השופטת שושנה ברגר: פסק הדין עוסק בתביעה להחזרה מיידית של קטינה לפי חוק אמנת האג (תמ"ש 34128-12-23)

                                                פסק דין

הקדמה:

בפניי תביעה להחזרה מיידית של קטינה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "האמנה") אשר הוגשה על ידי הגב' XXX (להלן: "התובעת" או "האם") כנגד מר XXX (להלן: "הנתבע" או "האב").

רקע בקצרה וסקירה דיונית של ההליך:

1. התובעת, מוסלמית, אזרחית ותושבת גרמניה, והנתבע, מוסלמי, אזרח ותושב ישראל, נישאו ביום XX.XXבנישואין אזרחיים בגרמניה. במסגרת הנישואין, נולדה לצדדים הקטינה XXX ילידת 2022 (להלן: "הקטינה"). הקטינה נולדה בגרמניה, והיא בעלת אזרחות גרמנית וישראלית. 

2. התביעה הוגשה ביום 17.12.23. כתב הגנה הוגש ביום 31.12.23.

3. ישיבת ק.מ התקיימה ביום 31.12.23. בהחלטתי שניתנה באותו היום, בין היתר, מיניתי אפוט' לדין לקטינה. הלשכה לסיוע משפטי הודיעה לבית המשפט כי עו"ד נסרין אעלימי- קבהה מונתה לשמש כאפוט' לדין לקטינה (להלן: "האפוט' לדין"). כמו כן, בהחלטה הנ"ל הוזמן תסקיר עו"ס לסדרי דין.

4. ישיבות הוכחות התקיימו במועדים כדלקמן:

- בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.1.24 נחקר מר פ' ע'.

- בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22.1.24 נחקרו: הגב' ג', מר א', הגב' ר', הגב' ק', והגב' ת'.

- בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 23.1.24 נחקרו: התובעת, מר ש', מר פ', מר א', הגב' ה', ומר מ'.

- בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4.2.24 נחקר הנתבע.

בסיום הישיבה ניתנה החלטתי במסגרתה נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. 

5. ביום 19.2.24 הוגשו סיכומי התובעת. ביום 7.3.24 הוגשו סיכומי הנתבע. ביום 14.3.24 הוגשו סיכומי האפוט' לדין. ביום 17.3.24 הגישה האם תשובה לסיכומים. ביום 17.3.24 הגיש האב בקשה להגשת סיכומי תשובה ובקשה להורות על הגשת תסקיר עו"ס. בהחלטתי מיום 17.3.24 נקבע כי סיכומי התשובה יוגשו 7 ימים לאחר הגשת התסקיר. ביום 15.4.24 הוגש תסקיר עו"ס. ביום 30.4.24 הגיש האב סיכומי תשובה מטעמו. בו ביום הגישה גם האם סיכומים מטעמה. ביום 9.5.24 הגישה האפוט' לדין סיכומי תשובה לתסקיר. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן בעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

6. שתי הערות כלליות ומקדימות- 

א. כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת. 

ב. טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.

המסגרת הנורמטיבית:

7. כב' השופט דוד מינץ סקר את המסגרת הנורמטיבית של הסוגיה בה עסקינן בבע"מ 5303/21 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (25.8.2021) בפיסקאות 2-3 לפסק דינו:

"2. חוק אמנת האג הקנה מעמד נורמטיבי מחייב לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, שנחתמה בהאג ביום 25.10.1980 (להלן: אמנת האג או האמנה). האמנה ביקשה להביא לשיתוף פעולה בין מדינות העולם בהתמודדות עם תופעת חטיפת ילדים על ידי מי מהוריהם, אשר החריפה עם העלייה בשיעורי הגירושין ועם הניידות ההולכת וגוברת בין מדינות העולם (בע"מ 672/06פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(3) 247, 263 (2006) (להלן: עניין פלוני)). תכליותיה של האמנה הן להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים (עד גיל 16) אשר הורחקו אל מדינה מתקשרת באמנה או לא הוחזרו ממנה שלא כדין, ולהבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי דינה של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות (סעיף 1 לאמנה). כדי להגן על תכליות אלו קובעת האמנה סעד המהווה מעין "עזרה ראשונה", אשר בגדרו מחויבות המדינות המתקשרות להורות על החזרת הילד החטוף אל המדינה ממנה נחטף בדחיפות ובמהירות האפשרית (סעיף 2 לאמנה; בע"מ 741/11‏ פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.5.2011); ע"א 7206/93גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2) 241, 256 (1997) (להלן: עניין גבאי)). הנחת היסוד של האמנה היא כי דיון בהסדרי המשמורת של הילד ובטובתו צריך שייעשה במקום מגוריו הרגיל של הילד, שם יוכל בית המשפט לשקול בכובד ראש את כלל השיקולים הנוגעים לעניין ולהקדיש לכך את הזמן הראוי (עניין גבאי, בעמ' 251; ע"א 7994/98דגן נ' דגן, פ"ד נג(3) 254, 270-269 (1999) (להלן: עניין דגן); בע"מ 2338/09פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 26 (3.6.2009)). 

3. על רקע תכליות אלה, נקודת המוצא של האמנה היא כי מקום בו ילד הורחק ממדינת מגוריו או לא הוחזר אליה שלא כדין, ולא חלפה שנה מאז מעשה החטיפה, "תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר" (סעיף 12 לאמנה). מענה לשאלה אימתי תיחשב הרחקה או אי-החזרה של ילד ככזו שנעשתה שלא כדין מצוי בסעיף 3 לאמנה, שזו לשונו:

"הרחקתו או אי החזרתו של ילד תיחשב לא כדין כאשר –

(א) יש בהן הפרת זכויות המשמורתהמוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן

(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.

זכויות המשמורת הנזכרות בסעיף קטן (א) יכול שינבעו במיוחד מכוח דין, החלטה שיפוטית או מינהלית או הסכם בעל תוקף משפטי על פי דין אותה מדינה." 

8. ראו גם: דברי כב' השופט שאול שוחט בבע"מ 1344/22 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (1.3.22) בפיסקה 12 להחלטתו: "הוראה להחזרת ילד למדינה שממנה הורחק או אליה לא הוחזר, יכולה להינתן אך בהתקיים התנאים המקדמיים לתחולת האמנה, שקבועים בסעיף 3 לחוק אמנת האג, ומקימים מעשה 'חטיפה'. הוראת הסעיף מבחינה בין שני סוגי מקרים שחוסים תחת סעיף זה: הרחקה ואי החזרה. המקרה הראשון הינו מעשה של "חטיפה אקטיבית", היינו, הרחקה ממקום המגורים הרגיל של הקטין, אל מדינה מתקשרת. המקרה השני הינו מעשה "חטיפה במחדל", היינו, אי-החזרת הקטין ממדינה מתקשרת אל מדינת מגוריו הרגילים של הקטין (ראו: בע"מ 9802/09פלונית נ' פלוני[פורסם בנבו] (2009)). עוד קובעת הוראת הסעיף שלושה תנאים מקדמיים מתי תיחשב הרחקתו, או אי-החזרתו של קטין "שלא כדין", שאז תחול האמנה: נדרש כי המעשה הפר את זכויות המשמורת של ההורה "הנחטף"; כי זכויות אלו הופעלו בפועל; וכי המדינה, ממנה הורחק הקטין או המדינה אליה לא הוחזר, הייתה מקום המגורים הרגיל של הקטין סמוך לפני ההרחקה או אי ההחזרה. סעיף 4 לחוק אמנת האג קובע, כי "האמנה תחול על כל ילד אשרמקום מגוריו הרגילהיה במדינה מתקשרת סמוך לפני כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור: האמנה תחדל לחול בהגיע הילד לגיל 16"  (הדגשות שלי ש.ש.). מכאן, שתנאי מקדמי לתחולתה של האמנה, שהתובע מכוחה יוכיח כי סמוך לפני חטיפת הקטין (בין בדרך של הרחקתו ובין בדרך של אי החזרתו) היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין במדינה אליה מבקש הוא להחזיר את הקטין. יסוד זה מהווה חלק מעילת התביעה על פי האמנה והנטל להוכיחו מוטל על התובע (ראו עמ"ש 4646-11-08ל'מ' נ' מ'מ'[פורסם בנבו] (13.1.2009); בע"מ 2338/09פלונית נ' פלוני[פורסם בנבו] (2009)). המונח "מקום מגורים רגיל" אינו מוגדר באמנה. בבע"מ 7784/12פלונית נ' פלוני[פורסם בנבו] (2013) יושבה המחלוקת שהתגלעה בפסיקה בשאלת המבחן הנכון לקביעת מקום המגורים הרגיל – האם מבחן עובדתי-פיזי טהור או שמא מבחן כוונתי, שאמור לבחון באופן עצמאי את כוונת ההורים ביחס למקום מגוריו של הקטין. במחלוקת זו ניצבות משני צידי המתרס שתי אסכולות: האסכולה העובדתית, שמתבססת על בחינת מקום מגוריו הגאוגרפי-פיזי של הקטין עובר להרחקתו (או אי החזרתו), והאסכולה הכוונתית, שבוחנת את כוונת ההורים בכל הנוגע למשך השהות במדינה שבה התגורר הקטין לפני הרחקתו (או אי החזרתו). בפסק-הדין האמור קבע בית משפט זה כי את הבכורה יש לתת למבחן העובדתי-פיזי הטהור, הגם שבמסגרתו יש לבחון, ולהביא בחשבון, גם את כוונת ההורים כעובדה נוספת בין יתר המרכיבים העובדתיים שרלוונטיים לקביעת מקום המגורים הרגיל של הקטין: "מארג העובדות בהחלט יכלול את כוונות ההורים ואת ההחלטות שקיבלו, אך אין ליתן לכוונותיהם משקל עצמאי וחיצוני לבחינה העובדתית. הכוונה אף היא חלק מהתמונה העובדתית" (שם, בפסקה 9 לפסק-דינו של חברי השופט הנדל; ראו גם עמ"ש (תל אביב) 2852-11-21 ש' פ' נ' א' ב'; [פורסם בנבו] 11/11/21)".

ולענייננו אנו:

9. אקדים אחרית לראשית ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. ובמה דברים אמורים?

10. על פי הפסיקה, על בית המשפט לבחון את התביעה בשני שלבים: 

- בשלב הראשון יש לבחון את תחולת האמנה בענייננו.

- בשלב השני, ככל שהאמנה אכן חלה, יש לבחון את טענות הנתבע בדבר קיומו של החריג הנטען על פי סעיף 13 (ב) לאמנה.

ראו: עמ"ש (חי') 4378-12-20 א.ב נ' ג.ד [פורסם בנבו] (30.12.20) בפיסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט סארי ג'יוסי (להלן: "עמ"ש 4378-12-20").

השלב הראשון- האם אי החזרת הקטינה מישראל לגרמניה היא בגדר חטיפה לפי האמנה? 

11. ייאמר כבר עתה כי סבורני שהתשובה לשאלה זו חיובית.

12. אני סבורה כי שלושת התנאים המקדמיים לתחולת האמנה מתקיימים בענייננו, כפי שיבואר להלן.

13. התנאי המקדמי הראשון לתחולת האמנה: המדינה אליה לא הוחזרה הקטינה הייתה מקום המגורים הרגיל של הקטינה סמוך לפני אי ההחזרה.

מקום המגורים הרגיל של הקטינה סמוך לפני אי ההחזרה:

14. הצדדים חלוקים ביניהם בעניין זה, כאשר לטענת האב מקום המגורים הרגיל של הקטינה הינו בישראל, ואילו לטענת האם מקום המגורים הרגיל הינו בגרמניה.

15. לאחר שבחנתי מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, שוכנעתי כי על פי המבחן העובדתי-הפיזי הטהור, תוך הבאה בחשבון של כוונת ההורים כעובדה נוספת בין יתר המרכיבים העובדתיים, מקום המגורים הרגיל של הקטינה היה בXXX גרמניה. ואלו טעמיי.

16. המארג העובדתי של המקרה דנן כפי שעלה מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפניי במהלך ההליך הינו כדלקמן: שוכנעתי כי הלכה למעשה הנתבע הציג בפני התובעת (ומשפחת המוצא שלה) מצג לפיו מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה. כך, בחודש 3/23 נחתם חוזה שכירות לדירה בגרמניה, וכן נרשמה הקטינה לפעוטון בגרמניה. בעת ביקור בישראל בחודש 6/23, החליט הנתבע באופן חד צדדי (ככל הנראה בעקבות לחץ מצד משפחתו) כי המשפחה תתגורר בישראל, והתובעת והקטינה לא תחזורנה לגרמניה. על כן, סירב הנתבע להעביר לתובעת את הדרכונים שלה ושל הקטינה, במטרה להותירן בישראל, בניגוד לרצון התובעת, ובניגוד למצג שהציג בפניה עד לאותו מועד (לפיו כאמור מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה). לבסוף, הסכים לתת לתובעת את הדרכון שלה בלבד, והיא חזרה לגרמניה, אולם הקטינה נותרה בישראל. מיד עם הגעתה לגרמניה, החלה התובעת בהליכים משפטיים לצורך החזרת הקטינה לגרמניה. יצוין כי התובעת ילדה את בנם השני של הצדדים לאחר שובה לגרמניה. להלן אפרט את המארג העובדתי כפי שעלה מהעדויות והחומר הראייתי שהוצגו בפניי, לפי רצף כרונולוגי.

17. הצדדים התארסו בXXX בגרמניה ביום 21.10.18 (ת/13) ונישאו בXXX בגרמניה ביום 18.6.19 בטקס דתי (ת/14). ביום 12.6.21 נערכה מסיבת חתונה בישראל (ראו תמונות מהאירוע- נ/2). הצדדים נישאו ביום 17.9.21 בנישואין אזרחיים בגרמניה (ת/17). ניתן לראות כי מרבית הטקסים החשובים בחיי הצדדים התקיימו בגרמניה. 

18. הקטינה נולדה בגרמניה בשנת 2022 (תעודת לידה צורפה כנספח "3" לכתב התביעה). ביום 4.5.22 הוצא דרכון לקטינה בגרמניה (ת/10) לפיו מקום המגורים של הקטינה הינו XXX גרמניה. ראו לעניין זה דברי האב בדיון מיום 4.2.24 (החל מעמ' 4 בשורה 23 ועד עמ' 5 בשורה 18):

"עו"ד א. רוזנטל סודרי: אני עוד פעם אשאל את השאלה. אתה נתת אישור בגרמניה להוציא את הדרכון? 

... 

העד, הנתבע : כן, הבת נולדה בגרמניה והוציאה דרכון. 

עו"ד א. רוזנטל סודרי : תסתכל בבקשה, יש שם את סעיף 11 בצד. יש שם את מקום המגורים, dormancy, residence. מה רשום שם? 

...

העד, הנתבע : כן.

ש : מה כתוב פה? Residence.

ת : XXX, גרמניה.

ש : XXX, גרמניה. מתי הוצא הדרכון? 

ת : לפי תאריך. יש תאריך. 

ש : בבקשה תקריא לנו.

ת : 4.5.22".

19. הלכה למעשה, הנתבע הציג בפני התובעת (ומשפחת המוצא שלה) מצג לפיו מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה. הנתבע הצהיר בפני התובעת כי יש לו התחייבויות בישראל ולאחר שיסיים אותן הוא יגיע להשתקע בגרמניה, יחד עם התובעת ובתם הקטינה. התובעת והקטינה התגוררו בגרמניה, כאשר הן הגיעו לבקר את הנתבע ומשפחתו בישראל. בכל העת התובעת הבהירה לנתבע כי מקום המגורים של המשפחה הינו גרמניה ואין לה כל רצון להתגורר בישראל. על כך העידה התובעת בפניי באופן אמין. ראו דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 (החל מעמ' 39 בשורה 30 ועד עמ' 40 בשורה 17):

"ש. על מה הסכמתם את והנתבע אחרי החתונה איפה תגורו? 

ת. המגורים הקבועים שלי בגרמניה ויישאר בגרמניה ולא ישתנה. הוא היה מתהפך בדעתו אבל לפי מה שהבטיח לי בהתחלה, שהוא אמר לי אחרי שהוא יסיים את ההתחייבויות שלו, לא יודעת מה היה בהתחייבויות, אחרי שהוא יגמור את כל ההתחייבויות שלו הוא יבוא וישתקע בגרמניה. 

ש. היה הסכם על מקום המגורים ביניך לבין הנתבע אחרי הנישואין או שלא היה הסכם כזה?

ת. אפילו היה הסכם לפני הנישואין, אמר לי שהוא מסיים את כל ההתחייבויות שלו הוא יבוא לגרמניה. 

ש. איפה ההסכם הזה שאמרת שהיה?

ת. היה הסכם בעל פה, אתה רוצה הכל בכתב? אנחנו היינו שני אנשים שאוהבים אחד את השני ואהבתי אותו הרבה והייתי מאמינה לו הרבה עד שקרה לי מה שקרה. 

ש. את אומרת שהנתבע הסכים לגור אחרי הנישואין בגרמניה, לפי מה שאת אומרת?

ת. לא אמרתי אחרי הנישואין, אמרתי אחרי שהוא יסיים את ההתחייבויות שלו. 

ש. ההתחייבויות האלה הסתיימו או לא?

ת. אני לא יודעת. הוא היה מתהפך בדעה שלו וכל פעם היה משנה את דעתו. 

ש. למה הסכמת שתהיה מסיבה בישראל ויהיו מעל 800 איש אם הוא מתהפך בדעתו כל פעם?

ת. לא ידעתי שהוא אדם שמתהפך בדעתו, זה התברר לי אחר כך. אני הסכמתי למסיבה שהייתה בישראל מתוך כבוד שרכשתי לו. הם אוהבים לעשות מסיבות וכו'".

ייאמר כי התרשמתי מאמינותה של התובעת לאורך עדותה בפניי.

חיזוק לגרסתה של התובעת הייתה עדותה של הגב' ק' (שכנה וחברה של התובעת מXXX גרמניה), בדיון מיום 22.1.24 במענה לשאלות האפוט' לדין, השיבה הנ"ל (בעמ' 27 בשורות 15-22):

"ש. האם ידוע לך שהיו ויכוחים בין התובעת לנתבע לגבי מקום המגורים הקבוע שלהם?

ת. כן, ידוע לי. הנתבע לא קיים את ההבטחה שלו.

ש. מה הייתה ההבטחה שלו?

ת. זאת אומרת לפני הנסיעה הוא אמר שאין שום בעיה והם יהיו בXXXבגרמניה אבל כל פעם הוא שינה את דעתו אחרי החתונה, בעיקר כשהמשפחה שלו הייתה נוכחת. אני רוצה להוסיף, יש לי הודעת ווטצאפ והתובעת אומרת בה שהנתבע לא יודע כיצד הוא יכול לספר להורים שלו שהם רק נמצאים לביקור, זאת אומרת שלנתבע הייתה כוונה לחיות יחד עם הקטינה והתובעת בXXX בגרמניה. זה היה אחרי שחוזה השכירות נחתם.

ובהמשך חקירתה החוזרת (החל מעמ' 27 בשורה 25 ועד עמ' 28 בשורה 3):

"ש. ההודעות שדיברת עליהן, אלו הודעות מ-29.03.23 ו-01.04.23?

ת. כן.

ש. זה ההודעות ווטצאפ שצירפת לתצהיר שלך?

ת. רק זה מה-19.04.23, אחר כך בדיעבד הגשנו.

ש. מה היה ב-19.04.23? תוכלי להקריא?

ת. ב-19.04.23 התובעת אמרה לי שהנתבע אמר לה שהוא לא יכול לתאר לעצמו חיים בלעדיה. "אני לא רוצה שאתם תעזבו אותי עוד פעם" ואז הוא הוסיף, ככה היא כתבה לי שהוא לא יודע איך לספר את זה להורים שלו שאנחנו נמצאים רק לביקור. הנתבע אמר לתובעת והתובעת כתבה לי".

ראו גם: עדות אמה של התובעת, הגב' ר', בדיון מיום 22.1.24 (בעמ' 18 בשורות 16-21):

"ש. איפה גרה הבת שלך אחרי החתונה הישראלית?

ת. היא נמצאת בגרמניה, היא יצאה עם בעלה למסיבת נישואין, אחרי שבועיים שלושה היא חזרה למקום מושבה בגרמניה. 

ש. ביקרת אצל הבת שלך בישראל איפה שהיא הייתה גרה בXXX?

ת. לא. אף פעם לא. הבת שלי הייתה מבקרת אצלו והייתה חוזרת למקום המושב הקבוע שלה בגרמניה.

ובהמשך דבריה (החל מעמ' 18 בשורה 29 ועד עמ' 19 בשורה 28):

ש. אם הולכים לפי הטענה שלך שהיא התחתנה בשנת 2019, עד לחודש יוני 2021 זה כמעט שנתיים, בתקופה הזו הבעל שלה היה גר אצלה בבית בנפרד או היא הייתה גרה אצלו? הרי הם נשואים לפי מה שאת אומרת. 

ת. היא גרה איתנו אבל היה לה חדר בנפרד וכשהוא היה מגיע הוא היה איתה בחדר.

ש. אז לא היה בית נישואים?

ת. לא היה כי הוא עדיין לא החליט להשתקע פה בגרמניה. הייתה לו הלוואה.

ש. פחות או יותר כמה זמן חיו יחד בני הזוג?

ת. הוא בא לבקר אותה, תמיד היה מבקר אותה. 

ש. כמה פעמים בא לבקר במשך השנתיים האלו? כמה ביקורים היו?

ת. זה בין 3 ל-4 ביקורים. אפילו יותר. כל חודשיים היה מגיע בערך. 

ש. חישוב פשוט מאוד לפי מה שאת אומרת, אם היה מגיע פעם בחודשיים אז בשנה היה מגיע 6 פעמים. נכון פחות או יותר?

ת. אני לא יכולה לקבוע בדיוק, ייתכן ואשתו יודעת יותר טוב אבל אני יודעת שהוא היה מגיע. 

ש. מתי נכנסה הבת שלך להיריון, אחרי הנישואין בגרמניה או בישראל?

ת. אחרי מסיבת הנישואין בישראל.

ש. לפי דעתך, למה היא לא הרתה לפני? הרי מדובר על שנתיים.

ת. זה אלוהים יודע, לא אני, הכל תלוי באלוהים. 

ש. אם תלוי באלוהים אז יכול להיות שהיה התייחדות ביניהם ואלוהים לא נתן לה להיות בהריון?

ת. אני לא יודעת, אני אמרתי שמאז שהיא נישאה לו מבחינת דת וחוק אני לא יכולה לדעת, זה עניינים אישיים שלהם. 

ש. איך את יכולה להסביר את העניין אם יש בידי את הדרכון של הבעל שלה והוא ביקר בגרמניה 3 או 4 פעמים במהלך השנתיים האלה? לפי הדרכון של הנתבע. 

ת. אני אמרתי שאני לא יודעת. הוא היה גם באירוסין וגם בנישואין והיה עוד כמה פעמים אבל אני לא יודעת להעריך בדיוק. 

ש. את טוענת שהבת שלך הייתה גרה בגרמניה ולא בישראל גם אחרי החתונה הישראלית?

ת. נכון. 

ש. כמה פעמים ביקרה הבת שלך בישראל אחרי החתונה הישראלית?

ת. אחרי מסיבת הנישואין אחרי 3 חודשים הגיעה אליי כשהיא בהריון, כל תקופת ההיריון הייתה אצלי, אחר כך ייתכן ונסעה עם בעלה לטורקיה, אחר כך הלכה לבקר אצלו בישראל חודש או חודשיים, המשיכה את תקופת ההיריון וילדה פה אצלנו והבת שלה הייתה איתה".

ראו גם: עדותה של אחותה של התובעת בדיון מיום 22.1.24 (בעמ' 28 בשורות 18-25):

"ש. אחרי שהם התחתנו הם גרו ביחד או לא?

