En

צור קשר

checked

השופט אסף זגורי: פס"ד פרשנות הסכם שלום בית ולחילופין גירושין וקביעת הסדרים על ידי בית המשפט כאשר ההסכם שותק

בית משפט לענייני משפחה בנצרת


תה"ס 589-07-20 א.ס. נ' א.ס. – תביעת האשה לאכיפת הסכם

 

תה"ס 71981-06-20 – א.ס. נ' א.ס. – תביעת האיש לאכיפת הסכם

 

בפני כבוד השופט, סגן הנשיא אסף זגורי

 

1. השאלות שמבקשות מענה:

מהו המועד אשר ממנו ואילך יש למנות את 36 החודשים שהתובעת רשאית לעשות שימוש בדירת המגורים בה חיו הצדדים יחד עד יוני 2020 לאור הסכם שלום בית לחילופין גירושין?

אם מתקבלת פרשנות האשה שלפיה היא רשאית להמשיך לעשות שימוש בדירה לאחר הגירושין לעוד 36 חודשים – האם רשאי האיש לשוב ולגור עמה בדירה מכוח הוראות בהסכם המתייחסות לאפשרות שכזו בפרק המזונות שבהסכם.

הרקע והסכמי הממון השונים:

הצדדים הינם בני זוג יהודים, תושבי העיר *** ולהם 4 בנות קטינות. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2/2/2004.

המדובר על צדדים שערכו שורה ארוכה של הסכמי ממון ביניהם אותם דאגו לאשר בבית משפט זה החל משנת 2004 וכלה בשנת 2014. הסכם נוסף נכרת ואושר בבית הדין הרבני בשנת 2016. אין ספק כי ההסכמים הראשונים שנכרתו בין הצדדים נועדו להגן על רכוש שצבר האיש לפני הנישואין (הסכם טרום נישואין מיום 25/1/2004 המעגן הפרדה רכושית וזכויות האיש בדירת המגורים ברחוב *** ב***( ורכוש נוסף שהוא קיבל בירושה (חנות ברחוב ה*** ב*** באמצעות הסכם מיום 4/9/2011(. להלן ייסקרו ההסכמים המאוחרים יותר והרלבנטיים למחלוקת.


3.1. ביום 1/12/2013 הגישה התובעת (להלן "האשה"( תביעה רכושית ולאיזון משאבים כנגד הנתבע (להלן : "האיש"(. באותה תביעה ולמרות קיומם של הסכמי ממון קודמים ביקשה האשה להחריג את דירת המגורים ולקבוע שהיא משותפת וכן לקבל מחצית הפרשי זכויות סוציאליות ונכסי נדל"ן נוספים.

התביעה לא התבררה הואיל וסמוך לאחר הגשתה החלו הצדדים לנהל מו"מ להסכם פשרה.

ביום 9/3/2014 התקיים דיון למטרת אישור הסכם ממון שחתמו הצדדים ביום 26/2/2014, כאשר שניהם מיוצגים בידי עורכות דין מטעמם.

המדובר על הסכם שכותרתו "
הסכם ממון – שלום בית ולחילופין גירושין (הפרדת נכסים מלאה(". בסעיף 1 להסכם מבהירים הצדדים כי יחסיהם עלו על שרטון והאיש מבקש שלום

בית והצדדים מעוניינים לתת סיכוי לניסיון זה, אך במקרה של פירוד מבקשים להסדיר כל העניינים שביניהם מראש (רכושיים, משמורת ומזונות(. סעיף זה מבהיר, כי במקרה של החלטה להיפרד, כל שיישאר בין הצדדים הוא עניין הגירושין בלבד ובלשון ההסכם: כך "
שאם יחליטו להיפרד, כל שיוותר בידיהם יהיה הליך הגירושין לבדו וכל היתר יקבל אישור בית המשפט קודם לכן..." (כל הדגשות מעתה ואילך הן שלי א.ז. ולאו דווקא במקור(. כך גם בהמשך בסעיף 2 להסכם שעוסק בגירושין ניכר כי הצדדים ביקשו להבחין בין 2 חלופת: אחת חיים בשלום בית והאחרת גירושין לאלתר בעקבות פירוד (סעיף 2א' להסכם(.

במקרה של פירוד קבעו הצדדים שני הסדרים חליפיים. הסדר אחד כרוך בבגידה אפשרית מצד האשה; במקרה שכזה היא תידרש לעזוב את הבית תוך 90 ימים ממועד הודעת פירוד. הסדר אחר שהוא בכל מקרה אחר של הודעת פירוד מדנה לאשה 36 חודשים של שימוש בדירת המגורים שהיא דירתו וקניינו הפרטי של האיש מלפני הנישואין ולאשה אין זכויות קניין בה.

כאמור, בסעיף 2א' להסכם תחת הכותרת "גירושין", קבעו הצדדים כי במידה ונסיונם לכונן שלום בית ייכשל, הרי שמיד מיום פירוד הם מתחייבים להגיש בקשה משותפת לגירושין.


65. בפרק המזונות שבעמ' 5 להסכם תחת סעיף 5, הסכימו הצדדים שכל עוד הם חיים תחת קורת גג אחת לא ייפסקו מזונות, ברם בסעיף 5יג' להסכם הם קבעו כי, ברגע שתישלח הודעת פירוד באמצעות מסרון, תהיה רשאית האשה לבקש פסיקת מזונות.

בעמ' 5 להסכם בפרק של מזונות הילדים – סעיף 5יד' הוסיפו הצדדים הוראה נוספת שהאיש נסמך עליה בטענותיו:

"
מובהר ומוסכם כי כל עוד הצדדים מתגוררים יחד, אף אם ניתנה הודעת פירוד אך טרם הפרידו מגוריהם, לא ישלם האב מזונות אלא יחול ההסדר הנקוב בסעיף י"ג עד למועד עזיבת האשה ולא יאוחר מ-36 חודשים מעת הודעת הפירוד ו/או בתום 90 ימים ממועד הודעת הפירוד במקרה של בגידה"

בסעיף 2ה' להסכם הוא סעיף המפתח ומהווה סלע המחלוקת ביניהם ולפיכך אצטטו במלואו:

"
במידה וניסיון שלום הבית ייכשל מכל סיבה שהיא, למעט בגידת האישה עליה יהיו ראיות בידי הבעל, יאפשר הבעל את המשך מגוריה של האישה משך 36 חודשים נוספים מיום הודעת הפירוד. עם זאת מוסכם, כי ככל שהאשה תבגוד בבעל ותהיינה ראיות בדבר הבגידה מתחייבת האשה לפנות את הבית תוך 90 ימים מיום הודעת הפירוד. מובהר כי ככל שהאשה תחליט לעזוב קודם ל-36 חודשים ו/או 90 ימים הדבר יהיה נתון לבחירתה".

חשוב להדגיש בהקשר זה הוראות רלבנטיות להסכם שהוספו בפרוטוקול ישיבת אישור

ההסכם:

בית המשפט בחן וסקר עם הצדדים על כל הוראות ההסכם בישיבת אישור ההסכם וביקש הבהרות לחלק מהסעיפים כעולה מפרוטוקול הדיון.

בעמ' 2 שורה 45 לפרוטוקול ישיבת אישור ההסכם הבהירו הצדדים בעניין הודעת פירוד כך:

"
3. לעניין הודעת פירוד ככל שמי מהצדדים יחליט על כך, הרי שההודעה תועבר במסרון או באמצעות דואר או באמצעות דוא"ל ותחול עליה הוראת סעיף 19 להסכם."

בסעיף 5ד' לפסק הדין שאישר את ההסכם נרשם:

"ד. האישור כפוף לאמור בפרוטוקול הדיון והבהרות הצדדים ובית המשפט. "

ההסכם בבית הדין הרבני מיום 14/9/2016:

ביום 14/9/2016 התקיימה ישיבת בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה בה ביקשו הצדדים לאשר "נספח להסכם הגירושין", כאשר ההסכם אליו התייחסו הצדדים הוא ההסכם מיום 26/2/2014 (ראו פסקת "ההואיל" הראשונה במבוא להסכם(.

הצדדים הצהירו בפסקה השנייה לנספח כי פתחו תיק גירושין ביום 1/8/2016 ובסעיף 1 הצהירו שכל יתר ההסכמות מהסכם הממון שנכרת ב-26/2/2014 עומדות בעינן והנספח רק בא להוסיף עליהן.

סעיף 2 לנספח מבהיר כי הוא בא להסדיר עניינים שטרם סוכמו בין הצדדים והיו במחלוקת ביניהם ביחס לתקופת הביניים בין חתימת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין לבין הנספח וכעת בנספח הגיעו לסיכום סופי ומוחלט של עניינים אלה.

הצדדים הסדירו עניין מזונות הבנות המשותפות בסעיפים 1-9 לנספח. סעיף 12 לנספח קובע כי דמי שכירות בגין חנות בטבריה יועברו לאשה כאשר יפתח תיק ברשויות המס על שמה.

בדיון ביום 14/9/2016 הצהירו שני הצדדים לפני בית הדין על הסכמתם להתגרש אך הצהירו כי הם גרים תחת קורת גג אחת ומתכוונים להמשיך ולגור עוד כחודשיים עד לאחר שיתקיים אירוע משפחתי. בית הדין שמע את הצדדים והמליץ להם לשקול שיקום החיים המשותפים לאור העובדה שבנותיהם אינן מודעות להליך הגירושין עדיין. בית הדין אישר הסכמת הצדדים להתגרש ודרש אסמכתא או הודעה על מעבר למגורים נפרדים כתנאי לכך שהצדדים יוכלו לבקש את סידור את הגט.

אין מחלוקת, כי הצדדים המשיכו לחיות תחת קורת גג אחת באותה דירה גם לאחר אישור הנספח בבית הדין הרבני, כאשר לשיטת האיש הדבר נעשה בהסכמה ובהתאם להוראות הסכם הממון משנת 2016 למשך 36 חודשים (סעיף 13( תוך עיכוב הגט במכוון ולשיטת האשה, הצדדים פשוט חזרו לחיות בשלום בית מלא וחזרו בהם מהכוונה להתגרש.

ביום 10/2/2020 הוגשה בקשה לסידור הגט בבית הדין הרבני והגט סודר ביום 19/3/2020.

בחודש יוני 2020 הסלימה מערכת היחסים בין הצדדים, כאשר האשה דרשה מהאיש לעזוב את דירת המגורים, הוא סירב ולדבריה נכנס לדירה בניגוד לרצונה ואו אז היא הגישה בקשת צו הגנה בה"ט 11496-06-20. האיש מנגד הגיש אף הוא בקשת צו הגנה סמוך לאחר מכן בה"ט 35657-06-20 והדיון בבקשות אלו אוחד. מאחר ועלה באופן ברור כי הצדדים אינם יכולים עוד לחיות יחד ולכל צד פרשנות שונה אודות ההסכם ותוקפו ותחילת פועלו (מועד הודעת פירוד(, הוצע לצדדים כי האיש שניתן נגדו צו במעמד צד אחד יישאר מחוץ לדירה והצדדים יגישו תביעות עיקריות בעניין פרשנות ההסכם, יסכימו לקבוע אותן במישרין להוכחות ובהתאם תינתן הכרעה שיפוטית מתאימה. הצדדים הסכימו להמלצה זו של בית המשפט וביום 18/6/2020 ניתן פסק דין מאוחד כדלהלן:

"הצדדים הגישו בקשות הדדיות לצווי הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991 ותובענות אלו נדונו במאוחד על ידי והצדדים אף נחקרו והעידו.

ספק רב, אם עובדות וטענות שהצדדים העלו בדיון הצדיקו מתן צווי הגנה הדדיים ואף אם התשובה בחיוב, ברור שלא לאורך זמן שכן לא מדובר באירוע אלימות של ממש ובית המשפט לא מתרשם כי נשקף סיכון הדדי מצד אחד כלפי משנהו. יחד עם זאת, אין ספק כי דרכם המשותפת של הצדדים הגיעה לסיומה ואף לא נכון כי ימשיכו לחלוק את המגורים ביניהם – דבר שנראה שמשפיע לרעה על שני הצדדים אך בייחוד – על הילדים המשותפים.

בין הצדדים מחלוקת לעניין פרשנות הסכם הגירושין ביניהם ושאלת מועד סיום שהיית המבקשת בדירת המשיב ומחלוקת זו צריכה הכרעה שיפוטית בתקווה שהכרעה זו תביא "לשקט תעשייתי" וסיום המחלוקות.

לפיכך ולאחר ישיבת ההוכחות, ראה בית המשפט לנכון להציע לצדדים להסכים להסדר דיוני כדלהלן:

2 התובענות תימחקנה או תידחנה ללא צו להוצאות תוך שיוסכם

כי המשיב לא ייכנס לדירת המגורים בה גרה המבקשת עד להכרעה בתביעה עיקרית בעניין פרשנות הסכם הגירושין וסוגיית השימוש המבקשת בדירה.

תביעה עיקרית כאמור תוגש על ידי מי מהצדדים תוך 7 ימים מהיום יחד עם תצהיר עדת ראשית ויוגש כתב הגנה עם תצהיר עדות ראשית לאחר 14 יום.

תיקבע ישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה בתביעה העיקרית שתוגש ליום 26/7/2020 וייעשה מאמץ ליתן פסק דין סמוך לאחר מכן.

מהודעות ב"כ הצדדים עולה, כי שתיהן מסכימות להצעת בית המשפט, אך למשיב בקשות שונות בפן הרכושי של שמירת מיטלטלין ובעניין הזמנת תסקיר סעד.

לפיכך ניתן בזה פסק דין מוסכם כדלהלן:

שתי התובענות שבכותרת תימחקנה ללא צו להוצאות.

המשיב, בהסכמתו, לא ייכנס לדירת המגורים בה גרה המבקשת עד להכרעה בתביעה עיקרית בעניין פרשנות הסכם הגירושין וסוגיית השימוש המבקשת בדירה. עם זאת, המבקש רשאי להיכנס לדירה תוך

7 ימים מהיום לאחר תיאום בכתב שיערך בין ב"כ הצדדים לשם איסוף בגדי/אביזרי הצלילה שלו, בגדים, נעליים, מסמכים אישיים וכל כלי העבודה. כן יהיה רשאי המבקש לתעד בוידאו / תמונות את מצב התכולה ופרטיה. הגעת המבקש לדירה תהיה במועד שהילדים לא נמצאים.

כל צד רשאי להגיש תביעה מתאימה בפן הרכושי תוך 7 ימים מהיום בצירוף תצהיר עדות ראשית וכתב הגנה בצירוף תצהיר עדות ראשית יוגש על ידי הצד שכנגד תוך 14 יום לאחר מכן.

אני משריין בזה את יום 10/8/2020 שעה 11:30 כמועד לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה ככל שתוגשנה תביעות מתאימות ועל ב"כ הצדדים להיערך בהתאם. המועד יבוטל אם לא תוגש תביעה מתאימה תוך 7 ימים מהיום.

המזכירות תסגור התיקים ללא צו להוצאות ותמציא לצדדים ולעו"ס ביחידת הסיוע."

ביום 29/6/2020 הגיש האיש את תביעתו כנגד האשה בהתאם לפסק הדין וביום 1/7/2020 הגישה האשה את תביעתה והדיון בשתי תביעות אלה אוחד.

ישיבת הוכחות מאוחדת בתובענות אלו ובתביעה למזונות שהגישה האשה נערכה ביום 10/8/2020, בעלי הדין ועדיהם נחקרו, לאחרונה הוגשו הסיכומים וכעת שעת ההכרעה.

טענות האיש:

האיש טוען כי הצדדים אכן ניסו לחזור לחיות בשלום בית אך זאת בין מועד אישור הסכם הממון במרץ 2014 ועד 1 באוגוסט 2016 (סעיף 7 לכתב התביעה מטעמו(, כאשר הדבר לא עלה יפה פנו הצדדים לבית הדין הרבני באוגוסט 2016 בבקשת אישור הנספח ובקשת אישור הסכמתם לגירושין. לדבריו יש לראות בנספח שנחתם ובאישורו בבית הדין משום "הודעת פירוד" שממנה ואילך יש למנות 36 חודשים שהאשה רשאית הייתה לשהות בדירה. תקופה זו חלפה וכעת עליה לפנות את דירתו.

לדברי האיש אם הצדדים חתמו יחד על בקשה להתגרש ולאישור הנספח בבית הדין הרבני, הרי הם קיימו בדיוק את ההסכמות שבהסכם שלום בית ולחילופין גירושין ויש לראות בכך משום "הודעת פירוד" המפעילה ומכניסה לתוקף את ההוראות למקרה של גירושין.

עוד לדברי האיש, אלמלא הייתה בקשת הגירושין ואישור הנספח מהווים הודעת פירוד, לא היה נערך כלל הנספח שמסדיר עניין המזונות. הוא מפנה לסעיף 5יג' להסכם הגירושין שקובע שעל הצדדים למסור הודעת פירוד לפני שיסדירו את עניין המזונות. לכן משהוסדר עניין המזונות בנספח, לבטח יש לשיטתו לראות באישורו ובאישור ההסכמה להתגרש משום הודעת פירוד משותפת.

לדברי האיש הצדדים ידעו לנהל מערכת יחסים בוגרת תוך שבחרו להמשיך לגור ביחד 36 חודשים נוספים למרות הודעת הפירוד וכאשר הסתיימה תקופה זו, פעלה האשה לחפש דירה שכורה אחרת והצדדים אף סידרו את הגט במהלך 2020.

לדברי האיש, רצה לשמר מערכת יחסים חברית עם האשה ולכן גם לא ניהל מערכות יחסים אחרות מאז הודעת הפירוד אלא רק לאחר סידור הגט ועובדה זו הפריעה ככל הנראה לאשה ולכן הגישה בקשת צו ההגנה.

לאור כל אלה עתר האיש להורות על פינוי האשה מהדירה וחיובה בדמי שימוש ראויים.

טענות האשה:

האשה מציגה עצמה כקרבן של תחכום וערמומיות מצד האיש. לדבריה היא אשת משפחה, מעולם לא רצתה לפרק הזוגיות והמשפחה וגם כאשר אישרה וחתמה על הסכמים שונים עשתה הכל לבקשת האיש וביוזמתו כנגררת ולא כיוזמת.

לדברי האשה, גילתה כי האיש לא היה נאמן לה במהלך הנישואין ולכן פנתה בשנת 2013 לבאת כוחה לייצוג משפטי והגישה כנגדו סדרת תביעות אך הסכימה לאחר מו"מ לחזור לשלום בית לאחר שחתמה על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. לדבריה הנספח בשנת 2016 נערך על ידי האיש הוגש על ידו וביוזמתו והוא כולל ויתורים רכושיים כבדים מצדה על זכויות שלכאורה הסכם שלום הבית מעניק לה. עוד לדבריה, כלל לא הבינה משמעויותיו של הנספח ועל הצדדים היה חובה לאשרו בבית משפט לענייני משפחה כפי שהצהירו בהסכם שלום בית ולחילופין גירושין ולא בבית הדין הרבני.

האשה טוענת כי לאחר חתימת הנספח והדיון בבית הדין הרבני בשנת 2016, נותרו הצדדים בני זוג לכל דבר ועניין, המשיכו לחיות חיי משפחה וזוגיות, לרבות קיום יחסים, טיולים ובילויים משותפים ולמעשה המשיכו בקשר הנישואין ולא חיו בפירוד כלשהו (סעיף 15 לסיכומיה(.

האשה טוענת כי רק בפברואר 2020 פנו בבקשה מוסכמת להתגרש ומופיע בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני כי הדבר נעשה בהתאם להסכם שנערך בערכאה אחרת, כלומר בבית משפט זה. לדבריה זו שוב הוכחה שהגירושין נעשו בפועל בהתאם להסכם שלום בית ולחילופין גירושין ולא מכוח הנספח. לדבריה הצדדים אכן התגרשו ובחודש מאי 2020 היא פתחה תיק יישוב סכסוך כדי להסדיר עניין המזונות, אלא שהאיש החל להלך אימים עליה ולכן הוגשה גם בקשת צו ההגנה בחודש יוני 2020.

לגישת האישה יש למנות את זכותה לעשות שימוש בבית למשך 36 חודשים החל ממאי 2020 ולא מאוגוסט 2016 כטענת האיש וכן עתרה לסעדים נוספים מכוח ההסכם, כגון לעניין העברת החנות על שמה, תשלום רטרואקטיבי של תשלומי שכירות שלא קיבלה לטענתה, תשלום פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪ וכספים נוספים שהאיש קיבל כתוצאה מתביעה נגד

דיון בשאלת המועד ממנו יש למנות את מירוץ הזמן ביחס להודעת הפירוד:

כאמור, המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה ביחס לשאלה מתי נמסרה הודעת פירוד בהתאם להסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר ביום 9/3/2014. וביתר פירוט: האם יש לראות בנספח להסכם מיום 14/9/2016 משום "הודעת פירוד" שאז חלפו כבר 36 חודשים כטענת האיש ולכן האשה צריכה לפנות את הדירה זה מכבר, או שמא יש להתחיל ולמנות את הודעת הפירוד רק ממועד בקשת גירושין מ2/2020 או מועד הגשת בקשת יישוב סכסוך (מאי 2020( ?

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי שני הצדדים צודקים וטועים חלקית: במקרה שלפניי היו שני מהלכים שניתן לראות בהן משום 'הודעות פירוד'. לכן צודק האיש (וטועה האשה( שאומר שהודעת פירוד ניתנה בחודש אוגוסט 2016 או 14/9/2016 כאשר הצדדים חתמו על הסכמה להתגרש בבית הדין הרבני ואישרו הנספח. אבל הוא גם טועה (והאשה צודקת(, כי הצדדים חזרו מיד לחיות בשלום בית. הסדר זה החזיק מעמד עד פברואר 2020 שאז שני הצדדים שוב פנו לבית הדין בבקשת סידור הגט והפעם גם סידרו אותו. רוצה לומר, את מועד הודעת הפירוד יש לראות רק בבקשה לסידור גט מחודש פברואר 2020. זאת, לא מהסיבה שהנספח שאושר בבית הדין הרבני ובקשת אישורו לא מהווים הודעת פירוד, אלא בשל העובדה שהצדדים חזרו לחיים משותפים מיד לאחר אותה הודעת פירוד וחיו בשלום בית ולא בפירוד. גם הרציונל שקבעו הצדדים בהסכם לצרכי מגורי האשה לעוד 36 חודשים לא מתקיים בנסיבות העניין והכל כפי שיבואר להלן.

אין ספק, כי אילו הדברים היו ברורים, חדים ולא נתונים לפרשנויות, "לא היינו כאן", אלא שהצדדים לא זו בלבד שפעלו בדיוק לפי הוראות ההסכמים שהם עצמם ערכו, חתמו ואישרו, אלא הותירו חלל בהסכם, שכן אין בהסכם התייחסות למקרה שניתנה הודעת פירוד ומיד לאחריה חוזרים הצדדים לחיים משותפים. כך גם לא ברור לחלוטין מההסכם כיצד אמורים הצדדים לגור תחת קורת גג אחת למשך 3 שנים אם הם נפרדים? מכאן שנוצר הצורך לפרש את הסכם שלום בית ולחילופין גירושין וכן את נסיבות התנהלות הצדדים כדי להגיע למסקנה הנכונה והצודקת בנסיבות העניין.

על הסכם שלום בית לחילופין גירושין שערכו הצדדים, חלים עקרונות פרשניים שחלים על פרשנות כל חוזה. כפועל יוצא, בדרך כלל כאשר לשון ההסכם ברורה, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם (ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (28/1/2008, פורסם בנבו((. השופט דנציגר קבע בהקשר זה כי תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי( התשל"ג – 1973, שנעשה במסגרת תיקון מס' 2, התשע"א – 2011 (ס"ח 202( תומך אף הוא בגישה לפי ללשון החוזה יינתן משקל מכריע בבוא בית המשפט לפרשו (בע"מ 8457/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 לפסק דינו של השופט דנציגר, 3/1/2012, פורסם בנבו((.

במקרה שלפניי, אין ספק שההסכם מתייחס לשתי תקופות אפשריות: האחת תקופת שלום בית, שאז לכאורה הוראות רכושיות, משמורת, הסדרי שהות ומזונות לא חלות והשנייה, היא מקרה של גירושין ופרידה. הדברים נלמדים מסעיף 1 להסכם שם מסבירים הצדדים:

"...הואיל והצדדים מעוניינים ליתן סיכוי לניסיון זה, הסכימו הצדדים, כי ייחתם הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, ובו יוסדרו כלל העניינים הרכושיים, וכן המזונות והמשמורת, כך שאם יחליטו להיפרד כל שיוותר בידיהם יהיה הליך הגירושין לבדו וכל היתר יקבל אישור ביהמ"ש קודם לכן..."

ובסעיף 2א' הם הוסיפו:

"
במידה וניסיונם של הצדדים לחולל שלום בית ייכשל, הרי שהצדדים מסכימים להתגרש זמ"ז בהקדם האפשרי, ולעשות כל הפעולות והסידורים הנדרשים לצורך סידור הגט ביניהם וכן להגיש בקשה משותפת לגירושין לבית הדין הרבני בחיפה, מיד מיום פירוד הצדדים כאמור בס"ק יב (י"ד( להסכם זה".

לגישת האיש, ההסכם סובל ותומך בפרשנות לשונית שלפיה הצדדים ייפרדו זו מזה אך לא יתגרשו בפועל ובכל זאת החלק הנוגע לגירושין, משמורת, הסדרי שהות והסדרים רכושיים שבעקבותיו, ייכנס לתוקפו. הוא מוסיף כי הלכה למעשה זה גם מה שקרה בפועל. גישה זו מוקשית בעיני בית המשפט, שעה שההסכם מראש מבהיר בלשונו את רצון הצדדים: שיקום חיי הנישואין וחיים בשלום בית ומקום שיש החלטה לגירושין, חיוב גמור של הצדדים לעשות כל שנדרש ובמהירות האפשרית להתגרש. נכון שההסכם קובע כי גם במקרה של אי סידור גט או גט לחומרא יחולו הוראות ההסכם, אך ידוע לכל משפטן העוסק בניסוח הסכמי גירושין כי מדובר בסעיף שנועד להגן על הצדדים במקרה של צד שאינו משתף פעולה עם סידור הגט – כך שהוראות הנוגעות להסדרים ממוניים ורכושיים לא תיפגענה מבחינת תוקפן בשל אי סידור הגט. מכל מקום, אין בהסכם אמירה חד משמעית ומפורשת שלפיה במקרה של הודעת פירוד הצדדים ימשיכו לחיות יחד עוד 36 חודשים וכל הנסיבות מלמדות על כך שאף הצדדים עצמם כאשר היו על סף פירוד לא ראו את הדברים כך (ראה אמירת הצדדים בבית הדין הרבני בספטמבר 2016 כי הם מתכוונים להיפרד תוך חודשיים בשל קיומו של אירוע משפחתי (בת מצווה של אחת הבנות(. אם אפשר היה לגור יחד לפי ההסכם גם לאחר פירוד, לעוד 36 חודשים, מדוע שיודיעו כך הצדדים לבית הדין?(

נשוב לסעיף 2ה' להסכם ונראה שהוא אינו מתיישב עם מגורים משותפים כפי שטוען האיש.

"במידה וניסיון שלום הבית ייכשל מכל סיבה שהיא, למעט בגידת האישה עליה יהיו ראיות בידי הבעל, יאפשר הבעל את המשך מגוריה של האישה משך 36 חודשים נוספים מיום הודעת הפירוד. עם זאת מוסכם, כי ככל שהאשה תבגוד בבעל ותהיינה ראיות בדבר הבגידה מתחייבת האשה לפנות את הבית תוך 90 ימים מיום הודעת הפירוד. מובהר כי ככל שהאשה תחליט לעזוב קודם ל-36 חודשים ו/או 90 ימים הדבר יהיה נתון לבחירתה".

טול מקרה שהייתה מתקיימת החלופה שלפיה האשה בגדה באיש ואמורה לפנות תוך 90 יום, האם הגיוני לפי לשון ההסכם שהצדדים ימשיכו לגור יחד? כשהם אסורים זו על זה מחינה הלכתית? כשמשלבים את לשון ההסכם ואת דברי הצדדים בבית הדין הרבני הדיון מספטמבר 2016, קשה מאוד להגיע למסקנה פרשנית המתיישבת עם המשך חיים משותפים תחת קורת גג אחת חרף פירוד.

בחזרה ללשון ההסכם – בכל הנוגע לטיעון של האיש כי הצדדים קבעו בהסכם אפשרות של מגורים יחד חרף פירוד, סבורני שיש להתייחס לא רק למה שנרשם, אלא גם למה שלא נרשם. בסעיף 2ה' להסכם שם מוזכרת תקופת השימוש של האשה בדירה למשך 36 חודשים ממועד הודעת פירוד, אין כל אמירה או התייחסות לאפשרות של חיים תחת קורת גג אחת יחדיו. אם זו הייתה כוונת הצדדים, מדוע לא ציינו אותה במפורש בהסכם? סעיף 2 הוא זה שמתייחס לפירוד, שלום בית וגירושין – הציפייה הפרשנית הייתה למצוא כאן תת סעיף שמאפשר את המגורים המשותפים חרף ולאחר הודעת פירוד. בנוסף, הצדדים לא הפנו בסעיף זה להוראת סעיף 5 שמסדיר המזונות.

נראה כי מדובר במקרה שבו ההסכם שותק (או סתום( ביחס לאפשרות מגורים משותפים לאחר הודעת פירוד. מהי משמעות שתיקה זו של ההסכם?

השתיקה מחייבת תהליך של פירוש או השלמה. מבחינה לוגית מדובר בשני תהליכים שונים ומובדלים. הפרשנות עוסקת בהבנת ההסכם, על ידי איתור גבולותיו ותחום תניותיו. ההשלמה מתייחסת אל חסר, אשר לא נמצא לו מענה פרשני. "
פרשנות היא תהליך הכרוך בחשיפת כוונתם של הצדדים. היא מניחה כי הצדדים התייחסו לענין, כי הם הסכימו עליו וכי יש לדלות את הסכמתם מתוך החוזה או הנסיבות… השלמה, לעומת זאת, מניחה כי הצדדים כלל לא גבשו הסכמה בעניין הנדון" (כהן ופרידמן, חוזים א ()ירו', 1991( 270. אך ההפרדה המחשבתית בין פרשנות "הקיים" לבין השלמת "החלל" אינה תמיד ישימה. לא קל להבחין בין פרשנות, השלמת חלל או פיתוח והתאמה עקב שינוי נסיבות (השוו בהקשר אחר: א' ברק, "היצירה השיפוטית לסוגיה: פרשנות, השלמת חסר ופתוח המשפט" הפרקליט לט (תש"ן-תשנ"א( 267(. התהליך הפרשני אינו נדמה לניווט בו אפשר ללכת עקב בצד אגודל, ולצייר "נקודות ציון" או "נקודות מפנה" כמו על פני מסך גדול של מפה פרשנית. "ההבחנה העיונית בין פרשנות החוזה להשלמתו ברורה עיונית, אך קשה להחלה ויישום מעשי" (כהן ופרידמן, חוזים א ()ירו', 1991( 271(. לא בכל מקרה אפשר לבדוק את "האזימות" של הפתרון האפשרי ולציין מראש את המקום בו הסתיים התהליך הפרשני של הקיים, ומתחיל תהליך השלמת החסר או פיתוח הקיים. זיהוי התהליך כהשלמה או פרשנות, הוא נסיון להציג את הדברים "כפי שהם באמת". נסיון כזה אינו פשוט. לשוננו כופתת אותנו בשלשלאות שאין להשתחרר מהן. התכונה של חסר או הסדר שלילי מסייעת במציאת הפתרון, אך אינה מכתיבה את הפתרון. יש לזכור שמסקנת החסר עצמה דורשת פעילות פרשנית. רק אם מגיעים לכלל דעה, על יסוד פרשנות החוזה, כי קיים חסר, ניתן יהיה לבחון כיצד ניתן יהיה להשלימו (ברק, תורת הפרשנות הכללית (ירו'( 470(. לעיתים במהלך התהליך הפרשני נוצק תוכן נוסף להסדר, המונע מסקנת חסר. לעיתים, לצורך "הפרשנות" גולשים אל תהליך השלמת החסר.

חסר בהסכם הסדר של מגורים משותפים תחת קורת גג אחת. ההסכם מדבר על זכות מגורים של האשה לעוד 36 חודשים לאחר הודעת פירוד. הוא לא מדבר על מגורים משותפים. כפי שאמחיש, מלאכת הפרשנות הופכת מורכבת עוד יותר לאור הוראות אחרות בהסכם המתייחסות למשמורת והסדרי שהות. כאמור, נראה על פניו לפי לשון ההסכם, כי התקופה של 36 חודשים מתחילה להימנות מרגע הודעת פירוד כלשון סעיף 2ה' להסכם וכי בתקופה זו הצדדים אמורים להסדיר הגירושין לאלתר ובמהרה וכפועל יוצא לא להמשיך לגור יחד. צדדים שמתגרשים בדרך כלל לא חיים יחד. התקופה האמורה החל מהודעת פירוד ועד הגירושין היא תקופת התארגנות לקראת הפרדת מגורים פיסית. הדברים מתיישבים עם יתר הפרקים שמופיעים מיד בהסכם בעניין משמורת הסדרי שהות. אם הצדדים אמורים היו לחיות יחד גם בפירוד עד 36 חודשים, מדוע לקבוע שהאם משמורנית גם כשהצדדים חיים יחד? ומדוע שייקבעו הסדרי מפגשים בין האב לבין הבנות בתקופה זו? ומדוע נרשם שהאב יקבל הקטינות בפתח הבית ולשם ישיבם? (סעיף 4ח' להסכם(.

ההנחה של בית המשפט מהיכרות עם אינספור הסכמי גירושין (ובהיעדר עדות מטעם עורכות הדין שערכו את ההסכם(, כי התקופה שנקבעה בהסכם בפרק המזונות נועדה בסופו של יום לאפשר התארגנות ולקחת בחשבון העובדה שגם לאחר פירוד עובר זמן מה עד אשר הצד האחר מצליח למצוא מקום מגורים חליפי. עם הנחה זו משתלבת הקביעה כי מדובר בדירתו של האיש שהיא אינה רכוש משותף.

אלא שאז מגיעים לפרק המזונות שבהסכם הקובע הסדרים מיוחדים שנקבעו לעניין

המגורים המשותפים גם בתקופת פירוד. אלא שעל רכיב השימוש בדירה מעת פירודה כפי שמוסדר בפרק המזונות להתיישב עם הסדרים רלבנטיים אחרים שקבועים בהסכם לאור עיקרון הפרשנות ההרמונית של ההסכם. כאן מגיעים אנו לפרק המזונות שבהסכם המתייחס לכאורה לאפשרות של חיים משותפים תחת קורת גג אחת. בסעיף 5י"ב להסכם קובעים הצדדים כי "
בשלב זה, כאשר הצדדים חיים יחד" האיש יישא בכל הוצאות וצרכי הבית." ובסעיף 5י"ג שוב מדברים הצדדים על כך ש "בשלב זה לא ייקבעו סכומים עבור המזונות נוכח מגורי הצדדים המשותפים, אך מרגע שיודיע מי מהצדדים על רצונו בפירוד, די יהיה בהצגת מסרון, שנשלח לצד השני והאישה תהיה רשאית לפנות לבית משפט בבקשה לפסוק מזונות על פי אורח חיי הצדדים ". ואז מגיע סעיף 5י"ד בו נתלה האיש וכך נרשם בו:

"
מובהר ומוסכם כי כל עוד הצדדים מתגוררים יחד, אף אם ניתנה הודעת פירוד אך טרם הפרידו מגוריהם, לא ישלם האב מזונות אלא יחול ההסדר הנקוב בסעיף י"ג עד למועד עזיבת האשה ולא יאוחר מ-36 חודשים מעת הודעת הפירוד ו/או בתום 90 ימים ממועד הודעת הפירוד במקרה של בגידה".

משילוב של שני הסעיפים (5יב', 5יג'( נראה כי המשמעות והכוונה של הצדדים ברורה: "
בשלב זה" (כלומר בעת כריתת ההסכם ואישורו בשנת 2014!( הצדדים חיים יחד והאיש מספק הצרכים במישרין לבית, לאשה ולילדות. ברם אם מחליט צד על פרידה, עליו למסור הודעת פירוד שיכולה להיעשות אף במסרון ומרגע זה תהיה רשאית האשה לבקש פסיקת מזונות מבית המשפט. יחד עם זאת, כלומר חרף האפשרות שעומדת לאשה לפנות לבית המשפט מעת הודעת פירוד בבקשת מזונות זמניים, הרי שעד אשר יופרדו המגורים, לא ישלם האיש מזונות וזאת עד עזיבת האשה וזאת לתקופה שבסה"כ לא תעלה על 36 חודשים ממועד הודעת פירוד. פרשנות זו לכאורה מסייעת לאיש בגישתו הכללית ולפיה ההסכם כולל אפשרות של המשך חיים יחד לאחר הודעת פירוד. מובנת לי עמדת האיש בהקשר זה במיוחד לאור העובדה שמדובר בדירתו שהיא קניינו. אך כפי שמוקשה לקבל שהאיש ייצא מדירתו שלו, לא פחות מוקשה לקבל כי כבר הסתיימה תקופת הפירוד.

טוען האיש כי הצדדים הגישו בקשה להתגרש ואישור הנספח בספטמבר 2016 בבית הדין הרבני וזו הייתה הודעת הפירוד אך הם המשיכו לחיות יחד תחת קורת גג אחת למשך 36 חודשים כפי שההסכם מאפשר. הוא מוסיף בסיכומיו כי ההסכם שותק לעניין שאלת יציאתו מהבית באותה תקופה של 36 חודשים. אלא ש-36 חודשים חלפו באוגוסט 2019 ובכל זאת המשיכו הצדדים לחיות יחד. ההגנה היחידה של האיש הייתה כי הוא אנושי וכי אביה של האשה חלה מאוד ולא לא ביקש לפנותה מהבית לאלתר בתם 36 חודשים. קשה מאוד לקבל את הדברים בייחוד כאשר האיש עצמו טוען שהצדדים פועלים אך ורק לפי ההסכמים הכתובים. על אותו משקל קשה לקבל הטיעון של האיש כי הציע לאשה תקופה נוספת של מגורים בשכירות בדירתו יחד עמו מעבר לתקופה של 36 חודשים.

פרשנות זו של האיש נראית איפוא מוקשית, הגם שלא בלתי אפשרית לגמרי, אלא שלא זו השאלה – השאלה הראשונה היא האם הצדדים חזרו לחיות בשלום בית אם לאו (מיד לאחר אישור ההסכם בבית הדין הרבני בספטמבר 2016(. מקום שהתשובה חיובית, אז יש לבחון מה תוקפה של הודעת הפירוד ונראה כי גם האיש מסכים כי אם כך, היה הודעת הפירוד חסרת תוקף ולמעשה מתבטלת. שכן כל עוד הצדדים חיים בשלום בית לא מדובר בפירוד. פירוד משמעו כלשונו – לא ביחד, אפילו אם יגורו תקופת מה יחד עד להפרדת המגורים. זו הרי תכלית ההסכם שערכו "שלום בית ולחילופין גירושין" (ולא שלום בית ולחילופין חיים יחד עד גירושין(.

לפני כן נסיר מעל הפרק את שאלת אופן משלוח או יישום הודעת הפירוד: אציין כי את ההסכם יש לקרוא עם פרוטוקול אישור ההסכם שהוסיף את הצורה בה תישלח הודעת פירוד (ראו סעיפים 4.2., 4.3. לפסק הדין(. הצדדים יחד קבעו כי הודעת פירוד תיעשה במסרון במסגרת סעיף 5יג'. הצדדים יחד עם בית המשפט אישררו וקבעו פעם נוספת בישיבת אישור ההסכם, כי משלוח מסרון יהיה האופן בו תישלח הודעת פירוד (לא בבקשה לגירושין ולא באישור נספח(. ובכן, הודעת פירוד במסרון אין לפנינו ועל כן אין מנוס אלא מהליכה לפרשנות ההסכם ובחינת אומד דעת הצדדים.

החוזה שלפנינו אינו חוזה סגור לפרטי פרטים ולראיה המחלוקת הפרשנית שבין הצדדים. לשון החוזה אין בה די במקרה זה. היא מהווה נקודת המוצא לפרשנות, אך לא נקודת הסיום. ההסכם שבין הצדדים אינו הסכם עסקי בין צדדים מסחריים. מדובר בחוזה יחס בין בני זוג המצדיק הכנסת שיקולים ערכיים כלשון השופט שטיין בפסקה 16 בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20/11/2019, פורסם בנבו(:

"בין שני קצוות אלו – חוזה יחס פתוח וחוזה סגור עם התניה מלאה – ניצבת קשת רחבה של חוזים אשר מכילים בתוכם רכיבים של חוזי יחס, מזה, וחוזים סגורים, מזה. על פרשנותם של חוזים אלו יחולו, בהתאמה,

כללי הפרשנות הערכיים, אשר חלים על חוזי יחס, וכללים בדבר קביעת עובדות החוזה אשר חלים על חוזים סגורים בהקשר זה ברצוני

להעיר, במאמר מוסגר, כי הקניית מעמד בכורה ללשון החוזה אשר נעשתה בגדרו של תיקון מס' 2 לחוק החוזים (ראו נוסחו העכשווי של סעיף 25)א( סיפא לחוק; וכן דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, ]פורסם בנבו[ פסקה 11 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (כתוארו אז( (11.5.2006(; רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פ"ד סה)2( 563 (2012(; נילי כהן "הניסוח בעייתי, התכלית ברורה" עורך הדין 11, 102 (2011(( שינתה את המצב המשפטי רק בעבור החוזים הממוקמים במרכז הקשת. על חוזים שקרובים לקצוות – זה של חוזה יחס וזה של חוזה סגור – יחולו הכללים הקודמים אליהם כיוונו הצדדים בבוחרם בחוזה יחס או בחוזה סגור. חוזים הקרובים לחוזה יחס ימשיכו לחסות תחת משטר של פרשנות ערכית רחבה, מאחר שאין להם מקור השלמה אחר; ואילו על חוזים שקרובים יותר לחוזה סגור יחול המשטר של כללים פורמליים שעיקרם פרשנות עובדתית צרה
"

מקום שהודעת פירוד באמצעות מסרון לא נמסרה במקרה שלפניי באוגוסט 2016 והאיש טוען כי יש לראות בנספח ובדיון בבית הדין הרבני משום הודעת פירוד וכי מכוח סעיף 5יד' להסכם הצדדים יכולים היו לחיות יחד חרף פירוד עד 36 חודשים נוספים וכאשר האשה טוענת שהצדדים חזרו לשלום בית, אני קובע כי לא ניתן לקבוע את אומד דעת הצדדים רק על פי לשון ההסכם. עלינו להתחקות לפיכך אחר אומד דעת הצדדים ולפרש אותו כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ונסיבות העניין ולא ניתן להסתפק בלשון החוזה וככל שנדרשת השלמת פרטים במצוות סעיף 26 לחוק החוזים, ופרטים אלה לא נקבעו בחוזה או על פיו, אלה יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה או הוראות חוק דיספוזיטיביות שישלימו את הפרטים, השלמתן תהא על פי עיקרון תום הלב (ראו עמ"ש (חי'( 56572-03-17 ש.ק. נ' ר. ק., פסקה 42 לפסק דינו של השופט ג'יוסי (פורסם בנבו, 15/11/2018((.

הרי לא יכול להיות חולקין שאם הצדדים מתגרשים נכנס לתוקפו ההסדר שחל במקרה של גירושין. בנוסף, אין חולק שגם "בפעם השניה" שנמסרה הודעת פירוד היא לא נעשתה במסרון אלא באמצעות פניה לבית הדין הרבני בבקשה לסדר את הגט ולאשר ההסכמה להתגרש וזאת בפברואר 2020. (לכן יש גם קושי עם עמידה דווקנית מצד האשה על הודעת פירוד במסרון( ההתנהלות של הצדדים היא בבחינת הנוהג הקיים בין הצדדים שמשלים את החסר. ואם לא, אזי מכוח עיקרון תום הלב ברור שבנסיבות העניין חתימה משותפת על הסכמה להתגרש או לסדר גט ובה התייחסות מפורשת לכך שהקשר הזוגי הסתיים ושלום בית לא צלח מהווה "הודעת פירוד". כך היה באוגוסט 2016, כך היה גם בפברואר 2020.

אלא ש"הודעת הפירוד" בשנת 2016 שונה מהותית מ"הודעת הפירוד" ב-2020. ב2016 עולה באופן ברור שהצדדים עדיין לא גמרו אומר באופן סופי להתגרש. הדבר עולה במפורש מעיון בפרוטוקול אישור הנספח של בית הדין הרבני, שם לא זו בלבד שהצדדים לא רוצים להתגרש עדיין אלא לא רוצים גם להפריד המגורים ולשתף בנותיהם בכך שמתכוונים להתגרש. הם מודיעים שעדיין חיים יחד. הם מודיעים שלא רוצים להיפרד לפחות בחודשיים הקרובים, הם מבינים שרק אם יופרדו המגורים יוכלו לסדר את הגט ורק אז יוכלו למסור הודעה מתאימה לבית הדין. בית הדין עצמו ממליץ להם לפנות לטיפול וייעוץ זוגי, לחשוב על חיים משותפים. בית הדין עצמו כותב, "
אם יחליטו הצדדים להיפרד יפנו

לאנשי טיפול על מנת להסתייע באופן ההודעה על בחירתם וטיפול תומך בילדים במהלך הקשה
". מה נדרש עוד כדי להבין ולהסיק באופן ברור, כי אישור ההסכמה להתגרש בבית הדין הרבני לא הייתה הודעת פירוד ואין למעשה כוונה סופית של הצדדים להיפרד בזמן אישור הנספח. אף בית הדין הרבני הבין זאת. 'החזרה הביתה' מבית הדין הרבני לא הייתה חזרה של בני זוג לשעבר שהחליטו להמשיך לחיות כהורים פרודים או כשותפים לדירה או כזרים. הצדדים חזרו לחיות חיי זוגיות לכל דבר ועניין. הם לא נפרדו. הם המשיכו בתקופת שלום הבית, עם העליות והירידות שיש ביחסים. רוצה לומר, כי גם באוגוסט 2016 עת נחתם הנספח ומוגשת הבקשה לבית הדין הרבני לאשר את הנספח ואת ההסכמה להתגרש, הרי שבספטמבר 2016 כאשר מתקיים הדיון, הצדדים חוזרים בהם מהודעת הפירוד. פרוטוקול בית הדין הרבני מאותה עת לא יכול להתיישב עם כוונת פירוד! האיש לא יכול לאחוז בטיעון שפועלים לפי הכתובים וההסכמים מקום שפרוטוקול בית הדין קובע כי על הצדדים להודיע אם נפרדו אם לאו והם לא עושים כן.

בהקשר זה ומכוח עיקרון תם הלב יש לדחות הניסיון הפרשני של האיש ליתן מעמד "של הודעת פירוד" להסכמה להתגרש ולאישור הנספח באוגוסט 2016 בבית הדין הרבני. האבן הסותמת את הגולל על ניסיון פרשני זה של האיש מצוי בהודעתה המשותפת של הצדדים מפברואר 2020 שם הם כותבים מפורשות כי ניסו לשקם את היחסים והדבר לא צלח. המדובר למעשה ב"הודאת בעל דין" משותפת לשני הצדדים מחודש פברואר שלפיה ניסו לחיות בשלום בית והדבר לא צלח. טול הודאת בעל דין זו בכתב, צרף אותה לפרוטוקול בית הדין הרבני בספטמבר 2016, שלב אותה עם טיולים לחו"ל, מגורים משותפים וחיים כבני זוג לכל דבר וענין, היעדר כל ידיעה של הבנות בדבר פירוד כלשהו, וחלוף תקופה של מעל 36 חודשים מאז אוגוסט 2016 ותמצא כי ההסבר המסתבר יותר הוא כי הצדדים חזרו לשלום בית לאחר הדיון בבית הדין הרבני ב-2016 ולא נפרדו.

לשם ההמחשה אביא את לשון הודעת הצדדים לבית הדין הרבני האיזורי בחיפה בפברואר 2020 וניתן להיווכח מהמילים "ניסיון לשקם את הזוגיות" ו"מבקשים להיפרד". אם לא היה שלום בית מדוע רשמו ניסו לשקם הזוגיות? אם נמסרה הודעת פירוד, מדוע מבקשים להיפרד?

"
1. מאחר והצדדים ניסו לשקם הזוגיות בכל מאודם אך לשווא.

2

3. ומאחר שהצדדים לא מוכנים להמשיך במתכונת הנוכחית ביחס ומבקשים להיפרד לשלום באחווה למען עתיד ילדיהם
"

מה יכול לשמש יותר מאמירה בכתב זו של הצדדים לערכאה שיפוטית, כאשר שניהם לא מיוצגים ופונים בעצמם בניסוח שבחרו בו, לא עתרו מעולם לביטול אותה הודעה ושם כתבו מפורשות כי ניסו לשקם את הנישואין. מדובר בהודאה ברורה של הצדדים כי ניסו לחיות בשלום בית ולא בפירוד. הרי הם יכלו לציין, כי חיו יחד ללא יחסים משותפים מאז 8/2016 שאז אושרה ההסכמה להתגרש והם בחרו שלא לכתוב כך. אני רואה לנכון ליתן לכך משקל מכריע כנגד פרשנות האיש כאילו הצדדים לא חזרו לאחר 9/2016 לחיות בשלום בית.

האיש העיד מעל דוכן העדים כי שיקר באותה הודעה לבית הדין אך "השקר" התייחס רק לאמירה של הצדדים בסעיף 4 לאותה הודעה בה רשמו בכזב הצדדים כי הם גרים בנפרד. זאת עשו כדי לקבל את סידור הגט ביודעים שבית הדין הרבני לא מסדר גט בין בני זוג שחיים תחת קורת גג אחת. עם זאת, בכך אין כדי להסביר את הניסוח שמסרו בסעיפים 1, 3 לבקשתם ששניהם לא מכחישים שנשלחה בהסכמתם והוכנה על ידם. לפיכך גם אם ניתן להסביר הרציונל לשקר של הצדדים כי הפרידו מגורים אין הסבר מדובר ינסחו באותה הודעה אמירה כאילו ניסו בכל מאודם לשקם את הזוגיות.

להודאת בעל דין זו מצטרפות העדויות של האשה המקובלות עלי במלואן והמבססות את הטיעון שלה כי הצדדים חזרו לחיות בשלום בית. האשה הסבירה היטב את תפיסת עולמה את חיי הנישואין, העובדה שקיבלה את האיש לאחר כל בגידותיו ואת ההשפלה הסופית שהביאה אותה לנקוט בגירושין:

בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בבקשת צו ההגנה בה"ט 11496-06-20 מעידה האשה:

"
ת. או 16 או 14 לא התגרשנו כי לא רצה להתגרש.

ש. מאיפה את לוקחת את זה?

ת. הוא שלח הודעות אהבה, ברכות יום הולדת כמה אני עולמו ובלעדיי הוא כלום. אני רציתי להציג מסמכים שהוא טוען שהוא חי איתי 4 שנים אחרונות ביחסי חברות, אבל דאג לעלות לחדר שינה ולהשתמש בי 4 שנים הוא טען שאנו חברים הייתי סמרטוט רצפה שלו, שיתבייש לו שיגיד שהיה חבר שלי, אני אראה הודעות אהבה שלו, שקל לא השאיר אותי, הכניס אותי לחובות אני אראה הכל."

בעמ' 48 למטה ובעמ' 49 שורות 1-2 לפרוטוקול בהליכים שבכותרת מיום 10/8/2020 שבה ומבהירה האשה הן את עניין ניסיון שיקום היחסים ב-2014 והן את החזרה לשלום בית ב- 2016 לאחר אישור ההסכמה להתגרש בבית הדין הרבני:

"ש. תאשרי לי שבמרץ 2014 היית בהיריון עם **?

ת. כן.

ש. זאת הסיבה שבגללה לא נקבתם במזונות בהסכם הראשון משנת 2014.

ת. לא, עד כמה שזכור לי לא נקבנו כי א. ביקש שלום בית בהסכם של 2014.

ש. מה הקשר?

ת. מזונות לא נקבנו כי טרם החלטנו להתגרש רצינו לנסות שלום בית.

ש. בשנת 2016 כאשר ערכתם את הנספח בבית הדין הרבני ** היתה בת שנתיים ?

ת. כן.

ש. מה קדם לעריכת הנספח של שנת 2016 ?

ת. עד כמה שזכור לי גיליתי תמונה לא נעימה בטלפון של א. מתנתק עם לשון עם בחורה וזה גרם למריבה, משם זה הגיע לפיצוץ רצינו להתגרש, אח"כ השלמנו. "

ובאותו עמוד שורות 15-19 היא חוזרת על ההסבר:

"ש. ב- 2016 הייתם בדיון ומה קרה אח"כ ?

ת. השלמנו והכל היה בסדר.

ש. למה לא הלכת לבטל את הנספח ?

ת. חזרנו לזוגיות כמו שהיה כל הזמן. לא הלכתי לבטל כי לא הייתי בעניין, חיינו רגיל. "

ובהמשך בעמ' 63 היא מסבירה את החזרה לשלום בית פעם נוספת:

"
ת. כי החלטתי לחזור ולחיות יחד כמו שהיה ב2014 אחרי ההסכם הראשון איפה התקלה פה. אדם שחושב שהבית שלו אמור להוציא מסמך כמו שהוא מתעסק עם חוזים ולא מפספס אף פעם.

ש. מקריאה לך סעיף 2א' להסכם הגירושין משנת 2014 שתגישו בקשת גירושין מיד כשיש הודעת פירוד איפה פעלתם בניגוד להסכם. הסכמתם להתגרש והגשתם יחד את הבקשה בשנת 2016 בכתב ידך. את השאלון שצורף ערכתם בכתב ידך

ת. אם רשום שזה כתב ידי אז כן. לא רלבנטי חזרנו לחיות כזוג לכל דבר
"

כך בדיוק יש לקבוע – כדברי האשה – כן הודעת פירוד, לא הודעת פירוד =<לא רלבנטי, הצדדים חזרו לחיות יחד בשלום בית. אציין כי אין עדות חיצונית אחת שיכולה להעיד שהצדדים נהגו כפרודים או שלא כבני זוג לכל דבר ועניין. גם העד מטעם האיש מר *** העיד כי התארח בבית הצדדים באירועים וימי הולדת שנערכו יחדיו (עמ' 4 להסכם( אף הוא מוסר כי הם נפרדו רק לפני 4 חודשים (שם בשורה 5( וזאת עדות של עד מטעם האיש. הוסף לכך תיאוריה של האשה את חגיגות ימי הנישואין והברכות מצד האיש (סעיף 10 לתצהירה המשלים, תמונות של הצדדים מתנשקים, הודעות אהבים, נסיעות לבית מלון ביחד ועוד( ותמצא שוב ראיה לכך שהצדדים חיו בשלום בית מלא. מכל מקום, ברור שכך לא מתנהל זוג פרוד.

כאמור, עוד אני מקבל הטיעון של האשה כי אם האיש ספר 36 חודשים מאז ההסכם בספטמבר 2016, מדוע לא דרש להוצאתה מהבית בספטמבר 2019??

"ת. כשזוג רב ובפיצוץ מטורף גיליתי אותו באותו רגע תמונה של בעלי שאני החלטתי להתגרש מיד. הוא שוב ביקש להישאר בחיי הנישואין וכך חיינו חיים של זוג לכל דבר. אין דבר יותר מעליב מזה שבעלי אומר שחייתי איתו כשותפה אם זה היה נכון על השעון הוא היה סופר 36 חודשים ומוציא לי התראה ועברו יותר מארבע שנים והוא לא פנה אלי לצאת מהבית" (עמ' 64 לפרוטוקול(.

אני מקבל גם לחלוטין את הסברי האשה באשר לאופן תפיסתה את מערכת היחסים והעובדה שקיבלה בכל פעם מחדש את בגידותיו והשפלותיו של האיש, זאת כחלק מתפיסת עולמה את הזוגיות והיותה רעיה שדוגלת בשימור הנישואין, גם כאשר בעלה נואף בה אך מביע חרטה. לכן אין בתפיסת עולמה כל סתירה בין ביטויי אהבה גדולה לבין העובדה שבעלה בוגד בה והיא מקבלת אותו בחזרה לחיקה.

היא גם הסבירה יפה שמה שהכריע אותה והעביר אותה ממקום הו היא סולחת כל פעם מחדש למען שלום בית, הן לא הבגידות התכופות אלא תחושת ההשפלה הקשה והדברים מקובלים עליי. על בית המשפט להיכנס לנעלי הצדדים כאשר הוא בוחן את התנהלותם ולא לבחון הדברים לפי מבחן אובייקטיבי, בייחוד כאשר מדובר בחוזה יחס, ביחסים מתמשכים ובבני זוג שנפרדים, חוזרים ונפרדים חלילה:

"ת. בודאי. למה לא פניתי לבית המשפט , כלום, אני חונכתי להוריד את הראש, חונכתי להיות סמרטוט רצפה שלו, אם עשיתי טעות הייתי צריכה לרשום 20 פעם שאני מטומטמת ועשיתי זאת כי א. ביקש.

ש. את טוענת שחייתם כזוג מאהבים והיה לכם מדהים ומעולה וחגגתם יום נישואין – סעיף 10 לתצהירך.

ת. מה הבעיה פה ?

ש. את טענת שהייתם קרובים בנפש ובגוף, ומצד שני את אמרת מה שאמרת קודם.

ת. היינו קרובים בנפש זה בעלי 21 שנים, אם היא לא תרגיש שהיא קרובה אליו אז מה היא? היא שום דבר.

ש. למה התגרשת ?

ת. כי לא יכולתי יותר.

ש. אבל את אישה שחונכת להוריד את הראש.

ת. לא יכולתי יותר.

ש. חונכת להוריד את הראש, חונכת שלמרות שבוגד את מכירה אותו בגוף ובנפש 21 שנה והוא בעלך, למה התגרשת.

ת. סלחתי פעם אחת, פעם שניה סלחתי והמשכתי בדרכי איך שהוא רגיל לנהל אותי, פעם שלישית, התעייפתי, אני אדם, לא יכולה עם השפלות וכלום, אמרתי די קומי ושחררי, אני לא יכולה להשחיר את העולם, היו תקופות טובות ופחות טובות, אחד הדברים המעליבים בחיי זה שאדם יבוא ויגיד שאת ה- 4 שנים אחרונות שלנו חיינו כשותפים ולא כבני זוג. קיימנו יחסים הוא בגד בי מהיום הראשון, ככה הורגלתי שגם אם הוא בוגד בי להמשיך לחיות איתו, אולי אישה אחרת תקום אחרי הבגידה הראשונה או השניה, אבל הבגידות לא הקימו אותי להתגרש אלא ההשפלות. " (עמ' 58 שורה 18 עד עמ' 59 שורה 7(.

אותה תפיסת עולם של האשה את עצמה כבת זוג המקבלת כל תכתיב של בעלה מסביר גם את העובדה שלאחר 2016 החלה להשתתף הרבה יותר בהוצאות הבית והדבר לא היה רק לפתחו של האיש. מובן לי שהאיש טוען כי זהו בדיוק ביטוי לקיומה של תקופת פירוד, אך לא ניתן לקבל זאת. מדובר בניצול של האיש את האשה וטוב לבה ורצונה בקשר עמו תוך ויתור על עצמה ונכונות להיכנס לחובות כספיים כדי להשתתף בסיפוק צרכי הבנות והבית. אגב אם הייתה זו תקופת 36 חודשי פירוד, הרי האיש היה אמור לספק את כל צרכי הבית האשה והבנות ללא פסיקת מזונות לפי סעיף 5יג' להסכם. לא כך היו הדברים לפי טענתו הוא וגם לא לפי תפיסת האשה.

אם כן, לא מדובר בפירוד. הצדדים חיו יחד, קיימו יחסים, טסו לחו"ל, קיימו משק בית משותף, אהבו, כעסו, השלימו – כך נראתה תמונת חיי הנישואין שלהם (גם לפני ההסכמים ככל הנראה( וראו בעמ' 59 לפרוטוקול:

"ת. אני במצב מאוד רגיש כעת. זה שנכנסתי לחובות שהוא הבטיח שיכסה אותם זה משהו אחר לגמרי. המצב הכלכלי שלי היה לא טוב כי הפיל עלי את כל הוצאות הבית שהוא הקציב, יותר מ- 650 ₪ אוכל בבית לא יהיה, זה להיות בתת תזונה, כל ההוצאות היו עלי, היה אמור לשלם איתי את בתי הספר, הגנים, היה עזור לי לעשות קניות ולהלביש את הילדים וזה היה אמור להיות הוצאות שלו ובסוף אני שילמתי ונכנסתי לעוד הלוואה ועוד הלוואה כדי שבבית לא ירגישו בחוסר של משהו, כל הזמן הוא אמר לי שמצבו יהיה יותר טוב הוא יעזור. "

הדברים חזרו על עצמם בעמ' 62 לפרוטוקול, גם כאשר נשאלה האשה שאלות משפילות מצד ב"כ האיש שלא היה להן מקום והן לבדן מצדיקות חיוב בהוצאות (ניסיון להמשיל את יחסי בני הזוג ליחסים של איש עם זונה ולא עם אשתו(:

"ת. אני לא טיפשה. אני יודעת לקרוא אבל לא הבנתי את ההשלכות היום אני מבינה את ההשלכה של לגדל 4 בנות לבד. למעשה משנת 2016 אני מבינה את זה כי הכתיב לי שאם לא ארכוש בעצמי לא יהיה נעליים לבנות. ב-100 ₪ שהכתיב לי בשבוע לא הספיק. הייתי צריכה לשלם בעצמי.

ש. טענת בדיון בבקשת צו הגנה טענת שהיו לך חיים קשים עם א.

שהיית סמרטוט רצפה

ת. עדיין אני טוענת את זה

ש. מצד שני טוענת שחייתם כזוג לכל דבר ועניין ומצד שלישי בסעיף 8 לתצהיר המשלים שלך את טוענת לא פחות ולא יותר, שחייתם באהבה ונשארתם נשואים מאהבה

ת. אז מה נישאר? משנאה? את יודעת כמה נשים מוכות יש שנשארות ואוהבות את הבעלים שלהן.
שנינו אהבנו אחד את השני ותראי ההודעה שלו מספטמבר האחרון, "את האור שלי..."

ש. מפנה אותך למכתב ארוך שכתבת ת. כתבתי הודעת ווטס אפ לא מכתב.

ש. 6/2/2020 את כותבת לו "ללכת לישון ולהתעורר שלא אוהב אותי ולא אהב אותי ולא נמשך אליי".

ת. תראי את התשובה שלו להודעה אני מקריאה חלק מההודעה "אוהבת אותי? עדיין אוהבת? הרי אני זה שנוגע בך כל יום

ויוזם." הוא מכחיש היחסים המשותפים שקיימנו

ש.
גם עם זונה אפשר לקיים יחסים משותפים ושם אין אהבה.

ת. אז נלך להודעה של יום הולדת אחרון, אהבתי אותו בטירוף עד שאני מוכנה למות למענו והוא אמר את האוויר שלי, החמצן שלי, בלעדייך אין כלום, אהבתי אותו בצורה מטורפת יותר ממה שאני אוהבת את עצמי. יש כאן איזה ספק לגבי האהבה שלי

ש. נהג כלפייך כסמרטוט ובגד בך ובמרץ החלטת להתגרש

ת. הוא רצה להתגרש וכבר לא הייתה ברירה ונמאס לי. הוא רצה להתגרש מסיבה אחת כי לא הסכים להעביר את השיק שלי במלואו. הסברתי לו המצב הכלכלי שלי לא טוב ולפי ההסכם אני אמורה לקבל השיק והוא אמר שיק שווה גירושין. לא יכולתי לחיות עוד עם זה שהוא כל כך חונק אותי. התחיל מתח מסויים מינואר 2020 עד אז הכל היה בסדר. צריך להפריד בין זה שאני סמרטוט רצפה לבין זה שהוא בעלי ומה שיאמר אני אעשה. כך חונכתי ולא משנה מה ההתעללות שעברתי. כך התנהלתי אבל באיזה שלב בחיים בגיל 40 הוא אומר לי "את שווה רק כסף" וזה הכי פגע בי. כסף שווה גט הוא אמר לי והסתכלתי על עצמי ואמרתי זה מה שהוא חושב עלי, אפילו שהייתי מוכנה עוד לספוג הבנתי שהוא מתעקש בגלל כסף שמגיע לי לפי ההסכם והייתי בלחץ כלכלי בגללו, הבנתי שמגדיר אותי ככסף ושם הבנתי שאני צריכה לוותר והוא הכתיב לי את הגירושין
.

ש. דווקא שם לא בבגידות. איזו אהבה גדול אם 200 ₪ גרמו לך להתגרש

ת. זה לא כסף זו ההגדרה אם אחרי 20 שנה הוא מגדיר אותך כשטר את מבינה שזה נגמר."

עדות האיש מנגד, היא עדות מתוכנתת ולא אותנטית. אם הוא חי בתקופת פירוד, זו הייתה הבנה אישית שלו (או תכנון שלו( ולא הבנה משותפת של הצדדים. גם האיש שטוען שבאף מקום בהסכם לא רשום שאסור לצדדים לחיות יחד בעת פירוד, לא הסביר כיצד זה הוא מוצא עצמו באותה מיטה עם אשתו בתקופת פירוד, מתנשק עמה, מעביר לה הודעות וברכות על עצם הנישואין המאושרים, חיי המשפחה הטובים ועוד כהנה וכהנה ואלה רק הראיות המצולמות או המתועדות.

נראה כי היוזמה לכל ההסכמים שנערכו היא בראש ובראשונה של האיש: פעם אחת כדי לשמור על נכסים חיצוניים ונפרדים למקרה של פירוד (2 הסכמים ראשונים( ופעם אחרת כדי לזכות בשלום בית (הסכם 2014(. האיש היה זה שביקש לדאוג ולשמור על נכסיו החיצוניים שצבר מלפני הנישואין או בירושה. הוא זה שביקש את שלום הבית בכל פעם מחדש. לכן יש גם לנסח את ההסכם כנגד המנסח (הגם שב"כ שני הצדדים היו מעורבות בניסוח, הרצון בהסכם היה יותר של האיש כעולה מההסכם עצמו – סעיפים 1-2(.

כמי שמבקש לשכנע את בית המשפט שהוא נוהג רק לפי ההסכמים שאושרו, הוא כשל להסביר מדוע לא דרש מהאישה שתצא לאחר 36 חודשים מאז אוגוסט/ספטמבר 2016 או לפרט כיצד מתיישבים טיב יחסיהם "לאחר פירוד ב-2016" עם משק בית משותף וניהול חיי אישות. הניסיון של האיש לטעון כי הצדדים מראש תכננו לחזור לחיים משותפים לאחר הודעת פירוד אינה יכולה להתקבל והוא התחמק בכל פעם מחדש לעניין טיב מערכת היחסים בין הצדדים כשחזרו לשלום בית. איני יכול לקבל הטיעון כי חיים בפירוד הם חיים בשלום בית. גם ההסכם אינו מכיר באפשרות שכזו. אף אם הייתה מתקבלת פרשנות האיש לחיים תחת קורת גג אחת עד 36 חודשים, עדיין אין מדובר בחיים בשלום בית כבני זוג. טיעון זה של האיש הוא בבחינת חוסר תם לב בביצוע הסכם שלום בית ולחילופין גירושין משנת 2014.

זה המקום לפנות לעדותו של האיש בהקשר זה:

"ש. אתה קשרת את ענין הגירושין בפירוד הפיזי לכן באתם לבית הדין והגשתם בקשה להתגרש, הכל טוב בית הדין כותב שאתם צריכים להפריד מגורים אבל כתוב שם עוד חודשיים ולא נפרדתם בסוף עוד חודשיים ובית הדין אומר תשקלו אולי תחזרו לשלום בית, אז באמת חזרתם לשלום בית

ת. ממש לא. מיום 14.9 אני רוצה להדגיש ביום 14.9 זה רצון משותף.

14.9.16 זה רצון משותף וזה אחרי גם פה רוצה לומר על החטף ש. תעזוב את זה תענה על השאלה

ת. הסכם צופה פני דברים ומי ערך אותו? מאירה אזרד בשנת 2014 ערכה אותו בזמנו. והיא צפתה רשום סעיף שאומר מפורשות היה והצדדים יחליטו למרות הודעת הפירוד לחיות ביחד 36 חודשים ואין בעיה עם זה אז אותו הסכם גירושין שהיא ערכה אותו עם א. ואיתי צפתה פני עתיד

המשך:

ש. למה אתה משקר?

ת. ישבתי אצלך במשרד. אני את וא. חתמנו. אז התשובה היא שההסכם הגירושין שנחתם בשנת 2014 צפה דברים לכן שוב לא רק זה יותר מזה, גם אני וא. מכירים את ההסכם ויש מס' הודעות שאומרות שהיא מכבדת את ההסכם וחיינו על פי ההסכם . הצגנו את זה הסכם הגירושין משנת 2014 צפה את הדברים. וזה צפה שנגור ביחד גם אחרי הגירושין וזה מה שהיה ההסכם צפה ואי אפשר לומר שלא חיינו על פי ההסכם" (עמ' 34 לפרוטוקול(.

ובהמשך מתחמק שוב ושוב האיש ממענה לשאלות ביחס לטיב היחסים לאחר ההסכם ב- 2016, מדוע לא הודיע לבית הדין הרבני כי הצדדים החליטו סופית להתגרש. עולה מדברי האיש כי כל הפרוטוקול בבית הדין הרבני בשנת 2016 למעשה חסרי בסיס, שכן מבחינתו ניצל את הנספח ואישורו כדי שהדבר ייחשב להודעת פירוד, הגם שאף לפי שיטתו פירוד אינו פיזי. כיצד ניתן לקבל דברים אלה? פירוד הוא פירוד פיסי (גם אם ממשיכים לגור תחת קורת גג אחת(, בפירוד פיסי לא מנהלים חיים משותפים במשק בית משותף בדיוק באותו אופן שהיה ערב הודעת פירוד. בפירוד פיסי לא ממשיכים לקיים יחסי אישות וישנים באותה מיטה ובאותו חדר 4 שנים. בפירוד פיסי לא נוסעים לחו"ל יחדיו ולא מעבירים ביטויי אהבה שהעבירו הצדדים כפי שהיו בעת הזוגיות.

האיש נסמך על כך שההסכם לא אומר מפורשות שמתן שהות לאשה לחיות בבית עוד 36 חודשים אומר שהוא (האיש( יהיה מחוץ לבית , אך לא ניתן לקבל גישתו. מעת שיש פירוד אין חיים משותפים ואין זוגיות כפי שהייתה בין הצדדים. קל וחומר מעת שיש גירושין. לאור דברים אלה, פרשנות הסעיפים שנכתבו תחת פרק המזונות צריכה לראות בהם סעיפים שנועדו לאפשר התארגנות לאחר הודעת פירוד ולקראת גירושין. לא המשך חיים משותפים כאילו לא אירע דבר. אוסיף, כי סעיפים אלה (5יג' למשל( לא נכתבו בפרקי המבוא או הגירושין או שלום הבית. הם נכתבו תחת הכותרת מזונות ותחתה בלבד (למשל לא נרשמו או הוספו לסעיף הסדרי שהות(. לכן נראה סביר יותר שהם אך נועדו לאפשר התארגנות מתאימה במקרה של פירוד. הסברו של האיש אינו יכול לפיכך להתקבל:

"ש. אני מראה לך את פרוטוקול הדיון הרבני 14.9.16 בית הדין מבהיר שלא ניתן לסדר גט כל עוד גרים תחת קורת גג אחת את ההחלטה הזאת והעמדה שבו עליה השנה. מה שונה מחודש 9/16 לעומת השנה שבו גם שיקרת אמרת אין בעיה מתגרשים הפרדנו מגורים אמרת שאתה גר במקום אחר, למרות ששיקרת כי פה אמרת שלא יצאת מביתך למה בחודש 9/16 לא עשית את אותו דבר כמו השנה? אומרים מתגרשים ותחזור לגור. נתן להם הסכם שכירות כתובת חדשה.

ת. אני אסביר לך, ואני מקריא לך מה כתוב שם. אז איפה הבעיה? אני לא מתכוון לצאת

ש. למה לא סידרת את הגירושין עם תעודת גט כמו שעשית השנה

ת. יש הסכם שמאפשר לנו לגור 36 חודשים תחת קורת גג אחת ותחת

הודעת פירוד, תסבירי לי אם קיימתי הסכם גירושין או לא. רשום שאני אאפשר לאישה 36 חודשים.

לשאלת בית משפט

ש. לא ביחד.

ת. גם לא רשום לחוד.

המשך

ש. מפנה לסעיף ג לאותה החלטה של בית הדין הרבני למה פה לא פעלת כמו שעשית השנה בחודש מאי 2020.

ת. אבהיר לך את זה. ביקשת הודעת פירוד בשנת 2014 מצוין הודעת פירוד, הודעת פירוד ניתנה בשנת 2016 יחד עם זאת בשנת 2016 אין חובה לבצע גירושין הלכה למעשה אז לא ביצענו אז א. החליטה שרוצה להיות בבית, יכלה לצאת יש לי הודעות שהיא אומרת שיוצאת גם בשנת 2018 היא ביקשה לצאת ש.מה אמרת לה?

ת. שהיא מוזמנת

ש. אני אומרת לך לא התגרשת לא התרחקת מהתובעת לא פיזית ולא נפשית אתה ממשיך להתעקש שלא חייתם כבעל ואישה

ת. הגשנו בקשה מוסדרת להודעת פירוד האם זה הוגש בשנת 2016? האם הוגשה לבטל את אותו הבקשה? האם

...

ש. המשכת לקרוא לתובעת אשתי וקיימתם יחסי אישות, החלפתם מחוות אהבה, טיולים משותפים בארץ בחול איך אתה אומר שחיית איתה חיים חבריים כאשר היא מממשת 36 חודשים ביחס להסכם כאשר מה שאני מראה לך בסעיף 13 עד 16, מוכיח בין השנים 16 ל-20 חייתם כזוג נשוי וחייתם כמשפחה

ת. מנית עשר טעויות. אנו לא חגגנו בעולם, פעם אחת משנת 2016 אותה הודעה מוסכמת ליום הודעת פירוד, פעם אחת שהינו בתאילנד, אני רוצה לומר בפעם הזאת לא חזרנו ביחד, גם זה לא מכובד ולא נראה תקין לזוג אמיתי, למה כי אני ממשיך עם חברים בזמן שהיא תחזור לארץ היינו פעם אחת בטיול משותף היא טסה 8 פעמים לבד, דבר נוסף את ציינת שאנו בפער ועניינים, אז היא בעצמה אמרה בעדויות שלה שחיה בפחד ממני 20 שנה אז 20 שנה חיה בפחד איפה אהבה גדולה? יש הודעה מיום 6.2.20 הודעה שהיא שלחה לי היא צורפה לכתב ההגנה, אני מבקש להקריא אותה ולהבין האם זאת אהבה שמדברת עליה היא רשמה לי "אף אחד לא ירגיש מה שהרגשתי, שנים רבות ללכת לישון להתעורר ליד אדם שלא אוהב אותי לא אהב שנים רבות לא נמשך אלי מעולם,.. בגידות הסכמים חוסר אמון . צובטת בלב. ובגלל ידיעה שזה מה שאתה חושב עלי יש הסכם חיים לפי ההסכם זה ההסכם" כל חיינו חיינו על פי ההסכם "אבל הסכם יחיד לא ישמת ואני יודעת דבר אחד, שאני בכל ההסכמים עמדתי" זה נקרא אהבה" זה עשינו חיים? זה אינטרסים וחיי נוחות שלה לשבת בבת 36 חודשים.

ש. מפנה אותך להודעות היא תפסה אותך בבגידה כשאתה נשוי לה עם אישה בתאילנד. אני אגיע לקצה

ת. את מוזמנת להגיע לקצה. האמת שלי לא תזוז

ש. אמרת שאם את אוהבת אותי לא יכולה להרוס לי חופשה אמרה שלא הורסת, אמרת "נפרדים בתחת שלי." זה ביום 10.8.18.

ת. כן. מה הפרשנות של זה? מעניין אותי אם נפרדים או לא נפרדים." (עמ' 38-39 לפרוטוקול(

טיעונים אחרים של האיש כאילו האשה ניהלה זוגיות עם גברים אחרים כלל לא הוכחו ואף

נזנחו בהליך ההוכחות כליל. העובדה שהיו נסיעות לחו"ל של האשה בגפה או עם הילדות אינה מעלה או מורידה. אף לא ראיתי הכחשה ברורה וחד משמעית של האיש בדבר קיום יחסים עם האשה מאז ספטמבר 2016 ואני מעדיף בהקשר זה את עמדתה על עמדתו או כי הצדדים בילו יחד בחופשות משפחתיות (ראו סעיף 104 לכתב ההגנה שם הוא מודה בכך בהקשר אחר(. ניסיון האיש להיתלות בהודעות של האשה כאילו מודה שהם פעלו על פי ההסכמים שוב חוטאת למציאות. הצדדים הלכו בין הטיפות, בין שלום בית לגירושין. מריבות והחלטות להיפרד היו לאורך כל הדרך, אך יש להבחין ביניהן לבין החלטת פירוד סופית שמשמעותה גם גירושין. גם בשנת 2018 כאשר האשה שולחת לאיש הודעה (סעיף 118 לכתב ההגנה של האיש( ואומרת שתכבד את ההסכם ואם יגיש בקשה לגירושין היא תגיע, היא לא אומרת שרוצה להתגרש. להיפך היא אומרת שאינה רוצה בכך אך תסכים אם יגיש הבקשה. היא עושה כן כי ההסכם משנת 2014 מחייב אותה לעשות כן ולא בגלל שהסתיימה תקופת הפירוד. כך גם כאשר היא כותבת במסרון שתחפש דירה אחרי הבת מצוה היא לא עושה כן והצדדים ממשיכים לחיות יחד. הדברים מתיישבים הרבה יותר עם המשך חיים בשלום בית במתכונת שבני הזוג הללו חיו, גם אם לא מדובר בזוגיות שוגה בשושנים, זהו דפוס היחסים המאפיין את הצדדים. אין להוציא מההקשר הכול של היחסים התנהגות בודדת או הודעה בודדת. יש לראות הכל כמכלול ולפרש את התנהגות הצדדים וההסכמות שביניהם בהתאם לדפוס הספציפי של הזוגיות שביניהם. נראה כי האיש מנסה לנצל לרעה את ההסכם מצד אחד ואת אי ההחלטיות של האשה לאור השנים להיפרד מצד שני. בית המשפט סבור שמכוח דיני תם הלב אין לתת לכך יד.

לאור כל המפורט לעיל אני קובע כי יש לקבל את עמדת האשה וכי הודעת פירוד בין הצדדים נמסרה בפברואר 2020, כך שמועד פינוייה את דירת האיש ייעשה לפי בחירתה עד 31/1/2023.

אך בקביעה זו אין די, יש צורך להידרש גם לשאלה האם האיש רשאי לשוב ולגור בדירה. כאמור ההסכם שותק בהקשר זה והאיש עלול לטעון כי מכוח סעיף 5יד' הוא רשאי לגור עם האשה בדירתו גם לאחר שהם התגרשו. סיטואציה זו מחייבת את בית המשפט לנקוט בעקרון "העפרון הכחול" כדי להפריד בין חלק תקף לחלק בטל ולבטל חלקים בהסכם (ראה: ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט)4( 221 (1995(; בג"צ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים (ע"ר( 58-026630-2, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר ]פורסם בנבו[ (ניתן ביום 19.11.09(; עם זאת ניתן לעיתים לעשות שימוש בעקרון "העפרון הכחול" ,כדי להוסיף סעיפים להסכם על מנת למנוע עיוות. בבג"צ 9098/01 ילנה גניס נ' משרד הבינוי והשיכון ]פורסם בנבו[ (ניתן ביום 22.11.04( נדונו ההבדלים בין סוגי "העפרון הכחול" ונקבע:

"
חבריי לא יכפרו, בוודאי, בעקרון העיפרון הכחול, הוא עקרון ההפרדה וההבדלה בין חלקו הפסול והחולה של חוק - לביטולו - לבין חלקו התקף והבריא של אותו חוק מדוע אפוא לא נחיל עיקרון זה על

ענייננו אף-הוא? אכן, המקרים נבדלים זה מזה. עקרון העיפרון הכחול (הרגיל( מניח אפשרות פיזית להקיף בקו (של "עיפרון כחול"( את חלקו הפגום של החוק (או של החוזה( ולגזור אותו מגופו של הטקסט
"

עוד לעניין הפעלת עיקרון "עיפרון כחול" בהסכם גירושין ראו: תמ"ש (יר'( 10623/05 מ.י. נ' מ.א., ניתן ביום 30/7/2007 ]פורסם בנבו[ כב' השופט איתי כץ וכן ראו: תמ"ש (חי'( 17141/09, י.ר. נ' ב.ר, ]ניתן ביום 28/1/2013 על ידי כב' השופטת אלה מירז( ]פורסם בנבו[(.

נראה כי אין חולק שאילו נשאלו הצדדים בעת חתימת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, האם כוונתם היא לאפשר מגורים יחד לא רק לאחר הודעת פירוד אלא גם לאחר גירושין, התשובה הייתה שלילית. כל הוראות ההסכם מובילות לכך (ראו מבחן "הטרדן המתערב" בו נעשה שימוש על מנת לאמוד את כוונת הצדדים והשווה ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח)2( 237 וכן ראו ע"א 131/71 דוד במאיור נ' תיאטרון קומדיה ]פורסם בנבו[ פ"ד כה)2( 744 שם נכתב:

"כי בסופו של דבר מיהו אותו "טרדן מתערב" אם לא השופטים עצמם? בתי-המשפט יוצרים להם, כל אחד לפי הבנתו הוא, אדם סביר אותו הם מעמידים באופן פיקטיבי במעמד של עשיית החוזה בין הצדדים ומבקשים אותו להעיד למה התכוונו הצדדים בזמן עשיית החוזה. למעשה התוצאה היא, שהמבחן של "הטרדן המתערב" נהפך למבחנו הסובייקטיבי של כל שופט ושופט."

אמור מעתה כי לפי תפיסת בית המשפט והצדדים (אילו היו נשאלים בזמן אמת(, מגורים משותפים לאחר הגירושין (להבדיל מפירוד בטרם גירושין( אינם מתיישבים עם הוראות ההסכם. הדבר אף מנוגד לתקנת הציבור לאור העובדה שהצדדים יהודים וגרושים. מכוח עיקרון העיפרון הכחול, קובע בית המשפט כי מגורי האיש בדירה אסורים לאחר הגירושין. שימוש בכלי משפטי זה חיוני בנסיבות העניין כדי למנוע הסדר הנוגע את תקנת הציבור ו/או פסול מטעמים אחרים והמקפחים את האשה אך מותיר על כנם יתר ההסדרים.


לאור כל המפורט לעיל, אני קובע כי הוראת סעיף 5יד' שוב אינה יכולה לחול לאחר שהצדדים התגרשו ועל כן ולמען הסר ספק מובהר בזה כי מגורי האיש בתקופה זו בדירה אינם מותרים והוא לא יגור בדירה עם האשה.

התייחסות לעתירות אחרות של האשה בתביעתה לאכיפת ההסכם:

בכל הנוגע ליתר עתירות האשה לפיצוי מוסכם ולהעברת זכויות בחנות אין מקום לקבל עמדתה ; סעיף 6ד' להסכם קובע כי החנות תועבר אגב גירושין הצדדים עם גירושיהם ולכן העת לעשות זאת היא כעת ואין לראות באי העברת הזכויות עד לגירושין משום הפרת ההסכם. בנוסף ולעניין דמי השכירות הייתה אמורה התובעת לפתוח תיק עוסק מורשה כדי לקבל סכומי נטו של השכרת החנות במישרין. לא הוכח כי עשתה כן. אני מקבל את טענות הנתבע בסעיפים 96, 100 לכתב ההגנה בכל הנוגע לסעדים הנוספים של האשה. עוד אני מקבל הטיעון של האיש כי בעניין התביעה של טרנד הצדדים התחלקו בכספים לפי ההסבר המפורט של האיש ובשים לב לעובדה כי בהסכמים הם מצהירים שאין להם תביעות וטענות לגבי העבר. האשה לא מתמודדת עם טענת חישוב המס המאוחד ויתר הקיזוזים שטוען להם האיש ועמדתו בהקשר זה מתקבלת.

תיק זה היה צריך להסתיים בחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בחמש ספרות בשל התנהלות בלתי מנומסת, מעליבה ובלתי מכובדת של ב"כ הצדדים ובפרט של ב"כ האשה. לפנים משורת הדין לא אעניש את האשה בשל התנהלות באת כוחה אך מובהר, כי עליה לשנות ההתנהלות ותרבות הדיון ויפה שעה אחת קודם.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.




דרג את הכתבהדירוג כתבה השופט אסף זגורי: פס"ד פרשנות הסכם שלום בית ולחילופין גירושין וקביעת הסדרים על ידי בית המשפט כאשר ההסכם שותק: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד