צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
דיני משפחה דיני משפחה וגירושין דיני משפחה
תוכן מרכזי בעמוד דיני משפחה וגירושין תוכן מרכזי בעמוד

פסק דין בערעור בנושא הגירה למדינה אחרת עם קטין (עמ"ש 31173-05-20)

15/07/2020

 בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


עמ״ש 31173-05-20 פלוני נ׳ פלונית ואח׳


לפני כבוד השופט שאול שוחט, סג״נ -אב״ד
כבוד השופטת עינת רביד
כבוד השופט נפתלי שילה

 

פסק דין

 

השופטת עינת רביד:

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו, כבוד השופטת נלי רוסמן
גליס (מיום 21.4.2020 בתלה״מ 7191-07-17) בגדרו נקבע כי המשיבה 1 (להלן: האם) זכאית
להגר עם בנם הקטין (יליד 10.12.2013, כעת בן 6 שנים ושבעה חודשים) של האם והמערער
(להלן: האב) לעיר XXXX שבמדינה ים תיכונית בכפוף לתנאים שפורטו בפסק הדין (סעיפים
98-88 לפסק הדין).

תמצית הרקע ופסק דינו של בית משפט קמא

1.  האם (בת 39), נוצרייה ילידת XXXX שבמדינה הים תיכונית, והאב (בן 43), יהודי יליד
ישראל, הכירו במהלך XXX בXXXX. ביום 15.7.2013 נישאו הצדדים בנישואין אזרחיים
.
ביום 10.12.2013
נולד הקטין בישראל. הצדדים הגיעו יחד לישראל, במהלך הריונה של האם
ונפרדו בראשית שנת 2017.

2.   האם והאב עוסקים בתחום XXXX, כאשר לאחרונה האב השתלם בתחום ה XXX.


3.   לאחר שהצדדים נפרדו, מערכת היחסים ביניהם הייתה סוערת והם נדרשו לסיוע בית המשפט
ולמומחה לצורך עריכת תיאום הורי. המטפל שמעון (נדני) משולם (להלן: המטפל) המליץ
ביוני 2017על הסדרי שהייה, אשר הצדדים קיימו ללא צורך במעורבות בית המשפט במשך
השנים.

4.   יש לציין כי שני הצדדים פנו בתביעה לקבלת משמורת על הקטין (האב: תלה״מ -14484-04
17 ; האם : תלה״מ 445-06-17), כאשר שתי התביעות לא נדונו למעשה לגופן ולא נסתיימו
בפסק דין בתיקים עצמם. יש לציין שביום 22.12.2019 ניתן בתיק קמא פסק דין של כבוד
השופט ארז שני כדלהלן: "משעה שממילא נידון נושא ההגירה במאוחד עם עניני המשמורת
וזמני השהות ולמען הסדר הטוב ידונו התיקים במאוחד בתיק הקשור. המזכירות תסגור תיק
זה."

5.   ביום 4.7.2017הוגשה תביעת האם להתיר לה לעבור ולהתגורר עם הקטין בעיר מולדתה,
XXXX, שבמדינה הים תיכונית (תלה״מ 7191-07-17). במסגרת תביעה זו מינה בית
המשפט למשפחה את הפסיכולוגית, הדרה בר (להלן: המומחית), אשר בחוות דעתה
מיום
15.1.2018
(להלן: חוות הדעת הראשונה) המליצה
"משמורת הבן תהיה בידי האם. תותר
הגירתו של (הקטין) ביחד עם אמו לXXX
X״, אגב התחייבות לארבעה ביקורים של הקטין
בישראל בשנה, בני שבועיים כל אחד, ובנוסף יוכל האב להגיע פעמיים בשנה לביקורים
בXXXX.

6.   המומחית נחקרה על חוות דעתה הראשונה בשני דיוני הוכחות (6.6.2018 ו- 7.6.2018).

7.   ביום 11.12.2018 התקיים דיון הוכחות נוסף בתיק, במהלכו הסתבר, לראשונה, שהאם הרתה
לבן זוג חדש, ישראלי (להלן: בן הזוג) והיא מצויה בחודש השביעי להריונה (ראו עמי 31
לפרוטוקול הדיון). לאור שינוי נסיבתי זה, הורה בית משפט קמא על עריכת חוות דעת
משלימה על ידי המומחית.

8.   ביום 12.2.2019 , נולדה לאם ולבן הזוג, בת, אחות לקטין (להלן: האחות).

9.   ביום 8.4.2019הוגשה חוות הדעת השנייה של המומחית (להלן: חוות הדעת השנייה), בגדרה
שוב אושר כי משמורת הקטין תהיה בידי האם ותותר הגירת האם עם הקטין ואחותו
לXXXX.

10. האב וויתר על חקירת המומחית על חוות הדעת השנייה, למרות שטען כי אינו מקבל את
ממצאיה.

11. בית המשפט למשפחה קבע בפסק דינו, שלמרות החקירה הארוכה של המומחית, לא
קועקעה חוות דעתה כמלוא הנימה. כדברי בית המשפט: "
נהפוך הוא, המומחית חידדה
בחקירתה את ההבדלים במאפיינים ההוריים בין הצדדים ("תיארתי אם הרבה יותר אסופה, אב
הרבה פחות מווסת״ - עמי 25 שו׳ 23). עוד חידדה המומחית את העובדה, שהחיבור היחיד
של התובעת לארץ היה הנתבע, ולאחר פרידתם אין לה זיקה כלשהי לכאן ("ל(אם) אין חיבור
למקום על אחת כמה וכמה מפני שהיא אינה יהודייה ולא קיבלה חינוך ציוני והזיקה שלה לארץ
הייתה קשורה אך ורק לקשר שלה עם (האב)״ - עמי 28 שו׳ 21-23). משעה שחוות הדעת לא
קועקעה, ולאור משקלה הראייתי הכבד בכגון דא, היה מקום לתת פסק דין המתיר לתובעת
להגר, כבר באותו שלב
."

אולם בית המשפט מציין שלנוכח הנסיבות החדשות, שהתברר שהאם הרתה מבן זוגה החדש
נתבקשה חוות דעת נוספת שבגדרה שבה המומחית והמליצה להתיר לאם להגר בתנאים
שהומלצו בחוות הדעת הראשונה. ולכן בית המשפט מציין שבשתי חוות הדעת, שנערכו
בפער של למעלה משנה האחת מהשנייה, הומלץ חד משמעית להתיר את הגירת האם עם
הקטין.

בית המשפט ציין כי מערכת היחסים בין האם לבן זוגה החדש צופה פני הגירה מוסכמת ואיננה
צופה פני הישארות בארץ. משכך, מערכת יחסים זו, בראייה נכונה, דווקא תומכת בעתירת
האם להגר, כפי שהסיקה המומחית. עוד ציין, שכעת לא מדובר "רק" בקשר בין הקטין לאמו,
אלא גם בקשר בינו לבין אחותו ובקשר בינו לבין משפחתו החדשה כמכלול. בית המשפט
קבע שדחיית עתירת האם, משמעותה כי יתרחש אחת משתיים: או שהאם תישאר בארץ על
אפה ועל חמתה, ותאלץ לגדל בארץ את בתה, אשר גם לה אין כל מעמד בה. או שתאלץ להגר
עם בתה ובן זוגה לXXXX, תוך הותרת הקטין בארץ, מנותק מאמו ומאחותו. במצב הראשון
דלעיל, תתרחש פגיעה חמורה ובלתי מדתית באם, בעתידה, ובטובתה מכל בחינה שהיא, אשר
תיתן, כך דרכו של עולם, את אותותיה גם בקטין. אשר לאפשרות של הגירה ללא הקטין, כתב
בית המשפט קמא: "דומה שאין צורך להכביר מילים באשר להשפעות הנטישה המשפחתית
והותרת הקטין מאחור."

12. בית המשפט קובע בהסתמך על המומחית שלשני ההורים יכולות הוריות טובות, אך משעה
שהמשמורת בפועל היא לאם, שביתה הוא ביתו המרכזי של הקטין, ובשים לב לגילו - הרי
שעמדת המומחית מתקבלת.

13. עוד נקבע שהאב הודיע למומחית שהוא מבקש להתיש את האם כלכלית ומשפטית, על מנת
לסכל את תכנית ההגירה. אמצעים אלה מעידים, כפי שקבעה המומחית, על כשל בתפיסה
ההורית, אשר בעטיו מוכן האב להפוך את האם לאויב ולהילחם בה בכל אמצעי חוקי. פעולה
ממקום לעומתי ונקמני, איננה עולה בקנה אחד עם הורות מיטיבה, ולכן מחזקת את המסקנה
להתיר את ההגירה.

14. עוד הסכים בית המשפט עם המומחית שהקשר של האם עם בן זוגה החדש הישראלי ודובר
העברית ישמר את השפה העברית אצל הקטין ואת הקשר לישראל וכי תכנית ההגירה של האם
עם הקטין מסתברת ונראית מתאימה כאשר הקטין דובר XXXX שוטפת ולכן לא יקשה עליו
להסתגל לXXXX.

15. עוד קבע בית המשפט שלא מצא שרצונה של האם להגר נעוץ ברצון לא לגיטימי כגון ניתוק
הקטין מאביו (כפי טענתו) אלא כי רצונה להגר לעיר מולדתה בה נטועים שורשיה, בה מצויים
הוריה וקרובי משפחתה.

16. בית המשפט קבע תנאים מפורטים לשמירת הקשר עם האב, ובכללם כי האם תדאג לצייד את
הקטין באמצעי קשר חזותי עם האב מידי יום ביומו, כפי שייקבע האב ומתוך התחשבות בגילו
וזמני הלימוד; החל מהגיע הקטין לגיל 8 יצויד הקטין במכשיר סלולארי אישי עמו יוכל
לתקשר עם האב; האם תביא את הקטין על חשבונה לישראל לפחות 5 פעמים בשנה, האב
רשאי להגיע לXXXX בכל עת שיחפוץ ובהודעה של 7 ימים מראש לאם על מנת לפגוש את
הקטין; על האם לעדכן את האב בכל קרות הקטין, מצבו הלימודי, הרפואי, הרגשי ועל כל
שינוי בנוגע למצבו הפיזי או הרגשי מיד עם ייווצר השינוי; שינוי של מוסדות החינוך של
הקטין יעשה בהסכמת שני הצדדים מראש ובכתב. פסק הדין מתיר את הגירת הקטין
לXXXX שבמדינה הים תיכונית בלבד ואין בו משום התרת העתקת מקום מגורים לעיר או
מדינה אחרת בעתיד, זולת מגורים בישראל. עוד חייב בית המשפט את האם להפקיד סך של
100,000 ₪ כעירבון להבטחת קיום ההתחייבויות.

תמצית טענות האב בערעור

17. לטענת האב כל רצון האם בהגירה לXXXX הוא להפריד בינו לבין בנו, משום שאין לה כל
סיבה של ממש להגר ולעזוב את ישראל ולחזור לXXXX שאותה עזבה בגיל 17 ולא שבה
אליה בארבע עשרה השנים האחרונות.

18. יש לציין שהאב בערעורו הסתמך על חוות דעת של פרופסור שגיא שוורץ, שלא הוגשה בבית
המשפט קמא, ולכן אינו רשאי להסתמך עליה בערעור.

19. עוד טען האב שבית המשפט לא כלל בתנאים לאישור ההגירה את טובת הילד, שיפגע ישירות
מן ההגירה בנסיבות אלה שבהם מחד גיסא שני ההורים טובים וראויים שלילד קשר עמוק עם
כל אחד מהם ומאידך גיסא חוסר אמון בוטה בין האם לאב כך שהאם ממש מנסה לנתק את
הקטין מאביו וזהו השיקול המרכזי בבקשת ההגירה.

20. לטענת האב בית המשפט הכריע בהתאם לחוות דעת המומחית שהיא מוטה ושגויה. לטענתו
המומחית לא עשתה עבודתה נאמנה כאשר ניזונה רק מדברי האם והאב ולא שוחחה עם
הגננות או שמעה הקלטות שהאב ניסה להשמיע באוזניה וגם עם המטפל דיברה רק פעם אחת.
לטענתו, המומחית העדיפה את גרסת האם על פני גרסתו ללא הצדקה, כאשר האם הסתירה
את מערכת היחסים שהייתה לה עם בן זוג ישראלי נוסף מהמומחית ומבית המשפט וכאשר
היום ברור שהיא כבר מעורה היטב בחברה בישראל והקימה כאן משפחה נוספת.

21. האב ציין שהיה מוכן להגר לכל עיר בירה במדינות השוק האירופי, למרות שאין לו אזרחות
זרה, ובלבד שיוכל לפגוש בבנו במחצית השבוע ואף הציע את בירת המדינה הים תיכונית,
אך האם עמדה על מגורים בXXXXX.

22. עוד טען כי בית המשפט קמא לא הכריע בסוגיית המשמורת ויש לקבוע כי המשמורת צריכה
להיות משותפת וזמני השהות, כפי שהם היום, כמעט שוויוניים.

23. עוד נטען כי תכנית האם להגירה אינה מוסדרת ואינה ראויה ותגרום לקטין לקושי רב, לעומת
חייו בישראל שהם סדורים ומוכרים לו.

24. עוד טען האב, לחינוך היהודי של הקטין, שיינזק מן המעבר וטוען שבית הספר היהודי אליו
מבטיחה האם לרשום את הקטין בXXXX אינו פתרון של ממש בהתחשב בזמן המועט
המוקדש בו לעברית ולחגי ישראל.

תמצית טענות האם בערעור

25. לטענת האם, האב נתן הסכמתו להגירה למקומות רבים, כגון בירת המדינה הים תיכונית,
מדינה ים תיכונית אחרת, אך סירב לאפשר לה הגירה דווקא למקום שאליו היא רוצה לחזור
והוא XXXX.

26. לטענתה, בכוונתה לחזור לXXXX לגור בחיק משפחתה ולדאוג לקטין, ולמשפחה לסביבה
תומכת ובטוחה, לרבות דירה הממתינה להם, מסגרת חינוכית לקטין ותעסוקה לאם.

27. עוד היא טוענת כי שתי חוות הדעת של המומחית תומכות בהגירת הקטין עם האם ונדרש רף
גבוה במיוחד כדי להוכיח שנדרשת סטייה מחוות הדעת.

28. האם טוענת כי בישראל היא חסרת מעמד והיא אזרחית המדינה הים תיכונית. הקטין הוא בעל
שתי אזרחויות, ישראלית והמדינה הים תיכונית כאשר על מסמכי אזרחות המדינה הים
תיכונית חתם גם האב. ועוד היא מדגישה כי היא מחויבת לשמור לקטין בחייו גם צביון יהודי,
אשר יישמר גם בעזרת בן זוגה החדש של האם שהוא ישראלי יהודי.

29. האם טוענת כי הפסיקה מאפשרת להורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את המשך מהלך
חייו.

30. עוד היא מזכירה כי מדובר במדינה ים תיכונית, שהיא מדינה קרובה לישראל, כאשר המעבר
כרוך בטיסה קצרה והאב רשאי, בנוסף לביקורים קבועים של הקטין בישראל, להגיע כרצונו
לבקר בXXXX.

31. האם טוענת כי בעת פתיחת ההליך היה הקטין בן פחות משלוש ומרכז חייו טרם נקבע מפאת
גילו וכך הדבר גם כיום, כאשר אי אפשר לקבוע את מרכז חייו בישראל, כאשר האם אינה
אזרחית המדינה.

32. עוד טוענת האם כי טובת הקטין להגר עם אימו, כאשר הכף נוטה לטובתה לעניין המשמורת
על פי חוות הדעת של המטפל ושל המומחית.

33. האם מציינת כי בXXXX הקטין יזכה לתמיכה כלכלית הן משני הוריה, ששניהם XXXX,
לסביבה תומכת ואוהבת, לאפשרויות להתפתח, כאשר האם תהיה שלווה ובשקט שמעמדה
האזרחי מובטח ומוסדר ויש לה דירת מגורים, רכב ותעסוקה מובטחת.

דיון והכרעה

סוגיית המשמורת

34. עת נדרש בית משפט למשפחה להכריע בשאלת העתקת מקום מגורים של הורה עם קטין, בין
בתוך תחומי המדינה ובין מחוצה לה, עליו להכריע תחילה בשאלת המשמורת. הטעם לכך -
שאלה זו עולה כאשר ההורה המשמורן מבקש להעתיק את מקום מגוריו שלו.

35.   בענייננו לא נדרש בית משפט קמא לשאלת המשמורת בנפרד ובמובחן משאלת ההגירה.

36. לפני בית משפט קמא עמדו להכרעה שתי תביעות משמורת: זו של המערער, בה עתר
למשמורת משותפת או בלעדית, וזו של המשיבה בה עתרה לקביעת המשמורת בידיה. אין
מחלוקת שהתביעות לא הוכרעו. הן אוחדו לדיון יחד עם תביעת ההגירה שהוגשה על ידי
המשיבה בהחלטה של כבי השי שני אך מעולם לא ניתן בהן פסק דין ופסק הדין היחיד שניתן
הוא פסק הדין מושא הערעור שלפנינו שניתן בתביעת ההגירה.

אכן, בהחלטת המינוי של המומחית בתביעת ההגירה הנחה בית משפט קמא את המומחית
לתת דעתו על שאלת המשמורת ברם, ההנחיה הייתה לצורך הכרעה בתביעה להגירה "
האם
להשאיר את המשמורת אצל ההורה המבקש להגר
" מה שמלמד שנקודת המוצא להכרעה
בתביעת ההגירה הייתה שהמשמורת אצל האם והשאלה בנושא המשמורת היא האם להשאיר
אותה אצלה כמי שמבקשת להגר. כך גם הבינה המומחית את תפקידה עת השיבה בחקירתה
כי"אני לא מוניתי לתיק משמורת. אני מוניתי לתיק הגירה " ובמקום אחר "
שאלת המשמורת
לא עמדה לפתי
( צ״ל : לפתחי
( - עמי 4 שי 13-14 ועמי 13 שי 21, בהתאמה.

אמנם, אנו מוצאים בחוות הדעת פרק שכותרתו "לשאלת משמורת הילד" בו מתייחסת היא
למסוגלות ההורית של שני ההורים ברם, היא לא מכריעה בשאלת למי המשמורת ובהתייחס
לשאלת ההגירה היא כותבת "
יחד עם זאת אין סיבה הקשורה בטובת הילד לפגוע בזכות
(הדגשה שלי עי רי)
המשמורת של האם בשל רצונה לקחת עמה את בנה עת תחזור להתגורר
במולדתה
". בזכות המשמורת, זכות שקיימת גם למערער. על כך שמדובר בניסוח מכוון ניתן
ללמוד מתשובות המומחית בעמי 13 שי 22 עד עמי 14 שי 2 שאצטט בחלקן:

״ש. איזה זכות משמורת יש לה ?

ת. מה זאת אומרת? היא מחזיקה בילד בחלק מהזמן כך גם האב מחזיק בילד בחלק מהזמן.
עצם העובדה שהיא רוצה להגר ולקחת את בנה אתה לא פוגע בה כהורה בעל זכות החזקה
ומשמורת בילד.

ש. אם אני מבינה נכון את מתייחסת לזכות משמורת וחזקה שעומדת גם לאב.

ת. כן. ".

משכך, לא ניתן להבין את המלצתה של המומחית, בסיום חוות הדעת, שמשמורת הבן תהיה
בידי האם, כהענקת משמורת בקטין לאם בנפרד ובמובחן משאלת ההגירה.

37. בית משפט קמא מצא שהמומחית קבעה שהמשמורת בידי האם. כך נכתב בפסק הדין "לנוכח
האמור ממליצה המומחית, שמשמורת הקטין תהא בידי האם, והוא יהגר עמה XXX,,,
״ קרי,
משמורת תחילה והגירה לאחריה. להבנתי לא כך קבעה המומחית. המומחית לא קבעה
שהמשמורת בקטין, בנפרד ובמובחן משאלת ההגירה, תהא לאם. לכל היותר ניתן להבין את
חוות הדעת כקובעת שהמשמורת היא משותפת. האם יש בכך כדי לשנות את התוצאה?

38. במהלך הדין לפנינו הצפנו את הסוגיה (עמודים 2-1 לפרוטוקול הדיון בערעור) ושאלנו האם
התוצאה צריכה להשתנות אם נצא מנקודת הנחה המשמורת היא משותפת? ב״כ המערער
השיבה בחיוב.

39.  אינני סבורה כך.

משהמשמורת משותפת היא, משמע לשני ההורים מסוגלות הורית טובה וראויה וכול אחד
מהם יכול להחזיק בקטין ולדאוג לצרכיו, כחלק מחובותיו של הורה כאפוטרופוס על ילדו.
במצב דברים זה, אם אחד ההורים מבקש להגר, תיבחן טובתו של הקטין, כשלעצמה, האם
טובתו להגר עם ההורה (המשמורן) או להישאר בארץ עם ההורה (המשמורן), בבחינת מה
עדיף, על רקע אמות המידה והמבחנים השונים שנקבעו בפסיקה ביחס להגירה. מכאן ניתן
לפרש את דבריה של המומחית, כי "
יחד עם זאת אין סיבה הקשורה בטובת הקטין לפגוע
בזכות המשמורת של האם בשל רצונה לקחת עמה את בנה עת תחזור להתגורר במולדתה
"
כמכוונות לכך שאין בנתון של משמורת משותפת כדי למנוע הכרעה בשאלת ההגירה על פי
המבחנים הנהוגים בשאלה זו.

הגירה - כללי

40. תיקי הגירה תיקים קשים הם ודי בכך שנביא מדברי כבוד השופט ניל הנדל בבע״מ 9773/16
פלונית ני פלוני (11.6.2017):

"ככלל, התיקים הקרויים בשם "תיקי הגירה" הם מן המאתגרים הבאים לפני בית המשפט. נדמה
כי קונפליקטים כאלה במגמת עליה בארץ ובשיטות משפטיות מחוצה לה. זה המחיר של חופש
התנועה, וכנראה גם של חופש העיסוק. לנוכח מורכבות החיים המודרניים ואופיים, הורים אינם
תמיד בוחרים לגור במדינה אחת... אין להתעלם מכך כי הכרעה משפטית של תיק הגירה
מובילה לתוצאה של ניתוק משמעותי של ילד מאחד מהוריו. החלטה לאפשר לקטין לגור
במקום אחר מהווה אף נתק מחבריו, מן המסגרת החינוכית אליה הוא משתייך, ממרכז חייו,
ממציאות חייו כפי שהיא מוכרת לו, מארצו - מולדתו.

אין זה אומר שעל בית משפט לפסוק לטובת הורה שמתגורר בארץ. אמת המידה היא אחרת.
בבואו של בית המשפט להכריע בתיקי הגירה ניצבת לנגד עיניו טובת הילד - זהו עקרון העל
המנחה בעת קבלת החלטות הנוגעות למשמורתם ולמקום מגוריהם של ילדים (סעיף 25 לחוק
הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1969); אף נפסק כי "בקשת הגירה של הורה עם
ילדיו תיבחן לאור עיקרון טובת הילדים בלבד״ (רע״א 4575/00 פלונית נ׳ פלוני, פ״ד נה(2)
321, 331 (2001), להלן: עניין פלונית). "אין על כן מקום להעניק במקרים אלה משקל עצמאי
לשיקולים אחרים, כגון השאלה האם ההגירה ׳מוצדקת׳ אם לאו״ (בע״מ 9358/04 פלונית נ׳
פלוני, פסקה 9 (2.5.2005), להלן: עניין פלונית 2). הדיון בתיק הגירה בפועל אינו נוקט עמדה
ביחס לרצון של אחד מן ההורים לעבור להתגורר במדינה אחרת אלא מה יהא גורלו של הילד
כתוצאה מהחלטה זו. רצונו של ההורה להגר תיבחן על פי אמת המידה של טובת הילד (בע״מ
5072/10 פלוני נ׳ פלונית, פסקה 13 (26.10.2010)). בל נשכח, כי ככלל, מצב בו שני הורים
רוצים להגר אינו דורש אישור של בית משפט בארץ. ואולם, כאשר דרכי ההורים נפרדו, לא רק
ביחס לנישואיהם אלא אף באשר למקום מגוריהם, על בית המשפט לקבוע את כתובתו של
הקטין. העדר ההסכמה מוליד הצורך בפסיקה. ונודה, כי לרוב, שקילת טובתם של ילדים
שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו. הרי, טובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת
אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של הורים, כרוכה מידה של
ניתוק בין אחד ההורים לילדיו. אין בכך, כמובן, לשלול את האפשרות כי במצבים מסוימים,
מוטב הגירושין על המשך הנישואין גם מנקודת מבטו של הילד. ואולם, אף לאחר הגירושין
החלטת ההורים לגור במדינות שונות מכניסה רובד נוסף של קושי (ראו והשוו: עניין פלונית,
עמוד 331 ; ראו גם עניין פלוני 2, פסקה 12). במלה - ההכרעה סבוכה ותהיה אשר תהיה אינה
מביאה לפתרון אידיאלי.

לקושי הטמון בהכרעה כאמור מתווסף הניסיון הבלתי אפשרי לחזות את הנולד במציאות
מורכבת ולא וודאית - על השופט לנסות לחזות את טובתו של הקטין בשנים העתידות לבוא
(השופט א׳ גרוניס (כתארו אז) בדנ״א 9201/08 פלוני נ׳ פלונית, פסקה 21 (5.4.2009)). בית
המשפט המתבקש לאשר הגירת הקטין נדרש להעריך על בסיס אירועי העבר וחוות הדעת של
מומחים מקצועיים מהי ההחלטה התואמת את טובתו של הקטין מחר. מדובר, איפוא, בהכרעה
המפנה פניה אל העתיד, אל הבלתי נודע, ואשר מבקשת את בית המשפט לקבוע היכן ייטב
לקטין. מיומנויות "נבואיות" או למצער, "הערכתיות" מעין אלה הינן נחלת מלאכת השיפוט
בתחומים שונים, אך נראה כי הן אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית המשפט אשר מכריע
בדרך כלל בסכסוכים שבמוקדם אירועים שבעבר. קושי זה, והעובדה שרישומה של ההכרעה
יוותר חקוק בגורלו של הקטין ויתווה במידה רבה את מהלך חייו, כמו גם ההשפעה העצומה
שיש לה על חייו של כל אחד מן ההורים, מחייבים כי הכרעה תתקבל רק לאחר שנעשו כל
הבדיקות הנדרשות לקבלת ההחלטה (עניין פלוני 2, פסקה 13). גרעין הסבך בתיקי משפחה
הוא שעסקינן בילד שנמצא במרכז ההכרעה עקב החלטות של אחרים....

אמות המידה לבחינת טובת הילד בכל מקרה נדון הן, בין היתר: איכות הקשר בין הילד לכל
אחד משני הוריו, היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילד להורה
שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילד, נכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו
של קשר זה, מסוגלות הילד להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה (עניין פלונית, עמוד
333), ועיקר - התבוננות בילד כיצור עצמאי."

41. עוד ניתן להפנות לפסק דין המקיף בתמ״ש (י-ם) 11425-09-15ה. ז נ׳ ע. ר (4.7.2016) מפי
כב׳ השופט איתי כץ אשר סקר את המבחנים השונים לשאלת הגירה והם:

"נכונות ויכולת הורית להבטיח את צרכי הקטין, מסוגלות הורית ואיכות הקשר בין הקטין לבין
כל אחד מהוריו; בחינת יכולתו של הקטין להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה; שמיעת
רצון הקטין, אם הוא בגיל מתאים או בעל בגרות מספקת; היבטים הנוגעים לשלומו הגופני
והנפשי של הילד; מאפיינים ספציפיים של הקטין, ככל שישנם, והיקף ההשפעה הצפויה על
חייו בכל אחת מן החלופות הקיימות; הבטחת שימור הקשר של הקטין עם ההורה שאינו
משמורן, ועם דמויות מרכזיות אחרות; קבלת ידע מקצועי רלבנטי; אינטרס הקטין ליהנות
ממסגרת יציבה, וצמצום סבל הקטין כתוצאה מפרידת הוריו; התחשבות במידה ובאופן שכל
הורה טיפל בקטין לפני הסכסוך. באשר להתחשבות בזכויותיו של כל אחד מן ההורים, כגון
זכות האישה לקבוע את מקום חייה כרצונה ולהתפתח במדינה אחרת, ומנגד זכות האיש לגדל
את בתו ולקיים עמה קשר רציף - גם אלו נשקלים ונבחנים במסגרת מכלול ההיבטים הרלבנטיים
להכרעה; ברם, הם אינם נבחנים כשיקול עצמאי העומד בפני עצמו, אלא כחלק מבחינת "טובת
הילד״ במקרה הנדון.״ (
סעיף 26 לפסק הדין).

42.  וכן ראו את סקירת הפסיקה המקיפה בפסק דינו של השופט, סג״נ, נפתלי שילה בתמ״ש

21969-02-14א׳ נ׳ ד׳ (14.5.2014).

ומן הכלל אל הפרט

43. בכל הנוגע לשאלת ההגירה, הרי בשל הזמן שחלף מאז פתיחת התיק בהיות הקטין בן ארבע
ועד למתן פסק דין זה נראה, שהזמן שחלף מסייע ומוסיף הנמקות לטובת ההגירה דווקא.

44. חלוף הזמן איפשר לקשר בין האב לבן להתחזק הן מעצם חלוף השנים והן מעצם גדילתו של
הקטין. חלוף הזמן גם אפשר לקטין לרכוש לו את העברית ברמת שפה ראשונה וכך אפשר
תקשורת טובה ומלאה עם האב, נושא שהיווה חשש ממשי של האב בתחילת ההליך בהיות
הקטין בן ארבע (ראו בחקירת המומחית עמוד 6 שורות 19-23 לפרוטוקול מיום 6.6.2018).
כיום הקטין כבן שש וחצי, הקשר שלו עם אביו חזק, הוא נמצא אצלו בזמני השהות שנקבעו
והעברית שבפיו חזקה. הזמן שחלף גם איפשר לקבל חוות דעת נוספת של המומחית שבחנה
את הדברים בשנית ושבה על עמדתה הקודמת לאפשר לאם להגר עם הקטין לXXXX.

45. חלוף הזמן גם הביא בכנפיו את הקשר בין האם לבן הזוג ולהולדת האחות. כל אלה תוארו על
ידי המומחית בחוות הדעת השנייה כאירועים מיטיבים מאוד לקטין. וכך נכתב שם:

"נכנס (הבן זוג) לחיי אמו, עבר לגור יחד עימם ונולדה לו אחות. שינויים אלה הינם חיוביים
מאוד עבור (הקטין). הסיטואציה המשפחתית החשדה של אימו אשר זוכה לקשר חיובי
ולתמיכה של בן זוג חם ואוהב מיטיבה עם כל בני המשפחה. (הקטין) מגיב כמצופה מילד אשר
מצוי בסיטואציה כזו: הקשר שלו עם (הבן זוג) הוא טוב מאוד, הוא מקבל את (הבן זוג) אך לא
קרוב אליו כמו שהוא קרוב לאמו ולאביו. הוא נרגש מאוד מהולדת אחותו, מראה אהבה ודאגה
של אח בוגר ועניין בה, אך גם נצמד לאמו. תגובותיו הולמות את הסיטואציה.

לעניין הסוגיה של השפעת הקשר הזוגי המשפחתי שיש ל(אם) עם (בן הזוג) אבי בתה התינוקת
הרי שהמצב המשפחתי מיטיב את מצבו של (הקטין) מיטיב את מצבה של (האם) ואף משפר
את מצבה של (האם) ביחס להגירה אותה היא מבקשת.

(האם) מבקשת לחזור לגור בXXXX ומבקשת כי שני ילדיה יהגרו ביחד עמה. בן זוגה מתכנן
להגר יחד עם (האם) ועם בתם המשותפת. בכל מקרה (האם) ו(בן הזוג) חתמו על הסכם
המאפשר ל(אם) להגר עם בתה התינוקת לחו״ל. כלומר בן זוגה אינו מהווה מכשול לרצונה של
(האם) להגר. הוא מהווה תמיכה בתהליך.

ל(קטין) יש כיום אחות ואין להעלות על הדעת סיטואציה בה (האם) תהגר XXXX עם (הבן
זוג) ועם בתם המשותפת ו(הקטין) יישאר עם אביו בלי אמו ואחותו... בן הזוג ישראלי, דובר
עברית, הוא מדבר עם (הקטין) עברית וכך גם עם בתו התינוקת. הדבר יעזור ל(קטין) לשמר את
השפה העברית ויקל על הקשר של (הקטין) עם אביו."

46.  לאור כל האמור, נראה כי הסיבות לזכות ההגירה רק התחזקו עם הזמן.

47. האב טען כי יש לראות בבן הזוג הישראלי כסיבה לסרב כליל לאפשר לאם את ההגירה, וזאת
משום שקיומו של בן זוג ישראלי והסדרת מערכת היחסים עמו יכולה ליישב את מעמדה של
האם בישראל, כך שלא תהיה עוד בגדר חסרת מעמד הנדרשת לחידוש אישור השהייה
בישראל כל מספר חודשים.

48. אכן נכון שלו חפצו האם ובן זוגה להישאר בישראל, יתכן ויכולה הייתה האם להסדיר את
מעמדה במחיר של תקופה לא קצרה (לפחות מחצית השנה או יותר) של קשיים, לרבות
מניעות מעבודה וכוי (דברי בן הזוג בפרוטוקול הדיון מיום 11.12.2018, עמוד 39 שורות -22
21). אין ספק שמדובר במחיר כבד כלכלית ומקצועית, שאין ודאות לגבי סיומו הטוב דווקא
בקבלת האזרחות המיוחלת. זאת ועוד, שהאם ובן זוגה, שניהם, אינם מבקשים להישאר
בישראל, אלא להגר לXXXX. האם איננה מבקשת להגר סתם למקום בעולם ולהתרחק מן
האב ללא סיבה, אלא לשוב ספציפית לעיר הולדתה, לחיות בסמוך להוריה, להתגורר בדירה,
שירשה מסבתה ולחזור לדבר בשפתה ולנהוג על פי תרבותה והמנטליות שלה. ראו למשל
בבע״מ 10060/07פלונית נ׳ פלוני [ניתן ביום 2/10/08, ואושר בדעת רוב בדנ״א 9201/08
פלוני נ׳ פלונית (5.4.2009)] דן בית משפט העליון בבקשת אם נוצרייה להגר עם בנה הקטין
לגרמניה, כור מחצבתה וכך כתב כבוד השופט אליקים רובינשטיין:

"איני סבור כי עצם הפגיעה בחופש התנועה של המבקשת כתוצאה מהישארותה בישראל
בניגוד לרצונה מהווה טעם התומך בהתרת ההגירה שהרי טיעון זה תקף בכל בקשה מסוג
הבקשה שלפניי. מנגד, יש ליתן משקל רב לעובדה כי המבקשת אינה יהודיה; כי אין לה כל
משפחה או חברים בישראל; כי היא גדלה, התחנכה ובגרה בגרמניה; כי יש לה עבודה קבועה
בגרמניה ועוד.

איני סבור כי בחירתה של המבקשת לקיים מערכת יחסים עם המשיב, שהוא ישראלי, מלמדת
על רצונה ועל כוונתה להתגורר בישראל למשך כל חייה והימצאותה של המבקשת בישראל
במהלך השנים האחרונות נובעת בעיקר מהתמשכותם של ההליכים המשפטיים בינה לבין
המשיב."

וכך מציין גם כב׳ השופט יורם דנציגר בדיון הנוסף:

"שתי ההכרעות לוו בלבטים רבים, שכן מבין אני לליבם של כל אחד מהוריו של הקטין, אשר
כל חפצם הוא לגדל את בנם יחידם בקרבתם ולדאוג לאושרו. ואולם, בסופו של יום, גם לאחר
שעיינתי בכתבי בית הדין הנוספים שהגישו הצדדים ולאחר ששמעתי את טענותיהם פעם
נוספת, כאמור, נותרתי איתן בדעתי כי ביטול היתר ההגירה שנתנו למשיבה ולקטין משמעו -
כליאת האם בישראל, שאינה ארץ מולדתה ואינה מרכז חייה. כפיית האם להישאר בישראל
תפגע בה וכתוצאה מכך ייפגע הקטין
."

49. לעניין זה יש לציין, כי טענת האב, שהאם "נזכרה" לחזור לגור ליד בית הוריה בחלוף שנים
רבות מאז עזבה את XXXX, אינה יכולה להתקבל. אין דין נערה בת 17 העוזבת את בית
הוריה בXXXX בחיפוש אחר קריירה של XXXX כדין אישה המתקרבת לגיל ה- 40 עם
שני ילדים קטנים אשר רצונה לשוב לגור ליד הוריה ומשפחתה, שיכולים לסייע, ברור ומובן.
נזכיר כי הקשר של האם עם הוריה טוב מאוד והם מגיעים לפי יכולתם לסייע לה בישראל,
דבר המצביע על קשר טוב ביניהם ועל הסיוע שתקבל מהם לכשתחזור. (ראו לעניין זה גם את
עמדת המומחית בחקירתה הנגדית, עמוד 27 שורות 9-3 לפרוטוקול מיום 7.6.2018).

עוד יש לזכור כי האם איננה דוברת עברית וכמובן גם לא קוראת וכותבת אין לה קשר לישראל
בהיותה XXXX נוצרית אורתודוקסית, וכמובן שלא קיבלה חינוך המכוון לחיים בישראל
או על פי התרבות והמנטליות היהודית-ישראלית.

לעניין זה בית משפט קמא הביא ובצדק את דברי כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) ש״אין
חולק על כך שטובת הילד קשורה פעמים רבות באופן הדוק למצב הנפשי של הוריו...מכך נובע
כי בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו."
- סעיף 16 לדנ״א 9201/08 דנן, וכן דברי כב׳ השופט דנציגר בבע״מ 10060/07הנ״ל:

"סבורני כי ככלל, ובמקרה זה בפרט, לא ניתן לנתק בין ההשפעה שתהיה למקום הימצאו של
הקטין על הוריו לבין טובתו של הקטין עצמו, הואיל וטובת הקטין מושפעת במישרין ממצבם
שלהוריו".

לפיכך, אין מקום לחייב את האם לחיות דווקא בישראל, מקום שבו היא אינה מרגישה שייכת
ואשר השארתה על אפה ועל חמתה בישראל ומניעת הגירתה רק בשל הקטין בסופו של דבר
איננה לטובת הקטין.

50. היטיבה להסביר זאת המומחית בחוות דעתה השנייה כאשר ציינה כי בעבור הקטין זה "בלתי
נסבל
" שכל תכניות החיים של האם, בן הזוג ואף האב "יעצרו מלכת בגלל הקטין". להטיל על
כתפי ילד קטן את כל רווחת אמו, אחותו ומשפחתו זו אחריות כבדה מידי; וכך גם העול
הכלכלי של האם והאב הכרוך בשאלת ההגירה אינו תורם לקטין.

51. לכן הפתרון במצב זה הוא שהאם אמנם נוטלת את הקטין וחיה עמו ביום יום, אך האב יהיה
רשאי להגיע ולקחת את הבן לתקופות ארוכות וממושכות יחסית. כפי שמציינת המומחית:
"
השינוי בסגנון הסדרי השהות מזמני שהות קצרים ותכופים להסדרי שהות של נתחי זמן
לעיתים יותר רחוקות
.״ (עמוד 14 שורות 22-10 לפרוטוקול דיון מיום 6.6.2-018). לכך יש
להוסיף את הקלות היחסית (בימים כתיקונם- שאינם ימי קורונה) בה ניתן להגיע מישראל
לXXXX בטיסה ישירה וקצרה מאוד.

52. בית המשפט והמומחית השתכנעו ואין סיבה להתערב בקביעה עובדתית זו, כי האם איננה
מבקשת לנתק את האב מחיי הקטין והיא מבינה שניתוק שכזה יפגע בסופו של יום בקטין
והיא משתפת פעולה עם הסדרי השהייה, והנושאים הללו כבר אינם במחלוקת מזה שנים.

53. בנוסף, יש לאם תכנית הגירה מסודרת, שהתקבלה על דעת המומחית ועל דעת בית משפט
קמא, ולפיה היא תתגורר עם הקטין, האחות ובן הזוג בדירה בXXXX, שירשה מסבתה,
תקבל מכונית, תיעזר בהוריה, תפתח XXX לXXX ותוכל לחיות את חייה בXXXX
בצורה נוחה בהרבה גם מבחינה כלכלית. בחקירה הנגדית היא מסבירה כי עלות החיים בתל
אביב יקרה מאוד בעבורה (תשלום השכירות, הוצאות למטפלת והוצאות משפט) כאשר עליה
לעבוד פי שלושה ממה שתצטרך לעבוד
XXXX (עמוד 37 שורות 9-7) וכתוצאה מכך,
תהיה פנויה יותר בXXXX לטיפול בקטין.

54. טענת האב, כי האם תהיה מחויבת לעבוד בשעות אחר הצהרים דווקא במסגרת בית הספר
לXXXX ולכן הקטין יהיה מטופל על ידי אחרים, איננה מחויבת המציאות. כפי שהסבירה
האם בחקירתה הנגדית:

"ש. מה את עומדת לעשות שם מבחינה מקצועית?

ת. אני אפתח בי״ס לXXX, יש אנשים שעבדתי איתם בעבר, ויש אנשים שכבר מחכים שם.

ש. בי״ס XXX ^^XXXX?

ת. לא. מדובר באנשים מקצועיים

ש. הרוב הגדול בוודאי יהיו ילדות בכיתה א, ב.

ת. זה תלוי. יש לי המון אופציות XXXX. גם ללמד בבי״ס XXXX. כי זה ספציפית
לפתוח בי״ס ספציפי, זו התוכנית שלי.

ש. כלומר את תלמדי אחה״צ , נכון ?

ת. אפשר להעסיק מורים. אכן.

ש. אז את לא תלמדי?

ת. אני יכולה להיות הבעלים של העסק.

ש. כלומר את לא תלמדי אחה״צ ?

ת. אני לא יודעת עדיין, יהיו ימים שאוכל ללמד.

ש. איפה יהיה XXXX?

ת. בבית.

ש. הוא ילד קטן. מי ישמור על XXXX ?

ת. אמא שלי. בנות דודות שלי. יש לי משפחה גדולה."

(עמוד 36 שורה 20 עד עמוד 27 שורה 2).

55. לגבי הקטין, המומחית מציינת שהוא ילד מוצלח שאין לו בעיות מיוחדות, והיא לא צופה
קשיי הסתגלות מיוחדים למקום החדש (עמוד 9 לחוות הדעת). כיום הוא מדבר XXXX
שוטפת, דבר שבוודאי יקל עליו את הסתגלות. אשר לשמירת העברית והקשר עם ישראל, הוא
ידבר עברית עם בן הזוג וילך ללמוד בבית ספר יהודי, על מנת לשמר לו גם את התרבות
היהודית.

56. מכל האמור לעיל עולה כי בסוגיית ההגירה יש לדחות את הערעור ולאפשר לאם להגר עם
הקטין לXXXX שבמדינה הים התיכונית, בכפוף להקפדה על התנאים להגירה, שמטרתם
שמירת הקשר עם האב.

תנאים להגירה

57. כל תנאי ההגירה שקבע בית המשפט בסעיפים 98-88 יוותרו. יתווסף סעיף נוסף ולפיו כל
מחלוקת בין ההורים אשר תזדקק להכרעה שיפוטית בנושא הקטין תידון בבית המשפט
למשפחה בישראל.

סוף דבר

58. לו דעתי תשמע, כי אז הערעור יידחה והאם רשאית להגר עם הקטין לXXXX שבמדינה
הים תיכונית.

59. כל התנאים שנקבעו בסעיפים 98-88 לפסק הדין קמא ישארו בתוקפם ויתווסף סעיף 97 אי
הקובע: "כל מחלוקת בין ההורים, בנושא הקטין, אשר תזדקק להכרעה שיפוטית תידון בבית
המשפט המוסמך בישראל".

60. עוד אציין שלא נדרשנו, ולכן לא דנו בהשפעת מגפת הקורונה ומגבלות התנועה בין ישראל
למדינה הים תיכונית, אשר משתנות חדשות לבקרים בתקופה זו.

61. בנסיבות העניין, וכפי שאף קבע בית משפט קמא, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא
בהוצאותיו.

62.   העירבון על פירותיו יושב למערער באמצעות באת כוחו.

63.   פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.

כבוד השופט שאול שוחט, סג״נ -אב״ד :

אני מסכים.

כבוד השופט נפתלי שילה:

אני מסכים.

הוחלט בהתאם לפסק דינה של השופטת רביד.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב״כ הצדדים.

ניתן היום, כ״ג תמוז תש״פ, 15 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

דרג את הכתבהדירוג כתבה פסק דין בערעור בנושא הגירה למדינה אחרת עם קטין (עמ"ש 31173-05-20): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד