הסכם לאחר הנישואין

הסכם לאחר הנישואין הוא הסכם בכתב שמבוצע לאחר שבני זוג נישאים כדת וכדין או זוגות בנישואים אזרחיים,  (civil-union), תצהיר זוגיות או תעודה המצהירה על זוגיות, הכרה כידועים בציבור, חיים משותפים, נישואי חד מיניים וכד'. הסכם לאחר נישואין נועד להסדרת העניינים והנכסים של בני הזוג במקרה של פרידה או גירושין .

בישראל הסכם לזוגות נשואים דורש אישור בית משפט או בית דין דתי (לפי חוק יחסי ממון לבני זוג), הסכם לזוגיות ניתן לאישור רגיל או נוטריוני אך מומלץ לאישור בבית משפט לענייני משפחה (מכוח חוק בתי המשפט). כהסכם הממון , שבעיקרו פיננסי, ההסכם לאחר נישואין יכול להכיל הוראות מגוונות, הנושאים העיקריים כוללים חלוקת הרכוש ואת מזונות בן/בת זוג במקרה של גירושין, מוות של אחד מבני הזוג, פרידה או הפסקת הנישואין.

קנדה
בקנדה מותרים הסכמים לאחר הנישואין, ולמעשה ברוב הפרובינציות יש חוקים המאפשרים זאת באופן ספציפי.  עם זאת, בתי משפט מחייבים אותם בדיקה משפטית מחמירה  יותר מאשר הסכמי ממון. הסיבה לכך היא התפיסה המשפטית שלפני הנישואין אין לאף אחד מבני הזוג זכויות חוקיות, ולכן בן זוג לא מוותר על דבר על ידי חתימה על הסכם ממון. עם זאת, לאחר שנשואים, זכויות דיני משפחה וקנייניות שונות מתגבשות. לפיכך, כאשר נכנסים להסכם לאחר הנישואין, למעשה הצצדים עשויים לוותר על זכויות קיימות.

בריטניה
כמו בהסכמי ממון, לבית המשפט יש שיקול דעת לדחות את תנאי ההסכמים לאחר הנישואין, למשל אם בית המשפט קובע כי תנאיו אינם מספקים בכדי לענות על הצרכים הכספיים של בני זוג וילדים. 

ארצות הברית
הסכמים לאחר הנישואין התקבלו  בארצות הברית רק במחצית השנייה של המאה ה -20. לפני אותה תקופה, הפסיקה האמריקאית אכפה את התפיסה כי חוזים , כגון הסכמים לאחר הנישואין, אינם יכולים להיות תקפים בעת ביצועם בין בעל ואישה. חוסר היכולת של בעל ואישה להתקשר זה עם זה נבע מתפיסת האחדות הזוגית: בזמן הנישואין, בעל ואישה הופכים לישות או אדם יחיד.   מכיוון שאדם אינו רשאי להתקשר בחוזה עם עצמו, הסכם לאחר הנישואין יהיה אפוא לא תקף.

גם לאחר שבתי משפט בארה"ב החלו לדחות את תפיסת האחדות זוגית כתיאוריה משפטית, הסכמים לאחר הנישואין נדחו כי נחשבו כמעודדים גירושין .

רק בשנות השבעים החלו הסכמים לאחר הנישואין לקבל הכרה רחבה בארצות הברית. הגורמים שתרמו לקבלה זו כוללים את הגידול בשיעור הגירושין בשנות השבעים, והתרת גירושין כביכול "ללא אשמה" (no-fault) שבמסגרתם זוג נשוי יכול להתגרש ללא צורך בהאשמה בהתנהגות שגויה כלפי אחד מבני הזוג או שניהם. בעקבות אותם שינויים החלו הסכמים לאחר הנישואין לקבל הכרה בפסיקה האמריקאית.

דרישות משפטיות
בארצות הברית, בדומה לדרישות הסכמי ממון , למרות שהחוקים משתנים בהתאם למדינה, ישנם בדרך כלל חמישה אלמנטים בסיסיים שיש לעמוד בהם כדי שניתן יהיה לאכוף את ההסכם לאחר הנישואין:

• ההסכם חייב להיות בכתב (הבטחות בעל פה מסוג זה אינן ניתנות לאכיפה תמיד);
  
•  להתקשר בהסכם מרצון חופשי;
  
•  תוך גילוי מלא ו / או הוגן (תום לב) בעת ההתקשרות בחוזה;
  
• ההסכם לא יכול להיות בלתי מתקבל על הדעת ;(התנאים כל כך לא צודקים, או חד צדדיים באופן גורף לטובת צד אחד שיש לו יתרון בכוח המיקוח , שהם מנוגדים למצפון טוב. בדרך כלל, חוזה בלתי מתקבל על הדעת נחשב כבלתי ניתן לאכיפה מכיוון שאף אדם סביר או מודע לזכויותיו לא היה מסכים לכך אחרת.)
  
• מחוייב חתימה על ידי שני הצדדים.

למרות שלא נדרש בכל המדינות, מומלץ ששני בני הזוג יהיו מיוצגים באופן עצמאי על ידי עורכי דין כאשר הם מנהלים משא ומתן להתחייבות בהסכם לאחר הנישואין.

הסכמי ממון לאחר הנישואין מטפלים בדרך כלל באחד או יותר מהנושאים הבאים:

• ויתור זכות על רכוש זוגי בעת פטירת בן זוג אחד. בהסכמים אלה יכול להיות שבן זוג שנותר בחיים מוותר על זכויות בנכס מסוים שקיימת לו הזכות לרשת במסגרת צוואה או זכות ירושה על פי דין.
  
• הסכמים שנערכים לקראת פרידה. הסכמים אלה נערכים כדי להימנע מהזמן והעלות של הליכי גירושין. הסדרת הרכוש, נכסים זוגיים אחרים, משמורת, מזונות ילדים, מזונות אישה/ בן/בת זוג וכדומה מוסכמים על ידי השותפים לזוגיות עם הפרידה. ההסכמות מאוחר יותר, בדרך כלל, משולבות בהסכם הגירושין הסופי.
  
• הסכמים שמטרתם הסדרה מחדש של זכויות בני הזוג בגירושין בעתיד. הסכמים אלה עוסקים בחלוקת נכסי בני הזוג, לרבות רכוש שנרכש לפני הנישואין ובמהלכם, ולעתים קרובות הסכמים אלו מגבילים או מסדירים ויתור על מזונות.
  

הוראות הכלולות בהסכם לאחר הנישואין המתייחסות למשמורת ילדים או למזונות ילדים אינן ניתנות לאכיפה ללא אישור בית משפט. הוראות המנסות להסדיר היבטים התנהגותיים של הקשר הזוגי אינן אכיפות מעבר לתקפותן החוזית בלבד.