דחיית טענה לביטול הסכם ממון מחמת התנהגות | פס"ד (עמ"ש 40874-09-23)

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (כב' הש' י. גרינוולד-רנד)  מיום 12/7/2023, במסגרתו קבע בית המשפט את זמני השהות של ילדי הצדדים עמם (תלה"מ 57555-07-19), את שיעור חיובו של המערער במזונותיהם ובהוצאותיהם של הקטינים וכן הורה על השבת הוצאות רפואיות ששולמו על ידי המשיבה בהריון ובלידה (תלה"מ 9000-01-20; ותלה"מ 16725-06-20), והכריע במחלוקות רכושית בין הצדדים, תוך שהוא קובע כי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים ואשר אושר כדין נזנח על ידם והם אימצו התנהלות שיתופית ביחס לכלל רכושם(תלה"מ 9039-01-20).

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו ביום 26/2/2009 ואולם באוקטובר 2018 עזב המערער את בית הצדדים אחר קרע שנגלע ביניהם. לצדדים שלושה ילדים קטינים ילידי 12/11; 12/14 ו- 03/19 (להלן – הקטינים ).

2. עוד קודם לנישואיהם, ביום 1/2/2009 , חתמו הצדדים על שני הסכמים - הסכם לכבוד הדדי והסכם ממון. להלן נדרש לעניינו של הסכם הממון (איש מהצדדים לא עתר לסעדים בשל ההסכם לכבוד הדדי), המסדיר את זכויותיהם בנכסים שנרכשו עובר לנישואיהם ובהשבחות נכסים אלו (להלן – הסכם הממון ). הסכם הממון אושר כדין על ידי נוטריון. ביום 1/10/2018 חתמו הצדדים על הסכם נוסף – הסכם גירושין ואולם התנו את תוקפו אך ורק באם המשיבה תפסיק את הריונה עם ילדם השלישי (להלן – הסכם הגירושין ).

3. בית משפט קמא נדרש למספר תביעות שהוגשו על ידי הצדדים ובכללם –

א. תביעת מזונות הקטינים שהוגשה על ידי המשיבה (תלה"מ 9000-01-20; להלן – תביעת המזונות )

ב. תביעה בעניין אחריות הורית וזמני שהות שהוגשה על ידי המערער (תלה"מ 57775-07-19; להלן – תביעת זמני שהות )

ג. תביעה להחזר הוצאות בגין הקטינים ובגין הוצאות הריון הקטינה 3, שהוגשה על ידי המשיבה (תלה"מ 16725-06-20; להלן – תביעת ההשבה )

ד. תביעה רכושית לפירוק שיתוף ואיזון משאבים שהוגשה על ידי המשיבה (תלה"מ 9039-01-20; להלן – התביעה הרכושית )

ההליכים הרלבנטיים בבית משפט קמא

4. כפי שצויין בפסק דינו של בית משפט קמא, בראשית ההליכים שילם המערער למשיבה בגין מזונותיהם הזמניים של הקטינים סך של 2,800 ₪ לחודש בתוספת מחצית מדור ומחצית הוצאות אחזקת מדור.

ביום 5/5/2020, הורה בית משפט קמא על הגדלת המזונות הזמניים לסך של 3,800 ₪, בתוספת מחצית מדור והוצאות אחזקת מדור, וכן מחצית הוצאות בריאות וחינוך. ביום 9/8/2020 , בעקבות מגפת הקורונה והפגיעה בשכרו של המערער, בוטל חיובו של המערער בהוצאות אחזקת המדור.

המערער עתר להפחתה נוספת בשיעור חיובו במזונות הזמניים, ואולם בקשתו נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 19/10/2021 .

5. ביום 28/2/2023 הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות לעניין השימוש בבית המגורים הרשום על שמם בחלקים שווים, ובמסגרתן הסכימו אף באשר לשיעור חיובו של המערער במזונות זמניים עד למועד עזיבתה של המשיבה את הדירה. בתמצית הוסכם כי המשיבה תוכל להמשיך להתגורר בבית המגורים, יחד עם הקטינים, למצער עד ליום 15/8/2026, ולאחר מכן יוכל כל אחד מהצדדים לדרוש מהצד השני, בכל עת, את מכירת הבית. במהלך תקופה זו יעמוד שיעור חיובו של המערער בגין מזונותיהם הזמניים של הקטינים על סך של 2,000 ₪ לחודש. ואלו עיקרי ההסכם שאושר -

6. נוכח ההסכם הנזכר נותר לבית משפט קמא להכריע בסוגיית זמני השהות; באשר לשיעור המזונות לאחר עזיבת המשיבה את בית המגורים; בסוגיית השבת הוצאות העבר בגין הקטינים; ובמחלוקת הרכושית בין הצדדים שעיקרה - האם יש לאזן את רכוש הצדדים באופן שווה, כטענת המשיבה, אשר טענה כי אין לקיים את הוראות הסכם הממון עקב זניחתו על ידי הצדדים בהתנהגותם, או שיש לקיים את הוראות הסכם הממון כלשונן עת אלו קובעות, בין השאר, כי כל צד יהא הבעלים של רכוש הרשום על שמו, וביחס לרכוש הרשום על שם שני הצדדים בהתאם להוראות הסכם הממון בסעיפים 4 ו- 6 לו.

פסק דינו של בית משפט קמא

7. פסק דינו של בית משפט קמא נפרס על פני 67 עמודים (!) ואנו נבקש לעמוד על עיקריו בצפורן הזרת.

סוגיית זמני השהות עם הקטינים

8. בכל הקשור לחלוקת זמני השהות אימץ בית משפט קמא את המלצות רשויות הרווחה, וקבע כי הקטינים ישהו עם המערער לרבות לינה פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד למוצאי שבת, היינו, חמישה ימים מתוך 14 יום. ביחס לסוגיה זו לא הוגש ערעור.

