פס"ד ביטול נאמנות וחלוקת נכסי עיזבון: מימוש באמצעות כונסי נכסים

 

לפני תביעה שהוגדרה "תובענה רכושית – פס"ד הצהרתי". עניינה של התביעה בשלושה: האחד, מתן פסק דין הצהרתי שיורה על ביטול הנאמנות של הנתבע על נכסי עיזבון המנוחים XXXז"ל (להלן בהתאמה- המנוחים, העיזבון). השני, לתת צו המחייב את הנתבע להמציא את כלל המסמכים והחשבונות בכל הקשור לנכסי העיזבון והשלישי צו עשה למימוש וחלוקת נכסי העיזבון באמצעות כונסי נכסים (להלן-התביעה).

 

הצדדים:

 

1.           התובעים והנתבע הם ילדיהם של המנוחים.

 

הבקשה מושא ההחלטה והתגובה לה:

 

2.           במסגרת התביעה הגישו התובעים בקשה שכותרתה "בקשה למתן צו גילוי מסמכים המופנה לנתבע".

 

3.           בבקשתם עתרו התובעים לחייב את הנתבע לצרף את כלל המסמכים והחשבונות בכל הקשור לניהול נכסי עזבון המנוחים המבקשים פרטו את נכסי העיזבון ככוללים "...חנות XXX בשוק העירוני בשכונת XXX באשקלון (להלן:-"החנות") ונחלה- משק XXבמושב XXX הידוע ...(להלן:-"הנחלה"). נכסים אלו בעיזבון המנוחים הועברו על שם הנתבע בנאמנות השנת 2012 והוא נאמן עליהם עד לעת הזו.

 

בבקשתם ביקשו התובעים לקבל לידם את המסמכים הבאים וזאת משנת 2012 מועד יצירת הנאמנות: כל חוזי השכירות של החנות ושל חלקי הנחלה שהושכרו ע"י הנתבע כנאמן; כל הצ'קים והאסמכתאות על תקבולים שהתקבלו מהשכרת הנכסים; כל דפי חשבון בנק של חשבון הנאמנות; תדפיסי חשבון בנק פרטיים של הנתבע ככל שהופקדו בהם כספי נאמנות; אסמכתא לתשלום חובות ארנונה על הנחלה.

 

את בקשתם סמכו התובעים על סעיף 63 לפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטת פאני גילת כהן ביום 25/12/2022 ב-תמ"ש59714-11-18  (להלן- פסק הדין) בו נקבע: " עם זאת נקבע, כי הנתבע מחזיק בזכויות במשק ובחנות בנאמנות עבור כלל יורשי המנוחים, ומשכך מסורה בידו הפררוגטיבה לנהוג בהם כבעלים, במובן זה שההחלטה על מימושן נתונה בידו. ככל שיבחר לממשן, עליו להשיא התמורה הגבוהה ביותר עבורן ולחלקה בערכי נטו בין היורשים שווה בשווה. כן מחויב הנתבע להגן על פירות הנכסים ועל פי שיקול דעתו ולהחליט בדבר חלוקתם או כל חלק מהם בין יורשי המנוחים ובדבר עיתוי החלוקה, ככל שכך יבחר לעשות. ליורשי המנוחים זכות לקבל דין וחשבון מן הנאמן, אחת לשנה בדבר השימוש שנעשה בנכסים, בדבר הפירות שהצמיחו וההוצאות שהוצאו בגין אחזקתם השוטפת".

 

נטען שהמסמכים המבוקשים חיוניים לבירור התנהלותו של הנתבע משך השנים בכובעו כנאמן.

 

4.         הנתבע ביקש לדחות את הבקשה מטעמי פרוצדורה וטען עוד "שהתובעים לא הצביעו על סיבה ממשית לכך כי יש להורות לנתבע להמציא את המסמכים המבוקשים".

 

עוד טען הנתבע שכעולה מדיון שהתקיים ב-תמ"ש 59714-11-18 הנ"ל  עלה שמבקש 3, מר מ.ל.  הוא זה שטיפל, ביחד עם הנתבע,  בהשכרת החנות.

 

באשר לפסק הדין טען הנתבע שהוא "...מחזיק במשק ובחנות כנאמן החל מיום מתן פסק הדין, היות ובפסק הדין לא נקבע כי ממועד העברת הזכויות במשק ובחנות לידי הנתבע הוא מחזיק בנאמנות, אלא נקבע לראשונה בפסק הדין כי הוא מחזיק את המשק והחנות בנאמנות" .

 

  לגישתו "הרי אין כל הגיון כי מחד יטענו התובעים כי העברת הזכויות לנתבע נעשו על ידי ההורים, בין היתר בשל העובדה כי ההורים המנוחים סמכו על הנתבע ובשל העובדה כי הנתבעת דאג להם(גם בפן הכספי) אולם מנגד יטענו כי כל התקבולים מדמי השכירות שהתקבלו משנת 2012 (!!) {על אף כי ידוע לנתבעים עצמם כי ההכנסות אלו שימשו את רווחת ההורים} "יושבו" על ידי הנתבע ויחלקו כעת בין האחים. ... שכן לנאמן יש זכויות וחובות, ואין זה הגיון שהתובעים דורשים לקבל את הכנסות בלבד ולא את ההוצאות שהוצאו".

 

הדיון במעמד הצדדים:

 

5.       ביום 10/1/2024 התקיים דיון  והצדדים חזרו על עיקר טענותיהם. בהקשר לשאלה שבמחלוקת- מושא החלטה זו- מועד תחילת הנאמנות ומכוחה מועד יצירת החבות של הנתבע כנאמן לנהוג בשקיפות כלפי התובעים (ראו להלן) טענו הצדדים בדיון:

 

              ב"כ התובעים:

 

"לש. בימ"ש, עד היום אנו כבר כמה שנים שכספי השכירויות מהחנות מוחזקים בידיו והוא לא חילק אותם. פנינו אליו גם אנו וגם עוה"ד הקודמת שייצגו את התובעים והוא לא התייחס אליהם. הטענה שלו הייתה בכתב ההגנה הוא טוען שהוא נאמן רק מיום מתן פסק הדין של כב' השו' גילת כהן בבית משפט נכבד זה. אבל פסה"ד לא פסק דין שיצר את הנאמנות, היא נוצרה עוד בשנת 2012 שקיבל את הנכסים לידיו. פסק הדין של כב' השופטת כהן גילת, רק קבע כממצא הצהיר על המצב הקיים, לכן הטענה הזו לא טענה. חובות הנאמנות היו צריכות להתקיים עוד משנת 2012 עד היום, או למצער מהשנה שהאם נפטרה בשנת 2018, גם מאז חלפו 5 שנים. ...

מה שאני מבקש שיהיה ברור שהנאמנות לא נוצרה בפסק הדין לכן אנו מבקשים שיינתן פירוט של כל הכספים מאז שהנכסים האלה הגיעו לידיו ואז התמונה תתבהר. כי המחדלים לא התחילו ביום. האב נפטר בשנת 2013, והאם נפטרה בשנת 2018, למצער מאז פטירת האם בשנת 18'. ...

אמרתי למצער משנת 2018, אני אפנה לעמ' בפסק הדין שהיא אומרת איך נוצרה הנאמנות ומתי מפנה לעמ' 17 ואילך, הפרשנות שהנאמנות נוצרה מיום מתן פסק הדין...  ...

מה שנאמר בפסק הדין שהנאמנות נוצרה עוד בשנת 2012, גם אם אבוא לקראתם, הרי לפחות משנת 2018 המועד בו האם נפטרה, היה צריך להגיש כל שנה דו"חות, שיביא את הדו"חות ולא יגיד השופטת נתנה פסק דין אחרי שהחבל התהדק בצוואר אני מגיש דו"ח של שנת 2023."

 

"ב"כ הנתבע:

 

אני מפנה את אדוני לסעיף 63 לפסק הדין היא קובעת ממתי. (מצטט). ...

סעיף 63 קובע ממתי צריך לתת דו"חות, לא הגיוני שבן אדם שמחזיק חנות ומשק לפני פסק הבעלים והוא צריך לנהל לעצמו יומן דו"חות למרות שלא היה חוזה, הייתה הסכמה של האחים למעט התובע 7 העידו לטובת הנתבע. אני לא חושב שיש מקום כאשר הייתה הסכמה מלאה למעט התובע 7, אני מפנה לכתב ההגנה לעדויות, תצהירים שנחתמו אצלי במשרדי. "

 

6.           בתום הדיון ביקשו הצדדים: "נבקש כי תינתן החלטה בשאלה מהו המועד ממנו הנתבע צריך להגיש דו"חות כנאמן, ואנו מבקשים לסכם בשניים שלושה עמודים לסוגיה זו בלבד ושבית המשפט ייתן החלטה. כל אחד יגיש תוך 21 יום. "

 

סיכומי הצדדים:

 

              סיכומי התובעים:

 

