En

צור קשר

checked

השופטת הדס גולדקורן: פס"ד בתביעה לשינוי הסדרי שהות

25/06/2021

 

בפניי תביעה לשינוי הסדרי שהות.

העובדות הצריכות לעניין:

1.   הצדדים נישאו כדמו״י ביום 12.8.07 והתגרשו ביום 12.1.20. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים: קטינה ילידת 27.7.08, קטין יליד 5.10.09 וקטין יליד 17.7.16 (להלן: "הקטינים").

2.    ביום 5.10.19 ניתן פסק דין בתביעת המשמורת שהתנהלה בין הצדדים (תלה״מ -16169-0519), במסגרתו נקבע, כי משמורת הקטינים תהא בידי התובעת וזמני השהות עם הנתבע יתקיימו בימי שני, כולל לינה ובכל סוף שבוע שני (יצוין כי המלצות התסקיר באותה עת ניתנו כאשר הנתבע התגורר אצל אמו בנשר).

במסגרת הסמכויות שניתנו לעו״ס לסדרי דין ועם התארגנותו של הנתבע למעבר מגורים סמוך לקטינים (הוא עבר מבית אמו בנשר לפרדס חנה), היא המליצה על הוספת יום נוסף לזמני השהות, יום רביעי, כולל לינה, תוך שצוין כי תוספת זו זה תיבחן במשך חודשיים וככל שתמצא מתאימה, היא תימשך כחלוקת זמנים קבועה.

3.    ביום 23.1.20 הוגשה התביעה שבפניי.

4.    ביום 8.3.20 הוגש תסקיר המתייחס לסוגיית זמני השהות. בפתחו ציינה העו״ס כי הקטינים פוגשים את הנתבע בימי שני, כולל לינה, ובכל סוף שבוע שני, תוך שציינה כי הם מתנגדים ללינה נוספת בימי רביעי.


 

בהערכה המסכמת נכתב, בין היתר, כך:

"מדובר בסכסוך גירושין קשה שבו יש אקלים של עוינות בין שני ההורים והילדים חווים זאת ומושפעים מזה. הבית העיקרי של הילדים אצל האם ושם גם ההזדהות שלהם. מצבם הרגשי של הילדים בעייתי בעקבות המצב המשפחתי והם זקוקים לעזרה בעניין.

... האב חזר בתשובה ויש קושי של הילדים בשהות בשבתות אצלו. קושי זה מגביר את ההתנגדות של הילדים להגעה אליו. האב מתקשה לעשות את ההפרדה בין תהליך החזרה בתשובה לבין הקושי של הילדים בתקופה הזאת להסתגל לשינויים הנדרשים מהם בביתו בשבתות.. מצב זה מגביר את הסיכון של סרבנות קשר.

לפיכך, בשלב הראשון ובאופן זמני, אני ממליצה שהילדים ישהו אצל האב יומיים בשבוע, כולל לינה, ללא סופי שבוע. בהמשך, לאחר כשלושה חודשי טיפול ועבודה על הקשיים בשבתות, ניתן יהיה לבחון שוב את סוגיית זמני השהות המתאימים והכללת סופי שבוע לסירוגין בתוכם...".

העו״ס המליצה עוד, כי בימים בהם הנתבע אינו רואה את הקטינים, באחריות התובעת לדאוג שהוא ישוחח עמם בטלפון.

5.   ביום 6.5.20 הגישה העו״ס עדכון, בו ציינה כי לאור מגפת הקורונה לא ניתן היה להתחיל את הטיפול המשפחתי ועל כן היא ממליצה על המשך השהות של הקטינים בכל סוף שבוע שני אצל הנתבע (כפי שהתקיימו אותה עת).

6.   ביום 19.10.20 הגישה התובעת בקשה לשינוי הסדרי השהות, כך שיתקיימו ללא לינה, זאת מאחר והוא אינו פוגש את הקטינה ואין לו מקום מגורים קבוע.

