1. פסק דין זה עניינו תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע בסך של 369,335 ₪. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם מדובר בכספים אשר מהווים הלוואה שניתנה מהתובעת לנתבע או שמא מדובר במתנה.
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
2. התובעת (להלן: " התובעת " ו/או " האם ") היא אמה של בת זוגו לשעבר של הנתבע (להלן: " הנתבע "). הנתבע היה בן זוגה של בתה של התובעת, הגב' **** (להלן: " הבת "), במשך 10 שנים, משנת 2009 ועד למועד הפרידה ביניהם בשנת 2019.
3. ביום 14.5.2013 הועבר סך של 200,000 ₪ מחשבון הבנק של האם, לחשבון הבנק של הנתבע, באמצעות שיק בנקאי (להלן: " ההעברה מצד האם "). על כך אין מחלוקת בין הצדדים (צורף וסומן כנספח 1 לכתב התביעה).
4. ביום 3.6.2018 הנתבע העביר לחשבון הבנק של האם, באמצעות העברה בנקאית, סך של 50,000 ₪ (צורף וסומן כנספח 2 לכתב התביעה) (להלן: " ההעברה הראשונה מצד הנתבע "). להעברה זו צורפה ההערה " חלק מהחזר הלוואה שקבלתי ", כדלקמן:
5. ביום 4.6.2018 הנתבע העביר לחשבון הבנק של האם, באמצעות העברה בנקאית, סך של 25,000 ₪ (צורף וסומן כנספח 2 לכתב התביעה) (להלן: " ההעברה השנייה מצד הנתבע "). להעברה זו צורפה ההערה " חלק נוסף מהחזר הלוואה ", כדלקמן:
6. ביום 7.2.2021 נשלח לנתבע מכתב התראה מטעם התובעת, ע"י עו"ד ----, בבקשה לקבל בחזרה, את היתרה, בסך של 125,000 ₪ (צורף וסומן כנספח 3 לכתב התביעה). למכתב זה לא התקבל מענה מצד הנתבע.
7. ביום 1.8.2021 הוגשה התביעה דנן בסך של 369,335 ₪ עבור החזר ההלוואה, קרן בתוספת ריבית והצמדה.
8. הניסיונות במהלך ההליך להביא את הצדדים לידי הסכמה לא צלחו ועל כן ההליך התקיים כסדרו.
9. במסגרת ההליך התנהלו בפניי 2 דיונים – דיון קד"מ ודיון הוכחות אחד. הוגשו סיכומים בכתב ע"י הצדדים. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
ב. תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
10. התובעת טוענת, כי מאחר שהצדדים חיו בהפרדה רכושית, בשנת 2013 ביקש הנתבע מהבת הלוואה בסך של 200,000 ₪ עבור כיסוי חוב לגרושתו. מאחר שלא היה לבת סכום כזה לתת לו, הפנתה אותו הבת לאם. ולפיכך, לבקשתו ממנה, ובהסתמך על הבטחתו כי יחזיר לה את מלוא הכספים בתוך שלושה חודשים בלבד, ביום 14.5.2013הלוותה לנתבע סך של 200,000 ₪.
11. התובעת טוענת כי נתנה לנתבע את הסך של 200,000 ₪ באמצעות שיק בנקאי, אותו הפיקה לו בעצמה במיוחד בסניף הבנק שלה, וכי היא זו שמסרה לו את השיק. לטענתה, הנתבע הבטיח לה באופן אישי ובמפורש שהוא יחזיר לה את הסכום המלא תוך 3 חודשים, לכשיקבל לידו כספים שאחרים חייבים לו, אלא שאחרת יחזיר לה בתוספת ריבית.
12. התובעת טוענת כי הכספים שניתנו לנתבע היו מתוך השקעה במניות שהניבו לה תשואה יפה. לטענתה, כאשר הסך הנ"ל מהווה כמעט את כל הרכוש ששייך לה בעולם, כאישה אלמנה וחולה, והריי שמדובר בכסף שהיא זקוקה לו למחייתה. התובעת הבהירה זאת לנתבע בטרם נתנה לו את הכסף, ולפיה, מתוך כלל הנסיבות לא ניתן למצוא כוונה או סיבה הגיונית לכך שהסך הנ"ל ניתן לנתבע כמתנה ולא כהלוואה. משכך, ולאור הזמן הממושך שעבר, יש להוסיף גם ריבית והצמדה.
13. התובעת טוענת כי היא דרשה מהנתבע מספר פעמים, לאורך השנים, את השבת הכספים, וניסיונותיה הרבים לא נחלו הצלחה. לטענתה, בהתחלה היא ויתרה לו והסכימה לתת לו ארכה להשבת הכספים, מאחר שסמכה עליו וידעה שהוא הבטיח שאם יחזיר לה את הכספים לאחר תקופה ארוכה יותר משלושה חודשים, יעשה כן בתוספת ריבית. כמו כן, היא הוסיפה כי בכל פעם קיבלה מהנתבע תשובה אחרת, שהוא מחכה לקבל כספים ממקורות שונים כדי להחזיר לה. התובעת מציינת כי לאחר הפעלת לחצים רבים, הנתבע העביר לה סך של 75,000 ₪ בתאריכים 3-4.6.2018, וציין במפורש כי המדובר ב" חלק מהחזר הלוואה שקבלתי" וכן "חלק נוסף מהחזר הלוואה". משכך, עולה כי היה ברור לנתבע שמדובר בהלוואה, ואין הוא יכול כעת להתכחש לכך.
14. לטענתהתובעת , יש לחייב את הנתבע לשלם את את סכומי הקרן (125,000 ₪) בתוספת ריבית מקסימלית של 16.26% על כל התקופה שלא הוחזרו הכספים, וכן הצמדה על יתרת הקרן מיום 5.6.2018 ועד ליום 1.7.2021, וסה"כ לחייב את הנתבע בסך של 369,335 ₪.
טענות הנתבע
15. הנתבע עותר לדחיית התביעה. לטענת הנתבע גם אם הייתה לאם עילת תביעה נגדו, הריי שהיא התיישנה. שכן, מאז שנת 2013 עת ניתנו הכספים המהווים הלוואה לכאורה, עברו יותר מ-7 שנים. כמו כן, האם לא הציגה ולו אסמכתא אחת, מלבד מכתב ההתראה שנשלח אף הוא לאחר תקופת ההתיישנות, אשר מעיד על כך שהיא ביקשה ממנו להחזיר לה את הכספים במועד כלשהו עובר לתביעה זו.
16. הנתבע טוען כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית שכן בעת הגשת התביעה, הוא והבת אינם עוד בני זוג, ולכן האם לא עונה על ההגדרה של בן משפחה בחוק.
17. הנתבע טוען כי מעולם לא ביקש הלוואה לא מהאם ולא מהבת. לטענתו, הוא זה שמימן את מלוא הוצאות חיי המשפחה המשותפים שלו ושל הבת וילדיהם, ועת נקלע למשבר כלכלי ביקש מהבת לסייע לו, ולהעביר לו כספים כחלק מהשתתפותה בהוצאות החיים המשותפות. לטענתו, מדובר בסך שמהווה את תרומתה הכלכלית של הבת, באמצעות התובעת, למשק הבית המשותף.
18. הנתבע טוען בסעיף 48 לכתב ההגנה כי הוא קיבל את הסך של 200,000 ₪ מהאם, כאשר סוכם ביניהם שזו העברה שמהווה את חלקה של הבת בהוצאות משק הבית המשותף. בסעיפים 19 ו-31-32 לתצהירו, וכן בחקירתו, טוען הנתבע כי קיבל את הסך הנ"ל בהמחאה בנקאית מהבת, אשר הפיקה את ההמחאה בעצמה עבורו, ולא מהאם. לטענתו, הוא לא ביקש זאת מעולם מהאם, ואף לא ידע משך זמן ממושך על מעורבותה של האם בכך, או על כך שהכסף יצא מחשבון הבנק של האם ולא של הבת. לטענתו, לו היה יודע שמדובר בכסף שיוצא מכיסה של האם – לא היה מוכן לקבל אותו.
19. לטענת הנתבע , האם לא הצליחה להוכיח כי הכספים שניתנו לו מהווים הלוואה, ולא הצביעה ולו על ראיה אחת שתומכת בתביעתה. משכך, יש לדחותה. מעבר לכך, הנתבע טוען כי האם לא הצליחה להוכיח כי הובטח לה תשלום הריבית, ולבטח שלא ריבית בשיעור כל כך גבוה לו היא עתרה.
ג. דיון והכרעה
20. ראשית יש לדון בשתי טענות סף של הנתבע.
21. טענת הנתבע כי התביעה התיישנה – לטענת הנתבע ככל שהולכים על פי טענות התובעת יש לקבוע כי התביעה התיישנה: מאחר והתובעת טוענת כי ההלוואה ניתנה בשנת 2013 וסוכם כי תוחזר בתוך 3 חודשים ועל כן מאחר והתביעה הוגשה בחודש 8/2021 התביעה התיישנה. לטענת התובעת , הנתבע לא יכול גם לטעון כי מדובר במתנה ולא בהלוואה וגם לטעון כי מדובר בהלוואה שהתיישנה ורק בשל כך יש להורות על דחיית טענה זו. כמו כן מדגישה כי החזר ההלוואה הוארך שוב ושוב ובחודש 6/2018 הוחזרו חלק מהכספים ויש לראות מועד זה כמועד בו מתחילה להיספר תקופת ההתיישנות ומאחר והתביעה הוגשה בחודש 8/2021 היא לא התיישנה. בנוסף טוענת התובעת כי יש לראות בתשלומים שביצע הנתבע בחודש 6/2018 כהודאה בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות מאחר וציין בהם כי מדובר בהחזר הלוואה ועל כן גם לפי סעיף זה התביעה לא התיישנה.
22. לאחר בחינת טענות הצדדים, ראיותיהם ועדויותיהם – דין טענת ההתיישנות להידחות.
23. הכספים ניתנו בשנת 2013. בשנת 2018 הוחזרו על ידי הנתבע 75,000 ₪ כשהנתבע עצמו מציין כי מדובר בהחזר הלוואה (ועל כך עוד בהמשך). התובעת נחקרה לגבי המועדים ותשובותיה כי סמכה על הנתבע בשל הקשר המשפחתי וכי ניהלה עימו שיח על כך מעת לעת היו מהימנות. על כן גם אם אקח את המועד המוקדם שבו השיב הנתבע חלק מההלוואה בחודש 6/2018, כמועד בו יכלה התובעת להבין כי לא ישיב את יתרת ההלוואה וקמה לה זכות תביעה, הרי שהגשת התביעה בחלוף 3 שנים וחודשיים אינה עוברת את תקופת ההתיישנות.
24. סמכות עניינית – התובעת היא חמותו של הנתבע. הנתבע הוא בן זוגה לשעבר של בתה של התובעת. שוכנעתי כי הצדדים הם בני משפחה וכן כי: "הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" על פי רע"א 6558/99 חבס נ' חבס נד (4) 337 (להלן: " הלכת חבס "). הרקע המשפחתי והקשרים המשפחתיים הם לב ליבה של המחלוקת. אין מדובר בצדדים זרים לזה. יתרה מכך, אין מקום לפרשנות של החוק שבו מייד עם פרידת בתה של התובעת והנתבע לא יחול חוק בית המשפט לענייני משפחה. התובעת המתינה עם התביעה ונימקה היטב בחקירתה מדוע עשתה כן בשל הקשר המשפחתי הנמשך גם לאחר ובסמוך לפרידה. אין מדובר בתביעה שהוגשה שנים על גבי שנים לאחר הפרידה וללא קשר אליה. אלא מדובר במסכת הקשורה לטבורו של הקשר המשפחתי והתביעה הוגשה בטווח זמן הרלוונטי עוד לקשרי המשפחה. על כן הטענה להעדר סמכות עניינית נדחית. שוכנעתי מערכת היחסים המשפחתית, האמון והקשרים המשפחתיים הם שהיוו את הרקע, המניע והמצע עליו צמח הסכסוך בין הצדדים. אני סבורה כי במקרה דנן, לסכסוך המשפחתי ולקשרים המשפחתיים הייתה תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, וכי מתקיימים התנאים הנדרשת ב הלכת חבס . יתרה מכך – לולא הקשר המשפחתי לא הייתה התובעת מעבירה לנתבע כלל כספים.