7.         בסיכומיהם הפנו התובעים לפסק הדין והפנו לפסקה 7 שורות 24-33 שם נקבע: "ביום 09.05.2012 פעלו המנוחים להעברת לא זכויותיהם במשק XX ובחנות לנתבע, ונחתמו על ידיהם המסמכים שנדרשו לכך;". כן הפנו לפסקה 22 בפסק הדין שם נקבע בשורות 2-1 ש"...על פניו, אפוא, קיבל הנתבע מהמנוחים במתנה הזכויות במשק ובחנות, ברם כפי שיפורט בהמשך ועל יסוד הודאתו, מצאתי כי הזיקה שלו לנכסים האמורים היא של נאמן" עוד הפנו לפסקאות 57-54 ו- 59 לפסק הדין בו ניתוח של יצירת נאמנות והדרך לקביעה שמדובר בנאמנות. עוד הפנו בסיכומיהם לסעיף 61 לפסק הדין ממנו עולה שהנאמנות בה מחזיק הנתבע ביחס לכלל היורשים חלה גם ביחס לנכסים עצמם וגם לפירות שהניבו הנכסים "...ונהיר, איפה, כי עליו להחזיק עבורם גם בפירות הנכסים ולשאת מתוך פירותיהם בהוצאות האחזקה שלהם"

 

משכך, טענו, שללא ספק נאמנותו של הנתבע על כלל נכסי העיזבון היא מיום העברת הנכסים בנאמנות אליו בשנת 2012. העברת נכסי המנוחים על שמו בנאמנות היא בעלת תחולה רטרוספקטיבית מיום יצירת הנאמנות ולא תחולה פרוספקטיבית מיום מתן פסק הדין.

 

סיכומי הנתבע:

 

8.           בסיכומיו הסתמך הנתבע אף הוא על פסק הדין. הנתבע טען שדי בכך שעל פי פסק הדין  הוא חויב למסור לתובעים, לבקשתם, דין וחשבון אחת לשנה בדבר ביחס לשימוש שנעשה בנכסים הפירות שהצמיחו וההוצאות שהוצאו עבורם היא כשלעצמה קביעה השוללת את בקשתם שכן לו סברה כבוד השופטת פאני גילת כהן שעליו להעביר דוחות ביחס לעבר הייתה מורה על כך בפסק דינה.

 

הנתבע טען ששתיקתם של התובעים משך השנים (למשל 2013 , 2014 וכך הלאה) מעידה שהתובעים עצמם מודעים לכך שחובתו היא רק ממועד מתן פסק הדין.

 

עוד טען שבסמכותו לנהוג בנכסים על פי שיקול דעתו הבלעדי ואזי ממילא אינו כפוף לתכתיביהם של התובעים  ביחס לניהול הנאמנות  "...משכך "החובה" אשר חלה על הנתבע – הנאמן במקרה הזה אינה חובה מוגברת ואין לדרוש ממנו להציג מסמכים משנת 2012 שעה שבתקופה זו המנוחים עוד היו בחיים, והיה ברור לכל בר דעת כי הזכויות במלואם הועברו לידי הנתבע".

 

הנתבע טען ש"מושכלות יסוד" שפסק דין הוא מפרסומו ולעתיד ואין תחולה רטרואקטיבית. קבלת עמדת התובעים וחיובו בהצגת מסמכים משנת 2012 "...למעשה מחילה את חוק הנאמנות רטרואקטיבי על הנאמן, משכך ישאל את עצמו בית המשפט האם היה על הנתבע לעשות רישומים או לנהל את הכספים בחשבון נפרד כבר בשנת 2012??"  

 

דיון והכרעה:

 

9.         כאמור השאלה המונחת לפני קשורה בטבורה לפסק הדין ועניינה המועד בו חלה חובתו של הנתבע להציג לתובעים את מסמכי הנאמנות- ניהול הנכסים.

 

10.       על בסיס החומר שלפני הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את בקשת המבקשים בחלקה מהנימוקים דלהלן: 

 

א.          על אתר יאמר שאין מקום לקבל את גישת הנתבע שהנאמנות נוצרה בפסק הדין. בית המשפט לא יצר את הנאמנות אלא יצק פרשנות הנלמדת מכוונת ההורים המנוחים בהעברת הזכויות לנתבע.

 

ב.           כך ראוי להדגיש על אתר, שדינה של טענת ההסתמכות שהעלה הנתבע גם ביחס לעצמו אינה יכולה להתקבל בשים לב שדבריו בבית המשפט עובר למתן פסק הדין היוו אחד הגורמים למסקנתו של בית המשפט בפסק הדין שמדובר בנאמנות (ס' 22 לפסק הדין).

 

ג.           עוד יש לדחות את הטענה של הנתבע שקבלת בקשת התובעים לגילוי מסמכים מהווה תחולה רטרואקטיבית -משקבע בית המשפט בפסק הדין שההעברה היא העברה בנאמנות מתחילה הנאמנות בעת המעבר של הנכסים.

 

ד.           עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבע שאין לתובעים זכות מוקנית לקבלת מידע  ביחס לנכסים בזמן בו היו ההורים בחיים. על כן המועד הקובע בו קמה להם זכות הוא יום פטירתה של האם המנוחה בשנת2018.

 

ה.          קבלת גישתו של הנתבע מניחה שמאחר והטיפול בנכסים נתון לשיקול דעתו הבלעדי הרי שהוא יכול לנהוג בנכסים ככל העולה על דעתו גם תוך שלילת זכויות מהתובעים  ולא היא.  על נאמן חלות חובות בדרך תפקודו כלפי מי שנכסיו מוחזקים על ידו בנאמנות.

 

ו.            עוד יש להדגיש שאין בעצם מתן המסמכים המבוקשים כדי לפגוע בשיקול דעתו של הנתבע, כנאמן, כיצד לפעול בנכסים או להפוך את התובעים כמי שיש בכוחם להתערב באותו שיקול דעת שהוקנה לתובע.

 

ז.           אמירתו של הנתבע שלא ניתן היה  לצפות ממנו לשמור את המסמכים  כל השנים מקובלת ביחס לתקופה בה היו ההורים המנוחים או מי מהם בחיים. מאז לכתה של האם לבית עולמה חלפו כ-6 שנים וממילא כל המסמכים עדיין שמורים אם בחשבונות הבנק ואם בגופים מוסדיים אחרים.

 

ח.           קביעה זו שעל הנתבע היה לצפות שדרישה שכזו עשויה לקום לתקופה עובר לפסק הדין מקבלת ביטויה בסעיפים 54-52 לפסק הדין מהם עולה שכאמור דבריו של הנתבע עצמם הביאו למסקנה בדבר הענקת הנכסים על ידי ההורים המנוחים לנתבע בנאמנות:

 

לצד כל זאת יובהר, כי בהגינותו הודה הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית, שהיות שהמנוחים שמו בו מבטחם, וידעו כי יש לו היכולת לטפל בנכסים נושא דיוננו בצורה המיטבית ולדאוג גם ליתר בני המשפחה ולא רק לעצמו, הם העניקו לו הזכויות בהן בידיעה שבבוא היום הן יחולקו בין כל שמונת ילדיהם (ראו עמ' 92 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2020).

 

כן מצאתי לקבל גרסתו לפיה לכתחילה הוצע להעריך שוויין של הזכויות במשק ובחנות וליתן בידי כל אחד מן האחים והאחיות סכום המגיע כדי שמינית משווין נטו, אך התובע התנגד לכך (ראו עמ' 105 ש' 9-12 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2020)....

 

על יסוד האמור לעיל מצאתי לקבל טענות הנתבע לפיהן הזכויות במשק ובחנות הועברו אליו מהוריו כדת וכדין בעסקה ללא תמורה, אשר לא נפל בה רבב והיא הושלמה ברישום על מנת להגן עליהם כנכסים משפחתיים, אולם ככל שיחליט לממש הזכויות בדרך של מכירה, יהא עליו לחלק התמורה שתתקבל ממכירתן (נטו) באופן שווה בין כל אחיו ואחיותיו – יורשיהם של המנוחים.

 

עוד מצאתי, כי בידי הנתבע הפררוגטיבה לנהל הנכסים כראות עיניו ובהתאם לשיקול דעתו משל היה בעליהם.

 

בהקשר זה ניתן, אפוא, לראות בהחזקת הזכויות במשק ובחנות ע"י הנתבע כהחזקה בנאמנות עבור יורשי המנוחים גם אם לא נערך חוזה בכתב בינו ובין המנוחים ו/או יתר היורשים המסדיר זאת. כידוע, בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") וכך גם נקבע בפסיקה - אין הנאמנות מכוח חוזה טעונה מסמך בכתב. ודוק, בפסיקה הובהר, כי שימוש בדוקטרינה של יצירת נאמנות מכוח חוזה בעל פה יכול להיעשות בפרט כאשר קיימים יחסי אמון מיוחדים כדוגמת יחסים בין בני משפחה (ראו והשוו: בע"מ 7033/15 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים)."

אחרית דבר:

 

11.       כללו של דבר אני נעתר לבקשה של התובעים כמפורט בסעיפים א-ד ו- ו לבקשה לתקופה שמיום לכתה של האם המנוחה לבית עולמה ועד היום.

 

 לא מצאתי להיעתר לסעיף ה' לבקשה בו עתרו התובעים לקבל את תדפיסי החשבון הפרטיים של הנתבע מתוך טענתם שאלו נדרשים "...ככל שכספי הנאמנות הופקדו בחשבונות בנק פרטיים של הנתבע בכל עת ...". ככל שיעלה מידע קונקרטי אדרש לרכיב זה בבקשה.

 

12.       מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.

 

13.       אין צו להוצאות.

 

14        בזאת תם הטיפול בבקשה תואיל המזכירות לשלוח את ההחלטה לצדדים ולסגור את הבקשה.

 

 

 

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשפ"ד, 05 מאי 2024, בהעדר הצדדים.