תביעה כספית בין אחים ביחס לניהול חשבון בנק של אמם המנוחה (פס"ד תמ''ש 8369-04-21)

תובענה זו הינה מסוג התובענות אשר עדיף לו לא הוגשה כלל כפי שיפורט בהמשך. שוב בית המשפט מוצא את עצמו מול בני משפחה (במקרה זה ילדיהם של הורים קשישים) המעלים טענות פוגעניות וקשות להזנחה של ההורים הקשישים אך ורק לאחר פטירתם של ההורים , מודים בפה מלא כי לא הם שטיפלו כלל בהורים, וכי למרות טענותיהם הקשות לא פעלו בכלל להטיב את המצב של הקשישים ככל שהיה נדרש במהלך חייהם של ההורים, ובאים לבקש חשבונות ממי שטיפל – במקרה שבפניי במסירות רבה במשך עשר שנים, מתוך רצון להגדיל את חלקם בעיזבון ההורים המנוחים. אקבע כבר עתה כי דין תביעה זו להידחות תוך פסיקת הוצאות משפט בהתאם.

רקע כללי

2. הצדדים שבפניי הינם חלק מילדיהם של המנוחים א' ז"ל ו מ' ז"ל למנוחים נולדו תשעה ילדים, כאשר בתם של המנוחים י' ז"ל הלכה לבית עולמה לפני המנוחים.

3. המנוחים אימצו אל ליבם ואל ביתם את נכדתם ח', אשר התגוררה בביתם במשך שנים ושמרה על קשר הדוק עמם במהלך כל חייהם.

4. בהליכים השונים אשר התקיימו בפניי היו שותפים חמישהמילדי המנוחים: התובעת והתובע הנתבע, מ' וח' נכדתם של המנוחים (להלן:"הנכדה").

צוואת האב המנוח

5. המנוח נפטר ביום 22.10.10, ולאחר פטירתו קוימה צוואתו ביום 9.8.11. בצוואתו הוריש המנוח את מלוא עיזבונו לרבות חלקו בדירה בשד' _________(להלן גם "נכס הירושה") לארבעה מהצדדים שהיו בפניי: התובעת הנתבע, וח' הנכדה.

צוואת האם המנוחה

6. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 15.1.20 וביום 10.9.20 קוימה צוואתה מיום 7.3.05, ובמסגרתה צוותה המנוחה את תכשיטיה לנכדה ,למ' ולתובעת, ואת יתרת רכושה לרבות חלקה בנכס הירושה לחמישה: לנכדה, למ', לתובעת, לנתבע ולתובע.

7. שאר ילדי המנוחים הודרו משתי הצוואות, הן של המנוח והן של המנוחה והם אינם צדדים לאף אחד מההליכים שהתקיימו בפניי גם אם הבת ד' העידה בתובענה נשוא פסק דין זה.

8. באופן מאד ברור נוצרו בין ילדי המנוחים והנכדה שני מחנות: מצד אחד התובע והתובעת, ומצד שני הנתבע, מ' והנכדה.

התביעה לפירוק שיתוף – תמ"ש 26373-05-21

9. התביעה הוגשה על ידי הנתבע, מ' והנכדה כנגד התובעת והתובע לפירוק השיתוף בנכס הירושה. התביעה הוגשה במועד בו הגיש הנתבע כתב הגנה בתביעה נשוא פסק דין זה.

10. התביעה הינה לפירוק השיתוף בנכס הירושה לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט למרות ניסיונותיו של הנתבע.

11. התובעת והתובע טענו בתחילת ההליכים בעניין פירוק השיתוף בנכס הירושה כי אין מקום להיחפז למכור את נכס הירושה, שהינו מושכר, וכי יש תוכניות לתמ"א לבניין בו שוכן הנכס ויש להמתין למכירת הנכס להשלמת התוכנית וזאת במטרה למקסם את מחירו של הנכס.

12. לאחר שנעשה בירור לגבי היתכנות השלמת תוכנית תמ"א והתברר כי אין היתכנות שכזו במועד קרוב, ולאור עתירות הנכדה ומ' למימוש מהיר לאור מצוקתן הכלכלית, מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים בהחלטה מיום 26.12.21והנכס נמכר על ידי כונסי הנכסים.

13. הסכם המכר אושר ביום 13.6.22, וביום 23.11.22ניתנה החלטה מוסכמת לשחרור כספי המכר לנכדה ולמ'בהתאם לחלקן בהתאם להוראות צוואות כל אחד מהמנוחים.

14. על פי הסכמות הצדדים חלקיהם של התובעים בתובענה דנן וכן הנתבע – הוקפאו ונשארו בנאמנות עד להכרעה בתביעה נשוא פסק דין זה.

תמ"ש 8369-04-21 התביעה הכספית של התובעים כנגד הנתבע

15. כאמור לעיל, התביעה שבפניי הינה תביעה כספית שהגישו התובעים כנגד אחיהם הנתבע בסך של חצי מיליון ₪. התובענה מתייחסת לניהול חשבון הבנק של המנוחה, אליו הצטרף הנתבע כבעלים במשותף לאחר פטירת האב, אך למען הנוחות ומאחר ואין מחלוקת כי הנתבע לא הפקיד כספים בחשבון זה, חשבון זה ייקרא להלן "חשבון המנוחה".

16. לטענת התובעים בכתב תביעתם הנתבע, "השתלט על חשבון הבנק של המנוחה" לאחר פטירת האב המנוח "עשה כבשלו בחשבון המנוחה, לא דיווח למנוחה ולילדיה על מצב היתרות בחשבון" ולבסוף "ניצל את הרשאתו, משך כספים שלא כדין לשימושו הפרטי וחי חיי מותרות, והכל על חשבון המנוחה." (סעיפים 4-7 לכתב התביעה).

17. לטענת התובעים - הכנסותיה של המנוחה עמדו במשך עשר השנים מפטירת האב המנוח ועד לפטירתה של המנוחה עצמה על סך של 11,245 ₪ לחודש, לכן סך הכנסותיה עמד על כ- 1,350,000 ₪, אולם לאחר פטירת המנוחה דיווח הנתבע כי נותרו בחשבון המנוחה סך של 80,000 ₪ בלבד.

18. מוסיפים התובעים כי הנתבע הקציב למנוחה סך של 2,000 ₪ בלבד לחודש, כי המנוחה סבלה ממחסור כלכלי, כי התובעת נאלצה להעביר לידי אמה סך של 15,000 ₪ מאחר והמנוחה הייתה זקוקה לכסף למחייתה, והמנוחה הבטיחה כי תשיב לה את הסכום שניתן והנתבע אמנם השיב את הכספים לאחר פטירת המנוחה.

19. לטענת התובעים הנתבע השתמש בכספי המנוחה לחיי מותרות אשר כללו נסיעות לחו"ל, רכישת דירה באילת מכספי המנוחה, רכישת דירה עבור בנו של הנתבע באילת ועוד ועוד.

20. לפיכך, לטענת התובעים, על פי העיקרון לפיו הנתבע פעל בהטעיה, רמייה וחוסר תום לב, וכן פעל בדרך של עשיית עושר ולא במשפט, התבקש בית המשפט לתת מספר סעדים עיקריים: איסור דיספוזיציה של נכס הירושה, גילוי מסמכים של מסמכי הבנק של חשבון המנוחה והנתבע, ולהשיב לעיזבון את הסך שנתבע: 500,000 ₪.

21. בפועל, כמפורט לעיל, בסופו של יום נמכר נכס הירושה בהסכמה, אולם חלקו של הנתבע וכן חלקם של התובעים נותרו בחשבון הנאמנות עד להכרעה בתביעה זו.

כתב ההגנה

22. בכתב הגנתו טען הנתבע כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שהוגשה בחוסר תום לב, בשיהוי ניכר והיעדר עילה.

23. לטענת הנתבע, מדובר בסכסוך משפחתי הנובע מקנאה ורצון לנקמנות של התובעים כנגדו שטיפל במסירות באימם של הצדדים ז"ל. הנתבע הוסיף כי אין כל בסיס עובדתי לתביעה בסך של חצי מיליון ₪.

24. הנתבע פירט כי אמו בקשה ממנו להצטרף לחשבון שלה לאחר פטירת האב כבעלים בחשבון זה, וכי אחיו כולם ידעו על רצונה של אמו. הנתבע צירף את מסמכי הבנק לצירופו כבעלים נוסף בחשבון – חתומים על ידי המנוחה.

25. כמו כן פירט הנתבע את הכנסותיה של האם המנוחה במהלך השנים, ודחה את כל טענותיהם של התובעים לשימוש שלו בכספי האם לכל מטרה פרטית שלו.

26. לבסוף הבהיר הנתבע כי בשלהי שנת 2017– לאחר שחשש מהתדרדרות במצבה של האם – העביר לחשבון על שמו ועל שם אשתו ובנו סך של 100,000 ₪ לצרכי האם ו/או צרכי כבודה האחרון מאחר וידע כי החשבון שעל שם המנוחה ייחסם מיד עם פטירתה.

27. הנתבע ציין כי יידע את אחיו התובע ואת מ' וכן את הנכדה על מהלך זה.

28. גם כתב התביעה וגם כתב ההגנה רצופים פירוט של אירועים שאינם קרדינליים להליך שבפניי כמו הטענה לנתק בין התובעת לבין אמה במשך שנים, פעולותיו השונות של הנתבע בעת פטירת האב המנוח והאם המנוחה, לרבות חלוקת כספים גם לילדים אשר לא נכללו בצוואתם של ההורים המנוחים ועוד.

חוות דעת המומחה

29. בדיון הראשון בתובענה זו מיום 21.10.21 מונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבדוק את חשבונותיה של האם המנוחה.

30. ביום 9.12.21 הוגשה חוות דעת המומחה אשר קבעה כי סך ההכנסות שהופקדו לחשבון המנוחה במשך כעשר שנים, (בחודשים שמיום פטירת האב המנוח ועד לפטירת האם המנוחה) עמדו על סך של 720,179 ₪, ובצירוף יתרת הכספים ליום 1.10.10 (מועד פטירת האב) הסכום מכל המקורות שהיו בחשבון המנוחה והנתבע עמד על סך של כ- 800,000 ₪ לכל התקופה.

31. המומחה ציין כי סך המשיכות עמדו על 763,340 ₪, כאשר המומחה צירף רשימת משיכות פרטניות וכן ציין סך של 586,130 ₪ שנמשך במזומן.

32. הסכומים היחידים ששולמו ישירות מחשבון הבנק של המנוחה בהוראות קבע היו לשירותי בריאות, פלאפון ועמלות בנק.

33. לאחר קבלת חוות דעת המומחה בחרו ב"כ הצדדים שלא לשלוח שאלות הבהרה למומחה ואף לא עמדו על חקירתו של המומחה.

34. במסגרת הסדר דיוני שהוסכם בין הצדדים, גם בשל הדמיון בין תצהירי התובעים – במועד חקירת התובעים רק בעל הדין הנחקר נכח באולם הדיונים.

תצהירי התובעים וחקירותיהם

35. בתצהיריהם חזרו התובעים מילה במילה על האמור בכתב תביעתם, לרבות בנושא גובה הכנסותיה של האם המנוחה כאשר הצהירו שוב כי סכומים אלה עמדו על סך מדויק של 11,245 ₪ לחודש, וזאת למרות חוות הדעת שצוינה לעיל.

36. התובעתהצהירה כי הייתה בקשר קרוב עם אמה המנוחה, צירפה תמלילים של שיחות עם צדדים שונים. התמלילים הוגשו שלא בהתאם לתקנות כפי שהובהר בכתבי הטענות של ב"כ הנתבע, אך ב"כ הנתבעים בחרו שלא להגיב כלל לטענה זו.

37. צדדי ג' שהוקלטו לא הוזמנו להעיד למעט מ' וד' שלגבי השיחה עם מ' יתייחס פסק הדין בהמשך.

38. כמו-כן צירפה התובעת תמונות שלה עם אמה.

39. גם התובע חזר על האמור בכתב התביעה – ללא כל שינוי- וללא כל תוספת מהאמור בכתב התביעה.

40. בשני התצהירים של התובעים נטען כי המנוחה חששה מהנתבע, מתגובותיו, כי הוא זה שהרחיק בני משפחה מהאם המנוחה, וכי היא חששה לבקש ממנו כספים לצרכיה.

41. כמו-כן הצהירו שוב התובעים כי הנתבע נתן בידי המנוחה סך של 2,000 ₪ בלבד, ולא מעבר לכך לכל צרכיה, וכי המנוחה סבלה מחיי עוני ומחסור. (ראה סעיף 26-27 לתצהיר של התובע וסעיפים 22-25 לתצהירה של התובעת– סעיפים הדומים מאד בניסוחיהם).

42. לאחר הגשת תצהירים אלה נעתר בית המשפט לבקשה לצירוף תצהיר נוסף של אח של האב המנוח, מר ר', ובתצהיר זה ציין העד כי היה בקשר עם התובעת מאז פטירת המנוח והוא יודע כי התובעת דאגה לאמה, ביקרה אותה לעיתים קרובות, וכיבדה את אמה. העד הוסיף כי ידוע לו כי הנתבע הרביץ לאביו.

43. לבסוף, נעתר בית המשפט להוספת תצהיר נוסף ביום 22.8.22– של אחותם של הצדדים ד' – וזאת לאחר שהנתבע כבר הגיש את מלוא תצהיריו ביום 8.8.22.

44. ד' הצהירה כי הנתבע הורה לכל בני המשפחה שלא ליצור קשר עמה, וזאת למרות שהיא התגוררה בסמוך למקום מגורי האם. העדה ציינה כי המנוחה חששה מתגובת הנתבע אם יידע כי ד' בקשר עם אמה.

45. ד' גם פירטה כי ביקשה מהנתבע להעסיק מטפלת עבור האם, כי הציעה את עצמה על מנת לטפל באם מאחר והיא ממילא עובדת עם חברת מט"ב, כאשר הוצע כי ישולם סך של 2,000 ₪ לחודש עבור הטיפול באם, אך הנתבע סירב.

46. ד' ציינה כי בביקור שערכה בבית המנוחה המקרר היה ריק והמנוחה אכלה לחם ובננה בלבד. הוסיפה ד' כי היא הייתה מביאה אוכל לאמה אך האם סירבה לאכול את האוכל שהביאה מחשש שהנתבע יראה אותה.

47. לבסוף ציינה ד' כי היא אירחה וטיפלה באמה בשבת שלפני פטירתה של האם.

48. שלוש עובדות נוספות ציינה ד': כי מ' הינה רודפת בצע, וכי התובע היה מבקר את אמו מידי יום, ולבסוף כי נתנה לאמה מאות שקלים לרכישת דברים לבית אך לא הוחזרו לה כספים אלה.

חקירת התובעים ועדיהם

חקירת התובעת

49. תחילה נחקרה התובעת על תצהירה ועל חזרתה על הסכומים שצוינו בכתב התביעה בניגוד לחוות דעת המומחה אך לא הייתה בפיה כל תשובה עניינית לשאלה זו. (ראה עמ' 14 שורה 15).

50. לאחר מכן נשאלה התובעת לגבי הדאגה לאם לאחר שהצהירה כי הייתה בקשר הדוק עם האם המנוחה כל השנים ונשאלה כך:

ש. ידעת שאימא שלך ביצעה את הקניות, כל הקניות בכרטיס אשראי?

ת. לא, הוא (הכוונה הנתבע)עשה את זה.

עמ' 17 לפרוטוקול שורה 14.

51. התובעת אישרה כי המנוחה לא שילמה את הוצאות החזקת הבית בהוראות קבע, ולאחר מכן העידה כך:

"ת. 10 שנים אמא שלי הייתה בלי גז"

כב' השופטת: איפה הייתה גברתי 10 שנים ולא דאגה שיהיה גז לאימא שלה?

ת.יפה, 10 שנים איפה הייתי, הוא הרחיק אותי, לא רק אותי, גם את אחותי ד'.

ת.הוא לא נתן לנו להתקרב, אימא שלי פחדה, אחותי פחדה

ממנו, וזה היה מאיים עליה.

כב' השופטת: אני, גברתי אומרת לי, נמצאת 4 פעמים בשבוע אצל האימא, לוקחת בסופי שבוע, יודעת ש- 10 שנים אין לה גז, ולא עושה דבר?

ת. יפה, אני הלכתי, הלכתי לעו"ד, ________, אבא שלי אמר לי, השאיר לי את זה, אם יש לך בעיה איתו, את יודעת שהוא גם הוא הרים יד על אבא שלי, הוא הרים על אבא שלי הבן אדם הזה."

עמ' 22 לפרוטוקול שורה 2 ואילך.

52. כאשר נחקרה התובעת לגבי הצהרתה כי הנתבע רכש מכספי האם המנוחה דירה עבורו באילת השיבה כי לא שמעה ישירות את הדברים.

53. לאחר מכן עומתה מול העובדה כי הכספים שנמשכו (100,000 ₪ ) – נמשכו בשנת 2017 ואילו הבן של הנתבע רכש את דירתו באילת בשנת 2012 והנתבע רכש את דירתו באילת בשנת 2019 והשיבה כי לאור ה"גרסאות" של הנתבע לגבי מקור הכספים – הסיקה כי הוא לקח את הכספים מחשבונה של האם המנוחה.

54. התובעת נשאלה מהיכן היא יודעת כי הנתבע נסע על חשבון אמו לחו"ל והשיבה כי שמעה פעם אחת את הדברים מאמה, וכי לפני שהנתבע נכנס כבעלים לחשבון האם –הנתבע לא נסע אף פעם לחו"ל.

55. התובעת גם הצהירה בחקירתה כי אף אחד ילדי המנוחה לא שילם דבר למעט הנתבע

56. לגבי ידיעתה כי הנתבע נכנס כשותף בחשבון האם השיבה כך התובעת:

"ת. אני נתתי לו את החשבון באמון, אמרתי לו, אני נותנת לך את החשבון באמון, הוא התקשר למ',מ' אמרה לו,הנתבע, אז תפסיק לכסות עליי, אני מפחדת ממך, לך התובעת, התובעת יותר חזקה ממני, שנתתי לו חשבון, מילה אחת אמרתי לו, הנתבע, אני נותנת לך את החשבון, אז למען שלום האחים, אתה תראה לכל היורשים?"

עמ' 27 לפרוטוקול שורה 25 ואילך.

57. התובעת בעדותה הבהירה כי הסכסוך ביניהם נבע מכך שהנתבע לא הסכים לחשוף את הפעילות בחשבון הבנק של המנוחה, ולבסוף נחקרה לגבי סך של 15,000 ₪ שהעבירה לחשבון אמה בשנת 2011 והצהירה כי הנתבע החזיר לה את הכספים לאחר פטירת האם.

חקירתו של התובע

58. גםלתובע לא הייתה כל תשובה מדוע דבק בתצהירו בסכומים שצוינו בכתב התביעה כהכנסות האם למרות חוות דעת המומחה אך הבהיר כי היה מבקר אצל אמו תדיר וכי היה פותח את דברי הדואר שהגיעו לאם ועל כן היה מודע להכנסות שהגיעו לאם במשך השנים.

59. התובע העיד ואישר כי כל ההכנסות הופקדו לחשבון הבנק של האם המנוחה (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 25 ואילך) אך עדיין דבק בעמדתו כי חוות הדעת של המומחה מוטעית, כי היה נותן בידי האם סך של 2,000 ₪ וכי הכנסות האם עמדו על סך של 12,000 עד 13,000 ₪ בחודש.

60. התובע נחקר לגבי הטענה כי האם המנוחה הייתה רעבה ללחם ועמד על טענתו כי לא היה כמעט כלום בבית. (עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 9).

61. התובע המשיך והעיד כך:

"ת. תקשיבי, הוא היה עובד ב"______", הוא היה בא בלילה, אני הייתי הולך לאימא שלי, שם את הטלוויזיה, היה לה בעיה עם השלט, אימא שלי לא ידעה עברית, ______, גם הוא, ב______, אני גם ב______ מדבר איתה, אין לי מלפפונים, אין לי עגבניות, אימא, הלכתי וקונה לה, אני קונה לה, אבל מה, היא הייתה ב- 2,000 שקל מביאה לי את הכסף, אמרתי אימא לא, תיתן את הכסף, זה 2,000 שקל, כן? אני באתי ראיתי אותו, תקשיבי טוב, הוא משך 100,000 שקל מהחשבון, אני עליתי על החשבון, עליתי עליו, צלצלתי.

עמ' 40 שורה 4.

62. בהמשך חקירתו נשאל התובע כך:

"ש. נכון שאימא שלך ביצעה את הקניות שלה בכרטיסי אשראי?

ת. לא, הוא קנה לה.

ש. מי זה הוא?

ת. הנתבע."

עמ' 41 לפרוטוקול שורה 3 ואילך.

63. לפיכך, גם התובע אישר כי רק הנתבעעשה קניות עבור האם המנוחה.

64. התובע גם אישר כי הנתבע היה משלם את הוצאות החזקת הבית, שילם את כל הקניות לבית אבל לטענתו האם המנוחה הייתה מחזירה לו מהסך של 2,000 ₪ שהיו בידיה. התובע גם העיד כי היה מביא לאם המנוחה תרופות אך היא הייתה נותנת לו את כסף לתשלום עבור התרופות .

65. התובע הכחיש כי קיבל סך של 10,000 ₪ מחשבון האם למרות העברה שצוינה בדו"ח המומחה.

66. גם התובע הסיק כיהנתבע לקח את הסך של 100,000 ₪ לכיסו מאחר ולטענתו הסבריו למהלך שניתנו לו לתובעת היו שונים. (ראה עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 9 ואילך).

ההפקדה של התובעת לחשבון הבנק של האם בשנת 2011

67. התובע אישר את מלוא גרסתו של הנתבעבכתב הגנתו לגבי הפקדה זו: הנתבע ביקש כי כל אחד מהילדים שירשו כספים מעיזבונו של האב המנוח יעבירו כספים לתובע עצמו, הנתבע ומ' העבירו כל אחד סך של 30,000 ₪, ואולם מאחר והנכדה והתובעת סירבו לעשות כן, בהמלצת הרב ובמקום זאת הפקידו סך של 15,000 ₪ לחשבון האם.

68. לאחר מכן מצא התובע לחזור בו מהטענה כי הפעולה בוצעה בהמלצת הרב.

שאר עדי התובעים

69. לא היה דבר בחקירתו של מר ר' כדי לסייע לבית המשפט בסוגיות שעומדות להכרעה.

חקירתה של ד'

70. ד' העידה כי הלוותה כספים לאמה, והעידה כך:

"ש. מי שילם בעבור אימא את הקניות ואת ההוצאות של הבית?

ת. זה גם, אני לא, לא הייתי קשורה, רק בשנתיים האחרונות כי הם לא רצו לקבל אותי, הייתי רואה את אימא שלי בחוץ, הייתי אומרת לה, אימא, אני הבת שלך, אני רוצה לדבר איתך, לחבק אותך, אומרת לי, תלכי תלכי שהנתבע ומ' לא יראו אותך, מ', יש לי אחות מ', היא בעצמה באה אמרה לי, ד', הנתבע אמר, הנתבע גנב מאימא 300 אלף שקל, הנתבע לקח לאימא 300 אלף שקל.

71. לפיכך, ניתן להסיק כי גם ד' הייתה מודעת כי הנתבע הוא זה העורך את הקניות עבור האם המנוחה.

72. כאשר נשאלה כיצד ראתה כי המקרר אצל האם ריק לאחר שהצהירה כי לא יכלה לבקר את אמה השיבה כי במשך שנתיים כן ביקרה את האימא ובנוסף נאמר לה על ידי חברה כי האם לוקחת אוכל מהמועדון ומכניסה אותו לכיסה כדי לאכול בבית.

תצהירים של הנתבע ועדיו וחקירותיהם

תצהירו של הנתבע

73. בתצהירו הפנה הנתבע לחוות הדעת של המומחה, וציין כי אמו ערכה צוואה נוספת בשנת 2012 בה התובעת לא ירשה דבר, אולם מאחר והתובעת הזדרזה להגיש את הצוואה המוקדמת לקיום, בהתייעצות עם מ' הם החליטו לטובת שלום הבית במשפחה שלא להתנגד לקיומה של הצוואה המוקדמת.

74. הצוואה המאוחרת צורפה לתצהירו של הנתבע והיא זהה לצוואה המוקדמת למעט המצוין להלן:

"4. אני מבקשת להדגיש ולציין כי ביקשתי לערוך את צוואתי זו מחדש הואיל והחלטתי לאחר שהשקעתי מחשבה רבה במשך זמן רב מאוד, כי לביתי ____ הנושאת ת.ז. _______ לא מגיע דבר מעיזבוני, חרף העובדה כי היא צוינה כיורשת בצוואתי משנת 2005 וכל זאת, הואיל ויחסה כלפיי במשך השנה האחרונה היה קר ומנוכר, היא לא באה לבקר אותי כלל ולא התעניינה בשלומי עד כי הרגשתי כי אינני קיימת עוד עבורה."

75. גם הנתבע חזר על מלוא טענותיו כפי שעלו בכתב הגנתו.

תצהיריה של מ'

76. מ' הגישה תצהיר ראשון ביום 9.11.21 לאור עתירתה למכירת נכס הירושה לאלתר. בתצהיר זה ציינה כי תביעתם של התובע והתובעת הם אוסף של שקרים, וכי מאז פטירת האב המנוח היא והנתבע טיפלו באם אולם החל משנת 2019 נשא הנתבע לבדו בנטל לאחר שבעלה חלה בסרטן.

77. מ' הצהירה כי הנתבעוהיא אירחו את האם בסופי שבוע, כי לא היה כל קשר בין התובעת לבין האם עד לשנת 2018 מועד בו באה להזמין את האם ואת הנתבע לחתונת בנה.

78. הוסיפה מ' והצהירה כי הנתבעהיה לוקח את אמו למועדון הקשישים תמורת תשלום ששילם הנתבע, ובתצהיר זה שהוגש כבר ביום 9.11.21 אוזכרה הצוואה המאוחרת של האם משנת 2012.

79. בתצהירה השני בפועל חזרה על טענותיה בתצהיר הראשון.

תצהיריה של הנכדה

80. הנכדה הצהירה בתצהירה הראשון מיום 9.11.21 כי היא גרה אצל הסבים מאז גיל שש –לאחר שהוריה התגרשו, וכי בהיותה בגיל 18נפטרה אמה, וכי המנוחים ראו בה כבת והיא כהורים, וכי לאחר שנישאה הם סייעו לה לגדל את שלושת ילדיה.

81. הנכדההצהירה כי סבתה חיה ברווחה כלכלית עד ליום מותה, וכי דודה הנתבע דאג לכל צרכיה הכלכליים.

82. הנכדה הוסיפה כי הסבים, ולאחר מכן הסבתא סייעו לה כלכלית כל חייה וכך גם דודה הנתבע.

83. הסיוע הכספי היה בדרך של כספים מזומנים כל חודש שהייתה הסבתא נותנת לנכדה במאות שקלים בחודש.

84. גם הנכדה העידה על הנתק בין המנוחה לבין התובעת מאז שנת 2011 ועד שנת 2018, ולבסוף גם היא ציינה כי התביעה של התובעת והתובעהיא "אוסף של שקרים מרושעים וכפיות טובה."

85. בתצהירה השני ציינה הנכדה כי הנתבע שכר מטפלת לאמו בשנת 2016 בשכר וזאת למשך חצי שנה, המטפלת הייתה חמותו של התובעוהנתבע שילם לה ולד'.

תצהיר של הדוד נ' (להלן: "הדוד")

86. הדוד שהינו אחיה של המנוחה והדוד של הצדדים העיד כי היה מבקר את אחותו אחת לחודש או בביתה או בבית של הנתבע.

87. הדוד ציין כי מי שטיפל במנוחה היה הנתבע, הוא היה עושה לה קניות, משלם את הוצאות החזקת הבית, היא מעולם לא התלוננה כי חסר לה משהו, והוא גם לא ראה שחסר לה משהו.

88. הדוד הוסיף כי כאשר ביקר את אחותו כשהייתה מאושפזת היה רואה את הנתבע שם.

תצהיר של י"ח (להלן"השכן")

89. העד הינו שכן של המנוחה, התגורר באותו בניין למעט בשנים 2013-2018, ותיאר כי המנוחים היו גאים בנתבע, בתפקידו ומסירותו. העד ציין כי הנתבעהיה נענה לכל פנייה של וועד הבית של ההורים ומשלם עבורם ולאחר מכן עבור האם. כמו כן הוסיף כי הנתבעגם היה פונה אל הוועד בכל בעיה שהתעוררה.

90. העד ציין כי היה פוגש את המנוחה, כי היא תמיד הייתה מטופחת ומסודרת, כי פגש את הנתבעוראה כאשר בא לקחת את המנוחה לקניות או לסופי שבוע או לטיפולים רפואיים ולא פגש בני משפחה נוספים.

תצהירם של י' וא'

91. שני עדים הגיעו להעיד בפני בית המשפט ממקום עבודתו של הנתבע: מר א' מנכ"ל חברת "_____" המכיר את הנתבעמזה 43 שנה ומר י' אשר עובד עם הנתבעמזה שנים רבות והנתבע הוא אף מנהלו.

תצהיר א'

92. מר א' העיד על הערכתו הרבה לנתבע, לעבודתו במשך כל השנים וגם על מסירותו למשפחתו.

93. מר א' הצהיר כי הוא זה שמינה את הנתבעלתפקידי ניהול, והיה עד למסירותו למשפחתו בנושא קניות, תיקונים, הסעות, ועוד.

94. מר א' ציין כי היה עד לדאגתו של הנתבעלבריאות אביו, לטובתה של הנכדה ולבקשתו כי ייקלטו בחברה בני משפחה.

95. מר א' העיד כי היה עד כאשר אמו של הנתבע הייתה מתקשרת במהלך ישיבות של החברה, כאשר הנתבע היה אומר לה שיחזור אליה או יוצא לדבר איתה .

מר י'

96. העד -י' העיד על כך כי הוא גר קרוב למקום המגורים של ההורים המנוחים והנתבע היה נעזר בו על מנת לסייע להוריו ולאחר מכן לאמו. העד הצהיר כי היה מתקן תקלות בבית האם, לעיתים אף היה עושה קניות לאימא והנתבע היה מחזיר לו את הכספים והוא אף לעיתים הסיע את האם המנוחה למועדון הקשישים.

97. הוגש תצהיר נוסף מטעם הגב' ו' אך מאחר ולא התייצבה למועד הדיון – תצהירה הוצא מחומר הראיות.

חקירתו של הנתבע ושל עדיו

98. תחילה נחקר הנתבעוהעיד כי הוא עובד בחברת "_____" מזה חמישים שנה כמנהל עבודה והוא עובד מבוקר עד לילה.

99. הנתבענחקר וחזר על כך כי אמו ביקשה כי יצטרף לחשבון הבנק כבעלים נוסף וכי אחיו ידעו על כך ואף ביקשו שייעשה כן.

100. לאור הצהרתו של הנתבע כי אמו לא ידעה קרוב וכתוב הוא נשאל כיצד חתמה על האישור להוספתו לחשבון כבעלים –(האישור שצורף לתצהירו ) והשיב כי פקידת הבנק הקריאה לאם את האמור באישור.

101. כאשר נשאל כיצד אישרו האחים את צירופו לחשבון השיב כי דיבר עמם בטלפון וכי חוץ מהתובעת אשר הייתה בנתק כתשע שנים, כולם ידעו הכל.

102. הנתבענשאל האם הרחקת התובעת לא נבע מחששות מאחר והיא מנהלת חשבונות והשיב כי אין לדבר כל קשר.

103. הנתבענחקר על כל אחת ואחת מההעברות שצוינו בדו"ח המומחה והשיב כי היו העברות לבתו --____ (45,000 ₪ ) אשר השיבה במזומן שמסרה לאביה.

104. לבנו ______ הועבר סך 10,000 ₪ וגם סכום זה הוחזר, לבתו _____ סך של 30,000 ₪ גם זה סכום שהוחזר.

העברה של 100,000 ₪ לחשבון על שמו ועל שם אשתו ובנו

105. הנתבעהעיד כי אמנם העביר סך של 100,000 בשנת 2017. חשוב לציין כי העברה זו ציונה עוד לפני שמונה מומחה וכפי שמופיע בכתב הגנתו סעיף 23:

23. באוקטובר 2017 התדרדר מצבה הרפואי של המנוחה. היא עברה צנתור ואושפזה בבית החולים. באותו זמן הצטברו בחשבונה סך של כ- 160,000 ₪. לאור החשש לחייה והחשש שאם תלך לעולמה ייסגר חשבון הבנק לתקופה של מספר חודשים עד פרסום הצוואה, בהתייעצות הנתבע עם אחיו התובע, מ' ואחייניתו ,החליטו להעביר 100 אלף ₪ לחשבון חיסכון משותף של הנתבע ובנו בבנק הפועלים.

106. הנתבע פירט בעדותו כי כספים אלה אשר נשארו בחשבון בבנק ההפועלים שימש לתשלום ליורשי המנוחה וכן ניתנו מכספים אלה גם לילדיה שלא אוזכרו בצוואה ולבסוף גם שולמו הוצאות כבודה האחרון.

107. הנתבעהבהיר כי כל אחד מהיורשים (התובעת, התובע, הנכדה, מ' והוא), קיבלו כל אחד סך של 12,500 ₪, כל אחד משאר הילדים סך של 3,000 ₪ והתובעת קיבלה בנוסף סך של 15,000 ₪.

108. כמו כן הבהיר כי שילם הוצאות כבוד אחרון בסך של כ- 60,000 – 70,000 ₪, כאשר התשלומים לבני המשפחה שולמו מהחשבון אליו העביר הנתבעאת הסך של 100,000 ₪ מחשבון האם.

109. הנתבעפירט בעדותו את השימוש שעשתה אמו בכספים שבמזומן שנתן בידה:

"שהיא הייתה הולכת לאחד אחד והנתבעת שלך, התובעת, לא לקחה אותה, היא הייתה עוברת ויושב פה אח, שהיא הייתה אצלו חצי שנה, כל בית שהיא הייתה הולכת בשבת, הייתה נותנת כספים לנכדים, למועדון, הייתה נותנת למועדון, שהיא הייתה במועדון, היו באים לה אנשים שקונים לה דברים, היא הייתה נותנת להם כסף, כל הנכדים, אין נכד אחד, אחד, שלא קיבל ממנה כסף. "

עמ' 85 לפרוטוקול שורה 6 ואילך.

110. הנתבעהעיד כי הוא ערך את קניות המזון עבור האם המנוחה, והעיד כי אינו מעוניין להצהיר כי קנה מכספו שלו. כאשר נשאל כיצד יכול היה לדאוג לכל הדברים כאשר העיד כי הוא עובד מבוקר עד ליל השיב כך:

"ת. עבדתי ב_______, עוד מעט ייכנס המנכ"ל, המנכ"ל שלי, אני בזמן שאימא שלי ואבא שהיו חיים, הייתי בדרום, שאני באתי לנהל..., אני הייתי מנהל עבודה, עושה מה שאני רוצה."

עמ' 87 לפרוטוקול שורה 19 ואילך.

111. הנתבעהעיד כי הוא התנהל במזומן, שילם את כל ההוצאות, כי לא הייתה הנחה בארנונה, וכי האם המנוחה הייתה יוצאת הרבה, שילמה על טיולים ואשתו ומ' קנו בגדים לאימא.

112. הנתבענחקר על התמונות שצורפו על ידי התובעת וציין כי מדובר באירועים של התובעת: בר מצווה של הבן, חתונה של הבן וכן נסיעה לבאבא סאלי.

חקירתה של מ'

113. מ' העידה כי רק הנתבע, הנכדה והיא סייעו לאמה אבל גם אחיה התובע היה מגיע. מ' העידה כי אמה ידעה על כל שקל שיצא מהחשבון.

114. לגבי התובעת העידה כך מ':

"אימא שלי הייתה עוברת, הייתה אומרת לי, מ', תיראי איזה מספר, היא עוברת ואפילו לא באה לראות אותי, הייתי אומרת, אימא, לא נורא, לא נורא,..."

עמ' 145 לפרוטוקול שורה 25 ואילך.

115. מ' אישרה את עדותו של הנתבעכי הוא התקשר לכל אחד מהאחים במועד צירופו לחשבון המנוחה.

116. מ' פירטה כי דאגו לצרכיה של האם, כי האם עברה ניתוח קטרקט, הזמינו לה אוזניות, היו מצלמות בבית ולחצן מצוקה ומנעולים.

117. מ' העידה כי כל חודש המנוחה הייתה נותנת כסף לנכדיה, ואישרה את גרסתם של הנתבעוהתובע לגבי ההפקדה של 15,000 ₪ של התובעת לחשבון המנוחה אך הבהירה כי הדבר נעשה ללא קשר לצרכיה של המנוחה. (עמ' 157 לפרוטוקול שורה 14 ואילך.)

118. מ' גם אישרה את ההעברות הכספים לילדיו של הנתבע, וציינה כי הועברו כספים גם לה עצמה, לנכדה ולתובע– כל אחד סך של 10,000 ₪.

119. מ' ציינה כי אמה חיה "כמו המלך, המלכה אליזבט".

120. לבסוף, נחקרה מ'על התמליל שצורף לתצהירה של התובעת. התמליל הוגש שלא בהתאם לתקנות אולם למעלה מן הצורך יתייחס פסק דין זה גם לסוגיה זו.

121. מתוכן התמליל עולה כי מדובר בשיחה בין שתי אחיות, לאחר שהאם נפטרה, והנושאים שונים ורבים לרבות טענות כנגד האחות ש' אשר לכאורה מעבירה מידע לצד ג', כאשר מחד אומרת מ'לתובעת:

" אין מה לספר הכל הכל זה בחשבון, אין לו שום דבר, כלום"

עמ' 8 לתמליל שורה 21

122. בהמשך השיחה יש ביטויים של כעס של מ' כנגד הנתבע, יש דיון במוזמנים לאירוע משפחתי, הצעה לתובעת שתיתן לבאי כוחה לבצע את המלאכה, ועוד אין ספור נושאים שאין להם כל קשר להליך שבפניי.

123. כאשר נחקרה מ' על שיחה זו העידה כך:

"ש. נכון? יש לך פה כמה הודעות שאת, שאת אומרת, מאז שהוא שמע שאנחנו מדברים על התובעת.

ת. כן, בשעת כעס, זה רכילות זולה, בשעת כעס, אין לשפוט אדם בכעסו.

ש. הבנו.

ת. בכעסו וכן, אני והנתבע המון רבנו בגלל אימא, המון אימא שלי גרמה למריבות.

ש. ופה את רושמת, דווקא על הקרע, את אומרת התובעת, תקשיבי, עוד לא ראיתי אח שלא אוהב שאחים שלו ביחד.

ת. הכול בעצבים.

ש. בסדר, הכול בעצבים?

ת. הכול.

ש. הבנתי, כל מה שאמרת."

עמ' 168 שורה 24 ואילך.

124. ובסיום עדותה ציינה כך: "הנתבע בשבילי זה החיים שלי והנשמה שלי וההורים שלי" וכי היא לא מפחדת ממנו, מכבדת אותו, וכי דבריה בתמליל נאמרו בשעת כעס.

חקירתה של הנכדה

125. הנכדה נחקרה ביום 9.2.23 על תצהירה. הנכדה העידה כי הנתבעדאג למנוחה ותמיד היה שם, הוא דאג לה שלא יהיה מחסור. אין דבר שהייתה צריכה המנוחה ולא קיבלה. כל יום מישהו היה איתה או הנתבע או מ' או הנכדה. המנוחה נסעה לבתי מלון עם הנתבע, לפיקניק ולמסעדות. המנוחה הייתה באילתובטבריה והיא חיה ברווחה כלכלית.

126. וכך העידה הנכדה:

"ת. רווחה כלכלית הכוונה שלא היה חסר לה דבר. יתרה מכך, לבוש, בית מסודר, מנקה, נכדים שבאו וקיבלו דמי כיס, וסבתא שלי עזרה לי המון. מנוחתם עדןשל סבתא שלי וסבתי כל מה שיש לי בעולם הזה זה בזכותם. משטיח כניסה הביתה ועד אחרון נייר הטואלט בשירותים הם גידלו אותי ומאז שאמא שלי נפטרה אני הייתי הנר הדולק. בעלי קיבל אירוע מוחי, ניתוח מעקפים וסבתא שלי מימנה לי את הבית והילדים."

עמ' 175 לפרוטוקול שורה 27 ואילך.

127. הנכדה העידה כי הנתבע גם עזר לה כלכלית, מעביר מידי חודש 700 ₪ במזומן, וכי היא הייתה מגיעה לסבתה יום כן יום לא ולפעמים יום כן יומיים לא.

128. הנכדה הוסיפה כי חמותה של התובע הייתה מטפלת בסבתא וכי סבתה והנתבע שילמו עבור הטיפול.

129. גם הנכדה נחקרה על התמונות וחזרה על כך שמדובר בבר המצווה של הבן של התובע, הופעה שהנתבע קנה את כל הכרטיסים ותמונות מהקבר של הבאבא סאלי.

חקירת מר נ"י– אחיה של המנוחה

130. אחיה של המנוחה, נ"י העיד כך:

"תשאל אותי. האירועים שכל פעם, הנתבע היה מביא את אימא שלו לאירועים, הנתבע עשה את היום הולדת, הנתבע היה באמצע עבודה מביא לה את הדברים, היה הולך להביא לה, שהייתי בא אליו בשבתות, הייתי רואה אותה, אף אחד מהאחים לא ראה אותי, אני, אמרתי לך, אני דוד שלהם, לשניהם, וזה הכול, אין לך מה לשאול אותי שאלות."

עמ' 134 לפרוטוקול שורה 3 ואילך.

131. הדוד העיד כי לא ראה את התובעת בחיים עם אימא שלה חוץ מהלוויה.

עדיו החיצוניים של הנתבע

עדותו של מר א'

132. מר א' הבהיר את סיבת הגעתו לדיון כך:

"ת. אני בנוסף להיכרות שלי עם הנתבע, פנסיונר -צה"ל, ו- 15 שנה פיקדתי על יחידות ואוכלוסיית החיילים, האנשים, בני האדם, מוכרים לי מקרוב, ועמדתי במצבים של משפטים ודברים מהסוג הזה, והאדם אצלי נשאר תמיד אדם."

ולאחר מכן הוסיף :

"ההיכרות שלי עם ההורים הייתה במפגשים שאני עשיתי בחטיבת ____, כמנכ"ל, אני שימשתי כמנכ"ל 40 שנה, וההורים היו מגיעים, לעיתים מוזמנים לאירועיםכאלה ואחרים שהיו, כולל אירועים משפחתיים שהנתבע הזמין אותי."

עמ' 122 לפרוטוקול שורה 21 ואילך.

133. מר י' חזר על האמור בתצהירו לגבי סיוע שלו למנוחים ולאחר מכן לאם המנוחה. העד העיד כי הסיוע התבטא בסיוע בסתימות, מזגן, קניות ובסופו של יום התייחס אל המנוחה כמעט כמו אימא שלו וכי מצב הבית היה מעולה.

134. גם מר י"ח חזר על הנאמר בתצהירו ואישר כי המנוחים אמרו לו כי הנתבעהוא היהלום שבכתר. (עמ' 129 לפרוטוקול שורה 8).

135. העד הוסיף כי פגש את המנוחה כשהיא הייתה מטופחת מקולחת מטופלת והאם הייתה אומרת : "שיהיה בריא ____(הנתבע ר.מ.) , הוא בא לקחת אותי".

סיכומי ב"כ הצדדים

136. לאחר סיום חקירות הצדדים ועדיהם, על פי החלטת בית המשפט הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים.

137. כאן המקום לציין כי ב"כ התובעים הגישו את סיכומיהם בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 9.2.23 אשר קבע את היקף הסיכומים ל-5 עמודים ואלה הוגשו על פני 7 עמודים בצירוף עשרות עמודי נספחים שחלקם אף לא הוצגו כלל לפני הגשתם במסגרת הסיכומים.

138. בנוסף לכך הסיכומים הוגשו בניגוד לנוהל מנהל בתי המשפט בכל הקשור לשוליים ולגופן.

139. לאור זאת, לאור בקשת ב"כ הנתבע להגשת הסיכומים בהתאם להחלטת בית המשפט ניתנה החלטת בית המשפט כי "נושא החריגה מהיקף הסיכומים וכן מנוהל מנהל בתי המשפט בנוגע לדרך הגשת הסיכומים יוכרע במסגרת פסק הדין."

סיכומי ב"כ התובעים

140. בסיכומים של ב"כ התובעים חזרו הם על טענותיהם בדבר שימוש לרעה של הנתבע בכספים שבחשבון המנוחה כאשר הנתבע בעצמו לא הפקיד שקל בחשבון זה כפי שעלה בחוות דעת המומחה.

141. ב"כ התובעים מודים – בשלב זה – כי הכנסות המנוחה עמדו על סך של 7,250 ₪ לחודש.

142. כמו כן, לטענת ב"כ התובעים, העביר הנתבע כספים לילדיו.

143. לטענת ב"כ התובעים הודה הנתבע כי אמו לא התכוונה כלל כי הנתבע יהיה שותף בחשבון, אלא רק שלצרכי נוחות יהיה מיופה כוח בחשבון, וכי התובעת לא עודכנה בכך שהנתבע יצורף לחשבון הבנק, וכי המטרה הייתה מאחר התובעת הינה אשת כספים.

144. ב"כ התובעים הפנו לעדות הנתבע כי לא ידע פרטים על גובה ההוצאות של המנוחה בגין הוצאות החזקת הבית ומסקנת ב"כ התובעים הינה כי הוצאות אלה לא שולמו (!).

145. מוסיפים ב"כ התובעים כי לא הובאה כל ראיה כי נתבע שילם דבר לטובת אמו מכספו האישי, ולא הצהיר על כך בתצהירו.

146. מכאן מסיקים ב"כ הצדדים כי המנוחה חיה מסך של 2,000 ₪ לחודש בלבד, וכי לא התייעץ כטענתו לגבי הוצאת מזומן מחשבון המנוחה לאור עדותו כי על סך של 1,000 ₪ אינו צריך להתייעץ עם אחיו.

147. לטענת ב"כ התובעים התמונות שהוצגו מוכיחות כי טענתו של הנתבע כי התובעת הייתה מנותקת מאמה אינה אמת והנתבע מידר את התובעת ממתן חשבונות.

148. ב"כ התובעים מפנים לעובדה כי למרות השיפור במצבה של המנוחה לאחר האשפוז בשנת 2017 לא מצא הנתבע להשיב את כספים לחשבון המנוחה.

149. הוסיפו ב"כ התובעים כי הנתבע לא הביא כל הוכחה כי נסע לחו"ל על חשבונו.

150. בסיכומיהם העריכו ב"כ התובעים את הוצאותיה של המנוחה לסך של כ- 700 ₪, תוך צירוף אסמכתאות שכלל לא הוגשו במהלך ההליכים, ולפיכך, מגיעים למסקנה כי הכספים שהיו צריכים להישאר בחשבונה של המנוחה צריך היה לעמוד על סך של 501,930 ₪, ממשיכים ומפליגים בעריכת חשבונות שונים שלא עלה זכרם במהלך ההליכים, לפיהם היתרה שהייתה צריכה להישאר בחשבון לפי חוות דעת המומחה.

151. ב"כ התובעים טענו כי עדותו של מר א' הייתה עדות שמועה, כך גם עדותו של מר י"ח שלא גר כמה שנים בבניין של המנוחה, אין כל משקל לעדותו של הדוד נ"י , של העד מר י' מאחר והנתבע הינו מנהלו של העד.

152. לעניין עדותה של מ' טענו ב"כ התובעים כי מתשובותיה של מ' ניתן להסיק כי לא הייתה בקיאה בחשבון הבנק של המנוחה למרות שהינה מנהלת חשבונות במקצועה.

153. לעניין עדותה של הנכדה, גם שם מצאו ב"כ התובעים לטעון כי גם עדות זו רצופה שקרים.

154. לאחר מכן פנו ב"כ התובעים לטעון לעניין מעמדו של הנתבע בחשבון, כי ברור כי למנוחה לא הייתה כוונה לצירוף הנתבע כבעלים נוסף של החשבון, כי לא הייתה כוונה להעניק לנתבע את הכספים במתנה, ומכל אלה – לטענת ב"כ תובעים – הוכחה תביעת התובעים.

סיכומי ב"כ הנתבע

155. ב"כ הנתבע מפנה לעובדה כי הבסיס לכתב התביעה כפי שהוגש הינה מספר טענות עובדתיות שהתבררו כלא נכונות:

· טענה להכנסות של המנוחה בסך של 11,245 ₪ לחודש – עובדה שהתבררה כלא נכונה בדו"ח המומחה.

· טענה כי הנתבע כפה על אמו להכניס אותו כבעלים נוסף בחשבון הבנק שלה.

· שהוציא כספים במרמה ובהונאה מחשבונה, ללא ידיעת האם, לצרכיו האישיים.

· שהנתבע גרם לאמו לחיות בעוני ובמחסור לאורך העשור האחרון של חייה.

156. ב"כ הנתבע מפנה לעובדה כי שני הצדדים קיבלו את דו"ח המומחה ללא הערות וללא שאלות.

157. בסיכומיהם העלו ב"כ התובעים גרסה חדשה אך השאירו את הסעד העיקרי על כנו.

158. ב"כ הנתבע מפנה לתשובות התובעים לשאלותיו לאחר שתצהיריהם הוגשו לאחר הגשת דו"ח המומחה אך הם לא חזרו בהם מהטענה המקורית לגבי הכנסותיה של המנוחה.

159. גם לגבי טענתם השנייה כי הנתבע כפה על אמו להכניסו לחשבונה לא הביאו התובעים כל ראשית ראיה או תצהיר בסוגיה זו או כל עדות ישירה.

160. הטענות לשימוש לרעה בכספי המנוחה על ידי הנתבע: התברר כי אין קשר בין מועד רכישת הדירות באילת (על שם בנו של הנתבע או על שם הנתבע) למועד משיכת סך של 100,000 ₪ על ידי הנתבע.

161. לגבי הטענה כי הנתבע הגביל את המנוחה לסך של 2,000 ₪ לחודש, הודו התובעים עצמם כי הנתבע עשה את הקניות עבור האם המנוחה, שילם את כל ההוצאות לרבות הוצאות החזקת הבית וההוצאות האישיות והרפואיות.

162. הטענה של התובעת להפקדת סך של 15,000 ₪ בחשבון האם המנוחה בשל מצוקתה התבררה כלא נכונה גם בעדותו של התובע עצמו.

163. כך גם לגבי הטענה כי הנתבע נסע על חשבון אמו לחו"ל לא בוססה כלל בעדותם של התובעים אלא התבררה כהשערה בלתי מבוססת בראיות.

164. מוסיף ב"כ הנתבע כי בפועל ב"כ הנתבעים זנחו את כל הטענות הנ"ל בסיכומיהם, ועל כן על פי דין, לאחר שטענות אלה לא הועלו בסיכומים הדבר מביא לנטישת טענות אלה ואל לו לבית המשפט לשעות לטענות אלה. לפיכך, יש למחוק את כל הטענות והדבר מאיין את כתב התביעה המקורי.

165. מה שכן עשו ב"כ התובעים – לטענת ב"כ הנתבע – הינו הרחבת חזית אסורה, כאשר ביצעו חישוב של הוצאות והכנסות המנוחה, תוך שימוש בחוות דעת המומחה וצירוף ראיות שכלל לא היו במהלך ההליכים לסיכומיהם, והפנו לפסיקה הדנה בהרחבת חזית אסורה.

166. ב"כ התובעים התעלמו מעובדות שהוכחו במהלך ההוכחות לרבות העובדה כי לאחר פטירת האם נותרו בחשבון שפתח הנתבע על שמו שם אשתו ובנו סך של יותר מ- 100,000 ₪ ששמשו לכבודה האחרון של המנוחה, חלוקת כספים ליורשים ולשאר ילדי המנוחים.

167. כמו-כן, לטענת ב"כ הנתבע הוכח כי המנוחה סייעה בסך של 1,000 ₪ לחודש לנכדתה, כי כל ההוצאות מהחשבון היו בידיעתה של המנוחה כפי שהעידו מ' והנכדה, מהעובדה כי הנתבע שילם את כל הוצאותיה של האם המנוחה, נתן לאימו סך של 2,000-3,000 ₪ לחודש בהם גם תמכה בנכדה וגם נתנה מתנות לנכדיה האחרים.

168. מוסיף ב"כ הנתבע כי אף אחד מהעדים של התובעים לא ידעו על מצב כלכלי גרוע של האם המנוחה לרבות הדוד מר ר' שהוזמן להעיד.

169. לבסוף, הפנה ב"כ הנתבע לתצהירו ועדותו של הנתבע, עדות עדיו, וכי לא הובאה כל ראיה לכך שהאם חיה בעוני ובמחסור, ועדויותיהם של עדיו של הנתבע היו הפוכות.

170. גם הטענה של התובעת כי הייתה בקשר הדוק עם אמה במשך כל עשר שנות חייה האחרונות הוכחה כשקרית, לאור התצהירים השונים של הנתבע ועדיו וכן לאור הצוואה המאוחרת של האם שצורפה גם אם לא קוימה.

דיון והכרעה

171. כפי שפורט לעיל בהקדמה לפסק דין זה, תובענה זו הינה מסוג התובענות שעדיף לו לא הוגשה כלל, ואקבע כבר עתה כי דין התביעה להידחות על כל חלקיה.

המסגרת הנורמטיבית

172. כאן המקום לחזור בקצרה על מושכלות יסוד. כידוע "המוציא מחברו עליו הראיה. "

173. כפי שצוטט לאחרונה ב עמ"ש (מחוזי חיפה) 25995-04-19 ו. ע נ' ו. ח (נבו 18.09.2020):

"בת.א. (י-ם) 2307/00 הוד קדושתו הפטריארך היווני אורתודוכסי נ' יעקב רבינוביץ', עמ' 13-15 [פורסם בנאגרים המקוונים [פורסם בנבו]] (23.12.2013) נערכה סקירה מקיפה לעניין מושכלות היסוד ביחס לנטל השכנוע, חובת הראיה וטענת המרמה בעסקת מקרקעין: "...המונח האחד הוא נטל השכנוע, המבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל-דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במאזן ההסתברויות, היא מידת ההוכחה החלה במישור האזרחי, כאשר אי עמידה בה – משמעה דחיית טענותיו...מונח זה מכונה בפסיקה לעיתים כנטל ההוכחה או החובה מספר אחד...על-פי רוב, נטל זה קבוע ואינו עובר משכמו של בעל-הדין לשכם יריבו...הקביעה מי מבעלי-הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד – המוציא מחברו עליו הראיה והשני – דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי, הן לעניין הוכחת יסודות העילה / הגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות...

המונח השני הוא נטל הבאת הראיות, המבטא את החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. נטל דיוני זה, משמעו החובה להביא עדות ונועד להבהיר לצדדים מי מהם צריך לפתוח בהבאת הראיות ומהי כמות ההוכחה שעל הצד להמציא לפני בית-המשפט בטרם תעבור החובה לצד השני. אם נטל השכנוע מוטל על התובע, גם נטל הבאת הראיות מוטל בתחילה עליו, אולם הוא עשוי לעבור ליריבו – הנתבע, זאת לאחר שעמד בנטל והביא ראיות במידה הדרושה כדי להוכיח את טענתו, כדי שזה יביא ראיות מצדו במטרה להוכיח את טענתו ולהפריך את טענות התובע...

ובהמשך:

הנה כי כן, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הנו המוציא מחברו.

דיון

174. אקבע כבר עתה כי התובעים לא עמדו כלל בנטל הרובץ על כתפיהם להוכיח את טענותיהם כפי שיפורט להלן.

הכנסות המנוחה

175. כפי שהוכח מדו"ח המומחה, הכנסותיה של המנוחה עמדו על סך של 7,250 ₪ בממוצע לחודש במהלך עשר השנים האחרונות לחייה.

הטענה כי הנתבע כפה על אמו להכניסו כשותף לחשבון

176. מעבר לכך כי עדותו של הנתבע ושל מ' כי הנתבע עשה את הצעד לבקשת אמו ובידיעת האחים כולם, באה עדותה של התובעת עצמה כי אמנם כך היה. וכך העידה התובעת:

"ת. אני נתתי לו את החשבון באמון, אמרתי לו, אני נותנת לך את החשבון באמון, הוא התקשר למ', מ' אמרה לו, הנתבע, אז תפסיק לכסות עליי, אני מפחדת ממך, לך התובעת, התובעת יותר חזקה ממני, שנתתי לו חשבון, מילה אחת אמרתי לו, הנתבע, אני נותנת לך את החשבון, אז למען שלום האחים, אתה תראה לכל היורשים?"

177. דברים אלה מאשרים אחת לאחת את טענותיו של הנתבע כי הסכסוך בינו לבין התובעת נבע אך ורק מכך כי סירב לשתף את כל האחים בפעולות שביצע בחשבון של המנוחה.

178. לפיכך, אני קובעת כי הוכח בפניי כי בידיעת כל היורשים של המנוחים פעל הנתבע לצירופו לחשבון האם.

רמת החיים של המנוחה

179. מצד אחד עמדו שניים מילדיה של המנוחה, התובע והתובעת, טענו כי אמם חיה בעוני מחפיר מ-2,000 ₪ לחודש בלבד, לטענת התובעת ללא גז, עם מקרר ריק, אולם למרות טענות אלו עלה כי במהלך כל התקופה של עשר שנים לא הכניסו יד לכיס על מנת לסייע לאמם כלכלית בכל דרך שהיא והודו כי כל הוצאותיה של האם שולמו על ידי הנתבע.

180. הרבה זמן הוקדש לשאלה האם הייתה התובעת בקשר עם אמה במשך כל השנים.

181. שוכנעתי מסך העדויות שהיו בפניי לרבות הצוואה המאוחרת שהוצגה כי היה נתק בין התובעת לבין אמה בתקופה שפורטה בעדותו של הנתבע ועדיו.

182. גם התמונות – שכולן מאירועים משפחתיים שונים דווקא מוכיחים את ההיפך מטענותיה של התובעת מאחר ורובן לאחר שנת 2018 – מועד בו מודים כולם כי התובעת חזרה להיות בקשר עם אמה, ושנית, היה מצופה ממי שטוענת לקשר יומיומי עם אמה כי תהיינה תמונות שאינן קשורות דווקא לנסיעות או אירועים.

183. ואולם אציין כי המציאות בה לטענתה הייתה התובעתבקשר עם אמה – 4 פעמים בשבוע לפי גרסתה – אך לא מצאה לסייע לאמה אשר לטענתה חוותה עוני מחפיר – מצביעה על חוסר תובנה של המצופה מכל אדם לרבות בפסוק מהמקורות "אל תשליכני לעת זקנה".

184. גם התובע, אשר חזר והעיד כי אמו חוותה מצב כלכלי קשה העיד בנשימה אחת כי כאשר היה מביא תרופות לאמו – ולמרות טענתו בדבר קשייה הכלכליים – לא סירב לקבל את הסכומים הדרושים לתשלום עבור התרופות. מ' גם העידה כי הנתבע היה מסיע את אמו למועדון תמורת תשלום ששילם הנתבע.

185. לבסוף, גם ד' אשר העידה בפני בית המשפט, טענה למצב קשה של האם הצריכה מטפלת לצרכיה היומיומיים, שהמקרר ריק בביתה, אך הבהירה כי לא מצאה לנכון לטפל באמה מאחר וסירבו להצעתה כי ישולם לה סך של 2,000 ₪, לכאורה אותו סכום שהיה בידי האם לצרכיה החודשיים.

186. הנה שלושה מילדי המנוחה הטוענים כי האם חיה בעוני מחפיר אך אף אחד מהם לא שילם דבר לצרכיה של האם המנוחה כפי שלא התביישו להעיד בפני בית המשפט.

סיכום

187. לעומת עדותם של התובעים ואחותם ד' אשר השאירו שאלות קשות מאד לגבי אמינותן, עדותו של הנתבע ועדיו – גם בני המשפחה וגם עדיו החיצוניים היו משכנעות, סדורות ואמינות אחת לאחת.

188. לפיכך, לאחר ששקלתי את העדויות הרבות שהובאו בפניי: של הנתבע, של מ' והנכדה , של העדים החיצוניים מכל תחומי חייה של המנוחה והנתבע: המנכ"ל, העובד של הנתבע, השכן שהיה חבר בוועד הבית, ואחיה של המנוחה – שוכנעתי ללא כל ספק כי המנוחה חיה חיים נורמטיביים, היה מי שדאג לצרכיה: והנתבע, הנכדה ומ'(אך לא התובעים) וכי הם גם עטפו את המנוחה בדאגה ומסירות רבה.

189. לכך אוסיף כי כל הצדדים העידו כי המנוחה ביקרה במועדון קשישים באופן סדיר ואני סבורה כי לו היו סימנים כי המנוחה סובלת אמנם מעוני מחפיר ולכן לוקחת אוכל מהמועדון – גם גורמים אלה היו מפנים שאלה לגורמי הרווחה כפי שתפקידם.

190. אין בתמלול של שיחה אחת בין מ'לתובעתכדי לשנות מקביעות אלה, מאחר וכפי שהעידה מ' ייתכן והיו מריבות בין אחים המטפלים בהורה קשיש במשך שנים, ואין בכך כדי לשלול את הבסיס העובדתי הרחב שהוא בפניי מכל העדויות שפורטו לעיל.

191. לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים כי הנתבע לא נתן בידי האם את הדרוש לצרכיה, ואני קובעת כי אמנם הנתבע דאג לכל צרכי אמו מכספיה של המנוחה ומכספיו.

הטענה לשימוש לרעה בכספי המנוחה

192. נדמה כי על טענות כגון אלה נאמר בפסיקה "הנייר סובל הכל". התובעים טענו כנגד הנתבע כי מכספי המנוחה רכש דירה לבנו באילת, רכש דירה לעצמו באילת ואף נסע לחו"ל – כל אלה מכספי אמם המנוחה.

193. כל הטענות הנ"ל הועלו ללא שמץ של ראיה, בשל הטענה של התובעים כי הנתבע נתן שתי גרסאות למקור המימון לדירתו באילת, ללא שום הקשר לתאריכים, להעברות, בשל אמירה אגבית שנטען כי נאמרה על ידי המנוחה, ועוד נטען בסיכומי התובעים כי "הנתבע לא הביא כל ראיה כי נסע לחו"ל על חשבונו" וזאת כאילו אין בשיטת המשפט שלנו נטל ראיה המחיל על התובע להוכיח את טענותיו כפי שפורט לעיל.

194. הוכח בפניי כי לא היה כל יסוד להעלות טענות קשות אלה של שימוש לרעה בכספי המנוחה, כפי שאף הוכח בחוות דעת המומחה.

הכרעה

195. לפיכך, כפי שציין ב"כ הנתבע בסיכומיו, כל האדנים עליהם התבססה התביעה על סך של 500,000 ₪ לא הוכחו, והנתבע הוכיח את טיפולו המסור באמו במשך כעשר שנים.

סיכומי ב"כ התובעים והרחבת חזית אסורה

המסגרת הנורמטיבית

196. עיקרון מושרש הוא כי לא ניתן לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, ודי אם נביא את אמור ב תלה"מ (משפחה באר שבע) 33675-02-21 פלוני נ' פלונית (נבו 28.06.2022) ‏‏ :

"האיסור להרחבת חזית עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתב טענותיו. או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא. (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 89 וכן רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ א' חברת עילית חברה לביטוח [פורסם בנבו]) ."

מן הפרט אל הכלל

197. אין ספק כי כל הטענות שהועלו בסיכומי ב"כ התובעים חרגו מהטענות שהועלו בכתב התביעה שבהן דן פסק דין זה לעיל.

198. בסיכומים ישנה טענה להכנסות בגובה אחר ממה שהוצהר על ידי התובעים בכתב תביעתם ואף בתצהיריהם, וזאת בהתאם לחוות דעת המומחה.

199. ב"כ התובעים עורכים חישוב להוצאות המנוחה (700 ₪ לחודש) – חישוב שלא עלה כלל במהלך ההליכים, מצרפים מסמכים שונים לסיכומיהם – מסמכים שהיו בידיהם עוד במהלך ההליכים לאור מועד הפקתם –(במהלך חודשים 7/21 -12/21) דהיינו חודשים ארוכים לפני מועד ההוכחות אך בחרו הם שלא להגישם – ככל והיו מבקשים רשות לעשות כן - ובכך מנעו מהנתבע אפשרות להתייחס למסמכים אלה. מכל מקום הערכות ב"כ התובעים בסיכומיהם נראה כי נעשו כדי להגיע לתוצאה אליה קיוו להגיע – להצדיק את סכום התביעה כפי שהוגש.

200. הטענה כי המנוחה חיה מ- 2,000 ₪ בלבד והוצאות בסך של 700 ₪ נטענת בעלמא, וכך גם הטענה כי מאחר והנתבע לא הוכיח כי שולמו הוצאות החזקת הבית הרי שהמסקנה הינה כי אלה לא שולמו, עוד טענה שעדיף לו לא נטענה כלל!

201. לפיכך, אכן יש בסיכומי התובעים הרחבת חזית אסורה ויש לדחות מכל וכל את התנהלות התובעים בהליך זה.

סיכום

202. הטענות כפי שהועלו בכתב התביעה נדחו אחת לאחת כפי שפורט לעיל. (ראה סעיפים 166-182 לעיל)

203. הטענות כפי שהועלו בסיכומי ב"כ התובעים נדחו הן מפאת היותם הרחבת חזית אסורה והן מהותם כמפורט לעיל. (ראה סעיפים 185-189 לעיל)

204. ההתנהלות של ב"כ התובעים הייתה בניגוד להחלטת בית המשפט, ואף בניגוד לנוהל כפי שנקבע על ידי מנהל בתי המשפט.

205. לפיכך, כל שנותר הוא מעבר לקביעה כי התובענה נדחית הינו לקבוע את הוצאות המשפט בגין הליך זה.

הוצאות משפט

206. ב"כ הנתבע בסיכומיו עתר לחייב את התובעים בכל ההוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד בגין שני ההליכים שהתקיימו בפני בית המשפט, שכר טרחת הכונסים, תשלום חוות דעת המומחה, שכרם של העדים והגישור וכן שכר עבור התמלול.

207. אכן כפי שציינתי, תובענה זו לא הייתה צריכה להיות מוגשת כלל אך אין מקום במסגרת פסק דין זה לחייב את התובעים גם כל ההוצאות בגין ניהול הליך פירוק השיתוף.

208. לפיכך, בנסיבות אלה הנני מחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבע סך של 60,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בגין תביעה זו וכן את מלוא הסכומים ששולמו בגין שכר המומחה, שכר העדים, הוצאות הגישור, ומלוא הוצאות התמלול.

209. גם לאור המפורט לעיל לגבי התנהלות לרבות בנושא הסיכומים, אני מחייבת את התובעים ביחד ולחוד בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

210. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ד , 06 אפריל 2024 , בהעדר הצדדים.

לפני

כב' השופטת הבכירה רבקה מקייס

התובעים

1 . פלונית

2 . פלוני

נגד

הנתבע

אלמוני

פסק דין

הקדמה