פס"ד משלים בתביעה להסדרי שהות עם הנכדים על-אף התנגדות ההורים (תמ"ש 59143-07-18)

 בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו

תמ״ש 59143-07-18 פלוני ואח׳ נ׳ פלוני ואח׳

לפני כב׳ השופטת קרן גיל

 

 

 

המשפחה כולה לחיים נורמליים ותקינים, ויצירת קשר עם התובעים תהא הרסנית עבורם ובאופן ישיר
תהא הרסנית גם על נפשם של הקטינים.

4.          עם הגשת התביעה, ובטרם הוגש כתב ההגנה, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר באמצעות
עובדת סוציאלית לסדרי דין מהאגף לשירותים חברתיים במקום מגורי הנתבעים והקטינים, שיבחן
את טובת הקטינים בכל הקשור לקיום הסדרי שהות עם התובעים.

5.          לאחר שהוגש כתב ההגנה התקבל התסקיר שנערך על ידי הגב׳ xxx, עובדת סוציאלית לחוק
סדרי דין (להלן ׳התסקיר׳). בפרק הסיכום וההמלצות של התסקיר נכתב כך:

"מדובר במשפחה בסכסוך עסקי-משפחתי חריף, שהחל לפני כ-6שנים אולם הרוחות
והרגשות המעורבים בו טרם נרגעו. מספר ניסיונות גישור עסקי כשלו. הורי הקטינים, פלוני ופלונית,
מתנגדים בנחרצות, לקשר בין הוריו של פלוני לילדיהם. פלוני מתאר משבר נפשי קשה בעקבות הנתק
ממשפחתו ומהעסק, וחושש, כי כל עיסוק מחודש בנושא - יחזיר אותו למצב משברי, ממנו התקשה
מאוד לצאתבעבר.

לאחר התייעצות עם המפקח המחוזי, לאור ייחודיות ומורכבות המקרה, החלטנו, כי             ניתן

לחייב את ההורים בחידוש הקשר בין הסבים לנכדיהם. אנו סבורים כי התערבות כזו, בניגוד לרצון
ההורים, תכניס את הילדים לקושי וקונפליקט נאמנות חמור, כאשר שני הוריהם, האפוטרופוסים
הטבעיים והאחראים הבלעדיים עליהם - מתנגדים מאוד לקשר זה. יתכן כי גישור בתחום המשפחה
יוכל לסייע ורצוי כי יהיה זה שילוב של מטפל משפחתי עם תעודת מגשר ".

6.          בדיון שהתקיים ביום 29.10.2018הביעו התובעים טרוניה על מסקנות התסקיר וטענו שהיה
על העו״ס לפנות לבית המשפט בבקשה לאפשר לה לפגוש את הקטינים. התובעים נשאלו האם הם
מבקשים לזמן את העו״ס לחקירה והשיבו באמצעות בא כוחם שלא, והוסיפו: "החקירה לא תועיל
מאחר והעו״ס לא עשתה את עבודתה נאמנה, לא פגשה את הילדים והרימה ידיים מוקדם מידי. היא
כתבה שלא פגשה את הילדים כי ההורים מתנגדים. ביהמ״ש לא יודע בעצמו את התשובות וצריך שאני
אחקור ואבזבז זמן שיפוטי בשביל חקירה של עו״ס שלא פגשה את הקטינים? איזה כלים יש לעוייס
לבחון את הדברים? היא לא יכלה לבחון את זה לעומק. האבא אומר שיש לו לפי מה שהיא פירטה,
חמש בעיות. עבר משבר אישי, לא יצא ממיטתו, איבד ממשקלו 17קג... הגברת הזאת היא מוכשרת
לבדוק ממה סובל האבא? מאיזה בעיות נפשיות? היא מסוגלת? מה היא תגיד על דוכן העדים? ברור
שבתיק הזה צריך לבדוק ממה סו בל האב כי ברור שזאת הבעיה שלו ולא של הנכדים, הוא רואה עצמו
במרכז העניינים. יש לה מענה איך קרה ששלוש שנים הכול התנהל על מי מנוחות? אז אני אבזבז זמן
שיפוטי במקום שאתקדם. אני חושב שביהמ״ש יכול, מסוגל וצריך למנות מומחה. מומחה שיכול
להשיב על כל השאלות ועל כל התהיות שיש לי״ (עמי 3לפרוטוקול שורה 10ואילך).

7.          בהמשך עתרו התובעים למינוי מומחה מטעמם 'על מנת שייתן חוד בעניין טובת הקטינים
להיות עמם בקשר אם לאו, ולצורך כך יחויבו הנתבעים להופיע בפני המומחה להשיב לכל שאלותיו,
לגלות כל מסמך רפואי או אחר הנדרש למומחה וכן להביא לפני המומחה, בהתאם לשיקול דעתו את
הקטינים ביחד או לחוד, על מנת שיגיש לבית המשפט חוד". לחילופין עתרו התובעים למנות מומחה
מטעם בית המשפט מתוך רשימת מומחים שימציאו. התובעים טענו שאין די בתסקיר שירותי הרווחה
כדי לבחון את טובת הקטינים. שהתסקיר הוא דעה יחידה של עו״ס המעידה שלא פגשה את הקטינים
לאחר סירוב המשיבים, ו״במקום שתגלה יושרה מקצועית ותאמר לביהמ״ש כי חסרים לה נתונים
משמעותיים לבסס המלצות היא כותבת על סמך סברה שלה כי ״הקטינים יכנסו לקונפליקט״ - על
סמך מה? על סמך כלום! ואולי הפוך - הקטינים ישמחו סוף כל סוף להתאחד עם סבם וסבתם
ולאביהם יהיה "קונפליקט" שהרי זה לא משרת את אגנדה הנקמנות שהשתלטה על חייו". כן טענו
התובעים שהתסקיר הוא כלי עזר ראשוני אך אין הוא מספק ובית המשפט לא יכול להיות בטוח שעל
סמך האמור בו מוצתה הבדיקה.

8.          בקשת התובעים למינוי מומחה כאמור נדחתה בהחלטה מיום 16.11.2018. בהחלטה האמורה
נכתב בין היתר: ’לבית המשפט הוגש תסקיר עו״ס, שמונתה כמומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם
להמלצותיו חידוש הקשר עם המבקשים חרף סירובם הנחרץ של המשיבים יגרור את הקטינים "לקושי
ולקונפליקט נאמנות חמור". לא יכול להיות חולק שלעוס אין כל אינטרס אישי בסכסוך בין הצדדים
והיא בבחינת מומחה מטעם בית המשפט. אין ממש בטענת המבקשים שהתסקיר הוא רק כלי עזר
ראשוני ואינו מספק. אף אין ממש בטענה שבית המשפט העליון הורה שרק מומחים לבריאות הגוף
הם שהים רופאים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים הם שיכולים להכריע בטובתו של קטין. למבקשים
הזכות לחקור את העוס על המלצותיה המפורטות בתסקיר. על המבקשים לשכנע באמצעות חקירת
העו״ס שהתסקיר אינו מספק ושיש מקום למנות מומחה נוסף או אחר, או להורות לעוס להיפגש עם
הקטינים. מקום שהמבקשים מטיחים האשמות בעו״ס ומוותרים מראש על חקירתה, אין מקום
למינוי מומחה אחר תחתיה, לבטח שלא מומחה מטעם המבקשים, ולתן לו יד חופשית לפגוש את
הקטינים חרף המלצות העו״ס כמפורט לעיל בדבר הקושי שייגרם לקטינים. תסקיר העו״ס מפורט
ומנומק ואף שתוכנו אינו לרוחם של המבקשים, לא שוכנעתי שמקרה זה הוא בגדר מקרה חריג
שמצדיק מינוי מומחה אחר מטעם בית המשפט. על אחת כמה וכמה מינוי מומחה מטעם המבקשים".

9.         בהחלטה האמורה מיום 16.11.2019גם ניתן צו להגשת תצהירים ונקבע מועד לשמיעת
ראיות. לתצהיר עדותם הראשית צירפו התובעים חו״ד מומחה מטעמם. בהחלטה שניתנה ביום
26.12.2018הורה בית המשפט על הוצאת חו״ד מתיק בית המשפט משום שזו הוגשה לתיק מבלי שניתן
אישור להגשתה. התובעים התבקשו להסביר "מדוע הוגשה חו״ד פרטית מטעמם, בניגוד להוראות
החוק וחרף ההחלטה שניתנה ביום 16.11.2018".

10.        התובעים הגישו הסברם ועתרו לקבוע שהם רשאים להביא כל עד מטעמם לרבות עד מומחה.
התובעים פירטו שלבית המשפט דעה קדומה אותה ביסס על תסקיר של עו״ס והוסיפו ש״ככלשבימי׳ ש
יתמיד בגישתו ולא יתיר לתובעים להעיד את דר xxxבהתאם לחה"ד שהכינה, מבוקש לעכב
ההתדיינות בתיק זה על מנת שהתובעים יגישו ברייע לביהמייש המחוזי לגבי כל התנהלות ביהמ״ש
הנכבד בתיק זה ובפרט בכבילת ידי התובעים בזימון עד רלוונטי מטעמו". בהחלטה שניתנה ביום
1.1.2019נכתב כך: ״טענות התובעים הוכרעו בהחלטה מיום 16.11.2018. לפיכך ההחלטה מיום
26.12.2018בעינה עומדת".

11.        התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 26.12.2018
ומיום 1.1.2019, וזו נדחתה מבלי שהתבקשה תשובה. סגן הנשיא, כב׳ השופט שאול שוחט פסק
שניתוח התובעים את סוגיית מינוי מומחים בבית המשפט לענייני משפחה הוא נכון אך יישומו שגוי,
והוסיף "גם אם סברו המבקשים כי ההחלטה מיום 16.11.18שגויה - המבקשים לא היו רשאים
להתעלם ממנה ולהגיש עם תצהיריהם חוות דעת של מומחית מטעמם. כל טענות המבקשים במסגרת
הבר״ע המבקשות להבחין בין תסקיר עו״ס לסדרי דין לבין חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט
ולשכנע כי אין למעשה לפני ביהמיש קמא חוות דעת של מומחה מטעמו - הן טענות שמקומן היה
להיטען במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 16.11.18. המועד להגשת בקשה שכזו חלף זה
מכבר, אף בטרם הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. למבקשים כמובן שמורה הזכות לערער על אותה
החלטה (בזכות) במסגרת ערעור על פסהייד ככל שלא יהא לרוחם - אבל הם אינם רשאים לעשות כן
במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי הנסובה על החלטות מאוחרות של ביהמ״ש קמא שהפנו, בצדק
רב, להחלטה מיום 16.11.18כהחלטה שבה נסתם הגולל על עתירת המבקשים למינוי מומחה נוסף
מטעם בית המשפט או לחילופין מומחה מטעמם" (רמ"ש 25143-01-19).

12.        בחלוף ארבעה ימים מדחיית בקשת רשות הערעור הגישו התובעים בקשה חוזרת לאפשר להם
להגיש את חוה"ד מטעמם, זאת משום שבקשת רשות הערעור נדחתה מטעמים פרוצדורליים ומשום
שבית המשפט המחוזי טרח "להסביר ולקבוע מפורשות בהחלטתו כי אין ולא יכול להיות מצב שבו
בימ״ש יסרב למנות מומחה מטעמו של בימ״ש ומאידך ימנע מצד להגיש חו״ד מטעמו". בהחלטה
שניתנה באותו היום נכתב כך: "... הבקשה הוכרעה ביום 16.11.2018ונדמה שהמבקשים קוראים
מהחלטת בית המשפט המחוזי את מה שלא נכתב בה. כפי שנכתב בעמוד 4להחלטת כבי בית המשפט
המחוזי ההחלטה מיום 16.11.2018התייחסה גם למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולא רק למינוי
מומחה מטעם המבקשים. לאור המפורט - עומדת ההחלטה מיום 16.11.2018על כנה".

13.       ביום 5.3.2019עתרו הצדדים בהסכמה לביטול הדיון שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים ביום
17.3.2019עד להכרעה בבר"ע שהגישו התובעים על ההחלטה מיום 26.11.2018. לבקשת הצדדים בוטל
הדיון ואושר המתווה שהוסכם על ידם ולפיו:

״א. ככל שתידחה הבר״ע ואו הבקשה להארכת מועד להגשת הבר״ע- יוגשו סיכומים בתיק מאחר
והצדדים לא רואים שלחקירת הצדדים בלבד קיים ערך מוסף להכרעה בתיק ועל כן הם מוותרים על
חקירת הצדדים.

ב. ככל שהבר״ע תתקבל יקבעדיון לחקירת המומחית, דר xxx, ולאחר מכן יוגשו סיכומים".

14.       בקשת התובעים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 16.11.2018
נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 19.3.2019(כב׳ השופטת נועה גרוסמן, רמ"ש 46504-02-19)
ובהתאם למתווה שהוסכם על הצדדים הוגשו סיכומים בכתב.

