פס"ד העוסק במתווה דיוני ומהותי של החזר הוצאות לאפוטרופוס (תמ"ש 15474-01-20)

ברקע הדברים יאמר, כי עניינו של ד׳ מוכר לבית המשפט מהליכים קודמים וממושכים הנוגעים לסוגיית זהות האפוטרופוס שימונה לו וסביב מכירת משקו החקלאי. תחילה, היתה זו תביעתו של ד׳ עצמו, תביעה שהתקבלה, כנגד נכדו לביטול הסכם למכירת זכויותיו במשק לנכדו (פסק דין מיום 26.10.17 בתמ״ש 32032-06-16. לאחר מכן, בשלב בו המבקשת כבר החלה לשמש כאפוטרופא לד׳, אושרה מכירתו של המשק לצדדי ג׳ אחרים בהחלטתי מיום 7.2.19 בתיק א״פ 63684-07-18 בתמורה לסך של 2,000,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת, אביה ד׳ מתגורר בביתה מחודש אפריל שנת 2015 והוצאותיו מומנו על ידה מאותה עת.

המבקשת העמידה בבקשתה את הוצאות ד׳ בתקופה שבין-27.2.18 ועד 1.3.19 על סך 125,808 ₪ ; בתקופה שבין 1.3.19 ועד 30.7.19 על סך 42,920 ₪. בנוסף, הוצאות רפואיות ונוספות בגין מגורים של ד׳ בביתה מחודש אפריל 2015 ועד ליום 27.2.18 הועמדו על סך 356,456 ₪. בנוסף, עתרה המבקשת להוצאות משפטיות והוצאות כלליות בסך 140,995 ₪ (והגדירה את הוצאות המשפט כמהוות 90% מסך הוצאות אלה). כאמור, סך הכל עתרה המבקשת להחזר הוצאות ושכר טרחתה כאפוטרופא בסכום של 666,179 ₪.

המבקשת צרפה לבקשתה תיעוד בגין הוצאות שבחלקו הארי נוגע להוצאות משפטיות שהוצאו במהלך השנים.

בתחשיב החזר ההוצאות לו עותרת, נסמכת המבקשת על שיעור סל המחייה שנקבע עבור ד׳ ע״י ב״כ היועמ״ש בחודש אוגוסט 2018 העומד על סך 16,000 ₪ לחודש.

בבקשה צוין, כי הכנסתו של ד׳ שאמנם, עמדה, בתחילה, על סך 5,216 ₪ לחודש על פי הפרטה עמדה למעשה על סך גבוה יותר של 5,516 ש״ח. כן נטען, כי מיום 1.3.19 הכנסתו של ד' גדלה בסכום נוסף של כ- 1,800 ₪ לחודש כתוצאה מהשכרת חנויות שבבעלותו.

ב״כ היועמ״ש בתגובתו סבור, כי יש להשיב למבקשת הוצאות שהוצאו רק מיום מינויה כאפוטרופא ועד לתאריך 31.7.19, מועד קבלת מלוא הכספים בגין מכירת המשק שאז למעשה, הוצאות ד' החלו להשתלם מכספי התמורה שקיבל ממכירתו.

צוין בתגובת ב״כ היועמ״ש, כי הכנסתו של ד' עמדה על סך של כ-5,200 ₪ ולאחר מכן גדלה מיום 1.4.19 לסכום של 7,416 ₪ לחודש. בהתאם לסל מחייה שנקבע בסכום של 16,000 ובקיזוז הכנסתו של ד' (על פי השינויים שחלו בגובה ההכנסה), סבורה ב״כ היועמ״ש כי יש להשיב למבקשת סכומים ששולמו על ידה להשלמת סל המחייה באופן הבא: לתקופה שממועד מינויה כאפוטרופא ועד לחודש מרץ 2019 (כולל) סכום של 140,192 ₪ (על פי תחשיב של 15 חודשים * 10,784 ₪) ומהתקופה שמ- 1.4.19 ועד 31.7.19 (מועד קבלת הכספים ממכירת הנכס) סכום של 42,920 ₪ (על פי תחשיב של 5 חודשים *8,584 ₪).