ביום 1.12.20 הוגש תסקיר משלים, בו נכתב כי הקטינים אמורים לשהות עם הנתבע פעם בשבוע, כולל לינה ובכל סוף שבוע שני, אך בפועל הקטינה אינה מגיעה אליו מזה מספר חודשים (כנראה מחודש מאי 2020), פרט לתקופה שבה אחותו של הנתבע ומשפחתה הגיעו לביקור מארה״ב והמפגשים עם הנתבע התקיימו אצלם בתל אביב.

בהערכה המסכמת נכתב כך:

"במצב הנוכחי קיימת סכנה אמתית שתתפתח סרבנות קשר אצל שלושת הילדים. כרגע רואים זאת בצורה ברורה יותר אצל הקטינה...

האב שקוע בסכסוך, בכעס שלו כלפי האם, כשהוא מתקשה לעשות הפרדה בין זה לבין צרכי ילדיו. יש חשיבות רבה שיחזור למרכז הורים ילדים. ללא שיתוף הפעולה שלו הוא עלול לאבד את הקשר עם ילדיו..

האב רוצה להשאיר את חלוקת זמני השהות כפי שהיו. לדברי האם הקטינים מתקשים לעמוד בפניו והם נפגעים ממנו בגלל חוסר המודעות והרגישות לצרכי הילדים..

אינני רואה מקום לפגישות מפוקחות, כפי שרוצה האם... אני חוזרת להמלצה שלי בתסקיר הראשון, בו קבעתי כי כל עוד אין לאב בית קבוע שביכולתו לתת אווירה של בית וקביעות לילדיו, אי אפשר לקיים את זמני השהות הנוכחיים".

העו״ס המליצה, כי זמני השהות יתקיימו בימי שני ורביעי, כשימי שני כוללים לינה (ללא סופי שבוע). כמו כן, ציינה, כי לאור תחושת חווית הבית שיש לקטינים אצל אחיותיו של הנתבע, הרי ככל שהדבר יסתדר, הם יוכלו לשהות עמו בסופי השבוע אצל אחיותיו, בתיאום מראש עם התובעת. עוד הומלץ, כי הנתבע יחזור לקבל הדרכה וטיפול משפחתי במרכז הורים ילדים.

7.    ביום 21.2.21 התקיים דיון במהלכו נחקרה העו״ס. בתום הדיון ביקשו באי כוח הצדדים כי פסק הדין בעניין הסדרי השהות יינתן בנפרד מהתיקים האחרים לאור הדחיפות, ומשכך ניתנו הוראות להגשת סיכומים.

8.    ביום 14.3.21 הוגשו סיכומים מטעם התובעת. הנתבע לא הגיש סיכומים וביום 21.4.21 קבעתי כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר שבתיק וסיכומי התובעת.

תמצית טענות התובעת:

9.    עיון בתסקירים מלמד בבירור כי ישנה נסיגה משמעותית בתפקודו של הנתבע כאביהם של הקטינים, מצבם מדרדר בצורה ניכרת וחוסר מסוגלותו לתפקד כאב ולהעניק לילדיו את אשר הם זקוקים לו ניכר בכל תסקיר מחדש.

10. מאז יום 23.6.20, שאז התקיימה פגישה אחת של הנתבע עם הקטינים במרכז הורים ילדים, ועד לחודש מרץ 2021, הנתבע לא הגיע ולא שיתף פעולה עם מרכז הורים ילדים.

11. הנתבע חזר בתשובה לפני כשנה. זכותו הטבעית לבחור את אורח חייו, אולם לא ייתכן כי יכפה אותו על הקטינים.

12. הקטינה אינה מגיעה להסדרי השהות עם הנתבע מחודש מאי 2020 (למעט במפגשים עם דודותיה) ומקיימת עמו שיחות טלפון וחילופי הודעות "וואטסאפ". היא החלה את הטיפול במרכז הורים ילדים ביום 26.8.20.

מאז הקיץ האחרון היא נמצאת במגמת שיפור מבחינה חברתית ולימודית.

13. הקטין האמצעי משתדל להיפגש עם הנתבע במסגרת זמני השהות. לקטינים קשה מאוד עם הלינה בבית סבתם בנשר.

כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע ויחסו לקטין האמצעי, ישנה נסיגה משמעותית במצבו של הקטין.

14. היא מודעת לחשיבות של הנתבע בחיי הקטינים, אך לא כשזה בא על חשבון בריאותם הנפשית. לפיכך, יש להורות על מפגשים במרכז הקשר, בליווי עובדת סוציאלית, על מנת ששלושת הקטינים יוכלו לשהות עם הנתבע. כאשר יחל את הליך הטיפול במרכז הורים ילדים, יתאפשרו זמני שהות שעתיים, עד שימצא מקום מגורים קבוע במרחק סביר ממקום מגורי הקטינים ולאחר שהעו״ס תקיים ביקור בית.

תמצית טענות הנתבע:

15. הוא מתגורר בבית אמו מאחר שאין ביכולתו לעמוד בהוצאות שכירות שכן הוא אינו עובד מאז פרוץ משבר הקורונה.

16. המצב בו שרויים הקטינים הינה תולדה של המרחק שנוצר בינו לבינם מאז פרידת הצדדים, בעידודה של התובעת.

17.   דרישת התובעת למפגשים בפיקוח, הינה מופרכת ומרחיקת לכת.

יש להמשיך ולשאוף לקשר נרחב בינו ובין הקטינים וזאת לטובת התפתחותם הרגשית והתקינה.

צמצום זמני השהות או שינוי בהם רק מאחר והוא מצוי בקשיים כלכליים הינו עונש נוסף שהדעת אינה יכולה לסבול. הוא מבקש להמשיך לפגוש את הקטינים בימי שני באמצע השבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני לסירוגין.

אין מקום להורות על ביטול המפגשים בסופי שבוע ויש בכך פגיעה אנושה לו ובקטינים.

18. בצדק ציינה העו״ס, כי הוא אינו מחויב להודיע מראש היכן לנים הקטינים וכי אין לאפשר לקטינים להחליט אם הם מגיעים ללון אצלו, שכן אז יועבר להם מסר כי הם רשאים לבחור אם להגיע למפגשים עמו בהתאם לרצונם.

19. בכל הנוגע לטיפול במרכז הורים ילדים, הוא חש שלא חלה כל התקדמות, אלא ביסוס של הריחוק הקיים.

דיון והכרעה:

20. המסגרת הנורמטיבית מצויה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב - 1962 (להלן: ״חוק הכשרות״). על פיסעיף 14, הוריו של הקטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו. האפוטרופסות כוללת, לפיסעיף 15לחוק הכשרות, את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

21. העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו לדון בשאלות הכרוכות במשמורת והסדרי שהות הוא עקרון טובת הילד שזכה לבכורה במשפט הישראלי ואשר מפניו נסוגים כל העקרונות האחרים, ואשר יסודותיו נקבעו בהוראותסעיפים 15ו-17לחוק הכשרות.

בית המשפט הנדרש לסוגיות הכרוכות במשמורת קטינים צריך לשקול כל מקרה לנסיבותיו ולהכריע ביחס לטובת הילד הספציפי אשר בעניינו הוא דן, מהי טובתו הקונקרטית [ראובג״ץ5227/97 דויד נ׳ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ״ד נה )1) 453 (1998)].

בבחינת טובת הילד ראש וראשון יש לפנות לנתונים המקצועיים. מעת שהוגשה חוות דעת מומחה, וכבמקרה שלנו, יש לראות בתסקיר כחוות דעת מומחה המסייעת לבית המשפט לצקת תוכן במושג "טובת הילד" (לעניין מעמדו של תסקיר בדומה לחוות דעת מומחה ראו בע״מ 5072/10פלוני נ׳ פלוני , (פורסם בנבו,26.10.10) כך גםבע״מ 4259/06פלוני נ׳ היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 13.7.06)).

