ערעור על הרחבת יריעת מחלוקת וחוות דעת מומחה רפואי בעזבון רמ"ש 69483-03-24

 

 

 

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל, בת"ע 54407-10-18), מיום 19.2.24 .

 

העובדות הצריכות לעניין

 

המבקשים והמשיבים הם ילדיו ויורשיו של המנוח XXX ז"ל (להלן: המנוח) שהלך לבית עולמו ביום 17.6.17.

 

המנוח הותיר אחריו צוואה שקוימה.

 

לפני ביהמ"ש קמא מתבררת תביעה אותה הגישו המשיבים נגד המבקשים ועניינה קביעת היקף עזבונו של המנוח.

אחת מהמחלוקות בין הצדדים נסובה אחר תצהיר עליו חתם המנוח ביום 5.1.17 ובמסגרתו העניק למבקשת 2 (להלן: המבקשת) סכומים כספיים שוטפים בגין טיפולו בו והתיר לה למשוך את הכספים המגיעים לה לפי שיקול דעתה.

 

ביום 16.6.17, מספר שעות טרם פטירת המנוח, משכה המבקשת מחשבון הבנק של המנוח, בו הייתה שותפה, לחשבונה שלה , סכום של 50,000 ₪ וזאת על חשבון הסכומים המגיעים לה לטענתה מכוח תצהיר ההענקה מיום 5.1.17.

 

המשיבים בתביעתם תוקפים את תצהיר ההענקה מיום 5.1.17 כמו גם את המשיכה שביצעה המבקשת לטענתה מכוחו ביום 16.6.17 וטענו כי במועדים אלו היה המנוח נעדר כשירות.

 

ביום 27.2.21 עתרו המשיבים בבקשה למינוי מומחה רפואי לצורך בחינת מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המנוח בשני מועדים: מועד חתימת התצהיר (5.1.17) ומועד משיכת הכספים ע"י המבקשת (16.6.17).

 

ביום 22.3.22 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשה למינוי מומחה רפואי מבלי שציין את המועדים לגביהם נדרש המומחה לבחון את כשירות המנוח.

 

בהחלטה מיום 2.6.22 מינה ביהמ"ש קמא מומחה מטעמו (ד"ר גורביץ) לצורך עריכת חוות דעת בדבר מצבו של המנוח ביום 5.1.17.

 

ביום 18.9.23 פנה המומחה לביהמ"ש קמא בבקשה למתן הוראות וזאת נוכח מחלוקת בין באי כוח הצדדים באשר למועד הכשירות וטווח הזמן שאמור להיבדק בחוות הדעת, כאשר לטענת ב"כ המשיבים עליו לבדוק אם המנוח היה כשיר או לא גם אחרי ינואר 2017.

 

לבקשה למתן הוראות התבקשו תגובות מטעם הצדדים ולאחר שאלו הוגשו קיים ביהמ"ש קמא דיון ביום 9.1.24 שבו נדרש לבקשה. בתום הדיון קבע ביהמ"ש קמא כי לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ישוב ויעיין בטיעונים בכתב ויתן החלטה בבקשת המומחה למתן הוראות.

 

ביום 19.2.24 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא בבקשה למתן הוראות. ביהמ"ש קמא קבע כי משום שגגה חרף היעתרותו לבקשת המשיבים למינוי מומחה רפואי קבע בהחלטה מיום 2.6.22 כי המינוי של המומחה הוא אך לצורך בחינת מצבו של המנוח מיום 5.1.17 "ואיש מהצדדים לא הסב את תשומת הלב לטעות זו, הדבר הובא לתשומת ליבו של בית המשפט רק לאחר שהמומחה פנה בבקשה למותן הוראות. בנסיבות העניין, יש לערוך את חוו"ד כך שתתייחס למצבו הגופני והקוגנטיבי של המנוח גם ביום 16.6.17 בנוסף ליום 5.1.17 והצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר המומחה בגין כך, מראש ובתוך 7 ימים לכל היותר".

 

על החלטה זו מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות המבקשים: ביהמ"ש קמא בהחלטתו "הרחיב את יריעת המחלוקת על דעת עצמו"; ביהמ"ש קמא התעלם מטענות המבקשים באשר להיעדר רלוונטיות מועד משיכת הכספים שהיה 5 חודשים מאוחר יותר למועד ההענקה בו חתם על התצהיר ושבמסגרתו העניק למבקשת 2 את הזכות בכספים; ביהמ"ש קמא פגע בפרטיותו של המנוח עת הורה על בחינת מצבו הרפואי במועד לא רלוונטי; המבקשים חוששים כי החלטת ביהמ"ש קמא תביא "לזיהום חוות דעתו של המומחה על ידי ראיות לא רלוונטיות ושלא ממין העניין".

 

דיון והכרעה

 

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי לדחותה ללא צורך בקבלת תשובה.

 

הליך בקשת רשות הערעור נועד להותיר בידי בית המשפט שיקול דעת אם ליתן רשות ערעור ולקיים בירור "ערעורי" ביחס לטענות שהועלו. בכך, מתאפשרת יכולת סינון מסוימת לגבי בקשות מהסוג דנא, שמקורה ברצון למנוע ריבוי התדיינויות ואת הטרדת בעלי הדין ובית המשפט, שהרי אחרת אין משמעות לעובדה כי מדובר בבקשת רשות ערעור: "בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת" (בע"מ 3795/11 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 4 (13.7.2011); רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש, [פורסם בנבו] פסקה 3 (25.6.2007).

 

אמות המידה למתן רשות ערעור עשויות להשתנות בהתאם לאופייה של ההחלטה שעליה מבקשים לערער, ולתכלית העומדת ביסוד ההגבלה על זכות הערעור. רשות לערער על החלטת ביניים תינתן בהתחשב בצורך בהכרעה מידית לגביה (סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 7682/06 , שם). מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי (ראו ע"א 226/65 אליהו נ' עזרא פ"ד יט(3) 571, 537 ראו גם רע"א 2856/12 גדעון כהן ו-21 אח' נ' מע"צ, פורסם במאגר נבו 20.5.2012). יתכן, כי גם באותם מקרים נדירים, בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, יהיה מקום לפתוח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין (רע"א 2459/04 - אלה. ר. הנדסת בניין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים . תק-על 2004(2), 1324). על העותר למתן רשות הערעור מוטל הנטל להצביע על טעם בגינו מן הראוי להעניק לו רשות ערעור.

 

בענייננו, לא מצאתי בטיעוני המבקשים כל טעם שיכול להצדיק מתן רשות ערעור. איני מודע לכל המחלוקות בין הצדדים (כתבי הטענות לא צורפו כנספחים לבר"ע) ולכן איני יכול לשלול את גרסת המבקשים לפיה לבחינת מועד כשירות המנוח לעת ביצוע משיכת הכספים ע"י המבקשת  מחשבון הבנק אין כל רלוונטיות להכרעה בתביעה והמועד הרלוונטי היחיד הוא מועד ההענקה, מועד חתימת התצהיר ( 5.1.17). ביהמ"ש קמא בשלב זה נמנע מלקבוע דבר בעניין זה וממילא לא נימק מה הרלוונטיות גם של בחינת כשירות המנוח למועד ביצוע המשיכה מחשבון הבנק ע"י המבקשת 2 (ככל שטענתה היא שמשיכה זו בוצעה מכוח הזכות שהוקנתה לה במסגרת התצהיר מיום 5.1.17 ולא מכל טעם אחר) על ההכרעה בתביעה. ברם, ביהמ"ש קמא לא "הרחיב את יריעת המחלוקת על דעת עצמו" כטענת המבקשים שהרי בחינת מועד כשירות המנוח לשני המועדים התבקשה במסגרת הבקשה למינוי המומחה, לה נעתר ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 22.3.22 (בה נמנע מלנקוב במועדים לגביהם תתבצע הבחינה). לכל היותר ניתן לומר כי ביהמ"ש קמא הורה למומחה מטעמו לבחון את כשירות המנוח לשני מועדים שרק אחד מהם ימצא בסופו של דבר רלוונטי לצורך ההכרעה בתביעה. על קביעה מסוג זה אין כל הצדקה למתן רשות ערעור. ההליך המשפטי בביהמ"ש קמא ימשיך להתנהל גם אם לפני ביהמ"ש קמא יובא במסגרת חוות דעת המומחה מסקנה כלשהיא מטעם המומחה למועד מסוים שלא תימצא רלוונטית להכרעה בתביעה. הדבר דומה במידה מסוימת לכך שלא פעם, במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג כשהצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד הקרע, ממונה מומחה מטעם ביהמ"ש למתן חוות דעת באשר לשני מועדי הקרע האפשריים, וזאת תוך ידיעה ברורה שבסופו של דבר רק קביעה באשר לאחד מהמועדים תימצא רלוונטית לפסה"ד שינתן. אפילו בקשות רשות ערעור שעניינן השגות של צדדים על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית באשר למועד הקרע הן מסוג ההחלטות שעל דרך הכלל נדחות על-ידי בימ"ש זה מהטעם הפשוט שהן אינן מגלות סיבה מדוע לא ניתן להידרש למחלוקת בסוגיה במסגרת שלב הערעור על פסק-הדין. שהרי, ההליך בבית משפט קמא לא יתייתר גם אם בסופו הזכויות הרכושיות שימצא ביהמ"ש קמא כי הן בנות איזון יאוזנו בהתאם למועד שנקבע בהחלטה ואלו ערכאת הערעור תקבל בסופו של יום את טענות המבקשת בערעור על  פסק-הדין ותורה על ביצוע האיזון למועד אחר (ראו לדוגמא החלטתי ברמ"ש 53513-03-19 ע.א נ' א.ו.א , מיום 11.6.2019). הדברים הם על רקע קל וחומר בנסיבות בעניינו בהן כאמור שני הצדדים תמימי דעים כי שאלת כשירות המנוח למועד חתימת התצהיר רלוונטית לצורך ההכרעה בתביעה וביהמ"ש קמא טרם קבע כי לצורך הכרעתו בתביעה יינתן משקל כלשהו גם לשאלת כשירות המנוח במועד מאוחר יותר (תהא מסקנת המומחה מטעמו באשר לכשירות המנוח באותו המועד אשר תהא).

 

אשר לטענת המבקשים לכך שיש בהחלטה כדי לפגוע בפרטיות המנוח ולחששם כי הבחינה למועד הנוסף "תביא לזיהום חוות דעתו של המומחה ע"י ראיות שאינן רלוונטיות", הרי שדי בעיון בבקשת המומחה למתן הוראות כדי לדחות את הטענות הללו.  בפסקה השנייה של אותה בקשה ציין המומחה מטעם ביהמ"ש כי חוות דעתו בקשר לכשירות המנוח ליום 5.1.07 כבר "נכתבה וסוכמה מזמן" וכי לצורך עריכתה "בחנתי וביססתי את חוות הדעת על המסמכים שנופלים על הטווח בין 5/2015 לבין 06/2017 (מועד פטירת המנוח)".

 

סוף דבר

 

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

 

ניתנה היום, ח' אייר תשפ"ד, 16 מאי 2024, בהעדר הצדדים.