סוגיית מזונות הקטינים

9. בית המשפט העריך את צרכי כל אחד מהקטינים בשיעור של 2,250 ₪ לחודש. את השתכרות המערער העריך בשיעור של 26,500 ₪ לחודש ואת השתכרות המשיבה בשיעור של 14,000 ₪ לחודש. בית המשפט הוסיף ומצא כי עיקר נטל הגידול של הקטינים, כמו גם, הנשיאה בהוצאותיהם, מוטל על שיכמה של המשיבה ובנסיבות אלו חייב את המערער במזונות הקטינים בשיעורים הבאים –

א. מיום הגשת התביעה עד לחודש פברואר 2023 – כפי פסיקת המזונות הזמניים מיום 5/5/2020– היינו 3,800 ₪ לחודש בצירוף מחצית הוצאות מדור ומחצית הוצאות בריאות וחינוך.

ב. מחודש פברואר 2023 ועד לעזיבת המשיבה את בית המגורים , ובהתאם להסכמות הצדדים מיום 28/2/2023– 2,000 ₪ בצירוף מחצית הוצאות חינוך ובריאות.

ג. ממועד עזיבת המשיבה את בית המגורים , סך של 3,800 ₪ בצירוף מחצית הוצאות מדור ושכירתו וכן 70% מההוצאות הרפואיות והחינוכיות של הקטינים.

סוגיית השבת ההוצאות

10. בעניין זה עתרה המשיבה לחיוב המערער, באופן רטרואקטיבי, בתשלום הוצאות עבר בגין צרכי הקטינים לתקופה שבין עזיבתו את בית המגורים, ביום 17/10/2018 , ועד חיובו במזונות זמניים לפי החלטה מיום 5/5/2020 . בית המשפט מצא כי עיקר טענותיה של המשיבה לעניין זה לא הוכחו כדבעי ולא הוכח כי קיים פער בין המזונות ששולמו על ידי המערער להוצאות שהוצאו בפועל, בצד זה מצא כי הוכחו ההוצאות שהוצאו על ידי המשיבה לצורך בדיקות הריון הנוגעות להריונה האחרון והורה על חיוב המערער במחצית מהוצאות אלו.

הסוגיה הרכושית

11. כאמור בתביעתה הרכושית עתרה המשיבה למתן צו הצהרתי, לפיו הרכוש נושא התביעה, ובכללו – בית המגורים הרשום על שם שני בני הזוג; חסכונות שנפתחו במהלך תקופת הנישואין; קרנות השתלמות; מניות בחברות קוואלקום וב"מיטב דש" הרשומות על שם המערער; חשבונות העו"ש; זכויות בשתי חברות סטארט אפ הרשומות על שם המערער – הוא בגדר רכוש משותף אותו יש לאזן בין הצדדים וכי אין להתחשב בהוראות הסכם הממון אשר נזנחו ולא קוימו כלל על ידי הצדדים שנהגו בכלל הרכוש בשותפות מלאה וללא הפרדה, לרבות שימוש שעשתה המשיבה בסיסמת חשבון של המערער לצורך העברת כספים לחשבון המשותף וכיוצ"ב.

המערער טען מנגד כי בין הצדדים יש הסכמות ברורות המעוגנות בהסכם הממון שאושר כדין, והסכם הממון לא בוטל מעולם. הסכם הממון מורה על משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים, כאשר כל אחד מהם בעלים של הזכויות הרשומות על שמו. כמו כן, על פי הוראות הסכם הממון גם אם נרשם נכס על שם הצדדים יחדיו יש לבחון מה הייתה השקעתו של כל אחד מהצדדים בנכס לצורך קביעת יחס הבעלות בו. מתוך שכך טען המערער, כדוגמה, כי עיקר ההשקעה הכספית בבית המגורים הייתה מכספים השייכים לו, לפיכך יש לייחס לו 65% מהזכויות בבית.

12. בית המשפט קיבל לעניין זה את טענות המשיבה, וקבע כי הצדדים זנחו למעשה את הסכם הממון שנחתם ביניהם וכי הנהיגו משטר של שיתוף כלכלי מלא במהלך תקופת נישואיהם. בית המשפט קבע כי החל מתחילת הנישואין התנהלו הצדדים בהסכמה מלאה ובשיתוף. הצדדים התנהלו באמצעות חשבון בנק משותף בבנק הבינלאומי, אליו הופקדה מלוא הכנסתה של המשיבה וחלק ממשכורתו של המערער בשיעור הזהה למשכורתה של המשיבה בתוספת 6,000 ₪, כאשר יתרת השתכרותו הופקדה בחשבונו הפרטי בבנק איגוד. בית המשפט נתן דעתו כי למשיבה הייתה גישה לחשבון בבנק איגוד באמצעות סיסמה, אותה היא קיבלה מהמערער, והיא אף ביצעה פעולות של העברת כספים מחשבון זה לחשבון המשותף בעת הצורך, וכי רק לאחר פרוץ הסכסוך חסם המערער למשיבה את הגישה לחשבון בנק איגוד, ומנע ממנה ביצוע פעולות בחשבון.

בית המשפט קבע כי כלל הוצאות משק הבית הוצאו משני החשבונות. כי הצדדים התנהלו בשני החשבונות באופן מוסכם. עוד קבע בית המשפט כי הכספים בין החשבונות השונים "התערבבו" ולא ניתן היה לערוך הבחנה בין החשבונות. כמו כן מצא בית המשפט חיזוק למסקנת השיתוף כהיקש מההסכמות הנוגעות לרכבים שנרשמו על שם המערער בלבד, אך הוא הודה כי הם שייכים למעשה לשני הצדדים. בדרך דומה , עם פירודם, המערער עצמו חילק את היתרה שנותרה בחשבונו הפרטי בבנק איגוד בין הצדדים; ואף בהסכם הגירושין, שלא קויים כיוון שהמשיבה המשיכה את ההריון, נקבע כי הרכוש יחולק חלוקה שווה בין הצדדים. נוכח כלל האמור, מצא בית המשפט כי עסקינן במקרה החריג בו הנתונים העובדתיים מלמדים כי הצדדים זנחו בהתנהגותם את הסכם הממון.

תמצית טענות המערער

13. טענות המערער בערעור מתייחסות לקביעות בית משפט קמא הן לעניין המזונות, הן לעניין תביעת ההשבה והן לתביעה הרכושית.