22. כמפורט בתסקיר האחרון שהוגש, הנתבע אינו עובד בעקבות התפרצות נגיף הקורונה. הוא עבר מספר מקומות מגורים: תחילה גר אצל אמו בנשר בגלל קשיים כלכליים, לאחר מכן שכר דירה בפרדס חנה ואז עבר לחריש. בתקופה האחרונה חזר לבית אמו בנשר.

23. התובעת הלינה על אי רצונם של הקטינים ללון בביתה של סבתם בנשר וטענה כי יש להורות כי המפגשים יתקיימו במרכז הקשר. ככל שהנתבע יחל את ההליך הטיפול וימצא מקום מגורים קבוע, יתאפשרו זמני שהות שעתיים, לאחר שהעו״ס תבצע ביקור בית.

העו״ס התייחסה לכך בתסקיר וכתבה, כי היא אינה רואה מקום לפגישות מפוקחות, אך יחד עם זאת, לאור חוסר הקביעות בחייו של הנתבע, הוא מתקשה ליתן לקטינים תשתית יציבה ובטוחה. כן הוסיפה, כי בית הסבתא אינו מהווה בית עבורם. משכך, כל עוד אין לו מקום מגורים קבוע, לא ניתן לקיים את זמני השהות במתכונת כפי שנקבעה ולכן המליצה כי זמני השהות יתקיימו פעמיים בשבוע, בימי שני ורביעי, כשימי שני כוללים לינה (שסביר להניח שתהיה בבית הסבתא).

ביום 12.1.21 הגיש הנתבע תגובתו לתסקיר המשלים וטען שיש להורות כי זמני השהות יתקיימו בימי שני כולל לינה ובכל סוף שבוע שני. הוא טען, כי אין מקום לבטל את המפגשים בסופי שבוע.

24.  כך העידה העו״ס בהקשר זה:

ש:         נכון לעכשיו מבחינתך אמורים להתקיים הסדרים ללא לינה ?

ת:          בהמלצה שלי היה שזה יהיה פעם בשבוע עם לינה מתוך נקודת הנחה שזה כנראה

יהיה בבית של הסבתא כי זאת המציאות שבה כרגע הוא נמצא. זו ברירת מחדל, זה לא הבחירה מלכתחילה. זה לא הבית שבהכרח נכון לילדים אבל זה לשקול שני דברים אחד מול השני. ברור שהמצב הנכון הוא שיהיה לו מקום מותאם לילדים ואז בכלל יצטרכו לבחון את סדרי הראיה מחדש כי זה תלוי באיזה מרחק מקום המגורים הזה יהיה, מה יהיה המרחק בין שני הבתים.

)עמי 18 לפרוטקוול מיום 21.2.21 ש׳ 15-26)

ובהמשך:

ש:         את אומרת שזה לא מקום מתאים ולא ראוי ובכל זאת... לא יותר נכון שזה יהיה ללא

לינה ואולי באזור המגורים שלהם? הוא גם לא הולך לטיפול.

ת:          צר לי מאוד שהאבא לא הולך לטיפול, זה הכי אינטרס שלו. אני חושבת שהנוכחות

שלו והמקום שלו בתוך חיי הילדים הוא מאוד חשוב ומדובר באבא שאוהב את הילדים וזה שיש תהליך זוחל שכן לאבא יש חלק במה שקורה זה חבל, זה לא טובת הילדים. אני מנסה לראות בתוך המרחב המצומצם לראות שתהיה שהות משמעותית של הילדים. ברור שלינה ולנסוע בבוקר לבתי הספר למרות שהשנה הזו זה לא ממש התקיים, ברור שזה לא טוב, אבל מה המשמעות? שיראו אותו פעם בשבוע לכמה שעות? אבל אם האב לא רוצה את הלינה עצמה גם, אז אפשר להוריד אותה. הוא רוצה אותה בשבתות. אגב, האבא יכול להיות עם הילדים בשבתות, כי יש מקום שהילדים כן אוהבים להיות בו וכך הוא יכול להחזיר את הקשר גם עם הבת. היא אוהבת ללכת לאחותו בתל אביב ויש לו אפשרות להיות איתם שם, זה מקום שהם אוהבים ללכת לשם, יש לו אפשרויות לראות איך הוא מרחיב וקושר את הילדים יותר אליו.

