השופט טל פפרני: פס"ד בעניין קבלת בקשה לסילוק על הסף של תביעה מטעמים של שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב, עיקרון סופיות הדיון, התועלת בניהול ההליך (תמ"ש 26337-02-23)

בקשה לסילוק על הסף, של תביעה לפסק דין הצהרתי, אותה הגיש המשיב, בגדרה התבקש בית המשפט להורות על ביטול שטר לרישום משכנתא, אשר נרשמה על בסיס החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24/7/1990 בתיק אפ' 483/89.המבקש יקרא להלן גם "אלמוני" המשיב יקרא להלן גם"פלוני"

הצדדים וההליכים הנוכחיים בתמצית

1. הצדדים אחים למחצה, מצד אביהם, שנפטר ביום 15.2.05 (להלן: "המנוח"), ומנהלים ביניהם, מזה למעלה מעשור הליכים משפטיים בנוגע לעיזבון המנוח.  להלן יפורטו ההליכים התלויים בין הצדדים כיום.

2. תמ"ש 53923-01-23–תביעת המבקש כנגד המשיב ושני אחים נוספים, לפירוק השיתוף בבית ברח' ממשלתי 144 פרדס חנה, הידוע  כחלקה 287 בגוש 10123 (להלן: "הנכס או הדירה"), אשר למשיב ואחיו כ"א 13% מזכויות הבעלות בנכס.

3. תמ"ש 53982-01-23– תביעה כספית אותה הגיש המבקש כנגד המשיב ושני אחים נוספים, ע"ס של 1,665,107 ₪, במסגרתה עותר לקבל לידיו החזר כספים ששולמו על ידו עבור הוצאות המנוח.

4. תמ"ש 15187-05-23– תביעה כספית אותה הגיש המשיב כנגד המבקש ואשתו מזל, ע"ס של 2,300,000 ₪,   בגין כספי המנוח, אותם לטענתו המבקש ואשתו שלשלו לכיסם.

5. ההליך הנוכחי - תמ"ש 26337-02-23–מדובר בתביעה אותה הגיש המשיב נגד המבקש, במסגרתה עותר למתן סעד הצהרתי, ביטול שטר משכנתא, שנרשמה לטובת המבקש על הנכס בטענה כי המבקש זייף את חתימת בית המשפט המחוזי, על גבי מסמך, שנחזה להיות החלטה בתיק א"פ 483/89, ובה אושר רישום שטר משכנתא, לטובת המבקש.בכתב התביעה, פורש המשיב את ההליכים הקודמים הרבים (שיובאו בהרחבה בהמשך).  המשיב נתלה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אספרנצה אלון) שניתנה ביום 4.1.2022 במסגרת תיק מס' 68099-12-21 בגדרה נקבע כי ההחלטה לאישור רישום המשכנתא ניתנה ע"י כב' השופט מרגלית מבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיב לדבריו,נחוש לגילוי האמת, לפיה המבקש רשם את המשכנתא על הנכס בתרמית. לשם כך, פנה לארכיון המדינה לצורך השוואת דוגמת חתימה של כב' השופט מרגלית ז"ל מתוך תיק אלמוני יצחק-מינוי שופטים. המשיב,לדבריו, העביר דוגמת חתימתו של השופט יוסף מרגלית לבדיקת מומחית, גרפולוגית מוסמכת, זאת לצורך ביצוע בדיקת השוואה בין החתימות.  מסקנת המומחית הנה, כי חתימת השופט מרגלית זויפה.  המשיב צרף את חוות הדעת לכתב התביעה,ועתר למתן פסק דין הצהרתי לביטול שטר המשכנתא.

תמצית ההליכים הקודמים:

6. ביום 13.6.89 מונה המבקש כאפוטרופוס יחיד על אביו המנוח ד.ב' ז"ל. למנוח היתה זכות לרכוש את הנכס מעמידר במחיר מופחת.  המבקש מימון את רכישת הנכס, וזאת בכפוף לרישום משכנתא לטובתו. ביום 24.7.90 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתיק א"פ 483/89 לפיה אושר רישום שטר משכנתא לטובת המבקש, וכך נאמר בשטר המשכנתא:

א.             המשכנתא תמומש רק לאחר אריכות ימיו ושנותיו של האב.

ב.              לאב תישמר זכות המגורים בנכס כל ימי חייו.

ג.              לאחר אריכות ימיו ושנותיו של האב, תרשמנה הזכויות בנכס על שם הבן ללא כל תמורה. [ההדגשה שלי ט.פ.]

