דחיית תביעה למזונות משקמים (תלה"מ 37928-03-21)

 

1.     הצדדים היו זוג מיום -2017. לאחר כ-9 חודשים עברו לגור יחד בדירת הנתבע ב--. ביום - 2019 נולדה ביתם המשותפת וביום  -2021 הם נפרדו, כאשר הקטינה הייתה בת כ-שנתיים (ראה החלטתי מיום 25/10/2020 בתיק י"ס 26416-09-20).

 

2.     התובעת עותרת לפסיקת מזונות הקטינה ולפסיקת מזונות משקמים לטובתה.

 

3.     התובעת ד"ר ל-- המתמחה ב--, עובדת באוניברסיטת -- ושכרה  עפ"י תלושי השכר שהגישה  10,500 ₪ נטו. היא הבהירה שעובדת רק 8 חודשים בשנה ולכן שכרה הממוצע 8,700 ₪ לחודש. התובעת טוענת שעקב החלטת הצדדים על מתן חינוך ביתי לקטינה, היא נאלצה להפחית את שעות עבודתה ולכן כיום היא משתכרת פחות. איני מקבל טענתה זו משני טעמים:

 

א) בחודש ספטמבר 2022 הוריתי על רישום הקטינה לגן, כך שאותה מסגרת נטענת של "החינוך הביתי" אינה רלוונטית עוד.

 

ב) מהרצאת הפרטים של התובעת עולה כי שכרה בסך 10,500 ₪ נטו שולם לה שנה אחרי לידת הקטינה, לא לפני לידתה, כך שסוגיית החינוך הביתי הנטענת אינה רלוונטית לשכר.

 

4.     התובעת טוענת שכיום היא משתכרת פחות, אולם לא שכנעה אותי מדוע. נוסף לכך, התובעת טוענת שהוצאותיה כ- 11 אלף ₪ בחודש, כאשר שכרה נמוך בהרבה. לטענתה, היא מממנת את הוצאותיה באמצעות חסכונותיה, כמה חסכונות יש לה? כמה מאות אלפי ₪ (פרוטוקול מיום 24/1/2023 ע' 65 ש' 23).

5.     התובעת אישרה בחקירתה שבשנת 2022 שכרה עמד על סך 8,700 ₪ נטו לחודש בממוצע (שם, ע' 66 ש' 20). נוסף לכך, התובעת מאשרת שהיא מקבלת מהוריה כמה מאות ₪ בחודש במזומן (שם, ע' 67).

 

6.     המסקנה מכל האמור לעיל, שאני מעמיד את כושר השתכרותה של התובעת על סך של 8,700 ₪ נטו בחודש, כפי שהשתכרה בתקופה של כשנה לאחר לידת הקטינה (ללא קשר למה שהיא מקבלת מהוריה).

 

7.     אשר לנתבע, הוא עובד כמורה ל-- בשכר של 7,500 ₪. הנתבע טוען שהפחית משרתו לשם טיפול בקטינה (גם התובעת טענה כך) אולם איני מקבל טענתו זו. הורים רבים בישראל משלבים בהצלחה עבודה במשרה מלאה עם גידול ילדים ובני הזוג שלפניי אינם שונים מהכלל. ביכולתם לעבוד במשרה מלאה ואין כל סיבה שיפחיתו משכרם רק בשל כך שהם מטפלים במסירות בקטינה המשותפת להם.

 

8.     נוסף למשכורתו, הנתבע נותן שיעורים פרטיים אולם בסכומים נמוכים מאוד. התובעת טענה שהנתבע משתכר סכומי כסף גדולים משיעורים פרטיים שהוא מלמד ומהופעות בהן הוא מופיע. נעתרתי לבקשתה וזימנתי לחקירה 5 עדים שונים, -- שעבדו בעבר עם הנתבע. כל חמשת העדים הותירו בי רושם אמין, כולם העידו כי הופיעו עם הנתבע פעמים לא רבות בשכר זעום וכן למדו אצלו בשכר זעום. כך לדוגמא העד --, מדבריו נלמד כי מדובר בהכנסה חודשית ממוצעת של 216 ₪. כך גם העדים האחרים, העידו כיצד שילמו לנתבע שכ"ל בסך 100 ₪ בחודש כל אחד(ראה לדוגמא העד אייל פיינה).

 

9.     סיכומו של דבר, מהעדויות עלה שלנתבע הכנסה נוספת של כ- 1,000 ₪ לחודש ממתן שיעורים פרטיים והופעות, כך שסה"כ הכנסתו כ – 8,600 ₪ נטו לחודש, כמו התובעת. התובעת טוענת שהעדים שיקרו לטובת הנתבע, אולם אני לא התרשמתי כך והאמנתי להם שמדובר בסכומים נמוכים כפי שהעידו.

 

10.  מהאמור לעיל עולה כי הכנסות הצדדים זהות. עם זאת, הנתבע גר בדירה בבעלותו (ללא משכנתה) בעוד התובעת שוכרת דירה בסכום של 5,050 ₪, כך שהכנסתה הפנויה קטנה מזו של הנתבע ועומדת על סך של 3,650 ₪ נטו לחודש.

 

11.  מהאמור לעיל עולה כי יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הוא 70% האב ו- 30% האם.

 

12.  צרכי הקטינה לא הוכחו כצרכים החורגים מהמקובל ולפיכך אני מעמידם על הסך המקובל בפסיקה, כפי טענת התובעת, בסך 2,110 ₪ לחודש (סעיף 78 לסיכומיה). לאור האמור, סה"כ הוצאות הקטינה הנטענות ע"י התובעת הן 3,754 ₪ (כולל מדור ואחזקתו 1,644 ₪ כמפורט בסעיפים 80,81 לסיכומיה).

 

13.  הואיל והקטינה פחות מגיל 6 שנים, חב הנתבע במלוא הוצאותיה. עם זאת, משעה שהקטינה שוהה עם הנתבע 43% מהזמן, הוא נושא בפועל בהוצאותיה כאשר היא אצלו, בסך של 1,614 ₪.

 

14.  לאור האמור על הנתבע לשלם לתובעת את הפרש הוצאות הקטינה בסך 2,140 ₪ בחודש, כולל מדור והוצאותיו.

 

15.  התובעת טענה כי לנתבע רכוש רב, אולם לא מצאתי ממש בטענותיה. כך לגבי דירה בx, התובעת טענה כי הדירה שייכת לו, אולם מנסח מקרקעין שהוצג עולה שהדירה שייכת לאמו וממסמך של עיריית x עולה שאמו רשומה כמחזיקה בדירה. לא הוכח בפניי, גם לא ברמז, כי לנתבע דירה נוספת , מעבר לזו בה הוא גר ב--.

 

16.  הנתבעת טענה כי לנתבע חסכונות כספיים רבים, אולם היא הודתה שגם לה יש חסכונות כספיים, בסדר גודל של כמה מאות אלפי ₪, מבלי לנקוב בסכום (שם, ע' 65 ש' 18-23).

 

17.  עם הגיע הקטינה לגיל 6 שנים, עפ"י הדין, שני הוריה חבים במזונותיה ביחס ישיר להכנסותיהם ולזמני השהות. לפיכך, לאור האמור לעיל, חלקו של האב במזונות הקטינה הוא 2,630 ₪ (70% מ-3,754 ₪ ) פחות הסכום בו הוא נושא בפועל כאשר היא אצלו (בסך 1,614 ₪) ובסה"כ 1,014 ₪ כולל מדור ואחזקתו.

 

18.  לאור האמור לעיל אני פוסק כי האב ישלם לאם את חלקו בהוצאות הקטינה בסך 2,140 ₪ בחודש, החל מיום 1/12/2023 ובכל 01 לחודש שלאחר מכן, עד הגיע הקטינה לגיל 6 שנים. מאותו מועד יעמוד הסכום על 1,014 ₪ וישולם עד הגיע הקטינה לגיל 18 שנים או סיום בית הספר התיכון, לפי המאוחר. מאותו מועד יעמוד הסכום על 1/3 מהסכום שיהיה אותה עת וישולם עד סיום שירות החובה בצה"ל/שירות לאומי.

 

19.  עד ליום 1/12/2023 תהיה בתוקף החלטתי למזונות זמניים.

 

20.  סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע כיום ויתעדכן אחת ל – 3 חודשים, ללא הפרשים לעבר.

21.  בנוסף לנ"ל יישא האב ב- 70% מההוצאות שלהלן:

 

א) כל ההוצאות הרפואיות שאינן מכוסות ע"י קופת חולים, לרבות: טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגים/רגשיים (בנוגע לטיפולים האמורים בפסק הדין בעניין זמני שהות יגבר האמור שם על האמור כאן).

 

ב) הוצאות החינוך שלהלן: כל הוצאות הנדרשות ע"י המוסד החינוכי, לרבות: שכר לימוד, אגרת חינוך, וועד גן/כיתה, טיולים, שיעורים פרטיים, חוג אחד, קייטנות בחופשות, תנועת נוער. ככל והצדדים חלוקים בדבר טיפול רפואי, הוא יינתן עפ"י המלצת הרופא. ככל והצדדים חלוקים בדבר שעורים פרטיים, הם יינתנו עפ"י המלצת המורה.

 

ג) צהרון/מועדונית או כל מסגרת דומה אחרת.

 

22.  תשלומי המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינה ישולמו לאם.

 

23.  התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונות משקמים. איני מוצא מקום לפסוק כמבוקש, מכיוון שבעת שהצדדים הכירו , התובעת השתכרה יותר ממנו, גם כיום אינה משתכרת פחות ממנו, היא משכילה וצעירה ממנו ולא הוכח לי שכושר השתכרותה נפגע כתוצאה מהקשר עם הנתבע, או שהיא זקוקה לשיקום כלשהו. הנתבע מעל גיל 50, הוא -- לא מוכר, הכנסתו צנועה ולא התרשמתי שצפויה לו התפתחות מקצועית משמעותית בעתיד. התובעת לעומתו, צעירה ממנו, בעלת תואר ד"ר ל-- עם התמחות ב-- ו--, זכתה למלגת מחקר מהמוסד האקדמי בו היא עובדת ועתידה לפניה. התובעת לא ויתרה על קריירה למען הזוגיות עם הנתבע או למען התא המשפחתי, שניהם נהיו זוג בפברואר 2017, חיו יחד בדירתו מנובמבר 2017 ונפרדו בספטמבר 2021, כ- 4 שנים אחרי שהחלו לגור יחד.

 

24.  התובעת טוענת שהסתמכה על הנתבע שיכלכלה ויפרנסה, אולם לא מצאתי תימוכין לטענתה. הנתבע אינו אדם עשיר, הכנסתו הייתה פחותה מזו של התובעת, אין ברשותו רכוש רב ולא הוכחה לי סיבה כלשהי שהייתה יכולה לגרום לתובעת להסתמך עליו כלכלית כטענתה.

 

25.  לאור האמור, אני דוחה את התביעה למזונות משקמים.

 

26.  המזכירות תשלח  את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

 

27.  מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

 

 

 

 

ניתן היום,  ט"ו כסלו תשפ"ד, 28 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.