)עמי 19 לפרוטוקול מיום 21.2.21 ש׳ 19-29)

25. מעמדת הנתבע ודבריה של העו״ס בתסקיר מיום 1.12.20, עולה כי זמני השהות בסופי השבוע חשובים עבורו, אך יחד עם זאת היא חזרה על המלצתה בתסקיר מיום 8.3.21, לפיה כל עוד אין לו מקום מגורים קבוע, אי אפשר לקיים את זמני השהות הנוכחיים. העו״ס הוסיפה, כי הקטינים מרגישים בנוח אצל אחיותיו של הנתבע, ולכן הוא יוכל לקחת אותם אליהן בסופי השבוע לאחיותיו, ככל שהדבר יתאפשר.

כך השיבה כנשאלה על כך בחקירה: "לא מדובר שזה יהיה באופן קבוע. בפועל אפשר לעשות הסדרי ראיה מה שאני רוצה אבל הילדים לא מגיעים בפועל. אנחנו מנסים לבנות משהו שיש סיכוי שהילדים יבואו. זה מקום שיש סיכוי שהילדים יבואו, זו הסיבה האחרונה ושיווצר שוב החיבור עם הקטינה, שלא מגיעה״ (עמי 23 לפרוטוקול מיום 21.2.21 ש׳ 11-13).

26. באשר לזמני השהות בשבתות, ציינה העו״ס את החשיבות של ההליך הטיפולי במרכז הורים ילדים. היא כתבה שהליווי שיקבל הנתבע יוכל לסייע לו בחיזוק הקשר עם הקטינים ופרט לאור התרשמותה, שהוא מתקשה לעשות את ההפרדה בין תהליך החזרה בתשובה שלו לבין הקושי של הקטינים להסתגל לשינויים הנדרשים מהם בעת ששוהים עמו בשבתות.

כך העידה בהקשר זה: "...יש הסתייגות אחת שקשורה גם להדרכה, האב חזר בתשובה ויכול להיות שזה השתנה, אבל בהתחלה היתה חוויה של הילדים של לדרוש אורח חיים שהיה להם מאוד קשה עם זה, למשל להיות בבית הכנסת הרבה שעות, הסגנון חיים שהאב שינה שזו זכותו המלאה, אבל הרגשתי שלא היתה שם מספיק רגישות למשמעות של המהלך הזה לילדים שמגיעים בשבת מבית שלאורך שנים היה בית מסורתי וצריך לדעת איך עושים את זה, זה לא אומר שלא יבואו אליו בשבת. אבל בהתחלה גם האבא הבין את זה ואפילו שקלנו שבשבת עצמה הם לא יהיו אצלו בהתחלה. בקטע הזה אני חושבת שהאב זקוק להדרכה כמו שגם האם זקוקה להדרכה. יש דברים שהוא כן צריך ללמוד, להבין את הצרכים של הילדים דרך העיניים שלהם, לא רק לפי עקרונות ואמונות שהוא באמת חושב שזה טובתם. אז אני אומרת שכן, הסדרי ראיה קודמים אבל צריך הדרכה איך להתנהל בשבת כדי שיהיה להם רצון לבוא אליו. הצעתי הדרכה במרכז הורים וילדים״ (עמי 22-23 לפרוטוקול מיום 22.2.21 ש׳ 27-30, 1-7).

מקובלים עליי דבריי העו״ס, לעניין חשיבות ההליך הטיפולי לחיזוק הקשר בין הנתבע לקטינים ובפרט כאשר עולה קושי כאשר הם שוהים עמו בשבתות.

27. באשר לבקשה התובעת, להורות כי המפגשים יתקיימו במרכז הקשר, העידה העו״ס כך: "אני לא חושבת שזה מקרה למרכז קשר. ההמלצה שלי היתה לתת החלטה שיפוטית על הנושא של הדרכת הורים" (עמ׳ 20 לפרוטוקול מיום 21.2.21 ש׳ 16-17).

