ביטול צוואה והתנגדות לצו קיום צוואה מתי יקבל בית המשפט טענות לביטול הירושה וכמה עולה עורך דין

חוק הירושה הישראלי (תשכ״ה-1965) מבסס את עקרון חופש המצווה - זכותו של אדם לקבוע כיצד יחולק רכושו לאחר מותו - אך לצד זאת קובע מגבלות שנועדו להבטיח כי רצונו האמיתי והחופשי של המצווה הוא שיתגשם. בתי המשפט מדגישים את הצורך לאזן בין כיבוד רצון המת ולא שינתו, לבין הגנה על יורשים ועל תקנת הציבור מפני מצבים שבהם צוואה הושגה באמצעים פסולים. בשנים האחרונות, ובכלל זה בשנת 2024, ניכרת בפסיקה מגמה עקבית: בתי המשפט נוטים לכבד ולקיים צוואות כל עוד לא הוכח פגם מהותי שנפל בהן. 

יחד עם זאת, כאשר מוכח שהצוואה נפגמה - עקב אי-כשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות פסולה בעריכתה, תרמית, זיוף או פגם אחר - לא יהסס בית המשפט לבטל את הצוואה, כולה או מקצתה, ולהורות על חלוקת העיזבון לפי דין הירושה הכללי או לפי צוואה קודמת תקפה, בהתאם לנסיבות כל מקרה. במקביל לדין האזרחי, קיים גם דיון הלכתי-דתי בסוגיית הצוואות: המשפט העברי המסורתי מגביל מאוד את כוחו של אדם לשנות מסדר הירושה המקראי (אין תוקף ל“מתנה לאחר מיתה” ללא כלי קניין מיוחד), ולפיכך יהודים דתיים נוהגים לעיתים לערוך "צוואה הלכתית" נפרדת כדי לגשר בין דרישות ההלכה לבין הוראות הצוואה האזרחית. ואולם, במסגרת המשפט הישראלי, צוואה אזרחית תקפה תגבר בבית המשפט גם אם היא סותרת את דיני הירושה הדתיים, ורק בהסכמת הצדדים רשאים בתי הדין הרבניים לדון בירושה ולהחיל כללי דין תורה.

עילות פסלות צוואה וכשרות המצווה: סעיף 26 לחוק הירושה קובע את תנאי הכשרות לעריכת צוואה, ולפיו צוואה שנעשתה על-ידי קטין (מתחת לגיל 18), או על-ידי אדם שהוכרז פסול-דין, או כאשר המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בעת עשייתה - בטלה. דרישה זו משקפת את הצורך שהמצווה יהיה בעל כשירות משפטית וקוגניטיבית להבין את משמעות מעשהו, קרי את טיבה של צוואתו כמסמך הקובע הורשת רכוש לאחר המוות. בהקשר זה, בתי המשפט מתייחסים בכובד ראש למצבים של מצווים קשישים או חולים שעלולים לסבול מירידה ביכולות הקוגניטיביות. חזקה כי אדם כשיר כל עוד לא הוכח אחרת, והנטל להוכיח חוסר כשירות רובץ על הטוען לפסלות הצוואה.

לעיתים קרובות ממונה מומחה רפואי (פסיכוגריאטר) לבחון בדיעבד את מצבו השכלי של המנוח בעת חתימת הצוואה, תוך עיון בתיעוד הרפואי והערכה רפואית-משפטית. ואולם חוות-דעת כזו ניתנת לאחר פטירת המצווה ולכן אינה חזות הכול: כפי שציין בית המשפט העליון, מדובר ב"ניתוח שלאחר המוות" הנשען על מסמכים, ויש מקרים שבהם עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לעריכתה בזמן אמת עדיפה ומשקפת היטב את מצבו וכושר שיפוטו של המצווה. כך למשל נפסק שעל אף שחוות דעת המומחה קבעה בסבירות גבוהה כשירות משפטית, עדיין הראיות הנסיבתיות יכולות להעיד ההיפך - כגון עדויות על בלבול, אי-התמצאות או תלות מוגברת בסמוך לעריכת הצוואה - ובמקרה מתאים יכריע בית המשפט כי המצווה לא הבין בטיב מעשהו, ומהטעם הזה בלבד תיפסל הצוואה .

בפועל, על מנת לחזק את עמידות הצוואה בפני טענות אי-כשירות, נוהגים מצווים ועורכי-דינם לנקוט צעדי זהירות כמו צירוף חוות דעת רפואית עדכנית לצוואה, המעידה על צלילות הדעת של המצווה בעת החתימה. צעד נוסף הוא הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה בסמוך לעריכתה - דבר המבטיח את שמירתה ואת תאריך עשייתה, ומפחית חשש להעלמת צוואות או לטענות מאוחרות כאילו נערכה צוואה מזויפת במועד מאוחר יותר. צעדים אלה ייכללו במסגרת תפקידו של עורך-הדין בעריכת הצוואה (ראו בהמשך), ותורמים להסרת ספקות עתידיים ביחס לכשירות המצווה ואמיתות המסמך.