7. המנוח נפטר ביום 15/2/2005 וביום 29.3.05 ניתן צו ירושה לפיו הוכרז המבקש כיורשוהיחיד של המנוח. בהתאם נרשם הנכס על שמו. בשנת 2010 נודע למשיב  אודות צו הירושה והשימוש שנעשה בו לצורך העברת הזכויות בנכס על שם המבקש. המשיב ואחים נוספים פנו בבקשה לביטול צו הירושה. לאחר שעברו בדיקת רקמות, הוכרזו כילדיו של המנוח, וניתן צו ירושה מתוקן לפיו ארבעת ילדיו של המנוח הם יורשיו.

8. בשנת 2014 הגישו המשיב ואחיו תביעה כנגד המבקש, שנדונה בתיק 47947-03-14 ובה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי,  לביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.7.90 בתיק אפ' 483/89.ביום 9.11.15 ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט רניאל, לאחר שמיעת טענות וראיות הצדדים. השאלה הראשונה שהוכרעה על ידי השופט רניאל היא האם ידע המבקש [כאן] שיש לו אחים מאב, צעירים ממנו, והשיב לשאלה זו בשלילה [ר' ס' 14 לפסק הדין]. נקבע  שהמבקש אכן נתן הלוואה לאביו המנוח. עוד נקבע כי על מנת לבטל החלטה חלוטה של בית המשפט המחוזי ניתן להסתפק בכך שההחלטה ניתנה על פי עובדות חסרות או מוטעות. נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי משנת 1990 לא ניתנה עקב מרמה שנקט המבקש כלפי בית המשפט, בהציגו כאילו הוא בן יחיד, שכן לא ידע שיש לו אחים. לפיכך, ניתנה ההחלטה על בסיס ההנחה שאין למנוח ילדים נוספים, כך שאין פער בין זכות המבקש כבעל משכנתא לבין זכותו כיורש יחיד. לאחר מכן הסתבר שיש יורשים נוספים, ואין זהות בין זהות המבקש כבעל משכנתא לבין זכויות היורשים. מכאן, נקבע  כי מדובר בראיה חדשה המשנה את ההכרעה מיסודה ובית המשפט הורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.7.90 בתיק אפ 483/92  המאשרת רישום תנאי בשטר המשכנתא לפיו לאחר פטירת המנוח ד.ב' יעבור הנכס לבעלות הנתבע 1 ללא תמורה.

9. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל, וביום 9.3.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8926/15 [כב' השופטים א' חיות, ד' ברק ארז, ומ' מזוז] כדלקמן:

"בהינתן הצהרות בא-כוח המשיבים לפיהן:

1.         המשכנתא עומדת בתוקפה ומה שבוטל על פי פסק-הדין נושא הערעור הוא התנאי שבסעיף ג' למשכנתא להעברת מלוא הזכויות בדירה למערער לאחר פטירת האב.

2.    במסגרת ההתחשבנות שתתקיים בהליך פירוק השיתוף בין הצדדים האמור להיות מוגש לבית המשפט לענייני משפחה, יבוא בחשבון כנגד המשכנתא הסכום שאותו שילם המערער במזומן עבור הדירה באופן שחלקו היחסי של סכום זה מסך כל שווי הדירה בעת הרכישה ישוערך לטובת המערער כאותו חלק יחסי משווי הדירה כערכה במועד חלוקת התמורה שתתקבל במסגרת פירוק השיתוף. יתר טענות הצדדים שמורות להם.

3.         בכפוף להצהרות דלעיל, הערעור נמחק."

10. ביום 18.10.18 הגיש המשיב תביעה במסגרת ת"א 44414-10-18 , אשר נידונה אף היא לפני כב' השופט רניאל.  פעם נוספת עתר המשיב לביטול ההחלטה מיום 24.7.90 בטענה שהתגלתה ראיה חדשה, והיא,הקלטה של שיחה, בין המבקש לבין בא כוחו עו"ד פרדס, ממנה עולה, לכאורה, כי המבקש ידע מאז ומתמיד שהמשיב הוא אחיו.  לטענת המשיב, גילוי הראיה החדשה מצדיק את הנעת גלגלי הצדק מחדש, והראיה החדשה מוכיחה שהמבקש הציג בפני בית המשפט מצג שווא לפיו הוא בן יחיד, אף שידע שיש לו אחים ושהם עשויים להתנגד לבקשתו. לכן ההחלטה הושגה במרמה, ויש להורות על בטלותה.

11. ביום 16.1.20 הוגש כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטת בית המשפט, בגדרו שוב נדרש ביטול ההחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 24.7.90, עקב ראיות חדשות.  הפעם הראיות החדשות אינן הקלטה, אלא מסמך פנייה של המבקש למשרד השיכון בבקשה להלוואה שבה ציין שיש לו אחים, לרבות תצהיר המופנה לעמידר משנת 1990 במסגרתו הצהיר המבקש שיש לו שני אחים ואחות; בנוסף לטופס שהמשיב משוכנע שהמבקש מילא בעת גיוסו לצה"ל שבו הצהיר אודות אחיו ואחותו, וטופס שהמשיב טען שמילא המבקש לקראת גיוסו למשטרה.

12. ביום 2.6.2021 ניתן פסק דין בת"א 44414-10-18  ע"י כב'  השופט רניאל.  בפסק הדין,  מתייחס תחילה השופט רניאל לשאלת התועלת בניהול ההליך. לדבריו, בפסק הדין מיום 9.11.15 הורה בית המשפט (אותו מותב) על ביטול התנאי בסעיף ג' לשטר המשכנתא, לפיו לאחר לכתו של אבי הצדדים לעולמו, תירשמנה כל הזכויות בנכס עם שם המבקש, תוך הותרת יתר תנאי המשכנתא על כנם. ההחלטה כי כפוף לביטול התנאי, המשכנתא עודנה תקפה, נותרה על כנה,  גם במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון משנת 2017.   אין חולק כי המבקש הלווה כספים לאביו המנוח, וכי כספים אלו שימשו לרכישת הנכס מעמידר. ממילא  רשאי היה המבקש, באישור בית המשפט בהיותו אפוטרופוס, לרשום לזכותו משכנתא להבטחת ההלוואה שנתן למנוח. רישום הבטוחה להלוואה שנתן המבקש למנוח אינו תלוי בשאלה האם המבקש הוא יורש יחיד או אחד היורשים. המבקש שמימן לאביו את רכישת הנכס, שהגדיל את שווי העיזבון, זכאי להבטחת ההלוואה שנתן, וגם אם לא הייתה נרשמת המשכנתא, היה על העיזבון לשלם למבקש את ההלוואה שנתן. מכאן שאין כל תועלת מעשית בניהול התביעה, שכל מטרתה להביא לכך שאותו תנאי שבוטל כבר ב-2015 יבוטל מטעם אחר, ולדברי השופט רניאל:

"מכאן שאין שום תועלת מעשית בתביעה הזו ובניהולה. כל מטרתה להביא לכך שאותו תנאי שבוטל כבר ב-2015 יבוטל מטעם אחר ולא מהטעם שלפיו בוטל. לשם כך הועלו טענות על ראיות חדשות – ספר, ראיון, הקלטה, תמונה, העברות כספים, בקשות ועוד. דומה ש"שנאה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה, פרשה נה סימן ח)."

13. נקבע כי משלא הוכח שהמבקש ידע שיש לו אחים, בעת שהגיש את בקשתו מבית המשפט בתיק אפוטרופסות 483/89 בשנת 1990 לאשר רישום משכנתא לטובתו, כפי שנקבע בפסק הדין מיום 9/11/15,  לא ביצע המבקש כל תרמית כלפי בית המשפט בהצגת מצג שווא לקבלת בקשתו. התביעה נדחתה בית המשפט חייב את המשיב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 100,000 ₪.

14. המשיב הגיש ערעור לבית המשפט העליון על ממצאי פסק הדין מיום 2.6.2021. וביום 3.11.2022 דחה בית המשפט העליון את הערעור ונקבע כי לא נתגלתה טעות בממצאים העובדתיים אשר תומכים במסקנה המשפטית .

15. בהמשך, פנה המשיב והגיש לבית המשפט המחוזי – במסגרת ת"א 44414-10-18 בקשה לביטול פסק הדין מיום 2.6.2021 בטענה כי התגלו ראיות חדשות, שהן, אי התאמה בין רישומים שונים בנסח הרישום ובשטר החכירה, אשר מעידים, כך לטענת המשיב, כי המבקש רכש את הנכס טרם שניתן אישור בית המשפט.   ביום 11.12.2022 קבע השופט רניאל כדלקמן:

"....אין הבקשה עומדת במבחן חיוניות הראיה. בנוסף על כך, לא נטען בבקשה דבר ולא הוכח שלא ניתן היה להשיג את הראיות במהלך המשפט שהסתיים ביום 9.11.15 ואף לא במהלך המשפט שהסתיים ביום 2.6.21. כל מה שנאמר הוא "לאחר שקידה סבירה ומאמצים מרובים" ללא פירוט מניעה כלשהיא להשיג את המסמכים קודם לכן. על כן, הבקשה אינה עומדת גם במבחן השקידה הסבירה להשגת הראיות החדשות. על הכל, הראיות החדשות שהוצגו אינן אמינות במידה מספקת על מנת להוכיח שנכרת חוזה הכולל את המשכנתא בטרם אושרה המשכנתא על ידי בית המשפט, כטענת המבקש. המסמך היחיד המבטא מועד הקודם לאישור בית המשפט הוא שטר החכירה, הכולל אמירה לפיה הנכס נמסר לחזקת המנוח ביום 1.4.90. ואולם, אין ספק שהמנוח החזיק בנכס גם שנים רבות קודם לכן, כדייר של עמידר, וזה אינו מועד תחילת החזקתו של המנוח בנכס. אכן, החכירה החלה ב- 1.4.90, אך זאת לפי שטר חכירה שנחתם ביוני 97 ונאמר בו שהוא נערך לפי החלטתי בית המשפט המחוזי בתיק אפוטרופסות 483/89 מיולי 1990. יצויין, כי כאמור בסעיף 19 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) יום המכירה "במכירת זכות במקרקעין בידי מדינת ישראל, רשות הפיתוח או קרן קיימת לישראל - יום אישור העסקה בידי מנהל מינהל מקרקעי ישראל או בידי מי שהוא הסמיך לכך".כלומר, 1.4.90 אינו דווקא מועד כריתת החוזה אלא מועד שנקבע באישור העיסקה, הקודם לעריכתה בפועל. יש להניח שקודם לעריכת משכנתא, הגיע המשיב לסיכום עם עמידר על עריכת עיסקה שאושרה על ידי המינהל. על כן, אין זו ראיה שנכרת חוזה לפני אישור בית משפטעל פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. מכיוון שלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

...".

16. על החלטת בית המשפט המחוזי המצוטטת דלעיל, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק 5074/21  אשר נדחתה אף היא.

17. בשנת 2021 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תמ"ש 31863-12-21. בין היתר עתר לקבל פסק דין הצהרתי לפיו המסמכים שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי – הינו החלטה לאישור משכנתא משנת 1990 על נספחיה הם מסמכים אמתיים,  כב'  השופטת באום דחתה את הבקשה וקבעה כדלקמן:

18. לאחר מכן, פונה המשיב ומגיש תביעה נוספת, לבית המשפט המחוזי, בתיק מס' 68099-12-21 ובה הוא מפרט את התהיות והחשש לזיוף.  ביום 4.1.2022  ניתנה החלטת כבוד השופטת א' אלון, אשר דחתה את התמיהות שהועלו על ידי המשיב, וקבעה כי ההחלטה לרישום המשכנתא ניתנה ע"י כב' השופט מרגלית מבית המשפט המחוזי בחיפה.   המשיב הנחוש, לדבריו, לגילוי האמת,  פנה לארכיון המדינה, ולשיטתו גילה כי חתימת השופט מרגלית זויפה. מכאן הראיה החדשה , עליה מבסס המשיב את תביעתו הנוכחית, ולצורך כך סומך הוא את ידו על חוות דעת מומחית שצרף לכתב תביעתו.

תמצית הבקשות מושא פסק הדין

19. בבקשה פירט המבקש את כלל ההליכים הקודמים וצרף את החלטות הערכאות השונות בהתאם. המבקש טוען כי העניין נדון על פני שנים ארוכות,  כאשר המשיב חוזר ומעלה את אותן טענות שנדחו.  המבקש מפנה להוראות התקנות החדשות ולהתאמת המקרה עסקינן, אשר לדבריו, הנו הליך קנטרני וטורדני, תוך עשיית  שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

20. מנגד, מעלה המשיב טענות להתנהלות לא ראויה מצד המבקש. לדבריו, מדובר בראיה  חדשה,  בדמות זיוף חתימת השופט מרגלית.  בנוסף המשיב על זכותו של המבקש לקבל החזר ההלוואה,  וטוען כי במועדים הרלוונטיים, לא היתה בידי המבקש יכולת כלכלית לתת את אותה הלוואה.

21. בהמשך הוגשה בקשה ע"י אלמוני לצירוף  לשכת רישום מקרקעין כנתבעת נוספת בהליך. במסגרת הבקשה הפנה להוראות שונות וטען כי מדובר בגורם האחראי לבדיקת שטר המשכנתא טרם ביצוע הרישום. לשכת רישום מקרקעין בתגובתה, בקשה לדחות את הבקשה על הסף, זאת לנוכח היות המחלוקת בין האחים בלבד.  הוראות החוק הרלוונטיות אינן מתירות ללשכת רישום מקרקעין כל שיקול דעת שלא לבצע רישום בקשה שנחזית להיות תקנית ועוד.

22. ביום 1/6/23 התקיים לפני דיון ובו נשמעו טענות הצדדים בהרחבה, ואף נשמעו חקירות קצרות.

דיון

23. תקנות 41- 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018  (להלן:" התקנות החדשות")

קובעות כדלקמן:

"  מחיקה על הסף

41)א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מאלה:

(1) כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה;

(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) המשיבמתמיד באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראות מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט.

(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.

....

מחיקה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט

42 . סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו".

דחיית תביעה במקרים מיוחדים

43 . בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה".

24. הלכה פסוקה היא כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן להורות על סילוק על הסף. (ראו: ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם (ניתן ביום 8.8.10))

25. מכח מדיניות זו, הרי רק במקרים בהם ניתן לקבוע כי לתובע אין שום סיכוי לזכות בסעד המבוקש על ידו, תסולק התביעה על הסף. מהאמור עולה כי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, שרק בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על סילוק התביעה על הסף. אם יתברר בסופו של דבר כי לא היה מקום להגשת התביעה, ניתן לפצות על כך בהשתת הוצאות מתאימות)ראו: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (ניתן ביום 4.6.07(

26. עם זאת, התקנות הנ"ל לא באו לעולם לשווא, אלא כמקור לסלק מעל דרכו של בית המשפט הליכים שניכר וברור לגביהם, כי גם אם יתבררו עד תום, עדיין לא יהיה בכך כדי להצדיק מתן הסעד המבוקש) ראו:ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (ניתן ביום 11.6.09). בנוסף לאמור הוראות תקנה 41, 43 שהובאו לעיל, במסגרתן, רשאי בית המשפט להורות על סילוק כתב התביעה "מכל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה". עוד, עיון בתקנה 5 לתקנות החדשות, מעלה אודות חובתו של בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעלי הדין בפניו, לבין האינטרס הציבורי.כאמור, רשימת העילות לסילוק תביעה על הסף אינה סגורה והמחוקק העניק לבית המשפט הסמכות לעשות כן בהתבסס על "כל נימוק אחר" אשר לדעתו מצדיק זאת.

27. אין חולק כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שנכנסו לתוקף ביום 01.01.21, עתידות עוד להשפיע רבות על עולם המשפט ועל מדיניות בתי המשפט בנושאים רבים.  במסגרת התקנות החדשות, בא לידי ביטוי המונח "שימוש לרעה בהליכי משפט". בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון,  נדרש בית המשפט לפרש מה הוא אותו שימוש לרעה בהליכי משפט, תוך השוואה בין חוסר תום לב לבין אותו שימוש לרעה. ההבחנה בין השניים חשובה לאור הסנקציות שקובעות התקנות בנושא, בעוד שבמקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט התקנות מתירות לבית המשפט למחוק את כתב טענות ולחייב בעל דין או את בא כוחו בהוצאות, לא נקבעה בתקנות סנקציה עבור התנהלות שלא בתום לב. (ראו: רע"א 8921/20 SKS Holding LLC ואח' נ' גיל אורן ואח')

28. תשובה לשאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה במסגרת רשימה סגורה וחדה, וקל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי- כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך,תוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט ראיית מכלול האיזונים ובחינת האינטרסים השונים. עוד יש להידרש להיקף ועוצמת הפגיעה בכללי הפרוצדורה הרלוונטיים ובתקינות ההליך השיפוטי,  וכן במידתיות הסעד המבוקש נוכח הפגיעה האפשרית בזכויותיו של בעל הדין. (ראו בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 15.01.07) תא(הר') 10412-09-12  חיים ניסבוים נ' אריה הבר  (פורסם במאגרים המשפטים ביום.4.11.21).ברוח זו,  נוסח גם סעיף 4 לתקנות בית המשפט לענייניי משפחה (סדרי דין) התשפ"א- 2021, השולל מצד להליך בבית המשפט לענייני משפחה את האפשרות לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט,  מוכרת וידועה,  ולאחרונה אף הורחבה אל מעבר לגבולות הטלת סנקציות בדמות מחיקת כתב הטענות. לא זו אף זו אלא שיכול הצד הנפגע להגיש תובענה כנגד הצד הנוקט בהליכים משפטיים בהעדר תום לב ובחוסר נקיון כפיים.

29. לצד שיקולים אלו, קיים שיקול נוסף שהוא מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו, כאשר לא מדובר בזכות מוחלטת אלא זכות שיש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי על רקע מכלול נסיבות המקרה .

30. מנגד, עומד אחד מהעקרונות המהותיים במשפט הוא עקרון סופיות הדיון. לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט העליון,כבוד השופטת יעל וילנר, פסק דין, בו נדון מקרה  של חברת ביטוח אשר ניסתה לחסוך לעצמה פיצויים שנדרשה לשלם.  כבוד השופטת וילנר מפרטת את עקרון סופיות הדיון ולדבריה:

כידוע, עקרון סופיות הדיון הוא עקרון בסיסי, שהצדדים אינם חלוקים על חשיבותו; וממילא אין צורך להכביר מילים בעניין. יוער בתמצית, כי בהתאם לעקרון זה, כאשר קיים פסק דין חלוט, בעלי הדין מנועים, ככלל, מפתיחת התדיינות משפטית נוספת ביניהם בנוגע לעניינים שהוכרעו בפסק הדין, אף אם חל שינוי נסיבות. לכלל זה שני שיקולים עיקריים: יצירת ודאות לבעלי הדין המאפשרת להם להישען על פסק הדין שניתן ולהתנהל בהתאם תחת ההנחה כי לא יהיו מוטרדים פעם נוספת בהליך משפטי לגבי העניינים שהוכרעו במסגרתו; וכן שיקולים הנוגעים לחסכון במשאבים ציבוריים והפעלה של מערכת המשפט בצורה יעילה (ראו: בג"ץ 4842/06פלוני נ' שר הפנים, פס' 9 [פורסם בנבו] (11.4.2007)).(ר' רע"א 1502/22 פלוני נ' פלוני מיום 25.5.2022, (פורסם במאגרים המשפטיים).

31. הפסיקה הכירה בכך, כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק דין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה. אף הוכרה אפשרות לבטל פסק דין חלוט בשל ראיות או עובדות חדשות שנתגלו ללא שנטענה מרמה. עם זאת, נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מרמה: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ראיות חדשות ושקדנות סבירה. ( ראו:  ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס 641 ( לנכסי נפקדים, פ"ד מה; ספרו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, הוצאות לאור 2009- , עמ' 351; רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, 08.03.09 , עמ' 8 פסקה 9 לפסק הדין)

הכרעה:

32. לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה ובכל החומר המצוי בתיק ובתיקים הקשורים, בפסקי הדין שניתנו על ידי כלל בתי המשפט, לרבות בית המשפט המחוזי והעליון, וכלל ההחלטות שנתנו בערכאות השונות ופורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי  דין הבקשה להתקבל, ויש להורות על סילוק התביעה על הסף.

33. אין מדובר בראיה חדשה שלא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה. התביעה אותה הגיש המשיב, מהווה למעשה, עתירה לביטול פסק דין חלוט. מדובר,  הלכה למעשה, בעתירה לעריכת משפט חוזר. סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי", אינה מעוגנת בחוק או בתקנות. סמכות זו נקבעה בהלכה הפסוקה, שקבעה מהם התנאים והשיקולים אותם על בית המשפט לבחון ולהביא בחשבון.  על בית המשפט לערוך איזון בין עקרונות חשובים מתנגשים ובעיקר עקרון סופיות הדיון. לפיכך, סמכות זו תופעל, במקרים חריגים ונדירים בלבד, ובהם מקרים בהם לאחר שניתן פסק הדין נתגלו ראיות חדשות, שיש בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ושלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה טרם שניתן פסק הדין.  [ר' ע"א 3826/12 שדמי נ' טורונצ'יק, פורסם במאגרים המקוונים]. לעניין זה,אפנה לדברים שנאמרו בעניין ע"א 3255/19 פבזנר נ' שפר [פורסם במאגרים המקוונים] כדלקמן:

"ככלל, עקרון סופיות הדיון מחייב שלא ניתן יהיה לבטל פסק דין שהפך חלוט. אם לעולם יתאפשר לבעל דין לעורר מחדש מחלוקות בין הצדדים שהוכרעו זה מכבר – שוב ושוב, באותו עניין – ברי כי לא יהיה טעם של ממש בפניה לפתרון הסכסוך בבית המשפט מלכתחילה; כפי שציינתי בעבר: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול" (ת"א (שלום י-ם) 4582/03ידיעות תקשורת בע"מ נ' צימרמן, [פורסם בנבו] פסקה 24 (24.2.2004); ע"א 6019/07טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612, 622 (2010); ע"א 10564/05גת נ' מתיתיהו, [פורסם בנבו] פסקה 8 (19.9.2007) (להלן: עניין גת).

יחד עם זאת, סופיות הדיון אינה חזות הכול. לעיתים, גם לאחר שנוהל ההליך, ופסק הדין הפך חלוט, גוברים בדיעבד שיקולי צדק על הטעמים שביסוד עקרון סופיות הדיון. בכגון דא, דורשת שורת הדין כי פסק הדין יבוטל, והמחלוקת בין הצדדים תלובן ותבורר מחדש (ע"א 4682/92עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 372 (2003) (להלן: עניין ביתטלטש); ע"א 8024/17ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשם הקבלנים, [פורסם בנבו] פסקה 17 (16.3.2020)). בהתאם, ניתן למצוא בפסיקה כי עומדת לבית המשפט סמכות עקרונית, טבועה, לבטל פסק דין אזרחי; הליך שזכה לכינוי 'משפט חוזר אזרחי' (השוו לדין הפלילי: סעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

אולם לצד הכרה עקרונית בסמכות זו, נוכח מעמדו הרם של עקרון סופיות הדיון, לבל יפרצו הסכרים, נקבע כי ביטול פסק דין אזרחי חלוט יֵעשה במקרים חריגים שבחריגים; לרוב, כאשר פסק הדין יסודו בתרמית, או כאשר נתגלו, לאחר שניתן, ראיות חדשות שבגינן אין מנוס מלקיים דיון מחודש במחלוקת (ע"א 254/58אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1) 449, 456-454 (1959); עניין בית טלטש, עמודים 374-372; עניין גת, פסקה 8; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 438-433 (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012) (להלן: בן-נון וחבקין))." [ההדגשה לא במקור ט.פ.]

34.  בענייננו, אין מדובר בראיה חדשה.  אף אם לכאורה, איתור שם השופט צלח רק לאחרונה, לא הייתה כל מניעה מצד המשיב לעתור בכל עת,  מאז גלה את צו הירושה של המנוח, היינו החל משנת 2010 ולבקש לדעת מי הגורם השיפוטי החתום על ההחלטה משנת 1990.   המשיב למעשה,  זנח את הנושא בהליך הקודם. משמע, גם לשיטתו אותה ראיה חדשה שיש בידו כיום אינה אמורה להשפיע על ההכרעה הקודמת. הדברים מקבלים משנה תוקף בפרט שעה שבפסק הדין   בת"א 44414-10-18  בית המשפט קבע במפורש, כירישום הבטוחה להלוואה שנתן המבקש למנוח אינו תלוי בשאלה אם המבקש הוא יורש יחיד או אחד היורשים. המבקש שמימן למנוח את רכישת הנכס, שהגדיל את שווי העיזבון, זכאי להבטחת ההלוואה שנתן, וגם אם לא הייתה נרשמת המשכנתא,ועל העיזבון לשלם למבקש את ההלוואה שנתן (ראו: סעיף 13 לפסק דין  מיום 2.6.2021 עמ' 5).  מדובר בקביעה חלוטה. 

35. התועלת בניהול ההליך - אין בכוח הראיה "החדשה" להביא לשינוי תוצאות פסק הדין הקודם. השאלה האמיתית, בבסיס המחלוקת,  אינה קשורה לשטר המשכנתא, כי אם לסוגיית מתן ההלוואה שנתן המשיב לאביו, ולזכותו של המשיב לקבל החזר של אותה הלוואה.  שאלה זו הוכרעה מן הסתם, גם במישור העובדתי, וגם במישור המשפטי, זאת גם על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו של השופט רניאל בתיק 47947-03-14, וחשוב מכך, על ידי בית המשפט העליון, בפסק דין אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים, כפי שצוטט לעיל.  לפיכך, להליך אותו מבקש המשיב לנהל אין כל תכלית וטעם.  גם אם נניח, לטובת המשיב,  כי תביעתו תתקבל, גם אז אין בכך כדי לשנות את הקביעה כי ניתנה הלוואה, וקיימת זכות להשבת אותה הלוואה. אלו ממצאים חלוטים ומוחלטים.

36. דברים אלו נאמרו על ידי השופט רניאל.  בפסק הדין שניתן בת"א 44414-10-18, נקבע כי לא ניתן להבין, את הסעד המבוקש, בדבר ביטול אישור המשכנתא, אלא כסעד לביטול אותו תנאי שלפיו עם פטירת המנוח יעבור הנכס על שם המבקש ללא תמורה. תנאי זה, המבוסס על ההנחה שהמבקש הוא יורש יחיד, ביקש המשיב לבטל. מכאן נקבע כי לא נובעת כל תועלת מעשית בניהול התביעה, שכל מטרתה,  להביא לכך שאותו תנאי שבוטל כבר ב-2015 יבוטל מטעם אחר ולא מהטעם שלפיו בוטל. כבר באותו פסק דין, קובע השופט רניאל, כי די בכך כדי להביא לדחיית התביעה [ס' 16]. באותו אופן,  גם במסגרת ההליך הנוכחי, עותר המשיב לביטול שטר המשכנתא, תוך שהוא מודע לקביעות, שנקבעו הן בבית המשפט המחוזי, והן בבית המשפט העליון [בע"א 8926/15],   כי גם אם לא הייתה נרשמת משכנתאגם אז, היה על העיזבון לשלם למבקש את ההלוואה שנתן למנוח לצורך רכישת הדירה.

37. בנסיבות שפורטו לעיל, קיימת עדיפות משמעותית לעיקרון סופיות הדיון. הדברים נאמרים גם לאור כניסתם של התקנות החדשות לתוקף. הרפורמה בסדר הדין האזרחי נועדה לעצב הסדר חדש שיהיה בו כדי להחזיר את מעמד תקנות סדר הדין האזרחי ככלי מרכזי וחשוב לניהול סדרי המשפטים האזרחיים, במטרה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים, תוך עשיית צדק במסגרת קיומו של הליך ראוי והוגן. כל זאת, תוך יצירת איזון בין צרכיהם של מתדיינים שונים, לרבות התחשבות בבעלי דין בלתי מיוצגים והתאמת כלים מיוחדים עבורם, מקום שבו יש צורך בכך.תקנת הציבור מחייבת, כי סכסוכים משפטיים צריכים להסתיים .תפיסה זו משתלבת בעיקרון סופיות הדיון שמטרתו לשים קץ להליך השיפוטי ולחסוך בזמן ובהוצאות למערכת המשפטית ומצד שני להפחית ככל האפשר מעוצמת העוול שנגרם לצד האחר  המוצא עצמו נגרר, פעם אחר פעם  לבתי המשפט ומכלה אגב כך את זמנו, מרצו והונו.מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה.המשיב קבל את יומו בבית המשפט אשר פתח  למצער 5 הליכים הנוגעים לאותו שטר המשכנתא (במסגרת תיק 47947-03-14; ת"א 44414-10-18 ושוב בקשה לביטול פסק הדין ת"א 44414-10-18,תמ"ש 31863-12-21; ותיק מס' 68099-12-21).

38. הגשת חוות דעת מומחה בניגוד לתקנות–  מעבר לאמור, דין התביעה להיות מסולקת על הסף גם לגופו של עניין. אין צורך לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד לפיהן בבית משפט לענייני משפחה,  בעל דין אינו רשאי להגיש חוות-דעת מומחה מטעמו, ללא אישור בית המשפט. הכלל בעניין זה הנו כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו, על מנת למנוע מצב של חוות דעת סותרות ומתנגדות.  במקרה זה, התעלם המשיב מהוראות התקנות, בחר לצרף חוו"ד מטעמו מבלי שביקש, וממילא מבלי שקיבל את אישור בית המשפט.   עיון בחוו"ד מעלה כי זו נערכה על סמך צילום והמסמך המקורי אינו בנמצא [עמ' 5 ש' 28].  לפיכך,  ובהעדר מסמכי מקור, ממילא משקלה  של כל חוו"ד שתערך יהיה נמוך ביותר.

39. כתב התביעה כללי וסתמי ואינו כולל פירוט טענות עובדיות דרושות– עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא מנוסח באופן כללי וסתמי, ללא כל פירוט עובדתי לביסוס הטענות הנטענות. המשיב אינו מפרט כלל מי זייף את המסמך הנחזה להיות מזוייף, מתי וכיצד בוצע הזיוף, ומה הקשר בין הזיוף הנטען [שנטען שבוצע בשנת 1990, לפני 33 שנים] לבין המבקש. נראה כי המשיב מבסס את תביעתו במלואה, על חוו"ד הפגומה אותה הגיש.

40. שימוש לרעה בהליכי בית משפט וחוסר תום לב, המקרה דנן הינו דוגמא מובהקת לשימוש לרעה בהליכי בית משפט ולחוסר תום לב מצד המשיב.  מעיון בהשתלשלות ההליכים הרבים  שהובאו בהרחבה לעיל, ומקריאת החלטות בתי המשפט בערכאות השונות, עולה תמונה ברורה, לפיה המשיב שב ופותח בהליכים משפטיים בבתי המשפט השונים,  מכוח אותה טענה בדיוק ועותר למתן אותו הסעד.  בכך  גורם הוא לנזק קשה למבקש, שנאלץ לשוב ולהגרר לבתי משפט באותו עניין ממש פעם אחר פעם.    יש לציין  כי המשיב חויב במסגרת פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתיק 44414-10-18  בתשלום הוצאות משפט למבקש בסך 100,000 ₪, כאשר מדברי ב"כ המבקש בדיון, עולה כי הסכום טרם שולם [עמ' 6 ש' 25].   הסכום מדבר בעד עצמו.החל משנת 2015, כלל ההליכים שנוהלו, לרבות פניותיו החוזרות ונשנות של המשיב לבתי המשפט, כולל לבית המשפט המחוזי בשנת 2018 (לפני כב' השופט רניאל , פס"ד מיום 2.6.2021) הגשת ערעור על פסקי הדין (ע"א 5074/21),  הגשת בקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט המחוזי והגשת רע"א 452/23  על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין,  ופנייה לבית המשפט המחוזי בהליך מס' 68099-12-21 ושוב לבית המשפט לענייני משפחה בהליך דומה וכעת הגשת ההליך דנן, כל אלו, מביאים בהכרח למסקנה שאין מדובר במשיב תם לב הבא בידיים נקיות, ועל בית המשפט לנקוט בגישה ברורה, שתכליתה,  ריסון ההתנהגות הפוגענית ומניעת הנזק לעתיד.

41. בנסיבות שפורטו לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשה להוספת נתבעת.

סוף דבר

42. לנוכח האמור, אני מקבל את הבקשה, ומורה על דחיית התביעה.

43. לנוכח אופן התנהלותו של המשיב, כמפורט לעיל,  והעובדה כי המבקש נאלץ להתגונן מפני התביעה, להגיש בקשה זו, ולהופיע לדיון, אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 17,500 ₪.

44. זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  ט"ז סיוון תשפ"ג, 05 יוני 2023, בהעדר הצדדים.