החלטה בתיק משפחה: סכסוך ירושה וסוגיית כשרות משפטית של אם המשפחה

11. במסגרת הבקשה מיום 19.9.2024 נטען בנוסף, כי הבנות לא הסתפקו בהליכים בהם פתחו אלא החתימו את האם על צוואה לטובתן תוך ניצול מצבה. מדובר בסכסוך בין הבנים לבנות ואילו האם נקלעה לעין הסכסוך נגד רצונה. במסגרת זו אף עלתה לראשונה הטענה כי מינוי מומחה יספק את התמיכה הנדרשת לאם ומשפחתה וכי הכוונה מקצועית עשויה להקל על האתגרים המורכבים שנגרמים מהמחלה. הצורך במעורבות מקצועית, לצד רצון הבנים לחדש את הקשרים המשפחתיים, חיוני לרווחתה של האם ויקדם עבורה איכות חיים טובה יותר.

12. האם התנגדה לבקשה. לטענתה אין כל ראשית ראיה לתמיכה בבקשה, בית המשפט התרשם ממנה בדיון בצו המניעה ואף חקר אותה, סתירות בעדות אינן מעידות על "אי שפיות" (כלשון התשובה) וכי מעבר לבעיות גיל היא אינה סובלת מכל בעיה קוגניטיבית. לתשובה צורפה תעודת רופא, מומחה ברפואה פנימית וגריאטרית מקופ"ח כללית, ובה נקבע כי האם מדברת לעניין, תוכן המחשבה מאורגן, מתמצית חלקית בזמן, והתמצאות מלאה במקום, קיימת תובנה למהות הבדיקה ומטרתה והיא כשירה לערוך צוואה ואחראית על מעשיה. בתשובה מיום 25.9.2024 הוסיפה האם כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעניין הצוואה הנטענת שעשתה.

13. כאן המקום לציין כי הבנים, מבלי שנתבקשו ומבלי שנטלו רשות מבית המשפט, הגישו תגובה לתשובה, בה קבלו בין היתר על הרחבת חזית בתשובת האם.

14. דין הבקשות להידחות. אנמק.

15. סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע "כל אדם כשר לפעולות משפטיות", זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". נקודת המוצא היא קיומה של חזקת כשרות מתוך כיבוד חירותה הבסיסית של האם, זכות יסוד, לקבל החלטות ולנהל את ענייניה בעצמה, כאשר העיקרון המוביל הוא צמצום הפגיעה בחירות זו, למינימום המתחייב. נקודת מוצא זו אינה משפיעה רק על ההכרעה בשאלה אם למנות לאדם אפוטרופוס לניהול ענייניו אם לאו, "אלא גם על נטל ההוכחה" המוטל על מבקש המינוי וממילא על התשתית העובדתית אשר צריכה לעמוד בפני בית המשפט, בבואו לברר את הבקשה, בדונו ובהכריעו בה" (רמ"ש (חי') 49897-12-21‏‏ ס' א' א' נ' ס' י'‏ (2022)).

16. במקרה זה הבנים מבקשים סעד כפול. ראשית, להסיר חיסיון רפואי מהאם כדי להתחקות אחר מצבה הקוגניטיבי; שנית, למנות מומחה רפואי לבחינת כושרה המנטלי. מהלך שנועד, על פי הבקשה, לפסול את כל פעולותיה המשפטיות מאז חתמה על ייפוי כוח לבא כוחה. את הבקשה, נוכח מטרתה, יש לבחון על רקע הדינים העוסקים במינוי אפוטרופוס.

17. הסרת חיסיון רפואי הוא עניין משמעותי הפוגע בפרטיותו של אדם ולא ייעשה בנקל. ענייניה הרפואיים של האם אינם במוקד הדיון (כמו בתביעת נזיקין למשל), ואין להם כל זיקה מהותית, ישירה, לעניין שבמחלוקת. בקשה להסרת חיסיון ומינוי מומחה, אשר נועדו לבסס טענה לשלילת כשרותו של אדם לתבוע, הבאה מצד הנתבעים, מפיצה ריח של גזילות דעת (Gaslighting) ויש לבחון אותה במשנה זהירות. אם איישם גישה זהירה זו, הרי שמעבר לפגיעה בפרטיות הגלומה בהסרת חיסיון, מינוי מומחה רפואי לבדיקת מצבה הקוגניטיבי של האם, פוגע באוטונומיה של הרצון החופשי שלה מבלי שבוסס כל טעם המצדיק זאת.

18. בית משפט, במותב קודם, חקר את האם אשר העידה לפניו ונתן החלטה הנעתרת בעיקרה בבקשת האם לסעד זמני, לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותה. אף אני ביקרתי בביתה של האם והתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממצבה. פגשתי אישה מאירת פנים ונעימה, אשר ידעה לתאר, אם כי באופן כללי בלבד, כי הבנים מצרים את צעדיה והוסיפה כי אף אדם לא מוכן להשלים עם כך. יש מהם "חדשות רעות" במילותיה...

19. כאן המקום להוסיף כי תביעות האם משקפות הגנה על זכויותיה במובן העמוק ביותר, זכות הקניין שלה מכוח הלכת השיתוף, זכויותיה הנטענות בעיזבון המנוח וזכות למזונות מהעיזבון. בהקשר זה ניתן לערוך הבחנה בין הכשרות להיות בעל דין לבין הכשרות לנהל את המשפט. במילים אחרות אף אם היה יסוד לסבור כי האם לוקה קוגניטיבית, מעבר למאפייני גיל סבירים, תחלואה פיזית ומחסום שפה, עדיין רשאית היא לעמוד על זכויותיה, אף באמצעות אחר.

20. בבחינת למעלה מהדרוש, אפילו נדרשתי למנות אפוטרופוס לדין למשל, באופן הממוקד זכויות האם (בשונה מהסרת חיסיון רפואי ומינוי מומחה רפואי - במטרה מוצהרת - לשמוט את הקרקע תחת תביעותיה, הבאה מפי צד בעל אינטרס מובהק בהליך), ספק של ממש אם היה מקום להיעתר אפילו לכך, וכבר נפסק כי "שימוש באמצעי של מינוי אפוטרופוס לדין למי שזקוק לאפוטרופוס לצורך ייצוגו בהליך משפטי תלוי ועומד הוא מעצם טיבו ענין חריג", שאינו מתרחש כדבר של יום ביומו. הטעם לכך הוא כי נקיטתו מחייבת הליך אינצידנטלי אגב ניהול תובענה, הכרוך בבירור כשירותו של בעל הדין לנהל את המשפט, והדבר מצריך לרוב בחינה של עניינים רפואיים, התייחסות לנתונים שעניינם בצינעת הפרט, ופגיעה אפשרית באוטונומיה של הפרט. ברי, אפוא, כי היזקקות לאמצעי זה מקומה במצבים נדירים בלבד, שבהם באיזון זהיר וראוי גובר הצורך בנקיטת צעד קיצוני כזה תוך פגיעה בצנעת הפרט ובכבודו האישי, על פני האפשרות לנקוט באמצעים אחרים שסדרי הדין מספקים לצורך הבטחת יעילות הדיון השיפוטי ושמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין האחרים" (רע"א 3232/04 פלוני נ' פלונים (2005)). ואם נכון הדבר ביחס למינוי אפוטרופוס לדין לשם ניהול ההליך, הוא נכון מקל וחומר ביחס לשלילת הכשרות לעצם ניהולו (כפי שמבקשים הבנים כאן).

21. לסיום מספר הערות. ראשית, לא נעלם מעיני המסמך הרפואי מיום 19.10.2023 אשר צורף לכתב ההגנה (אך לא לאיזו מהבקשות). יש בו תיאור מפורט ביחס למצבה הרפואי של האם, ובין היתר, הבחנה משוערת של מחלת אלצהיימר, ירידה קוגניטיבית ותובנת מצב ושיפוט חלקיים. בכל הכבוד, הבחנה זו לא נעשתה לצורך בחינת כשרות משפטית (בשונה מהתעודה הרפואית שצירפה האם לתגובתה), אין בה התייחסות לצורך במינוי אפוטרופוס ואף אם היתה התייחסות שכזו, ספק של ממש אם היה בכך די, בנסיבות, כדי להעניק לבנים את הסעד שביקשו מהטעמים שפורטו לעיל...

22. סוף דבר, הבקשה על שני ראשיה נדחית. הבנים יישאו בהוצאות תגובותיה של האם לבקשות בסכום כולל של 5,000 ₪.

23. עתה, אחרי שנדונו הבקשות והוכרעו, אין עוד נעלמים בעניין זה. ישובו הצדדים ויבחנו בחיוב הליך של גישור. הסברתי ואני שב ואומר, אפשר למצוא פתרונות הוגנים ובעיקר להעניק לאם את השלווה בעצם הידיעה שהסכסוך בא אל קיצו. לא יודיעו הצדדים דבר בהודעה משותפת (אין להגיש הודעות פרטניות בעניין זה – כדי למנוע כל תחושת לחץ בקרב מי מהצדדים) עד ליום 14.10.2024, אתן הוראות דיוניות להמשך בירור ההליך.

ניתן היום, ה' אלול תשפ"ד, 08 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.