לעניין תביעת המזונות , לטענתו, שגה בית המשפט בחייבו את המערער במחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות בתקופת מגורי המשיבה בבית הצדדים, וזאת בניגוד להסכמותיהם מיום 28/2/2023 שאושרו בהחלטה שיפוטית. לגבי התקופה שלאחר עזיבת המשיבה את בית המגורים שגה בית המשפט בחיוב המערער בסכומים הגבוהים לאין שיעור מהסך הראוי על פי פסיקות בתי המשפט לרבות הנחיית בית המשפט העליון בבע"מ 919/15.

14. לעניין התביעה הרכושית – לא הייתה כל הצדקה להורות על ביטול הסכם הממון. מדובר בהסכם ממון שאושר כדין לפי חוק יחסי ממון וככזה הוא אינו ניתן לשינוי או לביטול על דרך של התנהגות, אלא על ידי הסכם מבטל אחר שזה יאושר אף הוא על ידי בית המשפט. בנוסף ממצאיו העובדתיים של בית המשפט מלמדים דווקא על קיום ההסכם ולא על זניחתו. על פי הסכם הממון (סעיף 3 להסכם) זכותו לעשות ברכושו הנפרד כרצונו, ברצותו משתף וברצותו מפריד, וזאת מבלי שיהא בכך ללמד על ביטול ההסכם בכללותו. העובדה שהמערער איפשר למשיבה גישה לחשבון הבנק שלו אינה מלמדת על הסכמתו לחלוק עמה את נכסיו. בנוסף, העברת כספים או נכסים מרכוש נפרד לרכוש משותף אינה מלמדת על זניחת הסכם הממון אלא מדובר בהתנהלות טבעית ושגרתית של בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.

15. שגה בית המשפט בכך שהסיק שמטרתו של הסכם הגירושין הייתה שהמשיבה תפסיק את הריונה והמערער מוכן היה לתת לה זכויות יתירות ברכושו לו תעשה כן, אך אין בדבר ללמד על שיתופיות כזו או אחרת. זאת ועוד, המשיבה עצמה לא כללה בתביעתה טענה לשיתוף בזכויות הפנסיה או קרנות ההשתלמות ועל כן לא ברור כיצד בית המשפט נתן סעד שלא נתבקש.

16. שגה בית המשפט בכך שלא קבע את אופן חלוקת המטלטלין בין הצדדים.

17. שגה בית המשפט בכך שבתביעת הוצאות הקטינים פסק למשיבה החזר בגין הוצאות רפואיות הנוגעות להליך הריונה האחרון, למרות שעסקינן בעלויות בגין בדיקות פרטיות שלא במערכת הציבורית, ומנגד דחה את תביעתו הנגדית של המערער להשבת הוצאות אותן הוציא.

תמצית טענות המשיבה

18. אין מקום להתערבות בכלל קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ובכלל זה קביעתו כי הסכם הממון נזנח בהתנהגותם של הצדדים שלא פעלו על פיו אלא נהגו בשיתופיות מוחלטת. גם עורך הדין אשר ערך את הסכם הממון הבהיר לצדדים כי אם 'יערבבו' את נכסיהם הסכם הממון יחדל מלהתקיים. הצדדים במודע לא פעלו על פי ההסכם וזנחו אותו.

19. המערער אינו מזכיר כי יחד עם הסכם הממון חתמו הצדדים גם על הסכם לכבוד הדדי. מאחר שהמערער הוא שיזם את הפירוד, היה עליו לשלם סכום חודשי של 1500 דולר או מחצית משכרו, לפי הגבוה מבין השניים, לכל חודש מיום הנישואין ועד יום הגירושין- כפיצוי. המערער לא פעל לפי הסכם זה והדב מלמד כי הצדדים זנחו את שני ההסכמים.

20. בתביעתה עתרה המשיבה למחצית בזכויות המערער מכל סוג שהוא – לפיכך היה בסמכותו של בית המשפט ליתן סעד כמבוקש אף ביחס לזכויות הפנסיוניות. בכל הנוגע למטלטלין – מדובר בזוטות, והצדדים יכולים לבצע חלוקת מטלטלין בכוחות עצמם.

****

תביעת המזונות

21. נקדים ונאמר כי בכל הקשור לסוגיית המזונות מצאנו להתערב במידת מסוימת בפסיקתו של בית משפט קמא, כפי שיובהר להלן –

כאמור, טענותיו של המערער נוגעות לפסיקת בית משפט קמא ביחס לשתי תקופות:

התקופה האחת - מיום 1/2/2023 ועד לעזיבת המשיבה את בית המגורים של הצדדים, לגביה נקבע כי המערער ישלם למשיבה בגין מזונות קטינים סך של 2,000 ₪ לחודש, וכל אחד מהצדדים יוסיף ויישא במחצית המשכנתא. קביעה זו מאמצת למעשה את הסכמת הצדדים מיום 28/2/2023, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית ביום 5/5/2020. ביחס לתקופה זו בית משפט קמא הוסיף וחייב את המערער לשאת במחצית הוצאות הבריאות החריגות והוצאות החינוך.

התקופה השנייה - מעת שתעזוב המשיבה את בית המגורים, שאז הורה בית המשפט כי שיעור חיובו של המערער יעמוד על סך 3,800 ₪ לחודש לשלושת הקטינים יחדיו, בתוספת מחצית מדור והוצאות אחזקת מדור, כולל חבילת כבלים ואינטרנט וכן יוסיף ויישא ב 70% מהוצאות החינוך והבריאות שידרשו לקטינים.

22. לגבי התקופה הראשונה טען המערער כי שגה בית המשפט בכך שהוסיף וחייב את המערער במחצית הוראות רפואיות וחינוכיות – עניין שלא צוין כלל בהסכמותיהם שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית ביום 28/2/2023.

לעניין זה טוענת המשיבה, מנגד, כי עניין ההוצאות הוא לכל היותר לָקוּנָה והשמטה מקרית שנפלה בהודעת הצדדים על ההסכם ביניהם, בפועל הם נהגו לחלוק ביניהם את ההוצאות המשותפות, וכי המערער מבקש לנצל בחוסר תום לב טעות ניסוחית של הצדדים בהבאת הסכמותיהם לבית המשפט.

יאמר לעניין זה, כי לסברתנו יש ממש בטענתה זו של המשיבה, וכי אין כל הצדקה שלא לחלוק בהוצאות הרפואיות והחינוכיות של הצדדים – חלוקה אותה ביצעו בפועל. אף אנו סבורים כי לכל היותר מדובר בלקונה והשמטה שהורתה בחוסר שימת לבם של הצדדים בעת הבאת הסכמותיהם לאישור בית המשפט, ראיה לדבר שהמערער הוסיף והשתתף בהוצאות החינוך והבריאות אף בתקופה זו.

ודוק, בהסכם אין כל אזכור של המחציות, לא שלילתם ולא לעניין קציבתם. והדעת נותנת כי אין כל סיבה ממשית שהצדדים לא ישתתפו בצורה שווה בהוצאות החינוך והבריאות וכי אלו יפלו לשיכמה של המשיבה בלבד, עניין המאושש אף הוא את המסקנה כי עסקינן בהשמטה מקרית או בסברת הצדדים כי חלוקת ההוצאות שנקבעה בפסיקת המזונות הזמניים חלה לעניין זה אף בהתייחס להסכמות הצדדים.

מכלל האמור, אין בדעתנו להתערב בקביעת בית משפט קמא לעניין זה התואמת את טובת הקטינים ומצויה במסגרת סמכותו לתקן ולפעול להסדרת עניינם וטובתם (וראו, כדוגמה לעניין זה – ראו סע' 8 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה התשמ"ה -1995; תמ"ש (נצ') 17732-07-12 י.א. נ' ח. ק.א. (2013))

23. לגבי התקופה השנייה טען המערער כי בהתייחס לצרכי הקטינים שנקבעו על ידי בית המשפט, פערי ההשתכרות בין הצדדים וזמני שהות הקטינים עמם, חיובו אמור היה להיות נמוך בשיעור ניכר מהשיעור בו חוייב על ידי בית משפט קמא. המשיבה, טוענת מאידך, כי פערי היכולות בין הצדדים, והעובדה כי עיקר נטל הטיפול בקטינים נופל באופן מובהק על המשיבה, יש בהם כדי להצדיק חריגה מחישוב אריתמטי פשטני, וכי קביעותיו של בית המשפט לעניין שיעור המזונות שנעשו אחר הליך הוכחות ארוך מאוד הן סבירות ומתחשבות בכלל הנסיבות כפי הוראות פסק הדין המנחה בבע"מ 919/15.

לעניין זה אנו סבורים כי יש ממש בטענת המערער, וכי יש להתערב במידת מה בשיעור חיובו, כפי שיובהר להלן -

24. כידוע בהלכת בע"מ 919/15 נקבע כי חיוב המזונות ביחס לקטין יהודי מעל לגיל 6 יעשה תוך התחשבות בכושר השתכרותם ויכולתם הכלכלית של כל אחד מההורים, בבחינת יחס זמני שהותו של כל אחד ההורים עם הקטין ובשיעור צרכי הקטין עצמו. הובהר בפסיקה כי לבית המשפט שיקול רחב בקביעת שיעור המזונות ואין הוא חייב להצמד לנוסחאות אריתמטיות כאלה ואחרות, אלא יכול לבחון הנסיבות בכללותן ובין השאר תוך התחשבות בשאלה על מי נופל עיקר נטל הגידול הממשי בקטינים – נטל המתבטא לא רק בחלוקת זמני השהות עם הקטין. ובלשונו של כב' הש' ע. פוגלמן באותו עניין -

"וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" - אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים " (ועוד ראו לעניין זה – עמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 - פלוני נ' פלונית , (2019); עמ"ש (מחוזי חיפה) 36735-10-17 - י.ב. נ' ו.ב., (2018))

25. בית משפט קמא העריך צרכיו של כל קטין בשיעור של 2,250 ₪ וזאת בהיסמך, בין השאר, על פסיקה הנוגעת לקביעת שיעור צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים באשר לגובה צרכי הקטינים (וראו, כדוגמה - ברמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (2018); עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 - ד. ס. נ' ל. צ. ס. ,(2020); תלה"מ (אשדוד) 35601-11-18 - פלוני נ' פלונית , (2020); עמ"ש (מחוזי מרכז) 31135-07-20 - ד. ש. נ' מ. מ. ש . (2021) ורבים אחרים).

אנו מוצאים שלא להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא באשר לשיעור צרכי הקטינים, על אף שלטעמינו הוא נקבע על הצד הנמוך, שכן, כפי שיובהר להלן, עסקינן בשני הורים המשתכרים בשיעור נאה שוודאי סיפקו לילדיהם את צרכיהם בשיעור העולה על השיעור הנזכר, ואולם נוכח הלכת ורד (ע"א 552/87 ורד נ' ורד , (1988)) לפיה ראוי להפחית בשיעור מזונותיו של קטין כאשר יש מספר קטינים במשפחה כיוון שהם נהנים מאותה תצרוכת הנרכשת לאחד בגדר "נר לאחד נר למאה", וממילא אף אין לפנינו כל ערעור באשר לשיעור המזונות מצד המשיבה, לפיכך איננו מוצאים להתערב בקביעה הנזכרת.

26. בדומה מצאנו שלא להתערב בקביעת בית המשפט ביחס לשיעור השתכרות הצדדים ובקביעתו כי המשיבה משתכרת כ- 14,000 ₪ לחודש מעיסוקה ככלכלנית ברכבת ישראל, ואילו המערער משתכר כ – 26,500 ₪ מעבודתו בתחום ההיי - טק. קביעות אלו נקבעו על בסיס ראיות בכתב שהוצגו לבית המשפט והתרשמותו מעדויות הצדדים התואמות סכומים אלו (ראו לעניין זה סע' 21 לתצהיר המערער, ותלושי ההשתכרות שצורפו לתצהירו וכן סע' 48 לתצהיר עדותה של המשיבה ותלושי ההשתכרות שצורפו לו וכן עדותם בפרוטוקול הדיון בקמא; עמ' 203, ש: 6-15 לפרוטוקול הדיון מיום 11/4/2022). אף בעניין יחס זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינים הדברים ברורים המערער שוהה עם הקטינים 5 ימים מתוך 14 יום, והמשיבה 9 ימים מתוך 14 יום.

27. ואם כן נוכח קביעותיו של בית משפט קמא, אם נבוא ליישם את הנסיבות הנזכרות לחישוב אריתמטי נקבל את התוצאה הבאה - כלל צרכי הקטינים עולה כדי 6,750 (2,250 ₪* 3 קטינים) וחלקם של הקטינים בהוצאות שכירת מדור סביר עבורם יעמוד על 3,000 ₪ (50% מדמי שכירות סבירים בשיעור של 6,000 ₪ בגין מדור התואם את רמת החיים לה הורגלו הצדדים – מגורים בבית פרטי במושב). ואם כן כלל צרכי הקטינים כולל רכיב מדורם עולים כדי 9,750 ₪.

המערער נדרש לשאת בצרכי הקטינים בהתייחס ליחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים, כאשר לצורך חישוב הכנסתו הפנויה של כל אחד מהצדדים נפחית הוצאות אישיות בשיעור סביר של 4,000 ₪. ממילא יחס ההכנסות הפנויות יהיה-

6,750 ₪ = 22,500 ₪ (השתכרותו הפנויה של המערער) * 9,750 ש"ח

32,500 ₪ (צירוף הכנסותיהם הפנויות של הצדדים)

ובהתייחס לזמני השהות בהם שוהים עמו הקטינים הרי שהוא נושא בהוצאות הקטינים בעת שהייתם עמו בסך של 3,480 ₪ (9,750 ₪ * 5/14), מילים אחרות עליו להשלים לידי המשיבה סך נוסף של 3,270 ש"ח (3,480 ₪- 6,750 ₪).

ואולם, כאמור, התחשיב האריתמטי הוא אך ורק נקודת התחלה בדרכו של השופט בהערכת שיעור חיוב המזונות הראוי ולא נקודת הסיום. בנדון התרשם בית משפט קמא הן כי למערער אופק עיסקי רחב יותר במידה רבה מזה של המשיבה, והן שעיקר נטל גידול הקטינים רובץ באופן מובהק לשיכמה של המשיבה. פרמטרים אלו יש בהם להצדיק חיוב מזונות הגבוה מזה המתקבל מחישוב אריתמטי. אנו סבורים כי יש ממש בקביעתו זו של בית המשפט, אלא שלסברתנו שיעור החיוב שהשית על המערער גבוה מעבר לסך הראוי להטיל לשיכמו. לסברתנו די בחיובו של המערער בסך של 3,800 ₪ לחודש כאשר סך זה כולל את צרכי המזונות והמדור של כלל הקטינים, ואין מקום להוסיף על סך זה, כפי שעשה בית משפט קמא חיוב נוסף בשיעור מחצית הוצאות מדור ושכירתו – מדובר בתוספת חיוב שאינה מוצדקת בנסיבות העניין ועולה מעבר לשיעור החיוב הראוי.

כמו כן ובהתחשב בעובדה שקצבאות הילדים עוברות לידי המשיבה, מחד, וקיומם של פערי ההשתכרות בין הצדדים, מאידך, אנו מורים כי המערער ישא ב60% מהוצאות החינוך והבריאות ואילו המשיבה תישא ב 40% וזאת, כאמור, מעת עזיבה המשיבה את בית המגורים.

28. סיכומם של דברים - מצאנו להתערב בחיובי המזונות שנקבעו על ידי בית משפט קמא באופן שאחר עזיבת המשיבה את בית הצדדים יישא המערער במזונות הקטינים בשיעור של 3,800 ₪ כאשר חיוב זה כולל את הוצאות מדורם והוצאות שכירת המדור. כמו כן ישאו הצדדים בהוצאות הבריאות והחינוך ביחס ל 60% למערער ו – 40% למשיבה.

שאר קביעות בית משפט קמא ביחס למזונות תיוותרנה על כנן.

תביעת ההשבה

29. מצאנו שלא להתערב במסקנות בית משפט קמא אשר לתביעת ההשבה. ההוצאות שנדרשו על ידי המשיבה היו הוצאות מקובלות בגין מעקב ההריון, בדיקות מתבקשות בוודאי כאשר עסקינן בהריון שבא בהליך IVF שהוסכם עליו על ידי הצדדים.

העובדה שהמשיבה ביצעה בדיקות כמו צ'יפ גנטי וכיוצ"ב, אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים, אין בה כדי לפטור את המערער מהשתתפות בהוצאות אלו, שנועדו לוודא כי אכן מדובר בהריון תקין ובילד בריא.

טענותיו של המערער ששומה היה על המשיבה לבצע את כלל הבדיקות וההליכי במסגרת קופת החולים, וזאת במצבה הרפואי הרגיש של המשיבה, אשר סבלה על פי טענותיה מ"היפרדות ביטנית", עניין העלול לסכנה באופן משמעותי במהלך ההריון, טוב היה שלא נטענו כלל.

המערער טען בסיכומיו כי בית משפט קמא לא דן כלל בתביעה שכנגד שהוגשה בגין הוצאות שהוצאו על ידו, ואולם אין בנמצא כל תביעה שכנגד ששולמה עליה אגרה כדין. המערער אומנם טען להוצאות שונות שהוציא בגין הקטינים, ואולם כשם שטענות המשיבה להוצאות בגין הקטינים נדחו והתקבלו רק טענותיה להשתתפות בהוצאות רפואיות בגין הריונה, כך יש לדחות טענות המערער לעניין זה, שכן אין לדבר על קיזוז הוצאות הקטינים כאשר התביעה העיקרית בגין הוצאות הקטינים שהוגשה על ידי המשיבה נדחתה.

התביעה הרכושית

30. לעניין התביעה הרכושית אנו סבורים כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי. ונרחיב.

הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג , תשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון ) קובעות את יחודו ומרכזיותו של הסכם הממון. הפרק הפותח בחוק מוקדש לדרכי עריכתו של הסכם זה ובכלל זה חיוב הכתב הקשיח העומד בבסיס עריכתו. ודוק – דרישת הכתב לעניין הסכם ממון לא התרככה בפסיקה (בניגוד לדרישת הכתב בעיסקת מכר מקרקעין או מתנה, והיא נחשבת כדרישה מהותית, וראו כדוגמה – תה"ס 64455-11-16 א.ג נ' י.ג. (2017)), כך גם בכל הנוגע לצורך באישורו על ידי ערכאה או גוף המוסמכים.

רק בהעדרו של הסכם ממון בין בני זוג יכנסו לתוקפן הוראות איזון המשאבים שיצר המחוקק בחוק יחסי ממון , אשר מפורטות אך ורק בפרק השני בחוק, שבא לאחר הפרק הפותח שעניינו הסכם הממון. כבר מסדר הפרקים בחוק, אתה למד על חשיבותו והעדפתו של הסכם הממון ככלי לקביעת אופן חלוקת ממון בין בני זוג. התערבות בית המשפט בהוראות ההסכם, שנחתם בין הצדדים, ואושר על ידי גורם שלישי, תהא חריגה ביותר ובמקרים נדירים.

31. בסעיף 1 לחוק יחסי ממון הובהר כי גם שינוי של הסכם ממון צריך להיות בכתב ובסעיף 2 נדרש אישורו לפני ערכאה מוסמכת. יתרה מזו, במקרה שלפנינו, הצדדים עצמם הסכימו בסע' 11 (ה) להסכם הממון ובאופן מפורש כי –

"כל שינוי של הסכם זה, כולו או מקצתו, ייעשה אך ורק בהסכמה הדדית בכתב ובאישור הערכאה המוסמכת, בית משפט"

אין חולק כי בנדון הסכם הממון לא שוּנָה בכתב, ובוודאי שהשינוי לא הובא לאישורה של ערכאה מוסמכת.

מששינוי הסכם ממון נדרש באישור של ערכאה מוסמכת, הרי שביטול הסכם ממון בכללותו, ייעשה במקרים נדירים עוד יותר. אמנם הובהר בפסיקה כי התערבות ושינוי בהסכם ממון אפשריים בין מחמת זניחתו בהתנהגות ובין מטעמים חוזיים אחרים (אף שבבע"מ 1194/02 ג.ך נ' ד.ך . (2003) נשמעה עמדה שמרנית הגורסת- "אין כל משמעות לטענת המערער בדבר שינוי ההסכם בהתנהגות, משאין החוק מאפשר זאת"), ואולם, התערבות שכזו היא חריגה ביותר, וטעמו של דבר נעוץ במעמדו של הסכם הממון והחשיבות בשמירה על רצונם המשותף של הצדדים וגמירות דעתם כפי שהתבטאה בעת חתימתו, כפי שהדברים הובהרו בעניין עמ"ש (מחוזי-ת"א) 16549-07-22 פלונית נ. אלמוני (2023). באותו עניין נדחתה טענה לפיה כוונת שיתוף ספציפי דוחה וגוברת על הוראות הסכם ממון וכן נדחו טענות לשינוי ההסכם בהתנהגות, וכך קבע כב' הש' נ. שילה באותו עניין -

"אין להפוך את סעיף 1 לחוק יחסי ממון הקובע ששינוי של הסכם ממון יהיה בכתב, לסעיף שניתן בקלות לעקוף אותו ולהפוך אותו לעלה נידף בכל רוח מצויה, כך שניתן יהיה לטעון לשינוי בהתנהגות וכך למעשה לבטלו. יש להגן על מעמדו של הסכם הממון ולשמור על קיומו ותוקפו למעט במקרים חריגים ביותר. אם יתאפשר לטעון כי למשל העברת כספים או נכסים מרכוש נפרד של בן זוג למשנהו תלמד על זניחת ההסכם, קיים חשש ממשי לפגיעה בהתנהלות הטבעית והשגרתית של בני זוג . אם כל העברה של נכס נפרד לבן הזוג השני או שיתוף של בן זוג בנכס נפרד במהלך הנישואין עלולה להביא לביטול ההסכם בטענה לביטול בהתנהגות, ייפגע מרקם החיים וכל צד יחשוש שמא פעולות שיבצע ברכושו הנפרד יזעזעו וייפגעו במשטר הרכושי שעליו הסכימו הצדדים... יש לוודא שתוקפו של הסכם הממון יישאר יציב גם במקרה של שינויים כאלו ואחרים בפעולות הכספיות והרכושיות שהצדדים מבצעים . אם "האצבע תהיה קלה על ההדק" וניתן יהיה לטעון טענה בדבר שינוי בהתנהגות, כל מטרתו וייעודו של הסכם הממון ייפגע. הכרה בשינוי הסכם ממון בהתנהגות צריכה להיעשות רק במקרים נדירים ביותר בהם הטענה הוכחה באופן מובהק וקיימת "זעקת הגינות"..." (הדגשה שלנו; עוד ראו לעניין זה כדוגמה - תמ"ש (חיפה) 47936-05-15 - ש.א. נ' צ.א . (2018))

וכך גם בהלכה ותיקה שנשנתה חזור ושנֹה מזה זמן בעניין ת"א (ת"א) 1179/92 פלונית נ' פלוני (1993) לעניין ביטולו של הסכם ממון וההקפדה היתירה הנדרשת בכל הקשור לאופן הביטול -

" שינוי טעון כתב ואישור בית המשפט כך אף ביטולו של הסכם הממון, וזאת מקל וחומר. הסכם הממון שנעשה בכתב ובאישור של בית המשפט מצביע על גמירות דעת של בעלי הדין ומכאן ואילך ברור לכל אחד מהם מה סוכם וכיצד עליו לפעול. לו ניתן היה לייחד את דרישת הכתב והאישור רק לשינוי, ולפטור מהם את ביטולו של ההסכם, היו לדבר תוצאות בלתי רצויות והעניין שבפניי חידד פן זה. התנהגות בני זוג אחרי הסכם גירושין, במקרים רבים שבהם מסכימים בני הזוג על גירושיהם, נמשכים הקשרים ביניהם... חמור ביותר יהיה לבוא לאותם בני זוג ולומר כי ביחסיהם, לאחר חתימת הסכם הגירושין, עליהם להיזהר שאלו לא יתפרשו כוויתור על האמור בהסכם הגירושין.לו כך היה, הרי כל אחד מבני הזוג צריך היה ללוות כל מעשה ומחווה בהצהרות ובהודעות שאלו נעשים מבלי לפגוע בזכויות או כיוצ"ב ... אם יאמר כי ניסיונות אלו יתפרשו כהסכם מכללא לביטול ההסכם שנחתם ואושר, יהיה על עורך דינו של כל בן זוג, להזהירו הזהר היטב, מפני כל מגע עם בן זוגו שמא מגע זה יתפרש כביטול של הסכם שהושג ביגיעה ובממון רב. תוצאה זו אינה רצויה ויש למנעה. עניין לחברה בשיקום היחסים שבין בני הזוג, שיקום שעשוי למנוע התפוררותה של משפחה על כל הכרוך בכך לבני הזוג ולילדיהם" (הדגשה שלנו - ראו לעניין זה גם – בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית (2008); עמ"ש 31306-01-19 פלונית נ' פלוני (2020); וכן תמ"ש 37302-02-10 א. נ' א. (2012)).

32. בהסכם הממון דנן הוסכם על הפרדה רכושית בין הצדדים וכי כל אחד מהם יהיה הבעלים הבלעדי של רכוש או זכויות הרשומות על שמו וכי עצם הרישום יהווה ראיה לבעלותו של זה הרשום על שמו (סע' 2 א ו- 4 א להסכם הממון, מאידך יחול שיתוף ביחס לנכסים הרשומים על שם שני הצדדים (סע' 4 ג' להסכם הממון). על מנת שנוכל לדון בטענות הצדדים לעניין ההסכם דנן ראוי שנביא חלק מהוראותיו בלשונן (כל ההדגשות שלנו):

33. לסברתנו שגה בית משפט קמא בקביעתו כי הסכם הממון, עליו חתמו הצדדים כשמונה שנים לפני פירודם, בוטל בהתנהגותם.

כפי שפורט בפסיקה ביטולו של הסכם ממון בדרך של התנהגות, ולא בדרך של הסכם מבטל בכתב המאושר על ידי ערכאה משפטית מוסמכת, יעשה באופן חריג ונדיר ביותר, וזאת מתוך רצון לשמור על הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף ואישור כדין כהסכמות המגבשות את רצונם האמיתי, אחר שהוראות אותו הסכם הובהרו להם כראוי. בנדון אומנם נהגו הצדדים שיתוף מעת לעת בכספים כאלה ואחרים לצרכים כאלה ואחרים, ואולם, אין בכך ללמד כי ביקשו לוותר על אותם הסכמות הכלולות בהסכם הממון באופן גורף וכוללני. אין חולק כי כספים או זכויות אותם שיתפו הצדדים מרצונם, ולמרות ההסכם, הרי הם ככספים משותפים על אף הוראות ההסכם. ואולם, אין כל מקום ללמוד מאותם מקרי שיתוף ספציפיים בהם רצה אחד מבני הזוג לשתף את מישנהו ברכושו משום הסכמה גורפת לביטול כלל הוראות ההסכם. דומים הדברים לאדם המכניס כספים שזכה בהם בירושה או במתנה ואשר אין מקום לאזנם מצד הדין על פי הוראת סע' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון , לחשבונם המשותף של בני הזוג - במעשה זה הוא מראה בהתנהגותו כי על אף שאין הוא נדרש לחלוק עם בן זוגו ברכוש זה הוא ניאות לאזנו ואולם לא ניתן ללמוד מכך ביחס לרכוש אחר אותו לא מצא בן הזוג לשתף. רשאי אדם לחלוק ברכוש מסויים השייך לו עם בן זוגו, אך לא לחלוק עימו ברכוש אחר השייך לו, ועצם ההסכמה לחלוקה מסויימת אינה מאיינת את הסכם הממון בכללותו.

34. נבחן, אפוא, את התנהלות הצדדים ביחס לכל אחד מפרטי הרכוש השונים במובחן ונלמד מתוך התנהגותם, הנסיבות והוראות הסכם הממון האם יש לאזנם או לא.

בית המגורים – בית המגורים נרשם על שם הצדדים בחלקים שווים, ודומה כי עצם הרישום הכולל את חלקו של כל אחד מהם יש בו לאיין את טענות המערער כי יש לאזן את תמורת בית המגורים שלא שווה בשווה (מחצה על מחצה) מחמת השקעות כספיות שונות של כל אחד אחד מבני הזוג ברכישתו. גם לגופם של דברים, התרשם בית משפט קמא כי בית המגורים מומן מכספים המשותפים לצדדים, בין בתשלום תמורתו ובין בהחזרי המשכנתא שנלקחה לצורך רכישתו. כך התרשם בית המשפט כי חלק מתמורת הבית שולמה מקרנות השתלמות של הצדדים שנפרעו על ידם והועברו לחשבון המשותף , וכן מסכומים שהעביר המערער מחשבון הבנק הרשום על שמו לחשבון המשותף , ובכך הראה על רצונו והסכמתו לראות בכספים אלו כספים משותפים.

לא זו אף זו, הוראת סעיף 4 ג' להסכם הממון, יש בה ללמד כי לגבי בית המגורים חלה שיתופיות מלאה הן מעצם רישומו בחלקים שווים על שם הצדדים, והן מתוך כך שהכספים ששימשו לרכישתו היו כספים משותפים ולא בגדר "רכוש נפרד" של אחד הצדדים.

איננו מקבלים את טענות המערער כי ביחס לבית המגורים חל סעיף 6 (1) להסכם הממון. סעיף זה מתייחס ל"נכסים שהיו לכל אחד מבני הזוג בעת נישואיהם..." ואילו כאן עסקינן בנכס משותף שנרכש על ידי הצדדים מכספים משותפים כך שיש להחיל לעניין בית המגורים דווקא את הוראת סע' 4ג' להסכם.

35. חשבונות הבנקים – אין מחלוקת כי הכספים שהיו בחשבון המשותף בבנק בינלאומי כמו גם המניות שהיו מוחזקות שם שייכים שווה בשווה לשני הצדדים בהתאם לרישום. דין דומה יש להחיל על הכספים שהיו בחשבון בבנק איגוד, שהיה רשום על שם המערער בלבד. ונבהיר - נקבע עובדתית ע"י בית משפט קמא כי היה שיתוף באותם כספים, וכי הועברו כספים בין החשבונות ששימשו כולם לצרכי משק הבית של הצדדים בהסכמה משותפת שלהם. מסקנה עובדתית זו מאוששת אף מתוך התנהלות המערער אחר פירוד הצדדים – עת חילק המערער את יתרת הכספים שנותרו בחשבון זה שווה בשווה עם המשיבה. מצאנו שלא להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא לפיה חשבונות אלו נוהלו על ידי שני הצדדים יחדיו, וכי היו העברות כספים בין החשבונות (ראו גם הודאותיו של המערער ביחס לחשבון בבנק איגוד וייחוד כלל ההכנסות לקופה המשותפת ולצרכים המשותפים – סעיף 17 לכתב ההגנה). לפיכך, בדין נקבע כי הכספים שהיו בחשבון בבנק איגוד שותפו בהסכמה בין הצדדים. ככל שהיו מניות משוייכות לאותו חשבון יש גם לחלק שווי תיק המניות שם.

