בית משפט לענייני משפחה: דחיית בקשה לצו הרחקה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה (ה"ט 12489-02-24)

לפניי בקשה לצו הרחקה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה") שהגישה המבקשת (להלן: "האם") נגד המשיב (להלן: "האב"). הצדדים הם הורים לילד משותף, רפאל יליד 2017.

1.   ביום 6.2.2024 עתרה האם למתןצו הרחקה של האב מבנו הקטין. בבקשתה טענה האם כיבמהלך הפגישות בין האב לקטין, האב סוגר את הקטין בממ"ד למשך יום שלם ללא אוכל. בעקבות כך היא חוששת לשלום הילד ומעוניינת שהוא יישאר בחזקתה הבלעדית עד שיובהר העניין.

2.   לא מצאתי להיעתר למתן צו הרחקה במעמד אחד, והפניתי את הצדדים ליחידת הסיוע. כמו כן, הובהר למבקשת כי ככל שחפצה היא לדון בבקשה לשינוי זמני שהות, כעולה מבקשתה, עליה להגיש בקשה במסגרת תובענה מתאימה.

3.   ביום 14.2.2024 הוגש דיווח מיחידת הסיוע לפיו האב מתאר קשיים משמעותיים בהסדרת הקשר עם הקטין. האם עמדה על טענותיה באשר לחשש לשלום הילד כשנמצא בחזקת אביו. בעקבות דיווח יחד"ס ובהמשך להתרשמותי הקודמת, מצאתי לנכון להבהיר כי אין מקום לדון בבקשת האם מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, וככל שהאם חפצה להסדיר שינוי בזמני השהות שנקבעו, עליה לעתור בתובענה מתאימה.

4.   המבקשת שבה לטעון לאלימות כלפי הקטין מצד אביו וביקשה לעמוד על ניהול ההליך בבקשתה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. לאור האמור לעיל, ביום 26.3.2024 התקיים דיון במעמד שני הצדדים במהלכו שב בית המשפט והבהיר לצדדים כי בשלב זה,לא מצא לנכון להורות על ניתוק הקשר בין האב לקטין. גם לאחר הערות בית המשפט, עמדה המבקשת על ניהול ההליך.

5.   במהלך הדיון עמדה המבקשת על טענותיהביחס לאלימות כלפי הקטין מצד האב. האב בתגובתוהכחיש את טענות האם,וטעןשגרסתה התפתחה בעקבות הערות בית המשפט. בעקבות כך, הורה בית המשפט להגשת תצהירים מטעם הצדדים לאחריהם בית המשפט יידרש לשאלה האם נכון לקבוע מועד לחקירות הצדדים או להורות על מחיקת התובענה והגשת תובענה מתאימה.

6.   לאחר הגשת תצהירי הצדדים, ביום 16.6.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרו הצדדים וב"כ סיכמו בעל פה.

דיון

7.   לא מצאתי כי בעניינו מתמלאים התנאים הקבועים בחוק למניעת אלימות במשפחה.

8.   האם טענה לאלימות קשה מצד האב כלפי הקטין, אלימות שלא הצליחה להוכיח וטענותיה הלכו ו"השתכללו" במהלך ניהול ההליך, ככל שהבינה כי אינה מצליחה לשכנע בטענות בעוצמה אחת, הגבירה את העוצמות והלכה והתרחקה מבסיס טענותיה הראשוני מבלי שהביאה ולו ראשית ראיה לאיזו מטענותיה.

9.   כל שהצליחה המבקשת לשכנע בו את ביהמ"ש, הוא העובדה כי בנה המבלה את מרבית חייו בהשגחתה נמצא במצב רגשי מדאיג ביותר.

10. האם עצמה טענה כי הקשר של האב והקטין קלוש, לטענת האב בעטיה של האם המטרפדת את הקשר ואולם נראה כי אין לאם אלא להלין על עצמה, שעה שמצבו של הקטין כפי שהיא מתארת אותו, הינו חמור וזאת כאשר היא עצמה מגדלת ומטפלת בו ואמורה להבטיח שלא יהיה במצב כה עגום.

11. האם אמרה לא אחת דבר והיפוכו, כך למשל בעודה טוענת בלהט כי האב מסוכן מאד לקטין, מאידך הבהירה כי כלל אינה מתנגדת כי הקטין יילך לבית האב וכי היתה מאפשרת זאת "באהבה". בית המשפט מצא לנכון לשאול אותה על הסתירה בין טענותיה במהלך הדיון ונענה "שהיא הייתה מנסה בשביל הילד." סתירה זו, מעלה ספק בטענת האם ביחס לחשש המתואר לחיי הקטין בזמן מפגשיו עם אביו. סבורני כי האם מתנגדת לקשר של הקטין עם אביו והיא פועלת בכל דרך שנראית לה לגיטימית על מנת לנסות ולפגוע בקשר זה.

12. פעולות אלו מצד האם כשלעצמן מסכנות את שלומו הנפשי של הקטין .

13. עוד מובהר כי אף לו היה מקום להידרש לנכונות טענות האלימות שלכאורה האב מפגין כלפי הקטין, הרי שגם לגישת האם מדובר באירועים שלכאורה התרחשו לפני למעלה משנתיים !

14. המבקשת לא הוכיחה כי ביום 7.10.23, עת שהה הקטין אצל אביו, האב "כלא" אותו בממ"ד ולא סיפק לו מזון. ההפך הוא הנכון, ב"כ המשיב הציג בפני ביהמ"ש,התכתבויות בין הצדדים מיום 7.10.23 בהן האב מדווח לאם כי הקטין אכל עוגה ויש ברשותו בקבוק מים צמוד. יתר על כן, האב שלח לאם תמונה של הקטין ואף לאחר שביקשה לשוחח עם הקטין בווידאו, מסר לה האב כי זהו גם רצון הקטין.

15. עוד יצויין כי אף מהתכתבות שהוצגה בין הצדדים מתאריך 10.10.23 עולה כי האם שיתפה את האב בכך שבעת שהקטין שוהה ביתה הוא איננו אוכל ושוהה רק בממ"ד.

16.  יודגש, כי נטל ההוכחה בדבר הצורך בצו מוטל על כתפי המבקשת והוא נבחן בהתאם למאזן ההסתברויות הנהוג במשפט אזרחי . המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

17. המבקשת הלכה למעשה, ניסתה לעשות שימוש לרעה בהליכים הדחופים מכח החוק למניעת אלימות במשפחה על מנת לנסות לפגוע ולגרוע מהקשר בין האב לבן הקטין, תוך גרימת נזק לשניהם.

18. התנהלות זו ניסה ביהמ"ש למנוע כבר בשלבים מוקדמים של ההליך ואולם המבקשת עמדה על בירור ההליך עד תומו.

19.    נוכח הוראות סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, הדן ומסדיר פסיקתהוצאות ופיצויים בפנייתסרק אני מוצאת לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות ההליך בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

20.  בכך מסתיים בירור התובענה.

21.  המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ' סיוון תשפ"ד, 26 יוני 2024, בהעדר הצדדים.