השופטת סגלית אופק: פס"ד בתביעת יורשי עיזבון לפינוי מדירת מגורים ותביעת אלמנה להורות על איזון משאבים (תמ"ש 38464-09-21, 64232-12-20)

מונחות לפניי שתי תובענות המצריכות הכרעה:

תמ"ש 64232-12-20 – תביעה שהגישו יורשי עזבון המנוח צ.מ ז"ל (להלן – המנוח ), שהם ילדי המנוח מנישואיו הראשונים, כנגד אלמנתו, לפינוי וסילוק יד מדירת מגורים שהייתה רשומה על שם המנוח ותשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש בדירה זו.

תמ"ש 38464-09-21 – תביעה שהגישה האלמנה כנגד יורשי בעלה המנוח, להורות על איזון משאבים או פירוק שיתוף בנכסים שהותיר אחריו המנוח; לחייב את עיזבון המנוח, באמצעות יורשיו, לשלם לה דמי שימוש בגין חלקה העודף ברכוש המשותף, ולשלם לה את כתובתה בתוספת ריבית והצמדה.

הדיון בשתי התובענות הנ"ל אוחד (ר' החלטה מיום 27.2.2021, בקשה מס' 6); לשם הנוחות, הצדדים יכונו בפסק הדין " תובעת " ו" נתבעים "; " אלמנה " או " יורשי המנוח ", על פי העניין.

תמצית העובדות

1. התובעת והמנוח נישאו זל"ז כדמו"י ביום 30.8.1987; לעת הנישואין כל אחד מבני הזוג גרוש והורה לילדים.

2. לתובעת ולמנוח לא נולדו ילדים משותפים.

3. ביום 26.8.1987, ערב הנישואין, נחתם בין התובעת והמנוח הסכם, בנוכחות עו"ד משה סובל (ת/1) (להלן – ההסכם ).

תכליתו של ההסכם הסדרת "ענייני הממון והקניין כמשמעותם בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973" (שם, והואיל ראשון), ואלה עיקריו:

א. נכס שהיה בבעלות מי מהם טרם הנישואין יהיה שייך לצד שרכשו ולמשנהו לא תהיה כל זכות או תביעה לגביו והסדר איזון המשאבים לא יחול לגביו (שם, סעיף 2);

ב. הצהרת התובעת, כי אין לה, נכון לאותו מועד, נכסים כלשהם (שם, סעיף 3);

ג. הצהרת המנוח, כי נכסיו, נכון לאותו מועד, כוללים דירה ברחוב ההסתדרות בעיר XX , הידועה גם כגוש XX חלקה XX (להלן – הדירה בהסתדרות ); חנות בשוק XX , הידועה גם כגוש XX חלקה XX (להלן – החנות בשוק ); זכויות במפעל שיש ברחוב XX באזור התעשייה ב XX (להלן – זכויות במפעל שיש ) (שם, סעיף 4);

ד. מגורים בדירה של המנוח לאחר הנישואין לא יקנו לתובעת זכויות כלשהן בדירה (שם, סעיף 5);

ה. כל רכוש אשר יירכש על ידי המנוח והתובעת או מי מהם החל ממועד הנישואין ואילך יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים ביניהם (שם, סעיף 6).

4. ההסכם לא הובא לפני ערכאה מוסמכת לשם אישורו על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון או החוק ).

5. לאחר נישואיהם, התגוררו המנוח והתובעת בדירה בהסתדרות.

6. במרוצת השנים, מכר המנוח נכסים שהיו בבעלותו והוחרגו בהסכם, ונרכשו – תחתיהם ו/או בנוסף להם – נכסים אחרים על ידי התובעת והמנוח.

7. בחודש אפריל 1997 רכשו המנוח והתובעת דירה הנמצאת ברחוב XX בחולון, וידועה גם כגוש XX חלקה XX תת חלקה XX (להלן – הדירה בחולון ); הערת אזהרה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין לטובת המנוח והתובעת גם יחד (ת/6).

8. במהלך הנישואין רכשו המנוח והתובעת דירה נוספת הנמצאת ברחוב XX בהוד השרון (להלן – הדירה בהוד השרון ) (עמ' 10, ש' 23); הזכויות בדירה בהוד השרון נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח והתובעת בחלקים שווים ביניהם.

9. ביום 21.9.2004 מכר המנוח את הדירה בהסתדרות (נ/6).

10. ביום 26.11.2004 חתמה התובעת על תצהיר לפני עו"ד י. גליקס לפיו היא מעבירה למנוח ללא תמורה את כל זכויותיה בדירה בחולון(נ/4). במקביל, המנוח העביר לתובעת ללא תמורה את כל זכויותיו בדירה בהוד השרון.

11. ביום 7.12.2002 רכש המנוח דירה הנמצאת ברחוב XX בגבעת שמואל, הידועה גם כגוש XX חלקה XX תת חלקה XX (להלן – הדירה בגבעת שמואל ) (נ/7); הזכויות בדירה בגבעת שמואל נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח בלבד.

12. המנוח הלך לעולמו ביום 4.7.2018.

13. המנוח ערך צוואה שנחתמה בפני שני עדים ביום 31.12.2013 (להלן – הצוואה ), לפיה ציווה את רוב רכושו לילדיו בחלקים שווים ביניהם, ואילו לתובעת ציווה רק את הכספים בחשבון בבנק המזרחי (סעיף 4 נ/1).

14. הנתבע 4 שהיה יורש על פי הצוואה, הגיש תובענה לקיום הצוואה (ת/3); ביום 13.12.2018 נתן רשם הירושה צו לקיום הצוואה (להלן – צו קיום צוואה ) (ת/4; ת/5).

15. במועד פטירת המנוח היו בבעלות המנוח מספר נכסים ובכללם: הדירה בחולון ; הדירה בגבעת שמואל ; ומחצית הזכויות במגרש ברחוב XX בחולון, הידוע גם כגוש XX חלקה XX (להלן – המגרש בחולון ).

16. במועד פטירת המנוח היו רשומים על שם התובעת הדירה בהוד השרון וכן מחצית הזכויות במגרש בחולון.

17. להשלמת התמונה יצוין, כי על פי רישום המתנהל במרשם בלשכת המקרקעין התובעת רשומה כבעלים של דירה נוספת הנמצאת ברחוב XX ביישוב אזוּר, אשר הזכויות בה נרכשו מחברת עמידר בשנת 1987 (ת/8) (להלן – הדירה באזוּר ).

18. על פי צו קיום הצוואה, הזכויות בדירה בחולון נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבעים.

19. לאחר פטירת המנוח המשיכה התובעת להתגורר בדירה בחולון, ואילו את הדירה בהוד השרון התובעת משכירה לצד שלישי כשהא משלשלת לכיסה את דמי השכירות במלואם.

ההליך המשפטי

20. ביום 28.12.2020 הגישו ילדי המנוח לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה תביעה נגד האלמנה לפינוי וסילוק יד מהדירה בחולון וכן עתרו לחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים (תמ"ש 64232-12-20) (להלן – התביעה לסילוק יד ).

21. כתב הגנה מטעם האלמנה הוגש ביום 21.4.2021.

22. ישיבת קדם משפט בתובענה לסילוק יד התקיימה בפני כב' השופטת א. נוס ביום 29.9.2021 בסופה הוחלט, בהסכמת הצדדים, להעביר את המשך בירורה לבית משפט זה.

23. בבוקר יום דיון קדם המשפט בתאריך 29.9.2021 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעה רכושית נגד ילדי המנוח, במסגרתה עתרה להורות על איזון משאבים או פירוק שיתוף בנכסים שהותיר אחריו המנוח; לחייב את עיזבון המנוח, באמצעות יורשיו, לשלם לה דמי שימוש בחלקה העודף ברכוש המשותף; וכן לחייב את עיזבון המנוח, באמצעות יורשיו, לשלם לה כתובתה בתוספת ריבית והצמדה (תמ"ש 38464-09-21) (להלן – התביעה הרכושית ).

24. כתב הגנה מטעם ילדי המנוח הוגש ביום 16.11.2021.

25. דון קדם משפט התקייםבפניי ביום 7.2.2022, במהלכה הציע ב"כ הנתבעים כי התובעת תבחר איזה דירה היא מבקשת לעצמה: את הזכויות בדירה בחולון (שם התגוררה) או את הזכויות בדירה בהוד השרון (שדמי השכירות בגינה נגבו על ידה).

26. התובעת הודיעה כי אינה יכולה להיעתר להצעת ב"כ הנתבעים ויש להכריע באיזון המשאבים וכן למנות שמאי ככל שאין הסכמה לגבי שווי הנכסים (ר' הודעה מיום 14.2.2022; בקשה מס' 4).

27. ביום 25.2.2022 מונה שמאי, מר אלי סידאוי, כמומחה מטעם בית המשפט על מנת להגיש חוות דעת על גובה דמי השימוש בדירה בחולון בהתייחס לתקופה מיום 1.8.2019 ואילך (ר' החלטה מיום 25.2.2022).

להשלמת התמונה יוער, כי הצדדים הודיעו שתשלום שכרו של השמאי הוסדר (הודעות מהימים 22.5.2022, 25.8.2022) ו" אם יהיו בקשות לעניין השמאי נגיש " (עמ' 23, ש' 24). ברם, עד עצם היום לא הוגשה חוות דעת ולא הוגשו בקשות מטעם הצדדים.

28. הצדדים ועדים מטעמם הגישו תצהירים במקום עדות ראשית (ר' החלטה מיום 25.2.2022).

29. ביום 8.9.2022 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נשמעו חקירות נגדיות של התובעת (עמ' 17-8 לפרו'); בנה של התובעת, מר נ.מ (עמ' 18-17 לפרו'); בתה של התובעת, הגב' א.ב (עמ' 20-19 לפרו'); מטעם הנתבעים נחקר נתבע 4 בלבד, מר ד.מ (עמ' 23-20 לפרו'), כאשר לא התבקשה חקירת יתר הנתבעים על תצהיריהם (עמ' 23, ש' 18-11).

30. הצדדים הגישו סיכומים בכתב; ניתן כעת פסק הדין.

31. להשלמת התמונה יצוין, כי במקביל להגשת סיכומי התשובה, הודיעה התובעת שהיא אינה מתגוררת בדירה בחולון מזה כחודשיים אלא עברה להתגורר עם בתה בהוד השרון, והיא תשוב ותתגורר בדירת חולון ככל שהיא תצליח לממן שירותי מטפלת צמודה וככל שבית המשפט יאשר את חזרתה לדירה (ר' הודעה מיום 26.1.2023; בקשה מס' 21).

תמצית טענות הצדדים

32. טענות התובעת -

א. הדירה בגבעת שמואל היא נכס משותף של המנוח והתובעת הן לנוכח הוראות ההסכם והעובדה שהנכס נרכש במהלך הנישואין והן לנוכח העובדה שהושקעו בדירה כספים משותפים לצורך שיפוץ והשבחה.

ב. הדירה בחולון היא נכס משותף של המנוח והתובעת לנוכח הוראות ההסכם והעובדה שהנכס נרכש במהלך הנישואין; הדירה שימשה למגורי התובעת יחד עם המנוח במשך שנים רבות, ולאחר פטירת המנוח המשיכה להתגורר בדירה התובעת בגפה; על כן, יש לתובעת זכות להמשך המגורים בדירה זו בהתאם לסעיף 115 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן- חוק הירושה ).

ג. רישום הזכויות בדירה בחולון (רישומה על שם המנוח בלבד) ובדירה בהוד השרון (רישומה על שם התובעת בלבד) נעשתה לשם הנוחות בלבד ומתוך שיקולי מס אך בפועל שתי דירות אלה היו ונותרו רכוש משותף של בני הזוג. שוויה של הדירה בחולון גבוה (מוערך על ידי התובעת בסך של למעלה מ-2.5 מיליון ₪) משוויה של הדירה בהוד השרון (מוערך על ידי התובעת בסך של כ-1.5 מיליון ₪).

ד. הדירה באזוּר נרכשה טרם הנישואין, הדירה נרשמה באופן פורמאלי בלבד על שם התובעת בעוד שמבחינה מהותית מר נ.מ, בנה של התובעת, הוא בעל הזכויות בה.

ה. התובעת זכאית למזונות מעזבוןבעלה המנוח שהייתה תלויה בו לפרנסתה, זאת מכח סעיף 56 לחוק הירושה.

ו. לתובעת זכות לקבל את כתובתה מכח סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

33. טענות הנתבעים -

א. הדירה בגבעת שמואל נרכשה מכספי תמורת מכר דירת ההסתדרות, דירתו הקודמת של המנוח שנרכשה לפני הנישואין והוחרגה בהסכם, ועל כן היא מהווה תחלוף חפצי ואינה ברת איזון.

