השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: פס"ד בתובענת אב לביטול דמי מזונות לילד משותף בן 14 כפי שנקבע בהסכם הגירושין (תלה"מ 23620-07-18)

 

מונחת לפניי תובענה שהגיש אב לביטול מזונות קטין כבן 14 שנים שנקבעו בהסכם גירושין בין הצדדים.

רקע עובדתי:

1 התובע (להלן גם: ״האב״) והנתבעת (להלן גם: ״האם״) (להלן ביחד: "הצדדים") נישאו זל״ז ביום4.3.04 והתגרשו זמ״ז ביום 31.10.12.

2 מנישואי הצדדים נולד להם ביום 5.8.07 הקטין א׳ בי (להלן: ״הקטין״) כיום כבן 14 שנים.

3 עקב משבר בין הצדדים, הגישה האם ביום 7.8.12 תביעות למשמורת ולמזונות על הקטין (תמ״ש11823-08-12, תמ״ש 11857-08-12), אשר נדונו בפני מותב זה.

4 ביום 3.12.12 חתמו הצדדים על הסכם גירושין ויחסי הממון אשר מסדיר את מכלול העניינים שכרוכים בפירוד ביניהם ובכלל כך סוגיית האחריות ההורית המשותפת, משמורת הקטין, חלוקת זמני השהות, מזונות הקטין וענייני הרכוש (להלן: "הסכם הגירושין").

5 בהסכם הגירושין, הסכימו הצדדים כי הקטין יהיה באחריות הורית משותפת וכי המשמורת על הקטין תהא בידי האם עד הגיעו לגיל 18 שנים. כן, הוסכם כי הקטין ישהה עם האב פעמיים בשבוע בימים ב׳ וה׳ מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר וכן בכל סופ״ש שני ביום שישי מתום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בבוקר עת ישיבו למסגרת החינוכית. כן, נקבעו זמני שהות שוויוניים בחופשות ובחגים.

6 בנוסף, הוסכם כי האב ישלם למזונות הקטין סך של 2,000 ₪ ₪ לחודש כאשר סכום זה כולל את כל צרכיו של הקטין מכל מין וסוג שהוא לרבות חלקו של האב בהוצאות המדור ואחזקתו וכלל ההוצאות החינוך השוטפות והחריגות; כך, שמעבר לסכום זה, האב יישא במחצית ההוצאות הבריאותיות החריגות של הקטין בלבד.

7 בנוסף, הסדירו הצדדים את ענייניהם הרכושיים ובכלל כך פירוק שיתוף בדירה המשותפת ב--- תוך שהוסכם כי האם תעביר לאב את חלקה בדירה אגב גירושין תמורת סך של 400,000 ₪. כן אוזנו חשבונות הבנק של הצדדים באופן שכל אחד נשאר עם חשבונות הבנק שבבעלותו ועם זכויות הסוציאליות שצבר ממקום עבודתו.

8 ביום 11.9.12 התייצבו הצדדים בפני מותב זה ואישרו את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

9 בחלוף 6 שנים ממועד אישור ההסכם ביום 10.7.18 הגיש האב את התביעה דנן. לטענת האב, ממועד הגירושין ובעיקר משנת 2017 בעת שאמו חלתה במחלה סופנית, החלה קריסתו הכלכלית של האב. בנוסף, לטענת האב, בחודש 07/2012 ולאחר חודשיים של הדרדרות במצבו הרפואי, אושפז בביה״ח מחמת תשישות ואובדן כוחות. לאחר בדיקות נמצא כי האב לוקה במחלת אדיסון שפגעה עד מאוד בתפקודו ואף נקבעה לו נכות של 20%.

10  בעקבות קריסתו הכלכלית, כך לטענת האב, הגיש האב ביום 16.11.17 בקשה לפשיטת רגל לבית

המשפט המחוזי בת״א (פש״ר 47996-11-17).

11  ביום 28.12.17 נתן ביהמ״ש המחוזי צו כינוס לנכסי האב והטיל עליו הגבלות בהתאם לפקודת פשיטת הרגל ובכלל כך אסר את יציאתו מן הארץ. כן, מונה מנהל מיוחד לנכסי האב.

12  במסגרת הליך פשיטת הרגל, הגישה האם בקשה לקציבת מזונות הקטין ובהתאם לכך החל מיום

12.4.18 הוקצבו מזונות לקטין בסך 1,500 ₪ לחודש. כפועל יוצא, נצבר מידי חודש בחודשו חוב בגין מזונות הקטין בסך 500 ₪ אשר במועד הגשת התביעה עמד על סך של כ-12,000 ₪.

13  בנסיבות אלו, לטענת האב אין הצדק לחייבו במזונות שוטפים ובפרט לאחר שדמי המזונות הופחתו

במסגרת הליך פשיטת הרגל וכן אין הצדק כי ימשיך להיות נרדף על "חוב לא חוב" ככל שיקבל הפטר בהליך פשיטת הרגל.

14 בסעיפים 23-24 לכתב התביעה פירט האב את שינויי הנסיבות המהותים כהאי לישנא:

23. מעת מתן פסק הדין היו שינויים משמעותיים בנסיבות המצדיקים את הגשת התובענה כמו גם את התערבותו של בית המשפט הנכבד:

א. התובע הוכרז כפושט רגל

מאז 12.2017 מצוי התובע בהליך פשיטת רגל תחת פיקוחו שלמנהל מיוחד כמו גם בית המשפט ומגיש דוחות כלכליים בשקיפות מלאה, על מצבו הכלכלי, חובותיו והכנסתו, דבר המוכיח כי הוא נאלץ ללוות ע״מ לשלם לנתבעת את דמי המזונות השוטפים, וע״מ שלא להפר החלטה שיפוטית שאינו מסוגל לעמוד בה ושאי פרעונה עלולה לפגוע בהליכים  המשפטיים שהוא מקיים ע״מ לנסות ולשקם את עצמו.

ב. הוצאות מדור הנתבע

בעת חתימת ההסכם התובע שילם דמי שכירות בשיעור של 2,500 ₪ שכן הדירה היתה בהליכי בינוי עירוני, ואולם מאותה עת הושלמה הבניה וכיום נדרש התובע לשלם לאותה דירה דמי שכירות (מופחתים) של 5,500 ₪ שהינם שיעור ממוצע בסביבתו, ואף אינו יכול לשנות ולהחליף את דירתו, שכן אינו יכול להתקשר בחוזה שכירות חלופי בשעה שאין לו שיקים, חשבון בנק ואף לא ערבים להתחייבויותיו, ומה גם שאינו רוצה לטלטל את הקטין ולשבש את מהלך חייו וגידולו, ועל כן אין לו מנוס אלא להמשיך לגור באותה דירה, ובה גם שהוא נדרש בדירה זו להקצות חדר לאירוח הקטין.

הדירה מצויה בסביבה בה יש לקטין קשרים חברתיים עם חבריו שהוא קשור אליהם, והם חכרו אליו וממלאים בתוכן את חייו.

ג. הוצאות מדור הנתבעת

בעת עריכת ההסכם הנתבעת שכרה דירה ואולם מאותה עת נודע כי היא אינה מתגוררת עוד עם הקטין לבדו בדירה. התובעת נישאה ועמה בדירה בת 5חדרים מתגורר בן זוגה, וכן זה מארח בדירה לעיתים תכופות גם את 2בנותיו. ממילא, היקף החיוב למדור הקטין אצל הנתבעת פחת בכל מקרה באופן משמעותי.

ד. מצבו הבריאותי של התובע - יכולת השתכרותו

התובע אובחן כחולה במחלת אדיסון, ואף נבדק ונקבעה לו נכות מטעם המל״ל שיעור 20%לשם שמירת מצבו הוא נדרש לטיפול תרופתי קבוע של סטרואידים ועם הזמן הוא נחלש מאד בתפקודו, ומתקשה אף לעבוד במשרה מלאה, ופחת פוטנציאל השתכרותו, ומה גם שעליו להקדיש לבנו, ולצמצם לשקם כך את עבודתו.

ת. שהות הקטין במשמורת משותפת

התובע והתובעת נהלו משמורת משותפת, באשר לקטין ואף מעבר לכך

לא רק שהקטין שוהה עם אביו 12-13לילות בחודש (600/0-40%) שכן בכל עת שהתובע נדרש הוא מקבל את הקטין, ובאופן כזה ולא אחת נסעה הנתבעת לנופש, בין בארץ ובין בחו״ל (למשך חודש).

כמו כן מביא התובע את התמונה העובדתית הנוכחית בתביעה זו המביאה את הצורך המיידי וכפי טובת הקטין להתערב ולקבל את התובענה כפי שהוגשה, שכן הוא הורה משותף ונשוא בהוצאותיו של הקטין, עמו יש לו קשר טוב ואוהב ולא על חשבון אימו.

עצם ההלכה הפסוקה גם היא מהווה לכשעצמה שינוי מהותי בנסיבות, ובוודאי במקום שראוי הוא לפרוס לעיני בית המשפט הנכבד, את המערכת הכלכלית משפחתית המלאה לבחינת היקף החיוב למזונות הקטין.

15  ביום 2.11.18 הגישה האם כתב הגנה במסגרתו כפרה בטענותיו של האב מכל וכל ועתרה לדחיית התביעה בגין כל אחת מהעילות לעיל.

16  ביום 17.6.20 נחקר האב על תצהירו וכן אחיו של האב מר א׳ פ׳ (להלן: "אחיו של האב") אשר הוזמן

לעדות מטעם האם, וביום 4.11.20 נחקרה האם על תצהירה.

17  לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בשלה העת למתן פסק הדין.

תביעה לשינוי מזונות - המסגרת הנורמטיבית:

18  עפ״י הפסיקה מזונות הקטינים שנקבעו בפסק דין, ניתנים לשינוי. היות ופסק דין למזונות, מטבעו צופה פני עתיד, נקבע בפסיקה כי רק שינוי מהותי בנסיבות מצדיק התערבות חוזרת של בית המשפט. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי מדובר בתנאי מפורש ודווקני. לעניין זה יפים דבריו של כב׳ השופט שמגר בע״א 363/81פייגה נ׳ פייגהפ״ד לו (3), 182187, בעמי 188 :

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

19  השינוי יעשה בכפוף לשלושה תנאים מצטברים אשר נקבעו על-ידי כב׳ הנשיא שמגר בע"א 442/83קם נ' קםפד"י לח )1) 767 ואלו הם: לא יהיה צודק להשאיר את ההסכם על כנו עקב שינוי הנסיבותו/או עקב השינוי; הצדדים השאירו פתח לשינוי במפורש או במשתמע; על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובניקיון כפיים. הנטל להוכיח כי התקיים התנאי של שינוי נסיבות מהותי מוטל על התובע את שינוי פסק הדין.

20  הנסיבות ששררו בעת מתן פסק הדין ששינויו מתבקש משמשות כנקודת מוצא מחייבת. כאשר המדובר בדמי מזונות, אשר נקבעו בהסכם, על התובע להוכיח את המצב ששרר עובר לאישור ההסכם לעומת המצב ששרר ביום הגשת התביעה להפחתה. בתמ"ש (ת״א) 46256/99 נ'פלונית)פורסם במאגרים, ביום 24.12.03) נפסק ע"י כב׳ השופט שוחט כדלקמן:

"ההלכה הפסוקה מלמדת אותנו, כי הנסיבות ששררו לעת מתן פסק הדין ששינויו מתבקש, אמורות לשמש כנקודת מוצא מחייבת. על התובע את שינויו של פסק הדין להוכיח שינוי מהותי בנסיבות אלה עד כדי הצדקה לשינוי הסכום שנקבע על פיו. פסק דין למזונות, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי משמעותי בנסיבות יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות ...".

21  התנאי המהותי שנקבע בפסיקה - שינוי נסיבות מהותי - נדרש ביתר שאת מקום בו סכום המזונות ששינויו מתבקש, נקבע בהסכם בין ההורים וכקביעת בית המשפט העליון בע״א 4515/92 ני

שטיין, דינים עליון לד 643 :

"...כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".

22  דהיינו, סכום מזונות שנקבע בהסכמה אין לשנותו על נקלה אלא רק "במקרים בולטים". בתמ״ש (ת"א) 57910/02ס.ד נ' א. נ. ד)פורסם במאגרים, ניתן ביום 18.5.06) התייחסה כב׳ השופטת (בדימ׳) קופלמן פרדו לאותם "מקרים בולטים" הנדרשים ביתר שאת בתביעה להפחתת מזונות שגובשה בהסכם גירושין בין הצדדים, כדלקמן:

"בפסק הדין שנתתי בתמ״ש 51883/01 א.א נ׳ א.י, קטין ואח׳ ציינתי כי הפרשנות הראויה לקביעה הנ״ל היא - מזונות הנקבעים בהסכמי גירושין ניתנים לשינוי רק בקרות אירוע בלתי צפוי, שלא ניתן היה לצפותו בעת ניהול המו״מ, ובעת גיבוש ההסכמות והוויתורים ההדדיים. בית המשפט יתערב בסכום המזונות רק כשנוצר מצב בלתי נסבל באופן בולט לאחד הצדדים המתקשרים, בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן, כאמור, בעת חתימת ההסכם. כל אחד מהצדדים המתקשרים רשאי לסמוך בתכננו את עתידו, על ההסכמות שגובשו, ואין חולק, כי הסכם גירושין כולל ואוצר בחובו הסכמות שלובות זו בזו. לפיכך, לטעמי, התערבות ושינוי של חלק מסוים מכלל ההסכמות אפשרי רק במקרה המפורט לעיל".

23  בתביעה להפחתה, כאמור, נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ואין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה. בתמ"ש (ת"א) 52946/97ג.א נ׳ ג.ב.א)פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.3.09) נקבע ע״י כב׳ השופטת ש. גליק:

"בתביעה לשינוי שיעור המזונות עקב שינוי נסיבות, אין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות, כלומר: כל המבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות מחוייב בהוכחתו של המצב ששרר בעבר והוכחתו של השינוי בזמן שחלף מאז".

24  בעניין זה ראוי לציין את דבריה של כב׳ השופטת טובה סיון ז"ל, סגנית נשיאה בתמ״ש (ת"א-יפו)48694/00ה.א נ׳ ה.ו.ר)פורסם במאגרים, ניתן ביום 28.1.09):

"יתרה מכך, אפילו יגיע ביהמ״ש למסקנה, כי אם היה נדרש בעת הזו לקבוע את מזונות הקטינים, על פי הראיות שהובאו לפניו עתה, היה פוסק סכום שונה, גם אז, ולמרות האמור, לא יחול שינוי בדמי המזונות אשר נקבעו בהליך הקודם (הן בהכרעה והן במסגרת הסכם) אלא אם כן הוכח שינוי נסיבות מהותי על ידי התובע כאמור, בין המועדים כמפורט לעיל".

25  עוד נקבע בפסיקה כי כאשר המדובר בדמי מזונות שנקבעו בהסכם "השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני". כבוד השופט פ׳ שטרק קבע בתמ"ש (ר״ג) 41272/06ס.א.ש נ׳ א.א.ש(פורסם במאגרים):

"תביעת מזונות קטינים בהסכמת הצדדים נעשית בידיעה מלאה באשר לנסיבות הכלכליות שלהם. כמו כן, ברור שיש עליות ומורדות כלכליות אשר בפני עצמן לא די בהן כדי להפחית במזונות הקטינים, אלא אם כן מדובר במצב שהופך להיות הכלל עבור האב לעומת החריג".

26  על כן, על מנת ששינוי הנסיבות ייחשב ככזה המצדיק התערבות בגובה המזונות שנקבעו בפס״ד ו/או

בהסכמה על שינוי הנסיבות להיות: מהותי ויסודי; בלתי צפוי; מתמשך ולא זמני.

27. ביום 19.7.17 ניתנה הלכה חדשה מפי בית המשפט העליון בע"מ 919/15פלוני נ׳ פלונית(פורסם במאגרים) אשר שינתה את פסיקת מזונות קטינים מעל גיל 6 שנים כפי שהייתה נהוגה עד כה במסגרתה נקבע כי "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה". בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, נתגלעה מחלוקת בין השופטים השונים בקשר ליישום מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו בפסק דין חלוט בין אם בהסכם בין הצדדים ובין אם בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי.

28. ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבע"מ 7670/18פלונית נ׳ פלוני ואח׳(פורסם במאגרים) אשר קבע באופן חד משמעי כי ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה "עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים" וכי אין בה "כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו - בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי - טרם שנפסקה הלכה זו". יתר על כן, נפסק כי ככל שיעלה בידי הטוען לשינוי נסיבות מהותי/משמעותי להוכיח התקיימותו של שינוי כזה או אחר, אזי העיון מחדש בגובה המזונות ייעשה בהתאם להלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 תוך שקילה זהירה וקפדנית של "השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר" בהקשר לרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכה זו "תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות"כך ש״ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 910/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי" (ראו לעניין זה דבריו של כבי השופט ש. שוחט בעמ״ש (ת״א) 22962-03-20פלוני נ׳ פלונית)פורסם במאגרים, 30.3.21)).

29  מן המקובץ לעיל עולה כי גם לאחר הלכת בע״מ 919/15 בתביעה להפחתת מזונות, מוטל על התובע

הנטל להוכיח כי במועד הגשת התביעה התקיים שינוי נסיבות עובדתי מהותי ביחס לנסיבות שהתקיימו בעת מתן פסק הדין. טענות אלו תבחנה תוך התייחסות למכלול הנתונים וכן תוך התחשבות בתום לבו של מגיש התביעה להפחתת מזונות.

דיון והכרעה:

30  כאמור, בסעיפים 23-24 לכתב התביעה פירט האב את שינויי הנסיבות המהותיים אשר מצדיקים

לטענתו את ביטול/הפחתת מזונות הקטין, ואלו הם:

א. הליך פשיטת הרגל בו מצוי האב;

ב. שינוי בהוצאות המדור של האב;

ג. שינוי בהוצאות המדור של האם;

ד. התדרדרות במצבו הבריאותי של האב ויכולתו להשתכר;

ה. שהות הקטין במשמורת משותפת;

ו. עצם קיומה של הלכת בע״מ 919/15.

31  כן, בסיכומיו העלה האב טענה נוספת לשינוי נסיבות מהותי והוא שיפור משמעותי בהכנסותיה של

האם ובמצבה הכלכלי ממועד אישור הסכם הגירושין.

דיון מקדמי-

32  בפתח הדברים וכאמור לעיל ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של ביהמ״ש העליון בבע״מ 7670/18פלונית

נ' פלוני ואח'בו נקבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי ההלכה שנקבעה בבע״מ 919/15 אינהמהווה כשלעצמה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים וכי אין בה כדי לשנות או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות בין שנקבעו בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל ובין שנקבעו בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי טרם שנפסקה הלכת בע״מ 919/15.

33  בנסיבות אלו, טענת האב לפיה הלכת בע״מ 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי כשלעצמה, דינה

להידחות מכל וכל.

34  משכך, נפנה עתה לבחינת שאר עילות האב לשינוי דמי המזונות.

א. הליך פשיטת הרגל:

35  לטענת האב, עצם הימצאותו בהליך פשיטת רגל שהחל בחודש אוקטובר 2017, במסגרתו מונה לו

מנהל מיוחד אשר בחן את היקף חובותיו, יש בה כשלעצמה כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול המזונות או הפחתתו. בנוסף, טוען האב כי יש להורות על ביטול המזונות לעת שיקבל הפטר וזאת על מנת שלא ימשיך להיות נרדף על "חוב לא חוב" (כך לטענתו). מנגד, טוענת האם כי אין לקבל את טענת האב לפיה יש להורות על ביטול המזונות באופן קטגורי מעת שהאב מצוי בהליך פשיטת רגל ובפרט נוכח העובדה כי בהליך זה משלם האב מזונות מופחתים בסך 1,500 ₪ לחודש וכן נוכח היקף חובותיו, הסיבות להיווצרותן (הימורים בשוק ההון) ותוכנית הפרעון שאושרה לו אשר משפרת לאין שיעור את מצבו הכלכלי של האב. עוד לטענת האם, במסגרת תוכנית הפרעון הסכים האב להגדלת צו התשלומים החודשי מסך של 400 ₪ לסכומים גבוהים (1,500 ₪ ואף 2,000 ₪ לחודש) ויש בכך כדי להעיד על יכולותיו הכלכליות של האב לעמוד בתשלום המזונות הנמוך מלכתחילה וכן להעיד על חוסר תום לבו של האב בהגשת תביעה זו שכן מחד מבקש לבטל את המזונות ומאידך מסכים להתחייב על תשלומים גבוהים בהליך פשיטת הרגל.

36  לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי דין טענת האב לפיה יש בהליך פשיטת הרגל כשלעצמו כדי

להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול או הפחתת מזונות הקטין ודין טענת האב לפיה יש הצדק להורות על ביטול חוב המזונות העתידי שיצבר לעת שיקבל הפטר, להידחות הן מהפן המשפטי והן מהפן העובדתי, ואפרט.

37  מהפן המשפטי - כידוע, במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו ישנן הוראות אשר נותנות מענה להיות

החייב במזונות בהליך פשיטת רגל ומכל מקום משהליך זה טרם הסתיים כלל לא ברור עד תום מהו מצבו הכלכלי של האב לאשורו, כמפורט להלן.

38  משננקט הליך פשיטת הרגל יש להבחין בין חוב מזונות שמועד פירעונו חל לפני מתן צו הכינוס לבין

חוב מזונות שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו הכינוס:

א. חוב מזונות שמועד פירעונו חל לפני מתן צו הכינוס הוא חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל וסעיף 78)3))ד) לפקודה קובע כי לחוב זה דין קדימה. כן מורה סעיף 69)א))3) לפקודה כי צו הפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, למעט "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה". בעניין זה הבהיר בית המשפט העליון כי לא ניתן לכלול במסגרת צו ההפטר גם את חבות המזונות לעתיד, שכן אין זה חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל (ר׳ ע״א 5628/14סלימאן נ' סלימאן)פורסם במאגרים, 26.9.16).

