אי התערבות בפסיקת מזונות ודמי טיפול עקב גיוס האב למילואים במלחמת חרבות ברזל (רמ"ש 2796-07-24) | השופטת פאני גילת כהן

מונחת לפניי בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (כב' השופט בן שלו) מיום 29.05.2024 שניתנה ב-תלה"מ 63347-12-21 בגדרה נקבע, כי משהמבקש גויס לשירות מילואים עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" וזמני השהות שלו עם ילדי הצדדים הקטינים לא קוימו, כך שעיקר נטל הגידול שלהם בעת המלחמה הוטל על כתפי המשיבה, בהינתן הפערים בהשתכרות הצדדים, יישא המבקש, נוסף על דמי המזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים, בתשלום חד פעמי בסך 3,500 ₪, שהוגדר כסעד ארעי, לשם סיוע בכלכלת הקטינים בעת המלחמה.

רקע כללי והשתלשלות ההליכים בבית המשפט קמא

הצדדים - בני זוג לשעבר, אשר נישאו בשנת 2008, ולהם שני ילדים קטינים – כבני 11 ו-9 שנים. בתם הצעירה בעלת צרכים מיוחדים ואובחנה על הרצף האוטיסטי. 

נישואי הצדדים לא עלו יפה, ולפני שלוש שנים בקירוב פנתה המשיבה לבית הדין הרבני והגישה בקשה ליישוב סכסוך.

הליך יישוב הסכסוך לא נשא פרי ומשכך ננקטו ע"י שניהם – האחד כנגד משנהו הליכים משפטיים, ובהם תביעות בעניין מזונות הקטינים, תביעות בעניין החזקת הקטינים וזמני השהות עמם, הליכים רכושיים ועוד.

מעיון במערכת נט המשפט עולה, כי נוהלו ומתנהלים בין הצדדים הליכים רבים, וכי הסכסוך הנטוש ביניהם הוא בעצימות גבוהה ולא עולה בידם ליישבו בדרכי שלום.

ההחלטה מושא הבקשה שלפנינו ניתנה בהליך המזונות.

ביום 28.12.2023 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקש בדמי טיפול בקטינים במסגרתה טענה, כי נוכח המצב הביטחוני השורר במדינה מאז חודש אוקטובר אשתקד עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", גויס המבקש לשירות מילואים, ומשכך הסדרי השהייה של הקטינים עמו (שהועמדו על 43% לערך מזמנם) אינם מקוימים, ומלוא נטל הטיפול בקטינים מונח על כתפיה. עוד נטען על ידה, כי בעקבות זאת היא כורעת תחת הנטל הכלכלי, בעוד שהשתכרות המבקש לא נפגעה, כטענתה, ויתרה מכך - הוא נמצא זכאי למענקים ולהטבות בעקבות גיוסו למילואים.

בתגובה שהוגשה על ידו לבקשה נטענו ע"י המבקש טענות במישור הפרוצדורלי ובמישור המהותי.  בתוך כך טען, כי בהתאם לפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, זכאות לדמי טיפול קיימת רק בהתייחס לקטינים רכים בשנים ותחומה בתקרת גיל ובמקרים בהם האב אינו פוגש בקטינים כמעט כלל. בנסיבות שלפנינו, עת גילו של בנם הבכור של הצדדים הוא 11 לערך, הרי שהמשיבה אינה זכאית לדמי טיפול עבורו. בנוסף נטען על ידו, כי משעיסוקו עריכת דין בתחום הליטיגציה, הרי שגיוסו לשירות מילואים פעיל פגע משמעותית בהכנסותיו, ולמרות זאת הוא לא עתר להפחתת דמי המזונות הזמניים שנפסקו. המבקש מלין גם על התנהלות המשיבה אשר אינה ממצה פוטנציאל ההשתכרות שלה, וטוען, כי על אף ששירות המילואים שלו היה אינטנסיבי הוא פגש בקטינים במועדים בהם נקב בתגובתו, ועשה מירב המאמצים לשהות עמם, אלא שבמקרים רבים הייתה זו המשיבה אשר טרפדה ניסיונותיו בעניין. כן הלין המבקש כנגד התנהלות המשיבה בכל הנוגע לשימוש בכספי קצבת הנכות המשולמת עבור בתם, אשר לדידו אינם משמשים למימון צרכי הקטינה כי אם לצרכיה האישיים של המשיבה, ועל עצם הגשת הבקשה המבטאת, לדידו, חוסר רגישות והעדר סובלנות מצד המשיבה בתקופה קשה זו.

נוכח טענות המבקש ברובד העובדתי, נדרשה המשיבה להבהיר האם עומדת היא על בקשתה, וככל שכן – להשיב על טענות המבקש.  עוד צוין בהחלטת בית המשפט, כי על אף שהבקשה הוכתרה כבקשה לדמי טיפול מתוכנה עולה, שעניינה הטלת סנקציה כספית על המבקש עקב טענות להפרת זמני השהות עם הקטינים אשר נקבעו בהליכים הקשורים.

לאור עמדת המשיבה לפיה היא עומדת על הבקשה, ניתנה ביום 29.05.2024 ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור במסגרתה נקבע לאמור: "... ביום 15.4.24  הוגש לתיק הקשור... אישור בדבר שירות מילואים פעיל של המשיב. דומה, כי אין חולק כי המשיב מצוי בשירות מילואים וכי בשל כך עיקר נטל הטיפול בקטינים מונח על כתפי המבקשת, וזאת גם אם לצדדים טענות הדדיות באשר לניסיונות תיאום מפגשים בין האב לקטינים במהלך התקופה... מחד, המשיב מתקשה לשהות עם הקטינים על פי זמני השהות מכורח המציאות בהיותו מגוייס ומנגד, לא ניתן להתעלם מכך שלמבקשת הוצאות עודפות נוכח תקופת גיוסו הממושכת של המשיב..."

עוד התייחס בית המשפט קמא בהחלטתו להחלטה בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים,  אשר ניתנה בהליך הקשור על פיה הוערכו הכנסות הצדדים באופן בו ישנו פער משמעותי לטובת המבקש, ולכן קבע "... מצאתי תחת חיוב המשיב בסכום כספי בכל אי קיום זמני שהות בתקופת המילואים לחייבו לעת הזו כסעד ארעי בסכום חד פעמי שיהא בו לסייע בכלכלת הקטינים בעת מלחמה. הלכך, וכסעד ארעי, המשיב יישא לעת הזו בתוספת חד פעמית על חשבון מזונות הקטינים בסכום של 3,500 ₪".

המבקש לא השלים עם ההחלטה, והגיש בקשת רשות הערעור שלפנינו.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בקבעו, כי הוא היה בשירות המילואים עד יום 15.04.2024 לפחות, ולכן הניח, כי עיקר נטל הטיפול בקטינים רבץ עד אז על כתפי המשיבה. לדידו, בקשת המשיבה הוגשה ביום 28.12.2023 ומאז התקיימו זמני השהות כסדרם, ולכן לא היה מקום לחייבו בגין התקופה שמפרוץ המלחמה ועד ליום 15.04.2024. לטענתו, היה על בית המשפט לציין בהחלטתו  התקופה לגביה הוטל עליו החיוב, דבר שלא נעשה; כן נטען על ידו, כי על אף גיוסו לשירות המילואים, הוא נפגש עם הקטינים גם בתקופה זו; כי טענות הצדדים לא התבררו כדבעי וההחלטה ניתנה בהעדר דיון בהן; כי כתבי הטענות שהוגשו ע"י המשיבה לא נתמכו בשום ראיה לכך שנגרם לה חסרון כיס עקב הגדלת נפח הזמן של הקטינים עמה בעת המלחמה וכי נדרש לה סיוע כלכלי בשל כך; כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב מובהק, עת נהגה בחוסר גמישות ביחס לניסיונותיו לפגוש בקטינים ולא אפשרה קיום זמני השהות שלו עמם, ולאחר מכן עתרה לחיובו בדמי טיפול עקב הפרה כביכול של זמני השהות; כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט קמא משמשמעות ההחלטה היא גלגול הנטל הכלכלי בעקבות אי קיום זמני השהות (במועדים הספורים בהם קרה הדבר) לפתחו בלבד תחת חלוקתו בין הצדדים שניהם; וכי שגה בית המשפט עת למעשה הטיל עליו סנקציה כספית העולה כדי 390 ₪ בגין כל יום שבו לא התקיימו זמני השהות (ובהקשר זה יצוין, כי בבקשה פירוט של המועדים בהם אמורים היו הקטינים לשהות עם המבקש בחודשים אוקטובר-דצמבר 2023 אל מול המועדים בהם שהו עמו הקטינים ו/או אלה שבהם ביקש הוא לשהות עמם אך המשיבה סירבה לכך), כאשר בפועל עתירת המשיבה הייתה חיוב בסך של כ – 250 ₪ לכל יום שבו לא התקיימו זמני השהות. בכך, לשיטתו, ניתן למשיבה סעד שלא נתבקש על ידה, וזאת באופן שרירותי ובהעדר בחינה של טענות הצדדים ברובד העובדתי.   

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ועיון  בתיקים המתנהלים בעניינם של הצדדים בבית המשפט קמא, ועל יסוד הוראת תקנה 138(א)(1) ותקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

יאמר כבר כעת, כי בקשת רשות הערעור רצופה טענות עובדתיות הנסובות סביב אורך שרות המילואים של המבקש וקיום הסדרי השהייה עם ילדיו הקטינים מאז פרוץ המלחמה ולמשך כמחצית השנה הראשונה שלה.

כידוע, ערכאת הערעור אינה שמה עצמה בנעלי הערכאה הדיונית, וככלל איננה בוחנת המסד העובדתי תחתיה ואינה מתערבת בממצאים שבעובדה.

על אחת כמה וכמה נכון הדבר עת מדובר בהחלטת ביניים הנושאת אופי של החלטה לסעד ארעי.   

עוד ובנוסף, הלכה מושרשת היא, כי בכל הנוגע להחלטות ביניים הניתנות ע"י הערכאה הדיונית, על ערכאת הערעור לגלות ריסון בהתערבות בהן, השמורה למקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית ניתנה בניגוד לדין או שהיא עלולה לגרום לעיוות דין [ראו למשל: רע"א 5460/10 פלוטקין נ' שירותי בריאות כללית, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 8052/12 עמיעד מערכות מיםבע"מ נ' טי אס טי סינירג'י בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים; ע"א 3518/16 עמוס פוגל נ' עיריית טבריה, פורסם במאגרים האלקטרוניים; חמי בן-נון ו. טל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3- 2012), עמ' 203; אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שנים עשר- 2015), עמ' 501].

דברים אלה מקבלים משנה תוקף עת עניין לנו בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ובבעלי דין המנהלים לפניו הליכים רבים אשר עודם מתבררים, ולא זו בלבד שהליכים אלה אוצלים זה על זה, הרי שלערכאה הדיונית בכגון דא יתרון של ממש על פני ערכאת הערעור, משהיא בקיאה בפרטי הסכסוך בין הצדדים על כל פארותיו, באופי המחלוקות הנטושות ביניהם ובאופן בו הם בוחרים להתמודד עמן.

בענייננו, ניתנה בראשיתו של ההליך החלטה בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים בגדרה התייחסות גם לפער בהשתכרות הצדדים תחת ההנחה, כי מדובר בסעד זמני, וכי סוגיה זו טעונה בירור במסגרת ההליך העיקרי.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור נשענת למעשה על שלושה אדנים: ההחלטה בעניין זמני שהות הקטינים עם המבקש; הקביעות בעניין פערי ההשתכרות בין הצדדים במסגרת ההחלטה למזונות זמניים; פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ועובדת גיוסו של המבקש לשירות מילואים פעיל וממושך, תוך הסתמכות על טענותיו שלו ועל מסמך שצורף על ידו (בהליך הרכושי) לפיו נכון ליום 15.04.2024 היה עדיין בשירות מילואים פעיל.

חרף טענות המבקש, לא מצאתי, כי מהות ההחלטה היא הטלת סנקציה כספית עליו בגין אי קיום זמני השהות נוכח שירות המילואים אליו נקרא בצו חירום. עניין לנו בחיוב כספי חד פעמי שהתווסף לדמי המזונות הזמניים על חשבון המזונות הקבועים שייפסקו בתום ההליך, נוכח הנסיבות שנוצרו ונכפו על הצדדים וילדיהם הקטינים ובראי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא, לרבות ההחלטות הקודמות שניתנו בהליכים השונים בעניינם ונוגעות לחובותיהם ולזכויויהם ההוריות.

מבלי להביע עמדה ערכית בעניין ובלא שיש בכך כדי להשליך על מקרים אחרים בהם נכפו שינויים בחלוקת הנטלים ההוריים עקב המצב הבטחוני השורר במדינה בעקבות פרוץ המלחמה, לא מצאתי בענייננו  הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא – החלטת ביניים בסוגיה הנטועה בלבת שיקול הדעת שלו, הנשענת על מסד עובדתי שנקבע על ידו ונושאת אופי של סעד ארעי, משלא מצאתי כלל, כי המקרה דנא בא בגדר איזה מן החריגים שהוזכרו לעיל ומצדיקים התערבות ערכאת הערעור בכגון דא.   

להשלמת התמונה נזכיר גם ההלכה הפסוקה בעניין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בפסיקת מזונות זמניים, הניצבת ביחס הפוך לשיקול הדעת הנרחב שיש לבית המשפט לענייני משפחה בסוגיה האמורה, ועל אף שבענייננו, אין המדובר במזונות זמניים, ניתן להקיש מן הרציונל שבבסיס ההלכה האמורה ומיסודותיה גם על המקרה דנא (ראו למשל: פסק דינו של השופט י. דנציגר ב- בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

בנוסף יוזכר, כי  מלשון הוראת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 עולה, שככלל יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות, כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לניהול הליך מיותר או שגוי.

מבין השיקולים שניתן למנות לעניין נחיצות הדיון טרם סיום ההליך ומתן פסק הדין: הדירות  ההחלטה, דהיינו האם היא עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; האפשרות שההכרעה בהליך הערעורי תייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה בהליך הערעורי תמנע קיומו של הליך שגוי; כאשר ניתן לומר מיד כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה.

מן המקובץ עולה, אפוא, שבשים לב לגובה הסכום שנפסק והוטל על המבקש, לעובדה שמדובר בהחלטת ביניים אשר השלכותיה על זכויות הצדדים אינן בלתי הפיכות, לכך שעניין לנו בסעד ארעי אשר ניתן על יסוד קביעות עובדתיות הרלוונטיות להקשר בו ניתנו וע"י ערכאה הדנה בסכסוך בין הצדדים על הסתעפויותיו הרבות ובקיאה בפרטיו, תוך שהובהר על ידה, כי החיוב הוא על חשבון מזונות הקטינים (אשר טרם נקבעו), אין מקום למתן רשות לערער על ההחלטה.

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהופקד, על פירותיו, יוחזר למבקש באמצעות באת כוחו. 

המזכירות תסגור התיק.

ההחלטה ניתנת לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

לפני

כבוד השופטת פאני גילת כהן

המבקש

פלוני

המשיבה

פלונית