פסק הדין מיום 16.6.2019

15.       בפסק הדין שניתן ביום 16.6.2019נדחתה התביעה. וכך נפסק: "הלכה היא שלהורים יש זכות
בכורה להחליט בעניינם של ילדיהם הקטינים "ובהעדר נימוק כבד משקל, זכותם של ההורים להחליט
מהי טובתו של הילד, כולל ניתוקו מהורי הוריו, תגבר על זכותו של כל גורם אחר, כולל הוריו של
ההורה, ויש אפוא, להעניק זכות התערבות להורי ההורים בזהירות רבה מאוד ובמשורה. אך שערי
בית המשפט צריכים להישאר פתוחים ולו בפתח כפתחו של קוף של מחט, כדי לאפשר להורי ההורים
זכות גישה להתערב בטובתו של נכדם״ (ע״מ (י-ם) 500/09פלונית נ' אלמוני (07.01.2010), רמ״ש
(תא) 2102-03-12פ׳ ני פ׳ ואחי (29.7.2012).

16.       התובעים עתרו כאמור לקבוע הסדרי שהות עם נכדיהם הקטינים בניגוד לרצונם של הורי
הקטינים. השאלה הנדרשת הכרעה היא האם הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול
דעתם של הורי הקטינים וקביעת הסדרי שהות עם התובעים חרף התנגדותם.

17.       אף שאין חולק שהנסיבות בענייננו מצערות עד מאוד, המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן

היא שלא הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הנתבעים שלא לאפשר הסדרי
שהות עם התובעים:

17.1      בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביוזמתם וללא מעורבות בית המשפט, ככל
שתידחה הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 26.11.2018 - יוגשו
סיכומים מבלי שישמעו ראיות. משמעות ההסכמה היא שיינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק
לרבות התסקיר, ומבלי שתוגש חוד מומחה. בנסיבות אלה תמוהה מאוד עתירת התובעים
בסיכומיהם להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואין מקום להיעתר לה.

17.2      המלצות התסקיר ברורות וחד משמעיות. קבלת עמדת התובעים תגרור את הקטינים
לקונפליקט נאמנות חמור. התסקיר שהוגש מפורט ומנומק. לעורכת התסקיר אין כל אינטרס אישי
בסכסוך בין הצדדים והיא בבחינת מומחה מטעם בית המשפט. התובעים סירבו, פעם אחר פעם,
להצעת בית המשפט לזמן את עורכת התסקיר לחקירה על המלצותיה ולשכנע את בית המשפט
שהתסקיר אינו מספק, שיש להורות לעורכת התסקיר להיפגש עם הקטינים, או שיש מקום למנות
מומחה נוסף או אחר. למרבה הצער ואף שהתובעים הטיחו בעורכת התסקיר האשמות קשות, בחרו
הם, במודע, לוותר על חקירתה.

17.3      משעה שגורם מקצועי וניטרלי שמונה על ידי בית המשפט מצא שלא יהא בחידוש הקשר בין
התובעים לקטינים משום טובת הקטינים, אלא ההיפך, חידוש הקשר נגד רצונם של הנתבעים אף עשוי
לפגוע בטובתם - לא היה מקום להיעתר לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון
סוגיה זו, טרם חקירת עורכת התסקיר. לבטח שלא היה מקום להיעתר לבקשת התובעים לתן
למומחה יד חופשית לפגוש את הקטינים בניגוד גמור להמלצות התסקיר. כאמור, אף שהתובעים ידעו
שתנאי לבחינת בקשתם למינוי מומחה הוא זימון עורכת התסקיר לחקירה, בחרו הם שלא לזמנה
לחקירה ובכל זאת להוסיף ולנהל את ההליך עד תום. גם מטעם זה אין מקום להידרש לעתירתם
בסיכומיהם למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

17.4      שערי בית המשפט פתוחים בפני התובעים על מנת לאפשר להם זכות גישה להתערב בטובת
נכדיהם הקטינים, אך נקודת המוצא היא שזכויות התובעים, כהורי הורים, אינן שוות לאלה של
הנתבעים, כהורים, בכל הקשור לקבלת החלטות בקשר עם הקטינים. הנתבעים הם הורי הקטינים
והם שרשאים, על פי החוק, לקבל עבורם החלטות, לרבות, ועם כל הצער שבדבר, ניתוק הקשר עם
התובעים. גם מסיבה זו אין לתובעים זכות שבדין בהליך זה למינוי מומחים שיפגשו את הקטינים
ויבחנו את טובתם, גם אם לא היה מוגש תסקיר. על אחת כמה וכמה שעה שגורם מקצועי וניטרלי
שמונה על ידי בית המשפט מצא שלא יהא בחידוש הקשר בין התובעים לקטינים משום טובת
הקטינים, אלא ההיפך. לאור תוכן התסקיר והאיבה הקשה בין התובעים לנתבעים גם לא היתה
הצדקה לסטות מסדרי הדין ולמנות מומחה.

17.5     לא בכל מקרה יש הצדקה למנות מומחה. בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לא היה מקום
למנות מומחה לאחר שהתקבל התסקיר, משום שמינוי כאמור עלול היה לשמש ככלי ניגוח של
התובעים כלפי הנתבעים. בפרט נוכח עתירתם לחייב את הנתבעים להופיע בפני המומחה, להשיב לכל
שאלותיו, לגלות כל מסמך רפואי או אחר הנדרש למומחה וכן להביא לפני המומחה, בהתאם לשיקול
דעתו את הקטינים ביחד או לחוד. בנוסף הקטינים עלולים להיפגע מהליך הבדיקה. יש לזכור
שהשאלה בתיק זה אינה האם התובעים כשירים לקיום הסדרי שהות עם הקטינים אלא האם כפיית
הסדרי שהות חרף התנגדות הורי הקטינים תשרת את טובת הקטינים, או אם חלילה ההיפך.

17.6     אין ממש בטענת התובעים שלעורכת התסקיר היתה דעה קדומה לפיה התנגדות הנתבעים
בסיטואציה כמו בענייננו תגרור את הקטינים לקונפליקט נאמנויות, אך לא היתה לה אפשרות מעשית
לבחון האם דעה קדומה זו מתיישבת עם נסיבות המקרה הנוכחי - משום שלא פגשה את הקטינים
ונמנעה מלשוחח עמם על התובעים. לא רק שלא הוכחה כל דעה קדומה כנטען, אלא שעורכת התסקיר
נימקה את מסקנתה מדוע לא להיפגש עם הקטינים ולצורך כך אף התייעצה עם המפקח המחוזי. מעת
שהתובעים עצמם טענו בכתב התביעה שנכדם הבכור נדרש לשלוח להם מסרן בדרך יצירתית׳ ואף
הצליח ׳להגניב׳ שיחה טלפונית עמם, לא ניתן לקבל את טענתם שעורכת התסקיר לא בחנה שמא
הקטינים רוצים להיפגש עמם חרף התנגדות הוריהם ומבלי שהדבר ייחשב בעיניהם הסובייקטיביות
לבגידה בהוריהם. התובעים עצמם טענו שהקטין מבין היטב שעליו לפעול מאחורי גבם של הוריו. זאת
ועוד, צודקים הנתבעים שגם חו״ד שהגישו התובעים והוצאה מהתיק הוגשה מבלי שהמומחית מטעם
התובעים פגשה את הקטינים או אפילו את התובעים, כך שאין בהעדר המפגש עם הקטינים משום
סיבה לפגום במסקנות התסקיר.

17.7     גם אין ממש ביתר טענות התובעים נגד עורכת התסקיר ותוכן התסקיר. משמעות ויתור
התובעים על חקירת עורכת התסקיר ברורה. מעת שבית המשפט שוכנע שעורכת התסקיר בחנה בחינה
מקצועית ועניינית את עניינם של הקטינים והצדדים, תוך שנימקה היטב את מסקנתה, ולצורך כך
נפגשה ראשית עם התובעים, לאחר מכן עם הנתבעים ובהמשך אף נפגשה עם התובעים פעם נוספת,
הרי שיש מקום לאמץ אתהמלצתה.

17.8      טובת הקטינים היא שמצבו הנפשי של אביהם יהא תקין. הנתבעים טענו באריכות על אודות
הנזק הנפשי שייגרם לנתבע וכתוצאה ישירה מכך גם לקטינים ולתא המשפחתי כולו אם יחודש הקשר
בין הקטינים לבין התובעים בניגוד לרצונו. טענות הנתבעים לא נסתרו והתובעים אף בחרו שלא לחקור
את הנתבע על תצהירו. טענות התובעים שסירוב הנתבעים לאפשר הסדרי שהות עם הקטינים נובע
מיצר נקמנות לא הוכחו. לאור התנגדותם הנחרצת של הנתבעים לחידוש הקשר והחשש שחידושו נגד
רצונם יגרור פגיעה בטובת הקטינים, אין מקום להורות על קביעת הסדרי שהות בין התובעים
לקטינים.

17.9      בנוסף טובת הקטינים נבחנת בתוך התא המשפחתי בו הם חיים. על כן, לא ניתן לבחון את
טובתם במנותק מהאיבה הקשה בין הוריהם לבין הורי הורים. גם לא ניתן להתייחס בביטול לסכסוך
המר בין הנתבע לתובעים, סכסוך שלמרבה הצער וחרף חלוף הזמן, הוא חלק ממציאות חייהם של
הצדדים, ולטעון שאין לכך רלוונטיות בבחינת טובת הקטינים. לא ניתן לכפות הסדרי קשר בין
התובעים לקטינים תוך התעלמות מהסכסוך הקשה והמדמם בין הצדדים מזה שש שנים. לאור גילם
של הקטינים, משמעות קיום קשר בינם לבין התובעים היא חשיפתם לקונפליקט הקשה בין התובעים
לנתבעים, מה שלבטח אינו עולה בקנה אחד עם טובתם. זאת ועוד, בכפיית קשר חרף התנגדותם
הנחרצת של הנתבעים יהא כדי להעצים את היריבות המרה בין הצדדים באופן שלא ישרת את טובת
הקטינים.

17.10    מהדברים הקשים שכתבו התובעים על הנתבע בכתב התביעה ובבקשותיהם השונות, לרבות
בסיכומי התשובה מטעמם (וחלקם פורטו לעיל), עולה שהתובעים מבקרים קשות את התנהלות
הנתבעים, ובפרט את התנהלות הנתבע. ספק אם התובעים יוכלו להימנע מהבעת מסרים דומים ביחס
לנתבע בפני הקטינים, מה שיפגע לא רק בטובתם אלא גם במעמדו של הנתבע כהורה. "אף כשמוצא
בית המשפט להתערב בשיקול דעת ההורים לצורך קידום עניינו של קטין, ההתערבות צריכה להיעשות
תוך התייחסות למכלול האיזונים הנדרשים, ובכללם השלכת מעמדם של ההורים בעיני ילדם והנזק
שייגרם לקטין שיצטרך להתמודד עם הפער שבין החלטת בית המשפט לבין רצון הוריו ועמדתם" (ע״מ
500/09הנ״ל בעמי 14).

17.11התובעים התעלמו מפסיקת בית המשפט המחוזי בעניינם ושבו ומחזרו את טענותיהם בעניין
מינוי מומחה מטעמם. אין לבית משפט זה אלא להפנות להחלטת ערכאת הערעור, סגן הנשיא, כבי
השופט שאול שוחט בטענות אלה ממש בדבר היישום השגוי. אמנם תסקיר אינו בגדר חו״ד מומחה,
"אך בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי יש להתייחס לתסקיר כזה כאל חוות דעת מקצועית" (ש.
שוחט וד. שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הוצאת מחשבות, תש״ע-2009, בעמי 292).

18.       סיכומו שלדבר, "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית
יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם" (ע״א 2266/93פלוני ואחי ני
פלוני, פ״ד מט(1) 238,221). נקודת המוצא היא שחזקה על הורים שיפעלו לטובת ילדיהם וששיקול
דעתם מסמל ומגבש באופן הטוב והמדויק ביותר את ההחלטות הראויות בגידולם. התערבות ביחסי
הורים - ילדים אגב פגיעה באוטונומיה המשפחתית תהא במצבים קיצוניים בלבד בהם מתברר
שדרושה התערבות המדינה על מנת להגן על קטין. בין אם התנגדות הנתבעים לקשר של הקטינים עם
התובעים נובעת מיצר נקמנות כטענת התובעים ובין אם לאו, מעת שלא הוכח שמתקיימים שיקולים
חריגים המצדיקים התערבות בזכותם של הנתבעים כהורי הקטינים להחליט כך עבורם - אין מקום
לכפות קיום הסדרי שהות בין התובעים לקטינים.

19.       התוצאה היא שעל אף הנסיבות המצערות - התביעה נדחית. המפתח לחידוש הקשר בין
התובעים לקטינים הוא שיקום הקשר בין התובעים לנתבעים. משעה שאין בידי בית המשפט לכפות
על הנתבעים לשקם את הקשר עם התובעים, נותר רק לקוות שעם הזמן ישכילו הצדדים שניהם לפעול
בכוחות עצמם לשיקום הקשר ולחידושו.

20.       בהתחשב בשיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה;
בהתחשב בהלכה שבהעדר טעמים מיוחדים ראוי לפסוק הוצאות ריאליות; בהתחשב בעמידת
הנתבעים על פסיקת הוצאות; בהתחשב במהות ההליך ובתוצאתו; בהתחשב בעובדה שהתובעים בחרו
לנהל ההליך עד תומו ובאופן התנהלותם כמפורט לעיל; ומנגד בהתחשב בעובדה שבסופו של יום לא
נשמעו ראיות הצדדים - יישאו התובעים, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים בשיעור מופחת בסך 10,000
ש״ח. על אף האופן המצער בו התבטאו התובעים כלפי בית המשפט וההאשמות חסרות השחר שהעלו
כלפי בית המשפט (בדיון מיום 29.10.2018ובבקשתם מיום 1.1.2019) ועל אף שציטטו פסיקה באופן
מגמתי ומטעה (בבקשות מיום 23.10.2018ומיום 18.2.2019), ולפנים משורת הדין - לא יחויבו הם
בהוצאות לטובת אוצר המדינה״.

פסק הדין בערעור

21.       התובעים ערערו על פסק הדין. ביום 9.1.2020נפסק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב
)סגן הנשיא, כב׳ השופט ש׳ שוחט, כב׳ השופטת ע׳ רביד וכב׳ השופט נ׳ שילה) כך:

״1. בית משפט קמא (כבי השי קרן גיל, בתמ״ש 59143-07-18) דחה את תביעתם של המערערים
ל״קביעת הסדרי ראיה זמניים וקבועים״ בינם לבין שלושת נכדיהם, ילדי בנם, המשיב 1, שנולדו לו
מנישואיו עם המשיבה 2(להלן: "הקטינים").

2.   במוקד פסק דינו העמיד בית משפט קמא להכרעה את השאלה "האם הוכח שטובת הקטינים
מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הורי הקטינים וקביעת הסדרי שהות עם התובעים (המערערים
כאן ש׳ שי) חרף התנגדותם״. לשאלה זו השיב בית משפט קמא בשלילה (להלן: ״פסק הדין״; "פסק
דינו של בית משפט קמא").

3.   פסק דינו של בית משפט קמא, שדחה את התביעה, ניתן על סמך הסכמה דיונית של הצדדים,
מיום 5.3.19, לפיה יינתן פסק הדין בעניינם על יסוד החומר שבתיק וללא חקירות, אף לא של העו״ס
לסדרי דין שהגישה תסקיר לתיק בהתאם להחלטת ביתהמשפט.

נאמן להסכמה זו קבע בית משפט קמא, נוכח המלצות התסקיר, כי קבלת התביעה תגרור את
הקטינים לקונפליקט נאמנויות חמור; חידוש הקשר נגד רצון המשיבים - הוריהם - עשוי לפגוע
בטובתם והם אף עלולים להיפגע מהליך הבדיקה עצמו שעה שזו נבחנת על רקע המציאות השוררת
בתא המשפחתי בו הם חיים, שמתנגד לקשר, משום האיבה הקשה בינו לבין המערערים.

בית משפט קמא נתן משקל מכריע לסכסוך המר בין המשיב 1למערערים, סכסוך שהפך לחלק
ממציאות החיים של הקטינים. לגישתו, לא ניתן לכפות הסדרי קשר בין המערערים לקטינים תוך
התעלמות מהסכסוך הקשה והמדמם בין הצדדים; לאור גילם של הקטינים, משמעות קיום קשר
בינם לבין המערערים היא חשיפתם לקונפליקט הקשה בין המערערים למשיבים, מה שלבטח אינו
עולה בקנה אחד עם טובתם; בכפיית הקשר, חרף ההתנגדות הנחרצת של המשיבים, יהא כדי
להעצים את היריבות המרה בין הצדדים באופן שלא ישרת את טובת הקטינים.

4.   המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור שלפנינו.

5. לטענת המערערים שגה בית משפט קמא עת מינה עו״ס לסדרי דין למתן תסקיר לבחינת טובת
הקטינים בהקשר שלפנינו, תחת מינויו של מומחה לבחינת טובתם של הקטינים לקיום קשר עמם.
לגישתם, תסקיר עו״ס לסדרי דין אינו בגדר חוות דעת מומחה ולכן שגה בית משפט קמא עת דחה
את בקשתם לקבלת חוות דעת מומחה מטעמם או למינוי מומחה מטעמו (החלטה מיום 16.11.18).
עוד מלינים המערערים על כך שהמלצות התסקיר נשענו על תוצרי פגישות ושיחות שערכה העו״ס
עם המערערים והמשיבים, מבלי להיפגש עם הקטינים על מנת לקבל את עמדתם ולברר את דעתם.

6.   אין צורך להפריז בחשיבות קיומו של קשר שוטף ורצוף של קטינים עם בני המשפחה המורחבת
בכלל ועם הסבים משני הצדדים בפרט. הפסיקה הכירה בחשיבותו של קשר זה מנקודת מבטם של
הקטינים והוא זכה לדיון ולהכרה באמנות בינלאומיות, בוועדות לזכויות הילד, בחוות דעת שונות
ובאקדמיה. אמנת האג בדבר זכויות הילד, שאושרה על ידי מדינת ישראל ביום 21.11.91, קובעת
בסעיף 5לה "המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של הורים, או מקום
שניתן ליישום של בני המשפחה המורחבת של הקהילה, כנהוג על פי המסורת המקומית..." ובכלל
זה, כמובן, הסבים והסבתות.

7. א.      מבחינה דיונית ,תקנה 258כא1לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984, אשר תוקנה
ביום12.11.07,העניקה בידי הסבים והסבתות כלי דיוני באמצעותו יכולים הם להגיש בקשה בעניין
קביעת דרכי קשר בינם לבין נכדיהם - הגשת בקשה לישוב סכסוך בינם לבין הוריו של הקטין לפי
ס׳ 68לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב-1962(להלן: "חוק הכשרות").

ב. מבחינה מהותית, ראה המחוקק לנכון לקבוע הסדר חקיקתי, מהותי ומפורש, בנוגע לעצם
הזכות לקשר זה במקרים בהם ההורים בחיים (הסדר של הורים שכולים היה קיים מימים ימימה
בסי 28אי לחוק הכשרות), בסעיף 28ב לחוק הכשרות: "בית משפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא
לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין".

הזכות המהותית נקבעה, אפוא, בחקיקה והדרך הדיתית בחקיקת המשנה - "אם ראה (בית
המשפט) שהדבר הוא לטובתהקטין״.

8.   במקרה שלפנינו, המערערים לא הגישו בקשה ליישוב סכסוך (לפי טופס 26ג) אלא תובענה (ראו
תקנה 258כא1(א); (ב) לתקסד״א). בית המשפט לא הסב את תשומת לבם של הצדדים אף לא פעל
בהתאם לסיפת תקנה 258כא(1) לתקסד״א ולא הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע. בתובענה שהגישו
ביקשו המערערים "ליתן צווים שיסדירו את המפגשים בינם לבין הנכדים תוך היעזרות בגורמים
מקצועיים שייבחרו ע״י ביהמ״ש, ככל שיידרש". בית משפט קמא הזמין תסקיר מהאגף לשירותים
חברתיים "שיבחן את טובת הקטינים בכל הקשור לקיום הסדרי שהיה עם התובעים". העו״ס,
שמונתה לבחון את טובת הקטינים נפגשה עם המערערים והמשיבים בלבד. היא לא נפגשה עם
הקטינים ולא שמעה את דעתם, את רצונם ואת עמדתם.

פרק כ2לחלק ג׳ 1לתקסד״א, כותרתו השתתפות ילדים. לילד יש זכות להישמע בהליך בו נידון
עניינו. אמנם, תובענה כאמור בתקנה 258ז(4) (תובענה אחרת לפי חוק הכשרות המשפטית
והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962) לא נמנית על התובענות המפורטות בתקנה 258לג2לתקסד"א
המטילה חובה על בית המשפט לשמוע את הקטין בתובענות המפורטות שם. ברם, תקנה 258לג12
קובעת, כי אין באמור בתקנות ׳השתתפות ילדים׳ "כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשמוע ילדים
בכל הליך אחר המתנהל לפניהם, לפי כל דין". תובענה לשמירת קשר בין הקטין להורי הוריו קרובה
מאוד במהותה לתביעה בעניינו של קטין שנושאה "זכויות משמורת, חינוך, ביקור.. וגוי" שנמנות על
התובענות המנויות בתקנה 258לג2, וככזו נכון היה לתת משקל יתר לזכותם של הקטינים, כאן,
להישמע.

9.   בית משפט קמא לא ראה פגם בעובדה שהעו״ס לא נפגשה עם הקטינים. לדבריו, עולה
מהתסקיר, כי הקטינים עלולים להיפגע מעצם תהליך הבדיקה (עמי 7לפסק הדין ש׳ 15- הגם
שדבריו בהקשר זה נאמרו בנוגע לבירור עמדתם על ידי מומחה) וכי "עורכת התסקיר נימקה את
מסקנתה מדוע לא להיפגש עם הקטינים ולצורך כך אף התייעצה עם המפקח המחוזי״ (שם, ש׳ -23
24).דאעקאשבתסקיר לא מביעה העו״ס חשש בדבר פגיעה בילדים מעצם שמיעתם ובירור רצונם.
החשש הכבד הוא מחידוש הקשר. כך נאמר בפרק ״סיכום והמלצות״: "מדובר במשפחה בסכסוך
עסקי-משפחתי חריף, שהחל לפני כ-6שנים אולם הרוחות והרגשות המעורבים בו טרם נרגעו. מספר
ניסיונות גישור עסקי כשלו. הורי הקטינים,... מתנגדים בנחרצות, לקשר בין הוריו של... לילדיהם.
[המשיב 1] מתאר משבר נפשי קשה בעקבות הנתק ממשפחתו ומהעסק, וחושש, כי כל עיסוק מחודש
בנושא - יחזיר אותו למצב משברי, ממנו התקשה מאוד לצאת בעבר. לאחר התייעצות עם המפקח
המחוזי, לאור ייחודיות ומורכות המקרה, החלטנו, כי לא ניתן לחייב את ההורים בחידוש הקשר
בין הסבים לנכדיהם. אנו סבורים כי התערבות כזו, בניגוד לרצון ההורים, תכניס את הילדים לקושי
וקונפליקט נאמנות חמור ...״.

בחלק התסקיר המפרט את תוצרי הפגישה עם ההורים ציינו ההורים כי הם "אינם מוכנים
שילדיהם ייפגשו עם העו״ס או עם כל איש מקצוע, משום שאינם מעניינים בעירוב ילדיהם
בסכסוך". לא שמענו מפי המשיבים, כך לפחות נלמד מהתיאור בפרק האמור בתסקיר, מילה אחת
מפי ההורים, אם שוחחו עם הקטינים בדבר האפשרות האמורה, מה הייתה עמדתם וכוי. הם גם לא
מציינים שהקטינים אמרו להם שהם לא מוכנים להיפגש עם גורם חיצוני כלשהו.

10.  הקטינים הים בני 11,14ו-10. הם בגיל בו ניתן לשמוע אתדעתם. לא נטען מאומה לעניין
בגרותם שיכול לפגוע ביכולתם להביע את דעתם (ר׳ תקנה 258לג לתקסד״א). מהעובדות שפורטו
בפסק הדין עולה שהקטינים מעוניינים בקשר עם המערערים. בכתב התביעה (ס׳ 18,19) מציינים
המערערים: ״ביום 21.9.17יצר הנכד... (בן ה-14) קשר עקיף עם סבו וסבתו וכתב בצורה לקונית אך
ברורה: היי סבא אני מתגעגע אליך מאוד, חג שמח, שנה טובה, מקווה שניפגש". את המסרן שלח
הנכד באופן יצירתי ודי לחכימא. אותו נכד אף הצליח, בשלב כלשהו, לשלוח לסבתו, המערערת 2,
לפי בקשתה, תמונה של אחיו בן ה-11וביום 1.4.18אף הצליח להגניב שיחה קצרצרה עם הסב,
המערער 1. בכתב ההגנה לא מצאנו הכחשה של טענות אלה. המסקנה המתבקשת היא שלפחות
הנכד בןה-14מעוניין להיות בקשר עם סבו וסבתו וגם אם הוא שלח את המסרים "מאחורי גבם של
הוריו״ (בית המשפט בעמוד 7לפסק ש׳ 27). אין בכך, בהכרח, כדי ללמד על נזק או קושי שעלולים
להיגרם לו מעצם בירור דעתו ועמדתו,עמו.

כך או כך אנו לא בשלב של כפיית קשר. אנו בשלב התחלתי של בירור עמדתם של הילדים ואין
כל אינדיקציה מקצועית, גם לא בתסקיר, שבירור דעתם של הקטינים, עלולה לפגוע בהם.

חסר זה יש למלא.

11.   אם דעתי תישמע אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור ולהורות על החזרת התיק לבית
משפט קמא, תוך מתן הוראה בדבר מינוי פסיכולוג קליני אשר ייפגש עם כל אחד מהקטינים, ויברר
עמדתם באשר לאפשרות של קיום קשר בינם למערערים. ככל שיראה לנכון יהא רשאי הפסיכולוג
הקליני להיפגש גם עם המערערים והמשיבים. הפסיכולוג הקליני יביא את עמדת הקטינים, כל אחד
ועמדתו, לפני בית משפט קמא. לאחר קבלת הדיווח ועמדות הצדדים לו, יחליט בית משפט קמא אם
יש בממצאים החדשים כדי לשנות מפסק דינו וינמק את החלטתו. בית משפט קמא יחליט גם בדבר
חקירתו של הפסיכולוג הקליני, ככל שזו תתבקש על ידי מי מהצדדים.

