פס"ד בתביעה למזונות שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים (תלה"מ 68511-05-19)

 

 

 

ג.               בסעיף 18 להסכם צוין כי הנכס ויחידת הדיור יהיו בבעלות משותפת של שני הצדדים ובמידה והאב יבחר לעזוב את יחידת הדיור, יהא רשאי להשכיר את היחידה ושכה״ד יועבר אליו.

ד.              בסעיף 27 להסכם הצדדים הסכימו כי פירוק השיתוף בנכס המשותף יידחה עד שאחרון הקטינים יגיע לגיל 18, אז הצדדים יהיו רשאים למכור את הנכס ולחלק את התמורה בחלקים שווים ובסעיף 28 להסכם הוסכם כי "במידה והצדדים יסכימו בכתב ניתן יהיה למגור את הנכס וזאת בטרם הגיעו הקטינים לגיל 18״.

ה.              הצדדים הסכימו כי "המשמורת והחזקה" יהיו בידי שני ההורים "בשוויון מלא" (ראה סעיף 6 להסכם). לאור מגוריי האב בסביבת מגוריי הקטינים, פורטה בסעיף 20 להסכם חלוקת זמני שהות באופן שבו בכת עת, הורה אחר יהיה אחראי לילדים.

ו.               בסוגיית מזונות הילדים הוסכם בסעיפים 24-25 להסכם כדלקמן:

"24. הצדדים הגיעו להסכמה כי במקום שהאב יעביר תשלום בגין המזונות, האב יישא בהוצאות השוטפות של הבית שבו מתגוררים האם והילדים ארנונה, מים חשמל, גז. וכלכלה בסכום של עד 600 ₪ בשבוע ובחגים עד 800 ₪ בשבוע. הסכומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. האינטרנט ישולם ע״י האישה. כמו כן האב יישא בהוצאות הילדים ביגוד, הנעלה, משקפי ראיה, צעצועים. חינוך הכולל, הזנה, צהרונים, חוגים, ציוד בית ספרי, אגרות חינוך, רישום לבית הספר, ועד כיתה, ספרי לימוד, תלבושת אחידה, טיולים בית ספריים, קייטנות, שיעורי עזר פרטיים. כמו כן, האישה מתחייבת להמשיך ולשלם את המשכנתא על הבית ואת תשלום הביטוח הרפואי פלטינום עבור הילדים.

25. לאחר שאחרון הילדים יגיע לגיל 18 האב יפסיק לשלם לחלוטין בגין ההוצאות של הבית והצדדים יישאו בחצי חצי בהוצאות הקשורות לילדים וזאת עד לסיום השירות הצבאי חובה / שירות לאומי.

א.           האישה תקבל את קצבת הביטוח הלאומי, אם תשולם, בנוסף

ב.

לסכום לתשלום שצוין לעיל, וכן כל תשלום שישולם לאם חד הורית.

בנוסף לסכום המזונות הנ״ל מתחייבים ההורים מיום אישור הסכם זה ועד הגיע אחרון הקטינים לסיום השירות הצבאי

חובה / שירות לאומי, לשאת ולשלם בחלקים שווים ביניהם, הוצאות בגין צרכים רפואיים מיוחדים ו/או הוצאות חריגות בגין בריאות פיסית ונפשית, שאינם כלולים ומכוסים ע״י הביטוח הרפואי והמתייחסים לבריאותם הפיסית ו/או הנפשית של הילדים, אם יהיו הוצאות כאלה.                                                                                 "

5.      בחודש מאי 2019 התובעת הגישה את התביעה שבכותרת ובמסגרתה טענה כי הצדדים נקלעו לסכסוך שעה שהנתבע אינו מכבד את ההסכם ומסרב לשתף פעולה כשבעניין זה אינו מסוגל לקיים כל סוג של תקשורת עמה. עוד טענה התובעת כי בפועל לא מתקיימת משמורת משותפת, הנתבע אינו משלם את התשלומים בהתאם להסכם ומרבית נטל הוצאות הבית והמשפחה מוטל על כתפיה.

6.      בחודש יוני 2019 התובעת עזבה את הבית המשותף ועברה להתגורר ביחד עם הקטינים בדירה שכורה בעיר XXX. הנתבע עזב את יחידת הדיור ועבר להתגורר בבית המשותף.

7.      תלה״מ 15718-08-19

א.             ביום 7.8.2019 התובעת הגישה תביעה לפירוק שיתוף בבית המשותף בתלה״מ 15718-08-19 וההליך התברר במקביל להליך שבכותרת.

ב.              למען שלמות התמונה יצוין כי מונה השמאי מר אליהו טלמון לצורך הערכת שווי הבית המשותף, אשר העריך שווי הנכס כולל יחידת הדיור בגובה 1,530,000 ₪ וללא יחידת הדיור בגובה 1,445,000 ₪ (ר׳ חוות דעת שהוגשה לתיק ביום 16.4.2020). כן מונו ב״כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הנכס.

ג.              ביום 1.11.2020 אושר הסכם מכר שנחתם בין הצדדים לצד ג׳ תמורת 1,400,000 ₪, כשמועד המסירה נקבע לתאריך 30.1.2021.

ד.              נותרה מחלוקת משפטית (פרשנית) ועובדתית לעניין תשלומים ששולמו ע״י מי מהצדדים בגין הנכס המשותף ו/או תקבולים שהתקבלו בידי מי מהם, שמיעת הראיות הסתיימה ופסק דין יינתן במקביל לפסק דין זה.

8.      תלה״מ 23089-01-21

א.             ביום 13.1.2021 הגישה התובעת תביעה למשמורת, שכן, לטענתה הלכה למעשה החל

מתאריך 21.12.2020 לא מתקיימת משמורת משותפת ומתקיימים זמני שהות מצומצמים ביותר שכוללים ביקור של מספר שעות באמצע השבוע ואחת לשבועיים ביקור עם לינה אחת בסוף השבוע.

ב.             ביום 22.2.2021 ניתן פסק דין הקובע על בסיס הסכמת הצדדים כי משמורת הקטינים

ב׳ וג׳ תהא בידי אמם וזאת עד הגיעם לגיל 18.

נקבעו זמני השהות של הקטינים עם האב פעמיים בשבוע למשך 3.5 שעות ובכל סוף שבוע שני מיום שישי שעתיים לפני כניסת השב ועד מוצ״ש.

9.       ההליך שבכותרת

א.            אין מחלוקת כי הקטין א׳ שוהה בפנימיית *** בעיר *** ומגיע לבית אחת לשבועיים בסופי שבוע ובחגים.

ב.             בהחלטה מיום 18.12.2019 הנתבע חויב לשלם למזונותיהם הזמניים של שני הקטינים ב׳ ו-ג׳ סך של 2,200 ₪ לחודש (1,100 ₪ לכל קטין)

ג.             הנתבע הגיש בקשה להפחתת המזונות הזמניים (בקשה מס׳ 16) בטענה כי נדבק בקורונה, מתמודד עם ההשלכות הרפואיות ונקלע לחובות ובקשתו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 1.11.2020.

ד.             הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, הראיות נשמעו ביום 22.2.2021 ואחרון הסיכומים הוגש בתאריך 13.5.2021.

10.     תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

א.    התובעת טוענת כי נאלצה לפתוח תיק מזונות לצורך גביית דמי המזונות הזמניים, שכן הנתבע לא עמד בתשלומם.

ב.     התובעת מציינת כי בחודש מרץ 2020 האב נדבק בנגיף הקורונה ולא פגש את הקטינים עד לחודש מאי 2020, אז החל לפגוש אותם בהדרגה.

ג.     התובעת טוענת כי לאחר מכירת הבית המשותף הנתבע העתיק מגוריו לעיר .... וכיום מתראה עם הקטינים פעמיים בשבוע ללא לינה וכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד מוצ״ש. לטענתה, כי דמי המזונות הזמניים שנפסקו אינם בהלימה לזמני השהות הקיימים היום.

ד.     התובעת טוענת כי הקטינים ב׳ וג׳ שוהים עמה והיא דואגת לכל צרכיהם, כאשר לטענתה הוצאות הכלכלה והוצ׳ אחזקת הבית בגין הקטינים גדלו באופן ניכר, שעה שהם לנים בביתה בכל לילה, למעט שני לילות בחודש.

ה.      התובעת מציינת כי מממנת את הוצאות הנסיעה של הקטין א׳ בגין נסיעות מביתה

לעיר ......  ובחזרה... באמצעות טעינת כרטיס הרב קו המעודכן במכשיר הטלפון הנייד

ואף מעבירה לקטין כספים במזומן בעת הצורך.

לטענתה, נוהגת להשתתף לבדה בוועדות משמעת המתקיימות בעניינו של הקטין וכן נוהגת לבקרו בסופי שבוע שבהם הוא נשאר בפנימייה.

ו.     התובעת עובדת כמורה ל *** בבי״ס ****. לטענתה עובדת בהיקף של 86% משרה ומשתכרת 10,800 ₪ נטו לחודש. לטענתה, זו הכנסתה היחידה ואין לה תיק עצמאית ברשויות במס.

ז.     התובעת טוענת כי הנתבע אדם אמיד בעל רכוש רב והיקף הכנסות מוערך בגובה 100,000 ₪ ברוטו ולמעשה הנתבע משתכר בין 55,000 ל-60,000 ₪ נטו לחודש.

ח.     התובעת מציינת כי מתגוררת בדירה שכורה **** cבעלות 3,500 ₪ לחודש.

ט.    התובעת מצהירה כי בבעלותה רכב מסוג *** שנת ייצור 2011 וכי קיבלה כספים ממכירת הבית המשותף בגובה 576,000 ₪.

ר' תצהיר עדות ראשית של התובעת אשר הוגש לתיק ביום 26.1.2021.

י. צרכי הקטינים ב׳ וג׳ פורטו בתצהיר עדות ראשית של התובעת והועמדו על סך של 2,200 ₪ לחודש לכל אחד מהם וצרכי הקטין א׳ על סך של 1,200 ₪ לחודש. בנוסף ישנה עתירה לחיוב הנתבע ב-40% משכר הדירה ובהוצאות אחזקת הבית בסך כולל של 2,102 ₪ לחודש.

טענות הנתבע

יא. הנתבע מנהל עסק עצמאי בשם ״״״״״. הנתבע מכחיש טענות התובעת בדבר היקף הכנסותיו וטוען כי בתקופה החל מינואר עד יוני 2019 הרווח הגולמי של העסק ללא תשלום מיסים עמד על סך 725,364 ברוטו.

יב. לטענת הנתבע, עד לחודש יוני 2019 עבד כקבלן משנה של חברת ״*****״ אולם סיים יחסי עבודה אלו. עוד טוען כי בעבר העסיק 15 עובדים אך עם סיום יחסי העבודה עם חברת ״״ מעסיק שלושה עובדים שגם אותם הוא עתיד לפטר.

הנתבע מציין כי טרם העסקתו כקבלן משנה ע״י חב׳ ***** הרוויח כ-14,000 ₪ נטו לחודש. ר׳ תגובת הנתבע לבקשה למזונות זמניים (בקשה מס ׳ 11).

יג.    הנתבע טוען כי הכנסות התובעת, לרבות הכנסות שלא מדווחות לרשויות המס

מעיסוקה כמטפלת הוליסטית ומדריכת מדיטציה מתקשרת, גבוהות מהכנסותיו.

יד. הנתבע טוען כי הקטין א׳ מצוי תחת פיקוח חוק הנוער וסביר להניח כי יישאר בפנימיית ***** בעיר ***** עד הגיוס. הנתבע מציין כי הוא זה שדואג להסיע את הקטין לביקור בבית אמו בעיר ****** ולהשיבו משם ולטענתו, הקטין לא אוכל ולא לן אצל אמו.

טו.    הנתבע טוען כי מעביר לקטין אי דמי כיס בכל מפגש, רוכש עבורו ביגוד והנעלה ועד לאחרונה דאג להטעין כרטיס אשראי שהוחזק בידי הקטין. בהתאם לצרכיו. ר' תצהיר שהוגש ע״י הנתבע ביום 10.2.2020.

טז.    בתצהיר עדותו הראשית (הוגש בחודש פברואר 2021) הנתבע מציין כי הכנסתו ירדה באופן משמעותי בשל ביטול / כישלון פרויקטים וטוען כי בחודש מרץ 2020 נדבק בנגיף הקורונה, עד היום מתמודד עם השלכותיו הרפואיות ומתקשה להתאושש מהמחלה ובנוסף למשבר בעבודה נקלע לחובות גדולים שאינו עומד בפירעונם.

יז. הנתבע מפרט חובות למוסד לביטוח לאומי, חברת חשמל, מס הכנסה, מע״מ ובנקים בסכום מצטבר של כ- 950,000 ₪ וטוען כי אינו מסוגל לכסות את חובותיו או לעמוד בתשלומי המזונות שנפסקו לקטינים. הנתבע מציין כי מצוי במשבר כלכלי עמוק שלא ברור כיצד ומתי יוכל להתגבר עליו.

יח. הנתבע טוען כי לאחר מכירת הבית המשותף הוא צפוי לעבור להתגורר בבית הוריו בשל העדר יכולת כלכלית לשכור דירה ומציין כי הסכים שהקטינים יישארו בבית האם בעיר **** וזמני השהות יתקיימו פעמיים בשבוע ללא לינה ובכל סוך שבוע שני.

יט. לטענת הנתבע הבית המשותף היה הנכס היחידי שבבעלותו וכיום התברר כי הנכס היה מעוקל לטובת חובותיו לרשויות מע״מ וכונסי הנכסים אמורים לשלם את החובות מכספי תמורת המכירה, ישירות לנושים, כך שלא יוותרו כספים בידיו.

דיון והכרעה

11 . במועד אישור הסכם (ינואר 2017) הצדדים התגוררו תחת אותה קורת גג, הסכימו ביניהם כי פירוק השיתוף בבית המשותף יידחה עד שאחרון הקטינים יגיע לגיל 18, כאשר המבקשת והקטינים ימשיכו להתגורר בבית המשותף והנתבע יעבור להתגורר ביחידת דיור הצמודה לו. בסוגיית מזונות הילדים הוסכם כי האב יישא בהוצי השוטפות של הבית, יעביר כספים לתובעת בגין כלכלה ויישא בכל הוצאות הקטינים בגין ביגוד והנעלה, צעצועים, משקפי ראייה, חינוך וכיוצ״ב.

הסכמות אלה התקיימו עד לחודש יוני 2019, אז המבקשת עזבה את הבית ועברה להתגורר ביחד עם הקטינים בדירה שכורה, הצדדים הפרידו מגוריהם ובהמשך הסכימו לפרק את השיתוף בבית המשותף.

השינוי שחל בנסיבות שהתקיימו, כשנתיים וחצי לאחר אישור ההסכם (הפרדת המגורים ומכירת הבית המשותף) מצדיק כשלעצמו דיון מחודש במזונות הקטינים.

12.   פסיקת מזונות על פי ההלכה הפסוקה מחייבת בחינת הפרמטרים הבאים:

(א)            יכולתם הכלכליות היחסיות של ההורים מכל המקורות העומדים לרבות, לרבות שכר עבודה, אך לא רק.

(ב)             קביעת היחס בעניין יכולות כלכליות של שני ההורים.

(ג)             צרכי הקטינים על פי רמת החיים לה הורגלו ערב הפירוד.

(ד)             חלוקת זמני שהות בפועל של הקטין עם כל אחד מהוריו.

]ראה בע״מ 919/15פלוני ני פלונית מיום 19.7.2017, עמ״ש (ת׳׳א) 33549-04-16                                                                                                                                                     נ׳

פלונית מיום 2.11.2017 ועמ״ש 14612-10-16פ׳ ב׳ נ׳ א׳ ב׳ מיום 20.12.2017 (פורסמובמאגרים האלקטרוניים)].

13.   יכולתו הכלכלית של האב

הנתבע נמנע מלחשוף מסמכים נדרשים לצורך בירור היקף הכנסותיו ועדותו רק מחזקת את הרושם שעניין זה נותר בבחינת ״רב הנסתר על הגלוי״ (ר׳ אף סעיף 9 להחלטה למזונות זמניים שנתנה ביום 18.12.2019 ע״י סגן הנשיאה כבוד השופט גביזון כתוארו אז).

א.   הנתבע מאשר טענת התובעת בנוגע להיקף הכנסותיו בעסק, בשנה שקדמה להגשת כתב התביעה, דהיינו: הכנסתו עמדה על סך של 50,000 ₪ לחודש.

המשיב מסביר כי הכנסותיו בשנים 2017-2018 היו חריגות ובדיעבד הותירו חובות אדירים (עמי 20 שורות 29-30).

ב.   מעדות הנתבע התברר כי בשנת 2020 המשיך לעבוד עם חברת **** (עמי 17 שורות 21-26 ועמי 19 שורות 21-24), על אף שטען כי סיים יחסי עבודה עם חברת **** בחודש יוני 2019 (ר׳ תגובה לבקשה למזונות זמניים).

ג.    הוכח כי הנתבע בהיותו מוגבל בחשבון הבנק פעל באמצעות חשבונות של בני משפחהאחרים.

לשאלה היכן הופקדו הכנסות העסק בשנת 2020, תחילה השיב הנתבע כי ההכנסות הופקדו לחשבון הבנק המוגבל שלו ובהמשך העיד כי חלק מההכנסות הופקד בחשבון הבנק של הוריו, על מנת לחמוק מסנקציות כספיות במסגרת ההגבלות שהוטלו כנגדו בתיק ההוצל״פ שבו נקטה התובעת לצורך גביית דמי המזונות (ראה חקירה נגדית בעמי 18-19 לפרוטוקול).

ש.

כל ה- 748 אלף האלה נכנסו לחשבונות שלך?

ת.          חלקם לחשבון שלי, חלקם לחשבון של ההורים שלי

ש.          אין לנו אפשרות לדעת מה נכנס לחשבון שלך ומה נכנס לחשבון של

ההורים שלך?

ת.          זה משנה לאן הוא נכנס ?

ש.          בוודאי שזה משנה

ת.          למי זה משנה, יצאו חשבוניות כדין, הכסף הגיע חלקו לבנקים

בכיסוי חלק מההלוואות.                                                     "

ד.   חרף טענתו כי נקלע לחובות עקב משבר הקורונה והידבקות בנגיף, הנתבע מעיד בעצמו כי החובות נוצרו משנת 2019 עוד לפני התפשטות נגיף הקורונה וטוען כי המשבר רק החריף את המצב (עמי 20 שורות 34 ו-36).

הנתבע גם לא פירט אלו מענקים ופיצוי קיבל מהמדינה במהלך תקופת משבר הקורונה כעוסק עצמאי. הנתבע אף לא הצביע על כך שמדובר בתחום עיסוק מיוחד אשר נפגע בעקבות משבר הקורונה ומצב החרום, בדומה לעסקי התרבות והמוסיקה או לענף התיירות והתעופה.

ה.   הנתבע לא המציא לתיק ביהמ״ש דו״ח שומה לשנת 2019 על אף שתצהיר עדותו הראשית הוגש בחודש פברואר 2021 ובעניין זה התחמק מתשובות ברורות :

״יש טלפון של הנהלת חשבונות שלי תשאל אותם למה לא הגישו״ (עמי 17 שורה 14). ״אני טרוד בכל כך דברים אחרים״ (עמי 21 שורה 12).

ו.    הנתבע צרף סיכום ביקור במרפאה למחלות זיהומיות כלליות בבי״ח תל השומר, שם צוין כי הנתבע בן 45, בריא בדרך כלל ואינו נופל טיפול תרופתי קבוע, מגיע לביקורת לאחר החלמה נגיפית מקורונה (בדיקה שלילית נצפתה בחודש מאי 2020) ולמעשה סובל מתופעות מתמשכות של עייפות ותשישות, הפרעה נשימתית, כאבי שרירים, הפרעה בחוש ריח וירידה בכושר הגופני.

הנתבע לא המציא אישור רפואי עדכני בדבר מצבו הבריאותי נכון למועד הגשת התצהיר (פברואר 2021) ולא טען כי פנה לרופא תעסוקתי לבדיקת כושר עבודה.

ז.    לתצהיר עדות ראשית של הנתבע צורפו אישורי מחלה לתאריכים 28.3.2020 עד 24.8.2020 שבהם הנתבע שהה בחופשת מחלה ולא עבד כ-5 חודשים ברציפות.

מחקירתו הנגדית ביחס להכנסותיו בשנת 2020, עולה כי בימים שבהם הנתבע עבד הוא השתכר שכר נאה בגובה של כ-1,200 ₪ ליום (רווח נטו) ולפיכך אם היה עובד במהלך חודש עבודה שלם שכרו היה מגיע לסכום של כ- 30,000 ₪ לחודש (עמי 20 שורה 21-29).

גם אם מדובר בשכר מופחת בהשוואה לשנה שקדמה להגשת כתב התביעה, הרי שהכנסת הנתבע גם בשנת 2020 ("שנת הקורונה") עומדת על סכומים נאים, הגבוהים בהרבה מהשכר הממוצע במשק.

ח.   הנתבע נחקר בחקירה נגדית ביחס להוצאותיו כיום והעיד כי נותרו לו "הלוואות מחברים ומשפחה״ (עמי 21 שורה 15), על אף שבכתבי הטענות לא פורטו הלוואות ממכרים או בני משפחה.

ט.   בבעלות הנתבע שלושה כלי רכב (מסוג ״״ שנת יצור 2004, אופנוע שטח וטרקטורון)- ראה בעמי 21 שורה 18. הנתבע נחקר ביחס לכלי רכב אחרים (מסוג ״״ ואופנוע ים מס׳ ****) וטען בעדותו בעמי 21 שורות 24 ו-32 כי מדובר בכלי רכב של בני משפחה.

י. הנתבע לא המציא כל מסמך המעיד כי חלקו בתמורת מכירת הבית בסכום של מעל לחצי מיליון שקלים מעוקל לטובת נושים וטענה זו עלתה בשלב הסיכומים מבלי שצורפה לה כל אסמכתא. אף ביחס לחובות הנטענים אין מידע בנוגע להסדר עם הנושים ויתרת פירעון ככל שקיימת.

יא. הנתבע מתגורר אצל אמו ולפיכך נעדר כל הוצאות מדור.

14.     יכולתה הכלכלית של האם

א.   הכנסתה הממוצעת של התובעת בשנה שקדמה להגשת כתב התביעה על פי תלושי השכר שצורפו עמדה על סך של 11,700 ₪ נטו לחודש.

הכנסתה בחודשים יולי -דצמבר 2020 (תלושים שצורפו לתצהיר עדות ראשית ועותק קריא הוגש לביהמ״ש) עמדה על סך של 11,525 ₪ נטו לחודש (סה״כ הכנסות בהפחתת ניכויי חובה).

ב.   התובעת העידה כי שכרה נע בין 10,800-11,200 ₪ לחודש והסבירה בנוגע להכנסה מעל לסך 12,000 ₪ שהופקדה בחשבון הבנק שלה, כי באותו חודש עבדה גם כממלאת מקום.

ראה עמי 15 לפרוטוקול שורות 17-18 וראה גם סעיף 21 לסיכומים, שם התובעת מאשרת כי ״במידה והיא מבצעת ׳מילוי מקום׳, שכרה יכול לגדול לסך של 12,000 ₪״.

ג.    התובעת נחקרה בחקירה נגדית בנוגע לתחומי עיסוק נוספים והעידה כי בעבר למדה קינסיולוגיה (טיפול הוליסטי), עבדה כמטפלת, אך בפועל העבירה עשרים טיפולים בלבד שנדרשו במסגרת הסטאג׳ (ראה עמי14 שורות 16-21 וסי 24 לסיכומים, שם התובעת מסבירה כי למדה את התחום במסגרת הכשרה לגמול השתלמות.

התובעת סגרה תיק עוסק פטור בשנת 2017 אך במהלך עדותה הוצגו לה מסרונים ששלחה לנתבע בשנת 2019 ובהם ציינה כי אינה יכולה לשמור על הילדים כי יש לה טיפולים והעידה בעמ'14 שורות 25-27 :

"כי הוא כל הזמן רצה להביא לי את הילדים, אז הייתי רושמת לו שיש לי טיפול. אני לא מטפלת בשחור, זה לא האופי שלי. אני לא עובדת בשחור וברגע שהוא רוצה לתת לי את הילדים בזמני השהות שלו אז אמרתי לו שאני מטפלת.  "

ובהמשך (שורות 28-30):

" ש. טענת שסגרת את התיק, רק באוקטובר ?

ת.          בגלל המשפט ביקשתי מסמך מתי זה נסגר כי הייתי צריכה להציג

את זה. מדובר בפעמיים בלבד.                                                         "

התובעת טוענת כי אין לה יכולת לעבוד מעבר למשרתה הנוכחית, שכן היא מטפלת בילדיה, התובעת טענה כי היא מטפלת רק במכריה וכי אינה גובה תשלום עבור הטיפול בחבריה (עמי 16 שורה 1).

על אף המסרון שהוצג , לא התרשמתי כי התובעת אכן עוסקת בעיסוק נוסף כמטפלת הוליסטית, בוודאי לא כעיסוק משמעותי, שיש לראות בו כפרנסה.

אכן התובעת לא הצליחה לתת תשובה מניחה את הדעת , מדוע הציגה לנתבע במסרון מצג לפיו היא עוסקת בטיפול הוליסטי לפני מספר שנים ובתשובתה למעשה הודתה כי שיקרה לנתבע על מנת שיטפל בעצמו בילדים ולא יביאם לטיפולה ואולם אדם שמודה בפני ביהמ"ש כי הוא משקר , צריך להביא בחשבון כי ביהמ"ש מתייחס בערבון מוגבל גם לדברים שנאמרים מצדו בביהמ״ש.

כך או אחרת בכל הנוגע למישרה נוספת כאמור, לא הוכח כי לתובעת עבודה נוספת מעבר לשעות נוספות במילוי מקום בביה"ס, שעות שההכנסה לגביהן באה לידי ביטוי בתלוש השכר.

ד.    לחשבון התובעת מופקדת קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי בגובה 536 ₪ לחודש.

15.    הוצאות קטין בפנימייה

לאור גילו של הקטין (16 וחצי) והעובדה כי לומד במסגרת של פנימייה בעיר ״״ בפיקוח של עו״ס לחוק הנוער ויוצא מהפנימייה פעמיים בחודש רק בסופי שבוע, לא מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לאם דמי מזונות עבור הקטין, אך אני מוצאת לקבוע כי האב ישלם דמי כיס ו/או הוצי נסיעה ישירות לקטין, באמצעות הטענת כרטיס נטען של בנק הדואר בגובה של 500 ₪ לחודש.

האב ידאג להטעין את הכרטיס של הקטין בכל 01 לחודש והכספים ישמשו את הקטין לצרכי נסיעות ודמי כיס.

האם תישא בהוצאות אירוח הקטין בביתה, ככל שהקטין יתארח אצלה בסופי שבוע ובשכר לימוד עבור הפנימייה והוצאות חינוך, יישאו ההורים בחלקים שווים ביניהם.

16.    הוצאות הקטינים ב׳ וגי

א.   הוצאות הבסיס

לאור הסכומים שפורטו בתצהיר עדותה הראשית של האם בגין צרכי הקטינים ולאור ההלכה הפסוקה בדבר צרכי בסיס שאינם טעונים הוכחה, אני מוצאת להעמיד צרכיו הבסיסיים של כל אחד מהקטינים בי וגי לא כולל מדור בגובה 1,600 ₪ לחודש (מזון וכלכלה- 850 ₪, ביגוד והנעלה- 250 ₪, רפואה והיגיינה- 100 ₪, נסיעות- 150 ₪, הוצאות אחזקת מדור- 250 ₪) ובסה״כ עבור שניהם על סך 3,200 ₪ לחודש.

ב.   מדור והוצאות אחזקת המדור

הקטינים מתגוררים עם אמם בדירה שכורה בעלות 3,500 ₪ לחודש.

מדובר בדירת שישה חדרים והתובעת עצמה העידה כי לפחות חדר אחד לא בשימוש, אך הסבירה כי דמי השכירות עבור שכירת דירות קטנות יותר ממילא עמדו על סכום זהה ולפיכך העדיפה להישאר באותה דירה ולמנוע טלטלה נוספת של הקטינים.

בית המשפט בתוך עמו הוא יושב ולא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בסכום סביר המשולם עבור מדור שכור.

אני מוצאת להעמיד חלקו של כל קטין במדור השכור על דרך האומדנה בגובה 500 ₪ לחודש ובסה״כ 1,000 ₪ לשני הקטינים.

ג.       צרכי הקטינים ב׳ וג׳ כולל מדור והוצ׳ מדור (לא כולל חינוך) עומדים על סך של

4,200 ₪ לחודש.

17.     חלוקת זמני שהות

במקרה דנן אין מדובר בקטינים החולקים את זמני השהות בשני בתים.

הקטין א' שוהה בפנימיית ״״ בעיר ״״ ואחיו הקטינים ב׳ וג׳ מתגוררים עם אמם בעיר **** ובית האם מהווה הבית העיקרי שלהם.

האב מתגורר אצל אמו ונפגש עם הקטינים פעמיים בשבוע למשך מספר שעות ובכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד מוצ״ש. למעשה הקטינים לנים אצל האב שני לילות בחודש.

בנסיבות העניין לא יכולה להיות מחלוקת כי לא מתקיימת חלוקת זמני שהות שווה ובפועל מלוא נטל הטיפול וגידול הקטינים מוטל על האם.

18.     כאשר מביאים בחשבון את כלל הפרמטרים הרלוונטיים: יכולת כלכלית של שני ההורים על כלל היבטיה, הפער בהכנסות ההורים ]הכנסתו הפוטנציאלית של האב בפועל כפולה מהכנסת האם ואף למעלה מכך, אף אם בפועל הוא מתמודד עם ירידה בהכנסות שכן שכרו לפני הירידה בהכנסות עמד על כ- 50,000 והיום עומד על לפחות מחצית מכך (כאמור רב הנסתר על הגלוי ( ומאידך האם אף היא משתכרת הכנסה חודשית לא מבוטלת כפי שפורט], צרכי הבסיס של הקטינים וחלוקת זמני השהות, אני מוצאת לחייב את האב בחלק

הארי של צרכיהם של הקטינים ב׳ וגי בעת שהותם אצל אימם, אך האב לא יחויב בתשלום כל הוצאות הקטינים בעת שהותם אצל האס והיא תישא בחלק מההוצאות בעצמה וכן יעמדו לרשותה קצבאות הילדים ומענקי החינוך המשולמים מהמל״ל.

19.     החיוב

לאור כל האמור נפסק כדלקמן:

א. עד ליום 30.6.2021 יוותר על כנו החיוב ע״פ ההחלטה למזונות זמניים מיום 18.12.2019.

החל מיום 1.7.2021 ובכל 01 לחודש ישלם הנתבע למזונות הקטינים ב׳ וגי דמי מזונות,בסך של 3,200₪ לחודש (1,600 ₪ לכל אחד מהקטינים) (להלן: "דמי המזונות") וזאת עד הגיעם לגיל 18 ו/או סיום ביה״ס התיכון עפ״י המאוחר.

ממועד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או סיום בי״ס תיכון, על פי המאוחר, ישלם האב שליש מסכום המזונות המשולם בגינו.

בנוסף ישלם הנתבע דמי כיס והוצאות נסיעה בסך 500 ₪ לחודש ישירות לבן א׳ באמצעות טעינת כרטיס נטען של בנק הדואר שירכוש עבור הקטין וסכום זה ישמש עבור הוצ׳ נסיעה של הקטין ודמי כיס.

ב.     בנוסף ישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך של הקטינים זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע״י אם התובעת ובקיזוז מענק לימודים המתקבל מהמל״ל בתחילת השנה, ככל שמתקבל.

בגדר הוצאות חינוך יבואו גם הוצאות בגין צהרון בעלות ציבורית עד סיום כיתה ד׳. בנוסף ישא האב בתשלום מחצית הוצאות חוג אחד ומחזור אחד של קייטנה בכל חופשת קיץ, בעלות ציבורית ובכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.

בנוסף ישא האב בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע״י הביטוח הרפואי, בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע״י האם ובכפוף לקבלת הסכמתו של האב טרם הוצאת ההוצאה.

בהעדר הסכמה בין ההורים בענין ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע הגורם הרפואי הרלוונטי.

ג.      דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.

ד.     המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד שפורסם ביום 15.6.2021.

ה.     כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ו.      הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי האם כמזונות עבור הקטינים בגין תקופת החיוב לשעבר.

ז.     קצבת הילדים של המל״ל עבור הקטינים תשולם לידי האם ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

15. בכך מסתיים ברור התובענה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא

הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסה״ד לבאי כוח הצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י״ח אלול תשפ״א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

 

בדלתיים סגורות
בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע

בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש
תלה״מ 68511-05-19 פלונית נ׳ פלוני

תובעת פלונית

נגד
נתבע פלוני

בעניין הקטינים: 1. הקטין א׳ יליד 2004
2. הקטינה ב׳ ילידת 2009
3. הקטין ג׳ יליד 2013
פסק דין