En

צור קשר

checked

משמורת ילדים: פסק דין בעניין אחריות הורית (תלה"מ 2555-06-19)

10/08/2021

 

 

לפני תביעה שהוגשה ע״י אב והוגדרה במהותה כתביעה בעניין "משמורת קטינים".

1 . הצדדים בני זוג לשעבר, הורים לשני בנים, קטין א׳ בן 15 במועד הגשת התביעה וקטין ב׳ בן 13 במועד הגשת התביעה, הקטינים היום בני 17, ו- 15 בהתאמה.

2.      יצוין כי עסקינן בשני קטינים שהסכסוך בין הוריהם לגביהם החל כבר בשנת 2014.

בשנת 2016 נקבע ע״י כב׳ השופט גביזון (כתוארו אז) כי המשמורת תהא משותפת וחלוקת זמני השהות שווה ואולם בינואר 2019 חלו שינויים כאשר שני הבנים בשעתו עברו לגור חלקו הארי של הזמן אצל אביהם, אז הגיש האב את התביעה שבכותרת וכן במקביל הגיש גם תביעת מזונות.

3.   עניינה במקור, של התביעה שבכותרת, קביעת משמורת הקטינים, אולם בחלוף הזמן כבר נקבע בהחלטה מיום 5.4.2020 כי ביחס לשני ההורים, ביחס לשני הקטינים, נקבעת אחריות הורית משותפת. נקבע באותה החלטה כי חלוקת זמני השהות, להבדיל מקביעת אחריות הורית או "משמורת", היא שאלה אחרת לגמרי ותקבע באופן ישיר בין הקטינים להוריהם.

4.        במסגרת ההליכים שבכותרת הוגש בחודש פברואר 2020 תסקיר משלים, במסגרתו צוין כי לאורך השנים הילדים "נעו ונדו בין ההורים" בתסקיר מצוין כי על אף חלוקת זמני שהות פורמלית, בפועל היו הילדים מחליטים היכן ללון וצוין באותו תסקיר כי במהלך השנה וחצי שטרם עריכת התסקיר התגוררו שני הבנים בבית האב, כאשר הבן הבכור ניתק את הקשר עם


 

אמו והצעיר עבר לבית אביו לאחר ויכוח עם אמו. צוין כי מספר חודשים לפני מועד עריכת התסקיר חזר הבן הצעיר לגור בבית אמו, והבכור נותר לגור אצל אביו.

א.   צוין בתסקיר כי במשך כל השנים מערכת היחסים בין ההורים הייתה מורכבת ונוכח זו הילדים גילו קשיים רגשיים, כאשר הבן הבכור אף הופנה לטיפול במחלקה הפסיכיאטרית לנוער בשל אמירות אובדניות.

ב.   כמו כן, צוין בתסקיר כי כנגד הבן הצעיר אף הוגשה תלונה בשל הטרדה מינית והוא היה בטיפול קצינת מבחן לנוער.

ג.    נוכח הקשיים עמם התמודדה המשפחה הופנו בני המשפחה למספר טיפולים בתלם וכן בתחנה לטיפול משפחתית ואולם המעורבות הטיפולית לא הביאה לרגיעה במערכת המשפחתית.

ד.   העו״ס מציינת בתסקירה כי למרות השנים שחלפו ניכר כי הם עדיין לא הצליחו ליצור תקשורת תקינה, עוסקים בהאשמות הדדיות ואינם מצליחים להתפנות להתמודד עם הקשיים של הילדים, הם נותרים עסוקים רק במערכת היחסים ביניהם.

ה.   העו״ס מציינת בתסקירה כי עיקר הוויכוח בין ההורים הוא תשלום המזונות, העו״ס מציינת כי הבן הצעיר עבר לבית האם רק סמוך למועד הדיון וכי קיומם של ההליכים יש בו כדי להשפיע על מעברי הילדים בין בתי ההורים.

ו.    העו״ס ממליצה כי תקבע אחריות הורית משותפת כאשר ממילא מדובר בילדים בגיל ההתבגרות אשר מתאמים בעצמם וישירות את זמני השהות שלהם בין בתי ההורים.

5.       לאחר הגשת התסקיר הוצגו עמדות קוטביות של ההורים ביחס לאמור בו וביום 5.4.2020 ניתנה כאמור החלטת בית המשפט, במסגרתה התייחס בית המשפט לסוגית האחריות ההורית וקבע אחריות הורית משותפת לשני ההורים.

6.       ביום 22.6.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו שני הצדדים נתנו הסכמתם לכך שתקבע כהסדר קבוע אחריות הורית משותפת וכל ילד יישאר במקום המצאו והילדים יוכלו לנוע בין הבתים.

7.       יובהר כי בית המשפט הציע באותו מתווה כי יקבע שבכל מקרה בכל סוף שבוע ישהו שני האחים יחד כל פעם אצל ההורה האחר וכמו כן יקבע ערב אחד באמצע השבוע שבו שני האחים ישהו ביחד אצל האם ערב אחד שבו שני האחים ישהו יחד אצל האב וביתר הזמן יוכלו לנוע בחופשיות בין הבתים.

8.      על אף שלמעשה הושגו הסכמות בענין קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, האם עמדה על בירור ההליך עד תומו, בשל רצונה כי גם תביעת המזונות בהליך הקשור תתברר באמצעות שמיעת ראיות.

ודוק: ההליך התנהל לא משום שהצדדים לא הצליחו כבר לגבש הסכמות בנושא התובענה שבכותרת, אלא משום רצון לנהל הליך אחר, בענין כספי, עד תומו.

דיון והכרעה

9.      חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962, קובע כי שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וככאלה מוטלת עליהם "החובה והזכות" לדאוג לצרכיהם, לרבות חינוכם, לימודם, הכשרתם לעבודה ולמשלח יד ועבודתם, וכן שמירת נכסיהם, ניהולם ופיתוחם. לאפוטרופסות צמודה גם הרשות "להחזיק" בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו (סעיפים 14-15 לחוק הכשרות).

10.    האפוטרופסות, על כלל היבטיה, לרבות הרשות "להחזיק" בילדיהם הקטינים הצמודה לה, נתונה, אפוא, לשני ההורים, ומטבע הדברים, תבוא לכלל ביטוי מלא כל עוד ההורים מתגוררים ביחד, תחת אותה קורת גג, עם ילדיהם הקטינים, זולת אם נשללה או הוגבלה אפוטרופסותו של מי מהם בהוראת בית משפט (סעיפים 26-30 לחוק הכשרות).

11 . במקרה של פירוד ההורים ומגורים נפרדים, כאשר הם אינם מסכימים ביניהם מי מהם יחזיק בקטין, יכריע בכך בית המשפט (סי 14,24ו-25לחוק).

בית המשפט הוא שיקבע בידי מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי יחזיק בו ומה יהיו זכויות ההורה האחר לבוא עמו במגע, כפי שייראה לו לטובת הקטין.

12.    העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בסוגיית המשמורת, ובשאלת ילדים ככלל, הינו עקרון "טובת הילד". זאת, כיעקרון על' אשר לאורו יבחן בית המשפט הסוגיה שלפניו.

עקרון על הוא זה, והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים".

ראה:     בע״מ 27/06פלוני ני פלונית)פורסם במאגרים האלקטרוניים).

בע״מ 10060/07פלונית נ׳ פלוני)פורסם במאגרים האלקטרוניים).

13.    לצורך בחינת טובתו של הקטין, יש לשקול את זכויותיו, הצרכים והאינטרסים שלו, כאשר תוכנו של המונח "טובת הקטין" יינתן בהתאם לילד המסוים שעומד במרכז ההכרעה, ותוכן זה יהפוך את ההכרעה ממושג מופשט - לטובתו של הילד המסוים שבפני בית המשפט.

בית המשפט נעזר בדעתם של הגורמים המקצועיים: תסקירי פקידות הסעד וחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט.

"               לצורך בחינת טובת הילד ומילוי המונח במשמעות ובתוכן קונקרטי,

נעזר בית המשפט בתסקירי פקידי הסעד ובחוות דעת מומחים, שלהם האפשרות לבחון את המקרה בעין מקצועית ואשר הינם אובייקטיבים בהשוואה להוריו של הקטין, והם מהווים אמצעי משמעותי וחשוב". (ראה:בע״מ 10060/07פלונית נ׳ פלוני, לעיל) [פורסם בנבו].

באמצעות התסקירים וחוות דעת המומחה, נוצק תוכן קונקרטי במונח טובת הקטין בסיוע הכלים והניסיון המקצועי (ראה:רע״א 4575/00 פלונית נ׳ אלמוני, פ״ד נה)2) 321 (2001)). אלא שלבית המשפט נתון שיקול הדעת האם לאמץ את חוות הדעת במלואן, חלק מהן, או אף לסטות מהן במקרים המצדיקים זאת (ר׳בע״מ 27/06פלוני נ׳ פלונית ובע״מ 10060/07 פלונית נ׳ פלוני- פורסם בנבו, לעיל).

14.    הביטוי "משמורת" הוחלף לא אחת בדיבור "אחריות הורית" - כאשר משמעותן היא אחת, אחריותו ההורית של ההורה כלפי ילדו.

יפים לענין זה הם דבריו של כבוד השופט שאול שוחט בעמ"ש (ת״א) 13008-02-21א׳ ק׳ נ׳ מ׳ע׳ ק׳:

"               ניצנים לשינוי זה, גם בחקיקה, אמנם בחקיקת המשנה, אנו מוצאים בתקנות

המשפחה החדשות - תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ״א- 2020. בתקנה 15)א) לתקנות אלה, שכותרתה "סעדים בשל תובענות שונות", אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה (3) כי, גם "תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך... וגו׳" תוגש בנפרד. בתקנה זו נפקד מקומה של

ה"משמורת" שהופיעה בתקנה 258ז לתקנות הישנות, שעסקה באותו נושא שנוסחה "תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת... וגוי".

לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות (ויש מי שמכנה זאת "משמורת משפטית משותפת") של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ"הורה אחראי" לקבלת אותן החלטות שהן "טפלות או אינהרנטיות" ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין, אליהן מכוון השי שילה.                                                                 "

15 . לאחר ששמעתי את הראיות, לאחר עיון בתסקירים שהוגשו בעניינם של הצדדים, כאשר עסקינן בשאלת קביעת אחריות הורית ביחס לשני נערים בגיל ההתבגרות, האחד בן 17 שנים והאחר בן 15 שנים, מצאתי לקבוע כי ביחס לשני הקטינים, תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים, כפי שממילא קבע המחוקק ביחס להורים שהינם האפוטרופסים הטבעיים

על ילדיהם וזאת במסגרת הוראותחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962.

16.     הבן א׳ בן 17 שנים לומד בישיבה ונמצא שם בכל שבוע ממוצאי שבת ועד יום חמישי, נטען ע״י האב ולא נסתר כי א׳ נמצא שני מחזורי שבתות בבית ושבת אחת בישיבה, כאשר האם לא הצליחה לסתור את טענת האב כי א׳ מגיע ביום חמישי אחה״צ לבית אביו, לעתים מבקר אצל אמו מספר שעות ביום שישי כאשר לטענת האב במרבית המקרים ביום שישי מבקר א׳ בבית הסבא, אביה של אמו כאשר לעתים ישן אצל אמו ביום שישי ולעתים חוזר לבית אביו לאחר התפילה.

17.     האב טען ולא נסתר ע״י האם כי נאמר לא׳ ע״י אמו כי לא נוח לה שהוא בא בשבתות והיא מעדיפה שיבוא רק לארוחת שישי בערב.