כן סבורה ב״כ היועמ״ש כי יש להשיב למבקשת הוצאות בגין טיפול רפואי, רכישת אביזרים והוצאות משפט בסכום כולל של 26,751 ₪ בלבד, וזאת בהתייחס להוצאות קונקרטיות שפורטו בבקשה.

דיון והכרעה

בפתח הדברים יצוין, כי אף שהבקשה הוכתרה כ״בקשה לפסיקת שכר טרחת אפוטרופוס", עתירת המבקשת הינה למעשה להשבה בלבד של הוצאות ששילמה לטענתה לטובת אביה גם בתקופה שטרם מינויה כאפוטרופא עבורו.

אלא, שכפי שאבהיר להלן גדריו של הליך זה מאפשרים להידרש להוצאות ששילמה המבקשת לטובת ד' בתקופה שמיום מנויה כאפוטרופא ולא לתקופה קודמת. אף לא ראיתי כל הנמקה מבוררת בדין לה נדרשה האפוטרופא, לפיה אכן ניתן להשיב לה כספים שלטענתה הוצאה לפני שמונתה כאפוטרופא. הבקשה, כאמור, הוכתרה כבקשה לפסיקת שכר טרחה לאפוטרופוס ועם המשיבים לה נמנה ב״כ היועמ״ש כמשיב בתפקידו כמפקח על פעולותיו של אפוטרופוס בענייני רכוש.

בעוד המבקשת עותרת גם להחזר הוצאות ששילמה לטענתה מעת מעבר אביה להתגורר בביתה בשנת 2015 (בטרם מונתה כאפוטרופא) היא נסמכת על סל מחייה שנקבע לד׳ ע״י ב״כ היועמ״ש בשנת 2018.

מעבר לכך שהוצאות ד׳ שנקבעו בסל מחייה בשנת 2018 אינן בהכרח משקפות את הוצאותיו שנים קודם לכן, הרי שבאותן שנים לא מונה לד׳ אפוטרופוס וסוגיית מקור הכספים ששימשו עבור תשלום ההוצאות הנטענות מצריכה בירור עובדתי. האכסניה המתאימה לבירורן של טענות כגון דא אינה בגדרי הליך זה, הנבחן בראי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ״ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") ותקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופוסים) התשמ״ט- 1988 (להלן: "תקנות הכשרות המשפטית").

ההוראות הרלוונטיות לענייננו הן הוראותיו של סעיף 55 לחוק הכשרות המשפטית, אשר קובע, כי "ההוצאות הסבירות שהאפוטרופוס הוציא במילוי תפקידו חלות על האדם שהוא אפוטרופסו, ורשאי האפוטרופוס להחזירן מנכסי אותו אדם״ (שם ; הדגשות לא במקור - ב.ש).

אנו רואים, כי סעיף זה מתווה בין היתר שתי דרישות יסוד לשם אישור ההוצאות, והן שההוצאות תהיינה סבירות, וכן שתוצאנה במסגרת מילוי תפקידו של האפוטרופוס.

משכך, סבורני, כי קו פרשת המים להכרעה בבקשה עובר ככלל במועד מינויה של המבקשת כאפוטרופא ולא במועד המוקדם לכך, בו טרם מילאה המבקשת תפקיד של אפוטרופא.

בהקשר זה - ומבלי שיהא בכך כדי לקבוע ממצאים עובדתיים קונקרטיים באשר למקרה שלפני - יוער, כי לכאורה מקום בו אפוטרופוס דורש מהאדם שעל ענייניו הוא אמון גם להשיב לו כספים שהוציא עוד בטרם מינויו, לשם טיפול בענייניו, עלולה אף להתעורר שאלה באשר לניגוד עניינים פוטנציאלי בין האדם ובין אפוטרופסו. דומה שגם לניגוד העניינים הפוטנציאלי הנ״ל כיוון חוק הכשרות המשפטית, כאשר תחם את החזר ההוצאות למועדים שלאחר מינוי האפוטרופוס, ולא קודם לכן.

כפועל יוצא, דומה כי תובענה להשבת כספים ששולמו לפי הנטען בשם האדם שמונה לו אפוטרופוס איננה יכולה להתברר במסגרת הליך לאישור הוצאותיו של אפוטרופוס, כי אם באמצעות תובענה כספית בעילה מבוררת כנגד האדם שמונה לו אפוטרופוס.