25. יתרה מכך, הנתבע הוא שקשר את הקשר המשפחתי כטענת הגנה יסודית ומהותית וחזר על הטענה כי בשל הקשר המשפחתי יש לדחות את התביעה. הנתבע טען כי הכספים ניתנו כמתנה כחלק מהקשר הזוגי המשפחתי וכחלק מהתחשבנות בינו לבין הבת. על כן אין מקום להעתר לטענתו כעת וכטענה לדחיית התביעה בשלב הזה ולאחר שמיעת העדויות בתיק וסיום ההליך.
26. על כן ולאחר דחיית טענות הסף, כעת יש לבחון האם הכספים שהועברו על ידי התובעת לנתבע מהווים הלוואה שעל הנתבע להשיב לה.
27. בפסיקה נקבע כי בשל ייחודה של מערכת היחסים המתנהלת בין בני משפחה, ובמיוחד בזו המתנהלת בקשר הטבעי והקרוב שבין הורים לילדיהם, קיימת חזקה לפיה העברת כספים נעשית מתוך כוונה לתת מתנה. עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנותן, ועליו להוכיח כי היה ברור לכולם שמדובר בהלוואה שיש להחזירה, ולא במתנה:
" הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא כי כאשר עסקינן ביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן, לבן חסותו . הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלו נועדו להיות מתנה, אלא אם תיסתר החזקה [...] למעשה, הכלל משלב בין סטטוס משפטי לבין מציאות החיים. אם נדייק, ונצעד רק לפי אמות המידה של חובה לדאוג לצרכיו של המקבל – כי אז החזקה לא תחול גם בין הורה לבנו הבגיר. במצב האמור, אין חובה משפטית לאב לדאוג לבנו. אלא הניסיון ומציאות החיים מלמדים כי לא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו, גם אם החובה המשפטית אינה בנמצא מחמת גילו של הבן ". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: רע"א 8068/16 קטן נ' כהן סעיף 4 לפסק-דינו של כב' השופט הנדל (25.1.2018).
28. בע"א 3829/91 וואלס נ' גת נקבע כי:
" לעומת זאת, כאשר מדובר ביחסי משפחה - קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה , כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה , hayton and marshall, supra271bogert, suprat, at; 434at ) . חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהםהמעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים) ([ 4 ]( 1955 ) scanlon v. Scanlon ) , והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אםמדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה "
ראו: ע"א 3829/91 וואלס נ' גת , פ"ד מח(1) 801, 811.
29. במקרה של מחלוקת באם מדובר במתנה או הלוואה יש לבחון את נטלי ההוכחה ואת הראיות שמובאות במקרה הספציפי. כך, נקבע כי יש לייחס משקל לראיות שיוצגו בפני בית המשפט, וכי המסקנה הסופית תמיד תהיה תלוית נסיבות:
" משקלן הסגולי של הראיות הדרושות על מנת לבסס את חזקת המתנה בין קרובים משתנה בהתאם לנסיבות, ובכללן טיב קשרי המשפחה והן מהות המתנה ונסיבותיה. ... ברי, כי לא ניתן לקבוע כללים נוקשים וכפי שנקבע בפרשת גולדברג, המסקנה הסופית הינה לעולם תלוית נסיבות. אכן, הורתה ולידתה של חזקת המתנה הינה בניסיון החיים וניסיון זה מורה אימתי לא קמה החזקה, לרבות מקום בו מהות המתנה או שוויה אינם עולים בקנה אחד עם הענקה, ואפילו בין בני משפחה."
ראו: תמ"ש 35951-12-14 ש.א. נ' א.ס (14.12.2015) (ההדגשות בקו – הוספו).
30. על מנת להוכיח שמדובר בהלוואה (ולא במתנה), לא קיימת דרישה ספציפית לקיומו של הסכם בכתב, אך עם זאת, נטל שכנוע מוגבר ירבוץ על כתפי הטוען להלוואה:
" החזקה החלה לגבי מתן הלוואה בין קרובים במעגל הקירבה הראשוני אינה מקימה אמנם "דרישת כתב", אך היא יוצרת חובת הוכחה מוגברת , ועל התובע לעמוד הן בדרישה של: "המוציא מחברו עליו הראיה", והן בנטל לשכנע כי חרף יחסי הקרבה הראשוניים בינו לבין המקבל, אין מדובר במתנה שהוענקה אלא בהלוואה שיש להשיבה"
ראו: עמ' 13 לפסק דינו של כב' השופט כהן, בתמ"ש 7630/06 י.פ נ' ר.פ.ה (11.12.2006) (ההדגשות בקו – הוספו).
31. בענייננו, לא נחתם הסכם הלוואה בכתב בין הצדדים. האם טוענת כי הוסכם בעל פה כי ההעברה מצד האם מהווה הלוואה. כתימוכין לטענתה, האם צירפה לכתב התביעה אסמכתאות המעידות על העברות כספים בחזרה מצד הנתבע לאם, לחשבון הבנק שלה, של חלק מסכום ההלוואה אשר על אודותם כתב הנתבע כי מדובר בחלקים של החזר " הלוואה ". הנתבע, מנגד, מנמק אחרת את נסיבות החזרי הכספים לחשבון האם, וטוען שאין לקשור בין ההעברה של האם אליו, לבין ההעברות שלו לאם.
32. ראשית יש לבחון את טענותיו של הנתבע כי לא מדובר בהלוואה.
33. הנתבע טוען כילא הוסכם בינו לבין האם כי מדובר בהלוואה ביניהם.
34. עם זאת הנתבע סיפק גרסאות סותרות באשר לאופן בו קיבל לידו את ההעברה מלכתחילה. לטענותיו הסותרות של הנתבע יש לתת משקל ניכר הן מאחר שמדובר בעובדות אשר מהוות את לב ליבה של הבסיס למחלוקת, והן מאחר שהנתבע לא הצליח להעמיד נימוקים סבירים והגיוניים לכך. התנהלות זו משפיעה על כלל הגרסה הנטענת של הנתבע, אשר לפיו כל הטענות והראיות שאינן תומכות בגרסתו נוצרו במקריות ואחר טעות תמימה מצדו. אין בידי לקבל גרסה זו.
35. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא קיבל את ההמחאה הבנקאית מהאם, כאשר סוכם ביניהם שזו העברה שמהווה את חלקה של הבת בהוצאות משק הבית המשותף (סעיף 48). אלא, שבתצהירו , וכן בחקירתו , טען הנתבע כי קיבל את הסך הנ"ל בהמחאה בנקאית בכלל מהבת , ולא ידע כלל על מעורבותה של האם בכך בזמן אמת (סעיפים 19 ו-31-32 לתצהירו; עמ' 66-62 לחקירתו).
36. התובעת הוכיחה כי היא שנתנה לנתבע שיק בנקאי מחשבונה. כמו כן הפריכה את טענות הנתבע כי באותה עת הבת הייתה שותפה עימה בחשבון והוכיחה כי הבת הצטרפה לחשבונה בחודש 12/2014 לאחר שניתנו הכספים לנתבע בשנת 2013 (תצע"ר משלים מיום 25.12.22).
37. הנתבע נשאל על כך בחקירתו , והסביר כי את כתב ההגנה כתב עורך דינו בהתאם לפרשנותו את דבריו, וכי הוא עצמו לא אישר את הדברים האמורים בו ולכן נכתבו דברים שאינם מדויקים:
" עו"ד פרחיה: תגיד לי, למה בסעיף 48 לכתב ההגנה שלך אתה אומר הפוך ממה שאתה אומר לי עכשיו?
[...]
העד, מר ***: אני לא חתום על כתב ההגנה הזה.
[...]
עו"ד פרחיה: הבנתי. אני אקריא לך את סעיף 48 לכתב ההגנה שלך.
העד, מר ***: כן?
עו"ד פרחיה: אתה כותב שם "בשנת 2013 כאשר התובעת העבירה לנתבע את הכסף", התובעת.
העד, מר ***: זה פרשנות, זה מה שאני מסביר לך שאני לא חתום על התצהיר הזה.
עו"ד פרחיה: לא חתום, הבנתי.
העד, מר ***: אני חתום על התצהיר הזה? אני לא חתום על התצהיר הזה. גברתי שאלה אותי האם אני מאשר את מה שכתוב פה, אני לא יכולת י להעמיד אדם במצב לא נעים, בגלל זה אנחנו, בגלל זה אני עם עורך הדין הזה ולא עם עורך דין אחר פה.
עו"ד פרחיה: הבנתי.
העד, מר ***: אני פשוט אומר עוד פעם, אני מוכן להגיד לגברתי את הסיבה, אבל אני פשוט לא הייתי, אני הגעתי לפה ואני ביקשתי מעורך הדין אם אפשר לבטל את הדיון, פשוט לא יכולתי, לא יכולתי לתפקד באותה תקופה בכלל.
עו"ד פרחיה: עכשיו בוא תסביר לי, עורך הדין שלך המציא את מה שכתוב בסעיף 10 לכתב ההגנה,
[...]
עו"ד פרחיה: הוא כותב שם "הכספים שהעבירה התובעת", התובעת לא,
העד, מר ***: כן, אבל זו הפרשנות (מדברים ביחד),
[...]
עו"ד פרחיה: "התובעת לנתבע מושא כתב הגנה זה, היוו בפועל תשלום של התובעת עבור בתה". עכשיו תשמע, כדי שהוא יידע שזה תשלום שאתה טוען שזה תשלום של התובעת עבור בתה,
[...]
עו"ד פרחיה: מישהו צריך לתת לו איזושהי אינפורמציה. הוא לא יכול להמציא את זה לבד.
העד, מר ***: אני מסכים איתך, נו?
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אני מסכים איתך. אבל אני אומר לך עוד פעם,
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: מה שסיפרתי מקודם, סיפרתי לי את זה גם לו, אוקיי?
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: עכשי ו הוא הבין שאני ביקשתי את הכספים מ***,
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אוקיי? הוא הבין ש*** הייתה אמורה לתת לי את הכספים. הוא הבין בשלב יותר מאוחר שהתובעת היא זו שהכסף יצא ממנה. אבל יש פה פרשנות של הדברים, אני אומר לך, אני מסביר לך עוד פעם. אני לא חתום. הרי בו, אתה מכיר, עורך דין מצוין, אני לא חתום על התצהיר הזה, אין חתימה שלי על התצהיר הזה.
[...]
העד, מר ***: רק הוא עשה פרשנות של הדברים פה בדבר הזה." (ההדגשות בקו הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 62, שורות 34-33; עמ' 33, שורות 5-1; עמ' 65-64).
38. מעבר לכך, באשר לאסמכתאות המהוות את שתי ההעברות מצידו לחשבון הבנק של התובעת בהן צויין "החזר הלוואה", הנתבע טען בחקירתו כי מחד , כי הוא עשה זאת מהסיבה שהבת לחצה עליו תקופה ממושכת להחזיר הלוואה שקיבל מהאם, ומאידך טען כי פעל באופן אוטומטי מבלי להבין את הסיבה או המשמעות של פעולתו:
" העד, מר ***: עשינו הסכם בשלב מסוים ב2017. לאחר ההסכם בכלל, אני לא רוצה להרחיב פה את הדיבור על מה היה במערכת היחסים שלנו ומה קרה שם ועל ההתנהלות של ***. ואני יכול להגיד לך שלמרות כל זאת ניסיתי בכל כוחי למנוע מצב שהמשפחה הזאת תתפרק. ו*** יודעת מזה. ניסיתי בכל כוחי למנוע מצב שהמשפחה תתפרק, גם אם שילמתי מחיר אישי. עד שלב מסוים שלא יכולתי יותר לשאת את ההתנהלות של ***, שזה לא לענייננו, אבל היא ביקשה ממני, והרגשתי שזה חלק מלחץ שהיא מעבירה עליי שכביכול זה, אם זה לא יקרה אז הדברים כאילו ילכו לכיוון לא טוב. אז העברתי בפעמיים שהיא ביקשה ממני, עשיתי 2 העברות. היא אמרה לי "תעביר בבקשה לחשבון הזה, לחשבון מספר כך וכך". העברתי את הכסף לחשבון יום אחרי יום ולאחר ששמתי לב שלא קורה שום דבר ושום דבר לא משתנה ושלמעשה אני נסחט ואני נעקץ פה בסיטואציה, אוקיי ?
[...]
עו"ד פרחיה: אחרי 2017 בעצם באה אליך *** ואומרת לך "צריך להחזיר לאמא שלי את ההלוואה"?
העד, מר ***: ההלוואה, כן.
עו"ד פרחיה: אוקיי, הבנתי. ואתה מחזיר את ההלוואה, חלק מההלוואה.
העד, מר ***: אני לא מחזיר שום דבר.
עו"ד פרחיה: אוקיי.
העד, מר ***: אני לבקשתה של *** העברתי, עשיתי 2 העברות.
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: יום אחרי יום אוקיי?
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אני קלטתי ששום דבר לא משתנה, הדברים נשארים, ההתנהלות של *** אותה התנהלות. עצרתי את העניין הזה,
עו"ד פרחיה: רגע, רגע,
העד, מר ***: עצרתי את העניין הזה ואמרתי אני יותר לא נעקץ. גם ככה היא מקבלת ממני משהו שכביכול לא מגיע לה, מעל ומעבר למה שמגיע לה. ואם כבר היא מקבלת אז אמרתי לה "גם אם יש לך טענות נניח, את רוצה עכשיו להגיד טענות? יש לך את הכל בדבר הזה". אני לא צריך לשלם שום דבר לאף אחד כי אני לא ביקשתי כסף מהגברת שיושבת, מ***.
עו"ד פרחיה: לא הבנתי, לא הבנתי. תבין, אני מנסה להבין , לך אומרים,
[...]
עו"ד פרחיה: אתה אומר "ב2017 *** אומרת לי, מתחילה להגיד לי 'תחזיר את ההלוואה לאמא שלי'" נכון? המילה הלוואה (מדברים ביחד),
העד, מר ***: אחריי, בוא נגיד שאחרי שההסכם נעשה, זה יכול להיות סוף 2017, זה יכל להיות 2018.
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אבל אחרי שההסכם שלי עם *** נחתם,
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אז עלתה, שמעתי באוזניים שלי את המילה הלוואה.
עו"ד פרחיה: הבנתי. ואתה, למה אתה לא אומר ל*** "גברת על מה את מדברת? על איזה הלוואה?".
העד, מר ***: אדוני אתה עורך דין, אתה מתקשה, אתה לא יכולה, אני לא יכול ככה, אני לא יכול ככה. אתה יודע מה זה לאמן כדורגל? אתה יודע באיזה לחץ אני נמצא?
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: אני לא יושב פה ככה והכל נשאר פה באולם. אני מבקרים אותי בתקשורת, אני יוצא לרחוב, אני חי עם לחץ מטורף 24/7. אני לא יכול ללכת לישון, יש לי בעלים שלוח ץ עליי, יש אוהדים שלוחצים עליי, יש כתבות. אתה יודע מה זה להיות מאמן כדורגל? אתה יושב פה ובוכה על דבר קטן. אז אתה יודע שאני צריך שקט, אני צריך שקט. אני כדי להתנהל וכדי לייצר פרנסה וכדי לבנות את המקצוע שלי אני צריך שקט. את השקט הזה, לפעמים כשאתה צריך שקט הורים קונים את השקט לפעמים, אני לא קונה את השקט מהילדים שלי בכסף, " (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 67, שורות 24-17; עמ' 69, שורות 35-18; עמ' 70, שורות 30-17).
39. כמו כן, כשנשאל הנתבע מדוע כתב במסגרת ההעברות כי מדובר בחלק מהחזר של הלוואה, הוא ציין כי יש לו מספיק לחץ בחיים ולא התעמק בזה, וכי הוא רצה לקנות שקט. כך בחקירתו:
"עו"ד פרחיה: רגע. כתבת על ההעברה הראשונה "חלק מהחזר הלוואה שקיבלתי",
העד, מר ***: כן?
עו"ד פרחיה: ועל ההעברה השנייה כתבת "חלק נוסף מהחזר ההלוואה",
העד, מר ***: נכון.
עו"ד פרחיה: אוקיי? למה? למה זה מה שאתה כותב?
העד, מר ***: כי זה מה שהתבקשתי לעשות על ידי ***, זה עשה לי היגיון. אני לא התעסקתי בדברים האלה, שתבין,
[...]
עו"ד פרחיה: איך קרתה הטעות. מי ביקש ממך לכתוב שזה חלק מההלוואה?
העד, מר ***: ***.
עו"ד פרחיה: ***. למה?
העד, מר ***: כדי שיהיה היגיון, אם אני מעביר פתאום 25 אלף שקל ויום אחרי זה 50 אלף שקל,
[...] זה נראה קצת לא הגיוני כל כך. לא יודע, כאילו מבחינת העברות וזה תכתוב, זה מה שתרשום, זו הסיבה כאילו להעברות.
עו"ד פרחיה: למי זה נראה לא הגיוני?
העד, מר ***: למי שצריך, לא יודע, בנקים, בנקים שואלים מאיפה הכסף, איך עבר הכסף, מה זה הסכומים האלה. אני לא, לא שאלתי, לא שאלתי, אני יודע, מבין פחות או יותר למה היא התכוונה ." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 71, שורות 22-16, 35; עמ' 72, שורות 11-1).
40. גרסה זו של הנתבע בחקירה עומדת בסתירה לגרסה בתצע"ר שם טען כי השבת הכספים בחודש 6/2018 הייתה לחשונה של הבת ולא לאם וכי הבת היא זו שדרשה כי ייכתב החזר הלוואה (סעיפים 22-25). הנתבע לא התמודד עם העובדה כי בצילומי ההעברות (נספח 2 לתצע"ר של התובעת) מצויין בצורה מפורושת וברורה כי ההפקדה היא לחשבון עם שמה של התובעת בלבד.
41. אם כן, עולה כי הנתבע מודה כי נעשו טעויות מצדו לאורך הדרך, אך מבקש לנמק אותן בחוסר ריכוז מצדו, חוסר בפנאי או זמן להתעמק בדברים וכן בלחץ שהופעל עליו מצידה של הבת. אין בידי לקבל טענות אלה מצד הנתבע. הנתבע, כאדם מצליח ומבין עניין, היה צריך לחשוב לפני שכתב שההעברותיו הראשונה והשנייה לאם מהוות חלק מהחזר הלוואה, כמו גם שהיה צריך לחשוב לפני שחתם על כתב ההגנה שלו. גרסתו מעלה סימני שאלה רבים, אשר מערערים את מהימנותו ואת כלל גרסתו.
42. זאת ועוד, הן בעניין כתב ההגנה שהוגש מטעמו של הנתבע, והן בעניין ההעברות שביצע לאם, אין בידי לקבל את טענות הנתבע שמא לא ידע איזו גרסה העלה על הכתב עורך דינו, ולא ידע על מה ולמה הוא כותב בפירוט ההעברות הכספים לאם שהן מהוות חלק מהחזר הלוואה. בעניינים אלו, יש לדחות את טענות הנתבע מאחר שחלה " חזקת ידיעת החותם ":
"כלל מוכר הוא שחזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והסכים לתוכנו (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו (5) 365; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח (3) 934).
ראוי להבהיר את אופייה של החזקה שאדם החותם על מסמך קרא אותו (להלן: "חזקת ידיעת החותם"). חזקה זו הינה עובדתית אך לא רק. רוצה לומר, שהחזקה קובעת כי החותם קרא את המסמך בפועל. זהו מימד עובדתי אך לצידו קיים מימד משפטי. החותם נושא באחריות לחתימתו ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים . [...] תיאור זה מציג שילוב של ידיעה, יכולת לקרוא, בד בבד עם טענה בדבר בחירה שלא לקרוא. אין המשיבה יכולה ליהנות מטענה כזו . זאת ועוד, במקרה זה, הידיעה של המשיבה גוברת על הסתייגויותיה משום שדי בידיעה כללית שהינה חותמת על היעדר זכויות במקרקעין – ביתה. מעדותה עולה שהבינה כי משמעות המסמך הוא היעדר זכויותיה בבית. חזקת "ידיעת החותם" היא אפוא עובדתית ומשפטית בתיק זה."
ראו: ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג ואח' סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט הנדל 24.11.2011) ).
43. לכך יש להוסיף כי למרות שהבת הגישה תצהיר מטעמה של התובעת ולמרות שלנתבע טענות רבות מאוד להגנתו הקשורות בהתנהלות הבת, הוא בחר לוותר על חקירתה (ראו: פרוט' מיום 16.2.23, עמ' 46 שורות 28-31).
44. העובדה כי בשתי ההעברות שבוצעו מצד הנתבע ביום 3.6.18 וביום 4.6.18 הנתבע ציין את סיבת התשלום כ" החזר הלוואה " וזאת בזמן אמת, ולפני שיש סכסוך בין הצדדים, מהוות ראיות בעל משקל משמעותי המחזק את טענות התובעת.
45. לכך יש להוסיף כי הנתבע בחקירתו הודה כי היו מספר הזדמנויות שבהן הוא והאם שוחחו, כשנפגשו, על אודות ההלוואה, וזאת על אף שהצדדים במחלוקת על תוכן השיחות:
"עו"ד פרחיה: כש*** שולחת, לא עורך הדין שלה, *** שולחת לך בוואטסאפ את המכתב, דבר שלשיטתך הוא הזיה והוא רע, אתה גם לא עונה?
העד, מר ***: אתה יודע לכמה הודעות שהבת שלה שולחת לי שהיא כותבת שם גיליונות אתה ככה ואתה לא בא לילדים, מה אני אענה לה על כל הודעה?
עו"ד פרחיה: הבנתי.
[...]
עו"ד פרחיה: היא שולחת לך משהו שנראה מאוד מוזר. למה אתה לא מברר (מדברים ביחד),
העד, מר ***: זה לא נראה לי מוזר, זה כבר לא נראה לי מוזר.
[..]
עו"ד פרחיה: למה אתה לא מברר איתה לפחות מה המקור?
העד, מר ***: אני מסביר לך שאני דיברתי איתה.
עו"ד פרחיה: אז אתה כן דיברת איתה?
העד, מר ***: אנחנו דיברנו על זה.
עו"ד פרחיה: מתי?
העד, מר ***: אני, דיברתי עם ***. מה זאת אומרת?
עו"ד פרחיה: מתי?
העד, מר ***: בהרבה מאוד מצבים. היא,
עו"ד פרחיה: תראה לי את הטלפון שלך שיש לה שיחה עם *** אחרי שקיבלת את המכתב.
העד, מר ***: אני דיברתי איתה. היא אמרה לך שדיברנו בעל פה, אני הייתי אצל ה בבית.
עו"ד פרחיה: אה, אז עכשיו אתה אומר לי שכן הגבת למכתב?
[...]
העד, מר ***: אתה שמעת אותי אומר שהגבתי למכתב?
עו"ד פרחיה: כן אז?
העד, מר ***: אני אומר שדיברתי איתה, היינו בתקשורת. אני ו*** לא רבנו, לא היה בינינו ריב.
עו"ד פרחיה: מה אמרת לה?
העד, מר ***: אנחנו דיברנו על זה.
עו"ד פרחיה: מתי?
העד, מר ***: כל פעם ש*** הייתה באה ומנפחת לי את הראש על העניין של הלוואה אני דיברתי עם ***. *** לא היה לה מה לעשות עם זה ." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 81, שורות 35-23; עמ' 82, עמ' 83, שורות 9-1).
46. התובעת ציינה בחקירה כי לאורך השנים היא ביקשה מהנתבע את החזר ההלוואה ונענתה, פעם אחר פעם, בתירוצים שונים שהקנו לנתבע עוד זמן:
"10 שנים אני לא, ביקשתי אבל לא לחצתי כי א. כשאני ביקשתי הייתה מהומת אלוהים בבית, היו צעקות. ליד הילדים, השתדלתי לא לבקש אף פעם ליד הילדים. מדי פעם פשוט הייתי מוציאה אותו החוצה, כאילו אני צריכה לטייל וכולי, ומבקשת אוקיי? אני, זה חתני, הילדים שלי, הילדים שלו נכדיי, אני לא אעשה דברים, כל פעם הוא אמר לי "עוד מעט ייכנס , עוד מעט ייכנס מאבי נמני. הנה אני מוכר את הדירה. הנה, הנה, הנה, אל תדאגי. אני תמיד אדאג לך. גם אם אנחנו לא נהיה ביחד", וזוגתו, בתי, "אני אדאג לך". עלינו לקבר של בעלי, ניקה את כל הקבר אוקיי? ונשבע על הקבר שהוא ידאג לנו. הבנת? יופי."
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 23, שורות 9-1).
47. עוד יצוין, כי הנתבע הודה בחקירתו כי הצורך שלו בכספים עלה מתוך חוב אישי שלו, שלא קשור בהוצאות המשותפות שלו ושל הבת. אלא, שהוא חזר ונימק את דרישתו זו מהבת, מהסיבה שהוא היה זה שנשא במלוא ההוצאות חיי המשפחה והגיעה העת של הבת לתת את תרומתה (וזאת כאמור יש לקחת בחשבון כאשר הוא ויתר על חקירתה של הבת). גם טענה זו דינה להידחות. שכן, לצד כל האמור, הנתבע הבהיר באופן ברור כי הייתה בינו לבין הבת הפרדה רכושית מלאה. גם מטעם זה, אפשר להניח, כי מתן הכספים יהווה הלוואה ולא מתנה:
"העד, מר ***: ואז הייתי צריך לשלם סכום נוסף עד תאריך מסוים של 200 אלף ש"ח. ביקשתי מ***, בגלל שאנחנו חיים חיים משותפים, בגלל שאנחנו ידועים בציבור ובגלל שאני חושב שהיא, אני לא אוותר על העניין הזה שהיא תכניס את היד לכיס שלה,
עו"ד פרחיה: כן?
העד, מר ***: כי אני ידעתי שיש לה כסף בבנק. שהיא תעזור לי בסיטואציה ותיתן לי את ה200 אלף שקל במקום שאני אצטרך לקחת הלוואה מהבנק, כדי שאני אוכל לשלם את הדבר הזה, ואז אני אמשיך לשלם את כל שאר הדברים.
עו"ד פרחיה: זה היה חוב שלה או חוב שלך, החצי מיליון הזה?
העד, מר ***: החצי מיליון?
עו"ד פרחיה: כן.
העד, מר ***: חוב שלי.
עו"ד פרחיה: חוב שלך.
העד, מר ***: כן."
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 54, שורות 30-17).
48. התובעת אף הסבירה כי היא נתנה את הכספים ישירות לנתבע, שכן הוא היה צריך אותו לענייניו, ולבת לא היה קשר לכך:
"העד, גב' ***: הוא לא היה צריך להראות לי שהוא בעל ממון בזמן ההלוואה, ידעתי את כל זה מראש. ולכן, וכשהוא בא ואמר לי "זה רק לשלושה חודשים בגלל שזה עניין מאוד טכני", לא הייתה לי שום סיבה שאני לא אתן גם מבחינה משפחתית ולכן גם לא היה הסכם.
עו"ד לוזון: אז למה לא נתת לבת שלך?
העד, גב' ***: למה שאני אתן לבת שלי כשהוא צריך את זה לענייניו?
עו"ד לוזון: הם ביחד.
העד, גב' ***: אז מה?
עו"ד לוזון: אוקיי.
העד, גב' ***: אז מה?
עו"ד לוזון: אז מה.
העד, גב' ***: זה רכוש שלא משותף, יש חיים משותפים, זה ביניהם, אני לא מתערבת בחיים ביניהם.
[...]
עו"ד לוזון: אוקיי. והשאלה שלי, למה לא מסרת דרך הבת שלך את הצ'ק? היא הייתה אצלך, היא כל הזמן איתך לא?
העד, גב' ***: למה אני, סליחה, הוא קיבל, הוא ביקש את הכסף, היה לו דחוף. נסע אליי עם האוטו,
עו"ד לוזון: לא הייתה לו חניה (מדברים ביחד),
העד, גב' ***: צלצל אליי. למה שאני אתן דרך הבת שלי?
עו"ד לוזון: הבנתי.
העד, גב' ***: זה הוא ביקש, זה לא קשור לבת שלי בכלל.
עו"ד לוזון: טוב.
העד, גב' ***: זה ביני לבינו . " (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 14, שורות 35-30; עמ' 15, שורות 7-1; עמ' 21, שורות 33-24).
49. עדותה בעניין זה הייתה מפורטת ומהימנה. בהשוואה בין עדויות התובעת לנתבע וגרסאותיהם, בצירוף הראיות שצורפו, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת.
50. בהקשר זה אף ראוי לציין כי התובעת הסבירה בחקירתה שהיה לה אמון מלא בנתבע, כבן זוגה של בתה וכאבי נכדיה, ולכן הסכימה לתת לו את הכסף ללא חשש. האם התמודדה היטב עם שאלות ב"כ הנתבע וענתה בצורה עניינית ומלאה. היא אף הבהירה כי הכל נעשה על ידי הנתבע באופן ישיר מולה, ולא דרך הבת, לנוכח הקשר הטוב שהיה בינה לבין הנתבע. כך, בחקירתה:
"העד, גב' ***: בוא אני אגיד לך משהו,
עו"ד לוזון: כן?
העד, גב' ***: לא כל כ ך מעניין אותי הסיבה שלו. בן אדם שהוא חתני, האבא של הילדים, שהייתי בלידה שלהם, מבקש ממני כסף, 200 אלף שקל לתקופה של שלושה חודשים, אין שום סיבה בעולם שאני לא אקח, שאני אתחיל לתחקר אותו. זה גם היה לפני המון שנים. בדיוק אני לא עורכת דין, אני לא שופטת, אני לא משטרה, אני לא כלום. הוא החתן שלי, ביקש, קיבל.
עו"ד לוזון: ולמה לא אמרת לבת שלך? למה לא אמרת לו "תפנה לבת שלי שתיתן לך כסף. אתם ביחד, אתם זוג, לא עדיף שתיקח מהבת שלי כסף? למה ממני?"?
העד, גב' ***: למה לא?
עו"ד לוזון: אוקיי, למה לא.
העד, גב' ***: למה לא?
עו"ד לוזון: בסדר. אוקיי. (מדברים ביחד),
העד, גב' ***: זכותי לעשות עם כספי מה שאני רוצה,
עו"ד לוזון: נכון, צודקת.
העד, גב' ***: יש לי, היה לי אמון מלא מלא מלא בנתבע,"
(ראו: פרוט' מיום 16.2.2023, עמ' 12, שורות 33-16).
51. אני מקבלת את גרסתה זו של התובעת. התובעת אף הוכיחה כי היא משכה כספים שהושקעו על ידה, וזאת במיוחד כדי לתת לנתבע את הסך שביקש ממנה (צורף וסומן כנספח 1 לתצהיר האם). אם כן, התובעת הוכיחה כי הובן והוסכם על ידה ועל ידי הנתבע כי המדובר בהעברה שבוצעה כהלוואה לנתבע, והנתבע לא הצליח לסתור טענה זו. הסבריו של הנתבע היו מתחמקים, ולפיכך גרסתו נדחית.
52. אשר על כן שוכנעתי כי התובעת הלוותה לנתבע סך של 200,000 ₪. מתוך סכום זה השיב הנתבע לתובעת 75,000 ש"ח.
53. אשר על כן אני קובעת כי האם הוכיחה כי הנתבע נותר חייב לה את הסך של 125,000 ₪ המהווה את היתרה מתוך ההעברה שבוצעה על ידי האם, בקיזוז העברותיו הראשונה והשנייה של הנתבע לאם.
54. בכל הנוגע פסיקת ריבית והצמדה – בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בריבית בסכום כולל של 240,522 ₪ בגין ריבית לאורך תקופה של 8 שנים (על סכום של 125,000 ₪ קרן שנותר לתשלום). בסיכומים ציינה התובעת כי הצדדים לא סיכמו מה יהיה שיעור הריבית אלא רק כי תשולם ריבית. עניין זה לא הוכח על ידה. לטענת התובעת יש לפסוק לה ריבית חלופית לו הייתה משקיעה את הכספים שנתנה בהלוואה לנתבע בבנק או לפי ריבית שהיא שילמה באותה העת לבנק. לטענת התובעת יש לפסוק ריבית על יתרת הסכום החל מחודש 6/2018. בהמשך סיכומיה עתרה כי הריבית שתפסק תהיה בשיעור של 16.26% שנתית או לחילופין ריבית פיגורים עד למועד התשלום בפועל. הנתבע לא התייחס לגופן של הטענות לגבי שיעור הריבית.
הנתבע טוען כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הובטח לה תשלום הריבית, ובפרט לא ריבית בשיעור כל-כך גבוה לו היא עתרה.
55. לאחר בחינת הראיות והעדויות בתיק שוכנעתי כי לא סוכם על תשלום ריבית והצמדה בין הצדדים. יתרה מכך, עת השיב הנתבע את הסכום של 75,000 ₪ בחודש 6/2018, התובעת ייחסה זאת לקרן ולא העלתה כל טענה על תוספת ריבית והצמדה בזמן אמת מול הנתבע. במכתב ההתראה ששלח ב"כ של התובעת בחודש 2/2021 צויין כי על הנתבע להשיב את הסך שנותר בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן הלוואה ועד לתשלום בפועל. על כן גם התובעת עצמה לא הייתה עקבית בעמדתה לגבי הריבית ובדרישתה לגביה.
56. לא שוכנעתי כי יש מקום להורות על חיובי הריבית בשיעור שהתבקש ומהמועד שהתבקש. הרושם הוא כאשר בוחנים את הסכומים כי חיובי ריבית שהם פי 2 מסכומי הקרן הם דרישה חסרת תום לב שאינה עומדת בהסכמות בין הצדדים.
57. עתירה לגובה ריבית זה, גם עומדת בניגוד להתרשמות מחקירת התובעת שבה היא ציינה שוב ושוב את הקשר המשפחתי ויחסה החם לנתבע, שהוא אבי נכדיה, וכי סמכה עליו. על כן אין מקום להעתר לדרישה זו, גם אם הנתבע לא התמודד עימה כדבעי.
58. אני סבורה כי יש מקום לחיוב בהצמדה ובריבית החל ממועד הגשת התביעה בחודש 8/2021. או אז כבר יכול היה להיות ברור לנתבע מה גדרי המחלוקת וגם אם לא התקבלה מלוא עמדת התובעת הרי שיכול היה לצפות כי הקרן לא תושב ללא ריבית והצמדה.
59. בחוק פסיקת ריבית והצמדהתשכ"א – 1961 נקבע בסעיף 2 כי רשות שיפוטית שהורתה על חיוב כספי, רשאית לפסוק כי תתווסף ריבית על הסכום שנפסק. סעיף 5(א) לחוק קובע, כי תקופת הריבית לפי סעיף 2 לחוק תהיה מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות העילה ועד למועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר. מטרת החיוב בתשלום ריבית והצמדה הינה שמירת ערך הכסף המגיעה לזוכה בתביעתו:
" מטרת חיוב החייב בתשלום ריבית והצמדה, היא שערך הכסף המגיע לזוכה יישמר. הריבית נועדה להביא את הזוכה למצב שבו הוא לא יקופח עקב ירידת ערך הכסף המגיע לו. הריבית גם מפצה את הזוכה בגין הנזק שנגרם לו, עקב העובדה שהכסף המגיע לו לא היה בידיו, ונמנע ממנו ליהנות מפירות כספו . "
ראו: רמ"ש 9131-12-18 ד' נ' ד' סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט שילה (25.2.2019).
60. אשר על כן אני קובעת כי החיוב בריבית והצמדה של הסכום שנותר לתשלום יהיה החל ממועד הגשת התביעה מיום 1.8.2021 ועד למועד התשלום בפועל.
ד. סיכום
61. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת סך של 125,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.8.2021 ועד למועד התשלום בפועל.
62. הוצאות ההליך – לאחר בחינת היקפו של ההליך ותוצאתו, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
63. המזכירות תסגור את תמ"ש 3193-08-21.
ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ג , 13 אוגוסט 2023 , בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרט מזהה בהחלטה ביום 11.12.23.
| בפני | כב' ה שופטת תמר סנונית פורר |
| התובעת : | התובעת , ת"ז |
| נגד |
| הנתבע : | הנתבע , ת"ז |
בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת תמר סנונית פורר: קבלת תביעה כספית להחזר הלוואה בין חמות לחתן (תמ"ש 3193-08-21)
.png?BannerID=49 "יוטיוב"){kind=small}