סיבה נפוצה נוספת לביטול צוואה היא פגם ברצונו החופשי של המצווה עקב השפעות חיצוניות פסולות. סעיף 30(א) לחוק הירושה מונה מספר עילות הקשורות לפגמים ברצון: אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת , תחבולה או תרמית - כל אלה פוגמים בתקפות הוראת הצוואה עד כדי ביטולה. מבחינה מושגית, אונס ואיום פירושם כפייה פיזית או נפשית על המצווה לערוך צוואה בניגוד לרצונו, ו“תחבולה או תרמית” משמען הטעיית המצווה או מירמה שהובילה אותו לכלול בצוואתו הוראה שלא היה כולל אלמלא אותה מירמה (למשל, יורש שגורם במרמה למצווה להאמין בטעות שאחר אינו זכאי לרשת). 

אך העילה המרכזית המתבררת תדיר בבתי המשפט היא טענת השפעה בלתי הוגנת - מצב בו אדם ניצל את חולשתו התפקודית או הנפשית של המצווה והפעיל עליו לחץ פסול, סמוי או גלוי, לעצב את הצוואה בהתאם לרצון המַשפיע יותר מרצון המצווה עצמו. חשוב להדגיש: השפעה ולחצים מסוימים הם טבעיים במציאות החיים (כגון נטיית מצווים לרַצות בני משפחה קרובים), ולכן לא כל השפעה פוסלת צוואה. הפסיקה הבחינה בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי-הוגנת "העולה כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה". במילים אחרות, רק כשמוכח כי המצווה לא פעל מתוך רצון עצמאי ומודע אלא תחת כפייה נפשית או מניפולציה חמורה - אז תיפסל הצוואה בשל פגם בהרצון.

כדי להכריע מתי מתקיימת השפעה בלתי הוגנת, מתווה ההלכה הפסוקה מבחנים מנחים. בהלכת דנ״א 1516/95 מרום נ' היועמ״ש (1998) , שנסבה כולה על סוגיה זו וזכתה לכינוי "הלכת החוטים השזורים" , התווה כב' השופט אליעזר מצא ארבעה מבחנים עיקריים (שאינם סגורים) לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת : 

(1) מבחן תלות ועצמאות - בוחן האם המצווה היה עצמאי מבחינה פיזית ושכלית בתקופה הרלוונטית לצוואה, או שמא היה תלוי בעזרת הזולת לתפקוד היומיומי; 

(2) מבחן תלות וסיוע - אם התברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע, יש לבדוק את מידת התלות שלו בנותן הסיוע המסוים, ואת טיב הסיוע והיקפו (תדירות, שליטה על חייו וכדומה); 

(3) מבחן קשרי המצווה עם אחרים - האם המצווה היה מבודד משאר בני משפחתו או נתון להשפעת בלעדית של אדם מסוים, האם צמצם קשריו עם אחרים ביוזמת אותו אדם; 

(4) מבחן נסיבות עריכת הצוואה - בחינה כיצד נערכה הצוואה בפועל: מי יזם את עריכתה, מי בחר את עורך הדין או היה נוכח בעת העריכה, והאם המצווה קיבל יעוץ עצמאי או שהיה נתון באופן מוחלט בידיו של אחר. מבחנים אלו נשזרים זה בזה בשיטה של "חוטים שזורים", דהיינו אף אם כל מבחן בנפרד אינו מוכיח השפעה בלתי הוגנת, הרי שהתמונה הכוללת הנרקמת משקלול כל המבחנים עשויה להוביל למסקנה שהמצווה אכן השפיעו עליו שלא כהוגן. 

כך יושמה הלכה זו בפועל בפסק דין של בית המשפט למשפחה (אשדוד) משנת 2021: שם נפסק ש“אף שכל עילה בפני עצמה אין בה לבסס השפעה בלתי הוגנת, הרי יחסי הגומלין בין כלל העילות מובילים להפעיל את הלכת החוטים השזורים ולקבוע כי מכלול הנסיבות שלל את רצונו החופשי של המנוח עקב השפעה בלתי הוגנת... אני קובעת כי הוכח די הצורך קיומה של השפעה בלתי הוגנת... המביאה לפסלות הצוואה…”.