בהתאם, בחינת הוצאות שהוציאה המבקשת לטובת ד׳ תעשה בגדרי התקופה החלה מעת מינויה כאפוטרופא ביום 27.2.18 ועד ליום 31.7.19, שאז קיבל ד׳ את מלוא כספי התמורה ממכירת המשק והחלו הוצאותיו להשתלם מכספיו שלו.

למועדים שננקבו לעיל, ב״כ היועמ״ש אינו חולק עקרונית על עצם זכאותה של המבקשת להחזר הוצאות אלא על היקפן, כאמור. עיקר המחלוקת הינו ביחס לרכיב השבת הוצאות משפטיות וכלליות לו עתרה המבקשת שהועמד על ידה על סכום כולל של 140,995 ₪.

ביחס לתקופה שמיום מינויה ועד לחודש פברואר 2019 (כולל). דומה כי סך ההוצאות שסבור ב״כ היועמ״ש כי יש להשיב למבקשת עד לחודש מרץ 2019 (כולל) הינו גבוה מסך ההוצאות שנתבקשו על ידה, בשים לב כי לטענת המבקשת הכנסתו של אביה עמדה כבר מיום מינויה על סך 5,516 ₪ (300 ₪ יותר מתחשיב ב״כ היועמ״ש המכיל גם הכנסה נטענת בגין קבלת דמי שכירות).

על פי תחשיב סל מחייה של ד׳ שהועמד ע״י ב״כ היועמ״ש על סך 16,000 ₪ (על פי הפרטה שצורפה לבקשה) ובניכוי כספי הכנסתו של ד׳ בסך 5,516 ₪ לחודש, יוצא כי הוצאות המבקשת עומדות לתקופה שמעת מינויה ועד לחודש פברואר 2019 (כולל) על סכום כולל של 125,808 ₪ (על פי תחשיב של 10,484 ₪ *12חודשים). קרי, כפי הסכום לו עתרה המבקשת. בהתאם, הנני מתיר השבתו של סכום זה למבקשת מכספי ד׳.

ביחס לתקופה שמחודש מרץ 2019 (עת נטען בבקשה כי הכנסתו של ד׳ גדלה ב-1,900 ₪ לחודש) ועמדה על 7,416 ₪ לחודש עומדות הוצאות המבקשת על סכום כולל של 42,920 ₪ לחודש (על פי תחשיב של 8,584 ₪ * 5 חודשים). קרי, כפי הסכום לו עתרה המבקשת. בהתאם הנני מתיר השבתו של הסכום למבקשת מכספי ד׳.

רכיב ההוצאות המרכזי לגביו חלוקים הצדדים, הינו עבור הוצאות משפט והוצאות כלליות. מהטעמים האמורים לעיל ביחס לתחימת גדרי התובענה, מקובלת עליי בעיקרה עמדת ב״כ היועמ״ש המתמקדת בהוצאות ובהליכים משפטיים שהתנהלו מעת מינוי המבקשת כאפוטרופא.

יוער, כי המבקשת פירטה בבקשתה הוצאות בגין רכיב זה שלא בחלוקה למועד ביצוע התשלומים אלא במתייחס להליכים משפטיים שהתנהלו ותשלום כללי לנותני שירותים כדוגמת עורכי דין, פרסום ואגרות, שמאי, טיפול שיניים לד׳ ורכישת כורסאות גב. המבקשת צרפה לבקשתה 33 מסמכים במספר הכוללים, בין היתר, קבלות בגין הוצאות משפט והוצאות כלליות בגינם עתרה, כאמור, לסכום כולל של 140,995 ₪.

לבד מכך שלא הוצגה ביחס לכל הוצאה קבלה קונקרטית (בדגש על הוצאות פרסום ואגרות) מרבית ההליכים המשפטיים בהם נקבה המבקשת התנהלו טרם מינויה כאפוטרופא, שכאמור אין מקום להידרש להם ולהוצאות בגינם בגדרי הליך זה, מהטעמים שפורטו לעיל. לכל היותר, בגדריו של ההליך שלפני ניתן להידרש להליכים שלאחר מינויה כאפוטרופא. קרי, הליך הבקשה לאישור פעולה למכירת המשק של ד׳ (א״פ 63684-07-18) במסגרתו יוצגה על ידי שלושה באי כוח שהוחלפו- עו״ד ג.ש, עו״ד א.פ. ועו״ד ת.י. ; בהקשרם צורפו קבלות בסכום כולל של 28,612 ₪ וכן הוצאה בסך 3,750 עבור חוות דעת שמאי (אף שהסכום אינו מוכחש, לא ראיתי שצורפה קבלה של ממש).