מניות מיטב דש – דין דומה ראוי שיחול אף ביחס לכספים שהיו במניות מיטב דש אשר ביחס אליהם הסכים המערער לשיתוף בכתב הגנתו, ובלשונו –

"...האב מכיר בכך שהכספים הרשומים על שמו בלבד בחברת השקעות מיטב דש, שעמדו במועד הקרע על סך של כ-204,000 ₪, הינם כספים משותפים, ולא יהיה זה הוגן להיצמד בנקודה זו לפשוטו של הסכם הממון" (סעיף 7(ט) לכתב ההגנה).

בדומה ביחס ל רכבי בני הזוג שנרשמו רק על שם המערער בלבד, אף לגביהם הסכים המערער שהרישום אינו משקף את השיתופיות שנהגו בהם הצדדים וכי יש לראות רכבים אלו כמשותפים (ראו סעיף 17 לכתב ההגנה של המערער).

קרנות השתלמות (נכון למועד הקרע) ומניות קוואלקום – דומה כי לעניין זה יש לחלק בין ענינן של קרנות ההשתלמות לבין מניות קוואקלום.

נקבע עובדתית על ידי בית המשפט, נוכח עדויות הצדדים והראיות הנוספות שהונחו לפניו, כי המניות היו חלק מההטבות אותן קיבל המערער והן היוו חלק משכרו והכנסותיו. בסע' 11 לכתב הגנתו הודה המערער כי הצדדים ראו בהכנסותיהם רכוש משותף (וזאת לכאורה בניגוד לכתוב בהסכם הממון) ובלשונו –

"מוסכם האמור בסעיף 16 לכתב התביעה, בהסתייגות מהמשמעות העלולה לעלות מהמילה "וכספיהם" או מהמילה "וחסכונותיהם". מובן היה לצדדים כי ההכנסות הפירותית (הכנסות מעבודה) המתקבלות בחשבונות הבנק שלהם באופן שוטף הינם כספים משותפים, אלך לא היה מוסכם כי כל "כספיהם" ו"חסכונותיהם" משותפים המה"

לפיכך את המניות והאופציות בחברת קוואקלום יש לראות כחלק משכרו והכנסתו של המערער, בהם הוסכם על הצדדים כי הם ישותפו ביניהם. מאידך, בקרנות ההשתלמות יש לראותם כזכות סוציאלית השייכת למערער בלבד שאין לאזנה, וזאת על אף תחושת חוסר ההוגנות הלכאורית לעניין זה שכן קרנות ההשתלמות של המשיבה נפדו כולן לצורך רכישת בית המגורים. מאידך, אין להתעלם כי לצורך רכישת בית המגורים נכנסו כספים רבים שמקורם לכאורה בכספי המערער, כך דומה כי בסופו של יום הדברים מקבלים את איזונם.

קופות גמל וקרנות פנסיה – בכל הנוגע לקופות הגמל וקרנות הפנסיה, ומאחר שלטעמנו יש לקיים את הסכם הממון – הרי שבהתאם לסעיף 4(ב) להסכם הממון – לכל צד שייכות קופות הגמל וקרנות הפנסיה שעל שמו הן רשומות.

זכויות בחברת נאנלוק –בהתאם לסעיף 4(ב) להסכם הממון – לכל צד שייכות הזכויות שעל שמו הן רשומות, כך גם ביחס ל- אפליקצית רפרשמי (הגם שלטענת המערער אין לה שווי כלכלי) .

מטלטלין – אין מחלוקת כי יש מקום לחלק את המטלטלין. המשיבה מסכימה לאמור, הגם שלטעמה מדובר בזוטות. לפיכך אנו מורים כי לעניין זה תכין המשיבה שתי רשימות הכוללות את כלל המטלטלין וזאת תוך 21 יום ואילו המערער יבחר את הרשימה הנראית בעיניו.

סוף דבר

36. הערעור מתקבל באופן חלקי כדלקמן -

הערעור על פסק הדין בתביעת ההשבה נדחה.

הערעור על פסק הדין בתביעת המזונות מתקבל באופן חלקי כך שממועד עזיבת המשיבה את בית המגורים ישלם לה המערער בגין מזונות ומדור שלושת ילדיהם סך כולל של 3,800 ₪ לחודש, וכן יישא ב 60% מהוצאות החינוך והבריאות. שאר חיובי המזונות יהיו כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.

הערעור על פסק הדין בעניין התביעה הרכושית מתקבל באופן חלקי, ולפיו הסכם הממון שנחתם בין הצדדים נותר על כנו, ואולם נוכח הסכמות פרטניות של הצדדים לשיתוף נכסים שונים יאוזנו הזכויות בחשבון הבנק על שם המערער בבנק איגוד, מניות מיטב דש הרשומות על שם המערער, הזכויות במניות קוואלקום הרשומות על שם המערער, ורכבי הצדדים (שני רכבי שברולט).

לא יאוזנו הזכויות הסוציאליות בקופות הגמל והפנסיות הרשומות על שם כל אחד מהצדדים, הזכויות בחברת נאנלוק ובאפליקציית רפרשמי, קרנות ההשתלמות הרשומות על שם המערער בלבד.

תמורת בית המגורים תחולק בחלקים שווים בעת מכירתו כפי שפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.

כמו כן הצדדים יוסיפו ויחלקו במטלטלין באופן בו המשיבה תכין תוך 21 יום שתי רשימות של מטלטלין והמערער יבחר אחת מהן.

37. בנסיבות העניין בהן התקבלו רק חלק מטענות המערער איננו מוצאים לעשות צו להוצאות.

הערובה שהופקדה על ידי המערער תושב לידו באמצעות בא כוחו.

ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשפ"ד , 12 מאי 2024 , בהעדר הצדדים.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפת