פסק דין דחיית תביעה להפחתת דמי מזונות ילדים | הסכם גירושין המתייחס גם לסוגיות רכושיות

וניתנה החלטה מפורטת אודות הגשת תיקי מוצגים, מסמכים המעידים על הכנסות והוצאות, וכוי. עקב משבר הקורונה בוטלה ישיבת ההוכחות שנקבעה. בעקבות כך ובזיקה להחלטה מיום 29.3.20, ניתן ביום 24.8.20 פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק.

6.   פסק הדין סקר בהרחבה את טענות הצדדים, ובסופו של דבר טענות התובע נדחו. בין יתר השיקולים ציינתי באופן מפורש את העובדה כי התובע לא צירף מסמכים שהיה עליו לצרף (ר׳ סעיף 10 לפסק הדין), שם נקבע כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ולו לכאורה. במסגרת פסק הדין חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 4,500 ש״ח.

7.   ביום 7.12.20 הגיש התובע תביעה נוספת להפחתת דמי מזונות במסגרת ההליך הנוכחי. התביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, תוך שבכותרת כתב התביעה מאזכר התובע [באופן כללי ולא פירוט], כי לצדדים היה תיק בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, ואולם, מבקש להורות על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שכן שני הצדדים תושבי העיר ““.

8.   במסגרת טענות כתב התביעה מפרט התובע אותן הטענות ממש כפי שפירט בכתב התביעה הראשונה, תוך הוספה כי לתובע שני ילדים נוספים ממערכת זוגית שבאחרונה הסתיימה. התובע מציין באופן כללי כי הוא פועל לצורך מיצוי כושר השתכרותו. עם זאת, לכתב התביעה התובע אינו מצרף כל מסמך שהוא אשר יש בו כדי לבסס את טענותיו.

9.   ביום 5.1.21 ניתנה החלטה שלפיה על התובע להודיע כיצד מתיישב כתב התביעה הנוכחי עם פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה. התובע הגיש תגובה, ובה טען כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", ואף הוסיף וטען כי הוא שוקל להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה.

10. לנוכח הפער בין טענות הצדדים, קבעתי דיון בפניי, ובו נשמעו טענות הצדדים בהרחבה, תוך מתן אפשרות לצדדים לטעון גם לנוכח אפשרות סילוק התביעה על הסף.

11. כידוע, לאחרונה בוצעה רפורמה מקיפה בדין האזרחי, עת נכנסו לתקפן תקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט, 2018]להלן: "התקנות החדשות"] בפרק המבוא לתקנות החדשות, נקבעו עקרונות יסוד, אותם על בית המשפט להביא בחשבון בעת שהוא דן בכל מקרה ספציפי המונח בפניו. כפי שניתן לראות, במסגרת כלל השיקולים, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים של: צדק, מניעת שרירותית, קיום הליך שיפוטי ראוי והוגן, אך מולם גם שיקולי וודאות דיונית, אינטרס הציבור, יעילות, חיסכון בזמן ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי. מדובר בשיקולים ועקרונות יסוד מהותיים, בהם התחשב בית המשפט עוד טרם כניסת התקנות לתקפן, וכך גם נקבע בפסיקה ענפה ועקבית שניתנה על ידי בתי המשפט משך שנים. עם זאת, הכללתם של עקרונות ושיקולים אלו בפרק הפתיח [מדובר ברשימה פתוחה], מדגישה ומחזקת את חשיבותם. מפאת חשיבות הדברים יובא להלן נוסח התקנות:

1.     מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

2.     הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה.

3.    [א]        בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם

הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן.

[ב]        חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט

בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.

4.    לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו.

5.     בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

6.    עקרונות היסוד שבחלק זה ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו לפי תקנות אלה או לפי כל חיקוק אחר המפנה אליהן.

12.   תקנות 41-43 לתקנות החדשות, אשר החליפו את תקנות 100-101, מתייחסות לסוגיית האפשרות לסילוק תביעה בין בדרך של מחיקתה, ובין בדרך של דחייתה כדלקמן:

41[א]           בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל

עת על יסוד אחד מנימוקים אלה

[1]        כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;

[2]       מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;

[3]       התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט;

[4]       כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.

[ב]               מחיקת כתב תביעה לפי תקנות אלה אינה מהווה מעשה בית דין.

[ג]               בית המשפט רשאי להתנות את מחיקת כתב התביעה בתנאים, ובין השאר, להורות כי דיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית.

42.               סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו.

43.               בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה."

13. הלכה פסוקה היא כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן להורות על סילוק על הסף. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ב-ע״א 2582/09 הדייה גנאים נ׳ בית החולים רמב״ם (ניתן ביום 8.8.10), לפיהם:

"סילוק תובענה על הסף קשה מאוד לתובע, שהרי שערי המשפט ננעלים בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו ישמעו לגופן.

בהקשר זה חמור במיוחד הוא סילוק על תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין, וכמוהו כמסר לתובע, כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נשרד לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט".

14. מכח מדיניות זו, הרי רק במקרים בהם ניתן לקבוע כי לתובע אין שום סיכוי לזכות בסעד המבוקש על ידו, תסולק התביעה על הסף. מהאמור עולה כי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, שרק בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על סילוק התביעה על הסף. אם יתברר בסופו של דבר כי לא היה מקום להגשת התביעה, ניתן לפצות על כך בהשתת הוצאות מתאימות. ]ראה: ע״א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע״מ נ׳ מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע״מ (ניתן ביום 4.6.07)] . עם זאת, נאמר לא אחת כי תקנות 100 ו-101 לתקנות "לא באו לעולם לתפארת המליצה בלבד", אלא כמקור לסלק מעל דרכו של בית המשפט הליכים שניכר וברור לגביהם, כי גם אם יתבררו עד תום, עדיין לא יהיה בכך כדי להצדיק מתן הסעד המבוקש. [ראה: ע״א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע״מ נ׳ עירית הרצליה (ניתן ביום 11.6.09)].

15.  אמנם נכון כי התביעה דנן הוגשה טרם כניסת התקנות לתקפן ואולם, דומני כי התקנות

לא שינו מהותית את נקודת המבט, וסמכותו של בית המשפט להורות על סילוק על הסף אף הורחבה [ר׳ תקנה 43 ממנה עולה כי בית המשפט רשאי לדחות תביעה, בין היתר: "מכל נימוק אחר"].                              בנוסף, אפנה להוראות תקנות 180[א] ו- 180[ג][1] לתקנות

החדשות, לפיהן עקרונות היסוד חלים גם על עניינים אזרחיים התלויים ועומדים בבית המשפט, וכך גם בעניין הוראות התקנות שעניינן סילוק על הסף החלות גם על תובענות שהוגשו טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף.

16. במקרה דנן, בין אם נבחן את עובדות המקרה ע״פ הוראות התקנות הישנות, ולבטח ע״פ התקנות החדשות, כי אז נגיע לאותה מסקנה ולפיה, יש להורות על סילוק התביעה על הסף. להלן יפורטו טעמיי.

17.   ראשית, אתייחס לאופן בו הוגשה התביעה. צודק ב״כ התובע כי "הפרוצדורה אינה

מיטת סדום", אך שוכח לציין את המשך המשפט, והוא "אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום, אך גם מזרון סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום".                   תקנה 17

לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, קובעת הוראות ברורות לעניין גילוי מסמכים מוקדם. תקנה זו היתה בתוקף בנוסח כמעט זהה במסגרת התקנות הישנות שהיו בתוקף עת הוגשה התביעה הנוכחית (תקנה 258ט׳). במילים פשוטות - על התובע לצרף לכתב התביעה את כלל המסמכים שהוא מתכוון להתבסס עליהם במסגרת ההליך. ככל שהמסמכים אינם מצויים בידיו, עליו לצרף רשימה של המסמכים שהוא טוען לגביהם. בנוסף, אפנה להוראות תקנה 12 לתקנות, ולפיה על התובע לצרף טופס הרצאת פרטים לכתב התביעה.

18. עיון בכתב התביעה כפי שהוגש מעלה כי התובע לא מילא אחר הוראות התקנות, ולא הגיש כל מסמך לביסוס כתב התביעה. ניתן אולי היה לגלות גמישות, ולאפשר לתובע לרפא את הפגם, ואולם, אין מדובר במחדל ראשון. כפי שצוין לעיל, אחת הסיבות העיקריות לדחיית התביעה הראשונה היתה העובדה כי התובע לא צירף מסמכים כלשהם גם לכתב התביעה הראשונה. אמנם נכון כי בבית המשפט לענייני משפחה נהוגה גמישות דיונית וכך נהוג בצדק רב, שכן גמישות זאת נדרשת במקרים המתאימים, ואולם, גם לגמישות זו יש גבול, ודומני במקרה הנוכחי, נחצה הגבול באופן ברור, ואין כל מקום להשלים עם דרך פעולה זו או ליתן לה יד בכל דרך.

19. שנית,לא מצאתי כי התובע הצביע על שינוי נסיבות כלשהו מאז ניתן פסק הדין ביום 24.8.20. למעשה, אותן טענות כלליות בדבר מצבו הכלכלי נטענו במסגרת התביעה הראשונה, ללא כל שינוי. ככל שהתובע לא השלים עם פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין, ולא להגיש תביעה נוספת להפחתת מזונות אשר זהה במהותה ובתוכנה. לאחרונה ניתנה שורה ארוכה של פסק דין בבית המשפט המחוזי ובהן חוזר ומדגיש בית המשפט המחוזי את חשיבות הצורך בהצבעה על שינוי נסיבות מהותי [אפנה למשל בעניין זה לדבריו של כבוד השופט ג׳יוסי בתיק עמ״ש 45821-03-20, וכן לדברי השי שילה בעניין 17590-01-20, פורסמו במאגרים המקוונים]. אמנם נכון כי אנו מצויים בשלב מקדמי בהליך, ואולם, דומני כי גם בשלב מקדמי זה, על התובע להצביע על טענות לכאוריות אשר יש בהן כדי לבסס את התביעה במידה ויוכחו. במקרה הנוכחי לא מצאתי כי עלה בידי התובע להצביע על שינוי נסיבות כאמור, ולו לכאורה.

20. שלישית,יש לזכור כי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין הינו גם הסכם, אך גם פסק דין של בית משפט, על כל המשתמע מכך. אין מקום להתיר, וכך גם נקבע בפסיקה, שינוי פסק דין למזונות כעניין של מה בכך, ועל המבקש זאת לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ובתום לב, זאת כתנאי מקדמי [ר׳ דברי כבי השי שרעבי בעניין 53288-03-18]. במקרה הנוכחי, אינני סבור כי ניתן לומר על התובע כי תביעתו "בידיים נקיות", וזאת משום שכעולה מטענות הצדדים, הוא אינו משלם את דמי המזונות השוטפים, ואף לא שילם את הוצאות המשפט בהן חויב בהתאם לפסק הדין בתביעה הראשונה. כבר נכתב בעבר לא אחת, כי קיימת בעייתיות להושיט סעד לתובע שאינו מקיים את פסק הדין שהוא מבקש לשנות, ואינו משלם את דמי המזונות השוטפים, שכן, אין כל ערובה כי התובע ישלם את דמי המזונות המופחתים (ר׳ בעניין זה דבריי שנאמרו במסגרת תמ״ש -5541111-12). לעניין זה אציין כי גם אם נכונה העובדה שעורכת דינה הקודמת של הנתבעת פנתה אל התובע בשנת 2019 והודיעה לו כי הוא יכול לשלם סכום מופחת, כטענתו, אין בכך כדי להביא לשינוי התוצאה, וזאת גם מהטעם כי מדובר בתאריך שחל לפני מועד פסק הדין בתביעה הראשונה, וגם מהטעם שאם מדובר בטענה נכונה שיש בה ממש, אזי ממילא עליו להעלותה במסגרת הליכי ההוצל״פ אשר ננקטים כנגדו. מכל מקום, מטענות הצדדים ברור כי הסכום שנקבע בפסק הדין אינו משולם במלואו וכסדרו, ולפיכך ניתן לראות בכך סיבה נוספת שבגינה יש מקום על סילוק התביעה. מסכים אני לחלוטין עם דבריה של סגנית הנשיא נילי מימון בתמ״ש 23383-12-12נ.א. נ׳ א.ש. (לא פורסם), כדלקמן:

"התובע בא בידיים לא נקיות ושלא כדין, התובע משתמש בזכויות ובפעולות משפטיות בעצם הגשת תביעה זו שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת כקבוע בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)תשל״ג-1973 בכך שבא בתביעה להפחתת דמי מזונות בהם חוייב עבור בנו הקטין אולם לא שילם כל תשלום במשך שמונה שלום למזונות הבן .(למעט סך של כ - 10,000 ₪ שניתן רק לאחר נקיטה בהליכי הוצאה לפועל במשך השנים). אין זו פעולה בתום לב ובדרך מקובלת להגיש תביעה להפחתת דמי מזונות כאשר לא משולם כל תשלום עבור מזונות הילד משך שנים רבות, ולכך יצטרף שמוצע על ידו לכסות חוב שנצבר משך השנים בהן כלכלה הנתבעת לבדה את ילדם, חוב העולה על 300,000 ₪, בתשלומים של 200 ₪ לחודש".

21. רביעית,בעניין מצבו הכלכלי של התובע, אציין רק את העובדה שהתובע מיוצג באמצעות עו״ד פרטי, ושעה שיש בידו האפשרות לשכור שירותיו של עו״ד פרטי, הרי שממילא קשה לקבל את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הקשה, כפי שהוא טוען, קל וחומר, כאשר אין הוא מצרף מסמכים ואסמכתאות לתמיכה.

22. חמישית, אינני שותף לעמדת ב״כ התובע ביחס לילדיו הנוספים של התובע, אשר אף אוזכרו באופן מפורש בפרטיהם המלאים בכתב התביעה, תוך פגיעה בפרטיותם, וחבל שכך. רבות נקבע בפסיקה כי הקמת משפחה חדשה, והולדתו של קטין נוסף, הינם בגדר נסיבות צפויות, אשר לא ניתן לראות בהן, כשלעצמן, נסיבות המצדיקות שינוי דמי המזונות שנקבעו בהסכם. מכל מקום, ילדיו של התובע נולדו טרם ניתן פסק הדין בתביעה הראשונה, ולפיכך, ממילא אין מדובר בנסיבות חדשות.

23. שישית,אין מחלוקת כי זמני השהות אינם מתקיימים בהתאם להסכם ולפסק הדין. עניין זה, מעבר לנזק שהוא גורם לקטינה, יש בו כדי להגדיל את הנטל הכלכלי הרובץ על הנתבעת, וגם בכך יש לראות סיבה למחיקת התביעה.

24. שביעית, כאמור לעיל התביעה הוגשה בבית משפט לענייני משפחה בחיפה, זאת בניגוד להוראות תקנה 6 לתקנות (שאינה שונה מהותית מהוראות התקנות הישנות). תוך שלכתב התביעה התובע אינו מצרף את פסק הדין שניתן, אינו מציין מפורשות את מספר התיק שבו ניתן פסק הדין, ולנוכח הנימוקים בבקשת הפסלות שהועלתה תוך כדי הדיון, מתעורר הרושם כי התובע פעל בדרך של ״forum shopping״, ומתוך ניסיון שלא להתמודד עם פסק הדין התלוי ועומד בעניינם של הצדדים. גם בכך ניתן לראות פגיעה בחובת תום הלב, וטעם נוסף בגינו יש מקום להורות על מחיקת התביעה.

25. אינני מתעלם מהעובדה כי סכום המזונות שנקבע בהסכם, על פניו, נראה ברף הגבוה, ואף לא בעובדה כי אנו מצויים למעשה בראשיתו של ההליך. עם זאת, בהתחשב בכל יתר השיקולים שפורטו לעיל, אינני סבור כי יש מקום להתייחס להליך הנוכחי כאל הליך נפרד וחדש, ויש מקום לראות את התמונה הכוללת בפרט את פסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים זה לא מכבר. זאת ועוד, עיון בהסכם הגירושין שבין הצדדים מעלה כי מדובר בהסכם כולל המתייחס גם לסוגיות רכושיות. מדובר בחיובים שלובים, כאשר גם על פי הפסיקה יש להביא זאת בחשבון במסגרת כלל השיקולים מדוע בית המשפט לא יתערב בשיעור המזונות שנפסק וקיבל תוקף. עוד אציין כי הקטינה כבת 14 כיום ולמעשה תקופת תשלום המזונות ממילא נמצאת לקראת סיום, וגם בכך יש לראות טעם מדוע יש להורות על מחיקת התביעה.

26.   לנוכח האמור, אני מורה על מחיקת התביעה.

27.   התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ״ט עו״ד בסך של 7,500 ₪.

28.   זכות ערעור כחוק.

29.   פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י״ח תמוז תשפ״א, 28 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

טל פפרני, שופט