בעלות הפסיכולוג הקליני יישאו המערערים ובית משפט קמא יהא רשאי לשנות מהוראה זו
בהתאם לתוצאות פסק הדין החדש שייתן בתום התהליך.

12.   בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות והעירבון שהופקד על ידי המערערים להבטחת הוצאות
המשיבים בערעור, יושב להם באמצעות בא כוחם.

דיווח הפסיכולוגית הקלינית

22.       בהתאם לפסק הדין בערעור מיום 9.1.2020, מונתה עוד באותו היום הפסיכולוגית הקלינית
הדרה בר שתיפגש עם הקטינים ותברר את "עמדתם באשר לאפשרות של קיום קשר בינם לבין
התובעים״. נקבע שעמדת הקטינים תובא בהקדם ולכל המאוחר בתוך 60ימים מתשלום שכר
הפסיכולוגית, שישולם, בהתאם לפסק הדין על ידי התובעים.

23.       בחלוף ימים בודדים עתרו התובעים למינוי מכון שלום במקום הפסיכולוגית הקלינית הדרה
בר. הבקשה נדחתה והתובעים עתרו לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע המינוי עד הכרעה בבקשת רשות ערעור
שתוגש אם בקשתם למינוי מכון שלם לא תיעתר. בקשת התובעים לעיון חוזר נדחתה ובקשתם לעיכוב
ביצוע התקבלה. בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מבלי שהתבקשה תשובה
(רמ״ש 56540-02-20).

24.       לאור הודעת הפסיכולוגית הקלינית הדרה בר מיום 25.5.2020שאינה יכולה לקבל על עצמה
את המינוי, מונתה הפסיכולוגית הקלינית, ד״ר רות רוזן-צבי.

25.       בדיווח הפסיכולוגית הקלינית, ד״ר רות רוזן-צבי מיום 21.7.2020נסקרו עמדות הקטינים,
ובסיכומו נכתב כך:

<על פי התרשמותי מדובר בשלושה ילדים מקסימים וחמודים שיש להם קשר טוב ובטוח עם
הוריהם. הם סומכים על ההורים שיקבלו החלטות נכונות בסוגיות גדולות כגון אלה ואני לא רואה
לנכון לערער ביטחון זה ולהציב אותם בתווך הסכסוך. ילדים סובלים מאוד כשהם נמצאים בתווך בין
דמויות אהובות שנמצאות בסכסוך נוקב. כשמדובר בשני הורים מסוכסכים הרי שאין ברירה ועל הילד
לשאת את הסכסוך כדי להישאר בקשר עם שני ההורים. חשיבות הקשר עם שני ההורים עולה על
הקושי הכרוך בהתמודדות עם הסכסוך. אך אין לגזור גזירה שווה לעניין הזה. אין ספק שקשר עם
סבא וסבתא הוא קשר חשוב מאוד מבחינה פסיכולוגית עבור ילדים, אולם, חשיבות תקינות ואיתנות
הקשר עם ההורים חשובה יותר. כל עוד זה מצב העניינים ושני ההורים מסרבים שהילדים יהיו בקשר
עם סבא וסבתא, להכניס את הילדים לעין הסערה אינו תואם את רצונם וחשוב מזה - אינו תואם את
טובתם.

יחד עם זאת, אני סבורה שעצם העובדה שהילדים גדלים בצל סכסוך כזה ונתק מוחלט, אינה
טובה עבורם. ניכר היה כי צל הסכסוך והנתק מלווה את הילדים ומערער את חווית הביטחון שלהם
לגבי יחסים משפחתיים. אמנם ההורים מעבירים להם מסר חד משמעי לגבי הלכידות המשפחתית
שלהם - וטוב שכך - אולם כך זה גם היה בין האב להוריו. אחרי 40שנה של קשר משמעותי וקרוב,
עליו מעידים כל הנוגעים בדבר, קרה מה שקרה והלכידות נעלמה כלא היתה. איני מפחיתה כהוא זה
מחוויית הפגיעה שחש האב מהוריו סביב הסכסוך העסקי - משפחתי הכאוב הזה. ניכר כי עבורו
מדובר בכאב נפשי בלתי נסבל ובמשהו שאין עליו כפרה. יחד עם זאת, אני סבורה שעבור ילדיו, הנתק
המוחלט הוא מקור לקושי. מקור לעננה הרובצת מעליהם. מוטב היה לו היו מכוננים קשר כלשהו,
אפילו מרוחק וצונן הכולל ברכת חג שמח פעמיים בשנה - מאשר הנתק המחולט בצל הסודות
המפחידים של מה שקרה. אין משמעות קשר מרוחק שכזה בהכרח סליחה או מחילה. משמעו שחרור
העננה ולימוד ילדיו על משמעות חשיבות הקשר המשפחתי גם בעתות כעס ופגיעה.

על מנת לשתף את ההורים בהתרשמותי ובהמלצותיי אלה הזמנתי את ההורים ואחר כך את
הורי האב לפגישת סיכום. בפגישה עם ההורים פרסתי בפניהם את שכתבתי לעיל והמלצתי להם בחום
לפעול בהתאם. אני מקווה שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב.

אני סבורה כי החלטה שיפוטית בעניין חידוש הקשר, לא תסייע כאן ואף תיפגע, כי מדובר
כאן בתהליך נפשי - משפחתי שעל ההורים לעבור. עליהם לעשות זאת מתוך הבנה הורית עמוקה של
טובת ילדיהם ולא מתוך גזירת גורל או החלטה חיצונית. אלו רק יחריפו את תחושת הכאב והפגיעה
ולא יועילו, לדעתי, להחלמת המשפחה.

סיכום והמלצות: מדובר בשלושה ילדים מקסימים שיש להם קשר טוב ובטוח עם הוריהם.
הם סומכים על ההורים שיקבלו החלטות נכונות בסוגיות גדולות כגון אלה ואני לא רואה לנכון לערער
ביטחון זה ולהציב אותם בתווך הסכסוך. הם לא מביעים רצון להיות בקשר עם הורי האב וכל עוד זה
מצב העניינים וההורים נחושים שמשפחתם לא תהיה בקשר עם הסבים - חיוב הילדים לפגוש אותם,
משמעו להכניס את הילדים לעין הסערה. דבר זה אינו תואם את רצונם וחשוב מזה - אינו תואם את
טובתם".

26.       עם קבלת דיווח הפסיכולוגית התבקשו הצדדים, בהתאם להוראות פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מיום 9.1.2020, למסור עמדתם לדיווח בתוך 10ימים. כן ניתנה להם הזכות לעתור לחקירת
ד״ר רוזן-צבי. למחרת היום עתרו התובעים לעתור להארכת המועד נוכח רצונם לשלוח שאלות הבהרה
והם התבקשו לציין את עמדת הנתבעים להארכת המועד.

27.       ביום 2.8.2020הודיעו התובעים שהבחירה בד״ר רות רוזן צבי היתה מצוינת והם מודים לבית
המשפט ולד״ר רוזן צבי. התובעים הוסיפו שהם ילא מאמינים עד לאיזה שפל המדרגה הגיעו בנם
וכלתם שהלעיטו את הנכדים בדיבורים שפלים עליהם" שהם "המומים על מה ולמה זכו לשנאה כזו
יוקדת מצד בנם וכלתם בהם השקיעו מבחינות רבות"... ש״השנאה היוקדת הזו גרמה לנתבעים לעשות
מעשים איומים כלפי הקטינים שיצטרכו לגדול עם סימני שאלה קשים ביותר".. וכן ש"מתברר שאחרי
2000שנות גלות שנאת חינם מצויה בתוך משפחת xxx בעוצמות שאין להם אח ורע". ולבסוף:
"התובעים מקבלים בצער רב את המסקנה המתבקשת מאליה ומחו״ד של ד״ר רות רוזן צבי לאחר
שהובהר כי אין שום טעם להעביר את הנכדים האומללים שלהם סאגה של ניהול ההליך בכפיה. לאור
האמור לעיל, מבקשים התובעים לסגור את התיק לאחר שתביעתם נענתה והנושא נבדק לעומק על ידי
פסיכולוגית מומחית שמונתה על ידי בית המשפט והגיעה למסקנה כי זו טובתם של הקטינים, על רקע
ההתנגדות החריפה של הוריהם שהתבטאה בהלעטתם בדברי בלע כלפי הסב והסבתא - אין מנוס
מסגירת התיק וללא צו להוצאות".

28.       הנתבעים הודיעו שהם מסכימים לסגירת התיק אך עמדו על חיוב התובעים בהוצאות לאור
התנהלותם והעובדה שגם בגדרי בקשתם מיום 2.8.2020לסגירת התיק הם השתלחו בהם מתוך רצון
לפגוע בהם, כמו גם התעקשותם להוסיף ולנהל את ההליך על אף מסקנותיה של העו״ס לסדרי דין.

29.       בתגובתם טענו התובעים שנמנעו מכל בקשה להטיל על הנתבעים הוצאות, אך זאת לא משום
שלא היו מגיעות להם כאלה "ולמכביר". לטענתם משהתקבל הערעור על פסק הדין מיום 16.6.2019
מבוטלת ההוצאות בהן חויבו בגדרו, וכן ההוצאות בבקשת הביניים בעניין חו״ד המומחה. לטענתם
לא רק שלא יהא זה נכון להטיל עליהם הוצאות אלא יש להורות לנתבעים להשיב את ההוצאות
ששילמו בהליך הראשון.

דיון והכרעה

30.       בפסק הדין מיום 9.1.2020הורה בית המשפט המחוזי שלאחר קבלת דיווח הפסיכולוגית
הקלינית "יחליט בית משפט קמא אם יש בממצאים החדשים כדי לשנות מפסק דינו וינמק את
החלטתו".

עמדת הפסיכולוגית הקלינית, ד״ר רוזן צבי היא ש״אין ספק שקשר עם סבא וסבתא הוא קשר
חשוב מאוד מבחינה פסיכולוגית עבור ילדים, אולם, חשיבות תקינות ואיתנות הקשר עם ההורים
חשובה יותר. כל עוד זה מצב העניינים ושני ההורים מסרבים שהילדים יהיו בקשר עם סבא וסבתא,
להכניס את הילדים לעין הסערה אינו תואם את רצונם וחשוב מזה - אינו תואם את טובתם".

לאור דיווח ד״ר רוזן צבי, ועמדות התובעים והנתבעים לא מצאתי לשנות מפסק הדין מיום
16.6.2019בגדרו נדחתה התביעה לקבעת הסדרי שהות של התובעים עם הקטינים, זאת משום שגם
לאחר שמיעת הקטינים מצאה ד״ר רוזן צבי שחידוש הקשר עם התובעים "אנו תואם את רצונם
וחשוב מזה - אינו תואם את טובתם" של הקטינים.

כאמור בפסק הדין מיום 16.6.2019 : "המפתח לחידוש הקשר בין התובעים לקטינים הוא
שיקום הקשר בין התובעים לנתבעים. משעה שאין בידי בית המשפט לכפות על הנתבעים לשקם את
הקשר עם התובעים, נותר רק לקוות שעם הזמן ישכילו הצדדים שניהם לפעול בכוחות עצמם לשיקום
הקשר ולחידושו". גם אם הקשר בין התובעים לנתבעים לא ישוקם, טוב יעשו הנתבעים אם יכוננו
קשר כלשהו בין הקטינים לתובעים, אפילו "מרוחק וצונן הכולל ברכת חג שמח פעמיים בשנה", שיהא
בו ללמד את הקטינים על משמעות חשיבות הקשר המשפחתי גם בעתות כעס ופגיעה. זה המקום לציין
שאין בהתבטאויותיהם הקשות של התובעים כלפי הנתבעים לכל אורך ההליך, לרבות בהודעתם מיום
2.8.2020כדי לסייע לחידוש הקשר ביניהם, ולמרבה הצער אף להרחיק גם אפשרות כזו, וחבל.

31.       יוזכר שפסק הדין מיום 16.6.2019ניתן על סמך הסכמה דיונית של הצדדים מיום 5.3.2019
שיינתן פסק דין על יסוד החומר בתיק, לרבות התסקיר וללא חו״ד אחרת, וללא חקירות הצדדים או
של העו״ס שערכה את התסקיר. כפי שפורט בפסק הדין האמור, אף שהתובעים הטיחו בעורכת
התסקיר האשמות קשות, בחרו הם, במודע, לוותר על חקירתה. ומשמעות הדברים ברורה.

התוצאה

32.        התוצאה היא שפסק הדין מיום 16.6.2019לא ישונה. עם כל הצער שבדבר, התביעה לקביעת
הסדרי שהות של הקטינים עם התובעים נדחית.

33.        לעניין הוצאות ההליך - בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לא בוטלו ההוצאות
שנפסקו בפסק הדין מיום 16.6.2019או בהחלטת הביניים בעניין חו״ד המומחה, וטענת התובעים
בעניין זה שגויה. מובהר שאלה לא בוטלו והנתבעים אינם חייבים בהשבת הסכומים שנפסקו לזכותם.
לאור ההוצאות שנפסקו עד כה, ובהינתן שהתובעים הם ששילמו את שכרה של ד״ר רוזן צבי, ומשעה
שהתובעים לא עמדו על ניהול ההליך לאחר קבלת דיווח ד״ר רוזן-צבי - אין צו להוצאות נוספות.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

ניתן היום, ג׳ אלול תש״פ, 23אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

קרן גיל, שופטת