הואיל ומדובר בהליכים שהתנהלו לאחר מינוי המבקשת כאפוטרופא בעניינו של ד׳, הנני מתיר החזר הוצאות משפט למבקשת בסכום של 28,612 ₪ בתוספת הוצאות חוות דעת שמאי בסך 3,750 והחזר אגרה בגין פתיחתו בסך 477 ₪ ופתיחת הליך זה בסך 483 ₪. בסה״כ הוצאות משפט בסך 33,322 ₪.

בנוסף, וככלל יוער, כי צורפו קבלות שבחלקן מתייחסות למועד שלפני מינוי המבקש ובחלקן לא ברור בהכרח מהו הקשרן לעניינו של ד׳ ולצרכיו אף שעסקינן בקבלות שלאחר מועד מינוי המבקשת (כדוגמת קבלות בגין פרסום בעיתונות ורכישת אביזרים שונים ב״לילו וטורי״ 5.5.19).

ביחס להוצאות כלליות אלה , ב״כ היועמ״ש סבור, כי ניתן לאשר למבקשת החזר הוצאות בגין טיפולי שיניים לד׳ בסך 6,520 ₪ על פי קבלה מיום 2.8.16 ורכישת כורסא מד״ר גב בסך 5,000 ₪ על פי קבלה מיום 11.1.18. הגם שעל פניו מדובר בהוצאות שהוצאו לפני מינוי המבקשת כאפוטרופא, בשים לב לעמדת ב״כ היועמ״ש ובהתחשב בכך שלא היתה מחלוקת שעסקינן בהוצאות שהוצאו לצרכיו הישירים של מר ד׳, בשים לב לסבירות ההוצאות ונחיצותן מצאתי לאשרן גם בגדרי הליך זה על מנת למנוע הצורך לנקוט בהליך אחר אך בגין הוצאות אלה.

לצד זה, מצאתי מקום להתיר החזר הוצאות למבקשת בגין קבלות שהוצאו בתקופה שלאחר מינויה וניתן להניח קיומו של קשר בינן לבין הטיפול בצרכיו של די. כך, קבלות למשרד הפנים בגין עובד זר מיום 4.6.18 בסכום כולל של 340 ₪ (170 ₪, כל אחת) ; הוצאות לצבר שירותי רפואה אישפוז בית מיום 30.12.18 בסך 330 ₪ ; קבלה בסך 1,500 ₪ לטובת ד״ר מ.ל. מיום 14.3.18 ; כורסא בסך 2,280 ₪ על פי קבלה מיום 1.5.19 . סה״כ בגין הוצאות כלליות אלה - 4,450 ₪ .

הסעד האופרטיבי

במכלול האמור ובנימוקים שפורטו הנסובים ביחס לתקופת מינויה של המבקשת כאפוטרופא, הנני מאשר למבקשת החזר הוצאות מכספי ד׳ בסכום מצטבר של 218,020 ₪ בלבד, על פי הפירוט כדלקמן:

א.         החזר הוצאות טיפול בד׳ עבור התקופה שמיום מינויה 27.2.18 ועד ליום 31.7.19 בסכום כולל של 168,728 ₪.

ב.         החזר הוצאות משפטיות בסכום של 33,322 ₪, החזר עבור טיפולי שיניים וכורסה אורטופדית בסך 11,520 ₪ והחזר הוצאות כלליות בסכום של 4,450 ש״ח .

העתירה להחזר הוצאות טרם תקופת מינויה של המבקשת כאפוטרופא נדחית (למעט האמור לעיל), בגדרי הליך זה. אין בכך כדי למנוע מהמבקשת לפעול כהבנתה ביחס להוצאות נטענות אלו בהליך מתאים אחר, ככל שהיא אמנם סבורה שקנוי לה סעד כספי כנגד ד׳, ממקורותיו הוא.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה על אודות הצדדים ובאי כוחם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ״ד תמוז תש״פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.