ת. אחותי כל הזמן רצתה לגור פה והוא לא רצה אז היא נסעה לבקר אותו מספר פעמים. 

ש. בני הזוג גרו ביחד או לא אחרי הנישואין?

ת. הם לא גרו ביחד. אחותי גרה פה והוא גר שם.

ש. איך הם היו ביחד בני זוג וכל אחד חי לבד?

ת. כן, היה להם מה שנקרא קשר מרחוק.

ש. אז למה התחתנו?

ת. אני רוצה להוסיף משהו, הם ביקרו אחד את השני".

ובהמשך (בעמ' 29 בשורות 13-19):

"ש. את יודעת איפה התובעת והנתבע התגוררו אחרי המסיבה בישראל?

ת. היא הייתה שם חודשיים שלושה ואחרי זה חזרה למקום המגורים הראשי שלה.

ש. אז היא ביקרה שם חודשיים וזהו וחזרה לגרמניה?

ת. כן. אחרי חודשיים שלושה היא חזרה לגרמניה.

ש. וחזרה אחרי זה לבקר בישראל או שנשארה בגרמניה כל הזמן?

ת. זה תמיד היה הלוך ושוב, היא נשארה הרבה זמן בגרמניה ואז ביקרה שוב, גם הטקס הנישואין האזרחי היה גם בגרמניה".

וכן (בעמ' 31 בשורות 3-19):

"ש. ואם הוא רצה להתגורר בגרמניה למה לא עשה תעודת זהות והגיש מסמכים בגרמניה?

ת. הוא אף פעם לא היה בדעת קבועה, פעם ככה ופעם ככה, יש גם הלוואה בישראל שהוא חייב להחזיר אותה, זה היה התירוץ שלו. 

ש. מה את יודעת על ההלוואה?

ת. אני לא יודעת שום דבר על ההלוואה הזו. 

ש. את לא יודעת שהוא לקח את ההלוואה כדי לבנות את בית הנישואים בישראל?

ת. כמובן שלא. אני רק יודעת שהוא השתמש בזה בתור תירוץ.

ש. יש ראיה או הוכחה על התחייבותו לגור בגרמניה?

ת. יש התכתבות בין אחותי ובעלה ואפשר להשתמש בזה כהוכחה, הוא תמיד שינה את דעתו וחשוב להדגיש את זה. זאת אומרת המטרה התמידית שלו הייתה למשוך את אחותי לשם ולהחזיק אותה שם. ואז הוא לקח את הדרכונים וזרק אותם מהחלון. 

ש. למה אחותך הגיעה לישראל ושהתה שם יותר ממחצית מהזמן אם היא רצתה לחיות בגרמניה?

ת. זה היה אחרי הלידה של הבת. 

ש. ואחרי החתונה שני שליש מהזמן הייתה בישראל. 

ת. קודם כל היא הייתה שם בביקור רק. הסיבות שהיא נשארה שם כל כך הרבה זמן היו התירוצים שלו".

20. גרסת התובעת לענין המצג שהציג הנתבע בפניה ובפני משפחת המוצא שלה עלתה בקנה אחד עם תעודת בירור פרטים על הנתבע (נספח "ב" לבקשת הנתבע מיום 4.2.24) ממנה עלה כי משנת 2018 (השנה בה הצדדים התארסו) ועד לשנת 2023 (השנה בה פרץ הסכסוך) יצא הנתבע מן הארץ 12 פעמים, כל אחת מהפעמים תואמת את גרסת התובעת לאירועים:

 

21. יצוין כי הקטינה זכאית לקצבת ילדים בגרמניה ממועד לידתה (נספח "4" לכתב התביעה). האם צירפה להודעה מיום 19.2.24 ביטוח רפואי בגרמניה מיום 6.12.23 (לפיו הקטינה מבוטחת בביטוח בריאות וסיעוד החל מיום 4.4.22) דמי לידה בגרמניה, ואישור רופא ילדים בגרמניה מיום 7.12.23, לפיו:

22. נסיבות הנפקת תעודת זהות ישראלית לקטינה וקבלת ויזה לתובעת (על ידי הנתבע)- ביום 12.6.22 הגיעו התובעת והקטינה לביקור בישראל. עם כניסתן, עוכבו התובעת והקטינה במשטרת הגבולות בנתב"ג. בעקבות המקרה, פנה הנתבע למשרד הפנים לצורך רישום הקטינה כאזרחית ישראל, והתובעת קיבלה ויזה מסוג א5. ראו דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 (בעמ' 40 בשורות 20-28):

"ש. למה הנפקת תעודת זהות ישראלית?

ת. לא הנפקתי תעודת זהות ישראלית. אתה מתכוון לויזה?

ש. לא, תעודת זהות. 

ת. אני לא עשיתי תעודת זהות, הוא אמר לי שהכרטיס הזה, התעודה הזו, זה ויזה, התעודה הזו מקלה על כניסה ויציאה. זה מה שהיה אומר לי תמיד. 

ש. הבת שלך הוציאה דרכון ישראלי? 

ת. הבת שלי היא קטנה. אבא שלה הגיש בקשה.

ש. יש לה דרכון ישראלי או אין לה?

ת. יש לה".

ראו גם: דברי הנתבע בדיון מיום 4.2.24 (בעמ' 9 בשורות 18-28):

"עו"ד א. רוזנטל סודרי : בסדר, המסמכים במשרד הפנים, מילאת אותם בעברית?

העד, הנתבע : כן, בעברית, נתתי (ערבית). 

כב' השופטת : שנייה, אני לא שמעתי, שוב.

העד, הנתבע: דיברתי עם פקיד, הוא עזר לי על מנת לקבל את האזרחות הישראלית, תושבות אזרחית. 

עו"ד א. רוזנטל סודרי : אז אני חוזרת שוב לשאלה שלי, לתובעת יש אזרחות ישראלית?

העד, הנתבע : יש לה תעודת זהות.

ש : זה אומר יש לה ויזה א-5.

ת :קיבלה. לקחה את זה לפני. 

ש : א-5? 

ת : יש לה צילום של ה. חותמת על זה. שמו חותמת על תעודת זהות שלה. 

ש : של א-5?

ת : כן, של א-5.

ש : כן, אתה מאשר.

ת :(מדברים ביחד) איתה ועשינו את כל ההליכים".

ראו לענין זה גם: עדות הגב' ק' (שכנה וחברה של התובעת מXXX בגרמניה) בדיון מיום 22.1.24 (החל מעמ' 24 בשורה 30 ועד עמ' 25 בשורה 8).

23. התובעת והקטינה נותרו בישראל מיום 12.6.22 ועד ליום 16.12.22 (אז חזרו לגרמניה), וזאת לאור דברי הנתבע לתובעת לפיהם לא ניתן לצאת מישראל עד להנפקת הדרכון של הקטינה במשרד הפנים. ראו דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 (בעמ' 43 בשורות 25-26): "...בשנת 2022 כשנסענו אליו נשארתי הרבה זמן אצלו באמתלה כשנכנסנו בשנת 2022 אני והבת שלי, עצרו אותנו". ראו גם: תכתובת מסרונים בין התובעת לנתבע מיום 23.8.22 (צורפה להודעה מיום 21.1.24). ראו גם: דברי הגב' ת' (אחותה של התובעת) בדיון מיום 22.1.24 (בעמ' 30 בשורות 14-20):

"ש. למה נעשה דרכון ישראלי?

ת. זה היה כדי להקל על הכניסה והיציאה. הוא רצה, הוא שיקר ואמר שאסור לה להיכנס ולצאת עם הדרכון הגרמני. אני רוצה להגיד משהו, אני רוצה להגיד את האמת, תראה לשופטת את ההקלטה שהוא אומר את זה בעצמו, הוא טען שאסור לה להיכנס ולצאת עם דרכון גרמני ולכן היא נשארה יותר זמן. 

ש. זה ההסבר שלה או של הרשויות בישראל?

ת. אמרתי שזה ההסבר שהנתבע נתן לתובעת, ההקלטה נשלחה לאח שלי".

24. סירוב הנתבע למסור לתובעת את הדרכונים בשנת 2022- לאחר הנפקת הדרכון הישראלי לקטינה בחודש 12/22, תחילה הנתבע סירב לתת לתובעת את הדרכונים שלה ושל הקטינה, במטרה להותירן בישראל, וזאת בניגוד לרצון התובעת. לבסוף הסכים הנתבע למסור את הדרכונים לתובעת, והיא והקטינה חזרו לגרמניה. ראו לעניין זה: דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 (בעמ' 46 בשורות 13-25):

"ש. את טענת שהנתבע לקח לך את הדרכונים בספטמבר 2023, האם זו הייתה הפעם הראשונה?

ת. לא. זו הייתה הפעם השנייה, הוא לקח אותם בשנת 2022 בחודש דצמבר והוא גם החזיק אותי בניגוד לרצוני אמר לי תיסעי והבת שלך תישאר אצלי ויש לי ראיה לזה. 

ש. תראי לי בבקשה את הראיה. 

ת. בחודש ינואר, אני מציגה התכתבות. (בתרגום המתורגמן: "את יודעת את הטעות שלי שאני טעיתי שיום אחד לקחתי את הדרכונים ממך ואמרתי לך תסעי לבד אבל אני נשבע באלוהים שהמטרה שלי הייתה להפחיד אותך לא יותר אני נשבע בחיים שלי שאני לא אפחיד אותך") ההודעה הזו הייתה ב-05.01.23. אני יכולה להוסיף משהו? אני רוצה להגיד שבשנת 2022 כשהלכתי יש לי ראיה בחודש אוגוסט אחרי חודשיים שהיינו אצל הנתבע, אני הייתי צריכה לחזור הביתה, הנתבע אמר בזמנו תלכי, הקטינה לא תצא והיא תישאר כאן.

ש. תראי לנו את זה בבקשה. 

ת. אני מציגה את ההתכתבות מיום 23.08.22. (בתרגום המתורגמן: "תלכי, תשאירי את הקטינה כאן, שמעתי את זה הרבה וזה המשפט שלך")".

התרשמתי כי עדותה של התובעת הייתה עקבית ואמינה.

25. לעניין סירוב הנתבע להעביר את הדרכונים של התובעת והקטינה לידיה בשנת 2022, הציג הנתבע בחקירתו הנגדית בדיון מיום 4.2.24 גרסאות סותרות. כך, כאשר נשאל בדבר לקיחת הדרכונים של האם והקטינה בשנת 2022 השיב בשלילה (בעמ' 30 בשורות 21-25):

"עו"ד א. רוזנטל סודרי : האם נכון שכבר בשנת 2022 לקחת את הדרכונים של התובעת ושל הקטינה ולא אפשרת להן לצאת? חזרה לגרמניה. 

העד, הנתבע: לא (רחוק מהמיקרופון). לא היו דברים כאלה. 

ש : לא היו דברים כאלה. 

ת : מה הסיבה שאני אקח את הדרכונים?"

ואולם, בהמשך חקירתו, כאשר הוצגו בפניו מסרונים מיום 28.12.22 (ת/16) גרסתו השתנתה והוא אישר כי לקח את הדרכונים של האם והקטינה בשנת 2022 (החל מעמ' 32 בשורה 19 ועד עמ' 34 בשורה 6):

"עו"ד א. רוזנטל סודרי : ב28.12.2022, כותבת לך התובעת שלקחת את הדרכונים.

העד, הנתבע: (ערבית).

ש : אחרי שאני שאלתי אותך.

ת : רק רגע, לא שמע, עוד פעם כי לא שמע.

ש : עוד פעם, ב21.

ת : 28.

ש : 28.12.2022  (מדברים ביחד) התכתבת שוב עם התובעת, והתובעת כותבת בבירור שלקחת את הדרכונים. אחרי שאתה רואה את ההתכתבות הזאת, האם אתה משנה את התשובה שלך שאמרת לפני כמה דקות, שלא לקחת את הדרכונים ב2022? או לא. 

ת : איזה תאריך זה?

ש : אמרתי את זה כמה פעמים, כתוב לך.