ב. חוב מזונות שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו הכינוס אינו בר תביעה בפשיטת רגל בהתאם לסעיף 72)1) לפקודה. עם זאת, לאחר מתן צו הכינוס רשאי הזכאי למזונות לפנות לבית המשפט לפשיטת רגל בבקשה להקצבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה, והטעם לכך הוא "שבית המשפט של פשיטת הרגל הוא הפורום השיפוטי הנכון לאזן בין האינטרסים של כלל נושי החייב לבין האינטרס של הזכאי למזונות, והכל תוך התחשבות אף באינטרס של החייב עצמו״ (רע״א 5106/09סיסו נ' כונס הנכסים הרשמי(פורסם במאגרים, 6.10.09), וכן ר׳ רע״א 8015/12פלוני נ' פלוני(פורסם במאגרים, 21.2.13).

39  הנה כי כן, במהלך ניהולו של הליך פשיטת הרגל בפקודה עצמה מצוי המענה הראוי לטענותיו של

האב בשל הליך פשיטת הרגל אשר נקט, וזאת על דרך של הקצבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה. בענייננו, עוד בטרם הוברר מלוא מצבו הכלכלי של האב (ובפרט בשים לב לזכויותיו בעזבון אמו המנוחה - ר׳ סעיף 6 לדו״ח המסכם מטעם המנהל המיוחד, כמפורט להלן) הופחת סכום המזונות החודשי לאב והועמד על סך של 1,500 ₪ לחודש במקום 2,000 ₪ לחודש, ויש בכך כדי ליתן מענה ראוי למצבו הכלכלי של האב בהליך פשיטת רגל.

40 היטיב לבאר את הדברים כב׳ סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, בתמ״ש 10578-01-16מ.ד. נ' ד.ג.ד

(פורסם במאגרים, 11.7.16):

״14. זאת ועוד, לכאורה וכל עוד קציבת המזונות עומדת על כנה, הרי התובע כבר "קיבל

מבוקשו" והמזונות השוטפים שהוא מחוייב בהם הופחתו ביותר ממחצית. משכך הם פני הדברים, "המלחמה" האמיתית של התובע בתביעתו הנוכחית היא על היקף חוב המזונות העתידי שממנו לכאורה לא ייפטר בהליך הפש״ר - כאן טוען התובע, כי אינו מעוניין לצבור חוב של עשרות אלפי שקלים חדשים רק בשל קציבת המזונות (שגם מונעת ממנו להעביר מזונות גבוהים יותר מכפי שנקצב) ואילו הנתבעת טוענת כי ממילא נפגעו היא והילדים קשות כתוצאה מהקציבה, ויש להותיר לה האפשרות לחזור אל התובע לאחר סיום הליכי הפש״ר ולקבל המגיע לה, שעה שלמעשה היא נושאת בעול המזונות בחלקו הארי עד למתן החלטה אחרת.

15. ביחס לרצונו זה של התובע, סבורני, כי אין מקום להידרש לעתירה של התובע ודינה

להידחות מאחר ולא בשלה העת לדון בה מחד גיסא, ואין בית משפט זה הערכאה המתאימה לדון בה מאידך גיסא:

15.1 ראשית, בית המשפט לענייני משפחה אינו בית משפט נוסף לפשיטת רגל ואינו אמור לערוך התחשיבים לעניין היקף הנשיאה בחובות כלפי מכלול הנשייה. שיקולי בית המשפט הם שיקולי המזונות בלבד (צרכי הזכאים ויכולות כלכליות של החייבים). שיקולי בית משפט לפשיטת רגל רחבים יותר ולוקחים בחשבון הצורך לאזן בין טובת הנושים, טובת החייב וטובת הציבור. בית המשפט בוחן את חוב המזונות בלבד ואת מערכת היחסים הפנים משפחתית. בית המשפט לפש״ר לוקח בחשבון את מצבור החובות של החייב והאיזון בינם לבין כלל אינטרסי הנושים. התובע טרם עתר או קיבל הפטר כלל ומכל מקום בית המשפט לענייני משפחה אינו הערכאה המתאימה לדיון בכך. הסמכות לדון הן בהפטר בכלל והן בהפטר מחוב מזונות בפרט היא של בית המשפט לפשיטת רגל.

15.2 זאת ועוד, רצון התובע להפחית מחוב מזונות עתידי בשל הפער בין הקציבה לבין הסכום נשוא פסק הדין יכול לבוא על סיפוקו בהליכים אחרים שהוא יוכל לנקוט בעתיד, כגון בבקשה להפטר (בהליך הפש״ר) או בבקשה לפי סעיף 69ה׳ לחוק לשכת ההוצאה לפועל (בלשכת ההוצאה לפועל ככל שיינתן לו הפטר אינו כולל חוב המזונות ויסתיימו הליכי הפש״ר).

15.3 הדין קובע, במסגרת סעיף 69א(3) לפק׳ פשיטת הרגל, כי צו הפטר אינו פוטר את פושט רגל מחבות לפי פסק דין בתובענת מזונות "להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה". כלומר הכלל הוא שחוב המזונות יוותר על כנו גם אם יינתן הפטר, אלא אם רואה בית המשפט שלפשיטת רגל לנכון מכוח שיקול דעתו לפי הסעיף האמור לעיל, ליתן הוראות גם לעניין פטור או אופן נשיאה ביתרת חוב המזונות. סמכות ורשות בית המשפט לפשיטת רגל ליתן הפטר כזה או אחר מחוב מזונות או חלקו מצאה ביטוייה גם בפסיקת בתי המשפט המחוזיים והעליון (בפסק הדין בע״א 1003/09 מקבילי נ׳ הכנ״ר (פורסם במאגרים, 4/1/10) נדונה מפורשות אפשרות מתן הפטר לחוב מזונות תוך עשיית שימוש באותה סמכות; בפסק הדין ברע״א 4905/98 גמזו נ׳ ישעיהו, פ״ד נה(3) 360 (2001) נשקל עניין הפיכת הילדה לבגירה כשיקול רלבנטי לעניין הפטר מחוב עבר בגין מזונותיה; בפסק הדין בתיק פש״ר (מחוזי ת״א) 1253/06 יוסף גמזו נ׳ הכנ״ר (2/9/13, פורסם בנבו) ניתן הפטר חלוט גם מחוב מזונות לשתי נושות).

15.4 על כן יכול לכאורה התובע למצות פניותיו בהליך הפש"ר ולבחון שם האפשרות לפטור מחוב המזונות, שעה שעניין המזונות השוטפים למעשה נפתר במסגרת קציבת המזונות.

15.5 לחלופין וככל שלא יקבל הפטר, יוכל התובע לעתור בעתיד לאחר סיום הליכי הפש"ר לחלוקת חוב המזונות לתשלומים בשיעורים מכוח סעיף 69ה׳ לחוק ההוצאה לפועל.

15.6 כך או אחרת, אין מדובר באמת בתביעה לשינוי נסיבות מהותי אלא בתביעה לפטור מחוב עתידי בגין הפרש מזונות בין קציבה לבין שיעורם בפסק הדין וזהו הרי העניין האמיתי שהניע את התובע להגיש התביעה הנוכחית ו/או לכל הפחות לדבר בה לאחר שנקצב החיוב השוטף במזונות ילדיו".

41 מהפן העובדתי - הן לנוכח היקף חובותיו הנטענים של האב בהליך פשיטת הרגל והן לנוכח הסדר

החוב שהוצע, יש ממש בטענת האם לפיה ככל שיינתן לאב צו הפטר כנגד תשלום חובותיו כאמור בתוכנית הפרעון שהוצעה ואושרה, יש בכך כדי לשפר את מצבו הכלכלי של האב בהשוואה למצבו קודם לכן, כל זאת כמפורט להלן.

42 עיון בדו"ח המסכם מאת המנהל המיוחד שהוגש ביום 20.11.19 לביהמ"ש המחוזי בת"א בפש״ר

47996-11-17 וצורף כנספח ג' לתצהיר האם (להלן: "דו״ח המסכם של המנהל המיוחד") מלמד כי כנגד האב הוגשו 8 תביעות חוב בסכום כולל של כ-308,000 ₪ כדלקמן: בנק דיסקונט- 141,489 ₪ ; ת׳ ב׳ [האם] - 12,483 ₪; מימון ישיר -35,807 ₪; 11,192 ₪; ישרכארט בע״מ - 34,877 ₪; ישראכרט מימון בע״מ - 29,110 ₪ ; 15,093 ₪ ; 28,712 ₪.

43 כן, דווח כי האב נושא בצו תשלומים בסך של 400 ₪ לחודש החל מחודש נובמבר 2019, ובסך הכל

ב- 19 תשלומים ע״ס 400 ₪ כל אחד (יצוין, כי לאב פיגור של 3 תשלומים בסך כולל של 1,200 ₪ לחודש) וכי נכון למועד הגשת הדו״ח המסכם מצוי בקופת הכינוס סך של 7,900 ₪ המורכב מתשלומים חודשיים וכן רווחים וריביות.

44 בנוסף, דווח כי במסגרת חקירת האב/החייב, הצהיר האב על הכנסה חודשית בסך 8,700 ₪ נטו

לחודש, זאת לאחר הפחתה בסך של 2,750 ₪ בגין אחזקת רכב מהעבודה. כן עלה כי בחודש מאי 2019 פוטר האב מעבודתו בחברת "א׳ ד׳" ומתקיים מדמי אבטלה וכן פיצויים פיטורין בסך של 13,719 ₪ אותם משך לאחר שפוטר. מנגד, דווח כי הוצאותיו החודשיים של האב מסתכמות בסך של כ-9,300 ₪ לחודש וכי הוצאות אלו כוללות תשלום שכר דירה בסך גבוה של 5,600 ₪ לחודש וכן תשלום דמי מזונות בסך 1,500 ₪ שנפסק על ידי ביהמ״ש. בנוסף, ישנן הוצאות שמוצהר לגביהן כי הן משולמות ע״י אביו של האב.

45 בהתאם לכך, ולאחר בחינת מכלול הנתונים לרבות הכנסותיו והוצאותיו של האב ותוך התייחסות

למיצוי פוטנציאל השתכרותו, הציע המנהל המיוחד כי יש לשנות את צו התשלומים לסך של 1,500 ₪ לחודש וכי סכום זה יהווה את הבסיס לתוכנית הפרעון בענייננו.

46 על כן, המנהל המיוחד המליץ על תוכנית פרעון אשר אף הוסכמה על האב לפיה האב יוסיף סך של

81,000 ₪ לקופת הכינוס על הסכומים ששולמו עד כה וזאת באמצעות 6 תשלומים בסך של 1,000 ₪, 42 תשלומים של 1,500 ₪ ו-6 תשלומים נוספים בסך 2,000 ₪. בהתאם לכך, ביום 28.11.19 אישר ביהמ״ש של פשיטת רגל את תוכנית הפרעון המוצעת אשר בכפוף לה (וכן בשים לב להליכים המתנהלים בתביעה לביטול צוואת אמו המנוחה של האב אשר טרם הסתיימו) ייבחן האם ינתן צו הפטר חלוט לאב (ההחלטה צורפה כנספח ב׳ לתצהיר האם).

47 הנה כי כן, לנוכח היקף חובותיו של הנטענים של האב, הכנסותיו והוצאותיו כפי שפורטו בדו״ח

המסכם של המנהל המיוחד וכן על יסוד יכולותיו הכלכליות של האב למיצוי פוטנציאל השתכרותו והגם שזכויותיו של האב בעזבון אמו טרם התבהרו, הוצע לאב תוכנית פרעון שיש בה כדי לשפר את מצבו הכלכלי בהשוואה למצבו קודם ולהיטיב באופן משמעותי את מצבו הכלכלי. מסקנה זו מתחדדת גם לנוכח הסכמת האב עצמו להגדלת צו התשלומים החודשי מסך של 400 ₪ לחודש לסך של 1,000 ₪, 1,500 ₪ ו-2,000 ₪ לחודש וזאת בנוסף לסך 1,500 ₪ שמשלם האב בגין קציבת מזונות הקטין, ויש בכל אלו כדי להוות אינדיקציה חיובית גם ליכולותיו הכלכליות של האב במסגרת הליך פשיטת הרגל ולשמש נסיבה כנגד ביטול או הפחתת מזונות הקטין במקרה דנן.

48 למען הספר ספק אבהיר כי אין באמור לעיל כדי למצות את הדיון בכל הנוגע לשינוי הנטען במצבו

הכלכלי של האב אליו אתייחס בהמשך פסק הדין, כמפורט להלן.

ב. שינוי בהוצאות המדור של האב:

49 הן במועד אישור הסכם הגירושין והן במועד הגשת התביעה התגורר האב באותה דירת מגורים בת

4 חדרים ב---. האב הסביר כי מדובר בדירה שהיתה בהליכי בינוי עירוני ועל כן דמי השכירות ששילם עליה היו נמוכים ועמדו על סך של 2,500 ₪ לחודש ואילו לאחר שהושלמה הבנייה ובמועד הגשת התביעה נדרש האב לשלם בגין אותה דירה דמי שכירות בסך 5,500 ₪ לחודש. עוד טען האב כי אינו יכול להחליף את דירתו שכן אינו יכול להתקשר בהסכם שכירות חלופי בשעה שאין לו שיקים, אין לו חשבון בנק ואף אין לו ערבים להתחייבויותיו ובנוסף אינו רוצה לטלטל את הקטין ולשבש את מהלך חייו וגידולו ועל כן נדרש להמשיך ולהתגורר באותה דירה.

50  מנגד, טענה האם כי עצם מגוריו של האב בדירה בעלות גבוהה בסך 5,500 ₪ לחודש בו בזמן שמצוי

בהליך פשיטת רגל מלמדת על חוסר תום ליבו של האב בתביעה להפחתת מזונות. יתכבד האב אשר טוען לקריסה כלכלית ויעבור להתגורר בדירה חלופית בעלות נמוכה יותר. כן, טענת האב לפיה אין ביכולתו לעבור לדירה חלופית בשל העדר אפשרות להעמיד ערב אינה נכונה ובפרט משעלה כי אביו של האב הינו ערב להוצאותיו לרבות הוצאות ההליך דנן וכן כי האב עבר בפועל לדירה חלופית ללא העמדת ערבים. כן, טענת האב לפיה נמנע מלעבור לדירה חלופית בשל טובת הקטין להימצא בסביבת מגורים מוכרת, נסתרת בפועל לאור מעברו של האב להתגורר בעיר אחרת בעיצומו של ההליך המשפטי.

51  לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהונחו לפני, מצאתי כי דין טענות האב להידחות, ואפרט;

52  ראשית, האב לא נתן כל מענה סביר לשאלה הכיצד אדם אשר נוקט בהליך פש״ר מתגורר בדירה

בעלות של 5,500 ₪ לחודש (לא כולל הוצאות אחזקת מדור), ולענין זה ראה גם דבריו של המנהל המיוחד בדו״ח המסכם - סעיפים 12 ו-16 ג׳ שם. כן, מנספח 2 לתצהיר האב (דו״ח הוצאות והכנסות בהליך הפש״ר) עולה כי בנוסף להוצאות המדור משלם האב בגין הוצאות אחזקת המדור סך של 1,326 ₪ לחודש, קרי עבור הוצאות מדור ואחזקתו משלם האב סך כולל של 6,862 ₪ לחודש. יש בנתון זה כדי להעיד על חוסר היגיון כלכלי בהתנהלות האב ואף חוסר תום לב בהגשת תביעה להפחתת מזונות.

53 שנית, טענת האב כי לא הצליח למצוא ערבים לצורך מעבר לדירה חלופית התבררה כלא נכונה עת

הודה האב בחקירתו ביום 17.6.20 כי בכוונתו לעבוד לדירה שכורה חלופית בעלות של 4,000 ₪ לחודש (ר׳ עמ׳ 42, ש׳ 26- עמ׳ 43, ש׳ 6), וזאת ללא צורך בהעמדת ערב כלשהו. ואכן, בפועל האב עבר להתגורר בדירה זו ללא ערבים.

54 שלישית, גם טענת האב כי נשאר להתגורר בדירה על מנת שלא לגרום טלטלה לקטין, אין בה כדי

ליתן כל הסבר מניח את הדעת למגורים בדירה כה יקרה משך תקופה כה ארוכה (של 4 שנים) ובפרט שהאב הוא זה שנקט בהליך פשיטת רגל, הליך דרסטי עם כל המשתמע מכך וכן לנוכח העובדה כי בפועל האב עשה שינוי במקום מגוריו של הקטין עת עבר  להתגורר ב---.

55  יצוין, כי במסגרת סיכומיו כל שטען האב הוא "התובע עבר לדירה צנועה המותאמת לאירוח קבוע

של הבן, בת 2.5 חדשים בשכ״ד של 4,000 ₪״ (סעיף 56), ומבלי ליתן כל התייחסות לסוגיית שינוי הנסיבות המהותי; כך שעולה כי האב זנח את טענתו הנ״ל לנוכח מעברו לדירה חלופית והפחתת דמי השכירות החודשיים והוצאות אחזקת המדור.

56  כך או כך, לנוכח העובדה שבמועד חתימה על הסכם הגירושין, שילם האב דמי שכירות בסך 2,500

₪ לחודש לא כולל הוצאות אחזקת מדור, ואילו לעת הזו משלם האב דמי שכירות בסך 4,000 ₪ לחודש כולל הוצאות מדור, אזי אין כל שינוי ברכיב זה. ההיפך הוא הנכון. יש בכך כדי להקטין את הוצאות המדור ואחזקת המדור של אב בסכום ניכר בסך 2,800 ₪ לחודש ולהיטיב את מצבו הכלכלי; די בנתון זה כדי לביא לדחיית התביעה לביטול או הפחתת מזונות.

ג. שינוי בהוצאות המדור של האם:

57  אין חולק כי בעת אישור הסכם הגירושין, האם התגוררה ביחד עם הקטין בדירה שכורה בעלות של

4,500 ₪ לחודש, היא הדירה בה התגוררו הצדדים יחדיו במהלך הנישואין (עמי 53, שי 21-22 לעדות התובע). לאחר מספר שנים, עת הכירה האם בן זוג חדש, עברה האם להתגורר ביחד עם בן זוגה בדירה שכורה בעלות של 7,500 ₪ לחודש וכיום דמי השכירות עומדים על סך של 8,000 ₪ לחודש.

58  בסיכומיו טען האב כי העובדה שהאם שכרה דירה בת 5 חדרים ביחד עם בן זוגה בסך של 8,600 ₪

לחודש במקום שכר דירה נמוך כבעבר (4,500 ₪), וזאת בין היתר לצורך אירוח בן זוגה של האם את שתי בנותיו, מלמדת כי גובה דמי השכירות גדל לא מחמת צרכי הקטין, אלא מחמת מגוריו של בן הזוג ובנותיו. ועל כן, נתון זה מהווה שינוי נסיבות מהותי.

59  בכל הכבוד, לא מצאתי כיצד טענה זו מהווה בבחינת שינוי נסיבות כל שכן שינוי נסיבות מהותי ולא

בכדי טענה זו נטענה בקול ענות חלושה. גם כשנחקר האב על כך לא הצליח להסביר את טענתו. ככל שהאם מתגוררת עם בן זוגה, אזי וכפי שהסבירה האם עלות דמי השכירות מתחלקת בין שניהם, כך שכל אחד מהם נושא בסך של כ-4,000 ₪ לחודש ואין כל שינוי נסיבות מהותי ברכיב זה ממועד החתימה על הסכם הגירושין (בו עמדו דמי השכירות על סך של 4,500 ₪ לחודש). לעומת זאת, ככל שלטענת האב האם נושאת במלוא עלות המדור בעצמה בסך 8,000 ₪ לחודש, אזי יש בכך שינוי נסיבות לרעתה. כך מתוך חקירת האב:

עו״ד גולשה נצר: אוקי, המדור של ת׳. כשת׳ אישרה את הסכם הגירושין, היא גרה

בשכירות בדירה שגרתם בה ביחד, נכון?

בדירה שאני,

אני גרתי בדירה.

כן, היא נשארה בדירה, נכון?

נכון.

הדירה אז היתה מושכרת בעבור ארבעת אלפים שקל?

 ארבעת אלפים חמש מאות, זה רשום.

ארבעת אלפים חמש מאות?

נכון.

האם המדור של ת׳ פחת?

הוא פחת ממה גברתי?

מאז, מיום אישור ההסכם. האם יש לה פחות מדור לשלם?

היא שוכרת היום דירה בשמונת אלפים שקל, זה עולה יותר. אז המדור שלה לא פחת?

לא, זה דירה בשמונת אלפים שקל.

אני אומרת, המזונות של קטין הם מזונות שוטפים ומדור. יש הוצאות שהם אינם תלויי שהות, המדור. האם יש הפחתה מאז אישור ההסכם ועד היום במדור של הקטין?

ב2012 היא שכרה דירה בארבעת אלפים חמש מאות על שמה בלבד, ונכון אז נראה לי, חמישה חדרים אגב רק היא ו(מדברים ביחד).

כב׳ הש׳ פינקלשטיין שביט: מה זה שמונת אלפים?

העד, מר צ׳ ב׳: זה הדירה החדשה שהיא שוכרת.

עו״ד גולשה נצר: היא שוכרת דירה ביחד עם בן זוגה.

כב׳ הש׳ פינקלשטיין שביט: אה, לא הבנתי.

עו״ד גולשה נצר: כן.

העד, מר צ׳ ב׳: לא, ההסכם רשום רק היא. בן זוגה לא רשום בהסכם.

כב׳ הש׳ פינקלשטיין שביט: אז יש להם מדור יותר גבוה.

העד, מר צ׳ ב׳: זה החלטה שלה לגור בדירה בשמונת אלפים שקל גברתי״ (עמ׳ 53, ש׳ 15-

עמי 54, ש׳ 17).

כנלמד, אף האב מודה כי העובדה שהאם עברה ביחד עם בן זוגה להתגורר בדירה בעלות גבוהה יותר, מהווה שינוי נסיבות מהותי לרעתה, אולם משעומת עם נתון זה הסתבך האב בתשובותיו ויש בכך כדי להעיד על חולשת טענותיו.

מעבר לכך, מקובלת עלי טענת האם לפיה נוכח העובדה כי דמי המזונות הועמדו על סכום גלובלי בסך 2,000 ₪ לחודש אשר מגלם בתוכו את כלל הוצאות הקטין מכל מין וסוג שהוא ממילא חיוב האב ברכיב המדור ואחזקת המדור נמוך ביותר (אם בכלל), כך שאין במעבר האם להתגורר עם בן זוגה ואף אירוח שתי בנותיו בדירתם כדי להשפיע על דמי המזונות המשולמים על ידי התובע.

בהקשר זה מן הראוי לציין את דרך התנהלותו של האב לצורך הוכחת טענתו אשר גובלת בהתנהלות חסרת תום לב ותוך חדירה לפרטיות כאשר האב הודה כי צילם את דירתה של האם מבפנים וללא רשות על מנת להוכיח את טענתו כי בנותיו של בן זוגה של האם מתגוררות עמם, והכל מבלי להעלות כל טיעון ענייני לגופם של דברים (ר׳ בעמי 56, ש׳ 11-25).

63  על כן, גם דין טענה זו של האב להידחות, הן מההיבט הדיוני והן מההיבט המהותי.

ד. מצבו הבריאותי של התובע ויכולת השתכרותו:

64 לטענת האב, מלבד ההרעה שחלה במצבו הכלכלי בשל היותו מצוי בהליך פשיטת הרגל, אזי חלו

בעניינו שינויי נסיבות משמעותיים נוספים אשר פוגעים במצבו הכלכלי ביחס למועד החתימה על הסכם הגירושין, ואלו הם: מצבו הבריאותי של האב; פגיעה ביכולתו של האב להשתכר.

65  נפנה לבחינת טענות אלו, כסדרן.

מצבו הבריאותי של האב:

66  לטענת האב, הוא אובחן כחולה במחלת אדיסון ואף נקבעה לו נכות מטעם המל״ל בשיעור של 20%.

כן, טוען האב כי לשם שמירה על מצבו הבריאותי הוא נדרש לטיפול תרופתי קבוע של סטרואידים ועם הזמן הוא נחלש מאד בתפקודו ומתקשה לעבוד במשרה מלאה ובשל כך פוחת פוטנציאל ההשתכרות שלו. כן טוען האב כי עליו להקדיש זמן רב לבנו ולצמצם לשם כך את עבודתו.

67  דין טענות אלו של האב בדבר מצבו הבריאותי להידחות מכל וכל, ואפרט. מחקירת האב עולה כי

דבר מחלתו של האב היה ידוע לאב ולאם עוד בטרם החתימה על הסכם הגירושין. כנשאל האב על כך, השיב באופן מפורש: ״ביולי 2012 אתה מגלה אודות המחלה, וב11.09.2012, חודשיים לאחר מכן, אנחנו מאשרים כאן את ההסכם, נכון?״ השיב ״נכון״ (עמי 80, ש׳ 4-7) ; כך, שלא מדובר בנסיבה חדשה.

68  מעבר לכך, עיון בנספח 11 לכתב התביעה שהינו אישור מהמל״ל על קצבת נכות כללית בשיעור 20%

של האב אינו מלמד על אבדן כושר השתכרות של האב ועל כך שנפגעה הכנסתו בעקבות מחלתו. יתר על כן, האב בעצמו העיד כי לא הגיש תביעה בגין כושר השתכרות ואף לא ביקש זאת מהמל״ל (עמי 82, ש׳ 6-7). כן, אין חולק כי לאחר גילוי מחלתו המשיך לעבוד וכפי שיפורט להלן, השתכר סכומים גבוהים אף יותר מאלו שהשתכר בעת החתימה על הסכם הגירושין.

פגיעה ביכולתו של האב להשתכר:

69  לעניין השתכרותו של האב, אזי במועד אישור הסכם הגירושין השתכר האב סך של 6,000 ₪ לחודש

(עמי 1, ש׳ 17 לפרוטקול הדיון מיום 11.9.12) ונתון זה לא נסתר. כן, לטענת האב בעת הגשת התביעה הכנסתו עמדה על סך של 8,500 ₪ לחודש (סעיף 21 לכתב התביעה וסעיף 34 לתצהיר עדות ראשית). בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שמדובר בהכנסה הגבוהה ב- 2,500 ₪ מהכנסתו בעת אישור הסכם הגירושין, יש בכך כדי ללמד כי לאב לא היתה כל עילה מלכתחילה להגיש תביעה לביטול או הפחתה במזונות ונראה כי כל רצונו של האב (כפי שהצהיר) הוא מתן פטור מחוב המזונות העתידי בגין הפער בין סכום קציבת המזונות לבין סכום המזונות השוטפים.

70 דא-עקא, כפי שיפורט להלן, הוכח כי הכנסתו של האב אף גבוהה מזו שהוצהרה על ידו בכתבי

טענותיו, ולכך נפנה כעת.

הכנסת האב מחברת א׳ ד׳ ס׳:

71  במועד הגשת התביעה עבד האב כמנהל מכירות בחברת "א׳ ד׳ ס׳" בע״מ.

72  לכתב התביעה צירף האב 6 תלושי משכורת עבור החודשים דצמבר 2017-מאי 2018, כדלקמן:

דצמבר 2017 - 13,161 ₪ ברוטו, 8,073 ₪ נטו; ינואר 2018 - 14,390 ₪ ברוטו, 8,744 ₪ נטו; פברואר 2018 -13,315 ₪ ברוטו, 8,778 ₪ נטו; מרץ 2018 - 13,685 ₪ ברוטו, 8,359 ₪ נטו; אפריל 2018 - 15,950 ₪ ברוטו, 9,123 ₪ נטו; מאי 2018 - 15,510 ₪ ברוטו, 9,071 ₪ נטו.

73  דא-עקא, במהלך חקירתו התברר כי האב השמיט באופן מכוון את תלושי השכר עבור 6 החודשים

הנוספים 6/18-11/18 אשר מלמדים על הכנסה גבוהה יותר. תלושים אלו הושלמו ביום 21.1.21 במסגרת הליך גילוי מסמכים שנקטה האם, ומהם עולים הנתונים הבאים: יוני 2018 - 16,135 ₪ ברוטו, 9,403 ₪ נטו; יולי 2018 - 13,410 ₪ ברוטו, 9,363 ₪ נטו; אוגוסט 2018 - 15,410 ₪ ברוטו, 9,207 ₪ נטו; ספטמבר 2018 - 19,002 ₪ ברוטו, 10,904 ₪ נטו; אוקטובר 2018 - 15,210 ₪ ברוטו, 9,094 ₪ נטו; נובמבר 2018 - 18,585 ₪ ברוטו, 11,016 ₪ נטו.

74  כן, יצוין, כי בחודש דצמבר 2018 עבד האב בחברת א׳ ד׳ ס׳ בע״מ וכן באופן חלקי בחברת מ׳ בע״מ,

אליה עבר לעבוד מיד לאחר מכן. מתלושי המשכורת שהוגשו לתיק עולה כי בחברת א׳ ד׳ ס׳ בע״מ עמדה משכורתו של האב עמדה על סך של 12,062 ₪ ברוטו, 9,895 ₪ נטו, ואילו בחברת מ׳ בע״מ על סך של 3,818 ₪ ברוטו, 3,707 ₪ נטו, משמע עבור חודש דצמבר 2018 קיבל האב משתי העבודות הכנסה כוללת בסך 15,880 ₪ ברוטו ו- 13,602 ₪ נטו. לעניין הכנסות האב משתי עבודות בחודש 12/2018 נשאל האב: "אבל אתה מיד מצאת עבודה, נכון? מיד. סיימת את העבודה שלך בד׳, אפילו לא חיכית לחודש הבא. מיד למחרת מיד למחרת מצאת עבודה". והשיב: "קיבלתי הצעה תוך כדי ונכון, עזבתי, נכון" (עמ׳ 34, ש׳ 11-15).

75  מן המקובץ עולה כי אין כל יסוד לטענתו של האב לפיה הוא משתכר סך של 8,500 ₪ לחודש במועד

הגשת התביעה שכן מתלושי המשכורת שהוגשו עולה כי הכנסתו הממוצעת של האב בגין 12 חודשים במועד הגשת התביעה דנן עמדה על סך של 15,268 ₪ ברוטו ו- 9,261 ₪ נטו, ואילו בגין 13 חודשים על סך של 15,357 ₪ ברוטו ו- 9,595 ₪ נטו. כפי שניתן לראות מדובר בעליה של למעלה מ-60% מהכנסתו ממועד אישור ההסכם (או אז השתכר האב סך של 6,000 ₪ לחודש); די בכך כדי להורות על דחיית טענת האב בנוגע לפגיעה ביכולתו להשתכר לגופה בכלל ובשל מצבו הרפואי בפרט.

76  בהקשר זה יש להדגיש ולציין כי מלוא הנתונים בקשר להכנסותיו של האב נתגלו רק באמצעות

חקירה ודרישה ולאחר הליך ארוך של גילוי מסמכים והגשת בקשות רבות. בחקירתו הנגדית נשאל האב על הסתרת תלושי המשכורת לחודשים 6/18-11/18 ותשובתו  היתה מתחמקת ולא עניינית:

בוא נסתכל על התלושים באמת שהחסרת. ביוני 2018 השתכרת תשעת אלפים, גברתי תראה את (מדברים ביחד).

9,403.

רגע, אין לי משקפיים. 9,403.

נכון, שמתוכם זה ארבע מאות ו,

כבי השי פינקלשטיין שביט: לא, אבל אין צורך.

עו״ד גולשה נצר: לא שאלתי מה מתוכם.

כבי השי פינקלשטיין שביט: אין צורך להעיר הערות.

אוקי, נכון. 9,403. ביולי,

ביולי 2018, תקשיב לשאלה.

ביולי 2018 השתכרת 9,363, נכון?

נכון.

ואוגוסט 2018 השתכרת 9,207.

9,207, נכון.

ובספטמבר 2018 השתכרת 10,909, נכון נכון.

ובנובמבר 2018 השתכרת 11,016.

נכון״ (עמי 15, ש׳12-עמ׳ 16, ש׳2).

נפסק לא אחת כי בעל הדין שמגיש תביעה להפחתת מזונות, מחויב לפעול בתום לב מוגבר ולהעמיד בפני ביהמ״ש את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך בחינת הכנסותיו ורכושו ובפרט לצורך בחינת שינוי הנסיבות הנטען בגין רכיב זה. כב׳ השופט נ. שילה חזר על הדברים בעמ״ש 33956-02-20פלוני ני פלונית (8.10.20):

"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ״ש 53288-03-18 פלוני ני פלונית (13.11.18): "התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב״משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".

כן, כפי שנקבע ע״י כב׳ השופט ש. שוחט בתמ״ש (ת״א) 107782/00ח.א ני מ.ח (17.5.06) :

"מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב".

79  משעלה כי התובע לא עשה כן ואף לאחר שניתנה לו הזדמנות לכך במסגרת תצהיר עדותו הראשית שהוגש ביום 18.11.19, יש בכך כדי להעיד על התנהלות בחוסר תום לב אשר מצדיקה דחיית טענותיו לגופן.

הכנסות האב מחברת מ' בע״מ:

80  כאמור, בסוף חודש 12/2018 עזב האב את עבודתו בחברת א' ד׳ ועבר לעבוד בחברת מ׳ בע״מ.

במסגרת חברה זו ובעבור 7 ימי עבודה בחודש 12/2018 השתכר האב סך של 3,657 ₪ וביתר החודשים השתכר האב כדלקמן: בחודש ינואר 2019 - 12,000 ₪ ברוטו, 9,173 ₪ נטו (+ רכב מהעבודה בשווי 2,490 ₪) ; בחודש פברואר 2019 - 12,000 ₪ ברוטו, 8,078 ₪ נטו (+ רכב מהעבודה בשווי 3,230 ₪) ; בחודש מרץ 2019 - 12,000 ₪ ברוטו, 7,317 ₪ נטו (+רכב מהעבודה בשווי 3,230 ₪) ; בחודש אפריל 2019 - 8,000 ₪ ברוטו, 7,458 ₪ נטו (+רכב מהעבודה בשווי 3,230 ₪) ; בחודש מאי 2019 - 8,272 ₪ ברוטו, 7,422 ₪ נטו.

81  מן האמור לעיל עולה כי סך הכנסותיו של האב בחודשים ינואר 2019-מאי 2019 מחברת מ׳ בע״מ

בצירוף ההטבה בגין הרכב עומד בבמוצע על סך של 10,454 ₪ ברוטו לחודש ו-10,325 ₪ נטו לחודש כולל מרכיב רכב, ולא סך של 8,500 ₪ לחודש כפי שטען בכתבי טענותיו.

82  יצוין, כי במסגרת חקירתו נשאל האב גם אודות שווי תוספת הרכב המשמעותי שקיבל במהלך

עבודתו בחברת מי, תחילה ניסה להתחמק ממתן תשובה עניינית ולאחר מכן נאלץ להודות בכך (עמי 30, ש׳ 24-34).

הכנסות האב מחברת סי:

83  ביום 8.6.20 הודיע האב כי פוטר מעבודתו בחברת ס׳ בשל משבר הקורונה. האב לא צירף מסמך

התומך בהכנסותיו מחברת ס׳ או בתנאי העסקתו. עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית הצהיר האב כי היה אמור להשתכר סך של 10,000 ₪ מעבודתו בחברת ס׳, הצהרה שיש בה כדי להעיד על פוטנציאל הכנסת האב בשוק העבודה. כך מתוך עדותו:

"ש: למה אתה לא מצרף לבית משפט את תלושי המשכורת האחרונים שלך?

האחרונים האחרונים שלך.

ת: אני יכול לצרף גברתי.

ש: אתה מגיש תצהיר ואתה מגיש את הפניות שלך למצוא עבודה, אבל את

התלושי המשכורת האחרונים שלך, אתה לא מגיש לבית משפט. למה?

ת: אני אענה לך גברתי. בס׳ עבדתי עשרה ימם. חלק היה בחודש ינואר וחלק

היה בחודש,

ש: שאלתי אותך כמה זמן עבדת ?

ת: אני עונה, (מדברים ביחד),

 

ש: חוץ מהבל פיך, כמו שאמרת שאתה מרוויח שמונה וחצי, מתברר שזה לא

8700, לא, זה 9400. חוץ מהבל פיך,

ת: את רוצה לעשות ממוצע של ארבע שנים כמה אני מרוויח ?

ש: חוץ מהבל פיך, האם בתור תובע, כשאתה מצהיר לבית משפט שהתחלת

עבודה חדשה, לא תצרף תלוש משכורת? לא תגיד שההכנסה שלך שם היתה אמורה להיות 10,000 שקל לחודש ובצל הקורונה פוטרת?

ת: אני שוב אומר, קיבלתי שכר, השכר שקיבלתי שם היה אלף שקל סך הכל

לעשרה ימים במקום,

ש: אז אתה אומר.

ת: אני יכול להציג את זה לגברתי.

ש: כן, אתה אומר.

ת: אני בעדות הרי, נכון?

ש: עשרת אלפים שקל, על מה היית? מה היית צריך לעשות שם בשביל

עשרת אלפים ₪? תספר לנו על העבודה שלך שהיית צריך להרוויח.

ת: איש שטח, למכור. זו עבודה שעסקה בסליקה פנסיונית והייתי צריך

למצוא עסקים ולמכור להם את הפתרונות של החברה.

ש: אני מבינה, וגם שם היית אמור לקבל רכב מהעבודה?

ת: גם שם הייתי אמור לקבל ולא קיבלתי. זה תפקיד שטח גברתי״ (עמי 35,

שי 2- עמי36, ש׳ 6).

84. יוצא אפוא כי הגם שהאב ניסה להכמין את נתוני הכנסתו החדשה מחברת ס׳, הרי מעדותו עולה כי יכול היה למצוא עבודה בסך של 10,000 ₪ נטו לחודש, ויש בכך כדי להעיד על פוטנציאל השתכרותו של האב. בנוסף, יש לקחת בחשבון שבכל עבודותיו של האב עד כה קיבל רכב בשיעור לא מבוטל בסך ממוצע של כ- 2,750 ₪ לחודש, עובדה שיש בה כדי להגדיל את גובה הכנסתו החודשית של האב.

85  יצוין, כי גם במסגרת הדו״ח המסכם של המנהל המיוחד שהוגש ביום 20.11.19 נכתב תחת הכנסות

האב: "במסגרת חקירת החייב, הצהיר הלה על הכנסה חודשית בסך של 8,700 ₪ נטו, וזאת לאחר הפחתה בסך של 2,750 ₪ בגין אחזקת רכב מהעבודה...". כן נכתב כי "מנהל המיוחד סבור כי בהתאם לנתוני התיק כמפורט בדו״ח זה, על החייב לפעול להשאת שכר ומימוש מלוא פוטנציאל השתכרותו". יצוין, כי על יסוד האמור (אשר הוסכם על האב) הוצעה תוכנית פרעון בעניינו של האב לצורך מתן הפטר, ואף בכך יש כדי להעיד כי הכנסתו של האב גם במסגרת הליך פשיטת הרגל עומדת על סך שלא יפחת מ-11,450 ₪ נטו לחודש (8,700 ₪ + 2750 ₪ שווי רכב).

86  מן המקובץ לעיל עולה כי לא זו בלבד שהאב לא הוכיח שחלה הפחתה בשכרו בהשוואה למועד פסק

הדין, אלא ההיפך הוא נכון. ממועד מתן פסק הדין ואף במסגרת הליך פשיטת הרגל חלה עליה בשכרו של האב לעומת שכרו במועד עריכת הסכם הגירושין ועל כן טענותיו בנוגע לשינוי נסיבות מהותי ברכיב זה, להידחות.

87  יתר על כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי טרם התבררה מצבת רכושו של האב עד תום, עובדה שיש

בה גם כדי להשליך את היקף יכולותיו הכלכליות של האב. כפי שמנהל המיוחד כתב בדו״ח המסכם (סעיף 21) "לאור העובדה כי טרם התבררה ההתנגדות לצו קיום צוואה, כאשר ככל ותתקבל, הרי שחלקו של החייב בעזבון יעלה על גובה חובותיו". כאמור, במהלך ההליך שלפניי התברר כי בעניינה של אמו המנוחה של האב תלויה ועומדת התנגדות לקיום צוואות האם מיום 10.7.18 ומיום 26.10.17 כאשר במסגרת הצוואה משנת 2017 הורישה המנוחה לאב סך של 10,000 ₪ בלבד ואילו במסגרת הצוואה משנת 2018 לא הורישה דבר כאשר היורשים הינם אחותו של האב ואח נוסף שאינו מתגורר בארץ. בהליך זה, אחיו של האב מר א׳ פ׳ שאף העיד לפניי הגיש התנגדות לקיום הצוואות בטענות שונות ובכלל כך הטענה כי האב (התובע כאן) והאחות עשו יד אחת על מנת להדיר את האב מנכסי העזבון לאור נושיו הרבים וזאת על מנת שהנושים לא יוכלו לשים את ידם על זכויותיו בעזבון. יצוין, כי במסגרת הדו״ח המסכם של המנהל המיוחד צוין כי עזבון האם כולל דירה ב--- וזכויות במגרש ב  כן, פורט בדו״ח וכך הוא המצב המשפטי שככל שצוואות האם תבוטלנה, אזי האב יהיה יורש

על פי דין בחלקים שוום ביחד עם שלושת אחיו בעזבון.

88  אמנם, כאמור לעיל ההליך הנ״ל עודנו תלוי ועומד ועל כן לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זכויותיו

של האב בעזבון אמו, אולם יש לציין לענייננו את דברי המנהל המיוחד בדו״ח המסכם כדלקמן: "יצויין כי הח״מ קרא בעיון רב את טענות הצדדים, כאשר התמונה המצטיירת מקריאת ההתנגדות הינה חמורה ביותר ויש בה כדי להשפיע על ההליך דנא ביחס לחייב. כך נטען, כי החייב וא׳ ]אחות האב] הם אלו אשר ערכו את הצוואות ואף נכחו בעת חתימת אמם המנוחה על הצוואות. עוד נטען, כי המנוחה היתה במצב סיעודי תוך שנטלה תרופות ומשככי כאבים חזקים ביותר עקב מחלתה, ולכן לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה. מכיוון שטרם הוצגו ראיות לטענת לעיל, בשלב זה אין מנהל המיוחד מביע את עמדתו ביחס לסיכויי התביעה".

89  בנוסף, לא ניתן להתעלם מעדותו של האח מר א׳ פ׳, בה העיד כי צוואתה של האם המנוחה שונתה

לאור חשש מפני הנושים של האב תוך שנרקמה קנוניה בין האחים לפיה כל אחד מהם ייתן מחצית מחלקו בעזבון לאב. לעניין זה עדות האח: "ש. צ׳ ביקש שהוא לא יירש. ת. כן." ובהמשך: "ש. מה אמרת לו? ת. את יודעת אח אוהב רוצה לעזור לאח שלו, אמרתי לו לך על זה. אני איתך מה יעזור לך". אמנם, כאמור אין בעדות זו כדי לקבוע מסמרות לענייננו, אולם יש בכך כדי להעיד כי רב הנסתר על הגלוי גם בנוגע לזכויות האב מירושת אמו המנוחה.

90  בנוסף, על רקע האמור בדו״ח המנהל המיוחד ועדות אחיו של האב, יש לבחון את טענת האב לפיה

קריסתו הכלכלית נוצרה בעקבות החלטתו לסעוד את אמו בערוב ימיה ולא לצאת לעבוד (סעיף 9 לכתב התביעה וסעיף 24 לתצהיר עדות ראשית). בהקשר זה אציין כי האב לא נתן כל הסבר מספק הכיצד למרות מסירותו הטוטלית לאמו אשר בגינה איבד את פרנסתו עד כדי כך שנאלץ לנקוט בהליך של פשיטת רגל, בחרה האם בסופו של יום להדירו מצוואותיה. יצוין, כי בחקירתו של האב התברר כי האב בכלל נקלע לחובות לאחר שהחל לעסוק בהשקעות בבורסה. עובדה זו צוינה גם בתביעה שהגיש האב לביהמ"ש לפשיטת רגל ועניינה "בקשת חייב למתן צו כינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל״ (נספח 1 לתצהיר האב) בה נכתב בסעיף 5 כדלקמן: "מחלת החייב מנעה ממנו מציאת מקום עבודה מסודר, נוכח תופעות לוואי רבות מהן סבל. פועל יוצא, התחיל באותם ימים החייב להשקיע כספים בשוק ההון, בהשקעות מהשקעות שונות. למעשה החייב התחיל להתמחות במסחר בורסאי והפך את המסחר למקור הפרנסה העיקרי שלו, תוך שהוא משקיע בו את מלוא מרצו וזמנו". למותר לציין כי טענות אלו הושמטו כליל מכתב התביעה דנן וכל שנכתב בענייננו הוא כי קריסתו הכלכלית של האב נוצרה עקב מצבו הבריאותי ועקב הצורך לטפל באמו. יצוין, כי מחקירת אחיו של האב עלה כי האב שיחק בכספי אחיו והפסיד סך של 200,000 ₪. כך אמר האח בעדותו: "אחי כל מה שהוא סייע לי כלכלית זו היתה עזרה קטנה, וכל שקל שהוא נתן לי, הוא קיבל בחזרה פלוס. הנה כאן אשתו לשעבר שלו... אמרתי לך משהו? תחזיר את ה 200 אלף שקל שאיבדתי בגללך בבורסה?" עמי 117, ש׳ 29- עמי 118, ש׳ 2. גם האב העיד בחקירתו כך: "אני לא סחרתי ולא הימרתי. אני פעלתי בשוק ההון. אני לא מבקש שת׳ תשלם את החובות שלי כי אני משלם אותם" (עמ׳ 103, 30-32).

91  לסיכום, נוכח המפורט לעיל, לא מצאתי שהאב הוכיח כי חל שינוי לרעה במצבו הכלכלי ממועד פסק

הדין בהשוואה למצבו במועד הגשת התביעה ואף לאחר מכן; ודין טענותיו בעניין זה להידחות.

ה. שהות הקטין במשמורת משותפת:

92  במקרה דנן, לא חל כל שינוי בחלוקת זמני שהות של הקטין עם מי מהצדדים ממועד החתימה על

הסכם הגירושין ועד היום ועל כן לא ברורה טענת האב בעניין זה. מדובר בטענת סרק שיצרה התדיינות מיותרת בין הצדדים.

93  גם ניסיונו של האב לטעון לנסיעות רבות של האם לחו״ל, לא צלח. האם הוכיחה כי מדובר בנסיעות

קצרות לחו״ל בסופי שבוע בלבד ובזמנים שבהם הקטין אמור לשהות עם אביו. הנסיעה הארוכה האחרונה של האם היתה בחודש 10/19 ביחד עם הקטין לתאילנד ולדבריה כמתנת בר מצווה לקטין. מכל מקום, האב לא הוכיח כי בנסיעות אלו של האם לחו״ל או בכלל הוא שהה עם הקטין מעבר למוסכם בהסכם הגירושין. מנגד, בחקירתו של האב התברר כי חרף טענותיו של האב אודות קריסה כלכלית הוא טס במהלך שנת 2016 מספר פעמים לחו״ל (צרפת, אמסטרדם, בודפשט, ברלין) כאשר באחת הנסיעות הלין את הקטין אצל האם (עמי 99, ש׳ 8- עמי 100, ש׳ 2); כך שאין בטענותיו של האב כל ממש.

94  על כן, דין טענת האב בגין שינוי נסיבות בזמני שהות עם הקטין ממועד אישור ההסכם - להידחות.

ו. טענת האב בנוגע לשינוי בהכנסת האם:

95  בסיכומיו טוען האב כי האם הגדילה את הכנסתה החודשית פי כמה וכמה ממועד אישור ההסכם

עת הצהירה דאז כי הכנסתה עומדת על סך של 7,500 ₪ ברוטו לחודש ואילו כיום הכנסתה עומדת על סך של 23,000 ₪ ברוטו לחודש. על כן, טוען האב כי מצבה הכלכלי של האם טוב לאין שיעור ממצבו שלו וכי המסמכים שהציגה מלמדים על רמת חיים גבוהה. כן, לטענת האב, האם הסתירה את חשבונות הבנק שלה וכן את החשבון אליו משולמים דמי המזונות אשר משמש לאם כחשבון חסכון. עוד טוען האב, כי האם הסתירה את הכנסות בן זוגה, שאינו מופיע כצד להסכם השכירות, וזאת במטרה לזכות בהטבות ואף להסתיר את יכולותיה הכלכליות.

96  מנגד, טוענת האם כי טענת האב בגין שינוי בהכנסתה החודשית לא הועלתה כלל כעילת תביעה

לשינוי נסיבות בכתב התביעה ואין להתיר הרחבת חזית בשלב הסיכומים. לגופו של ענין, טוענת האם כי הוכיחה במהלך חקירת האב כי גם במועד החתימה על הסכם הגירושין השתכרה סכומים נכבדים של עשרות אלפי ₪ לחודש ולא סך של 7,500 ₪ לחודש כפי שנכתב בפרוטוקול הדיון. לטענת האם כיום הכנסתה עומדת על סך 14,975 ₪ נטו לחודש, כך שלא מדובר בשינוי משמעותי כטענת האב. בנוסף טוענת האם כי היא אינה מקבלת רכב מעבודתה בשווי של 3,230 ₪ כמו האב ועל כן נאלצה לרכוש רכב ולשאת בכל הוצאותיו, ויש בנתון זה כדי להשוות לכל הפחות בין הכנסות הצדדים. כן, טוענת האם כי הכנסות בן זוגה נטענו בעלמא ולא הוכחו וממילא אין להם כל רלבנטיות להליך דנן. לסיום, טוענת האם, כי הינה כבת 50 שנים, אין לה דירה בבעלותה, אין לה שום רכוש למעט אותו חשבון בנק אשר חסכה בו מעט כספים על מנת שתוכל להעמיד רכב לצרכי עבודתה; ועל כן, דין טענותיו של האב להידחות.

97  בענייננו, לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהובאו מטעמם בעניין זה, מצאתי כי לא עלה בידי

האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי בהכנסותיה ובמצבה הכלכלי של האם, ואפרט טעמיי לכך.

98 ראשית, האב לא הניח את התנאים המקדמיים הנחוצים לבחינת שינוי נסיבות מהותי בהכנסת

האם, שכן לא הביא ראיות בקשר לגובה הכנסותיה דה פקטו של האם במועד אישור ההסכם. האב ביקש להסתמך אך ורק על הצהרתה של האם בפרוטוקול הדיון ביום 11.9.12 בו הצהירה האם:"אני מרוויחה כ-7,500 ₪ ברוטו". עם זאת, במסגרת חקירתו ולאור המסמכים שהציגה האם, הודה האב בעצמו כי הצהרה זו של האם אינה משקפת את המצב בפועל. כך מתוך עדותו:

ש: .. אני רוצה שנעבור ביחד על ההכנסות שלה. בפברואר 2012, אתה רואה

14,300 שקל? אתה רואה?

ת: כן.

ש: בינואר 201242,900 שקל, אתה מאשר לי? נכון?

ת: אני מסתכל על ינואר 2012, דקה.

ש: כן כן, ינואר 2012, זה בעמוד הראשון, אתה רואה? 42,900 שקל.

ת: כן.

ש: ביוני 2012, 14,500, אתה רואה?

ת: כן.

ש: ביולי 2012, 14,500 שקל?

ת: אני רואה.

ש: אפילו עוד קודם לכן, יש לי מ2011, אבל זה באמת כבר לא משנה, אבל

אתה רואה שגם ב2011 הסכומים הם מאוד יפים, אולי סתם נרענן כדי שיהיה. בספטמבר 2011, אתה רואה 10,500, באוקטובר 201114,300שקל, באוגוסט 201113,300 שקל, תאשר לי, פשוט תעבור אחד אחד בבקשה. אתה רואה?

ת: אם זה רשום, אני רואה.

ש: אני מבקשת שתאשר לי, שלא ייצא חלילה שאני מטעה אותך.

ת: אני רואה את הסכומים, כן.

ש: אתה רואה את הסכומים, אתה מאשר אותם, נכון?

ת: אני מאשר שזה מה שאני רואה.

ש: בוא קצת נעבור עוד משהו.

ת: אז זה בעצם מה שהיא הרוויחה בשנת 2012, לא 7,500 ברוטו, זה יותר.

ש: זה יותר.

ת: כנראה שזה יותר, לא?

ש: כן, נכון. עכשיו אני שואלת אותך, תסתכל אפילו מרץ 2011, אתה רואה

10,440?

ת: אבל יש חודשים שהיא לא עבדה.

ש: ותסתכל תראה בינואר 2011, 14,500. אני רואה, בסמוך להסכם אפילו,

אני רואה סכומים ממש אסטרונומיים, אני רואה 42, אני רואה 14. כשאשתך היתה בבית, אני מבינה שהיא השתכרה סכומים יפים, נכון?

ת: היא לא היתה בבית. היא עבדה כדי להרוויח אותם״ (עמי 62, ש׳ 22-עמ׳

63, ש׳ 21).

99  מחקירת האב ומהמסמכים שצורפו במהלך חקירתו עלה כי בתקופה שלפני החתימה על הסכם

הגירושין ובגין 7 חודשים ינואר-יולי 2012 הכנסתה של האם עמדה על סך כולל של 86,200 ₪ נטו ובממוצע 12,314 ₪ נטו לחודש. די בנתונים אלו כדי לסתור את הצהרת האם בפרוטוקול הדיון ביום 11.9.12 כי הינה משתכרת סך של 7,500 ₪ ברוטו ולהעביר את נטל ההוכחה על כתפי האב. ברם, האב לא טרח להוכיח את הכנסותיה של האם במועד החתימה על הסכם הגירושין בראיות ממשיות והסתפק בהצהרה שנכתבה לפרוטוקול בלבד, הצהרה אשר כאמור נסתרה.

100  אשר להכנסתה של האם במועד הגשת התביעה, אזי עיון בתלושי השכר שהגישה האם במועד הגשת

התביעה לתקופה של 12 חודשים מלמד כי הכנסתה של האם עומדת בממוצע סך של 21,040 ₪ ברוטו לחודש ו- 14,875 ₪ נטו לחודש, כמפורט להלן: אוקטובר 2017 - 25,271 ₪ ברוטו, 16,805 ₪ נטו; נובמבר 2017 - 20,664 ₪ ברוטו, 14,709 ₪ נטו;דצמבר 2017 - 34,330 ₪ ברוטו, 21,752 ₪ נטו; ינואר 2018 - 15,662 ₪ ברוטו, 12,260 ₪ נטו; פברואר 2018 - 14,001 ₪ ברוטו, 11,322 ₪ נטו; מרץ 2018 - 15,297 ₪ ברוטו, 11,839 ₪ נטו; אפריל 2018 - 23,092 ₪ ברוטו, 15,943 ₪ נטו; מאי 2018 - 21,754 ₪ ברוטו, 15,252 ₪ נטו; יוני 2018 - 21,835 ₪ ברוטו, 15,324 ₪ נטו; יולי 2018 - 22,057 ₪ ברוטו, 15,447 ₪ נטו; אוגוסט 2018 - 18,783 ₪ ברוטו, 13,637 ₪ נטו; ספטמבר 2019 - 19,744 ₪ ברוטו, 14,218 ₪ נטו.

101  כן, מבלי לפגוע באמור, האם צירפה עוד 14 תלושי שכר נוספים לתצהיר עדותה הראשית אשר גם

מהם עולה הכנסה ממוצעת של האם בסך של 21,019 ₪ ברוטו לחודש, ו-15,042 ₪ נטו לחודש, כמפורט להלן: אוקטובר 2018 - 17,012 ₪ ברוטו, 12,867 ₪ נטו; נובמבר 2018 - 18,509 ₪ ברוטו, 13,671 ₪ נטו; דצמבר 2018 - 20,742 ₪ ברוטו, 14,777 ₪ נטו; ינואר 2019 - 18,022 ₪ ברוטו, 13,410 ₪ נטו; פברואר 2019 - 22,756 ₪ ברוטו, 15,827 ₪ נטו; מרץ 2019 - 25,114 ₪ ברוטו, 16,912 ₪ נטו; אפריל 2019 - 18,855 ₪ ברוטו, 15,811 ₪ נטו; מאי 2019 - 14,789 ₪ ברוטו, 11,943 ₪ נטו; יוני 2019 - 24,915 ₪ ברוטו, 16,871 ₪ נטו; יולי 2019 - 28,733 ₪ ברוטו, 18,601 ₪ נטו; אוגוסט 2019 - 18,783 ₪ ברוטו, 13,865 ₪ נטו; ספטמבר 2019 - 26,308 ₪ ברוטו, 17,290 ₪ נטו; אוקטובר 2019 - 27,026 ₪ ברוטו, 17,724 ₪ נטו; נובמבר 2019 - 12,703 ₪ ברוטו, 11,030 ₪ נטו;

102  הנה כי כן, מתלושי השכר דאז והיום עולה כי לא מדובר בפערים משמעותיים בהכנסות, כך שטענתו

של האם בהיבט זה לא הוכחה. יצוין, כי בהקשר זה יש לקבל גם את טענת האם לפיה אינה מקבלת רכב מעבודתה בדומה לאב (בשווי של כ-2750 ₪ לחודש) ועל כן נאלצת לרכוש רכב ולשאת במלוא הוצאותיו; כך, שהכנסתה החודשית הפנויה בפועל הינה נמוכה יותר.

103  כן, אציין כי טענותיו הנוספות של האב בדבר יכולותיה הכלכליות הגבוהות של האם - לא הוכחו.

טענת האב בנוגע להכנסות בן זוגה של האם נטענה בעלמא ללא בדל של ראיה. כן, טענת האב בנוגע לחשבון הבנק אליו הופקדו תשלומי המזונות (נספח ט״ו לתצהיר האם) ואשר לטענתו שימש כחשבון חסכון של האם- נסתרה על ידי האם. עיון בתדפיסי חשבון בנק שצורפו מלמד כי הצבירה המקסימלית של האם בחשבון זה לאורך השנים עמדה על סך של 49,000 ₪ בלבד. כן, לטענת האם, כספים אלו שימשו לצורך רכישת רכב לצרכי עבודתה תוך שציינה כי מדובר בהוצאה שהאב מקבל במסגרת עבודתו, בעוד שהיא נאלצת לממן אותה מהכנסותיה. בתימוכין לכך האם הפנתה למשיכה שבוצעה מהחשבון ביום 3.12.19 לחברת ״כלמוביל״ בסך 49,000 ₪. בנוסף, האב לא הוכיח כי לאם יש רכוש נוסף למעט אותם כספים שנצברו בחשבון הנ״ל ואשר שימשו לצורך רכישת הרכב. מנגד, יש להזכיר ולציין כי האב מכר את דירת המגורים ושלשל לכיסו תמורה נאה וכן כי יכולותיו הכלכליות של האב לא הוכחו עד תום כמפורט לעיל, ונתון זה נזקף לחובתו.

104  שנית, בהתאם להלכת 7670/18פלונית נ׳ פלוני ואח׳ לעיל, לצורך הכרעה בתביעה לביטול או

להפחתת מזונות שהוגשה, לא ניתן לבחון את שינוי הנסיבות הנטען, במבודד משינויים אחרים שחלו ואשר יכול שיהיה בהם כדי להצדיק את הותרת החיוב על כנו חרף הוכחת השינוי הנטען. כך למשל עלייה בהכנסות האם כעילה להפחתת החיוב לא תחייב הפחתתו אם במקביל חלה עלייה בהכנסות האב. בענייננו, גם אם חלה עלייה מסויימת בהכנסות האם ביחס למועד החתימה על הסכם הגירושין, אזי מדובר בעלייה שעומדת ביחס לעלייה בהכנסות האב אשר עומדת על שיעור של כ- 60% מהכנסתו במועד החתימה על הסכם הגירושין; כך שלא מדובר בשינוי נסיבות מהותי כדרישת הפסיקה בראי הלכת 7670/18 לעיל.

105  לסיכום, טענותיו של האב בנוגע לשיפור משמעותי בהכנסותיה של האם ובמצבה הכלכלי, לא הוכחו.

שיקוים נוספים פרטניים:

106  בענייננו, מתקיימים שיקולים נוספים אשר מטים את הכף לטובת דחיית התביעה, כמפורט להן;

107  ראשית, במקרה דנן, מדובר בסכום מזונות אשר נקבע בהסכמת הצדדים בהסכם גירושין כולל.

מדובר בהסכם אשר במסגרתו הוסדרו מכלול העניינים בין הצדדים כאשר הסכמות הצדדים שלובות זו בזו. משכך, לא ניתן להתעלם מטענת האם לפיה עשתה ויתורים רבים במסגרת הסכם זה ובכלל כך וויתרה על כתובתה ותוספת כתובה (לטענתה בסך של מליון ₪), מכרה את חלקה בדירה לאב בסך של 400,000 ₪, שהינו סכום נמוך לטענתה ובפרט משדירה זו נמכרה על ידי האב סך של 1,052,000 ₪ - ראה דו״ח המסכם של המנהל המיוחד, וכל זאת תוך שהיא מסתמכת על כך שחיוב האב במזונות הקטין יעמוד על סכום קבוע ושוטף בסך 2,000 ₪ לחודש אשר כולל את כל צרכיו של הקטין. כן לא ניתן להתעלם מטענת האם כי נשאה לאורך כל השנים בכל הוצאות החינוך של הקטין, אשר לרוב משולמות בחלקים שווים בין הצדדים בפרט שבעת אישור ההסכם הקטין היה בן 5 שנים בלבד והוצאותיו החינוכיות היו גבוהות (כך, למשל, עבור תשלומי צהרון, קייטנות וחוגים וכוי). בהתאם להלכה הפסוקה ביהמ״ש יתייחס בכובד ראש ובזהירות רבה לשינוי נסיבות שנקבעו בהסכם גירושין כולל מאשר אלו שנקבעו במסגרת הכרעה שיפוטית (ר׳ ע״א 4515/92 שטיין לעיל), וכך גם בענייננו.

108  שנית, במקרה דנן, יש ליתן את הדעת גם לגובה תשלום המזונות שהוסכם בין הצדדים. מדובר

בסכום מזונות גלובלי בסך 2,000 ₪ לחודש הכולל את כל הוצאות החינוך של הקטין. בהקשר זה צירפה האם קבלות רבות אודות הוצאות רבות שהוציאה עבור הקטין לאורך השנים לרבות הוצאות חינוך, צהרון, קייטנה, שיעורים פרטיים וחוגים. האם צירפה קבלות על על שיעורים פרטיים באנגלית ומתמטיקה. כן, האם צירפה קבלות על חוגי העשרה רבים ושונים בהם השתתף הקטין ובכלל כך: חוג גיטרה, חוג פינג פונג, חוג דינוזאורים, חוג טכנולוגיה, חוג תכנות, חוג מכוניות, חוג מחשבים, חוג כדורסל, חוג רכיבה על סוסים וכוי. מדובר בהוצאות נכבדות אשר מסתכמות במאות שקלים בחודש. בהיבט זה התרשמתי כי מדובר באם מסורה אשר דואגת לכל צרכיו של הקטין הן בהיבט הלימודי והן בהיבט של פעילויות העשרה בשעות הפנאי. תשובותיו של האב בנוגע להוצאות אלו היו בלתי סבירות, קטנוניות ואף תמוהות ביותר. כך, למשל, האב הכחיש כי בנו לוקח שיעורים פרטים באנגלית ובמתמטיקה ולא הסתפק ב-11 קבלות שצורפו על ידי האם.

109 שלישית, חרף טענות האב כי נושא בפועל בהוצאות הקטין, האב לא הציג ולו קבלה אחת עבור ביגוד

או הנעלה או צעצוע שרכש עבור לקטין, אלא עבור המזון שהוא רוכש לקטין בלבד. בענין זה ר׳ חקירת האב בהרחבה (בעמי 94, ש׳ 26-33 ועמי 95, ש׳ 1-9). כן, במסגרת חקירתו של האב הוא הודה כי לא נשא בהוצאות הקטין, ואף לא בלימודיו לבר מצווה ומבחינתו הוא משלם מזונות ובכך הוא יוצא ידי חובתו (ר׳, בעמי 82, ש׳ 33-34 ועמי 83, ש׳ 1-2). משכך, לא התרשמתי כי מדובר באב אשר נושא בהוצאות הקטין מעבר לסכום המזונות שמעביר לאם ועל כן טענתו לפיה משלם כביכול "מזונות בכפל" לא הוכחה כלל וכלל ואף נסתרה על ידי האם.

110  רביעית, בפסיקה אחרונה נקבע כי גובה הצרכים המינימליים של קטין (הכרחיים ושאינם הכרחיים)

של קטין בשני בתים עומד על סך של 2,250 ₪ לחודש, וזאת לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו ולא

כולל הוצאות חינוכיות חריגות (ר׳, למשל, רמ״ש (מרכז) 59188-10-18י.נ. נ׳ א.נ. (פורסם במאגרים, ביום 25.10.18); עמ״ש 56000-10-18 (חיפה) פלוני נ׳ פלונית (פורסם במאגרים, ביום 31.1.19); עמ״ש 20634-04-18 (חיפה) פלוני נ׳ פלונית (פורסם במאגרים, ביום 7.2.19); עמ״ש 4202-02-20 (מרכז) ש.מ. נ׳ י. מ. (פורסם במאגרים, ביום 2.8.20), ועוד). על כן, בהיבט זה תשלום של מזונות בסך של 2,000 ₪ שמשולם ע״י האב אשר כולל את כל צרכיו של הקטין מכל סוג ומין שהוא לרבות הוצאות מדור ואחזקתו ולרבות הוצאות חינוך שוטפות וחריגות כגון ספרים מחברות, ציוד לבי״ס, סל תרבות ותשלומים לבי״ס, שיעורי עזר, חוגים, מתנות יום הולדת ועוד - הינו סכום סביר בנסיבות העניין.

111  סיכומם של דברים, לאור המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי האב כשל מלהוכיח שינוי נסיבות

מהותי בכל אחת ואחת מטענותיו לאורו מוצדק להיעתר לתביעתו לביטול או להפחתת מזונות הקטין, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר:

112  אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א. התביעה לביטול או להפחתת מזונות הקטין - נדחית.

ב. לעניין הוצאות המשפט, בשים לב לתוצאת פסק הדין ותוך שנלקחה בחשבון התנהלותו של האב, אני מורה כי האב ישלם לידי האם את הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪ בתוך 30 ימים ואם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ג. ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י״ח אלול תשפ״א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

ורד שביט פינקלשטיין, שופטת

 

 

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו

עותק לפרסום

תלה״מ 23620-07-18

בפני כב׳ השופטת ורד שביט פינקלשטיין

תובע: צ׳ ב׳

נגד

נתבעת: ת׳ ב׳

 

פסק דין