השוואת פסיקה תוקף הסכם ממון הלכות חדשות

הסכם ממון הוא חוזה משפטי בין בני זוג, שנועד להסדיר את יחסי הממון והרכוש במקרה של פרידה או גירושין. בניגוד למיתוס הרומנטי לפיו "אהבה תנצח הכל", במציאות של ימינו זוגות רבים מבינים את החשיבות שבהגנה על הזכויות הכלכליות של כל צד במסגרת הקשר. החוק בישראל מאפשר לבני זוג לקבוע בהסכמה כיצד יחולק הרכוש שצברו, במקום להסתמך על ברירת המחדל הקבועה בחוק. לכן, עריכת הסכם ממון לפני (או במהלך) הנישואין, בליווי עורך דין הסכם ממון מנוסה, יכולה למנוע מחלוקות קשות בעתיד ולהעניק לשני הצדדים ודאות ושקט נפשי. עורכת הדין מאיה רוטנברג, מהמובילות בתחום דיני המשפחה והגירושין בישראל, מדגישה כי הסכם ממון שנוסח בצורה מקצועית ובהוגנות יתרום לחוסן הקשר הזוגי וימנע התדיינויות משפטיות יקרות בעת משבר. 

הבסיס החוקי: חוק יחסי ממון וברירת המחדל לחלוקת רכוש

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 הוא החוק המסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים בעת פקיעת הנישואין (גירושין) או עקב פטירת אחד מהם. לפי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 5 לחוק, בעת סיום הקשר זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, ללא תלות על שם מי מהם נצבר או נרשם הרכוש. מנגד, נכסים שהיו בבעלות אחד הצדדים מלפני הנישואין, או שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין, נחשבים "נכסים חיצוניים" ונותרים בבעלותו הבלעדית של אותו צד (אינם מתחלקים באופן שווה). מצב דברים זה מכונה "הסדר איזון משאבים", והוא נכנס לתוקף אוטומטית עבור זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974, אלא אם כן קבעו בני הזוג אחרת באמצעות הסכם ממון חוקי.

חשוב לציין: לפני חקיקת החוק ב-1973, התפתחה בפסיקה הישראלית "חזקת השיתוף", שקבעה שבני זוג החיים יחד ונוהגים כשותפים זכאים באופן שווה לרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים. אולם חזקת השיתוף חלה בעיקר על זוגות שנישאו לפני 1974, או על ידועים בציבור, ואילו לגבי זוגות שנישאו לאחר מכן, חל הסדר איזון המשאבים של חוק יחסי ממון. החוק החדש איפשר לבני זוג לתכנן בעצמם את המשטר הרכושי החל עליהם, “המבוסס על יכולותיהם, צורכיהם והאינטרסים שלהם”, באמצעות כריתת הסכם ממון המתאים לרצונם האוטונומי. במילים אחרות, החוק מכיר בזכותם של בני זוג "לבחור לעצמם שיטה רכושית" חלופית לברירת המחדל, כל עוד עושים זאת בכפוף לכללים ונהלים שנקבעו, כפי שיפורט מיד.

תנאי תוקף של הסכם ממון: כתב ואישור גורם מוסמך

על מנת שהסכם ממון יהיה בעל תוקף משפטי מחייב, יש למלא אחר דרישות הצורה והאישור שבחוק. סעיף 1 לחוק יחסי ממון קובע בפשטות: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן, הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב". כלומר, יש לערוך את ההסכם במסמך כתוב וחתום. דרישת הכתב היא מהותית, הסכם ממון בעל-פה אינו תקף. מעבר לכך, סעיף 2 לחוק מוסיף וקובע שחובה לקבל אישור רשמי להסכם: "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה ... או בית הדין הדתי ... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור". עוד נקבע בסעיף 2 כי "ההסכם או השינוי לא יאושרו אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית, ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו". במילים אחרות, אין די בכך ששני בני הזוג חתמו מרצונם; החוק מחייב לוודא באמצעות גורם שיפוטי ניטרלי שהם עושים זאת בהסכמה מלאה ומתוך הבנת השלכות ההסכם.

מנגנון אישור ההסכם תלוי במועד כריתתו: אם ההסכם נערך לפני הנישואין או במהלך טקס הנישואין, רשאים בני הזוג לאשרו בפני נוטריון או בפני רושם הנישואין (למשל, בבית הדין הרבני בעת סידור החופה) במקום בבית המשפט. לעומת זאת, הסכם שנחתם לאחר הנישואין, ניתן לאשר רק בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין דתי בעל סמכות (למשל, בית הדין הרבני ליהודים). כך או כך, האישור הרשמי הוא תנאי הכרחי לתוקפו של ההסכם. מטרת דרישה זו היא "להבטיח קיומה של גמירות דעת מצד שני בני הזוג, ולמנוע תופעות לא רצויות המתלוות לכריתת ההסכם בין בני זוג", כלומר למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג לא הבין את מה שהוא חתם עליו, הוטעה או אולץ לחתום תחת לחץ. לכן, בית המשפט (או הנוטריון) מחויב להסביר לבני הזוג את משמעות הוראות ההסכם ולוודא ששניהם חתמו בהסכמה חופשית ומתוך הבנה מלאה. רק לאחר מכן יינתן אישור פורמלי, ההופך את ההסכם למסמך בעל תוקף משפטי מחייב, שגובר על הוראות החוק בדבר איזון המשאבים.

נקודה פרוצדורלית חשובה: בעת אישור ההסכם בבית המשפט, שני בני הזוג אמורים להתייצב אישית בפני השופט. כיום התקנות מאפשרות במקרים מסוימים להסתפק בהתייצבות עורך דין מטעמם (באישור מראש), אך בעבר נדרשה הופעת שני בני הזוג עצמם. חוסר התייצבות של אחד הצדדים עלול להצביע על פגם בהליך האישור. לדוגמה, במקרה שבו אושר הסכם ממון בשנת 1988 ללא נוכחות האישה בדיון הסופי, נקבע בדיעבד שפגם זה (בצירוף פגמים נוספים) מצדיק את ביטול תוקף ההסכם.

מה נחשב "הסכם ממון", הבחנה בין הסכם כולל להסדרים פרטניים

חוק יחסי ממון מגדיר "הסכם ממון" בתור הסכם בין בני זוג הצופה את פני העתיד, כלומר, הסכם שנועד לקבוע את האופן שבו יחולק ויאוזן ביניהם רכושם במקרה של פרידה או מוות. בהתאם לכך פיתחה הפסיקה מבחן: לא כל הסכם רכושי בין בני זוג ייחשב אוטומטית להסכם ממון לפי החוק. אם בני זוג עורכים ביניהם במהלך חיי הנישואין הסכמה בנוגע לנכס מסוים או להתנהלות כספית שוטפת, ייתכן שהסכם כזה אינו דורש אישור פורמלי לפי חוק יחסי ממון. למשל, בני זוג יכולים להסכים ביניהם על הפרדה בחשבונות הבנק לצרכים יומיומיים, או על שיוך נכס מסוים לאחד מהם, מבלי שהתכוונו להסדיר בכך את סיום הנישואין. הסכמים "אינטימיים" במסגרת החיים הרגילים, שאינם מכוונים לתרחיש פרידה עתידי, לא ייחשבו להסכמי ממון כמשמעותם בחוק.

בהתאם להבחנה זו, פסק בית המשפט העליון כי "כאשר ההסכמה (בין בני הזוג) היא לגבי נכס ספציפי, מדובר באינדיקציה לכך שאין זה 'הסכם ממון' לפי החוק". כך למשל, אם בני זוג (שכפופים לחוק) סיכמו בהתנהגות או בכתב שנכס פלוני יהיה משותף, למרות אי-צירוף נכסים אחרים, ייתכן שייחשב הדבר להסכמה חוזית נקודתית במסגרת חיי הנישואין, ולא כהסכם ממון מקיף שדורש את אישור הערכאה. לעומת זאת, הסכם שמטרתו המובהקת היא לקבוע את מכלול יחסיהם הממוניים בעת גירושין, דהיינו חלוקת כלל הרכוש והחובות, נכנס לגדר "הסכם ממון" לפי החוק, וחל עליו מלוא הפורמליזם (כתב + אישור). בתי המשפט הדגישו שמטרת הבחנה זו למנוע מבני זוג לעקוף את דרישת האישור באמצעות ניסוח הסכמים פרטניים-לכאורה. במקרה שהוסכם רק על נכס בודד, ניתן לטעון שלא מדובר בהסדר מקיף, ולכן אין צורך באישור; אך אם למעשה אותה הסכמה משקפת חלק מהבנות כוללות על הפרדת רכוש במקרה של פרידה, היא תיחשב להסכם ממון לכל דבר, וטעונה אישור.

