הגירה עם ילדים לאחר גירושין - בקשת היתר ההגירה עם הילדים נדחתה | תלהמ 51106-04-17
חמישה ילדים שחיו 9 שנים בארץ, בניתוק מוחלט מהסביבה (בלי עברית, בלי בי"ס או חברים). בעקבות סכסוך בין ההורים, האם תובעת משמורת והיתר הגירה לחו"ל עם הילדים בניגוד לרצונו של האב. ביהמ"ש מאשר את המשמורת, אך פוסל את ההגירה.
רקע כללי: ההורים נישאו בחו"ל, התגיירו ועלו ארצה לפני 9 שנים. ההורים וילדיהם מעולם לא למדו עברית. ילדי הצדדים מעולם לא ביקרו במסגרת חינוכית ו"חונכו" בביתם, ללא כל היתר או פיקוח.
הקטינים עצמם מעולם לא ביקרו ב*** (ארץ מוצאם של ההורים) מלבד שני הגדולים שנולדו שם ועלו עם הוריהם לארץ. פרץ סכסוך בין ההורים והאב הורחק מהבית המשותף בצו משטרתי.
ההליכים בביהמ"ש: האם הגישה בקשה ליישוב סכסוך ובמסגרת הליך זה הגיעו ההורים להסכמות זמניות. (זמני שהות – שני, רביעי וכל סופ"ש שני אצל האב) והאב ישלם מזונות 16,500 לחודש.
לאחר מכן הגישה האם שלוש תובענות – רכושית, משמורת והיתר הגירתה עם הקטינים, ולמזונות.
טיעוני האם: האם אומרת שבגלל הנתק שבו הם מצויים צריך להיעתר לבקשתה להגר עימם. שם מחכה לה ולילדים מערכת תומכת, שפה ותרבות מוכרים להם וכו'. (הציגה גרסה מגובה באסמכתאות – אבל עם התייחסות רק לצד החומרי) והצהירה כי תאפשר קשר בין הילדים לאב.
טיעוני האב: האב אינו מתנגד לקביעת משמורת הקטינים אצל האם. אך מתנגד להגירה וטוען כי האם לא תוכל לפרנס בעצמה את ילדיה, אין שום דבר שמחכה להם בחו"ל.
הדין החל: אמת המידה...היא טובת הילד. צריך לבחון מה יעלה בגורלו של ילד כתוצאה מההכרעה. כאשר לוקחים בחשבון כי מדובר במציאות מורכבת ובבחירת הרע במיעוטו. חו"ד של גורמים אובייקטיבים המובאות בפני ביהמ"ש הן היוצקות תוכן קונקרטי למושג טובת הילד ולכן יש להן חשיבות רבה.
דיון והכרעה: משמורת הקטינים תהא אצל אימם, ודין התובענה להגירה להידחות.
במקרים רבים אמות המידה העיקריות שיש לבחון בכל הנוגע לטובת הילד מלבד נסיבותיו הספציפיות של כל ילד וילד הן בעיקר הקשר בין הילדים ובין ההורים שניהם, היכולת לשמירת קשר עם הורה ככל שתותר ההגירה ושיתוף הפעולה של ההורה המשמורן, ויכולת הילד להיקלט בסביבה החדשה. אבל במקרה הזה בראש ובראשונה יש לבחון האם אישור ההגירה עשוי להיטיב את מצבם של הקטינים.
באבחונים נמצא כי הילדים דוברים רק את שפת האם שלהם, אך גם זאת בצורה דלה מאוד יחסית לגילם. יש להם בעיות רגשיות, רפואיות, חברתיות, קוגנטיביות וכמובן לימודיות. אחת הילדות סובלת מדכאון, אחר מאכילת יתר, חרדות, הרטבת לילה ועוד. בילו את רוב שעות היום במשחקי מחשב או צפייה בסרטים.
חוו"ד המומחה
האם תלותית ותמימה, אך בעלת קשר טוב עם הילדים. האב מאופק רגשית, חשדן, לעיתים לא לוקח אחריות. בעל יכולות הוריות מוגבלות.
נוכח מצבם ומספרם של הילדים, יש צורך ביכולות הוריות גבוהות על מנת שהורה אחד יוכל לטפל בהם. האב והאם מאשימים זה את זה במצב הילדים ובניתוק.
אין לאשר לאם להגר עם הילדים, בהיעדר מידע אובייקטיבי מחו"ל (לדוגמה שירותי רווחה ועוד) לכך שיטב להם שם. אבל צריך להעדיף את האם כמשמורנית בשל הקרבה הרגשית לילדים. יש לתמוך בה ובילדים באופן אינטנסיבי ומקיף (קטינים נזקקים).
(בחו"ל לא תהיה דרך לאכוף את המזונות בהם היא תלויה לחלוטין. פה ניתן לדאוג להם. האם לא הציגה אסמכתאות של ממש שתאפשרנה ניבוי – אפילו מינימלי- של תוחלת הטבת מצבם של הילדים, ככל שיהגרו לחו"ל. אפילו שמשפחתה של האם החיה בחו"ל הראתה נכונות לדאוג למחסורם של הילדים – בהיבט הכלכלי והחברתי לכאורה – לטייל איתם לפעמים, לעשות בייביסיטר – זה לא מספיק).
האסמכתא העיקרית עליה נשענת האם היא מכתב "לכל המעוניין" מעוזרת מפקח שירותים לתלמידים במחוז כלשהו בחו"ל. המכתב מפרט את אופן ההערכה שמבצעים גורמי חינוך באותו המחוז לצרכיו החינוכיים של תלמיד במחוז זה, לרבות טיפולים משלימים דוגמת קלינאות תקשורת. אלא שאין במכתב זה משום תוכנית קונקרטית שתבהיר לאיזה מענה ספציפי יזכה כל אחד מהילדים בהתאם לצרכיו. אין בכך מענה קונקרטי לבעיות הרפואיות, הרגשיות וההתפתחויות. זאת בניגוד לישראל, פה מוצעת תוכנית שיקומית מקיפה לכל אחד מהילדים.
שורה תחתונה – תקוותה של האם להגר לחו"ל אינה תוכנית של ממש ולכן, טובת הילדים היא להישאר בארץ. המדינה תפצה על הזנחתה של הילדים ותדאג לאכיפת התוכנית השיקומית. משמורת אצל האם, זמני שהות לאב כפי שנקבע.
פרסומים אחרונים בעיתונות