18.    כך או אחרת, אין מחלוקת כי עוד טרם עבר א׳ ללמוד בישיבה, וככל הנראה כבר מחודש מרץ 2017 הוא מתגורר דרך קבע אצל אביו, בחלקה הארי של התקופה ניתק באופן מוחלט קשר עם אמו ובתקופה האחרונה, מגיע לבקר אצלה כאשר הוא נמצא בביקורים מחוץ לישיבה.

19.    אין גם מחלוקת כי כאשר בתקופת הקורונה שהה א' בבידוד, ביצע את הבידוד בבית אביו.

20.    האב לא הכחיש כי היו תקופות שבהן א' ביקר יותר מפעם בשבוע בבית אמו, במיוחד הוא מתייחס לתקופה שבמהלך תקופת הקורונה וטרם העזיבה של א' לישיבה בביתר עילית, ואולם האב ציין כי אורח החיים של א' מאופיין בלימודים וציין כי א' מעדיף לשבת וללמוד תורה ולא לבקר בבית אמו.

21.    במהלך חקירת האב הקדישה ב״כ האם חלק ניכר מהחקירה לשאלת מעורבות האם ברישום הקטין לישיבה ואולם הובהר כי סוגיה זו כלל אינה במחלוקת שכן האם לא הגישה כל עתירה אשר אמורה הייתה לטרפד את רישום הקטין לישיבה.

22.    בתשובה לשיח זה, טענה עו״ד מקונן (עמי 9 לפרוטוקול מיום 18.3.2021) כי : "המחלוקת אינה נוגעת לבחירת המוסד החינוכי, האנקדוטה מבחינתנו נוגעת לזה שאין שיתוף של האמא בחיי הקטין".

23.    נדמה שטענה זו של ב״כ האם תומכת בעובדה המצערת שאכן ככל הנראה אין כל כך מעורבות של האם בחיי הקטין וזאת הגם שהיא בעצמה בחקירתה הבהירה כי אביה, הסבא, ביקר מספר פעמים את הנכד באותה ישיבה, ולשאלת בית המשפט אמרה שהיא "יודעת שהילד רוצה להיות שם ולכן היא לא הגישה בקשה לבטל את הרישום".

24.    למרבה הצער גישה זו רק מחזקת את האמור בתסקיר במסגרתו התייחסה העו״ס לכך שההורים, במקרה זה אם הקטינים, עסוקים בסכסוך שבינם לבין עצמם ואינם רואים את טובת הקטינים, שהרי אס האס יודעת שהקטין רוצה ללמוד בישיבה והיא בפועל בוחרת לכבדאת רצונו ללמוד באותה ישיבה, מדוע היא צריכה להמשיך ולנהל בצורה עקיפה הליך בעניו הרישוס לישיבה, דבר אשר מכביד על ההורות הן של עצמה והן של אביהס של הקטיניס ובאופן זה פוגע בקטיניס.

25.     לגופו של ענין, הוכח בהליך כי בפועל א׳ נמצא בטיפול מלא של אביו במועדים בהם הוא אינונמצא בפנימייה, לרבות מסדיר את סוגית מזונותיו, מימון נסיעות, מימון תשלום חודשי למוסדהחינוך, רכישת ספרי לימוד וכיוצא' לרבות ביגוד מיוחד לתלמידי ישיבה.

26.     עוד הוכח כי הקשר של האב עם הבן ב' הוא קשר תקין, לא נסתר כי במשך למעלה משנה התגורר הבן ב' אצל אביו ברצף תוך נתק מהאם, לאחר מכן חזר אל האם לתקופה של חודש ולאחר מכן שוב חזר לבית האב, כאשר נטען ע״י האב כי האם החליפה מנעול והרחיקה אותו מביתה.

27.     האב טען והאם לא הוכיחה אחרת כי הבן ב' שוהה אצלו לפחות אחת לשבוע והאם אף לא הכחישה כי ב' אכן התגורר אצל אביו מספר חדשים לאחר התקרית שבעקותיה היה צריך להיות במעצר בית.

א.  ביחס לאותה תקופה מורכבת האם אינה מכחישה כי ב' לא שהה אצלה במעצר בית, אלא אצל אביו וכי ידעה שנעצר רק כיום לאחר מעצרו, וזאת למרות שבאותה תקופה התגורר אצל אמו.

ב.  האם מבהירה כי הייתה מודאגת ממצבו של ב' בתקופת מעצר הבית ואולם לא ביקשה להעבירו אליה שכן לטענתה הוא התבייש ממנה כאשה וכאמא בשל המעשים בהם היה מעורב ועל כן לדבריה "נתתי לו את הזמן להיות עם האבא".

ג.  האם אף אינה מכחישה כי באותה תקופה החליפה מנעול והזמינה משטרה בעניינו של ב' שכן טענה כי באותה תקופה בהיותו בכיתה ז' ביצע מעשים מאוד אלימים ובעקבות ויכוח בשעה מאוחרת בלילה, כאשר ב' השתולל בבית וזרק חפצים היא אמרה לו שהיא לא תיתן לו את מפתחות הבית ותחליף מנעול כדי שלא יכנס לבית ויפגע בביתה.

ד.  האם אישרה בפני בית המשפט כי התרחשות זו הייתה במועד שבו ב' התגורר עמה וטענה כי לא אמרה לב' שלא תיתן לו להיכנס הביתה, אלא אמרה לו שהוא יבוא אליה וייקח את המפתחות.

ה.  האם אישרה כי אמרה לקטין ב'"ראה איך אתה משתולל, לך לאבא" (עמי 15 ש'8 לפרוטוקול מיום 18.3.2021) אך הוא לא רצה ואולם לא יכולה להיות מחלוקת כי למעשה לאחר תקופת מעצר הבית שהקטין ב׳ ביצע אצל אביו, הקטין ב׳ נותר להתגורר אצל אביו וחזר לבית אמו רק 15 חודשים לאחר מכן.

28.     מדובר בשני נערים בגיל ההתבגרות אשר בפועל, נכון להיום, כל אחד מהם מתגורר דרך קבע אצל ההורה האחר ומבקר אצל ההורה שהוא אינו מתגורר אצלו בהתאם לרצונו וללוח הזמנים שלו.

למרבה הצער, לא ניתן לומר כי הקטינים נעים בין בתי שני ההורים בחופשיות ובניחוחות ואין מחלוקת כי מועד שבו כל אחד מהם מבקר אצל אחד מההורים, מעיב הדבר על מערכת היחסים שלו עם ההורה האחר, ועל כן הקטינים מעת לעת השתמשו בעבר בסוגיית בחירת מקום המגורים כדי להביע את מצוקותיהם.

לגבי הקטין ב׳ הצטיירה תמונה מדאיגה. האם טוענת שעושה מאמץ שלקטין יהא קשר טוב עם אביו, אך ממשיכה להתנגח באב. בפועל, הקטין נמצא תחת מכבש לחצים אדיר מצב אמו ונוצר מצב לא תקין שחוזר על עצמו לסירוגין, כאשר הקטין מנתק קשר עם האב, מחדש קשר ושוב מנתק עמו את הקשר. כל עוד האם לא תפנים ותבין את חלקה במצבו הרגשי של הקטין, לא ניתן לבוא בטענות כלפי האב.

יחד עם זאת, ביחס לבן א' אין מחלוקת כי מאז שנת 2017 הוא מתגורר ברצף אצל אביו ומקיים קשר יציב, הגם שלא תכוף, עם אמו.

כמו כן אין מחלוקת כי הבן ב' שהוא בן 15 שנים נכון להיום מתגורר בשנה האחרונה אצל אמו, שנה וחצי קודם לכן ברצף אצל אביו וכשנתיים קודם לכן ברצף אצל אמו וניתן לומר שלא ניתן לומר מהו מקום מגוריו הקבוע ויש לאפשר לו לנוע בין בתי שני הוריו בהתאם לצרכיו ורצונותיו.

29.     הלכה למעשה הקטין א׳ מתגורר אצל האב והקטין ב׳ שוהה אצל האב פרקי זמן משמעותיים ובחלק מהתקופות פשוט עובר להתגורר אצלו בהתאם למצב הקשר שלו עם אימו.

יש להצר על כך שהאם עמדה על קביעת המושג משמורת, על אף שבפועל מכבדת את החלטת א׳ לגור אצל האב .

בכל הכבוד אי אפשר להשלים עם הבחירה של האם להמשיך לנהל הליך מיותר ממניעים רגשיים לחלוטין, הגם שהיה ברור לשני ההורים כי הקטינים זקוקים לסיום ההליכים וכי המשך המאבק בין ההורים רק ימשיך להנציח את חוסר היציבות והשינויים בחיי הקטינים, אם הוריהם לא ישימו קץ למאבקים ביניהם.

לסיכום,

30.    בנסיבות העניין, כאמור אני מוצאת לקבוע כי האחריות ההורית תהיה שווה ומשותפת. לא מצאתי כי יש מקום להגדיר "משמורת" ביחס למי מהקטינים, בוודאי שאין לעשות כן, שעה שמקום מגורי הקטין א׳ אצל אביו והאב עצמו לא ביקש להגדיר משמורת הקטין אצלו.

31.    במסגרת חלוקת זמני השהות אני מוצאת לקבוע כי אחת לחודש בסוף שבוע החל מיום שישי שעתיים לפני כניסת השבת ועד שעתיים לאחר צאת השבת יבלו שני הקטינים יחד בבית אמם ואחת לחודש יבלו באותה מתכונת יחד בבית אביהם.

בכל הנוגע לקטין א׳ נוכח גילו, נוכח שהותו במהלך ימות אמצע השבוע בישיבה, לא מצאתילקבוע את זמני שהותו באמצע השבוע אצל האם או אצל האב.

בכל הנוגע לקטין ב׳, מצאתי לקבוע כי בכל יום שלישי ישהה ב׳ בבית אביו כולל לינה וכן בכליום חמישי ישהה ב׳ בבית אביו, בשעות אחה״צ והערב וישוב ללון בבית אמו.

על אף האמור, נוכח גילו של ב׳, אני מוצאת להבהיר כי ב׳ יהיה רשאי לתאם עם אביו יום אחר בשבוע לביקור בו ילון אצל האב ויום אחר בשבוע בו יבלה אצלו בשעות אחה״צ והערב.

כמו כן, האב יקיים תקשורת ישירה עם ב׳ ויתאים את המפגשים של ב׳ עמו גם ללוח הזמנים של ב׳.

32.    פסיקת הוצאות

נוכח תוצאות ההליך, כאשר האם למעשה עמדה על ניהול ההליך, שלא לצורך, שכן הנתונים הנוגעים לגילאי הקטינים ולתנועה התמידית שלהם בין בתי ההורים, היו ידועים לשני ההורים, הדברים דוברו וצפו בתסקירים ובדיוני בית המשפט ואולם האם עמדה על קיומן של חקירות, חלק ניכר מהחקירות לא נגע לסוגיה שבמחלוקת ולא הייתה התנהלות עניינית מטעמה ועל כן, אני מוצאת לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, כאשר הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

.33

בכך מסתיים בירור התובענה.

המזכירות תשלח פסה״ד לב״כ הצדדים ותסגור את התיק.

34. מתירה לפרסום במאגרי פסיקה אלקטרוניים בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ביהמ״ש יערוך נוסח מצונזר ויעביר למאגרי הפסיקה באמצעות דוברות הנהלת בתיהמ״ש.

ניתן היום, ב׳ אלול תשפ״א, 10 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

בדלתיים סגורות
בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע

תלה״מ 25555-06-19 פלוני נ׳ פלונית

בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש
תובע פלוני

נגד
נתבעת פלונית

בעניין 1. קטין א׳ יליד 2006
הקטינים: 2. קטין ב׳ יליד 2006
פסק דין

דרג את הכתבהדירוג כתבה משמורת ילדים: פסק דין בעניין אחריות הורית (תלה"מ 2555-06-19): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד