פס"ד בערעור שעניינו מזונות ילדים במשמורת משותפת והסדרי שהות שווים (עמ"ש 4202-02-20)

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 18.12.19(כב׳ סגה״נ השופט נ. פישר), הקובע כי החל ממועד פסק הדין אין המשיב חייב עוד במזונות הקטינים, ילדי הצדדים וכי כל אחד מההורים יישא במזונות הקטינים כאשר הם שוהים במחיצתו וידאג לכל מחסורם. כך נקבע כי ככל שלא ישכילו הצדדים להתנהל כאמור, יפתח על ידם חשבון משותף בו יפקיד כל אחד מהם סך 3,000₪ וממנו יכוסו צרכי הקטינים. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין הוא מורה על השבת מזונות זמניים ששולמו, וכן לא נפסקו הוצאות.

הרקע לסכסוך והממצאים בפסק הדין

1.         הצדדים נשאו זל"ז ביום 25.3.93, ולהם שלושה ילדים: הבכורה ילידת 11/05ותאומים ילידי 11/06.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני ביום 7.1.18, והתגרשו בחודש יולי 2018.

על פי המוסכם רכש המשיב את חלקה של המערערת בבית המגורים תמורת סך של 1,250,000 ₪.

כך נקבע כי המשמורת והסדרי השהות יהיו כמפורט בתסקיר מיום 19.6.17, היינו משמורת משותפת והסדרי שהות שווים (לינה אצל כ״א מהצדדים בשבעה לילות מתוך 14).

עוד הוסכם כי מזונות הקטינים יקבעו על ידי בית משפט לענייני משפחה.

2.         ביום 30.11.16חויב המשיב, ע״פ קביעת בית המשפט לענייני משפחה, בתשלום מזונות זמניים בסך 1,250₪ לחודש לכל ילד ובסה"כ 3,750₪ לחודש.

3.         ביום 18.12.19ניתן פסק הדין נושא הערעור, הקובע, כאמור, כי החל ממועד פסק הדין אין המשיב חייב בתשלום כלשהו לידי המערערת בגין מזונות הקטינים.

הנימוקים לתוצאה האמורה, על פי המפורט בפסק הדין:

השתכרות שני הצדדים דומה- כ 12,000₪ לחודש.

לכל אחד מהצדדים נכסי מקרקעין בשווי של כמיליון וחצי ₪.

טענות כל אחד מהצדדים ביחס להשתכרותו ונכסיו של משנהו לא הוכחו, וכן לא הוכחה טענתה המרכזית של המערערת לפיה למשיב הכנסה נוספת מעיסוקו בתיווך. משכך, לא הצליחה המערערת להוכיח כי בנסיבות העניין על המשיב לשלם מזונות לקטינים שעה שהמשמורת משותפת וההכנסות "דומות אם לא זהות".

עוד ציין בית המשפט כי ביום 30.11.16נפסקו מזונות זמניים על יסוד הצהרת המערערת כי אינה עובדת, עובדה שהשתנתה זמן קצר לאחר מכן.

בנסיבות אלו, ועל יסוד השוויוניות במצבם של ההורים שהשתכרותם ורכושם שווה והמשמורת משותפת, נקבע כאמור כי המשיב אינו חייב עוד לשאת במזונות הקטינים בעת שהם שוהים עם המערערת.

מכאן ערעורה של המערערת.

תמצית טענות הצדדים

4.         לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בקביעותיו לפיהן שכרם של הצדדים ושווי רכושם- שווה.

לטענתה, שווי נכסיו של המשיב עולה בכמיליון ₪ עד מיליון וחצי ש"ח, לפחות, על שווי נכסיה שלה.

גם הכנסותיהם אינן שוות: המערערת עובדת במשרה מלאה משך 7שעות ביום ושכרה בממוצע 10,900. לעומת זאת, המשיב עובד במחלקת התברואה בעיריית תל אביב. היקף משרתו בפועל 2-3שעות ביום ושכרו 13,500₪ נטו לחודש. בנוסף הוא זכאי לקצבת נכות בסך 1,666₪ לחודש, ולמחצית שכר דירה המתקבל מדירה שהוא שותף בה יחד עם אחיו בסך 1,750₪. כל הנ"ל מביא לפער בסך 6,000₪ בהשתכרות הצדדים מבלי להביא בחשבון את הפער בשעות העבודה של כ״א מהם. בנוסף, עובד המשיב כמתווך עצמאי ויש לו הכנסות נוספות, או למצער אפשרות להכנסות נוספות.

המערערת הפנתה לחקירתו של המשיב ממנה עלה, לטענתה, בבירור, כי אכן למשיב הכנסות נוספות ממשיות מעבודתו כמתווך בנוסף לעבודתו בעירית תל אביב כשכיר כמפורט לעיל.

לטענתה, בנסיבות אלו יש לחייב את המשיב בתשלום סך 1,250עבור מזונות כל אחד מהקטינים, וחלוקת ההוצאות החריגות ביחס של 80אחוז על המשיב ו-20אחוז עליה.

5.         לטענת המשיב, פסק הדין נכון וצודק.

המערערת לא דיווחה אמת ביחס לנתוני השתכרותה ערב הדיון בשאלת המזונות הזמניים והתברר כי שכרה הינו בסך 9,232₪ נטו לחודש בממוצע.

זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מהצדדים שוויוניים לחלוטין (7לילות בשבועיים).

הטענות בדבר פערים ברכוש ובהשתכרות הינן דמיוניות ללא בסיס במציאות:

בית המגורים שרכש המשיב שווי 2.2מיליון ₪ ועליו רובצת משכנתא בסך 700,000 ₪ ומכאן ששוויו הנקי- 1,450,000 ₪.

למערערת זכויות בבית ששוויו 1,480,000 ₪, ללא משכנתא.

למשיב חובות מתקופת החיים המשותפת.

אמנם למשיב זכויות במחצית דירת מגורים, אך זכויותיו "משועבדות" לטובת פירעון חוב מכח פסק דין ואין לו כל הכנסה מדירה זו.

הכנסת המערערת עולה לסך 11,750₪ נטו בממוצע לשנת 2018והיא מקבלת את כל המענקים בגין הקטינים.

הכנסת המשיב מעבודה כשכיר עומדת ע"ס 10,218₪ נטו לשנת 2018, וכן קצבת נכות בסך 1,600₪. אין לו הכנסות נוספות.

המשרה היא משרה מלאה גם אם בפועל הוא עובד 3שעות ביום ונאסר עליו לעבוד בעבודה נוספת.

מכאן כי הכנסות הצדדים אכן דומות.

דיון והכרעה

6.         טענות הצדדים נוגעות לשאלת רכושו ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מהם, כאשר אי שוויון בנתונים אלו מביא לחיוב בתשלום מזונות, שעה שחלוקת זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים שוויונית.

מדובר, אפוא, במחלוקת עובדתית גרידא.

בשאלה עובדתית זו הכריעה הערכאה הדיונית כי הן הכנסות הצדדים והן רכושם שווים ומתוך שכך נקבע כי אין לחייב את המשיב בתשלום מזונות.

אף שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים, לסברתנו בנסיבות העניין שבפנינו אין מנוס מלהתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, כפי שיפורט להלן.

מיד יאמר כי מהנתונים שבפנינו עולה כי שווי רכושו של המשיב גדול יותר מרכושה של המערערת, וכך הדבר באשר לפוטנציאל ההשתכרות הגבוה יותר של המשיב ביחס להשתכרותה של המערערת. הכל כפי שיפורט להלן.

רכוש

7.         אין מחלוקת כי למערערת דירת מגורים אחת, וכי למשיב דירת מגורים וכן מחצית הזכויות בדירה נוספת.

בית המשפט בפסק דינו כלל לא התייחס לזכויות המשיב בדירה נוספת, אלא יצא מתוך הנחה כי לכל אחד מהצדדים דירה אחת המשמשת למגוריו, וכך אין הוא מתייחס לטענות הצדדים ביחס לחובות הרובצים על כל דירה. בעניין זה אין ממצאים עובדתיים בפסק הדין, לבד מהקביעה כי לכל צד זכויות במקרקעין בשווי 1.5מיליון ₪ (סע׳ 3לפסק הדין).

ע"פ העובדות שנפרסו הן בפני בימ"ש קמא והן בפנינו, המערערת רכשה באפריל 2018דירה תמורת סך 1,485,000 ₪ בגינה נלקחו הלוואות (שאינן רשומות כמשכנתא) בסך 300,000₪ (הוצגו מסמכים).

המשיב רכש את זכויות המערערת בדירה המשותפת שהוערכה בשנת 2017בסך 2,200,000 ₪ ועליה משכנתא בסך 750,000 ₪.

הפער בשווי נכסים אלו- כ- 400,000 ₪.

לכך יש להוסיף את זכויות המשיב במחצית דירה נוספת, שגם אם יתקבלו טענותיו כי שוויה מיליון ₪, כלומר זכויותיו בה חצי מיליון ₪ והחוב שהוא מייחס אליה 250,000₪, הרי נותר שווי נקי בסך 250,000₪ לפחות (פרוטוקול מיום 29.7.20, עמי 8שורות 5־3). ודוק, המשיב טוען כי הזכויות בדירה זו "משועבדות" כאשר בפועל הוא מודה כי אין מדובר בשעבוד אלא בחוב מוסכם, אשר עוגן בפסק דין מוסכם, בינו לבין אחיו. ל"שיעבוד" שכר הדירה להבטחת חוב זה, אין כל אסמכתא. החוב לחוד וההכנסה לחוד.

היינו, כבר בשלב זה אנו מגיעים לשווי נכסים גבוה יותר למשיב על פני המערערת בסך 650,000 ₪ לפחות. כך, למשיב הכנסה משכר דירה בסך 1,750 ₪ לחודש.