ב. הדירה בחולון שייכת למנוח בלבד, לאחר שבוצעה חלוקת רכוש עוד בחיי המנוח, כאשר במסגרת החלוקה קיבלה התובעת את מלוא זכויות המנוח בדירה בהוד השרון תחת זכויותיה בדירה בחולון.

ג. הזכויות בדירה בחולון הגיעו לידי הנתבעים מכח ירושה, ומתוך התחשבות בתובעת איפשרו לה להמשיך לגור בדירה במשך שנה לאחר הפטירה; אולם, מאז יום 1.8.2019 עשתה התובעת שימוש בדירה ללא הסכמתם, בלי לשלם שכר דירה ראוי ובלי שהיא נכונה לפנות את הדירה, למרות פניות חוזרות ונשנות אליה.

ז. הסדרת רישום הזכויות בדירה בחולון (רישומה על שם המנוח בלבד) ובדירה בהוד השרון (רשומה על שם התובעת בלבד) על ידי ייחוד נכסים אלה ורישומם על שם אחד מבני הזוג בלבד מלמדת על חלוקה רכושית שבוצעה בפועל בין המנוח לתובעת עוד בחיי המנוח ועל כן נכסים אלה אינם משותפים.

ח. שווי הדירה בהוד השרון גבוה משווי הדירה בחולון.

ט. הדירה באזור אמנם אינה חלק מהרכוש המשותף, אולם התנהלות התובעת לגביה מלמדת על חוסר תום ליבה, ובכלל זה הסתרת קיומה מהמנוח, הימנעותה מלהצהיר בהסכם על קיומה, הערמה על רשויות המס וכיוצ"ב; בכל מקרה, הזכות לרכוש את הדירה מחב' עמידר היא זכות אישית של התובעת ולא של בנה, כשלמעשה הדירה עד היום רשומה על שם התובעת ושייכת לה.

י. התובעת אינה זכאית לכתובה לנוכח רכושה הרב.

דיון והכרעה

34. נוכח מועד נישואי המנוח והאלמנה בשנת 1987 חל עליהם חוק יחסי ממון.

35. בהתאם לחוק יחסי ממון הסדר איזון המשאבים יחול כברירת מחדל, כל עוד לא קבעו בני הזוג אחרת במסגרת הסכם ממון. במילים אחרות, אם הצדדים כרתו ביניהם הסכם ממון, ואישרו אותו בפני הערכאה המתאימה, לא יחול בעניינם הסדר "איזון המשאבים", אלא אותו הסדר רכושי עליו הסכימו בכתב [ ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499 (6.10.1988 )].

36. במקרה זה, הצדדים חתמו על הסכם. ההסכם לא אושר. כידוע, אישור בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו [ ע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב (2) 621 (1978); ע"א 169/83 יונה (שרעבי) שי נ' ששון (שרעבי) שי, פ"ד לט (3) 776 (1985) ]. עם זאת, כל אחד מהצדדים בהליך זה לא טוען כנגד חלותו ותוקפו של ההסכם; נהפוך הוא- כל אחד מהצדדים מבקש לבסס טענותיו בהסתמך, בין היתר, על הוראות ההסכם; ועל כן, מתייתר הצורך לדון בשאלת תקפות ההסכם ואתייחס לקבוע בו כתניות תקפות ומחייבות במערכת היחסים הרכושית בין המנוח לבין התובעת.

37. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע כי עם פקיעת הנישואין מחמת פטירה זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווי כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו לבן הזוג ערב הנישואין או שקיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

החוק מבחין, אפוא, בין נכסים שנצברו במאמץ משותף בתקופת הנישואין(ללא הבחנה על שם מי נרשמו) לנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין. עם זאת, הוראת סעיף זה אינה מונעת יצירת שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, והדברים אמורים גם על נכס "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין.

38. במקרה זה, ההסכם בין התובעת לבין המנוח מחריג באופן מפורש נכסים ספציפיים שהיו למנוח ערב הנישואין וקובע כי לגביהם אין ולא יהיו לתובעת זכויות (סעיף 2 ת/1); בנוסף, בהסכם נקבע כי כל נכס שיירכש על ידי מי מבני הזוג בתקופת הנישואין יהיה משותף (סעיף 6 ת/1). הוראות אלה מאמצות הלכה למעשה את העיקרון שנקבע בחוק יחסי ממון, לפיו קיימת כאמור לעיל אבחנה בין רכוש חיצוני שנצבר לפני הנישואין לבין רכוש שנצבר בתקופת הנישואין.

39. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשלושה נכסים שנרכשו על ידי המנוח ו/או התובעת במהלך הנישואין: הדירה בגבעת שמואל (הרשומה על שם המנוח), הדירה בחולון (שהייתה רשומה על שם המנוח ועל פי צוואת המנוח נרשמה על שם יורשיו, הנתבעים), הדירה בהוד השרון (הרשומה על שם התובעת). הכרעה במחלוקות הנ"ל תעשה בהתחשב בהוראות ההסכם, בנסיבות הספציפיות ובהוראות הדין.

הדירה בגבעת שמואל

40. כאמור לעיל, לשיטתם של הנתבעים, הדירה בגבעת שמואל היא תחלוף של הדירה בהסתדרות, שהייתה בבעלות המנוח מלפני הנישואין והוחרגה בהסכם, ועל כן אין לתובעת זכויות בה. מנגד, לשיטתה של התובעת, הדירה בגבעת שמואל היא נכס משותף הן לנוכח הוראות ההסכם והעובדה שזו נרכשה במהלך הנישואין והן לנוכח הטענה כי כספים משותפים הושקעו בשיפוצה והשבחתה.

41. לאחר בחינת המסכת העובדתית והמשפטית מצאתי כי אין לתובעת זכויות בנכס זה; אבאר עמדתי להלן.

42. אין חולק, כי הדירה בהסתדרות הייתה שייכת באופן בלעדי למנוח ולתובעת לא היו זכויות בה (סעיף 4 ת/1; עמ' 12, ש' 6-4).

43. עוד אין חולק, כי התובעת ידעה, בזמן אמת, על מכירת הדירה בהסתדרות ועל רכישת הדירה בגבעת שמואל: " ש: האם ראית את המסמכים שהצגנו מהיום הראשון שמראים מכר של ההסתדרות ובסמוך לכך קניה של גבעת שמואל? ת: ראיתי ואני מודעת. ש: האם ידעת בזמן אמת שהוא עושה את זה? ת: בטח. הייתי מעורבת " (עמ' 11, ש' 21-17).

44. בנוסף אין חולק, כי אם לאחר מכירת הדירה בהסתדרות היה בוחר המנוח להחזיק בידיו בכספי תמורת המכר (במקום להשתמש בהם לצורך מימון רכישת דירה אחרת), כספים אלה היו שייכים לו באופן בלעדי, ולתובעת לא היו זכויות בהם; כפי שאישרה התובעת מפורשות בחקירה הנגדית: " ש: אני שאלתי אותך אם הוא מוכר ושם את הכסף בבנק, נכון שזה לא מגיע לך? ת: נכון " (עמ' 12, ש' 11-10).

45. במקרה זה, הוכח בפניי כי כספי התמורה שהתקבלו אצל המנוח ממכירת הדירה בהסתדרות שימשו בתוך זמן קצר לרכישת הדירה בגבעת שמואל.

עיון בהסכם מכר הדירה בהסתדרות (נ/6) מלמד, כי הדירה נמכרה ביום 21.9.2004 בתמורה לסך של 125,000 דולר (קרי, סך של כ-560,000 ₪ על פי שער יציג של הדולר באותו מועד), אשר שולם למנוח בשני תשלומים: סך של 10,000 דולר במעמד חתימת ההסכם והיתרה בסך של 115,000 דולר עד ליום 10.12.2004.

עיון בהסכם רכישת הדירה בגבעת שמואל (נ/7), מלמד, כי דירה זו נרכשה על ידי המנוח ביום 7.12.2004 בתמורה לסך של 415,000 ₪, ששולמו על ידי המנוח בשלוש פעימות: סך של 83,544 ₪ במועד חתימת ההסכם; סך של 201,456 ₪ עד ליום 9.12.2004; והיתרה, בסך של 130,000 ₪ עד למועד מסירת מסמכי ההעברה.

שיעור הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה בהסתדרות אל מול הכספים ששולמו לרכישת הדירה בגבעת שמואל וכן מועדי התשלום השונים מלמדים כי אכן, כטענת הנתבעים, מכירת דירה אחת מימנה את רכישתה של הדירה האחרת .

46. לאור האמור לעיל, אני סבורה שהוכח, כי הדירה בגבעת שמואל היא תחלוף של נכס חיצוני, קרי- הדירה בהסתדרות, נכס שהיה בבעלות המנוח מלפני הנישואין ואשר אין מחלוקת שהיה רשום רק על שמו ונקבע בהסכם הממון שהוא בבעלותו הבלעדית ולתובעת אין זכויות בו.

47. הלכת התחלוף קובעת כי נכס שנרכש במהלך הנישואין מכספים שאינם ברי איזון אף הנכס אינו בר איזון, אלא אם כן תוכח כוונת שיתוף בנכס.

ב בג"ץ 8214/07 פלונית נ' פלוני (22.7.2010) נקבע, כי " כאשר נכס נרכש במהלך הנישואין ממקורות שנצברו על-ידי בן הזוג טרם הנישואין, יהא הדין החל על הנכס כדין החל על נכס שנרכש לפני הנישואין ".

48. על מנת שתתקבל הטענה שנכס תחליפי לנכס חיצוני יחשב בר איזון, קרי- ייחשב כנכס משותף, מוטל על בן הזוג הטוען הנטל להוכיח טענתו; כאשר קביעה זו נעשית בכל מקרה לפי נסיבותיו [ ת.א (ת"א) 1410/09 בנק הפועלים בע"מ נ' מרקוביץ' (8.2.2012): עמ"ש (מרכז) 61435-09-19 כ.ק נ' ר.ק.ק (29.6.2020) ].

49. במקרה זה, הדירה בגבעת שמואל נרכשה על ידי המנוח מהתמורה שהתקבלה ממכירת דירה אחרת (דירת ההסתדרות) שהייתה בבעלותו הבלעדית; על אף שהדירה המדוברת נרכשה במהלך הנישואין אין בעובדה זו בלבד כדי להצדיק את שיתופה של התובעת בזכויות כלשהן בדירה זו והיה מקום להביא ראיות מבוססות שמלמדות בבירור על כוונה ספציפית לשיתוף. אני סבורה, כי התובעת כשלה מלהוכיח כי המדובר בנכס משותף; אדרבא, קיימות אינדיקציות ברורות לכך שהמנוח לא ביקש לשתף את התובעת בתחליף הנכס החיצוני, זאת כפי שיפורט להלן:

50. ראשית , הדירה בגבעת שמואל נרכשה על ידי המנוח לבדו ומלוא הזכויות בה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שמו בלבד, זאת להבדיל מההתנהלות ביחס לנכסים אחרים שנרכשו במהלך הנישואין. כך, למשל, הן הדירה בחולון והן הדירה בהוד השרון נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, עם רכישתן, על שם התובעת והמנוח בחלקים שווים ביניהם, ורק לאחר שנים (מסיבה השנויה במחלוקת) העבירו את הזכויות ביניהם.

51. שנית , המנוח והתובעת פעלו בהסכמה להסדרת רישום הזכויות בנכסים שנרכשו במהלך הנישואין והשייכים להם, כך שלכל אחד מהם תיוחד דירה; כאמור לעיל, המנוח העביר במתנה לתובעת את חלקו בדירה בהוד השרון (מחצית הזכויות בנכס) כך שמלוא הבעלות נותרה בידיה; ואילו התובעת העבירה למנוח במתנה את חלקה בדירה בחולון (מחצית הזכויות בנכס) כך שמלוא הבעלות נותרה בידיו. תהא אשר תהא הסיבה לביצוע ייחוד הרישום בנכסים הנ"ל – בין אם לצורך ביצוע איזון רכושי ביניהם (כטענת ילדי המנוח עמ' 22, ש' 12) ובין אם משיקולי מס (כטענת האלמנה עמ' 10, ש' 27-26) – העובדה שהדירה בגבעת שמואל לא הייתה תחת אותו "הסדר" ונותרה רשומה על שם המנוח בלבד, יכולה ללמד כי התובעת והמנוח לא ראו בדירה זו כדירה משותפת, אלא כדירה השייכת למנוח מלפני הנישואין.

52. שלישית , המנוח " היה בן אדם מסודר " (עמ' 9, ש' 26) התייחס מפורשות לדירה בגבעת שמואל כנכס השייך לעיזבונו והורה בצוואתו על חלוקתה בין ילדיו; וכך גם בחר להתייחס מפורשות לכל אחד מהנכסים שהיו רשומים על שמו בלבד; לעומת זאת, אין התייחסות בצוואה לדירה בהוד השרון שרשומה על שם התובעת בלבד ולא מן הנמנע כי המנוח לא ראה בנכס זה כרכוש משותף השייך לו. התובעת אישרה בחקירתה כי הייתה עם המנוח בעת עריכת הצוואה (עמ' 15, ש' 26-18), מכאן שידעה בזמן אמת על קיומה של הצוואה ועל תוכנה.

53. רביעית , התנהלותה של התובעת מלמדת על אומד דעתה ביחס לדירה זו. הגם שלדבריה " הלכנו לראות את הדירה בגבעת שמואל הלכנו יחד " (עמ' 12, ש' 9), התובעת לא העלתה בשום שלב במהלך חייו של המנוח דרישה שירשמו מחצית הזכויות בלשכת המקרקעין על שמה, וההסבר שסיפקה התובעת על הימנעותה מלעשות כן אינו מניח את הדעת: " ש: למה לא דרשת שגבעת שמואל תרשם חצי גם על שמך? ת: כי היה לנו אמון מלא שהוא לא ירמה ויש הסכם ממון וחוץ מזה שהכרתי אותו בתור בן אדם ישר ונאמן והכל היה איתנו בהרמוניה ואמת והרבה דברים בבית גם היו על שמו, מקרר, כיריים, וחלק דברים על שמי. הוא אהב להרגיש שהוא בעל הבית " (עמ' 11, ש' 25-22).

54. חמישית , באשר לטענת התובעת כי הושקעו כספים משותפים לשיפוץ הדירה בגבעת שמואל, הרי מעבר לכך שטענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ראיה שתתמוך בה, ניכר מעדות התובעת כי הטענה נטענה מהפה אל החוץ, ללא כל ביסוס עובדתי ואף ללא שידעה לנקוב בסכום ההשקעה הנטענת: " ש: את טוענת שהושקעו כספים בגבעת שמואל? ת: נכון. ש. תראי את הכספים שהושקעו? ת. מה זה משנה אם זה 100 אלף או 20 אלף? " (עמ' 12, ש' 34-31); " ש. אני אומר לך שלא צירפת שום מסמך על ההשקעה. בכמה את מעריכה את ההשקעה? ת. 100-124 אלף ₪. אתה שואל אותי מה היה לפני שנים " (עמ' 13, ש' 5-3). לעומת זאת, בנו של המנוח טען, ועדותו זו לא נסתרה, כי עם רכישת הדירה בגבעת שמואל בוצע בה שיפוץ של הדבקת מרצפות וצביעת קירות בלבד (עמ' 22, ש' 23-16; סעיף 73 לתצהיר הנתבע 4), קרי- שיפוץ מינורי. נראה, אפוא, כי לא היו כלל השקעות ושיפוץ מסיבי בדירה בגבעת שמואל ולמצער השקעות כאלה לא הוכחו. מכל מקום, בהפרשים בין המכירה לקנייה נותרה יתרה בסך של כ-145,000 ₪ שהופקדה בחשבון משותף (עמ' 13, ש' 5-3; סעיף 36 לתצהיר הנתבע 4), וכאמור די ב"חלקו" של המנוח ביתרה זו כדי לממן את הוצאות השיפוץ הזניחותשהוכחו.

55. שישית , אין המדובר בנכס "משפחתי", אשר שימש למגורי המשפחה; אדרבא, הדירה בגבעת שמואל מעולם לא שימשה את המנוח והתובעת למגוריהם, אלא זו הושכרה לצדדים שלישיים; ועל כן, לא ניתן לטעון שמדובר בנכס ששונה מהותית מהנכס המקורי, הדירה בהסתדרות. בהקשר לכך יוער, כי אין בטענה ששכר הדירה הופקד לחשבון המשותף כדי לשנות את סיווג הנכס כנכס חיצוני, שהרי גם דמי השכירות שהתקבל מהדירה בהסתדרות, שלגביה אין עוררין שהיא נכס חיצוני (עמ' 15, ש' 13), הופקדו בחשבון המשותף.

56. לבסוף , אין בהוראות ההסכם כדי להחיל שיתוף על נכס חיצוני.

לטענת התובעת, הואיל והדירה בגבעת שמואל נרכשה במהלך הנישואין, מדובר בנכס משותף, תוך שהיא מבקשת להסתמך על הוראת סעיף 6 להסכם הקובעת כי " מוסכם בין הצדדים כי כל הרכוש אשר יירכש על ידם ו/או ע"י מי מביניהם מתאריך הנישואין ואילך יהיה שייך לשני הצדדים בחלקים שווים ביניהם " (ת/1).

אמנם הדירה בגבעת שמואל נרכשה בתקופת הנישואין, ומשכך לכאורה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים ביניהם; אולם, לא ניתן להתעלם מיתר הוראות ההסכם ומהוראות הדין.

סעיף 2 להסכם קובע, כי " מוסכם בין הצדדים במפורש כי כל רכוש מכל סוג שהוא אשר רכש מי מבין הצדדים לפני מועד הנישואין יהיה שייך לאותו הצד שרכשו ולצד השני לא תהיה כל זכות או תביעה לגביו והסדר איזון המשאבים לא יחול לגביהם ", תוך החרגת נכסים ספציפיים שהיו בבעלות המנוח ערב הנישואין, ובכלל זה הנכס בהסתדרות (סעיף 4 להסכם).

אין בהוראת סעיף 6 להסכם כדי להחיל שיתוף על נכס שהוחרג מפורשות בהסכם (סעיפים 2 ו-4 להסכם); ומכאן, שאין בהוראה זו גם להחיל שיתוף על נכס שהוא תחלוף של נכס שהוחרג.

יש לציין, כי הוראות ההסכם הן הלכה ולמעשה אימוץ של הוראות חוק יחסי הממון; כאשר קיימת הבחנה (הן בהסכם והן בחוק) בין נכסים שנצברו בתקופת הנישואין (ללא הבחנה על שם מי נרשמו) – שאז חל הסדר איזון המשאבים – ובין נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין – ואלה אינם נכללים במסת הנכסים הנכללים בהסדר איזון המשאבים.

לכאורה, הן בהסכם והן בחוק מועד הרכישה של הנכס ודרך הגעתו של הנכס הקיים במועד פקיעת הנישואין, הם אלה שיקבעו אם הנכס הוא בר איזון, אם לאו. אולם, נראה כי המבחן אינו יכול להיות מבחן טכני בלבד, ויש מקום לעקוב אחר הנכסים, תמורותיהם ותחלופיהם, ולזכות את בן הזוג האחר במחצית שווי הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, תוך התחשבות בנכסים שאינם בני איזון; כך שמקום בו מדובר בתחלופי נכסים חיצוניים יש להמעיטם ממסת הנכסים בני האיזון [ נ. שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (מהדורה שנייה, תשע"ט-2019) עמ' 232; עמ"ש (ת"א) 1038/99 ברפמן נ' ברפמן (10.10.2000) ; עמ"ש (חי') 38445-08-17 פלוני נ' אלמונית (5.10.2018) ].

אין בעובדה שהמנוח והתובעת לא כללו בהסכם סעיף המתייחס מפורשות לתחלוף חפצי כדי להחיל שיתוף ביחס לנכס זה; שהרי גם בחוק יחסי ממון אין הוראה מפורשת המתייחסת לתחלוף נכס חיצוני ועדיין ההלכה ברורה בעניין זה – דין התחלוף כדין המקור .

לא בכדי שאלת תוקפו של ההסכם לא התעוררה בפניי, כפי שטען בצדק ב"כ הנתבעים: " חברי לא צריך להתמודד עם שאלת תוקף ההסכם. מבחינתי אם יש הסכם או אין הסכם זו אותה סוגיה משפטית כי טענת חברי שההסכם לא מדבר על תחלוף של נכס יכולה להטען על כל נכס שנרכש במהלך הנישואים ויש על כך פסיקה ידועה. אם לא הייתה לנו טענה עובדתית מגובה בראיות חד משמעיות בדבר תחלוף הנכס אז הסוגיה הייתה יותר מסובכת " (עמ' 6, ש' 11-8).

יוער, כי העובדה שהנתבעים לא היו מודעים לקיומו של הסכם הממון (עמ' 20, ש' 23, 33) אינה רלוונטית כלל ועיקר; הוראות ההסכם ברורות ומלמדות על כוונת הצדדים, ואין כאן סוגיה הדורשת פרשנות או התחקות אחר כוונת הצדדים.

57. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הדירה בגבעת שמואל היא רכושו הבלעדי של המנוח – רכוש חיצוני שאינו בר איזון – ואין לתובעת זכויות כלשהן בדירה זו .

הדירות בחולון ובהוד השרון

58. הדירה בחולון נרכשה על ידי המנוח והתובעת ביום 8.4.1997 והזכויות נרשמו במרשם המקרקעין ע"ש בני הזוג בחלקים שווים ביניהם. ביום 26.11.2004 התובעת חתמה על תצהיר בו היא מעבירה למנוח ללא תמורה את זכויותיה במחצית הדירה בחולון (נ/4), כך שמלוא הבעלות בדירה נרשמה על שמו. לאחר פטירתו של המנוח, ובהתאם לצוואתו, נרשמה הדירה בחולון על שם הנתבעים בחלקים שווים ביניהם (נ/3).

לאחר פטירת המנוח הנתבעים איפשרו לתובעת להמשיך להתגורר בדירה בחולון במשך כל שנת האבל, קרי- החל מיום 4.7.2018 ועד ליום 31.7.2019 (נ/5); אולם, בתום התקופה הנ"ל, נדרשה התובעת לפנות את הדירה או לשלם דמי שימוש ראויים בגין המשך מגוריה בדירה, והיא סירבה לכך. בנסיבות אלה, עתרו הנתבעים להורות על סילוק יד של התובעת מהדירה וכן לחייבה בדמי שימוש ראויים.

59. הדירה בהוד השרון נרכשה על ידי המנוח והתובעת והזכויות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם שניהם בחלקים שווים ביניהם. המנוח העביר לתובעת ללא תמורה את זכויותיו במחצית הדירה בהוד השרון, כך מלוא הבעלות בדירה זו נרשמה על שמה.

לאחר פטירת המנוח, המשיכה התובעת לגבות לידיה את מלוא דמי השכירות המתקבלת מהדירה בהוד השרון; לטענתה, המדובר בסך של 4,500 ₪ לחודש (עמ' 8, ש' 36-35; עמ' 9, ש' 2-1, 9; עמ' 11, ש' 14).

60. לטענת הנתבעים, העובדה כי התובעת והמנוח פעלו עוד בחיי המנוח על מנת לייחד את הזכויות הדירות הנ"ל, זאת על ידי תצהירי המתנה ורישום הזכויות בנכסים בלשכת רישום המקרקעין על שם כל אחד מהם מלמדת כי בפועל בני הזוג ביצעו איזון משאבים ביניהם ביחס לדירות אלה. מנגד, טוענת התובעת, כי הרישום נעשה לשם נוחות בלבד (משיקולי מס) כאשר בפועל שתי הדירות הנ"ל הן רכוש משותף.

61. בחינת הנסיבות תומכת בטענת התובעת לעניין זה; אבאר. במקרה זה, שתי הדירות נרכשו בתקופת הנישואין ואף בעת רכישתן נרשמו על שם שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם; קרי- כוונת הצדדים הייתה כי הזכויות בדירות אלה תהיינה משותפות. התנהלות זו מתיישבת עם הוראת סעיף 6 להסכם, לפיו כל רכוש שיירכש על ידי מי מהצדדים במהלך נישואיהם יחשב רכוש משותף.

העובדה שמספר שנים לאחר הרכישה החליטו התובעת והמנוח לייחד את הנכסים הנ"ל בדרך של רישום כל אחת מהדירות על שם כל אחד מהם אינה גורעת בהכרח מעצם השותפות ביחס לנכסים אלה ואין בה כשלעצמה כדי להעיד על ביצוע איזון רכושי ביניהם.

יוער, כי ההסבר שסיפקה התובעת לביצוע החלוקה כאילו זה נעשה משיקולי מס אינו מתקבל על הדעת, שהרי לא ברור כיצד חלוקה שכזו (שבסופה נכס אחד נרשם בשלמותו על שם המנוח במקום מחצית משני נכסים) יכולה לסייע למנוח או להגן עליו מפני רשויות המס (ככל שהיה זקוק להגנה) ואם אכן חשש אני תמהה מדוע לא נהג כך גם לגבי הדירה בגבעת שמואל. מכל מקום, תהא הסיבה אשר תהא לביצוע החלוקה, אין בעצם קיומה כדי להעיד על הסכמה לביצוע איזון רכושי ביחס לנכסים אלה. יש לציין, כי הנתבעים לא יכלו להעיד מתוך ידיעה אישית על השיקולים שהובילו את המנוח והתובעת לביצוע החלוקה ורק ביקשו לבסס מסקנות מעצם ביצועה, ובכך בוודאי אין די.

לאור האמור לעיל, יש לראות בשתי דירות אלה כרכוש משותף.

מסקנתי זו מתחזקת גם לנוכח העובדה, כי לאחר ביצוע "החלוקה", שכר הדירה שהתקבל מהדירות הנ"ל המשיך להיות מופקד בחשבון המשותף; כשהמנוח והתובעת התגוררו בדירה בהוד השרון העבירו את שכר הדירה שהתקבל מהדירה בחולון לחשבון המשותף; ולאחר מכן, כשהתגוררו בדירה בחולון העבירו את שכר הדירה שהתקבל מהשכרת הדירה בהוד השרון לחשבון המשותף (עמ' 22, ש' 7-6, 15-13).

62. מכל מקום, נראה כי אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים ביחס לשתי הדירות הנ"ל וקיימת הסכמה עקרונית, כי ביחס לשני הנכסים הנ"ל יבוצע איזון רכושי.

63. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הדירה בחולון והדירה בהוד השרון הם נכסים משותפים אשר את שווים יש לאזן בין יורשי המנוח לבין התובעת, וזאת בהתעלם משאלת הבעלות הרשומה .

64. באשר לדמי השימוש הראויים בגין הדירה בחולון - משקבעתי כי דירה זו היא נכס שיש לאזנו – על אף הרישום בלשכת רישום המקרקעין – הרי שהנתבעים זכאים לדמי שימוש ראויים.

65. באשר לזכאות מגורי האלמנה בדירה, ההסדר היחיד הנוגע למגורים של מי שהתגורר בדירה ערב פטירת בן משפחתו מצוי בהוראת סעיף 115 לחוק הירושה הקובע כי: " דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על-ידי בית המשפט ". עקרי ההלכות של הזכות אשר קמה מכח סעיף 115 לחוק הירושה סוכמו ב תמ"ש (ת"א) 72270/96 בוקי קוברסקי נ' קוברסקי (16.4.1998), פסקה 37 .

66. במקרה זה, בהתחשב בעובדה כי לתובעת זכויות רשומות בדירת מגורים נוספת (אחת לפחות–עמ' 15, ש' 1) ובמגרש בחולון, יש בידיה אמצעים כלכליים (עמ' 9, ש' 2; עמ' 11, ש' 5-1, 10, 14; עמ' 16, ש' 11-8, 19; עמ' 18, ש' 9; סעיף 64 לתצהיר הנתבע 4) והיא נחלה כספים מעזבונו של המנוח (סעיף 4 נ/1), אני סבורה כי תקופת המגורים והתנאים שניתנו לה על ידי הנתבעים – מגורים במהלך שנת האבל ללא תשלום תמורה כלשהי – הינה מספקת.

לאור האמור לעיל, יש מקום לחייב את התובעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין חלקם של הנתבעים בנכס.

67. באשר למועד תחילת הזכאות של הנתבעים לדמי שימוש - לאור האמור בסעיף 66 לעיל לכאורה ניתן היה לקבוע את תחילת מועד החיוב מיום 1.8.2019 ועד למועד הפינוי בפועל. עם זאת, במקרה זה התנהל מו"מ בין הצדדים, ולא הוצגה אסמכתא ברורה לעניין פניות חוזרות ונשנותלאלמנה שתתפנה מהדירה ו/או תשלם ליורשי המנוח דמי שימוש. לעומת זאת, במועד הגשת התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים גילו יורשי המנוח באופן ברור עמדתם לעניין זה. על כן, אני קובעת כי מועד הזכאות יחל מהמועד שהוגשה התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים בתאריך 28.12.2020 ועד למועד הפינוי בפועל [סעיף 12(ג) לכתב התביעה; ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עזבון מורטנפלד, פ"ד מה (2) 36, 44 (1991); רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל (23.12.2015), פסקה 16 ].

68. באשר לשיעור דמי השימוש הראויים - במקרה זה, מועד הגשת חוות הדעת התעכב בגלל התובעת, כך שבמועד ישיבת ההוכחות לא הונחו בפניי ממצאי ומסקנות השמאי (הודעות מהימים 23.8.2022 ו- 25.8.2022 תמ"ש 64232-12-20). במצב כזה, אין מקום להידרש לטענת התובעת ביחס למצב תחזוקתי גרוע לכאורה לפיו הדירה " מוזנחת, הבית כבר לא חדש " עמ' 16, ש' 36)זו לכתחילה נטענה בעלמא ולא הוכחה (סעיף 21 לתצהיר התובעת), וניכר אף שהטענה הועלתה בנסיבות העניין כטענת התגוננות מפני חוות הדעת במטרה לייצר בסיס לסטייה כלפי מטה.

בנוסף, הפסיקה קובעת כי בית המשפט שוקל שיקולים " אישיים וכלכליים וכן את בקשות היורשים. לא מן הנמנע שמכֺח שיקולים אלה יראה בית המשפט להפחית משיעור דמי שכירות חופשיים, לרבות עד כדי הפחתת דמי השכירות לדמי שכירות מוגנים, הכל על פי הנסיבות. בהקשר זה, יתכן כי בית המשפט ישקול במסגרת שיקוליו את דרך התנהלות הצדדים בכל הנוגע למהלך פירוק השיתוף " [ ת.א (נצ') 4271/04 ביניסנ' פרידלנד (11.1.2006) ]. במקרה זה, לאחר שנכשל הניסיון להגיע להסדר בין הצדדים, הוסיפה האלמנה לגרור רגליים בזמןשהיא מוסיפה להשתמש בזכויותיהם של יורשי המנוח בדירה בחולון על אף שבידיה אמצעים לדאוג למדור שלה(סעיף 16 לתצהיר האלמנה; סעיפים 15-14, 24, 49, 51, 55 לתצהיר הנתבע 4; החלטה מיום 18.1.2021; פרו' 29.9.2021 תמ"ש 64232-12-20 עמ' 2, ש' 27-25; סעיף 66 לעיל). במצב דברים זה, לא מצאתי שיקולים המצדיקים התחשבות בקביעת גובה דמי השימוש.

69. במקרה זה, העריכו יורשי המנוח את דמי השימוש בסך של 4,500 ₪ לחודש (סעיף 10 לכתב התביעה) ואילו האלמנה העריכה בסך של 3,500 ₪ לחודש (סעיף 10 לכתב ההגנה; סעיף 21 לתצהיר). איש מהצדדים לא תמך הערכתו באסמכתא כלשהי (לדוג' מכתב של מתווך). בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לאמוד את דמי השימוש הראויים ע"ס של 4,000 ₪ לחודש.

70. לעניין סילוק יד - כאמור, יורשי המנוח איפשרו את המשך מגוריה של האלמנה בדירה בחולון למשך תקופה מסוימת, וזו חלפה עברה זה מכבר; האלמנה הודיעה ביום 26.1.2023 שהיא " אינה מתגוררת בדירה ברחוב צפת מזה חודשיים " והיא " תשוב להתגורר בביתה בדירת צפת ככל שהיא תצליח לממן שירותי מטפלת צמודה וככל שביהמ"ש הנכבד יאשר את חזרתה לדירה ". ההודעה אינה מנוסחת בבהירות הנדרשת לעניין פינוי הדירה מכל אדם וחפץ. לכן, אני מורה על סילוק יד של האלמנה מהדירה בחולון.

71. באשר לדמי השימוש שהתקבלו בגין הדירה בהוד השרון - משקבעתי, כי דירה זו היא נכס שיש לאזנו – על אף הרישום בלשכת רישום המקרקעין – הרי שהנתבעים זכאים למחצית הזכויות בנכס; ובהתאם לכך זכאים הנתבעים לקבל מחצית מדמי השכירות שנגבו בגינה על ידי האלמנה במשך התקופה שלאחר פטירת המנוח ועד היום.

שאר ירקות – הכרעות נקודתיות

72. באשר ל דירה באזור , הזכויות בדירה זו רשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת; ישנה בין הצדדים מחלוקת אם הדירה שייכת בפועל לתובעת או שייכת לבנה, אלא שמחלוקת זו אינה מצריכה הכרעה במסגרת התובענות שמונחות לפניי, שכן ממילא לא נטען שהדירה שייכת לעיזבון המנוח ולא נעתר כל סעד אחר לגביה בכתבי הטענות.

73. באשר לזכויות ב מגרש בחולון , הרי שהזכויות רשומות על שם המנוח והתובעת בחלקים שווים ביניהם, ועל כן אין צורך להורות על ביצוע איזון משאבים בזכויות אלה.

74. באשר לטענת התובעת בדבר כספים המצויים בחשבונות הבנק של המנוח, הרי שזו לא הוכחה. מעבר לסך של 5,000 ₪ שקיבלה התובעת לידיה מהחשבון בבנק המזרחי בחולון וסך של 198,834 ₪ (נכון ליום 27.12.2018) שהיה מצוי בחשבון המנוח בבנק הפועלים, לא הוכח כי קיימים כספים נוספים. כך גם לא הוכחה הטענה כי מי מהנתבעים מחזיקים כספים במזומן השייכים למנוח ונראה כי טענה זו אף נזנחה בסיכומים.

75. באשר לעתירת התובעת למזונות מן העיזבון , על אף שבסיכומיה טענה התובעת לזכאותה למזונות (סעיפים 37 ו-38 לסיכומים; סעיף 20 לסיכומי התשובה), הרי לא הונחה בפניי כל תביעה כזו (עמ' 10, ש' 20-10), [ שוחט, גולדברג, פלומין, דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית, התשע"ד-2014) עמ' 170; תקנה 28(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 ]. מכל מקום, התובעת הסתפקה בהעלאת הטענה באופן סתמי, ללא כל פירוט או ביסוס עובדתי הן לעניין עצם זכאותה למזונות שאינה נקייה מספקות (עמ' 11,ש' 14-13) והן לעניין מידת זכאותה; על כן, לא ניתן לדון בטענה וממילא זו לא הוכחה.

76. באשר לעתירת התובעת לכתובתה , הרי הטענה לא הוכחה ונראה כי אף נזנחה בסיכומים.

סוף דבר

77. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

א. הדירה בגבעת שמואל אינה נכס בר איזון אלא היא נכס השייך לעיזבון המנוח בלבד.

ב. הדירה בחולון היא נכס בר איזון.

ג. הדירה בהוד השרון היא נכס בר איזון.

ד. ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות על שווי הדירות, אזי השמאי שמונה ביום 25.2.2022ייקבע את שווי דירות חולון והוד השרון נכון להיום; ככל שקיים פער בשווי הדירות, יערכו הצדדים איזוןביניהם, בהתאם לזכויותיהם הרשומות בכל אחד מנכסים אלה. תשלום האיזון יבוצע בתוך 30 יום ממועד הסכמת הצדדים או קביעת השמאי.

ה. מחלקה של התובעת בסכום האיזון יופחתו מחצית דמי השכירות שגבתה עבור הדירה בהוד השרון החל ממועד פטירת המנוח ועד למועד האיזון בפועל. החישוב יערך על בסיס הסכמי שכירות שנחתמו בין התובעת ו/או מי מטעמה לבין צד שלישי בהתייחס לתקופה הנ"ל. על מנת שהנתבעים יקבלו ערך ריאלי של דמי השכירות ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי ועד למועד תשלום האיזון בפועל.

ו. התובעת תשלם לנתבעים דמי שימוש ראויים עבור השימוש הבלעדי שעשתה בזכויותיהם בדירה בחולון החל מיום 28.12.2020 ועד למועד פינוי הדירה בפועל. דמי השימוש בסך 4,000 ₪ לחודש ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מחודש ינואר 2021 ועד למועד פינוי הדירה בפועל (כולל), מידי חודש בחודשו.הסכום המתקבל יהווה את "סכום החיוב" כנגד האלמנה. סכום החיוב ישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

ז. אני מורה על סילוק יד של התובעת מהדירה בחולון. הפינוי יעשה בתוך שבוע ימים ממועד פסק הדין.

78. בנסיבות העניין אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.הסכום יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

79. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ד , 10 נובמבר 2023 , בהעדר הצדדים.