בנוסף, הובהר שאין הכרח בכל ארבעת המבחנים יחדיו - די בכך שחלקם יתקיימו כדי להעיד על השפעה בלתי הוגנת, ובית המשפט רשאי להיעזר גם במבחנים נוספים לפי נסיבות המקרה. נטל ההוכחה לקיום השפעה בלתי הוגנת רובץ בתחילה על המתנגד לצוואה הטוען זאת, אולם משהונחה תשתית ראייתית המקיימת כמה מהמבחנים ומצביעה על תלות משמעותית של המצווה בנהנה - עשויה לקום חזקת השפעה בלתי הוגנת המעבירה את הנטל אל מבקש קיום הצוואה להוכיח שלא הייתה השפעה כזו . לדוגמה, אם יוכח שהמצווה היה קשיש סיעודי המתגורר בבית אחד היורשים ונמצא בבידוד משאר בני משפחתו, וערך צוואה לטובת אותו יורש בסתר - חזקה שתעמוד למתנגדים כי הצוואה נגועה בהשפעה בלתי הוגנת, זולת אם יצליח אותו יורש לשכנע את בית המשפט באותות ובמופתים שהצוואה שיקפה בכל זאת את רצונו החופשי של המצווה. 

עוד יודגש, כי במקרים רבים טענת השפעה בלתי הוגנת מצטרפת לטענות נוספות לפסלות צוואה, כגון מעורבות פסולה של הנהנה בעריכתה (ראו להלן) או טענה לאי-כשירות, ואז בית המשפט בוחן את התמונה הכוללת. אם נקבע שהמצווה ערך את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחר, התוצאה היא ביטול הצוואה כולה או הוראות ממנה שנגועות בהשפעה, לפי העניין, והעיזבון יחולק כאילו אותה צוואה לא הייתה (למשל לפי צוואה קודמת או בהעדר צוואה - על-פי דין).

עילה חמורה נוספת לפסילת צוואה היא מעורבותו הפסולה של נהנה בעריכתה . סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה שלפיה הוראת צוואה - מלבד צוואה בעל-פה - המזכה את מי שערך אותה, או מי שהיה עד לעשייתה, או מי ש באופן אחר לקח חלק בעריכתה , וכן הוראה המזכה את בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה. 

הוראה זו באה למנוע ניגוד עניינים והשפעה בלתי הוגנת בוטה: מי שנהנה מצוואה אסור לו להיות מעורב ביצירתה בשום צורה. בית המשפט העליון הבהיר כי די בהוכחת אחת משלוש החלופות של סעיף 35 כדי לפסול את חלקו של הנהנה בצוואה, גם אם לא הוכחה כלל השפעה בלתי הוגנת . למעשה, החוק קובע כאן כלל נוקשה של בטלות מדעיקרא מחמת מעורבות - "החוק מקים חזקה חלוטה לפיה מי שהתערב בעריכתה של צוואה או לקח חלק בעריכתה מוחזק כמשפיע שלא כדין על המצווה" (כלשון כב' השופט אליקים רובינשטיין). 

דוגמה טיפוסית: אם בן ממשפחת המצווה היה נוכח אצל עו"ד בזמן ניסוח הצוואה, כיוון את הנוסח או שכנע את המצווה להוסיף יורש - ובאותה צוואה אותו בן מקבל מנה או טובת הנאה - יקבע בית המשפט שמעורבותו עולה כדי פסלות הוראת הצוואה לטובתו. יש להדגיש שסעיף 35 פוסל רק את ההוראה המזכה את אותו גורם מעורב, ולא בהכרח את הצוואה כולה; שאר חלקי הצוואה יוכרו, אלא אם יש ביניהם זיקה הדוקה שלא ניתנת להפרדה . לעיתים קרובות טענות השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה נטענות במקביל, אך מדובר בעילות נפרדות: השפעה בלתי הוגנת דורשת הוכחת ניצול ופגיעה ברצון החופשי, בעוד שלפי סעיף 35 עצם המעורבות המציינת חשש להשפעה בלתי הוגנת - אף בלי הוכחה בפועל - מספיקה לבטל את זכותו של הנהנה המעורב בצוואה. 

בפסיקה מהשנים האחרונות מודגשת חשיבות ההקפדה על כלל זה, במיוחד במשפחות בהן אחד הילדים מלווה את ההורה הקשיש ומטפל בו - מצב שבו טבעי שיעלה חשד למעורבות והשפעה. במקרה שנדון בשנת 2023, למשל, הוכח שבנו של מצווה קשיש היה מעורב בעריכת צוואה לטובתו תוך בידוד האב משאר בניו; בית המשפט ציין כי גם אלמלא היה מגדיר זאת כהשפעה בלתי הוגנת, יש במעורבות זו כדי לפסול את חלקו של אותו בן בירושה מכוח סעיף 35, שהרי "מי שהתערב בעריכת צוואה מוחזק כמשפיע שלא כדין".

תרמית, זיוף וטעויות בצוואות: לצד העילות שלעיל, קיימים מקרים חריגים בהם עצם מסמך הצוואה אינו משקף באמת את רצון המצווה משום שהוא מזויף או מושג במירמה. זיוף צוואה - כגון חתימת המצווה המזויפת בידי אחר, או החלפת תוכן המסמך לאחר חתימתו - הוא פגם יסודי המביא לפסלות הצוואה ואף עלול להוביל להליכים פליליים נגד המזייף. כיוון שהמצווה נפטר ולא יכול להעיד, בירור טענת זיוף נעשה בכלים פורנזיים ובעקיפין: מינוי מומחה להשוואת כתבי-יד, בדיקת מסמכים ותנאי עריכתם, וכדומה. כך אירע בתיק שנדון בשנת 2022-2023: המנוח הותיר כביכול צוואה בכתב יד חתומה, אך ילדיו טענו שזו צוואה מזויפת שהוגשה לקיום ע"י אחייניתו; בית המשפט מינה מומחית גרפולוגית, וזו מצאה ממצאים חד-משמעיים של זיוף דיגיטלי - החתימות של המנוח "הושתלו" לתוך המסמך באמצעים אלקטרוניים והיו זהות לגמרי זו לזו (מה שבלתי אפשרי בחתימה אנושית טבעית) . בעקבות זאת קבע בית המשפט כי "אין ספק שמדובר בצוואה מזויפת" והחליט לקבל את ההתנגדות ו לבטל את הצוואה . גם בערעור שהוגש לאחר מכן, חזר בית המשפט ואישר את הממצאים, תוך דחיית כל טענות המערערים נגד חוות הדעת . דוגמה זו ממחישה שבתי המשפט ערוכים להתמודד עם ניסיונות זיוף מתוחכמים, ובמקרים המתאימים - כגון גילוי צוואה מאוחרת הנחזית כחשודה - ייעשה בירור מקיף שעשוי לכלול ראיות מומחים, עימות עדים והשוואות מסמכים. 

חשוב לציין שסעיף 30(א) לחוק הירושה כולל "תרמית" כאחת מעילות הפסלות, וגם אם אין בידנו תמיד ראיה ישירה למעשי מרמה, די בכך שהוכח במאזן הסתברויות גבוה כי המצווה לא ערך את הצוואה מרצונו (אלא שהמסמך זויף או הוצג לו מצג שווא מהותי) - כדי לבטלה. עוד מקרה של תרמית יכול להיות צוואה שנעשתה מחמת טעות : סעיף 30(ב) לחוק מטפל במצב בו המצווה טעה בהבנת מציאות עובדתית או משפטית בעת עשיית צוואתו. החוק מורה שאם ניתן לברר בבירור מה היה המצווה מורה אילולא הטעות - יתוקנו דברי הצוואה כך שישקפו את כוונתו האמיתית; ואם לא ניתן לברר זאת - אותה הוראה תבוטל. למשל, אם המצווה ציווה נכס למי שסבר שהוא קרוב משפחתו, אך התברר שטעה בזהות האדם - עשוי בית המשפט לתקן את שם הזוכה או לבטל את ההוראה, לפי הנסיבות. בעוד שטענות “טעות” נדירות למדי בפרקטיקה (מפני שקשה להוכיח מה באמת חשב המצווה), עילת התרמית כוללת גם מצבים של מעשי רמייה חמורים מצד יורש פוטנציאלי, כגון התחזות למצווה או הסתרת עובדה מהותית ממנו. 

סיכומה של נקודה זו: בכל מקרה שבו נפגם עיקרון היסוד של רצון חופשי ומודעות מלאה של המצווה - אם על-ידי השפעה זרה וכפויה, אם בשל מעורבות אינטרסנטית של נהנה, ואם מחמת תרמית וזיוף - לא תהסס הערכאה השיפוטית המוסמכת לפסול את הצוואה ולהורות על חלוקת העיזבון בדרך אחרת על-פי החוק.

פרוצדורה: הגשת צו לקיום צוואה והתנגדות - לאחר פטירת אדם שהותיר צוואה, יש לפנות לרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צו קיום צוואה , שהוא הצו המשפטי המעניק תוקף מחייב לצוואה ומאפשר לחלק את העיזבון לפי הוראותיה. הרשם מפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה, כדי לאפשר לנוגעים בדבר להגיש התנגדות לצו קיום צוואה אם יש בידם עילה חוקית נגד כיבוד הצוואה. את ההתנגדות יש להגיש בכתב תוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה, וכל עוד לא ניתן הצו, בצירוף תצהיר לאימות העובדות ומסמכים תומכים. הגשת התנגדות כרוכה גם בתשלום אגרת בית משפט (נכון ל-2024, כ-1,075 ש"ח). 

משהוגשה התנגדות, התיק מועבר לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון בהתנגדות ויכריע אם לקבלה - כולה או חלקה - ולפסול את הצוואה (או הוראות ממנה), או לדחות את ההתנגדות ולתת תוקף לצוואה. ניהול ההתנגדות דומה במתכונתו לתביעה אזרחית: הצד המתנגד (התובע) פותח בהליך ומפרט את עילות הפסלות (השפעה בלתי הוגנת, זיוף, וכד'), ומנגד הצד המבקש לקיים את הצוואה (הנתבע) מגן על תקפותה. הצדדים רשאים לזמן עדים (למשל עורך הדין שערך את הצוואה, עדים לחתימה, רופאים או מטפלים של המנוח וכו') ולהגיש חוות דעת מומחים (פסיכיאטרית, גרפולוגית וכיו"ב) לתמיכה בטענותיהם. 

בית המשפט שוקל את הראיות לאור העילות המשפטיות שהוסברו לעיל. בסיום ההליך תינתן הכרעה שיפוטית מנומקת : אם ההתנגדות מתקבלת - הצוואה בטלה (או חלק מהוראותיה בטלות), ובדרך כלל יחולק העיזבון על-פי הדין (או לפי צוואה קודמת תקפה, אם קיימת); אם ההתנגדות נדחית - יינתן צו קיום צוואה, ואזי הצוואה תקוים כלשונה. 

בפועל, מרבית ההתנגדויות לצוואה אינן צולחות - חלקן בשל קושי ראייתי להוכיח טענות כמו השפעה בלתי הוגנת, וחלקן בשל סילוק על הסף (למשל אי-עמידה במועד או היעדר עילה חוקית ברורה). כפי שצוין בסקירה אמפירית, שיעור התנגדויות לצוואות הוא זעיר ביחס למספר הצוואות הכולל, ורובן המכריע של הצוואות מתקיימות ללא קושי. יש מקרים שבהם ההתנגדות נולדת עקב סכסוך יורשים יותר מאשר עקב פגם אמיתי בצוואה - כגון בן משפחה המקופח בצוואה שמנסה לתקוף אותה בכל מחיר. 

בתי המשפט ערים לכך, ומכריעים בהתאם לראיות ולדין, אך גם ממליצים לעיתים לצדדים לשקול פשרה או גישור כדי למנוע קרע משפחתי ממושך ויקר .

בהקשר זה ראוי להזכיר שאם לא נערכה כלל צוואה על-ידי המנוח, העיזבון יחולק לפי כללי הירושה על-פי דין (ירושת בני זוג, ילדים וכו' כפי שנקבע בפרק השני לחוק הירושה). במקרה שאין צוואה, מגישים היורשים לרשם הירושה בקשה לצו ירושה (ולא לצו קיום צוואה) כדי לקבל צו משפטי הקובע את זכויות הירושה החוקיות. גם לצו ירושה ניתן להתנגד - למשל אם נטען שמגיש הבקשה הסתיר יורשים אפשריים או שקיימת דווקא צוואה - ואז ההתנגדות תתברר בבית המשפט בדומה להליך שתואר לעיל.

מה קורה אם צו קיום צוואה כבר ניתן (בהעדר התנגדות במועד), ומאוחר יותר מתגלות עובדות המעלות חשד לפסלות הצוואה? החוק מטפל גם במצב זה: סעיף 72 לחוק הירושה מסמיך את הרשם או בית המשפט לתקן או לבטל צו קיום צוואה שכבר ניתן אם צצות עובדות או ראיות חדשות שלא הובאו בפניו קודם לכן. כך למשל, אם לאחר מתן צו קיום מתגלה לפתע צוואה מאוחרת יותר של המנוח, ניתן לבקש ביטול הצו הישן לטובת קיום הצוואה החדשה. דוגמה אחרת - אם אחד היורשים מגלה ראיות חותכות לזיוף הצוואה לאחר שכבר אושר הצו, הוא רשאי לפנות בבקשה לביטול הצו כדי לברר את העניין. עם זאת, ביטול בדיעבד של צו שכבר ניתן אינו דבר שבשגרה, וייעשה במשורה ורק כאשר הראיות החדשות משכנעות בקיומו של עוול או טעות מהותית במתן הצו המקורי. עיקרון סופיות הדיון דורש יציבות, אך הוא נסוג כשהצדק מחייב בירור נוסף של אמת בפירוק העיזבון.

תפקיד עורך הדין בהליך הצוואה והירושה: לאורך כל השלבים הללו - מכתיבת הצוואה בחיי המוריש ועד מימוש הירושה לאחר פטירתו - לעורך הדין יש תפקיד מרכזי בהכוונה, בייעוץ ובייצוג משפטי. ראשית, בעת עריכת הצוואה , עורך הדין הוא הדמות המקצועית המייעצת למצווה כיצד לעצב את צוואתו באופן חוקי ובהיר, התואם את רצונו. אמנם החוק אינו מחייב שעורך דין יערוך את הצוואה (כל אדם רשאי לכתוב בעצמו "צוואה בכתב יד" וזו תהיה תקפה אם תעמוד בדרישות הפורמליות ), אך בפועל ליווי משפטי מקצועי מפחית מאוד את הסיכון לטעויות ולמחלוקות עתידיות. עורך דין מיומן ידאג שנוסח הצוואה יהיה חד-משמעי, שכל הוראה תהיה ישימה וברורה (למשל זיהוי מדויק של נכסים ויורשים), ושהצוואה תעמוד בדרישות הצורניות של החוק - כגון חתימה בפני שני עדים כשנדרש, ציון תאריך, וכדומה. בנוסף, עורך הדין יתדרך את המצווה באשר לאפשרויות העומדות בפניו: האם לערוך צוואה רגילה או צוואה הדדית עם בן/בת זוג (צוואות הדדיות בין בני זוג הותרו בתיקון תשס"ה לחוק, ומאפשרות לבני זוג להוריש זה לזו ולאחרים באופן מתואם עם הגבלה על שינוי הצוואה לאחר פטירת אחד מהם), ואולי אף ינחה במקרים מתאימים על עריכת הסכם ממון או שימוש בכלי תכנוני אחר במקום צוואה, הכל לפי טובת המצווה. 

בשלב התכנון, עורך הדין גם ישקול עם המצווה היבטי מיסוי (אמנם בישראל אין מס עיזבון, אך ישנן סוגיות מס מקרקעין, מס הכנסה על נכסי העיזבון, חובות, וכדומה, העלולות להיות מושפעות מאופן החלוקה). חלק מתפקידו הוא להצביע על פתרונות - כגון הורשת נכס בנאמנות, מתן מתנות עוד בחיים, או הוראות הצוואה על תנאי - שיכולים להתאים לרצון המצווה ולצמצם סכסוכים ומסים. 

מעבר לניסוח הצוואה עצמה, עורך הדין יכול לנקוט באמצעים לשם הגנה עתידית על הצוואה : כאמור לעיל, הוא עשוי לכלול חוות דעת רפואית על כשירות המצווה במועד החתימה, לצלם את מעמד החתימה בווידאו (אף שצוואה מוסרטת אינה מוכרת בחוק כצורה רשמית, תיעוד כזה עשוי “לחזק” את הראיות לכשרות הצוואה במקרה של מחלוקת עתידית), ולהמליץ על הפקדת עותק הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. כל זאת נועד “לחסן” את הצוואה מפני התקפות אפשריות.

לאחר פטירת המוריש, תפקידו של עורך הדין מתמקד ביורשים - בליווי הליכי מימוש הצוואה או ניהול העיזבון. כך, שירות בסיסי הניתן ליורשים הוא טיפול בהגשת בקשה לצו קיום צוואה (או בקשה לצו ירושה , כשאין צוואה) לרשם הירושה, לרבות מילוי הטפסים, צירוף המסמכים הדרושים (תעודת פטירה, אישורי פרסום, תצהירי הסתלקות אם ישנם יורשים המוותרים על חלקם, וכדומה). עורך הדין מוודא שהבקשה מוגשת כהלכה וכי צו הקיום מתקבל מהר ככל האפשר, כדי שהיורשים יוכלו לממש את זכויותיהם בעיזבון. במקרים רבים אין בכך קושי מיוחד, אך לעיתים מתעוררות שאלות פרשנות או בעיות בביצוע הצוואה - למשל, אם חלק מהיורשים נפטרו גם הם, אם יש נכסים שקשה לאתר, או אם יש צורך בעריכת הסכמי חלוקת עיזבון בין היורשים (כאשר הצוואה לא מפרטת מי מקבל מה, או כשהיורשים רוצים לחלק ביניהם באופן שונה מזה שנקבע). עורך הדין מנסח עבורם את ההסכמים הללו ומייעץ כיצד לבצע את החלוקה בפועל (העברת זכויות במקרקעין, שינוי רישום נכסים וכד').

במקרים מורכבים או אם פרץ סכסוך בין יורשים, עשוי בית המשפט למנות מנהל עיזבון חיצוני, ולעיתים עורך דין משמש בתפקיד זה. מנהל העיזבון אחראי לכנס את הנכסים, לשלם חובות ולהעביר את היתרה ליורשים לפי צו הירושה או הצוואה. גם כאן, מומחיותו של עורך דין ירושה מועילה בניהול יעיל ושקוף של התהליך. ואם מוגשת התנגדות לצוואה , עורך הדין מייצג את אחד הצדדים בהליך המשפטי: הוא יכין את כתב ההתנגדות או כתב ההגנה, יאסוף ראיות (למשל יתאם בדיקות גרפולוגיות לצוואה במקרה של חשד לזיוף, או יתשאל עדים שהיו עם המנוח בתקופה הרלוונטית), ינסח טיעון משפטי מושכל הנשען על הפסיקה העדכנית (כמו פסקי הדין שנסקרו לעיל) ויצטט את דברי השופטים התומכים בעמדת לקוחו. 

לדוגמה, בייצוג מתנגד הטוען להשפעה בלתי הוגנת, עורך הדין יצביע על הראיות לתלות וחולשה של המנוח מול הנהנה, וייתכן שיצטט מפסיקת העליון: "ההשפעה כשלעצמה אינה פוסלת צוואה; נדרש שההשפעה תהיה לא הוגנת - הפוגעת ברצונו החופשי של המצווה". מנגד, עורך דין המייצג את מבקש הקיום ידגיש את עצמאות המנוח וצלילותו, ויצטט למשל: "חזקה כי אדם בוגר יודע רצונו, ובתי המשפט לא יבטלוהו אלא אם הוכח פגם מהותי" וכדומה. שני הצדדים מנהלים למעשה משפט אזרחי לכל דבר בתוך דיני המשפחה, וחשוב שיהיו מיוצגים על-ידי עורכי דין בקיאים בתחום, שכן מדובר בענף משפט ייחודי המשלב גם היבטים אישיים ורגשיים.

קריטריונים לבחירת עורך דין ועלות השירותים: לאור האמור, מובן כי עורך הדין ממלא תפקיד מפתח בהצלחת ההליך - בין אם בעריכת צוואה חסינה ותקפה, ובין אם בייצוג יעיל של לקוח בהליכים שלאחר הפטירה. לכן חשוב לבחור בעורך דין המתמחה בדיני ירושה וצוואות, בעל ניסיון מוכח בטיפול במקרים דומים. מומלץ לוודא שלעו"ד יש הבנה מעמיקה של חוק הירושה והפסיקה העדכנית בתחום, יכולת לנתח סוגיות מורכבות (כשירות, השפעה בלתי הוגנת, נכסים בחו"ל וכד'), וכן רגישות ויכולת גישורית במידת הצורך - משום שסכסוכי ירושה נוגעים למשפחה ועלולים להסלים, ולעיתים עדיף למצוא פתרון מוסכם מחוץ לכותלי בית המשפט . יש חשיבות גם ליחס אישי וזמינות: ההליך עשוי להימשך זמן רב, ולכן הלקוח זקוק לעורך דין קשוב, סבלני ומסביר, השומר אותו בעניינים ומכין אותו לצעדים הבאים . 

כמובן, שיקול משמעותי הוא גם שכר הטרחה : בתחום זה נהוגים כמה מודלים - שכר טרחה גלובלי קבוע עבור טיפול בכל ההליך, או תעריף שעתי, ולעיתים בהליכים משפטיים על ירושות מוסכם על שכר באחוזים משווי העיזבון . חשוב שהלקוח יבין מראש את המבנה והיקף העלויות. 

לעריכת צוואה עצמה, המחירים בשוק נעים בדרך כלל בטווח של כמה אלפי שקלים לצוואה תקנית: סדר גודל של 2,000-5,000 ש"ח לצוואת יחיד (תלוי במורכבות ובמספר הנכסים), וצוואה הדדית זוגית עשויה לעלות מעט יותר (למשל 4,000-8,000 ש"ח). מורכבות חריגה, כמו נכסים עסקיים רבים או רצון לשלב הוראות נאמנות, עלולה להצדיק עלות גבוהה יותר בשל העבודה הנדרשת. 

מנגד, עלות הליך התנגדות לצוואה בבית משפט היא גבוהה משמעותית, משום שהיא כרוכה בעבודה רבה, דיונים ממושכים ולעיתים חוות דעת מומחים. לפי נתוני שוק, שכר טרחה בטיפול בהתנגדות לצוואה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים - למשל, מחיר פיקס כולל עלול לעמוד על כ־60,000 ש"ח ויותר, או תעריף ממוצע של 40-80 אלף ש"ח להליך, כאשר תיקים מסובכים במיוחד הגיעו אף למאות אלפי ש"ח הוצאות משפטיות. לכך נוסף מחיר הנטל הנפשי והקרע המשפחתי שבהתדיינות. משום כך, עורך דין הגון ומנוסה יידע גם לייעץ ללקוח מתי עדיף לשקול פשרה או גישור בין היורשים, במקום מלחמה משפטית עד הסוף שתכלה חלק ניכר מהעיזבון.

סוגי שירותים משפטיים בתחום הצוואות: נציין דוגמאות עיקריות ל שירותים משפטיים הניתנים על-ידי עורכי דין המתמחים בצוואות וירושות, המלווים את הלקוח לכל אורך מחזור החיים המשפטי של הצוואה והירושה: 

ראשית, ייעוץ ותכנון מקדים לעריכת צוואה - שבו עורך הדין נפגש עם המצווה, לומד את מצבו המשפחתי והכלכלי, מסביר לו את אפשרויותיו לפי החוק (סוגי הצוואות המוכרים: בכתב יד, בעדים, בפני רשות, ובעל-פה בשעת שכיב מרע ) ואת ההשלכות של כל בחירה, ומסייע לגבש אסטרטגיית הורשה המתאימה לרצון המצווה (למשל בחירה בצוואה הדדית בין בני זוג, קביעת מנגנוני חלוקה הדרגתית לילדים, הוראות לטיפול בקטינים או בבעלי צרכים מיוחדים וכו'). 

שירות שני הוא עריכת הצוואה עצמה - ניסוח מסמך משפטי קוהרנטי ותקף, ארגון מפגש החתימה כחוק (בפני שני עדים כשצריך, או בפני נוטריון/שופט כאשר בוחרים בצוואה בפני רשות), ווידוא שהצוואה נחתמה מרצונו החופשי של המצווה ללא לחץ. עורך הדין לעיתים ישמש גם כעד לצוואה (אם אינו נהנה ממנה כמובן), או יביא עדים ניטרליים, וידאג לתיעוד נכון של המעמד. 

השירות השלישי הוא שמירת הצוואה והגנה עליה - בין אם באמצעות הפקדתה הרשמית אצל הרשם לענייני ירושה (שמקנה אישור על ההפקדה ותאריך, דבר המונע במידה רבה סיכון לזיופה או להתנכרות לקיומה ), ובין אם על-ידי ייעוץ למצווה ליידע את בני משפחתו על קיומה (מבלי בהכרח לחשוף תוכנה) כדי שיוכלו לאתרה בעת הצורך. 

השירות הרביעי הוא טיפול בבקשות לצווי ירושה/קיום - לאחר הפטירה, עורך הדין מייצג את היורשים ומנהל עבורם את הפרוצדורה הביורוקרטית לקבלת צו הירושה או צו קיום הצוואה, לרבות התמודדות עם לשכת הרשם לענייני ירושה, מילוי נכון של הבקשה, פרסום הודעות בעיתון לפי הדרישה, והמצאת הצו לגופים הרלוונטיים (טאבו, בנקים, חברות ביטוח וכד') כדי לממש את הירושה. 

השירות החמישי, במידה שמתעורר סכסוך, הוא ייצוג בהליכים משפטיים של התנגדות לצוואה או סכסוכי ירושה אחרים - עורך הדין ייצג את הצד המעוניין (מתנגד או תומך בצוואה) בבית המשפט לענייני משפחה, יכין את כתבי הטענות, יופיע בדיונים, יחקר עדים ויטען בטובתו של לקוחו עד למתן פסק דין. במסגרת זו נכלל גם ייצוג בערעורים במידת הצורך (ערעור משפחה בבית המשפט המחוזי, ואף בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון במקרים בעלי חשיבות משפטית עקרונית). מעבר לחמישה תחומים עיקריים אלה, עורכי דין לירושה מעניקים לעיתים שירותים נלווים כגון ניהול עיזבונות כמנהלים מיוחדים, עריכת הסכמי חלוקת עיזבון בין יורשים מחוץ לכתלי בית המשפט, ליווי הליכי גישור במשפחה, עריכת ייפוי כוח מתמשך כדי להסדיר עניינים למקרה של אובדן כשרות בחיים, ועוד - אך אלה חורגים מגדר נושא הצוואה לאחר המוות במובנו הצר.

ביטול צוואה והתנגדות לצו קיום צוואה הם מנגנונים משפטיים הכרחיים להגנה על צדק ואותנטיות ברצון המת, אולם הם מופעלים רק במקרים חריגים בהם הוכח פגם ברור בעריכת הצוואה או בכשרות המצווה. כפי שעולה מפסקי הדין שנסקרו, בתי המשפט בישראל - בהנהגת בית המשפט העליון - פיתחו מבחנים ועקרונות מנחים (הלכות) כדי לאבחן מתי אכן יש לפסול צוואה: בין אם עקב העדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות של נהנה, תרמית או פגם אחר. פסיקה עדכנית עד שנת 2024 ממשיכה ליישם עקרונות אלה בקפדנות, לעיתים תוך הרחבתם לנוכח התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות (למשל, התמודדות עם זיוף דיגיטלי של חתימות המצווה במקרה שהוזכר). מנגד, כאשר הצוואה נערכה כדין ומשקפת פניו את רצון המוריש, בתי המשפט מדגישים את חשיבות כיבודה, גם אם התוצאה מעוררת תרעומת אצל יורש זה או אחר. 

המוסד של צוואה מאפשר לאדם לקבוע את גורל רכושו ולבטא את רצונותיו העמוקים באשר להורשתו, ומשפט הירושה הישראלי מייחס לכך חשיבות מן המעלה הראשונה, תוך קביעת איזונים ובלמים למניעת ניצול וכפייה. 

חשוב להכיר גם את ההליך הפרוצדורלי בהתנגדות לצוואה - החל ממועד הגשת ההתנגדות ועד להכרעות בערכאות הערעור - והצביע על תפקידו הקריטי של עורך הדין בכל שלבי הדרך. בחירה נכונה של עורך דין מומחה, ופעולה זהירה מראש (כגון עריכת צוואה מפורטת בליווי ייעוץ משפטי, ושימוש בכלי הגנה כמו חוות דעת רפואית והפקדת הצוואה), עשויות למנוע התדיינויות כואבות בעתיד ולהבטיח שרצונו האמיתי של המצווה יקוים בסופו של יום. בכך מושגת תכליתו המרכזית של דיני הירושה - הגשמת צדק בין המת לבין החיים, בין כבוד רצונו האחרון לבין ההגנה על שלום המשפחה והיורשים.