שכר

8.         שכרם של הצדדים אינו דומה ואינו שווה.

מעיון בטופס 106של המערערת לשנת 2018עולה כי הכנסתה ברוטו לשנה 184,919₪ (מוצג מש/10).

טופס 106של המשיב לשנת 2018מצביע על הכנסה ברוטו שנתית בסך 209,206(נספח ט' לערעור).

היינו, פער שנתי בברוטו בסך 24,200₪ וחודשי בסך 2,000₪. למעלה מ1,000₪ נטו. ואולם למשיב הכנסות נוספות: קיצבת נכות בסך 1,666₪ ומחצית שכ״ד המתקבל ממשכורתו הנוספת בסך 1,750₪, היינו הפער הכולל הוא בסך כ- 4,400 ₪ לפחות.

בנוסף, על פי הנתונים והעדויות, למשיב פוטנציאל השתכרות גבוה יותר מזה של המערערת:

מעבר לכך שלמשיב שעות פנויות רבות יותר, שכן הוא עובד כשכיר כשלוש שעות ביום ואילו המערערת עובדת כשבע שעות ביום, הרי שבפועל הוכח כי המשיב עבד כמתווך וקיבל שכר בגין עבודתו זו. הדבר עולה במפורש מעדותו של המשיב אשר לא הכחיש כי בשנת 2016השתכר מעיסוקו זה כ- 30,000₪. ולאחר מכן השתכר מעסקה אחת סך 6,700₪. סכום שאינו מבוטל כלל וכלל.

המשיב לא הצליח להסביר מדוע לאחר שנת 2016לא היו לו הכנסות מעיסוקו זה, לבד מטענתו לפיה הורחק מהבית. טענה זו אינה משכנעת. נראה לכאורה כי אין למשיב מוטיבציה להגדיל הכנסותיו שעה שהדבר ישפיע על חיובי המזונות, אך אין ספק כי יש למשיב פוטנציאל השתכרות משמעותי מעבר לשכרו מעבודתו כשכיר.

ודוק, ההכנסות כעצמאי פחתו במידה ניכרת עם פרוץ הסכסוך בסוף שנת 2016או בתחילת שנת 2017(מועד הגשת התביעה בימ״ש קמא).

9.         הנה כי כן, נמצא כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא שגויים:

רכושו של המשיב גדול יותר בכ -650,000₪ מזה של המערערת.

ההכנסה בפועל מעבודתו כשכיר גבוהה בכ- 4000ש״ח לחודש ופוטנציאל ההשתכרות של המשיב גבוה יותר, למצער כ-30,000₪ לשנה, כפי שהיה עובר לסכסוך.

בנסיבות אלו אנו סבורים כי היה מקום לקבוע חיוב במזונות שישלם המשיב למערערת בגין מזונות הקטינים בזמני השהות של הקטינים במחיצתה.

סכום המזונות

10.        כפי שנקבע בפסיקה יש לאמוד את צרכיו של קטין השוהה בשני בתים בשיעור של למצער 2,250 ₪ לחודש (ראו , כדוגמה רמ"ש 59188-10-18ני נ. ני (2018) ; עמ״ש (חיפה) 56000-10-18פלוני ני פלונית (2019); עמ"ש (חיפה) 20634-04-18פלוני ני פלונית (2019) ורבים אחרים).

מכאן כי במחצית הזמן, היינו בעת שהייתו אצל המערערת, צרכיו של קטין הוא מחצית הסכום, היינו 1,125₪

נוכח הממצאים דלעיל, ובהתייחס לפערי היכולות שבין הצדדים, אנו סבורים כי על המשיב להשתתף במזונות כל אחד מהקטינים, בזמני השהות אצל המערערת בסך 700₪ לחודש, וכך אנו מורים.

11.       לפיכך נקבע כדלקמן: המשיב יישא במזונות הקטינים בסך 2,100₪ לחודש (700₪ לכל קטין).

החיוב יישא הפרשי הצמדה למדד אשר יעודכנו אחת לשלושה חודשים ללא חיוב למפרע.

תוקף החיוב עד מלאות לכל ילד 18שנה או עד סיום התיכון, ע״פ המאוחר.

בנסיבות העניין איננו מחייבים במזונות בתקופת השירות הצבאי.

הצדדים יחלקו בהוצאות החריגות (בריאות וחינוך) בחלקים שווים ביניהם.

קצבאות המשולמות בגין הקטינים: קצבת ילדים וקצבת חינוך המשולמת בתחילת כל שנה יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.

תוקף פסק הדין מיום מתן פסק דינו של בימ"ש קמא (18.12.19).

עד למועד זה תחול ההחלטה למזונות זמניים.

12.       המשיב יישא בהוצאות הערעור בסך 5,000₪.

העירבון שהפקידה המערערת יושב לה ע״פ פרטים שתמסור במזכירות.

13.       ניתן לפרסום ללא פרטי שמות הצדדים.

ניתנה היום, י״ב אב תש״פ, 02אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.