יישום הלכת בעמ 91915 שעה שהשתכרותו של האב פחותה משמעותית מזו של האם אך עם זאת, אין הוא מקיים הסדרי שהות עם הקטין שהינו בעל צרכים מיוחדים

הצדדים הינם יהודים. משכך, חל בעניינם הדין העברי.

עד לאחרונה, פורש הדין העברי בפסיקותיו של בית המשפט העליון באופן בו אב חויב במזונות ילדיו עד גיל 15 חבות אבסולוטית, כדי צרכיהם ההכרחיים.

ביום19/07/2017 ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, אשר דן בשאלת פרשנות הדין האישי ומידת חיובו של אב במזונות ילדים בע"מ 919/15 , פלוני נ' פלונית.

הסוגיה לה נדרש ביהמ"ש העליון בפסק דינו 919/15 נסובה סביב פרשנות הדין האישי ביחס לחיוב במזונות קטינים בגילאי6-15  בפסק הדין נקבע פה אחד כאמור בחוות דעתו של כב' השופט ש' פוגלמן לפיו: "בגילאי6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכלית היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב למכלול נסיבות המקרה".

 הפסיקה יישמה הלכה זו לפי אותם עקרונות אשר הוחלו על סע' 5א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט –1959

בהתאם לפסיקה שניתנה בעקבות בע"מ 919/15  ,מקום בו שוהים הקטינים בני למעלה משש שנים פרקי זמן משמעותיים עם הוריהם, על ביהמ"ש להידרש לקביעת המימצאים הבאים: צרכי הקטינים (לרבות צרכים בגין מדור ואחזקתו); היכולות הכלכליות של ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם (לרבות הכנסה פנויה) והיחסיות ביניהם; חלוקת זמני השהות בפועל אצל כל אחד מההורים - כל זאת בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

 מחשבון מזונות

זמני שהות לבחינת הסדרי השהות של הקטין

לנתון זה השפעה ישירה הן לצורך קביעת גובה ההכנסות הפנויות של הצדדים והן לצורך קביעת גובה צרכי הקטין לאשורן.: בהוראות סע'3 א לחוק לא סגי, שכן סעיפים ו 7–6 לחוק מבהירים כי על ביהמ"ש לקבוע את היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם בשים לב לנסיבות.

כך גם נקבע בהלכת בע"מ 919 בו הודגש כי יהא על ביהמ"ש להפעיל בהקשר זה את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.

בהתחשב בכך שצרכים הכרחיים של קטין הוכרו בפסיקה לכל הפחות בסכומים הנעים בין 1,300₪ ל –1,400 ש"ח לחודש, ובהינתן כי לא נסתרה הטענה בדבר הצורך להסיע את הקטין לגן הלוך וחזור, הרי שהמדובר בסכום סביר ביותר, על הסף הנמוך, ולפיכך מצאתי להעמיד את גובה הצרכים הבסיסיים על הסך של 1,400 ₪ לחודש , האמור יפה במשנה תוקף גם בקולות שהובעו לאחרונה בכל הנוגע לשאלה האם אין מקום להכיר בסכומים גבוהים יותר כחזקה בדבר צרכים הכרחיים של קטינים.

הכנסה משכירות:

האישה-התובעת העלתה דבר קיומה של דירה נוספת שבבעלותה עובדה זו לא צוינה בתביעתה ואף לא בטופס הרצאת הפרטים אשר צורף לכתב התביעה.

לטענת התובעת, במהלך תקופה ארוכה לא הצליחה להשכיר את הדירה עקב מצבה הפיזי הירוד והצורך בעריכת שיפוצים נרחבים. לתמיכה בטענתה, צירפה התובעת אישור עירייה לפיו הנכס היה ריק מחודש אפריל  ועד לחודש אוגוסט.

ברם, בחקירתה הודתה כי חזרה להשכירה וחרף החלטתי להגיש הסכם שכירות תוך שבעה ימים, נמנעה היא מלצרפו.

 לא מצאתי לקבל את טענות התובעת בדיון לפיה אין המדובר בהכנסה קבועה ושיש להתחשב גם בהוצאות הכרוכות בהשכרתה. טענה זו נטענה ללא כל ביסוס, בהעדר כל פירוט כנדרש באף אחד מתצהיריה ואף בהעדר גילוי נאות על רכיב זה והכנסתה הנוספת.

הכנסות הבעל וכושר השתכרותו:

לא מצאתי כל ממש בטענת לפיה נבצר ממנו מלעבוד. די בכך כי הוכח, עפ"י דברי הנתבע עצמו, כי יש לו כישורים נוספים, בין בתחום השיפוצים ובין בתחום המסחר האינטרנט.

אין בפני כל הוכחה כי אכן פנה למעסיקים פוטנציאליים וסורב על ידם טענה זו אף לא נטענה באף אחד מתצהיריו קודם לכן.

גם העובדה כי שפת אמו איננה עברית – כנטען בסיכומים - לא מנעה ממנו בעבר מלמצוא עבודה מתאימה בעבר, מה עוד שלא זו בלבד שלטענת הנתבע לומד הוא עברית באולפן במסגרת השיקום, אלא שהנתבע אף אינו עולה חדש בהינתן כי עלה ארצה לפני למעלה מ–  12 שנה )

האב הנתבע בעצמו הודה כי אין הוא טוען כי נבצר ממנו לעבוד בעבודה כלשהי לא צורף גם כל אישור מרופא תעסוקתי בדבר העדר כושר להשתכר

סיכומו של דבר, מוכנה אני לקבל כי לאור מצבו הבריאותי, יש ואכן קיימת מוגבלות בעבודה הדומה לעבודה בה עסק קודם לתאונה (כמפעיל מכונות) ואולם, אין לומר כי אין לו אפשרות לעבוד ולהשתכר בעבודות אחרות, חרף אותה מוגבלות פיזית בידו, שיש בהן אף כדי לעלות על הכנסתו הקודמת.

עת המדובר בתובענה הצופה פני עתיד בכל הנוגע לתשלום מזונות, ולנוכח גילו הצעיר של הנתבע וההכשרה אותה מקבל הוא במסגרת השיקום, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי הנתבע ימצא עבודה מתאימה ולמצער ישתכר סכום הדומה ואולי אף העולה על השתכרותו הקודמת.

אי לכך, אני קובעת כי הכנסתו הפוטנציאלית מגיעה לכל הפחות לסך השתכרותו הקודמת, באשר להכנסתו הפנויה – הנתבע אמנם נישא בשנית, אך אשתו, לטענתו, עובדת ומשתכרת, ואין לו כל הוצאות מדור לנוכח מגוריו בביתה.