ת : (ערבית). איזה, איזה, כתוב 28, איזה חודש אבל?

ש : דצמבר, דצמבר.

ת : דצמבר. טוב. (ערבית).

ש : מה התשובה, כן?

ת : תשובה (ערבית). כאילו היה, אה, חושדת. הייתה חושדת בי, כאילו נותנת להרגיש שאני כל סודות הבית שלי אני חושף בפני ההורים שלי.

ש : לא זה מה ששאלתי אותך.

כב' השופטת : תני לו להשיב, גברת סודרי, תני לו להשיב. 

העד, הנתבע: יש סיבה, כי היא סגרה את היחסים (מדברים ביחד).

כב' השופטת : אבל מי שאל אותו על זה? לא שאלו אותו על זה.

עו"ד כ. קופטי : הוא ממשיך, גברתי.

כב' השופטת : אבל הוא לא יכול להשיב מה שהוא רוצה.

העד, הנתבע : בסדר. (ערבית).

עו"ד א. רוזנטל סודרי : אני שאלתי אותך-

כב' השופטת : תקשיב שוב לשאלה, תקשיב שוב לשאלה.

העד, הנתבע : (ערבית).

כב' השופטת : אדוני, תקשיב שוב לשאלה,  ותענה רק על מה ששואלים אותך.

העד, הנתבע : בסדר. 

כב' השופטת : כן.

עו"ד א. רוזנטל סודרי : זו תשובה שהיא כן ולא.

העד, הנתבע : לא כן ולא. 

עו"ד א. רוזנטל סודרי : האם (מדברים ביחד).

כב' השופטת : תקשיב למה ששואלים אותך.

עו"ד א. רוזנטל סודרי : יאללה, יאללה, אתה מבין. לא לשחק משחק.

העד, הנתבע : דברי לאט לאט.  (ערבית). אני מכבד אותך, תדברי איתי בסבבה.

כב' השופטת : כן, שאלה, גברת סודרי?

עו"ד א. רוזנטל סודרי : עוד לא הספקתי.

כב' השופטת : כן, שאלה.

עו"ד א. רוזנטל סודרי : אני אשאל אותו עוד פעם, אחרי שאתה מעיין בהתכתבות הזאת, שגם לך יש אותה פה בטלפון. האם אתה מאשר שלקחת לתובעת כבר בשנת 2022 את הדרכונים שלה ושל הילדה? זו תשובה של כן או לא. 

העד, הנתבע : בגלל שאמא שלה איימה עלי, ואני אמנע את הבת שלי ממך.

עו"ד כ. קופטי : מהבת שלך. (ערבית).

כב' השופטת : כן. 

(מדברים ביחד)

העד, הנתבע : אני אמנע את הבת שלך, את הבת שלך, לא של הבת שלך ממני. הבת שלך, כן".

26. המסרונים המעידים על המצג שהציג הנתבע לתובעת- התובעת הציגה מסרונים בין הצדדים המעידים על המצג שהציג הנתבע בפני התובעת לפיו מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה: מסרונים מיום 5.1.23- ת/20 (הנתבע: "למה שלא נשכיר דירה בגרמניה וכולנו נגור שם") ומסרונים מיום 8.2.23- ת/23 (הנתבע: "כשתבואו אצלנו לביקור זו הכוונה"). 

לעניין המסרונים, האפוט' לדין ציינה בסיכומיה מיום 14.3.24 כי בביקורה בבית האב הוא הכחיש את המסרונים ואף העלה סברה כי האם זייפה אותם (סעיף 28):

"28.הח"מ הבחינה בחוסר העקביות בתשובות של האב עת נשאל בביקור בביתו ביום 18.01.2024 אודות ההתכתבות בינו לבין האם מיום 13.2.23 שבהן הוא הבטיח לאם שהביקור בישראל יארך רק לשבוע וכי תוכל לאחר מכן לשוב לXXX בגרמניה. האב הכחיש את ההתכתבויות הנ"ל ואף העלה סברה לפיה האם זייפה את ההודעות. בחקירתו מיום 4.2.24 הוצגו לו הודעות אלה ע"י ב"כ האם והאב הודה בקיומן".

ראו: דברי הנתבע במענה לשאלות האפוט' לדין בדיון מיום 4.2.24 (בעמ' 51 בשורות 5-25):

"עו"ד נ. אעלימי קבהה : כשהייתי אצלכם בבית ב21.01 הראיתי לך תכתובות של WhatsApp שהתנהלו בינך לבין התובעת במהלך ינואר עד פברואר 23. אתה הכחשת אותן, וטענת שיכול להיות שהתובעת זייפה אותן. 

העד, הנתבע : מה ההודעות?

ש : היום כשהוצגו לך על ידי באת כוחה של התובעת, אמרת שכן וגם נתת להן גם הסברים, איך זה מסתדר?

ת : לראות מענין אותי. זה מה שאמרתי, כן. כשהיא סיימה את כל הסידורים לפני, כשעליתי אצלה אמרה שאני סיימתי את הכול.

ש : אז, אז אותן הודעות שהכחשת כשהייתי אצלך בבית אתה כן מודה עכשיו שהן כן קיימות? 

ת : אני לא הכחשתי.

ש : אה לא הכחשת? שיש גם הודעות על זה ששכרה בית בXXX בגרמניה. כל זה? 

ת : אני התנגדתי (מדברים ביחד).

ש : מקודם הוא טען בפני שהוא. שזייפה אותן, או קיי. 

ת : (מדברים ביחד) בהתחלה. בהתחלה אני, אני הייתי.

ש : כשהייתי אצלכם בביקור הראשון בבית.

כב' השופטת : שבי גברת קופטי, כן.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : ושאלתי אותך אם ידעת שהתובעת שכרה בית בXXXבגרמניה ענית לי שידעת את זה מכתב התביעה.

העד, הנתבע : היא כבר כאילו היא כבר השכירה, אבל לפני אמרה לי, אמרתי לה זה בלתי אפשרי שאעשה את זה וזה לא בראש שלי".

הדברים מדברים בעד עצמם, לדידי.

27. החתימה על חוזה השכירות בגרמניה- בחודש 3/23 בעת שהייתו של הנתבע בXXX בגרמניה, נחתם חוזה שכירות למגורים בXXX בגרמניה (נספח "6" לכתב התביעה. תרגום צורף להודעה מיום 19.2.24). התובעת חתומה על הסכם השכירות ושם הנתבע אינו מופיע על גבי ההסכם. התובעת העידה בדיון מיום 23.1.24 כי הנתבע היה נוכח בעת החתימה על הסכם השכירות (בעמ' 41 בשורות 19-22):

"ש. מתי השכרת את הדירה? מתי גרת בה?

ת. חתמתי על הסכם לבית בסוף חודש מרץ כשהנתבע היה נוכח.

ש. באיזה שנה?

ת. 2023".

ובהמשך דבריה (בעמ' 42 בשורות 3-5):

"ש. בין מי למי נערך הסכם השכירות?

ת. אני חתמתי על ההסכם כשהנתבע היה נוכח. XXX לא יכול לחתום כי הוא לא גרמני ואין לו אזרחות גרמנית. בעלת ההסכם היא זו שחותמת".

וכן, במענה לשאלות האפוט' לדין (בעמ' 45 בשורות 5-8):

"ש. את הצהרת שהנתבע היה איתך בזמן הסכם השכירות בXXX בגרמניה. 

ת. נכון.

ש. הנתבע אמר לך שאתם תגורו ביחד בXXXבגרמניה והקטינה תגור איתכם בXXXבגרמניה?

ת. כן. בחודש מרץ 2023 הנתבע הסכים שהקטינה תגור בXXX בגרמניה".

הגב' ק' (שכנה וחברה של התובעת מXXX בגרמניה) העידה בדיון מיום 22.1.24 כי ראתה את התובעת והנתבע בדרך לחתימה על הסכם השכירות (בעמ' 26 בשורות 20-28):

"ש. בתצהיר שלך את ציינת שהייתה לך שיחה בווטצאפ ושהיא דיווחה לך שהיא מצאה בית.

ת. נכון. יש כמה הודעות שצירפתי. 

ש. הנתבע ידע על כך?

ת. על איזה הודעה מדובר באופן קונקרטי?

ש. ב-29.03.23.

ת. כן.

ש. והוא הסכים לכך שהוא יחיה בגרמניה עם התובעת והקטינה?

ת. כן, הוא בהחלט רצה את זה, הם הלכו כאן לחתום, ראיתי אותם בדרך לחתימה על חוזה שכירות. בדואר הקולי שומעים גם את הקול של הנתבע משום שהוא היה נוכח".

ובהמשך דבריה (בעמ' 28 בשורות 5-7):

"לשאלת בית המשפט:

ש. את יודעת שהם חתמו על חוזה שכירות בגרמניה?

ת. הנתבע היה, ראיתי אותם כשהם היו במכונית בדרך לחתימה".

גםהגב' ת' (אחותה של התובעת) העידה בדיון מיום 22.1.24 כי ראתה את הנתבע נוכח בעת החתימה על הסכם השכירות, כדבריה (החל מעמ' 30 בשורה 24 ועד עמ' 31 בשורה 2):

"ש. על סמך מה את אומרת את זה? יש חוזה שכירות שחתום עליו הנתבע?

ת. כן.

ש. תראי לנו את ההסכם. 

ת. הוא נספח לתביעה. אחותי חתמה והוא נכח ואני ראיתי במו עיניי שהוא היה נוכח. 

ש. אבל חתם או לא חתם?

ת. משום שהוא לא רשום כאן הוא לא יכל לחתום, רק היא יכלה לחתום.

ש. אם את אומרת שיש נישואין גרמניים למה הוא לא יכול לחתום? הוא רשום ברשויות. 

ת. לא היה לו דרכון גרמני. הוא לא יכל. הוא היה כאן רק בתור תייר אז הוא לא יכל לחתום על חוזה שכירות, רק בא לבקר".

28. לדברי האפוט' לדין, בשיחה עם האב מיום 3.1.24 הוא טען שלא ידע על השכרת הדירה בXXXבגרמניה עד שקרא על כך בכתב התביעה (סעיף 42 לסיכומיה מיום 14.3.24):

"42. על אף שבשיחה שקיימה הח"מ עם האב ביום 3.1.24 הוא טען שלא ידע על השכרת הדירה בXXX בגרמניה עד שהוא קרא על כך בכתב התביעה, בחקירתו בעמ' 44 לפרוטוקולהוא הודה בתוכן ההודעות בינו לבין האם, לפיו האם כבר הסבירה לו שהיא מתכוונת להשכיר דירה בXXX בגרמניה".

ואולם, בחקירתו בדיון מיום 4.2.24 הציג האב גרסה אחרת, שונה, לפיה כוונתו הייתה להשכיר דירה "בשביל ביקור". ראו דברי האב בעמ' 44 בשורות 18-29: 

 "ש: לא, אני אגיד לך, התובעת אומרת לך אני חושבת, ידעת איפה הולכים לחיות. ואני הסברתי לך את הכול. ואז אתה עונה לה כשאת מגיעה איפה את רוצה שאני אשן? כך אני מתכנן. ואז היא אומרת מה זאת אומרת? ואז אתה אומר לה אני יודע שאת רוצה להשכיר דירה אצלכם וכו'. עכשיו תסביר לי.

ת : בשביל ביקור, ביקור.

ש : עכשיו תסביר לי, עדיין אתה עומד על זה שזה בשביל ביקור ולא בשביל שהיא רוצה לחיות בגרמניה ואתה איתה? 

ת : בטוח לא, רק ביקור.

ש : רק ביקור. תראה לי בבקשה, תפנה אותנו בבקשה איפה כתוב בערבית רק ביקור.

ת : לא כתוב, אבל היא מבינה".

29. הנתבע הכחיש בחקירתו בדיון מיום 4.2.24 כי היה נוכח בחתימה על הסכם השכירות (החל מעמ' 40 בשורה 30 ועד עמ' 42 בשורה 11). ואולם, מבכרת אני את גרסת התובעת, אשר עדותה הייתה אמינה בעיני, וכן קיבלה חיזוק בעדותן של הגב' א' (שאף את עדותה מצאתי כמהימנה) והגב' ת', כפי שפורט לעיל.

30. רישום הקטינה לפעוטון בגרמניה- בחודש 3/23, בעת שהייתו של הנתבע בXXX בגרמניה, הקטינה נרשמה לגן ילדים בגרמניה. ראו: אישור מעון היום "גן XXX" מיום 12.12.23 (נספח "7" לכתב התביעה). תרגום צורף להודעה מיום 19.2.24 לפיו:

"שלום רב, 

גברת XXX הגישה במרץ 2023 מועמדות עבור מקום במעון היוםגן XXX עבור ביתה XXX XXX. אז קיבלה גברת XXX מקום החל מספטמבר, שמנסיבות משפחתיות לא יכלה למלא.

עתה, זמין עבורה מקום החל מה-1.2.2024, שצריך להימלא בהקדם האפשרי".

ראו דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 במענה לשאלות האפוט' לדין (החל מעמ' 44 בשורה 30 ועד עמ' 45 בשורה 4):

"ש. בתצהיר שכתבת, כתבת שאת והנתבע ניגשתם לגן לרשום את הקטינה בXXX בגרמניה, זה נכון?

ת. כן.

ש. כלומר הנתבע ידע שאת רוצה לרשום את הקטינה לגן בXXX בגרמניה?

ת. כן.

ש. מתי אמור להתחיל הגן? מתי היא הייתה צריכה להתחיל בגן?

ת. אמרו שיתקשרו אלינו, זה בדרך כלל בחודש ספטמבר".

ראו גם: דברי העדה הגב' ק' בדיון מיום 22.1.24 לעניין הפעוטון (בעמ' 26 בשורות 10-13):

"ש. בכל מקרה הקטינה גרה בגרמניה מאז שנולדה עד היום למעט הביקורים הקצרים בישראל?

ת. אנחנו חיפשנו יחד עם התובעת מקום בפעוטון משום שגם לי יש בת.

ש. למה חיפשתן פעוטון?

ת. זה דבר נהוג, הרי רצינו לעבוד, והתובעת רצתה להתחיל הכשרה מקצועית".

31. הסכמת הנתבע והתובעת לחזור עם הקטינה לגרמניה לאחר ביקור בישראל וטורקיה בחודש 6/23 וחזרתו מהסכמתו- הצדדים הסכימו כי יטוסו לביקור בישראל וטורקיה ולאחר מכן יחזרו לגרמניה. ראו: ת/21- תכתובת מסרונים מיום 11.4.23 ממנה עולה כי התובעת אומרת לנתבע: "...בנוסף, אתה יודע שאני רק לכמה ימים הגעתי ושוב חוזרת. על מה הדיבור הזה?" והנתבע משיב לה: "אוקיי". בפועל, חזר בו הנתבע מהסכמתו והחליט באופן חד צדדי (ככל הנראה בעקבות לחץ מצד משפחתו) כי המשפחה תתגורר בישראל, והתובעת והקטינה לא תחזורנה לגרמניה. על כן, סירב הנתבע להעביר לתובעת את הדרכונים שלה ושל הקטינה, במטרה להותירן בישראל, וזאת בניגוד לרצון התובעת, ובניגוד למצג שהציג בפניה עד לאותו מועד (לפיו כאמור מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה). ראו דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 במענה לשאלות האפוט' לדין (בעמ' 45 בשורות 7-29):

"ש. הנתבע אמר לך שאתם תגורו ביחד בXXXבגרמניה והקטינה תגור איתכם בXXXבגרמניה?

ת. כן. בחודש מרץ 2023 הנתבע הסכים שהקטינה תגור בXXXבגרמניה. 

ש. מתי זה השתנה?

ת. כשגרר אותי אליו, אחרי שלקח אותי, רצינו לחגוג רמדאן, אחר כך הוא השתנה, אחרי שחזרנו מאנטליה הוא השתנה. כשאמרתי לו שאני חייבת לנסוע לחזור לבית שלי למקום מגוריי, הוא לא יכל לשכנע אותי להישאר, התחיל להתעמת איתי בדברים שאמרתי, שינה את דעתו, מה שהתברר לי שעבד עליי. עבד עליי ותיאר לי את כל הדברים ורודים שהוא מסכים ואני האמנתי לו. 

ש. יש התכתבויות בינך לבין הנתבע בחודש פברואר 2023 שאמר לך שהוא לא מסכים לגור בXXX בגרמניה, את סיפרת לו שאת לא מוכנה לגור בישראל, הוא הציע לך לגור בXXX, זה היה?

ת. נכון. תמיד הוא התהפך בדעתו.

ש. בחודש פברואר אמר שלא רוצה לחיות בXXX בגרמניה, בחודש מרץ אמר שהוא רוצה לחיות בXXXבגרמניה?

ת. כן. נכון. 

ש. איך הוא הסביר שהוא שינה את דעתו? הרי בחודש פברואר אמר שלא ובמרץ אמר שכן והשכרתם בית. איך הוא הסביר לך ששינה את דעתו? 

ת. הוא שינה את דעתו, התברר שזה לא הדעה שלו, התברר שזו הייתה הצגה. למשוך אותי בתקופה הזו. התברר לי הדבר הזה כשדיברתי עם הנתבע ב-13.02.23 הנתבע אמר לי שאבוא לפני החג במטרה שנהיה שבוע בישראל וההורים שלו יראו את הבת, לבקר אותם, ונמשיך לשבוע לטורקיה באיסטנבול ואחר כך יחזיר אותי למגורים שלי בXXXבגרמניה. 

ש. בהודעה הראיתי לנתבע ושאלתי אותו אם הוא כתב את זה, הוא הכחיש את זה, אמר שלא כתב דבר כזה. 

ת. מי יכתוב את זה? זה לא רק בהתכתבות, אני יכולה להראות הרבה ראיות בטלפון בעל פה, זה הדבר היחידי המוחשי שאני יכולה להגיש לכם, אפשר לראות מה הכוונה ומה התוכנית". 

ראו גם: דברי התובעת בדיון מיום 23.1.24 (בעמ' 36 בשורות 1-5): "...בן אדם לוקח את הדרכונים שלי מבלי הרצון שלי וכולא אותי במדינה, הוא כולא אותי בארץ בעל כורחי, כשהוא מאיים עליי ואומר לי שאני צריכה להישאר כאן, לקח לי את הדרכונים בעל כורחי, הוא יודע שאני לא מעוניינת להישאר במקום כזה והוא כלא אותי במקום הזה. זה לא רק כלא במקום, זה כמו כלא מוראלי. אני לא יכולה לעזוב את המקום הזה, את התחום הזה. אני חייבת ללכת לפי מה שהוא רוצה...". ובהמשך דבריה (בעמ' 37 בשורות 17-20): "...מה שהתברר לי, שהוא כולא אישה עם הבת שלה בעל כורחה בארץ אחרת, כשהוא חוטף את הבת שלי מהלב שלי, מהרוח שלי, מהנשמה שלי, שמשקר לי ועובד עליי, מה הוא יכול להיות? (בוכה) את גברתי השופטת תגידי לי מה יכול להיות דבר כזה, את תשפטי ואני באתי היום לדבר בפנייך". 

ראו גם: דברי הגב' ת' (אחותה של התובעת) בדיון מיום 22.1.24 (החל מעמ' 31 בשורה 25 ועד עמ' 32 בשורה 8):

"ש. אז בעצם הנתבע לקח את הדרכון של הקטינה פעמיים? 

ת. כן. פעם ראשונה ב-2022 ופעם שנייה ב-2023.

ש. אם הוא לקח את הדרכונים ב-22 איך היה לה נוח להגיע שוב כשהיא יודעת שהוא יכול לעשות את זה שוב?

ת. הוא ניסה פשוט להחזיר לה את האמון בו. הוא ניסה הרבה זמן לעשות את זה. אז הוא אמר לה שבוע פה ואחרי זה אנחנו הולכים לאנטליה ואחרי זה אני אביא אותך לגרמניה הביתה. 

ש. הוא הבטיח לה את זה אחרי שהיא הגיעה לאפריל בשנת 2023?

ת. כמובן, תמיד הוא הבטיח. 

ש. את שמעת אותו מבטיח או ראית הודעה שהוא מבטיח?

ת. אני ראיתי במו עיניי איך אחותי חתמה על החוזה והוא גם היה , ראיתי בעיניים שלי. הוא סיפר את תוכניותיו לפנינו. אחרי החזרת ההלווואה הוא רוצה לחיות פה בגרמניה, אחרי זה הוא שינה את דעתו עוד פעם. 

ש. כשהתובעת הגיעה לישראל באפריל 2023 משום שהיא סמכה על זה שיחזרו לגרמניה וחתמה על חוזה שכירות?

ת. הם הבטיחו זה לזה שאחרי שבועיים יחזרו. היו שיפוצים שהיו צריכים להתבצע בדירה". 

העדה הותירה בי רושם אמין, ואני מקבלת את גרסתה, אשר עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת באשר לאירועים ולמצג שהציג הנתבע בפני התובעת (ומשפחת המוצא שלה) לפיו מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה.

32. האב אישר בחקירתו בדיון מיום 4.2.24 כי הוא לא העביר לתובעת את הדרכונים שלה ושל הקטינה (שהוחזקו בכספת שלו בXXX ולתובעת לא הייתה גישה לכספת) לבקשתה, כדבריו (החל מעמ' 20 בשורה 14 ועד עמ' 21 בשורה 13):

"עו"ד א. רוזנטל סודרי: רגע, רגע, אני רק בודקת שהיא שומעת. הדרכונים של הבת שלך, שהצגתי לך בתחילת החקירה שלך, האם אתה מאשר שהם היו אצלך? 

העד, הנתבע: הם היו אצלי בכספת, שלי, פרטית, כמה שנים יש לי את הכספת הזאת. גם היה התכשיטים של התובעת שם. (ערבית).

כב' השופטת: אבל למה? שאלו אותך שאלה קצרה, למה אתה עונה את כל מה שלא שאלו אותך? 

עו"ד א. רוזנטל סודרי : בדיוק חיכיתי עכשיו לעוד שאלה, גברתי.

כב' השופטת : שואלים אותך שאלה קצרה, תענה בקיצור.

עו"ד א. רוזנטל סודרי: אשתך התובעת, היה לה גישה לכספת ויש לה מפתח?

העד, הנתבע: מתי שהיא רוצה הייתה, הייתי מרשה לה. הסימן לכך, 17 לחודש, 17.09, כן היא ביקשה את הזהב שלה. והייתה (מדברים ביחד) של אח שלי ונתתי לה. 

ש : את הדרכונים גם נתת לה ב17.09?

ת : לא. היא נתנה לי את הדרכון שלי ושלה ושל הבת. היה דרכון גם של אבא שלי בפנים. (מדברים ביחד).

ש : ואני שאלתי אותך משהו אחר. 

ת : הוא אמר לי תשים את זה בכספת למעלה.

ש : אני שאלתי אותך משהו אחר. את הדרכונים שהיו אצלך בכספת שלך שהתובעת ביקשה ממך, כשהיא הייתה אצל הקרובי משפחה שלה בXXX. האם נתת לה את הדרכון שלה ושל הילדה? לא? 

ת : יש סיבה לכך.

ש : בסדר.

עו"ד כ. קופטי : לא, לא בסדר. 

העד, הנתבע : לא, אני רוצה.

עו"ד כ. קופטי : תני לו לסיים.

כב' השופטת : תסביר.

העד, הנתבע : יש סיבה. היא אמרה לי, אמרה לישאני לוקחת את הבת ולא אחזור שוב. זה לא, זה לא הייתה פעם ראשונה. עשתה את זה פעם לפני. לכן אני חששתי. לקחו אותה לXXX, אני, אני נסעתי אני ואבא שלי ואמא שלי לXXX".

33. לבסוף, הסכים הנתבע לתת לתובעת את הדרכון שלה בלבד, והיא חזרה לגרמניה, אולם הקטינה נותרה בישראל. התובעת, שהייתה לבדה בישראל, ללא משפחת המוצא שלה, ללא תמיכה, כשהיא בהיריון עם בנם השני של הצדדים, נאלצה, בעקבות התנהלותו של הנתבע, כמתואר לעיל, לקבל החלטה קשה: להישאר בישראל או לחזור לביתה בגרמניה, שם תקבל תמיכה ממשפחת המוצא שלה, ומשם תוכל לפעול להחזרת בתה הקטינה אליה. מיד עם הגעתה לגרמניה ביום 28.9.23 (ראו: תעודת בירור פרטים על נוסע- התובעת- צורפה לסיכומי הנתבע מיום 7.3.24) החלה התובעת בהליכים משפטיים לצורך החזרת הקטינה לגרמניה. ראו לענין זה דברי העדה הגב' ג' (שהייתה מורתה של התובעת בין השנים 2014-2018) בדיון מיום 22.1.24 אשר תיארה את מצבה של התובעת בתקופה זו ואת הייעוץ שנתנה לה בעת קבלת החלטתה האמורה (בעמ' 12 בשורות 13-23):

"ש. אם התובעת סיפרה לך שהיא בסכנת חיים, לא ראית לנכון להציע לתובעת ללכת ישר למשטרה אחרי שהשתחררה מהשבי? 

ת. אני ייעצתי לה לחזור לבית כמה שיותר מהר, היא הייתה במצב כל כך קשה ולא היה סיכוי להתמודד עם הבעל שלה ועם המשפחה שלו. אני ייעצתי לה לחזור כמה שיותר מהר לגרמניה לבית שהיא מתמצאת ויודעת את השפה, פשוט לחזור בהקדם האפשרי. זה היה קשה מאוד והייתי צריכה לייעץ לה לעזוב את הבת שלה, איזו אמא עושה את זה? אבל היה ברור לי ששם היא לא תצליח. 

ש. איך שאני מבין, כאשר התובעת הצליחה לנסוע לנמל התעופה ולטוס לגרמניה היא הייתה בריאה, אם היא לא הייתה בריאה איך היא הצליחה להגיע לנמל? בן אדם חולה מגיע לבית חולים לא לנמל תעופה.

ת. אני לא רופאה, המצב שלה היה רע מאוד". 

עדותה של העדה הייתה מהימנה בעיני. 

יצוין כי לאחר הגעתה לגרמניה, התובעת אושפזה בביה"ח בגרמניה ביום 2.10.23 (ראו: סיכום אשפוז מיום 4.10.23 (נספח "12" לכתב התביעה)).

34. ייאמר כי גרסתה של התובעת לעניין מקום המגורים הרגיל של הקטינה הייתה אחידה ועקבית לכל אורך ההליך שבפניי, החל מכתב התביעה ועד לסיכומיה הסופיים. גרסתה של התובעת עלתה אף מהתלונה שהגישה למשטרת גרמניה ביום 28.9.23 בשעה 22:15 מיד לאחר שנחתה בגרמניה לבדה (נספח "9" לתביעה. תרגום צורף להודעה מיום 19.2.24 (נספח "8"):

"את, גברת XXX, הובאת לנמל התעופה XXX ב-28 בספטמבר 2023 בסביבות השעה 22:15 לצורך ביקורת כניסה משמר הגבולות בטיסה XXXXX שמגיעה מתל אביב (TLV).

לצורך הבדיקה הזדהית עם דרכון גרמני שהיה בתוקף לפרק זמן מסוים. 

אמרת לשוטר החוקר שילדך בת השנה וחצי נלקחה ממך בישראל על ידי בעלך הישראלי. 

על מנת להבהיר את העניין, החתומה מטה ביקשה להגיע לתחנה הדרומית של פיקוח המשטרה הפדרלית בנמל התעופה XXXבגרמניה על מנת שתוכל להבהיר תחילה את העניין. נענית לבקשה זו. 

כעת את רשאית להגיב לנושא:

בעלי ואני נשואים כחוק בגרמניה ויש לנו בת משותפת, שנולדה אף היא בXXX בגרמניה. אנחנו נשואים אבל חיים בנפרד, תמיד ביקרנו אחד את השניה ובעיקרון הסכמנו שהבת שלי תמיד תגור בגרמניה. 

הפעם האחרונה שהוא היה בגרמניה הייתה באפריל, ואחריה טסנו יחד לישראל כי הוא אזרחי ישראלי. אני והבת שלי רצינו להישאר איתו חודש בישראל כי אנחנו חיים בגרמניה. הוא הכריח אותי ללכת למשרד הפנים בישראל לומר שאני רוצה לגור בישראל כדי לקבל ויזה כי הוא רוצה להשאיר אותי ואת הבת שלי בישראל. הוא הכריח אותי לחתום על הדרכון של בתי למרות שמעולם לא רציתי שהיא תקבל אזרחות ישראלית. הוא תמיד ניסה להשאיר אותי בישראל בניגוד לרצוני ואיים לקחת את בתי אם לא אעשה זאת. 

הוא תמיד היכה אותי ואיים עלי באלימות כי לא רציתי להישאר בישראל. הוא איים שיאסר על הבת שלי לצאת מהארץ כדי שלא נוכל לנסוע לגרמניה. הוא גם לקח את הדרכון שלי ושל הבת שלי כדי שלא נוכל לטוס חזרה, גם חמי איים עליי שלעולם לא אראה את הבת שלי יותר. המשפחה לקחה אותי ואמרה לי שלעולם לא אראה את הבת שלי יותר בחיי". 

35. מנגד, גרסתו של האב לא הייתה קוהרנטית ואחידה כלל ועיקר. כך, בסעיפים 16-17 לכתב ההגנה טען הנתבע:

"16. במהלך חודש 9/2023 ביקשה התובעת לבקר שוב אצל הוריה, הנתבע לא התנגד לכך והתובעת טסה לגרמניה בחודש 9/2023 ולא חזרה עד היום. 

17. לאחרונה גילה הנתבע כי התובעת בעצם ברחה ללא הודעה מוקדמת ולא רוצה לחזור ארצה וזנחה את בתה XXX וזאת בהיותה בהריון שני, והבין כי התובעת רוצה למנוע ממנו לראות את בנו שאמור להיוולד בעזרת השם. לכן הגיש הנתבע נגד התובעת תביעת גירושין בבית הדין השרעי ב-XXX תחת תיק מספר XXX".

לא רק שגרסה זו התבררה כשונה בתכלית מהעובדות כפי שהתרחשו בפועל, כמפורט לעיל, אלא אף זאת, שגרסה זו שונה מגרסת הנתבע לאירועים אשר הובילו לעזיבתה של התובעת את ישראל בחודש 9/23 כפי שהציג הנתבע בעדותו בדיון מיום 4.2.24. ראו מענה הנתבע לשאלות האפוט' לדין בדיון מיום 4.2.24 (בעמ' 47 בשורה 17 ועד עמ' 50 בשורה 17):

"עו"ד נ. אעלימי קבהה: טענת היום בחקירה שלך שאתה פחדת שהתובעת תיקח את הקטינה ותעזוב את הארץ בלי שוב, זה נכון? 

העד, הנתבע: ודאי שאני פחדתי, פחדתי כי היא איימה עלי.

עו"ד נ. אעלימי קבהה: או קיי. אז איך זה מסתדר עם כתב ההגנה שלך בסעיף 16? אני מצטטת, במהלך חודש ספטמבר 23, ביקשה התובעת לבקר שוב את הוריה.

עו"ד כ. קופטי : איזה סעיף?

עו"ד נ. אעלימי קבהה : 16.

כב' השופטת: שבי, גברת קופטי, כמה פעמים צריך להגיד לך?

עו"ד נ. אעלימי קבהה: הנתבע, הנתבע לא התנגד לכך, והתובעת טסה לגרמניה בחודש ספטמבר ולא חזרה עד היום. ואתה ממשיך בסעיף 17, 

מתורגמן: הוא לא הבין מההתחלה, הוא לא הבין. 

עו"ד נ. אעלימי קבהה: מה לא הבין? זה מה שכתבת בכתב ההגה שלך. אני אין לי בעיה גם להראות לך, שנייה. 

כב' השופטת: גברת סודרי, שבי בבקשה. ותשתיקי את זה, זה מאוד מפריע. 

עו"ד נ. אעלימי קבהה: במהלך חודש ספטמבר (רעש מהזום).

כב' השופטת: גברת סודרי, תשתיקי את זה.

עו"ד א. רוזנטל סודרי: היא לא שומעת. 

כב' השופטת: אבל אין מה לעשות, לא ישמעו. 

עו"ד נ. אעלימי קבהה : הנתבע לא התנגד לכך והתובעת טסה לגרמניה, בחודש ספטמבר, ולא חזרה עד היום. ב17.

העד, הנתבע: בסדר, (ערבית) היום. היום לא כתוב.

כב' השופטת : כן.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : בסעיף 17 לכתב ההגנה אתה ממשיך, לאחרונה גילה הנתבע כי התובעת בעצם ברחה ללא הודעה מוקדמת ולא רוצה לחזור ארצה. וזנחה את בתה. איך זה מסתדר עם מה שאמרת היום? 

העד, הנתבע : כי היא איימה עלי את זה. 

ש : איך זה מסתדר עם מה שכתבת בכתב ההגנה שלך?

ת : (ערבית) תאריך, (ערבית)  תני לי את התאריך.

ש : לא משנה תאריך,  חודש ספטמבר אתה מצהיר שהיא ביקשה ללכת לבקר את ההורים שלה ושאתה לא התנגדת. 

(מדברים ביחד) 

כב' השופטת : שנייה, גברת קופטי, מספיק. 

העד, הנתבע : בחודש ספטמבר הייתה בעיה. יצאה ל. (ערבית). 

עו"ד נ. אעלימי קבהה : לא, לא, לא, לא, אל תתחיל עכשיו הכול.

עו"ד כ. קופטי : תני לו לסיים, לא, גברתי זה לא ככה.

כב' השופטת : להקשיב לשאלה.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : זה לא מה ששאלתי, הוא לא יענה. 

כב' השופטת : הוא יענה לשאלה. 

עו"ד כ. קופטי : תני לו לענות.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : הוא לא עונה לעניין, עוד פעם.

(הצדדים מדברים יחד)

העד, הנתבע : את אומרת שניהם חודש.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : עזוב תאריכים, אני אומרת לך.

כב' השופטת : תקשיב למה ששואלים אותך. 

עו"ד נ. אעלימי קבהה : אני אומרת לך (מדברים ביחד) בכתב ההגנה שלך, 

(מדברים ביחד)

עו"ד כ. קופטי : הוא עונה מה שהוא רוצה, את לא תגידי לו מה יענה.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : הנה.

העד, הנתבע : הנה. תגידי תאריך. 

עו"ד כ. קופטי : אז תני לו לענות מה שהוא רוצה לענות.

כב' השופטת : גברת קופטי, מספיק.

עו"ד כ. קופטי : אבל גברתי, אי אפשר-

כב' השופטת : תני לו לענות, מספיק.

עו"ד כ. קופטי : היא מונעת ממנו, היא לא רוצה שהוא, היא עוצרת אותו באמצע. 

העד, הנתבע : בחודש ספטמבר, התובעת, התובעת נסעה לXXX, 

כב' השופטת : לא זה מה ששאלו אותך.

העד: זה האמת-

(הצדדים צועקים)

כב' השופטת : תקשיב למה ששואלים אותך. 

עו"ד נ. אעלימי קבהה : אתה לא עונה לשאלה.

כב' השופטת : תקשיב, תקשיב למה ששואלים אותך.

עו"ד כ. קופטי : אבל הוא רוצה לספר-

כב' השופטת : לא, הוא לא יכול לספר מה שהוא רוצה, הוא בחקירה נגדית.

עו"ד כ. קופטי : (מדברים ביחד) הוא רוצה להגיע לזה.

כב' השופטת : כן, לא, אז הוא יגיע לזה, תגיע למה ששואלים אותך.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : אני אשאל, אני אחזור עוד פעם על השאלה שלי. 

העד, הנתבע : (מדברים ביחד) יום, יש רק חודש, תן יום, תן יום.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : עזוב, לא משנה היום.

כב' השופטת : לא משנה התאריך. שואלים אותך. 

עו"ד כ. קופטי : (ערבית).

העד, הנתבע : (ערבית).

כב' השופטת : כן.

עו"ד כ. קופטי : (מדברים ביחד) שהוא יסיים,  אחרת ל-

כב' השופטת : תקשיב למה ששואלים אותך, ותפסיקי לעזור לו.

עו"ד כ. קופטי : אני לא עוזרת, גברתי.

כב' השופטת : מספיק.

עו"ד כ. קופטי : אני לא עוזרת, גברתי.

כב' השופטת : גברת קופטי, שבי.

עו"ד כ. קופטי : גברתי.

(הצדדים צועקים)

כב' השופטת : גברת קופטי, שבי.

עו"ד כ. קופטי : הם יכולים לטעון בסיכומים אם זה רלוונטי או לא רלוונטי, שיסיים את התגובה שלו קודם.

כב' השופטת : גברת קופטי, שבי, שבי, כן, שאלה.

עו"ד נ. אעלימי קבהה : איך זה מסתדר מה שטענת מה שטענת בכתב ההגנה שלך עם מה שהצהרת היום בחקירה שלך? 

העד, הנתבע : אני חוזר על זה מחדש, אני צריך לחזור על זה מחדש. כי בחודש ספטמבר אין יום, תגיד שאיזה יום, על מנת לענות לך.

ש : לא קשור ימים, זה לא קשור. 

ת : קשור. 

ש : לא, לא קשור ימים.

ת : (ערבית). זה קשור.

כב' השופטת : טוב, זאת התשובה, תמשיכי הלאה".

ייאמר כי עדותו של הנתבע בפניי הייתה מתחמקת, הנתבע הציג גרסאות סותרות, וכן עדותו התאפיינה בסתירות שאינן ניתנות ליישוב.

36. לנוכח כל האמור והמפורט, מקבלת אני את גרסת האם לעניין מקום המגורים הרגיל של הקטינה, וקובעת כי מקום המגורים הרגיל של הקטינה הינו XXX בגרמניה.

37. התנאים המקדמיים השני והשלישי לתחולת האמנה: המעשה הפר את זכויות המשמורת של ההורה "הנחטף", וזכויות אלו הופעלו בפועל.

38. נפסק כי: "האמנה הכירה בצורך המיידי לקבל הכרעה שיפוטית לצורך החזרת קטינים לארצות מוצאם. לשם כך נקבעו מספר הוראות מקלות שיש בהן כדי לפשט את ההליך, לייעלו ולקדמו במהירות. כך נעשה גם לגבי הוכחת הדין הזר. בעניין זה קובעת האמנה מפורשות כי בית המשפט יכול להתייחס ישירות לדין הזר אף מבלי להזדקק להליכים מיוחדים להוכחת הדין הזר" (ראו: תמ"ש (ת"א) 52595-02-20 האב נ' האם [פורסם בנבו] (5.4.20) בפיסקה 116 לפסק הדין). בחינת לשון החוק בגרמניה (ראו: סעיף 35 לכתב התביעה ונספח "10") מעלה כי נכון לעת הזו מבחינה חוקית שני ההורים הינם בעלי זכות שווה למשמורת. התובע לא חלק על נוסח החוק, לא הפריך אותו ולא טען כי הוא אינו נכון (ראו והשוו: תמ"ש (ת"א) 52595-02-20 לעיל בפיסקה 125 לפסק הדין). 

39. על כן, אני קובעת כי על פי הדין הזר החל בגרמניה לאם זכויות משמורת כפי שיש לאב. במצב דברים זה קביעה חד צדדית של האב על הישארות בישראל של הקטינה וסירוב לחזור לגרמניה יש לראותה כמפרה את זכויות המשמורת של האם על פי האמנה. בעצם מניעת העברת הדרכונים לידי התובעת, מנע האב את האפשרות של חזרת הקטינה לגרמניה, בניגוד לבקשת האם, אשר הייתה ידועה לאב.

40. לאור כל האמור לעיל, אין כל ספק כי הותרת הקטינה בישראל לא הייתה מוסכמת על האם, ועל כן נעשתה שלא כדין. מכאן כי אי החזרת הקטינה מישראל לגרמניה היא בגדר חטיפה, בניגוד להוראת סעיף 3 לאמנה.

41. משבחינת תחולת האמנה העלתה, כי היא חלה בענייננו, אפנה כעת לשלב השני: בחינת טענותיו של האב בדבר קיומו של החריג לחובת ההחזרה המיידית של הקטינה על פי סעיף 13 (ב) לאמנה (ראו והשוו: עמ"ש (חי') 4378-12-20 בפיסקה 12).

השלב השני- האם במקרה דנן חל החריג על פי סעיף 13 (ב) לאמנה?

42. ראשית, ייאמר כי הנתבע לא טען בכתב הגנתו לעניין קיומו של חריג על פי האמנה כלל. טענתו זו עלתה לראשונה בסיכומיו מיום 7.3.24 (סעיף 66). בנסיבות אלו, מקבלת אני את טענת האם (סעיף 20 לתשובה לסיכומים מיום 17.3.24) לפיה מדובר בהרחבת חזית. כידוע, "בעלי הדין מעצבים את המוסכמות ואת הפלוגתאות העומדות לדיון בגדרי כתבי הטענות שהגישו. ככלל, בעלי הדין מנועים מלסטות מגדרי המחלוקות אותן היתוו בכתבי טענותיהם, אלא אם קיבלו מראש היתר לכך מבית המשפט (ראו: תקנות 91 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)), או כאשר בעל הדין שכנגד הסכים לשינוי החזית, באופן מפורש או משתמע (ראו: ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 173 (1977); רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ ([פורסם בנבו] 25.10.2007) (להלן: עניין אדמוב); ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, בפיסקה 25 ([פורסם בנבו], 5.3.2009); עע"ם 9317/05 משאבות השלום בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים, בפיסקה 21 לפסק דינה של חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה ([פורסם בנבו], 26.10.2010) (להלן: עניין משאבות השלום)). מבחינה דיונית, האיסור על שינוי חזית מחייב היצמדות להגדרת השאלות שבמחלוקת ומביא לדיון משפטי יעיל וממוקד. מבחינה מהותית, איסור זה מגן על בעל הדין, ובפרט – הנתבע, מפני עיוות דין, בכך שהוא מאפשר לו להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הסוגיות העולות מכתבי הטענות (ראו: עניין אדמוב; עניין משאבות השלום)" (ראו: ע"א 8871/07 יודפת מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' נגוהות בע"מ [פורסם בנבו] (12.7.11) פסקה 19 לפסק דינו של כב' הש' ח' מלצר).

43. בענייננו, מדובר בהרחבת חזית, אסורה פרוצדוראלית, כאשר: "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע בפירוש או מכללו של דבר את הסכמתו לכך" (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 120 (מהדורה שביעית, 1995) ראו גם: רע"א 4712/08 עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף כפר קאסם [פורסם בנבו] (5.11.08)). 

44. שנית, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי מתקיים בענייננו חריג הנזק מכוח סעיף 13 (ב) לאמנה. ואלו טעמיי.

45. סעיף 13(ב) לאמנה קובעת כדלקמן: "קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל". להלן: "חריג הנזק".

46. כידוע, "סעיף 13(ב) לאמנה קובע כי מקום בו קיים חשש חמור שהחזרתו של הקטין תגרום לו לנזק פיסי או פסיכולוגי, או תעמידו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל, אין בית המשפט חייב להורות על החזרתו. הלכה היא כי טובת הילד הנשקלת במסגרת חריג זה, צרה מזו הנשקלת בהליכי המשמורת הרגילים, משום החשש שהרחבת יתר של החריג תרוקן מתוכן את תכליות האמנה (ראו: פרשת פלונית, בפס' 29-33). לפיכך, השתמש בית המשפט בשני כלים שמטרתם צמצום תחולת החריג. ראשית, נקבע כי הנטל הרובץ על הטוען לקיומו של חריג הנזק הינו מעל לספק סביר, שהוא כמובן נטל הוכחה כבד מאוד. שנית, תחולת החריג צומצמה מאוד בדרך פרשנית, משנקבע כי העיקרון השולט על החריג הינו זה הקבוע בסיפא של סעיף 13(ב), לפיו הילד לא יוחזר רק אם קיים חשש חמור שהחזרתו תעמידו במצב בלתי נסבל...בנוסף, נקבע כי החריג דנן מתייחס לנזק שייגרם לקטין כתוצאה מהחזרה למדינה שממנה הורחק, ולא כתוצאה מחזרתו להורה שממנו נחטף, או מניתוקו מההורה החוטף (ראו: בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם פ"ד מו(3) 38, 46 (1992)). בהתאם לכך, במקרים רבים, נדחתה טענת חוסר מסוגלות הורית של הורה המבקש את הסעד מכוח האמנה, וכן טענה כי ההורה החוטף צפוי לעמוד בפני גירוש או קושי כלכלי משמעותי כתוצאה מחזרתו עם הילד למדינה אותה עזב (ראו לדוגמה: ע"א 5532/93 גונזבורג נ' גרינוולד, פ"ד מט(3) 282 (1995)). בית המשפט נסמך בהקשר זה על קביעות מומחים בלבד, מהם עלה בבירור כי החשש לנזק פיסי או פסיכולוגי ממשי ביותר. מהדברים עולה כי חריג הנזק מצומצם ביותר, אך למקרים בהם החזרת הקטין תעמידו במצב בלתי נסבל, שייגרם מפני שהקטין יהיה חשוף לנזק פיסי או פסיכולוגי חמור ביותר, או מפני שיהיה חשוף למצב בלתי נסבל מסיבה אחרת" (ראו: בע"מ 741/11 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (17.5.2011) בפיסקה 25 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל)

47. במקרה דנן, לא מצאתי כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה להוכחת קיומו של חריג זה, קל וחומר לא עמד בנטל ההוכחה הכבד והמוגבר המוטל עליו על פי הפסיקה הענפה בסוגיה. הנתבע לא הוכיח כי נשקפת סכנה לקטינה בהחזרתה לגרמניה, ולא הציג כלל ראיות ולא כל שכן ראיות ברורות ומשכנעות לכך.

48. יתרה מזאת, כנסקר לעיל, על פי ההלכה, החריג מתייחס לנזק שייגרם לקטין כתוצאה מהחזרה למדינה שממנה הורחק, ולא כתוצאה מחזרתו להורה שממנו נחטף, או מניתוקו מההורה החוטף. לפיכך, טענות האב לעניין חוסר אחריות הורית של האם וכן לעניין ניתוק הקטינה מהאב אינן טענות הנוגעות למדינת המוצא ולכן אינן נכללות בגדר החריג, ודינן להתברר במסגרת הליך משמורת אשר יש לנקוט בו במדינת המוצא (ראו והשוו: תמ"ש (חי') 37607-10-20 א' ח' נ' מ' מ' ח' [פורסם בנבו] (29.11.20) וכן: תמ"ש (תל אביב-יפו) 32676-07-22 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (16/08/22)).

49. ראו לעניין זה: דברי האפוט' לדין בסעיף 49 לסיכומיה:

"49. הח"מ סבורה שחריג זה שמכונה "חריג הנזק" אינו מתקיים בעניינה של הקטינה XXX. להפך, הפרדת הקטינה XXX מאמה שהייתה המטפלת העיקרית בה במשך שנות חייה היא זה שעלולה לגרום נזק לקטינה". 

50. בית המשפט התרשם מהחומר שבתיק כמו גם מעדות התובעת כי הקשר בין האם לקטינה הינו קשר טוב ועמוק, כפי שעלה אף מדברי האפוט' לדין בסיכומיה מיום 14.3.24 (סעיפים 51-53):

"51.מהפגישות שערכה הח"מ עם הצדדים ועם הקטינה, היא סבורה שטובתה של הקטינה נפגעה מהניתוק מאמה במיוחד לאור העובדה שהאם הייתה המטפלת העיקרית בקטינה עד למעשה ההרחקה בספטמבר 2023. האם, בניגוד לאב, מעולם לא נפרדה מהקטינה מאז לידתה ועד למעשה ההרחקה, בין אם זה במהלך שהותה בXXXבגרמניה ובין אם זה במהלך שהותה בישראל. היותה של האם המטפלת העיקרית של הקטינה אושרה גם על ידי האב ובני משפחתו בביקור שערכה הח"מ בביתם ביום 3.1.2024.

52.בשיחת הווידאו שקיימה הח"מ בין הקטינה לאמה בפעוטון ביום 3.1.2024 הקטינה נפעמה כשראתה את אמה בטלפון, קראה לה "אמא, אמא!" ושתיהן התרגשו. השיחה הייתה מלאת אהבה, רוך וחמלה. ניכר כי יש שפה משותפת בין האם לקטינה והן שרו ביחד שיר שובה לב כשהקטינה משלימה את המשפטים של האם. בסוף השיר הקטינה XXX מחתה כפיים, ושתיהן עשו סימן של לב בידיים. האם שאלה מי הלב של אמא? והקטינה ענתה "אני". הקטינה לא רצתה לסיים את השיחה עם אמה ובכתה, לכן הח"מ המשיכה עוד כמה דקות. 

53.העובדה שהקטינה שהיא תינוקת בת שנה ו8 חודשים שיודעת להשלים את מילות השיר שהאם שרה לה על אף הנתק ביניהן למשך 4 חודשים, מלמדת על התפקיד שלקחה האם בגידול הקטינה לפני המעבר האחרון".

51. לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי החזרת הקטינה לגרמניה תגרום לה נזק. 

52. בהקשר זה ייאמר כי לא מצאתי ליתן משקל לתסקיר עו"ס מיום 15.4.24, אשר מפרט את עמדות הצדדים (כפי שהועלו בפניי במסגרת ההליך) וכן דיווח אודות מצבה של הקטינה כיום. מקבלת אני את עמדת האפוט' לדין בסיכומי התשובה מטעמה מיום 9.5.24 לפיהם אין בתסקיר כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי בפסק דין זה. מטעם זה, אינני סבורה כי בנסיבות דנא יש הצדקה להיעתר לבקשת הנתבע מיום 10.5.24 להורות על הגשת תסקיר משלים. בשולי הדברים יוער כי בקשת הנתבע הוגשה בשלב מאוחר מאד של ההליך, כאשר לא מצאתי מניעה להגישה בשלב מוקדם יותר (בשים לב לאופי ההליך ולסד הזמנים הקבוע בפרק ד' לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 (שכותרתו: "החזרת ילדים חטופים לחוץ לארץ")). 

53. לעניין העתירות הנוספות שעלו מבקשת הנתבע מיום 10.5.24- אין בידי לקבלן. לעניין מתן זכות תגובה לבקשות התובעת שהוגשו לאחר סיכומי התשובה שהוגשו מטעם הנתבע, הרי שנקבע כי הכרעה בבקשות מתייתרת (ראו להלן) ועל כן, מטבע הדברים, גם מתייתר הצורך להגיב לבקשות אלו. כמו כן, לא מצאתי הצדקה להוצאת סיכומי התשובה של האפוט' לדין מהתיק בשל האיחור בהגשתם, זאת, לנוכח המתכונת הדיונית הגמישה הנוהגת בבתי המשפט לענייני משפחה (ראו: בע"מ 4738/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (3.9.13)) שעה ש"המחוקק ראה לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה גמישות לא מבוטלת והורה כי הוא מוסמך לנהוג בכל הנוגע לסדרי הדין ולדיני ראיות "בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק" (סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995)" (ראו: בע"מ 1179/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (19.8.13)). יתרה מכך, לא מצאתי כל הצדקה לפסול את האפוט' לדין. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה האפוט' לדין אינה מייצגת את טובת הקטינה (סעיף 6 לבקשה). ההיפך הוא הנכון. בית המשפט התרשם כי האפוט' לדין ייצגה את טובת הקטינה באופן הראוי ביותר, והיא עשתה כן למן תחילת ההליך ועד סיומו במקצועיות, אובייקטיביות, נייטרליות, כמו גם ברגישות, והכל תוך התחשבות בגילה הרך של הקטינה (ראו לדוגמא: סעיפים 32-33 לעמדה הראשונית מיום 7.1.24, וסעיף 56 לסיכומיה מיום 14.3.24).לפיכך, בקשת הנתבע נדחית (על כלל רכיביה).

התייחסות לעדויות וראיות נוספות מטעם הנתבע:

54. לעניין החלטת הביניים שניתנה בבית המשפט בגרמניה מיום 17.1.24 שצורפה לסיכומי הנתבע מיום 7.3.24- אינני סבורה כי יש ליתן להחלטת ביניים זו כל משקל במסגרת ההליך דנן. מקבלת אני את טענות התובעת לעניין זה (סעיפים 2-14 לתשובה לסיכומים מיום 17.3.24), לפיהן אין מדובר בפסק דין כי אם מדובר בהחלטת ביניים שניתנה בהעדר הצדדים ובהעדר תגובת הנתבע, מבלי שהתקיים דיון, ומבלי שנבחנו הסוגיות הרלבנטיות באופן מעמיק, כפי שהן נבחנו במסגרת ההליך שבפניי. בנסיבות אלו, אינני מוצאת להעניק להחלטה זו כל משקל בהליך שבפניי.

55. לעניין הדיסק און קי שהגיש הנתבע ביום 21.4.21- סבורני כי אין רלבנטיות לשאלה האם התובעת והקטינה התגוררו בעת ביקור בישראל בבית הורי הנתבע או בדירה נפרדת, כאשר הוכח בפניי כי הנתבע הציג בפני התובעת (ומשפחת המוצא שלה) מצג לפיו מקום המגורים של המשפחה הינו בגרמניה. בנסיבות אלו, אינני מוצאת רלבנטיות לסרטון שהציג הנתבע לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת. הוא הדין לעניין ההקלטות של השיחות שהתנהלו בין הצדדים במהלך חודש 3/24. הקלטות אלו אינן רלבנטיות לצורך הכרעה בסוגיות המשפטיות והעובדתיות שבמחלוקת במקרה דנן. אי לכך, אין בידי ליתן כל משקל לדיסק און קי שהוגש. לנוכח האמור, דומה כי הכרעה בבקשת התובעת מיום 21.4.24 להוצאת הדיסק און קי מהתיק- מתייתרת. הוא הדין לעניין בקשת התובעת מיום 30.4.24 להגשת דיסק און קי מטעמה להפרכת סרטון הנתבע. 

56. לעניין טופס התביעה מהמל"ל לקבלת קצבה עבור הקטינה (צורף לבקשת הנתבע מיום 4.2.24 וסומן "ד")- הטופס אינו חתום על ידי התובעת, ופרטי חשבון הבנק המופעים בטופס הינם של הנתבע. כמו כן, לא הוגשה אסמכתא מן המל"ל בדבר קבלת הטופס.

57. לעניין העדים הנוספים מטעם הנתבע שהעידו בפניי- לא מצאתי כי יש בעדויותיהם של העדים מטעם הנתבע שהעידו בדיון מיום 23.1.24 כדי לשנות מהתוצאה המשפטית אליה הגעתי, כפי שיבואר להלן:

א. מר ש' ח'- שינה גרסתו בחקירה החוזרת. תחילה טען כי לא ראה את התובעת בהיריון ולא בחגים (בעמ' 3 בשורות 14-25) ובהמשך חקירתו טען כי: "היא כל הזמן הייתה בXXXבישראל מולי" (בעמ' 5 בשורה 20). לפיכך, אינני מעניקה משקל לעדותו. 

ב. מר פ' א' א'- כלל לא ידע כי הצדדים התחתנו בXXXבגרמניה (בעמ' 9 בשורות 6-26). על כן, אין בידי להעניק משקל לעדותו.

ג. מר א' א'- העד חתם על גם תצהיר לטובת התובעת וגם על תצהיר לטובת הנתבע (ראו דברי העד בעמ' 13 בשורות 13-16). כמו כן, העד העיד לגבי עצמו כי: "אני לא בתמונה" (בעמ' 15 בשורה 5). בנסיבות אלו, אינני מעניקה משקל לעדותו. 

ד. הגב' ה' ע'- העידה כי היא והתובעת "חברות טובות" (בעמ' 19 בשורות 28-29) אולם לא ידעה מתי חל יום הולדתה של התובעת, ואף לא ידעה להשיב בת כמה התובעת (בעמ' 19 בשורות 30-34) באיזה חודש היא עזבה את ישראל, ובת כמה הקטינה (בעמ' 21 בשורות 18-25). אי לכך, אינני מעניקה משקל לעדותה. 

ה. מר מ' ש'- תחילה העיד כי חתם על התצהיר בביתו (בעמ' 23 בשורות 5-7) ולאחר מכן שינה גרסתו בחקירה חוזרת והעיד כי חתם על התצהיר במשרד עו"ד (בעמ' 23 בשורות 26-33). בנסיבות אלו, אינני מעניקה משקל לעדותו.

סיכומו של עניין:

58. לנוכח כל המפורט לעיל, משקבעתי כי הותרת הקטינה בישראל לא הייתה מוסכמת על האם, היא נעשתה שלא כדין, ועל כן אי החזרת הקטינה מישראל לגרמניה הינה בגדר חטיפה. כאמור, חריג הנזק הנטען אינו מתקיים, ולפיכך, דין התביעה להתקבל.

הוצאות ההליך

59. בזיקה להוראות סעיף 26 לאמנה, ולאור התוצאה, יש הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת התובעת.

60. האם עתרה בסיכומיה מיום 19.2.24 (סעיף 77) לחיוב האב בהוצאותיה כדלקמן: 

 

לתגובתה מיום 11.2.24 צירפה האם קבלות בגין הוצאות בסך כולל של כ-25,000 ₪.

61. בנסיבות דנן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 35,000 ₪, אשר ישולמו תוך 45 יום וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל. אני סבורה כי פסיקת הוצאות בסכום זה, אף אם איננה ריאלית, מהווה את האיזון הראוי לדידי בין זכויות הצדדים במקרה דנא. 

סוף דבר:

62. ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידי הצדדים, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי. 

63. בית המשפט מודה לאפוט' לדין, על פועלה וסיועה לקטינה בהליך דנן.

64. לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, לאור התקיימות תנאי אמנת האג, אני מורה על קבלת התביעה ועל החזרת הקטינה לגרמניה כדלקמן:

א. אני קובעת שהקטינה תשוב לגרמניה תוך 10 ימים.

ב. ב"כ הצדדים יתאמו בתוך 5 ימים את מועד הטיסה, מספר הטיסה, ופרטי שדה התעופה לנחיתה. הפרטים האמורים יומצאו לבית המשפט במקביל.

ג. הנתבע יישא בעלות כרטיסי הטיסה, וידאג ללווי הקטינה בטיסה או מי מטעמו.

ד. המזכירות תמסור לאב את דרכוני הקטינה (הגרמני והישראלי) המצויים בכספת בית המשפט, והאב ימסור הדרכונים לתובעת עם שובה של הקטינה לגרמניה.

ה. ככל והאב יסרב להחזיר הקטינה לגרמניה, תוכל האם לעשות כן לבדה והרשות המרכזית ומשטרת ישראל מתבקשים לסייע לה בכך.

ו. בשלב זה ועד להחלטה אחרת שתינתן בבית המשפט המוסמך בגרמניה, על מנת להבטיח קשר בין האב לקטינה, הנני מורה כי יתקיימו שיחות וידאו יומיות בין האב לקטינה בשעה 17:30. משך השיחה יהיה לפי רצון הקטינה.  

ז. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪, אשר ישולמו תוך 45 יום וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולרשות המרכזית בישראל ותסגור התיק.

ניתן היום,  ז' אייר תשפ"ד, 15 מאי 2024, בהעדר הצדדים.