חשוב להכיר גם את סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון, המתיר לבני זוג להסכים בכתב כי נכס מסוים לא יאוזן ביניהם, גם בלי לערוך "הסכם ממון" פורמלי. כלומר, החוק עצמו מאפשר חריג נקודתי: בני זוג יכולים לחתום ביניהם על מסמך שבו הם מחריגים נכס ספציפי מהשיתוף, ובמקרה כזה אותו נכס לא ייכלל באיזון המשאבים בעת גירושין. לדוגמה, ניתן להסכים בכתב שנכס נדל"ן מסוים יישאר רק של אחד מבני הזוג, או שעסק שהוקם ע"י אחד הצדדים לא יחולק. הסכמה בכתב כזו תקפה אף ללא אישור בית משפט, מכוח לשון החוק. ואכן, הפסיקה גורסת שבני זוג רשאים "להתנות על החוק" גם באמצעות הסכם חלקי לגבי נכסים מוגדרים, ללא צורך באישור, ובלבד שהדבר נעשה בהסכמה מודעת ובכתב. יחד עם זאת, מומלץ לנקוט זהירות: כאשר מבקשים לשנות את המשטר הרכושי באופן מהותי (מעבר לחריגת נכס בודד), עדיף להסדיר זאת בהסכם ממון כולל ומאושר כדין, כדי למנוע מחלוקות עתידיות על תוקף ההסכמות.

לבסוף, מה הדין אם בני זוג ערכו הסכם ממון אך לא טרחו לאשרו כנדרש? חוקית, ללא האישור, ההסכם "לא ייחשב כהסכם ממון בהתאם לחוק". במצב כזה ברירת המחדל (איזון משאבים) נותרת בתוקף. עם זאת, אין פירוש הדבר שההסכם בטל מכל וכל: ייתכן שהוא ייחשב הסכם חוזי תקף לפי דיני החוזים הרגילים, המחייב את הצדדים ביניהם. אכן, בתי המשפט פיתחו דוקטרינה שלפיה "בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו, מוקנה לו ככלל תוקף מכוח עקרונות תום הלב, ההשתק והמניעות". למשל, במקרה שבו בני זוג חתמו על הסכם ממון ולא אישרו אותו בבית משפט, אך במשך שנות נישואיהם פעלו בדיוק לפי ההסכם וחילקו את רכושם בהתאם, בית המשפט עשוי לכבד בדיעבד את ההסכמות ולאכוף אותן, כדי למנוע חוסר צדק. בפסק דין בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית (2009) אושר למעשה הסכם כזה בדיעבד, משום ששני הצדדים קיימו אותו לאורך זמן בהסתמך עליו. מנגד, אילו אחד הצדדים היה מתכחש להסכמות בטרם בוצעו, בהעדר אישור ייתכן שההסכם לא היה נאכף. בשורה התחתונה, אין תחליף לאישור כדין. אם בני זוג חתמו על הסכם ממון ולא אימתו אותו בפני גורם מוסמך, הם חשופים לסיכון שההסכם לא יוכר בעת מחלוקת משפטית. ההמלצה החד-משמעית היא להשלים תמיד את הליך האישור הרשמי, ולא להסתפק ב"סמוך על סמוך".

ידועים בציבור והסכמי ממון: מה קורה כשמתחתנים?

חשוב להבחין בין זוגות נשואים (או העומדים להינשא) לבין ידועים בציבור, בני זוג החיים יחד ללא נישואין רשמיים. חוק יחסי ממון חל רק על בני זוג נשואים או מי שמתעתדים להינשא בעתיד הקרוב. זוג ידועים בציבור יכול בהחלט להסדיר את יחסיו הכלכליים באמצעות הסכם חיים משותפים (לעיתים מכונה "הסכם זוגיות"), שהוא למעשה חוזה אזרחי. הסכם כזה אינו דורש אישור שיפוטי לפי חוק יחסי ממון, אך ניתן (ורצוי) לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה מכוח סמכותו הכללית לאשר הסכמים בענייני משפחה. אישור בית משפט להסכם בין ידועים בציבור מעניק לו תוקף של פסק דין, למרות שלא הייתה חובה פורמלית לכך.

השאלה המעניינת היא: מה קורה כאשר זוג ידועים בציבור שערך ביניהם הסכם ממון/חיים משותפים מחליט כעבור זמן להינשא? האם ההסכם הקודם "סוחב" וממשיך לחול בנישואין, או שיש לערוך הסכם חדש? סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית המשפט לאחרונה. ההלכה שנקבעה היא ש-כאשר ההסכם נערך בתקופה בה בני הזוג חיו כידועים בציבור ולא התכוונו להינשא בעתיד הקרוב, הוא אינו נחשב "הסכם ממון" לפי החוק ברגע שהם נישאים. במילים אחרות, מעמד הנישואין הוא שינוי מהותי, וההסכם הקודם (שאושר מכוח סמכות כללית) לא יכול לבוא במקום עריכת הסכם ממון רשמי ואישורו תחת חוק יחסי ממון. בפסק דין מבית המשפט לענייני משפחה משנת 2023 צוין ש"מתן תוקף להסכם שהסדיר את יחסי הממון בין בני זוג ידועים בציבור במהלך חייהם ככאלה, גם על תקופת חייהם כנשואים... הוא צעד אחד יותר מדי", צעד העוקף את ההסדר הנורמטיבי שקבע החוק. עוד הוסבר שקיימים הבדלים מהותיים בין זוגיות ללא נישואין (שניתנת לסיום מיידי ובחופשיות, "היום כן מחר לא") לבין נישואין המחייבים הליך רשמי לסיום הקשר. לכן ראוי שלא "לערבב תחומים" על ידי ניסיון לקבע בהינף אחד של הסכם את זכויות הצדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. המסקנה: בני זוג שערכו הסכם כידועים בציבור ובחלוף זמן נישאו, מוטב כי יאשררו או יערכו הסכם חדש לאחר הנישואין (ולהביאו לאישור לפי חוק יחסי ממון). אחרת, עלול אחד מהם לטעון שההסכם הישן אינו תקף במסגרת הנישואין. ואכן, באותו מקרה שנדון ב-2023 קבע בית המשפט שעל בני הזוג לאשר מחדש את ההסכמות כרשמיות, משום שההסכם הישן לא היה בתוקף אוטומטי לאחר החתונה.

יצוין כי מצב שונה הוא כאשר ידועים בציבור כבר התכוונו להתחתן בעת חתימת ההסכם (למשל היו מאורסים), אז יכול ההסכם להיחשב כהסכם ממון קדם-נישואין, וכבר מלכתחילה לאשרו לפי חוק יחסי ממון (אצל נוטריון או רושם נישואין). בסיטואציות גבוליות, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי פרטני. באופן כללי, זוגות ידועים בציבור שאינם בטוחים בתוכניות הנישואין שלהם, יכולים לערוך הסכם חיים משותפים לעת עתה, אך אם וכאשר יחליטו למסד הקשר, חשוב לזכור לעדכן ולרענן את ההסכם במסגרת נישואין כדין. התעלמות מכך עלולה ליצור "חור משפטי" בבוא העת.

מה כולל הסכם ממון וכיצד מעצבים אותו?

הסכם ממון טוב הוא הסכם "תפור לפי מידה" לצרכים ולנסיבות של בני הזוג. אין שני זוגות שזהים מבחינת מערך הנכסים, ההכנסות, הציפיות לעתיד והדינמיקה ביניהם, ולכן גם הסכמי הממון יכולים להשתנות במידה רבה. עם זאת, ישנן תבניות וסעיפים נפוצים שמרבית ההסכמים כוללים, לרבות:

• הגדרת הנכסים והחובות של כל צד: בתחילת ההסכם נהוג לכלול רשימה או הצהרה של הנכסים העיקריים שכל צד מביא עמו (חשבון בנק, דירה, רכב, השקעות, עסק וכדומה), וכן חובות קיימים אם יש. מטרת ההגדרה היא שקיפות, כך שני הצדדים יודעים בדיוק מה בסיס הרכוש של כל אחד בנקודת הנישואין. לעיתים נכתב מפורשות שנכסים אלו יישארו של בעליהם ללא חלוקה במקרה גירושין.

• חלוקת רכוש עתידי שנצבר במהלך הנישואין: זהו לב ההסכם. בני הזוג קובעים כיצד יחולקו הנכסים שייצברו מכאן ולהבא. למשל, אפשר להסכים על שיתוף מלא, שכל נכס שיירכש יחד (או אף בנפרד) במהלך הנישואין יחולק חצי-חצי. לחלופין, אפשר להסכים על הפרדה רכושית מלאה, שכל צד ישמור לעצמו רכוש שנרשם על שמו, ללא כל זכויות לצד השני. יש זוגות שבוחרים במודל ביניים: שיתוף חלקי. למשל, הכנסות שוטפות של שניהם ישמשו למשק הבית המשותף, אך נכסים גדולים (נדל"ן, עסק) שרשומים על שם אחד יישארו שלו. לחלופין, הסכמה שרווחי קריירה של כל אחד הם שלו, אבל נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג יהיו משותפים. כל הסדר הוא לגיטימי, כל עוד שניהם מבינים ומסכימים לו. כך למשל בפסק דין עמ"ש 949-03-23 (מחוזי ת"א, 2024) נדון הסכם ממון שבו הוסכם שכל נכס שיירשם על שם הבעל במהלך הנישואין יישאר בבעלותו הבלעדית, וכל נכס על שם האישה, שלה, ורק נכסים שיירשמו במשותף יחשבו משותפים. בית המשפט אישר שהסדר כזה תקף לגמרי, ולא נתן לאישה חלק בבית המגורים או בחברות של הבעל לאחר הגירושין, משום שההסכם בין הצדדים שלל במפורש שיתוף בנכסים הללו. דוגמה זו ממחישה כיצד ניתן לעצב הסדר רכושי התפור למידות הצדדים.

• התייחסות לנכסים עסקיים ולזכויות סוציאליות: אם למי מהצדדים יש חברה, שותפות עסקית, סטארט-אפ, מקצוע חופשי עם מוניטין, פנסיה נצברת, אופציות וכדומה, מומלץ להתייחס לכך בהסכם. ניתן לקבוע האם בני הזוג יחלקו בערכם במקרה פרידה או לא. בהסכמים רבים נהוג לקבוע שנכסי קריירה וכספי פיצויי פיטורין או תגמולים סוציאליים, כל צד שומר את שלו. כמובן, יש זוגות המחליטים אחרת (למשל ששני בני הזוג שותפים בעסק משפחתי, ואז ההסכם יסדיר את חלקו של כל אחד).

• חשבון בנק משותף ונפרד: הסכם ממון יכול לקבוע האם בני הזוג מנהלים חשבון משותף שממנו יממנו את צרכי הבית, וכן האם כל אחד שומר גם חשבון אישי. נושא זה חשוב בעיקר כשיש פערי השתכרות משמעותיים, הצד המרוויח עשוי לרצות להגביל את היקף השיתוף בכספים.

• חלוקת חובות והתחייבויות: ההסכם יכול לקבוע שכל חוב שצד צובר על שמו (הלוואה, חובה בחשבון, התחייבות עסקית) יהיה שלו בלבד ולא יחולק. לחלופין, אפשר להסכים על אחריות משותפת לחובות מסוימים (למשל משכנתה על דירה משותפת).

• מזונות בן/בת זוג: במסגרת גירושין, ייתכן שחלה חובת תשלום מזונות בין בני הזוג (בדרך כלל מזונות אישה עד סידור הגט בדין הדתי, ותשלום איזון לאורך תקופת הגירושין). בהסכם ממון ניתן לקבוע וויתור או הצהרה שלא יהיו תביעות מזונות אישה, או לחילופין הצהרה על סכום מוסכם שישולם. אולם, יש להבחין: מדובר במזונות בן/בת זוג, ולא במזונות ילדים (על כך בהמשך).

• חלוקה במקרה מוות, קשר בין הסכם ממון לצוואה: הסכם ממון יכול להתייחס גם לתרחיש של פטירת אחד מבני הזוג, אם כי צריך להיזהר מלחרוג לעבר דיני הירושה. על-פי חוק הירושה, בן זוג זכאי אוטומטית לרשת מחצית מעיזבון בן זוגו (אם יש ילדים משותפים, למשל), אלא אם קיימת צוואה. בני זוג לעיתים משתמשים בהסכם ממון כדי להבטיח לבן הזוג הנותר נכסים מסוימים במקרה מוות, או כדי לשלול ירושה בחלק מנכסים. חשוב לדעת: קיימת מחלוקת משפטית האם הסכם ממון יכול לכלול הוראות רכושיות שיכנסו לתוקף לאחר המוות. ההלכה כיום מאפשרת, בתנאים מסוימים, לתת תוקף בחוזה להסדרים שאחרי המוות, במיוחד כשמדובר בהסדרת זכויות בנכסים משותפים. אולם, כדי לחתור לביטחון משפטי, עדיף לערוך צוואה מסודרת בנוסף להסכם הממון, ולא להסתמך רק על ההסכם לעניין הורשת רכוש. בתי המשפט פסקו שלא ניתן "לעקוף" את דרישות חוק הירושה דרך הסכם ממון, ואם בני זוג רוצים לשלול זה מזו ירושה או להעניק מראש נכסים מסוימים, עליהם לעשות זאת בצוואות תואמות. לכן, ברוב המקרים ההסכם יכלול סעיף כללי שלפיו הוא אינו גורע מזכויות לפי הירושה, ובמקביל בני הזוג יסדירו בצוואות את שיוך הנכסים לאחר אריכות ימיהם.

מה אסור לכלול בהסכם ממון? החוק והפסיקה קובעים שישנם נושאים שהסכם ממון לא יכול להסדיר באופן מחייב, משום שהם סותרים את תקנת הציבור או חורגים מסמכות ההסכם:

• ענייני משמורת ילדים וסדרי ראייה: בני זוג אינם רשאים לקבוע בהסכם ממון מי יקבל משמורת על הילדים או איך יחולקו זמני השהות שלהם במקרה גירושין. עניינים אלו מוכרעים לפי טובת הילדים על-ידי בית משפט לענייני משפחה בעת הצורך, וכל סעיף חוזי הסותר את טובת הילד, בטל מעיקרו. הורים יכולים לכל היותר לציין את כוונתם לשיתוף פעולה בהמשך, אך לא לקבוע חלוקה מחייבת של המשמורת.

• מזונות ילדים: זכותם של ילדים לקבל מזונות מהוריהם היא זכות שלהם (עצמאית), וההורים אינם יכולים לוותר עליה מראש בחוזה ביניהם. סעיף בהסכם ממון הקובע למשל "האם מוותרת על מזונות הילדים", אינו תקף. בית משפט ימחק סעיף כזה או יראה בו חסר תוקף. מזונות ילדים חייבים להיקבע לפי צרכי הילד וטובת הילד בעת הגירושין בפועל, ולא ניתן לנשל ילד מזכות זו מראש.

• חלוקת עבודות בית או התנהגות אישית: הסכם ממון לא נועד (ולא יכול לאכוף) הסדרים שאינם כלכליים. אם בני זוג יכתבו בהסכם מי ישטוף כלים ומי יקפל כביסה, זו הבנה מוסרית ביניהם ולא חוזה אכיף בבית משפט. סעיפים "לא ממוניים" בהסכם ייחשבו לכל היותר כהצהרת כוונות. בתי המשפט ציינו מפורשות שהסכם ממון "לא יכול לקבוע הסדרים שאינם כספיים, כגון מי יבצע עבודות ניקיון", ואם יש נסיונות לכלול תנאים כאלה, הם פשוט יתעלמו מהם.

• התניית גירושין או ענישה אישית: הסכמי ממון גם לא יכולים לכלול קנסות "עונשיים" על התנהגויות אישיות (למשל, קנס על בגידה). אמנם ניתן מבחינה חוזית להסכים על "פיצוי מוסכם" לצד הנפגע במקרה של הפרת ההסכם, אך כשהדבר חורג לעניינים אישיים ולא רכושיים, בתי המשפט יגלו ספקנות באכיפה. כמו כן, הסכם ממון לא יכול לכפות על צד להעניק גט או לוותר על גט, נושא סידור הגט נמצא בסמכות בתי הדין הדתיים ובהסכמה חופשית. סעיף שכביכול קובע "בגידה תוביל לגירושין ומזונות מוגדלים" עשוי להיחשב בלתי אכיף.

באופן כללי, כל הוראה בלתי חוקית או הנוגדת את תקנת הציבור, דינה בטלות. במקרה שיש בהסכם הממון סעיף פסול (למשל ויתור על מזונות ילדים), מה יעשה בית המשפט? בדרך כלל, בית המשפט יבטל את אותו סעיף ספציפי וישאיר את שאר ההסכם בתוקף. רק אם הסעיפים הפסולים מהווים חלק מרכזי ובלתי נפרד מההסכם, ייתכן וההסכם בכללותו ייחשב בטל או בלתי ניתן לאכיפה. זאת ועוד: בתי המשפט מוסמכים לפרש סעיפים באופן מצמצם כדי להציל אותם מבטלות. לכן, ניסוח ההסכם חייב להיעשות בזהירות רבה, בלשון משפטית ברורה, כדי למנוע סעיפים עמומים או בעייתיים.

עורך דין להסכם ממון, תפקידו וחשיבות הייעוץ המשפטי

כפי שניתן לראות, הכנת הסכם ממון דורשת הבנה גם בתחום הדין האזרחי-חוזי וגם בדיני המשפחה והירושה. זוהי פעולה משפטית מורכבת, בעלת השלכות כבדות משקל על עתידם הכלכלי של בני הזוג. מסיבה זו מומלץ מאוד שכל אחד מבני הזוג יקבל ייעוץ עצמאי של עורך דין טרם החתימה. התייעצות עם עורך דין מומחה להסכמי ממון תבטיח כי הזכויות של כל צד מוגנות, וכי שני בני הזוג מבינים באופן מלא את ההסכם. ללא ייעוץ, קיים סיכון שצד אחד לא יבין ויוותר על זכויות מהותיות. למעשה, בבתי המשפט כבר הבהירו שייצוג משפטי בהסכמי ממון הוא גורם קריטי: השופט (בדימוס) יעקב טירקל אף ציין כי בענייני משפחה "יש לייחס משקל רב ... לחשיבות הייצוג על ידי עורך דין בהליכים בענייני משפחה".

עורכת הדין מאיה רוטנברג, מומחית לדיני משפחה וגירושין, מבהירה כי עורך דין הבקיא בהסכמי ממון ידע לשאול את בני הזוג את השאלות הנכונות, להעלות נקודות שאולי לא חשבו עליהן, ולהציע פתרונות יצירתיים בהתאם למצבם. תפקידו של עורך הדין הוא גם לוודא שההסכם יעמוד בדרישות החוק, שהנוסח יהיה ברור, שהחתימות יהיו כדין, ושכל ההליכים (כמו אישור נוטריוני או הגשה לבית המשפט) יתבצעו כהלכה. עורך דין להסכם ממון יבצע עבורכם את הפעולות הבאות:

• בירור רצונות הצדדים וייעוץ על האפשרויות: בשלב הראשון יקיים עוה"ד פגישה עם בני הזוג, יברר אילו נכסים וכלכלות עומדים על הפרק, ומה כל צד מעוניין להשיג (לדוגמה, שמירת דירת ירושה במשפחה). על בסיס זאת ייעץ על סוגי ההסדרים האפשריים והשלכותיהם.

• טיוטת ההסכם וניסוח משפטי מדויק: עוה"ד יערוך טיוטה הכוללת את כל הסעיפים הדרושים, מהגדרות הנכסים, עבור דרך מנגנוני החלוקה, ועד סעיפים מיוחדים כמו סודיות, שינוי נסיבות, סנקציות על אי-גילוי מידע וכדומה. הניסוח חייב להיות חד-משמעי כדי למנוע פרשנויות סותרות.

• וידוא גילוי מלא והוגנות: עורך דין מקצועי ידאג שכל צד יפרוש גילוי נרחב על נכסיו והכנסותיו במסגרת ההסכם. העלמת מידע עלולה בעתיד לשמש עילה לביטול ההסכם בטענת הטעיה. לכן, שלב משלים הוא סעיף הצהרת גילוי בו כל צד מאשר שידוע לו מצבו הכלכלי של האחר. שקיפות זו קריטית לתוקף ההסכם.

• הכנת ההסכם לאישור בבית המשפט/נוטריון: עורך הדין ידריך את בני הזוג מה עליהם לומר ולעשות במעמד האישור. מטרתו לוודא ששניהם מבינים היטב כל סעיף (כדי שיוכלו לאשר זאת בבית המשפט). כמו כן, הוא ידאג לצרף כל מסמך נדרש (למשל תרגום נוטריוני אם אחד הצדדים לא דובר עברית).

• מניעת עילות לביטול בעתיד: אולי החשוב מכל, עורך דין מנוסה יחשוב קדימה ויבטיח שההסכם לא יכלול פגמים שיוכלו לתקוף אותו מאוחר יותר. הוא יוודא שלא היה כפייה או ניצול, שההסכם סביר בנסיבות ולא מקפח בצורה קיצונית, שהצדדים חתמו מרצון ללא לחץ זמנים (מומלץ לא לחתום ברגע האחרון לפני החתונה!), ושכל צד ideally מיוצג או לפחות היה לו זמן להתייעץ. צעדים אלה נועדו לחסום טענות עתידיות בדבר עושק, תרמית או חוסר הבנה, אותן טענות שבעקבותיהן בתי משפט לעיתים מבטלים הסכמי ממון.

הבה נשוב ונדגיש: הסכם ממון שקיבל אישור וסוכם בהליך תקין הופך לפסק דין מחייב. ביטולו של הסכם כזה לאחר מכן הוא משימה קשה ביותר, בתי המשפט נמנעים מלפתוח הסכמים שאושרו, אלא בנסיבות חריגות וכאשר צפים פגמים מהותיים (כדלקמן). לכן השקעה בייעוץ ובליווי משפטי בעת עריכת ההסכם היא קריטית. היא מבטיחה שהסכמתכם החופשית תזכה לתוקף איתן, ושלא תותירו פרצות שיאפשרו התנערות ממנה בעתיד.

באילו מקרים יבטל בית המשפט הסכם ממון? (פגמים ועילות לביטול)

כאמור, לאחר אישורו, הסכם ממון מקבל תוקף של פסק דין. בתי המשפט מייחסים משקל כבד לעיקרון סופיות הדיון ולכיבוד הסכמים, במיוחד בתחום המשפחה, על מנת לשמור על ודאות וציפיות הצדדים. לכן, ביטול הסכם ממון תקף הוא בגדר חריג שבחריגים. יחד עם זאת, דיני החוזים הכלליים חלים גם כאן: אם מתגלה שההסכם נחתם תחת פגם יסודי בכריתה (כגון כפייה, עושק, הטעיה, טעות בכדאיות וכו'), או שבני הזוג בהתנהגותם לאחר מכן ביטלו מכללא את ההסכם, בית המשפט רשאי לבטל את ההסכם, כולו או חלקו, כדי למנוע עיוות דין. בפסק הדין המנחה ע"א 442/83 קם נ' קם הדגיש העליון שיש לאזן בין סופיות ההסכם לבין עשיית צדק, כאשר אכיפת ההסכם "הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין". במילים אחרות, לא בנקל יתערב בית המשפט, אבל במקרים קיצוניים, הוא יתיר חריגה מהכלל לטובת הצדק.

טבלת השוואה: פסקי דין נבחרים בנוגע לתוקף הסכמי ממון

להלן מספר פסקי דין ודוגמאות מנוגדות, המדגימים מתי הסכמי ממון נאכפו ככתבן וכלשונן, ומתי, במצבים חריגים, בוטלו או שונו על ידי בתי המשפט:

כפי שעולה מן הטבלה, בתי המשפט ברוב המוחלט של המקרים יאכפו הסכמי ממון ככתובים. רק במקרים מיוחדים ונדירים יבוטל הסכם, וזאת כאשר קיימות ראיות ברורות לכשלים חמורים בהסכם או בנסיבות חתימתו. למשל, ניצול בוטה של צד מוחלש, הסתרת מידע מהותי, הפרת חובת תום הלב באופן זועק, או שינוי נסיבות קיצוני ובלתי צפוי לאחר החתימה (כגון חזרה לחיים משותפים בניגוד להוראות ההסכם). גם אז, בתי המשפט נוקטים גישה זהירה: הם יבטלו הסכם ממון רק אם אין מוצא צודק אחר. נטל ההוכחה על הטוען לביטול הוא גבוה במיוחד, ובפרט כאשר אחד הצדדים כבר הלך לעולמו, הנטל כבד עוד יותר בשל הקושי הראייתי.

הדרך הטובה והנכונה היא למנוע מראש מצבים של תקיפת ההסכם. זאת עושים באמצעות הקפדה בעת עריכת ההסכם, גילוי מלא, ייצוג הולם, מתן זמן לחשוב, הימנעות מלחץ רגע אחרון לפני חתונה, ניסוח הוגן ולא חד-צדדי באופן קיצוני. הסכם ממון שנערך בהגינות ובמקצועיות, ואושר כחוק, הוא מסמך יציב ביותר שכמעט בלתי אפשרי לתוקפו בעתיד. הוא ישרת את בני הזוג כפי שהתכוונו וישמור על זכויותיהם, ולכן המאמץ הכרוך בעריכתו בהחלט מצדיק את עצמו.