבר, כי אם טובת הקטין במצב שנוצר. יתרה מזאת, במסגרת פסק הדין הביע בית משפט קמא את מורת רוחו גם מהתנהלות האב (סעיף 93 לפסק הדין).

ויודגש: באופן בלתי נמנע, כאשר התא המשפחתי מתפרק, ואחד ההורים מבקש לעבור למקום מגורים המרוחק מההורה השני, החלטה ומעבר מתוכנן זה גורמים לקשיים הן להורים והן לילדיהם, כאשר אין לכחד כי במצב הדברים האופטימלי עבור הקטין, מגורים של הוריו בסמיכות אחד לשני תבטיח קשר רציף עם שניהם באופן יומיומי. ואולם, לא ניתן לכפות על ההורים, אשר מבקשים לפתוח דף חדש בחייהם לאחר פרידתם, להמשיך לקשור גורלם האחד בשני. לעיתים, והדברים נכונים במקרה דנן, ההורה המשמורן מבקש להעתיק מגוריו למקום הרחוק ממקום המגורים בעת החיים המשותפים, שם הוא סבור כי יתאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, להגשים את רצונותיו, לפתח קריירה מקצועית או זוגיות חדשה ועוד. בסיטואציה זו, מצויים אנו במצב בו האינטרסים של ההורים מתנגשים - מחד רצונו של ההורה המשמורן להגשים עצמו ולהתגורר במקום בו הוא מעוניין, ומנגד זכותו של ההורה השני לשמור על קשר עם ילדיו".

84. לאחר שבחנו את הפסיקה המתאימה לסוגיה זו, ניישם אותה על המקרה שלפנינו.

מקום מגורי הקטינים והמשמורת עליהם – מהכלל אל הפרט

85. תיק זה מתנהל עוד משנת 2018, רבות עבר על הצדדים והקטינים בשנים האחרונות, האישה התמודדה לראשונה עם עצמאות לאחר שיצאה ממציאות מורכבת, האיש איבד ביום אחד, לטענתו, ללא שניתנה לו, בשעתו, זכות תגובה, את ילדיו היקרים לו מכל, והילדים שנראה שזקוקים כל כך לאהבת ותמיכת שני הוריהם נמצאים בתווך. מגיעים לצדדים ולקטינים רוגע, וודאות ושקט לבנות את עצמם ולחזור למסלול סדיר בחייהם.

86. לאחר שעיינתי בכל המסמכים בתיק, בתצהירי הצדדים, ובתסקירי גורמי המקצוע ועדכוניהם, ולא בקלות, הגעתי למסקנה לפיה יש להשאיר את המצב קיים ולהותיר את מגורי הקטינים [הצעירים] ביישוב [במרכז], יחד עם האישה, ואת מגורי הקטין [הבכור] יש להותיר, לפחות בשלב זה, להתגורר עם אביו. 

87. הקטינים [הצעירים] מתגוררים במרכז הארץ לכל המאוחר החל משנת 2019 (לאחר שיצאו מהמקלט). החל מחודש 7/2018, ובמשך כ-4 שנים, כבר לא מתגוררים האם והקטינים [הצעירים] ב[עיר בצפון], עיר הולדתם.  משך זמן זה מהווה זמן רב בגילאים צעירים אלה, כאשר אצל הקטין [הצעיר] מדובר על למעלה ממחצית חייו, כך שקשה להאמין שהקטינים עוד זוכרים את החברים או המסגרת הלימודים בה התחנכו ב[עיר בצפון], והיום הם משולבים היטב במסגרות הנוכחיות.

88. בתסקיר עו"ס לסדרי דין מהמועצה המקומית [במרכז] מיום 8.2.21 הומלץ ליתן את המשמורת על הקטינים לאישה, בין היתר מהטעם "...יש לקחת בחשבון גם את היציבות של הילדים, בשנתיים וחצי האחרונות עברו טלטלות רבות ובחודשים האחרונים חלה רגיעה והתייצבות במצבם, לעקור אותם שוב למקום חדש ולהתחיל מחדש ולהתרגל למקום מגורים, לימודים, חברה וכו', יקשה עליהם מאד". לבסוף הומלץ בתסקיר כדלקמן:

"1. המשמורת על הילדים תהיה בידי האם.

2. המשמורת הזמנית על [הקטין הבכור] תהיה בידי האב וזאת למשך ארבעה חודשים נוספים, אלא אם יוחלט בוועדה לתכנון טיפול על צו הוצאה ממשמורת או כל שינוי אחר בהתאם להמלצות הטיפול ב"נוה מיכאל".

3. בנוגע למקום מגורים מומלץ על השארת המצב הקיים המאפשר לילדים קביעות ויציבות".

89. לאורך התסקירים הרבים כפי שפורט לעיל תואר שיתוף הפעולה של האישה עם המלצות גורמי המקצוע וסירוב האיש לשיתוף פעולה מצידו, כפי שגם עלה מסיכומיו (סעיף 12 לסיכומים), בנוסף עלה החשש כי קרבה בין הצדדים תגרום לנזק לצדדים (ראו התסקיר מיום 8.2.21). 

90. אין ספק כי טובת הקטינים היא קשר עם שני הוריהם, שהתרשמתי כי שניהם אוהבים אותם מאד, יחד עם זאת, התרשמות גורמי המקצוע היא שקרבה בין האם לאב עשויה להעצים את עוצמת החיכוך בין הצדדים ושהשמת הקטינים בבית האיש תגרום לדמות האם להתבטל ולנתק שלא יהיה ניתן לאיחוי, כפי שנראה שקרה לקשר בין האישה ל[קטין הבכור], ועל כן גם מסיבה זו, יש להותיר את המצב קיים. בהתאם לכך, נראה כי ההחלטה שפגיעתה בתא המשפחתי תהיה הפחותה ביותר, היא הותרת המצב קיים.

91. יחד עם זאת, בקשר בין הצדדים לקטינים אני בוחרת שלא לעשות שימוש במושג "משמורת", אלא באופן פורמלי לצורך קבלת הטבות מגורמים השורדים עדיין את ההגדרה, ועל מנת להיטיב עם רווחתם הכלכלית של הקטינים. שני הצדדים הם ההורים של ילדיהם ובעלי אחריות הורית עליהם, אולם בנסיבות שנוצרו, בשלב זה, קיים נתק בין האישה לבנה [הבכור], ובין האיש לבניו [הצעירים] ובשל כך קיים נתק בין האחים הגדלים בבתים אחרים. מצב זה מעציב, ורחוק מלהיות אופטימלי, ועל הצדדים, כאמור, להתגייס, להיעזר בגורמי הטיפול ובמומחית, ולעשות כל שלאל ידם על מנת לאפשר חזרת הצדדים לקשר עם ילדיהם, ולאפשר קשר בין האחים.

92. במצב זה, אני קובעת כי הקטינים [הצעירים] יתגוררו בבית האישה, ובשלב זה ישהו אצלה באופן בלעדי, תוך שאיפה כי בהמשך יהיו לקטינים זמני שהות עם אביהם. כמו כן, אני קובעת כי הקטין [הבכור] יתגורר עם האיש, תוך שאיפה כי בהמשך יהיו לקטין זמני שהות גם עם אמו ואחיו. כאמור משמורת פורמלית לצורך הטבות בלבד תהיה אצל ההורה שהקטינים בהחזקתו.

93. ההחלטה זו, מתאימה עם הגישה כיום, לפיה: "...הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת - ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים" (ראו: עמ"ש (ת"א) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (18.5.2021)).

94. יובהר כי משהגעתי למסקנה זו, לא ראיתי לנכון לדון בטענותיו הרבות של האיש על כך כי האישה עזבה את הבית עם הילדים, ללא הסכמתו, וללא שניתן צו או החלטה שיפוטית (ואעיר כי לעניין משמורת הקטינים אצל האישה ניתן פסק דין ביום 29.10.18, שביום 16.12.18 בוטל, אולם משמורת הקטינים הזמנית נמסרה לאישה). כמו כן אציין כי האיש לא הוכיח גרסתו כי אמו היא זאת שהוציאה את האישה מביתם ולא הוא, טרם ברחה האישה למקלט, ויובהר כי בנקל יכל האיש להביא לעדות את אמו או את חברו שטען שנכח בעת האירוע וידוע כי הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991) (להלן: "עניין הבנק למימון");  ע"א 8151-98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק , פ"ד נו(1) 539 (2001).

בנוסף, חרף העובדה כי ב"כ האיש ביקש לזמן לחקירה את העו"ס לסדרי דין (ראו החלטתי כפי שמופיעה בעמוד 2 לתמלול מיום 21.4.21), לא עשה כן, ובחר בהמשך שלא להגיב לבקשת האישה מיום 15.6.21 לפיה יש לראות בהתנהלותו כמי שוויתר על זימונה, ועל כן, לא נחקרה לבסוף.

95. כאבו של האיש מובן, אולם המעשה נעשה, התרשמתי כי [הקטינים הצעירים] השתלבו במקום מגוריהם החדש, כמו גם שהקטין [הבכור] השתלב בבית הספר ב[עיר בצפון] והאיש העיד כי [הקטין הבכור] קיבל מבית הספר תעודת הוקרה על פעילותו החברתית וציוניו בלימודים, וכולי תקווה כי מצב זה יימשך והקטינים יוכלו לחיות בשגרה שתטיב עימם במידת האפשר.

96. אבהיר כי פסק דין זה, מייתר הכרעה בנפרד בבקשת האישה לשינוי מקום מגורי הקטינים בתעודת הזהות, ובהתאם לפסק דין זה, יש לשנות את כתובת מגורי הקטינים [הצעירים] כפי בקשת האישה.

97. לבסוף נושא זה, אני קובעת כי ככל שיחודשו זמני שהות בין הצדדים לילדיהם הקטינים שאינם מתגוררים איתם, הרי נטל הנסיעות יחול על שני הצדדים בחלוקה שווה.

תביעת המזונות

כללי

98. אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959. במקרה דנן הצדדים כאמור יהודים. 

99. לצדדים שלושה ילדים, כולם כיום מעל גיל 6. לפי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (9.7.2017) (להלן: "בע"מ 919/15") חלוקת נטל חיוב המזונות בין ההורים לילדים בגילאי 6-15 שנים חל מדין צדקה על שני ההורים, במסגרת פסיקת המזונות בגילאים אלו יובאו החשבון צרכי הקטינים; היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם; יחס הכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים.

100. בנוגע לילדים בגילאי 15-18 שהנשיאה במזונותיהם היא מ"דין צדקה" נקבע, כי כושר השתכרותם של ההורים ויכולתם הכלכלית הינם נתונים בעל חשיבות רבה (עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 פלוני נ' מ.כ. (27.8.2015); ראו גם: עמ"ש (ת"א) 59072-02-15 ע'מ' נ' ע'ג' (3.7.2016)). 

זמני שהות לעניין תביעת המזונות

101. כפי שקבעתי לעיל, הקטינים [הצעירים] שוהים באופן מלא עם אמם, והקטין [הבכור] שוהה באופן מלא עם אביו ולא מתקיימים הסדרי שהות, בשלב זה, עם ההורה השני.

הכנסת הצדדים

102. ברכיב זה רב הנסתר על הגלוי. לצדדים שלושה ילדים, ומעט מאד הכנסות מדווחות. האישה טענה בחקירתה הנגדית, כי מי שפרנס, עת גרו הצדדים תחת קורת גג אחת, היה אביה וגם היא עבדה מעט כי היה אסור לה לעבוד  (עמ' 12 לתמלול, ש' 31-34) הצדדים לא צירפו כל אסמכתא לעניין הכנסתם, לא צורפו בפניי תלושי משכורת קודמים של האיש ושני הצדדים לא צירפו העתק דפי חשבון בנק עדכניים, מהם ניתן ללמוד על הכנסתם והוצאותיהם כיום.

103. האישה כמעט ולא עבדה במהלך החיים המשותפים (כך עולה גם מחוות דעת האקטואר), וכיום, לטענתה, היא עובדת בעבודות משק בית ומשתכרת כ-2,400 ₪. בנוסף האישה מקבלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ- 3,000 ₪, קצבת ילדים שעומדת על כ- 500 ₪, וסיוע בשכר דירה ע"ס 1,170 ₪. לא ברור האם זו כל הכנסתה, משלא צירפה דפי חשבון בנק לתמוך בטענותיה. בנוסף, האישה לא התייחסה להכנסתה המתקבלת מתשלומי המזונות מהאיש, לא ברור האם האיש מעביר לאישה תשלום מזונות, והאם מהמזונות המועברים הופחת חלקו של הקטין [הבכור] המתגורר בבית האב. בנוסף, לא ברור האם כיום אביה של האישה ממשיך לתמוך בה כלכלית.

104. האיש מאז תחילת ההליכים טען כי לא עבד, וטען כי בעבודתו, כנהג משאית, לא ניתן לעבוד במצב הנפשי הקשה בו היה שרוי, על מנת לא לסכן אחרים. אין כל מידע מוכח באשר לגובה הכנסתו של האיש מעבר לטענת האישה כי משכורתו עמדה על כ-10,000 ₪ וטענתו של האיש כי משכורתו עמדה על כ- 9,000 ₪ (לפי הרצאת הפרטים שצירף האיש לכתב ההגנה מיום 20.3.19). בסיכומיו טען האיש, בסעיף 6 לסיכומים, כי "רק לאחרונה שב לעבוד לאחר שהגיע למסקנה כי עליו לשוב לשגרת חיים....", יחד עם זאת, לא טען מה היא עבודתו החדשה, האם כנהג משאית או במשהו אחר ובכמה מסתכמת הכנסתו כיום. האיש העיד על עצמו כי הינו בעל מקצוע ויכול לכלכל משפחה בת ארבע נפשות, גם אם בתחילה בסיוע אמו (סעיף 14 לסיכומים).

105. נוכח האמור לעיל, והעובדה כי שני הצדדים לא תמכו טענותיהם לעניין הכנסתם, אני מפנה את הצדדים לתקנה 12(ב)(2) ו-12(ב)(3) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 לעניין המסקנה מאי צירוף מידע ומסמכים נדרשים. בנוסף, הלכה ידועה היא, כי צד שנמנע מהבאת ראיות שתומכות בטענותיו, רואה זאת בית המשפט כראיה כנגדו (ראו: עניין הבנק למימון, רע"א 7933/15 פישר נ' תמיר, (13.12.2015)).

106. לאור האמור לעיל, אני מעמידה את הכנסת האיש על 9,000 ₪ כפי שטען האיש בהרצאת הפרטים שצירף, כאשר האיש לא טען בסיכומיו כי הכנסתו כיום היא פחותה מהכנסתו בעבר, ואת הכנסת האישה אני מעמידה על כ-6,000 ₪, ללא החשבת מזונותיה ותשלומי הסיוע ממשרד השיכון. בהתאם לקביעתי זו, יחסי השתכרות הצדדים עומדים על 60:40 לטובת האיש.

מזונות הקטינים 

107. לפי הפסיקה, בהערכת מזונות שעל ההורה הלא משמורן לשלם לילדיו (או על ההורה אשר אין לו עם ילדיו זמני שהות) יש לקחת בחשבון צורכי הילדים, גובה הכנסות שני ההורים ופוטנציאל השתכרותם (בע"מ 5750/03 ר.א נ' א.א (8.6.2005), בע"מ 2433/04 פלוני נ' פלונית  (2.10.2005)).

108. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו  ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול  נסיבות  העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (ראו בע"מ 919/15 דלעיל).

109. לעניין מזונות הקטינים [הצעירים] ביקשה כאמור האישה להעמיד הוצאותיהם על 1,750 ₪ לקטין, לפי הפירוט: מזון- 1,000 ₪, ביגוד והנעלה – 350 ₪, בילויים ופנאי – 200 ₪, תספורת ומוצרי היגיינה – 50 ₪, נסיעות – 150 ₪. האישה לא תמכה טענותיה בקבלות וטענה כי סדר גודל דומה של הוצאות טען האיש בהקשר ההוצאות על הקטין בעת חקירתו הנגדית. האיש בסיכומיו כלל לא התייחס להוצאותיו על הקטין [הבכור], והתרכז בטענתו כי על כל הקטינים לעבור לשהות במחיצתו וכי יוכל לדאוג לכלכלתם. לא התרשמתי כי האישה הוכיחה את גובה המזונות המבוקש. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. במקרים מעין אלה רשאי בית המשפט להעריך את דמי המזונות הנדרשים לקטינים תוך אומדן. האומדן ייעשה גם על פי ניסיון חייו כשופט אשר בתוך עמו הוא יושב, ועל בסיס ידיעותיו השיפוטיות הכלליות.  (ראו לעניין זה: ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 (1984), עמ"ש (מרכז) 48671-05-10 ש.ע. נ' מ.ע. (24.1.2011) ותמ"ש (ת"א) 16207-01-16 ש.ד. נ' א.ד. (14.9.2017)).

110. בע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו(3) 449 (1982) פורש כי הצרכים ההכרחיים הינם צרכים בסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים וכוללים צרכי מינימום כגון מזון, ביגוד והנעלה, חינוך וכיוצ"ב.

111. מהכנסת הצדדים (כפי שגם אפשר להתרשם מחוות דעת האקטואר) ומהעובדה שנאלצו להתגורר עם אֵם האיש, התרשמתי כי רמת חייהם של הצדדים עת התגוררו תחת קורת גג אחת, כמו גם כיום, היא נמוכה, לא הוכח מי כלכל את הבית עת חיו תחת קורת גג אחת, האם קיבלו הצדדים סיוע מגורמים אחרים או שהכנסתם היתה בעיקר מהכנסתו של האיש.

112. בהתאם לאמור לעיל, התרשמתי כי יש להעמיד את מזונות שלושת הקטינים (ללא מדורם) על 1,300 ₪ לכל קטין. בהקשר גובה מזונות הדומה לזה, נפסק ברמ"ש (חיפה) 53234-12-20 פלונית נ' אלמוני (14.1.2021) כדלקמן:

"אין בידי לקבל (לפחות לא בשלב זה של ההליך) את טענות המבקשת, לפיהן יש לפסוק יותר מהסך של 1200 ₪ שנפסקו בהחלטה קמא, בנימוק שמדובר בפחות מהסך המינימלי שנהוג לפסוק במקרים כגון דא, וכי היה מקום לפסוק בנוסף גם דמי מדור. צדק המשיב בטענתו, כי בית המשפט לא מחויב לסף מינימלי של דמי מזונות, וכי עליו לפסוק בהתאם לנסיבות של כל תיק ותיק".

מדור הצדדים

113. לעניין מדורה, טענה האישה, כי היא מתגוררת בדירה שכורה ונושאת בתשלום חודשי ע"ס 4,000 ₪ (צורף הסכם שכירות) אשר כולל תשלומי ארנונה, מים וכבלים, בנוסף היא משלמת לטענתה 500 ₪ חשבון חשמל ו-120 ₪ בממוצע על אינטרנט, סה"כ הוצאותיה על מדורה ומדור הקטינים הן 4,620 ₪ והוצאותיה אלה סבירות. האישה מקבלת תשלומי סיוע חודשיים על דיור ע"ס 1,170 ₪ לחודש ועל כן הוצאותיה עבור מדור עומדות, לאחר הסיוע, על 3,450 ₪ לחודש. 

114. לא ברור האם לאיש יש הוצאות על מדורו, והאם הוא שוכר דירה משלו או מתגורר בבית אמו. בחקירתו בפניי נשאל האיש על הוצאותיו, ולא פירט על הוצאות הקשורות למגוריו.

115. בהתאם לאמור לעיל, ובשל העובדה כי בדירת האישה מתגוררים שני קטינים, אני מעמידה את השתתפות האיש בעלות מדורה של האישה ע"ס 1,350 ₪ (ראו בהקשר זה: ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 (1989)). ככל שיתבטל בהמשך הסיוע במדור לו זכאית כיום האישה ממשרד השיכון, אזי חלקו של האיש במדור האישה והקטינים יהיה ללא הפחתת הסיוע, ויעמוד על 1,850 ₪.

החיוב במזונות

116. הקטינים [הצעירים] גדלים בבית האישה, והקטין [הבכור] מתגורר בבית האיש (או בבית אמו של האיש).

117. הקטינים [הצעירים] גדלים רק בבית האישה, ועל כן, בהתאם לפסיקה הרווחת, מצבם הכלכלי של הצדדים, הדין החל על הצדדים וזמני שהות, על האיש לשאת בכ-1,560 ₪ בתוספת השתתפות בעלות מדורם בסך של 1,350 ₪, וסה"כ על כ- 2,910 ₪. (יובהר כי ככל והאישה לא תהא זכאית לסיוע בעלות מדורה, יש לערוך חישוב זה בהתאם לקביעתי בסעיף 115 לפסק הדין.

118. הקטין [הבכור] מתגורר רק בבית האיש (או בבית אמו של האיש), ועל כן, בהתאם לפסיקה הרווחת, מצבם הכלכלי של הצדדים, הדין החל על הצדדים וזמני שהות, על האישה לשאת ב-520 ₪ מעלות מזונותיו. על כן, בקיזוז המזונות שעל האישה להעביר לאיש, המזונות שעל האיש להעביר לאישה עומדים על כ-2,390 ₪. 

119. בהתאם לאמור לעיל, על האיש להעביר לאישה סך של 2,390 ₪ בחודש בעבור מזונות הקטינים [הצעירים] וכן בעבור חלקם בהוצאות המדור ואחזקתו (להלן: "דמי המזונות").

120. על מנת שלא תפגע טובתו של הקטין [הבכור], אני קובעת כי ככל והאיש שוכר לו ולקטין [הבכור] דירה (ללא מי מהוריו), או ישכור דירה בעתיד (ללא מי מהוריו), אזי על האישה לשלם לאיש 30% מעלות שכירות הדירה של האיש ועד לתקרת שכירות בגובה מקסימאלי של 3,500 ₪, בכפוף להמצאת חוזה שכירות תקין וחתום. ככל שיהא על האישה לשאת בהשתתפות מדור הקטין [הבכור] כפי שקבעתי לעיל, אזי יקזז האיש סכום זה מתוך דמי המזונות שעליו להעביר לאישה. ככל שהאיש יקבל סיוע בשכר הדירה, אזי יש לקחת סך זה בחשבון, בהתאם לחישוב שערכתי לעניין חלקו של האיש במדור האישה והקטינים. 

121. התרשמתי כי הסכום שנקבע יאפשר לכל אחד מהצדדים ולקטינים המשך מחייה סבירה, והאיש יוכל לעמוד בסכום זה למרות העובדה כי הוא נושא במזונות בתו מנישואין קודמים. האיש חזר לעבוד לא מזמן והוא מסתייע רבות באמו, והאישה השתלבה במקום מגוריה החדש והחלה לעבוד ולהתפרנס.

122. בנוסף לדמי המזונות, יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. יובהר כי ככל שהאיש יישא בהוצאות בהקשר זה לגבי הקטין [הבכור], יוכל לקזז את חלקה של האישה, מהסך החודשי המועבר לה.

123. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה בהסכמה ובתיאום בין ההורים, על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

124. כמו כן יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך או המסגרת החינוכית – כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון, חוגים, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער, קייטנות. כל הוצאה חינוכית כנ"ל, שאינה חובה, תעשה בהסכמה ובתיאום בין ההורים, וישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת). יובהר כי ככל שהאיש יישא בהוצאות בהקשר זה לגבי הקטין [הבכור], יוכל לקזז את חלקה של האישה, מהסך החודשי המועבר לה כמחציות.

125. כל הודעה או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / מייל / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע או המסמכים.  הצדדים מחויבים לפנות זה אל זה בשפה מכבדת ונקיה.

126. הצדדים מחוייבים למצות את כל ההנחות והזכאויות המגיעות להם בקשר עם ההוצאות מושא פסק הדין.

127. קצבת הילדים לקטינים [הצעירים] תשולם לאישה וכך גם מענק לימודים מהמוסד לביטוח לאומי. מענק הלימודים יופחת מהוצאות החינוך, והאיש יישא במחצית היתרה. קצבת הילדים לקטין [הבכור] תשולם לאב, וכך מענק הלימודים מהמוסד לביטוח לאומי בגינו. מענק הלימודים יופחת מהוצאות החינוך, והאישה תישא במחצית היתרה.

128. תשלום דמי המזונות המעודכן יבוצע החל מיום 1.7.22 בכל 10 לחודש עבור החודש עצמו, בהעברה לחשבון האישה. החיוב במזונות הינו מכאן ולהבא וזאת בשל היעדר נתונים לגבי הכנסת הצדדים עד עתה, המועד המדויק בו עבר [הקטין הבכור] להתגורר עם אביו, השאלה האם שולמו דמי המזונות הזמניים בפועל, וכן בשל הכלל כי לא יושבו סכומים, ששולמו בעבר על חשבון מזונות הקטין (ראו: ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב ואח'  (31.12.1986); בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית, (30.5.2011)).

129. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע במועד מתן פסק הדין דנן ויעודכנו אחת לשנה, ללא הפרשים רטרואקטיביים. סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.

130. דמי המזונות ישולמו עד שימלאו לכל קטין 18 שנה או עד לסיום לימודיו בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. בתקופת השירות הצבאי הסדיר או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על שליש משיעורם הקודם.

תביעת הרכוש

רקע וחוות דעת האקטואר

131. ביום 25.3.19, בהחלטה שניתנה בפרוטוקול קדם המשפט, מונה, בהסכמת הצדדים, רו"ח ירון ואקנין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "האקטואר") לצורך הערכת זכויות הצדדים מכל מקור שהוא, לרבות זכויות מהעבודה (כולל פנסיה), חשבונות בנקים, קרנות, חסכונות וכל זכות כספית אחרת שעל שם מי מהצדדים, וכן לסייע באופן האיזון של הזכויות, שחלקן לפדיון מיידי וחלקן לפידיון דחוי. בהעדר הסכמת הצדדים על "המועד הקובע" לצורך עריכת חוות הדעת, האקטואר ערך את חוות הדעת לפי שני מועדים, האחד המועד בו עזבה האישה למקלט -  10.7.18 ומועד קדם המשפט -  25.3.19.

132. ביום 17.12.20 הוגשה חוות דעת האקטואר, בה הופיעו שתי אפשרויות לאיזוני זכויות בין הצדדים לפי התאריכים השונים, כאשר בכל אחת מהאפשרויות הופיעה אפשרות לאיזון הזכויות לפי ערכן הנוכחי או לחלופין על בסיס מימושן בפועל. לפי כל החלופות על האיש להעביר לאישה סכומי איזון בני כמה אלפים שקלים בודדים.

133. האישה בסיכומיה ביקשה "לאשר את חוות דעתו של האקטואר" והאיש ביקש לדחות את חוות דעת האקטואר ולאזן את הזכויות בין הצדדים שלא בצורה שיווניות לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

134. לעניין קבלת חוות דעת מומחה, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט ש. אלוני בע"א 293/88  חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי (31.12.1988), שקבע כדלקמן: 

135. במקרה זה לא הוכח כי נפל פגם בחוות דעת המומחה, והתרשמתי כי יש לאמצה.

האם יש לחלק את הזכויות בין הצדדים בצורה לא שוויונית

136. האיש טען, כי בשל העובדה כי האישה לא תרמה דבר לתא המשפחתי הן מבחינת הכנסה והן מבחינת טיפול בילדים, יש לבצע חלוקת רכוש בלתי שוויונית, במסגרתה יקבל הוא חלק גדול יותר מהרכוש המשותף. האישה לא התייחסה לטענה זו בסיכומיה, וטענה כי יש לקבל את חוות דעת האקטואר.

137. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ב---2008 והתגרשו גמ"ז בג"פ ב---2019, ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הכלל הוא כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים "מבסיס האיזון", וכך קובע הסעיף:

"5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט...".

138. על מנת לדון בטענות האיש כי יש לבצע בין הצדדים חלוקה בלתי שיווניות, אבדוק תחילה מתי יש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לפיו יש לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וזאת על מנת להגשים מטרה נעלה יותר והיא חלוקת משאבים צודקת בין בני הזוג.

139. כך קובע הסעיף 8 לחוק יחסי ממון:

140. בבג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פ"ד סב(1) 235 (2006), נקבע כדלקמן:

"סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי על דרך הכלל, כל אחד מבני-הזוג יהיה זכאי למחצית שווים של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. סעיף 8(2) לחוק מוסיף וקובע כי ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", רשאי בית-המשפט או בית-הדין לקבוע כי איזון שווים של הנכסים בני-האיזון לא ייעשה באופן שווה, אלא לפי יחס אחר שיקבע. כבר נאמר בפסיקתו של בית-משפט זה כי סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים". 

141. חרף הסמכות שהוענקה לבית המשפט לסטות מכלל החלוקה השוויונית, אין בחוק פירוט של אותן "הנסיבות המיוחדות המצדיקות" שימוש בסעיף זה. על כן, התשובה לשאלה אימתי יש לעשות שימוש בסמכות האמורה, צריכה להישען על תכליתו של החוק, על העקרונות העומדים בבסיסו ועל פרשנות סעיף 8 (ראו: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (1995)).

142. עולה מהפסיקה כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב לבחינת היבטים כלכליים רלוונטיים לאיזון המשאבים בין בני הזוג (ראו בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014), (להלן: "עניין פלונית") יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי מן הראוי כי השימוש בסמכות זו יעשה במקרים מיוחדים ובמשורה (ראו: בע"מ (מחוזי ירושלים) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (23.1.2005)). כך נקבע, כי לא בכל מקרה בו מתקיים חוסר שוויון בעת עריכת איזון משאבים, יש לפנות לסמכות הנתונה בסעיף 8(2), ופניה זו תיעשה אך ורק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, אחרת היוצא מן הכלל ייהפך לכלל, והכלל ייהפך ליוצא מן הכלל. 

143. באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת נקבע כי בבוא בית המשפט לשקול מהם המקרים היוצאים מן הכלל המצדיקים פנייה לסמכות הנתונה בסעיף 8(2) לחוק, יש לתת את הדעת לתמונה המלאה של היחסים הכלכליים בין הצדדים, לכן יש הכרח בהצגת תשתית ראייתית מפורשת לעת בקשה לחלוקה שאינה שוויונית (ראו לעניין זה: בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.5.2015); עמ"ש (מחוזי מרכז) 42078-02-19 י. ש נ' ו. ש (18.02.2020), אחרת, כל החלטה, גם צודקת, שתינתן ביחס לנכס מסוים, עלולה להפר את הצדק שבחלוקתם של נכסים אחרים. 

144. בהקשר זה ראו עניין פלונית הקובע כדלקמן:

"אסייג ואומר כי לא בנקל יעשה שימוש בסעיף 8 (בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (08.07.08)). טרם יישום הסעיף יש להידרש אל "מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים" (בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, [פורסם בנבו] פס' 12 (13.12.06) (להלן: עניין פלוני))".

145. מהאמור לעיל עולה, כי שימוש מושכל בכלים שנתן המחוקק לבית המשפט בסעיף 8 לחוק יחסי ממון יש בו למנוע מצב בו יקופח צד יתר על מידה, כתוצאה מתחשיב האיזון הרגיל הקבוע בחוק. 

146. כמו כן, בהתאם לאמור לעיל, על מנת לבדוק זכות האיש לחלוקה בלתי שוויונית לטובתו, לפי סעיף 8 לחוק, יש לבחון האם האיש הוכיח כי האישה אכן לא תרמה דבר לתא המשפחתי, לא מבחינת הכנסה ולא מבחינת טיפול בילדים כטענתו.

147. לא התרשמתי כי האיש הוכיח טענתו. מטיעוני הצדדים ומחקירת האישה לא עולה כי האישה לא עבדה ברציפות במשך כל השנים כי היא "עצלנית", התרשמתי כי באופן זה בחרו הצדדים להתנהל - האיש עבד, והאישה היתה בעיקר עם הקטינים, כפי שמתנהל בבתים רבים אחרים. 

148. האיש טען כי הוא הכין לקטינים אוכל, הסיע אותם למסגרות ואסף אותם והיה בעצם הדמות העיקרית שטיפלה בקטינים, אולם תיאור זה לא מתאים עם שעות עבודתו הידועות של נהג משאית, ועל כן התרשמתי כי חלקה של האישה בגידול הקטינים היה גדול יותר ממה שהאיש הציג.

149. בהתאם לאמור לעיל, לא מצאתי לנכון לסטות מהכלל לפיו איזון המשאבים ייעשה באופן שווה בין הצדדים.

בחירת חלופה מתאימה לאיזון – מועד הקרע

150. הצדדים לא התייחסו לבחירת החלופה המתאימה בסיכומיהם.

151. בעמ"ש (חיפה) 23541-01-17 פלונית נ' פלוני, (9.8.2017) נקבע כדלקמן:

"באשר להקדמת מועד סיום התקופה הקובעת, בית המשפט רשאי להקדימו אף טרם התרת הנישואין, כאשר קיים קרע בין בני הזוג, וזאת כנלמד מסעיף 5א(א)(2) לחוק יחסי ממון. 

מהו "מועד הקרע"? 

152. קווים מנחים לקביעת "מועד קרע" תוארו בתמ"ש (פתח תקוה) 38559-05-11 ת.ס. נ' ד.ס (1.12.2013):

"מתי אירע שבר שאינו ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו"? מהו המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא כל קשר לבן הזוג האחר? האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם צד שלישי המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן? וכיוצ"ב. עניינה של אותה נקודת שבר והקושי באיתורה, תואר בלשון ציורית על ידי דייני בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב (תיק 2145-21-1 - פלוני נ' פלונית . תק-רב 2007(1), 1)-

"טיבו של קרע, שקודם לו החלשת וניוון המיתרים - היוצרים את הקשר - עד ליצירת הקרע. לעתים, עולה ארוכה ומרפא לניוון זה ואינו מגיע לכלל קרע ואף אם החל להיקרע יכול שמתאחה. לעתים, הניוון הינו סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי"

ודוק, אותו "מועד" אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן ברור על "קרע שאינו ניתן לאיחוי", על "שבירת כלים" מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים בניהם כמנהג זרים – "שלי שלי ושלך שלך".

153. לפי הפסיקה, "מועד הקרע"  נבחן בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך, ישנה פסיקה שאינה רואה בעצם פירוד פיזי סיבה משמעותית דיה המצדיקה את הקדמת "מועד הקרע" (ראו בהקשר זה: תמ"ש (ירושלים) 6852/97 פלונית נ' אלמוני (11.3.1999)) ופסיקה אחרת שמייחסת לזה משקל מכריע (תמ"ש (טבריה) 41427-12-10 נ.ל. נ' נ.ל. (16.1.2014)). מועד זה יכול להיות גם המועד בו מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת, עזיבת אחד מבני הזוג את חדר השינה, או את דירת המגורים וכו' (תמ"ש (ת"א) 1430/06 ז. נ. נ' ז. ו. (05.12.2007)). 

154. במקרה שלפנינו התרשמתי כי יש להעמיד את "מועד הקרע" על היום בו עזבה האישה את בית אמו של האיש ועברה להתגורר במקלט.

155. אין חולק כי המועד בו עזבה האישה, היה המועד האחרון בו התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת, ואין זה משנה אם הצדדים התנהלו מחשבון משותף עת חיו תחת קורת גג אחת ואם לאו.

156. על כן אני קובעת כי יש לקבוע את איזון הזכויות לפי החלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר, קרי לפי תאריך 10.7.18.

157. על מנת לסיים את ענייני הרכוש בין הצדדים, התרשמתי כי יש לבחור בחלופה של איזון הזכויות מיידי, כאשר המועד המאוחר שהופיע בחוות הדעת למימוש מלוא הזכויות -28.2.22 - כבר עבר. התרשמתי כי בנסיבות העניין, אפשרות זו עדיפה על פני האפשרות של איזון הזכויות לפי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (אפשרויות איזון אלה מופיעות בעמוד 6 לחוות הדעת).

158. בהתאם לאמור לעיל, על האיש להעביר לאישה 5,518 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת.

סוף דבר

159. תביעות האישה בעניין המזונות והסדרי השהות מתקבלות בחלקן כפי שפורט לעיל.

160. התביעה להעתקת מקום מגורים מתקבלת. בקשה מס' 117 בתביעה זו מתקבלת ביחס לקטינים [הצעירים].

161. תביעת האישה הרכושית מתקבלת באופן בו האיש יעביר לאשה סך של 5,518 ₪ שיישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום חוות הדעת, 13.12.20) ועד למועד תשלומי בפועל, סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום.

162. בנסיבות העניין, ועל מנת שלא להעצים המחלוקות בין הצדדים, לא אקבע צו להוצאות.

163. למרות סגירת התיקים עולה כי מצבם של הקטינים מחייב מעקב עו"ס משפחה במחלקות הרווחה הרלוונטיות במקום מגוריהם, כולל בחינת הצורך במעורבות עו"ס לחוק הנוער. פסק הדין ייימסר לעו"ס לסדרי הדין ב[עיר בצפון] ובמ.א. [במרכז] לידיעה והעברת התוכן לעו"ס משפחה ועו"ס חוק הנוער.

פסק הדין יהיה מותר לפרסום בתוך 10 ימים לאחר השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים כולל האפוטרופסה לדין ולעו"ס לסדרי דין ב[עיר בצפון] ובמועצה אזורית [במרכז], ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום,  ד' תמוז תשפ"ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.