28. ראו בהקשר זה דבריו של כב׳ השופט סארי ג׳יוסי בעניין העברת מפגשים למרכז הקשר: "החלטה לפיה ילדים יוכלו לפגוש את הוריהם במרכז-קשר אינה ברירת-מחדל היא "נשק יום-הדין". עמדה לפיה כל מורכבות ביחסי הורים-ילדים תגרום להעברת המפגשיםלמרכז-קשר, עלולה לפגוע אנושות לא רק בטובתם של הילדים שהופנו למרכז-הקשר מבלי שיהא צורך בכך, כי אם גם בטובתם של ילדים שחייבים את המפגשים עם הוריהם במרכז- הקשר.

... לא זו אף זו, החלטה מעין זו מהווה התערבות בוטה באוטונומיה של התא-המשפחתי וביחסי הורים-ילדים, ולפיכך עליה להיעשות במשורה, בשיג׳-דעת, במקרים המתאימים בלבד, לאחר שמוצו כל החלופות האחרות ולפרק זמן מוגבל..״ (רמ״ש 44364-01-21נ׳ ב׳ נ׳ י׳ ב׳ (פורסם בנבו, 9.3.21) (ההדגשות שלי-ה.ג).

״.. .מרכז-הקשר הוא הכלי האחרון בו נשתמש כדי לאפשר קשר. מרכז-הקשר הוא חלופהלנתק. לקשר שלא יכול להתקיים במסגרת אחרת..." (דבריה של גב׳ מירי ספיר, מפקחתארצית של משרד הרווחה, בדיון בנושא "פעילות מרכזי קשר הורים-ילדים" בוועדה המיוחדת לזכויות הילד של הכנסת מיום 06.03.2018)

29. בשים לב לנסיבות תיק זה, לעובדה כי הקטינים נמצאים בקשר עם הנתבע (אף אם הקטינה נמצאת עמו בקשר טלפוני בלבד) ולאור האמור בתסקיר, אין מקום להורות על העברת המפגשים למרכז הקשר.

30.  לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

הקטינים ישהו עם הנתבע פעמיים בשבוע בימים שני ורביעי.

בימי שני מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר, שאז יחזירם למסגרת החינוכית.

בימי רביעי, החל מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 19:00, שאז יחזירם לבית התובעת.

-      באשר לסופי השבוע, בשים לב לאמור לעיל, כאשר מחד, עומד רצונו של הנתבע והחשיבות בקיום זמני השהות עם הקטינים בסופי שבוע, ומאידך, ישנו הקושי של הקטינים בשהות עמו בשבתות, ובאיזון בין השניים, אני קובעת כי הקטינים ישהו עמו בסופי השבוע אחתלחודש, החל מיום שישי ועד למוצאי השבת, כאשר, במקביל, אני מחייבת את הנתבעלשתף פעולה עם ההליך הטיפולי במרכז הורים-ילדים, אשר יעניק לו, בין היתר, את הכלים לחיזוק הקשר עם הקטינים, בפרט כאשר עולה החשש לסרבנות קשר מצדם.

-      לאחר כארבעה חודשי טיפול, תבחן העו״ס את האפשרות להרחבת זמני השהות בסופי השבוע באופן שהם יתקיימו לסירוגין. לשם כך, אני מאריכה את הסמכויות שניתנו לעו״ס לפי סעיפים 19+68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, עד ליום 30.5.22, לקבוע או לשנות את הסדרי הביקורים וחלוקת הזמן ההורי לפי הצורך.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולרווחה ותסגור התיק.

ניתן היום, ט״ו תמוז תשפ״א, 25 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

 

 

 

בית משפט לענייני משפחה בחדרה
25יוני 2021

תלה״מ 56458-01-20

בפני: כב׳ השופטת הדס גולדקורן
תובעת פלונית

נגד
נתבע פלוני

 

פסק דין

דרג את הכתבהדירוג כתבה השופטת הדס גולדקורן: פס"ד בתביעה לשינוי הסדרי שהות: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד