השופטת הילה גורביץ עובדיה: החלטה בעתירת מנהלת העיזבון לפירוק שיתוף במקרקעין שבמסת נכסי העיזבון (ת"ע 44545-03-24 )

מנהלת העִזבון הגישה דו"ח לפיו פונו דירות העִזבון, ועתרה למכר הדירות.

 

1.      ברקע, דחיית התנגדות נתבעים 4-17 למתן צו קיום לצוואת המנוחה, אימם. פסה"ד הדוחה את ההתנגדות הוא פסק דין חלוט, לאחר שערעורים שהוגשו לשתי ערכאות נדחו.

 

נטען כיהזכויות בדירה בXXXXרשומות 3/4 על שם המנוחה ו-1/4 רשום על שם יורשי עיזבון המנוח כ' ע'ז"ל– משיבים 4-17 (1/56 לכל אחד). עוד נכתב כי מצבהּ הפיזי של הדירה אינו מאפשר להתגורר בה או להשכירהּ.

 

אשר לזכויות בדירה ברח' XXXX, נכתב כי זכויות הבעלות רשומות על שם חברה משכנת – חברת XXX בע"מ, ועל זכויות אלו רשומה הערת אזהרה על שם חברת XXXX בע"מ, ועל הערה זו רשומה הערת אזהרה בדְבר 3/4 מהזכויות על שם המנוחה ו-1/4 על שם יורשי עיזבון המנוח כ' ע'(1/56 לכל אחד). צוין כי חברת XXXX  שאליה מוזגה חברת XXXXבע"מ, המציאה למנהלת העִזבון הנחיות לשם העברת זכויות הבעלות על פי הערות האזהרה, והדבר מחייב שיתוף פעולה של כל בעלי הזכויות. נוסף על כך צוין שעל זכויות המנוחה בנכסים רשומה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לטובת נתבע 2ונוכח חוב ארנונה שנצבר על הדירה, בסך 222,426 ₪ בגין החזקה על-ידי כ' ע' ז"ל, נרשמה גם הערה לפי פקודת המִסים גביה. מנהלת הִעזבון עתרה כי חוב הארנונה ישולם מחלקו של עִזבון המנוח כ' ע' ז"ל בנכס מאחר והמנוחה לא החזיקה בנכס.

 

ביחס לשתי הדירות, עתרה מנהלת העִזבון כי נוכח ההערות הרשומות על הזכויות והחובות, הדירות ימכרו לצד ג' מרבה במחיר, חובות העיזבונות ישולמו מכספי התמורה ויתרת הכספים יחולקו בהתאם לצוואת המנוחה; רכישת ספרי תורה על-ידי נתבעת 1 והקמת לוח זִכרון בבית כנסת על-ידי הזוכָה הנוספת "בית כנסת XXXX" או חליפו.

 

2.      נתבעת 1, שהיא זוכה במחצית עזבון המנוחה על פי צוואת המנוחה, הודיעה כי היא מותירה את הבקשה לשיקול דעת מנהלת העִזבון ובית המשפט.

 

3.      נתבע 2, בתגובתו עתר להורות על מכירת נכסי המקרקעין תוך שמירת טענותיו על פי הבטוּחוֹת. צוין כי מצבן הפיזי של הדירות, חוב הארנונה וחוב ילדי המנוחה לעִזבון המנוחה שיש לשלמו מתוך עִזבון המנוח על פי פסק דין מיום 27/07/1994, מצריכים מכר הדירות, וקיום צוואת המנוחה מתוך הכספים שיתקבלו.

 

4.      נתבע 4, בתגובתו, התנגד לבקשה. נטען כי מנהלת העִזבון פועלת בחוסר תום לב קיצוני, כי נתבעת 1 לא קיימה את התנאים לקבל חלקהּ בעִזבון וכך גם בית כנסת "XXXX ". נטען כי מנהלת העִזבון מציגה את הדברים באופן מסולף, מניפולטיבי, תוך הטעיה והשמטה ומטעה את בית המשפט בכוונת מכוון. נטען כי יש לקיים את רצונהּ של המנוחה שהייתה אישה דתיה, לשמור על כבודהּ, חלפו 12 שנים מיום פטירתהּ ואין להכשיר צוואה כפולה. נטענו טענות נוספות.

 

5.      ב"כ היועמ"ש, נתבע 18 בתגובתו הודיע כי נוכח מצב הדירה ברחוב XX והחובות הרובצים על הדירה ברחוב XXוריבוי בעלי הזכויות וגם על מנת שניתן יהא ליישם את הוראות הצוואה, אין התנגדות לבקשת מנהלת העיזבון למכירת הדירות והפקדת התמורה בחשבון העיזבון. עוד נכתב כי ב"כ היועמ"ש מצטרפת לנטען ולמפורט בבקשת מנהלת העיזבון כך שאת חוב הארנונה יש להשית על עיזבון המנוח כ' ע' ז"ל ולשלמו מחלק העיזבון הנ"ל.

6.      התובענה נקבעה לדיון, כשבהחלטה מיום 25/07/2024 נקבע כי בעל דין שלא יתייצב לדיון יוחזק כמסכים לבקשת מנהלת העִזבון.

 

7.      בדיון שהתקיים ביום 24/11/2024 חזרה מנהלת העיזבון על הבקשה, פורט כי קופת העיזבון משלמת את הארנונה וההוצאות של אחזקה והחזקת הדירות; כי כל בקשות יורשי עיזבון המנוח ע' כ' ז"ל, בכובעם כילדי המנוחה כ' פ' ז"ל, לעיכוב מכר הדירות נדחו ובית המשפט המחוזי הורה לפעול למימוש הנכסים. מנהלת העיזבון עתרה להתמנות ככונסת נכסים על כל הזכויות, לרבות חלקו של עיזבון המנוח ע' כ'. עוד נטען כי מאחר ועל פי כתבי הטענות שהגיש נתבע 4 בהליך 21569-12-23 הוא מחזיק בדירה כבר רשות, לטענתו, מזה כ-34 שנים, מיום רכישת הדירה ביום 15/09/1990, ובהסכמת כל אחיו, יש להשית את חוב הארנונה על כל ילדי המנוחה (סעיף 5 לכתב התביעה שם). מנהלת העיזבון חזרה וטענה כי יש לממש את הנכסים על מנת להוציא את הצוואה מהכוח אל הפועל.

 

8.      נתבע 16 טען כי לבית המשפט אין סמכות להיעתר לבקשת מנהלת העיזבון להשית את החוב שכן על מנהלת העיזבון להגיש הליך מתאים. עוד נטען כי החוב הנטען לנתבע 2 התיישן ולבית משפט אין סמכות לדון במחלוקת לעניין השעבוד הרשום לטובת נתבע 2. עוד טען נתבע 16 כי הגיש ערעור על החלטת מותב זה שלא לפסול עצמו מניהול ההליכים בפניו.

 

9.      נתבעים 8, 13, 17 חזרו על טענות שהעלו בהליכים שקדמו להליך זה במסגרת דחיית התנגדות נתבעים 2-17 למתן צו קיום צוואת המנוחה.

 

10.   נתבע 2 ונתבע 16 הודיעו כי בכוונתם להגיש עתירה לפסלות המותב והמשך הדיון נדחה. לאחר שבקשת נתבע 2 לפסלות המותב נדחתה בהחלטה מיום 09/01/2025, התקיים ביום 22/01/2025 המשך הדיון.

 

11.   כבר בתחילת הדיון הנדחה טענו מנהלת העיזבון וב"כ היועמ"ש כי : "הגיעה העת לדון במימוש הנכסים ולהתקדם בתיק. כפי שנאמר, יש פס"ד חלוט בעניין הצוואה ואי אפשר להמשיך ולעכב את התיק". ראו דברי ב"כ היועמ"ש בעמוד 5 שורות 2-4. לפרוטוקול.

 

12.   מנהלת העיזבון הוסיפה כי שתי הדירות פנויות ורשום על הזכויות שעבוד לטובת נתבע 2. בקשות לצווי מניעה לעיכוב מכר הדירות נדחו הן בערכאה זו והן בערכאת הערעור וכיום העיזבון נושא בתשלומי ארנונה שאינם נמוכים מדי חודשוחזרה על עתירתה להשית את חוב הארנונה על נתבעים 4-17 , שכן החזיקו בדירה ברחוב XX חזקה בלעדית.

 

 

נטען כי ישלמנות את מנהלת העיזבון ככונסת נכסים על כל הזכויות, למכור את הדירות, לשלם את החובות לנושים ולאחר מכן לחלק את הכספים ליורשים על פי דין של המנוח ע'כ'ז"ל ולזוכים על פי צוואת המנוחה, בד בבד עם בחינת הצורך בהקמת הקדש או מימוש רצון המנוחה בדרך אחרת. מנהלת העיזבון הבהירה כי חוב הארנונה הוא מהשנים 1993-2015.

 

13.   ב"כ היועמ"ש נתן הסכמתו לעמדת מנהלת העיזבון, נטען כי הדירות אינן מושכרות, בינתיים נצברים  חובות ומיסים, ומצבת העיזבון מצטמצמת. עוד נטען כי קיים ריבוי בעלי זכויות בנכס, כך שנראה שהדבר הנכון הוא אכן למכור את הדירות על מנת לפרק את השיתוף ואין התנגדות שמנהלת העיזבון תשמש גם ככונסת נכסים. אשר לחובות עבר הרובצים על הדירות נטען כי קופת העיזבון אינה אמורה לשאת בחובות אלו, אלא נתבעים 4-17, ילדי המנוחה.

 

14.   גם נתבע 2 הצטרף לבקשת מנהלת העיזבון. נטען כי ההפסדים הכלכליים והנזקים בשל אי מימוש הצוואה "הולכים ונערמים". חוב הארנונה מצטבר, הדירות אינן מושכרות ואין סיבה לעכב המכירה.

 

15.   נתבע 16 חזר באריכות על טענותיו לעניין צו קיום הצוואה שניתן – חרף  כי פסה"ד חלוט וטען כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו ולאחר מכן עתר בעל פה לעיכוב ביצוע כל ההליכים מאחר ונתבעים 4-17 מתעתדים להגיש תביעה בעניין חלקם בירושת האב, ע' כ' ז"ל. לאחר מכן חזר בו מטענתו לעיכוב ביצוע וטען כי אין באפשרותו לנמקה בעת הדיון – ראו עמוד 31 שורות 4-15.

 

עוד טען כי על מנהלת העיזבון חלה חובה מוגברת ומנהלת העיזבון פועלת חד צדדית, ממניע אישי ונקמני וגם כי מנהלת העיזבון מגישה בקשות על מנת להגדיל את שכרה. נטען כי העיזבון לא יחולק, לא קיימים זוכים וגם האפוטרופוס הכללי שהיה עליו להתערב לא התערב והוסיף לדברים "...ובבוא היום כולם יצטרכו להשיב על שאלות" וגם נטען כי יוגשו תביעות אישיות כנגד עו"ד נשר – נתבע 2. נטען כי מאחר ונתבע 1, הזוכה הידוע, לא התייצב לדיון אין לדון בבקשת מנהלת העיזבון.

 

אשר לחוב הארנונה נטען כי העתירה נועדה להתיש והיה על מנהלת העיזבון לפנות לעירית XXבעניין הארנונה ומנהלת העיזבון כשלה והתרשלה. נתבע 16 חזר וטען כי הוא מתעתד להגיש בקשה לפסלות המותב.

 

16.   נתבע 4 הפנה לסעיף 126 לחוק הירושה, התכ"ה-1965 וטען כי החובות הם חובות עיזבון המנוחה ורובצים על היורשים. נטען כי מנהלת העיזבון מפרה את כללי האתיקה החלים. עוד נטען כי נתבע 4 סילק את חובות הארנונה עבור התקופה בה התגורר בדירה ברחוב XX לשנים 2015-2024.

 

עוד נטען כי הוגשה על ידי נתבע 4 בקשה לביטול פסה"ד מחמת תרמית והונאה. נתבע 4 פרט חלק מטענותיו כפי שהובאו שם (יוער כי ביום 03/02/2025 התביעה נמחקה).

וגם נטען כי הוראות הצוואה לא קוימו על ידי מנהלת העיזבון והזכייה על פי הצוואה על תנאי, כפי הוראת סעיף 43 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 וכל עוד לא התקיים התנאי ילדי המנוחה, נתבעים 4-17 הם הזוכים בעיזבון.ועוד נטען כי מנהלת העיזבון משיקולים זרים הגישה לחתימת בית משפט פסיקתא מנומקת הכוללת הוראה שילדי המנוחה לא ייהנו מהגנת סעיף 38 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, וסעיף 33 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, למרות שבדירה התגוררה חסויה ומנהלת העיזבון סובלת משכרון כוח.

 

נתבע 4 הוסיף וחזר על טענות שהועלו לעניין פינוי הדירות, חרף כי ההחלטה בעניין זה חלוטה לאחר שערעור עליה נדחה וגם חזר על טענות שהועלו בהתנגדות שכאמור,  נדחתה  - ופסה"ד בעניין זה, חלוט.

 

17.   נתבעים 8, 9, 17, חזרו על טענות שהועלו או שמקומן היה בהליך ההתנגדות למתן צו קיום לצוואה ולטענות ילדי המנוחה כנגד עו"ד נשר, נתבעים 2-3.

 

18.   הואיל ופסה"ד לפיו ניתן צו קיום לצוואת המנוחה חלוט, לאחר שערעורים שהוגשו לשתי ערכאות נדחו, אין צורך לפרט טענות אלו, שכן הן אינן רלוונטיות בהליך כאן. כך גם הטענות בעניין הפסיקתא ראו רמ"ש 23296-03-24 וגם רמ"ש 56320-02-24.

 

דיון והכרעה:

 

19.   למעשה מהות עתירת מנהלת העיזבון היא פירוק שיתוף במקרקעין שבמסת נכסי העיזבון כאשר לעיזבון המנוחה 75% מכל הזכויות בכל אחת מהדירות מושא הליך זה.

 

20.   סעיפים 37-43 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובעים כיכל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף במקרקעין המשותפים ובהעדר הסכמה בין השותפים בעלי הזכויות יעשה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט, כפי הוראות סעיפים 39 עד 43.

 

עיקר ההוראות לעניין כאן, הן סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 לפיו שותף במקרקעין משותפים רשאי לדרוש פירוק שיתוף בכל עת, וסעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע כי במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה בעין, או אם חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, פירוק השיתוף יעשה בדרך מכר וחלוקת התמורה. ראו תמ"ש (חי) 45744-11-20 ש.י. נ' מ.י., סעיף 15 לפסה"ד מיום 06/03/2023. עוד ראו,רע"א 1017/97 רידלביץ ואח' נ' מודעי ואח', פ"ד נב(4) 625, 634; רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ, פד"י ס"ד (2) 207, 218; תמ"ש (חי) 55378-07-21 ש.נ. נ' ע.ח. סעיף 9 לפסה"ד מיום 09/09/2024.  

21.   אמנם קיימים חריגים לעִקרון-על זה, כגון קיומה של תניה מוסכמת המגבילה פירוק שיתוף,  חוסר תום לב או שימוש לרעה בזכות ועוד, אך הנטל להוכיח כי מתקיימת עילה לעיכוב פירוק השיתוף מוטל על העותר לכך. במקרה כאן הנתבעים, והם לא עמדו בו.

 

22.   על כן, מעת שעתרה מנהלת העיזבון לפירוק השיתוף, ולא הונחה בפני בית המשפט עילה לעיכוב פירוק השיתוף, יש להורות על פירוק השיתוף כמבוקש.

 

23.   נוסף על כך, מאחר והמקרקעין מושא ההליך אינם ניתנים לחלוקה בעין, 42/56 לעיזבון המנוחה ו-1/56 לכל אחד מיורשי עיזבון המנוח (נתבעים 4-17), יש להורות על פירוק שיתוף על דרך המכר וחלוקת הפידיון, כפי הוראות סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, "בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל".

 

24.   כאשר שותפים אינם מסוגלים לשתף פעולה ולמכור יחדיו את נכסיהם לצורך פירוק השיתוף, אין מנוס ממינוי כונס נכסים לשם פירוק השיתוף.

 

25.   אין מחלוקת כי כך גם המקרה כאן, יורשי עיזבון המנוח ע' כ' ז"ל, שאינם מיוצגים ומונים 14 במספר, מתכחשים לזכויות נתבעת 1 בעיזבון המנוחה פ' כ' ז"ל, חרף פסק דין חלוט. הצדדים צהובים זה לזה שנים רבות ומנהלים הליכים משפטיים תקופה ארוכה.

 

26.   די אם אפנה לדברים שנכתבו ברמ"ש 23296-03-24 שאוזכרו לעיל, בפסה"ד מיום 12/03/2024. פסה"ד ניתן בבקשת רשות ערעור שהגישו נתבעים 15-16, לאחר שנחתמה הפסיקתא מיום 22/02/2024 , שם, השופט ניצן סילמן (ההדגשות שלי):

 

"אשר לשאלת זהות הזוכה על פי הצוואה- גם כאן אין מקום לעכב המימוש.

ראשית- החלטת המימוש המהותית ניתנה עוד ביום 1/1/24 והמועד לתקפה חלף.

שנית- למעשה כבר נתקפה ההחלטה לביצוע הפסיקתא (רמ"ש שנדון בפני כב' השופט שרעבי- 56320-02-24) הגם שהעילה הייתה שונה; למעשה, היה מקום לטעון כלל העילות כבר אז.

שלישית-...

רביעית- ...

חמישית- מדובר בהליכים המתנהלים מאז שנת 2015, כשהכרעות נדונו בפני כלל הערכאות במדינת ישראל; הזמן הממושך, העובדה כי ההכרעות נדונו גם בפני כב' בית המשפט העליון, אי העלאת הטענות קודם לכן, המועד בו נדונה שאלת זהות הזוכים- כל אלו אמנם אינם חורצים ההליך, אך משפיעים על נקודת האיזון לאפשר ולשקול עיכובים נוספים.

שישית- אולי עיקר- הטענה המרכזית היא מרמה לגבי זהות אחד הזוכים בצוואה; בכך אין לעכב המימוש, אלא לכל היותר החלוקה של המימוש; די בכך שזוכה אחר, שאינו שנוי במחלוקת, מבקש את חלקו כדי להצדיק המימוש.

 

ממעוף הציפור- מדובר בהליך המתנהל 9 שנים, רצון מנוחה שנקבע כחלוט, לפיו המבקשים לא ינחלו את המנוחה, והוראת מימוש שאינה בגדר חלוקה. במצב דברים זה, בהינתן משקל כלל הטענות, איני סבור כי שגה בית המשפט קמא משראה שלא לעכב מימוש הנכסים ע"י מנהלת העיזבון; הבקשה נדחית ועמה עיכוב הביצוע"

 

27.   הינה, כבר נאמר כי אין מקום לעכב את פירוק השיתוף על דרך מכר דירות העיזבון וזאתלשם מימוש רצון המנוחה. מכר הדירות, גם אם לא ידועה זהות הזוכה השני, מתבקש מקום בו קיים זוכה אחד ידוע המבקש את המימוש, כבמקרה כאן.

 

בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה, התכ"ה-1965, "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". משעות הדבר כי מעת שהזוכה, נתבעת 1 תומכת בפירוק השיתוף, וצו קיום צוואת המנוחה בתוקפו, יש להעתק לבקשה לפירוק השיתוף, ובמקרה כאן, נוכח הנסיבות, על דרך מכר לצד ג'.

 

28.   זה המקום להפנות גם לסעיף 15 בפסה"ד מיום 02/06/2022בהליכים 65125-06-15ובהליכים הקשוריםשדחה את התנגדות נתבעים 4-17 למתן צו לקיום צוואת המנוחה:

 

"לא ניתן להכריע במחלוקות כאן מבלי שראשית תונח התמונה הנוגעת למערכת  היחסים בין המנוחה ובין ילדיה – המערערים. התמונה שעולה מראיות, מסמכים, עדויות ופסקי דין חלוטים היאתמונה של מערכת יחסים עכורה, מורכבת ואלימה. ילדי המנוחה התכחשו לה, חפצו ברעתה וסבלה. בשל כך, חרף כי בבעלות המנוחה היו זכויות בנכסי מקרקעין ובהם דירות מגורים, המנוחה נאלצה להתגורר בחדרי מדרגות או בחדרון שגודלו כ-10 מטרים ללא מקלחת, ושאינו ראוי למגורי אדם (חלק מחנות למכירת ירקות)"

 

 

29.   וגם לדברים שנכתבו בערעור על פסה"ד שדחה את התנגדות נתבעים 4-17 למתן צו לקיום צוואת המנוחה, שם בעמ"ש 13002-09-22 עמ"ש 9750-07-22, ערעור נתבע 4 וערעור נתבע 16 בהתאמה נאמר, בסעיפים 58-61 לפסה"ד (ההדגשות שלי):

 

"לא נותרה אבן שלא הפכו המערערים; כל טענה עלי ספר הועלתה, לרבות טענות סותרות; לאחר שבחנו את הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להידחות.פתח דבר- כאשר מועלות טענות אינספור כנגד צוואה, מחליש הדבר יכולת ההתמקדות; טענות להשפעה, בצד טענות לחוסר יכולת להבין בטיב צוואה; טענות לביטול צוואה, לצד חוסר כשרות; אלו גם אלו אינן יכולות לדור בצוותא.על כן מוטב למתנגדים כי ימקדו טיעוניהם וירכזו מאמציהם.לגופם של דברים – לאחר שבחנו החומר, רואים אנו להדגיש כי שוכנענו, שרצון המנוחה, האותנטי והחופשי, היה להדיר את ילדיה מצוואתה. רצון זה בוטא בצוואתה, באמרותיה, בתצהיריה, לפני עריכת הצוואה, בזמן עריכת הצוואה, אחריה, וערב אובדן הכושר".

 

30.   לסיכום, מאחר ועיזבון המנוחה כולל 75% מהזכויות בדירות ואילו ביתרה הזכויות, 25% מחזיקים 14 יורשים על פי דין בעיזבון  המנוח ע' כ' ז"ל, ובכללם גם יורשת שמונה לה אפוטרופוס, הרי שריבוי היורשים, הצטברות החובות והנזקים בשל אי מכירת הדירות מחייבים פירוק השיתוף בפיקוח בית המשפט.

 

31.   על כן, אני מקבלת בקשת מנהלת העיזבון, מורה על פירוק השיתוף בדירות העיזבון על דרך של מכר בכינוס נכסים. לשם כך אני מורה על מינוי מנהלת העיזבון ככונסת נכסים על הזכויות המקרקעין מושא ההליך (דירות העיזבון) הן על הזכויות שבעיזבון המנוחה כ' פ'והן על הזכויות שבעיזבון המנוח כ' ע' ז"ל.

 

32.   אשר למחלוקת הנוגעת לחוב הארנונה, אכן, במערכת היחסים הפנימית של הצדדים כאן החיוב אינו חוב של עיזבון המנוחה – בהינתן כי מתקיים השתק פלוגתא לפיו המנוחה לא החזיקה ולא התגוררה בדירות אלו עוד לפני שנת 1993וגם לא לאחר מכן– שזהו המועד בו החל החוב להיצבר (ככול הנראה לאחר פטירת המנוח ע' כ' ז"ל שהלך לעולמו ביום 12/10/1993).

 

נתבע 4 הצהיר וטען, ואחיו לא הכחישו, כי הוא לבדו החזיק בדירה ברחוב XXXבהסכמת כל אחיו. על כן, במערכת היחסים הפנימית בין יורשי עיזבון המנוח ע' כ' ז"ל, נתבע 4 הוא החב בחיוב זה. מבלי לגרוע מהאמור, יש רגליים לסברה כי מאחר והחזקה בדירות הייתה בהסכמת כל האחים, יכול ויש בכך לחייב את נתבעים 4-17, יחד ולחוד בחוב הארנונה שהצטבר. כך או כך, לא יכולה להיות מחלוקת כי עזבון המנוחה, הן בשל היותה בעלת זכויות כרוכשת הדירה (50%) והן בהיותה בעלת זכויות מכוח ירושתה מעיזבון המנוח (25%) – אינה חב בחיוב הארנונה עבור הדירה שברחוב XX.

 

אשר לחלוקת החוב בין נתבעים 4-17, האם נתבע 4 לבדו אם נתבעים 4-17 יחד ולחוד, הטענות יתבררו בהמשך ההליכים, אם תוגש בקשה הכוללת פירוט של החיוב המלא באופן מפורט.

 

33.   מנהלת העיזבון תגיש צו פורמלי לחתימתי וכתב ערובה שאינו מוגבל בסכום כנדרש בתקנות.

 

מנהלת העיזבון תמציא ההחלטה בצירוף הצו שייחתם לכל הצדדים שאינם מיוצגים.

 

34.   אשר להוצאות ההליך, נתבעים 4, 8, 9, 16, 17, יחד ולחוד, ישלמו, למנהלת העיזבון הוצאות ההליך סך 3,000 ₪, לנתבע 2ישלמו סך 1,500 ₪ ולב"כ היועמ"ש באמצעות אוצר המדינה, ישלמו סך 1,500 ₪.

 

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא למנהלת העיזבון, ולצדדים המיוצגים ותסגור ההליך.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ה, 27 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.