השופט מחמוד שדאפנה: פס"ד הכרעה בתביעה לקביעת אחריות הורית שווה, העתקת מקום מגורי קטינה ושינוי מסגרת חינוך ( תלה"מ 57793-11-22)

 

רקע עובדתי קצר:  

 

1.     מטעם מר א. מ. (להלן: "התובע ו/או האב") הוגשה תביעה לקביעת אחריות הורית שווה בעניין הקטינה א. מ. ילידת 2018 (להלן: "הילדה ו/או הקטינה").

 

2.     התובע והנתבעת (להלן: "הנתבעת ו/או האם") הינם בני זוג והוריה של הקטינה. התובע והנתבעת התגוררו מאז נישואיהם בעיר *** בה גם מתחנכת הקטינה. התובע עובד בעיריית *** והנתבעת עבדה כסייעת בגן ב-*** וכיום לא עובדת.  

 

3.     בחודש ספטמבר 2022 נטלה הנתבעת את הקטינה, בערב חג ראש השנה, לבית הוריה בעיר *** ממקום מגוריה הקבוע ב-*** וגם מהמסגרת החינוכית. מיד עם מעברה של הנתבעת והקטינה לעיר ***, הגיש התובע בקשה דחופה במסגרת תיק י"ס 57325-09-22 ועתר להחזרת הקטינה לעיר *** ולמסגרת החינוכית בה היא מתחנכת.

 

4.     במסגרת הליך י"ס מינה ביהמ"ש עו"ס מטעם לשכת הרווחה והורה על הגשת תסקיר בעניינם של הצדדים. תסקיר מטעם לשכת הרווחה הוגש לתיק ובמסגרתו המליצה העו"ס על החזרת הקטינה לאלתר וללא כל דיחוי למסגרת החינוכית בעיר ***. כמו כן המליצה העו"ס על קיומם של זמני שהות שוויוניים בין התובע לנתבעת.   

 

5.     בדיון שנערך בפני במסגרת תיק י"ס ביום 14/11/22, ולאחר שהעו"ס שהגישה את התסקיר מטעם לשכת הרווחה המטפלת נחקרה על תסקירה, הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פס"ד כדלקמן:

 

זמני השהות הזמניים כדלקמן:

הילדה תשהה אצל האב מיום ראשון מסיום המסגרת ויום למחרת יחזירה למסגרת החינוכית. 

מיום שני ועד יום רביעי בבוקר, תשהה הילדה אצל האם.

האם תדאג להביא את הילדה ולהחזירה מן המסגרת החינוכית.

ביום רביעי, בתום המסגרת החינוכית, יגיע האב לאסוף את הילדה מן המסגרת, תלון אצלו ביום רביעי ויחזיר אותה לגן ביום חמישי בבוקר.

 

בסופ"ש חלוקת זמני השהות תהיה כדלקמן:

בשבוע שהילדה תשהה אצל האם, האם תאסוף את הילדה ביום חמישי מן המסגרת ותחזירה ביום ראשון למסגרת.

 

בשבוע שהילדה תשהה אצל האב, האב יאסוף את הילדה ביום חמישי מן המסגרת ויחזירה ביום ראשון למסגרת.

 

האיסוף וההחזרה של הילדה ממסגרת החינוך בגן *** ב- ***, אין לקטינה צהרון.

 

ב"כ הצדדים: מבקשים לאשר את ההסכמות וליתן להן תוקף של פס"ד. מבקשים לסגור את תיק י"ס ולהגיש תביעות לאלתר.

פסק דין

מאשר את הסכמות הצדדים ונותן להן תוקף של פסק דין.

תוקף ההסכמות יהיה לתקופה של 90 יום מהיום.

מתיר הגשת תביעות לאלתר.

לשכת הרווחה תגיש את התסקיר לענין העתקת מקום המגורים וכן תסקיר מקיף לגבי סוגית המשמורת וקביעת זמני השהות ותסקיר יוגש בתיק זה על אף שייסגר.

התסקיר יוגש תוך 60 יום.

העתק מפרוטוקול זה נמסר ידנית לעו"ס שנכחה בדיון.

המזכירות תסגור את התיק.

 

6.     במסגרת תביעה זו הצדדים חלוקים לעניין מקום מגוריה הקבוע של הקטינה לרבות המסגרת החינוכית שיש לשלבה בה.  

 

7.     ביום 4/4/23 הוגש תסקיר (להלן: "התסקיר") מטעם לשכת הרווחה המטפלת, אשר ממליץ על קביעת אחריות הורית משותפת על הילדה וחלוקת זמני שהות שוויוניים. להמלצה זו הצדדים מסכימים. לעניין קביעת מסגרת החינוך העו"ס המליצה, כי הילדה תתחנך בגן "***" ב-*** לשנת הלימודים תשפ"ד. התובע הסכים להמלצה לעניין מסגרת החינוך והנתבעת התנגדה לה.  

 

 

8.     קדם להגשת התסקיר ועדת תסקירם שהתקיימה ביום 7/3/23, שמטרתה הייתה גיבוש תכנית טיפול למשפחה וגיבוש המלצות בעניין האחריות ההורית, חלוקת זמני שהות וקביעת מסגרת חינוך לילדה. בהמלצותיה, המליצה הועדה על הורות משותפת, חלוקת זמני שהות שוויוניים, המשך טיפול רגשי – דיאדי לילדה ולהורים. כמו כן הומלץ, כי הילדה תלמד בשנת הלימודים תשפ"ד בגן "***" בעיר ***. 

 

9.     לתיק גם הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכולוג מר ירון קרסנטי (להלן: "המומחה") מיום 28/3/23. בחלק של הסיכום בחוות דעתו של המומחה הוא כותב,  כי היכולת של הילדה "לבצע מעבר איננה קשורה רק יכולת להסתגל לחדש, אלא, גם יכולת לוותר על ישן ומוכר. בשלב זה ההערכה היא כי הילדה איננה מסוגלת ואף לא יהיה נכון לאתגר אותה במעבר ולצפות שתוכל להפיק מטיפול פסיכולוגי סביב בעיית ההתלכלכות".   (ההדגשה לא במקור).

 

10.  עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי " בשלב זה וכל עוד ההורים אינם מתקשרים ואינם מיישמים הלכה למעשה הורות משותפת, וכל עוד תכניותיה של האם אין מגובשות באופן שיבטיח מקום מגורים שיקצר את זמן הנסיעה באופן משמעותי, טובת א. היא להמשיך במערכת החינוך אותה היא מכירה ואליה היא מורגלת. (ההדגשה לא במקור").

 

11.  בתביעה התקיים דיון ביום 28/9/23 בו נחקרה העו"ס שהגישה את התסקיר. המומחה לא זומן לחקירה ולא הועברו אליו שאלות הבהרה. הצדדים הסכימו, כי הכרעה בתביעה תינתן על סמך סיכומים בכתב שיוגשו מטעם הצדדים ללא חקירתם. הוגשו סיכומי מטעם הצדדים ועתה יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

 

12.  יש לציין ולהדגיש, כי הצדדים מקיימים בפועל משמורת משותפת מלאה ומתקיימת חלוקת זמני שוויונית כך שהילדה לנה אצל הצדדים באופן שווה. השאלה היחידה שעל ביהמ"ש להכריע בה היא, היכן תתחנך הילדה, קרי, האם יש להשאיר את הילדה במסגרת החינוכית הנוכחית בעיר ***, מקום מגוריו של התובע, או שיש להעבירה למסגרת חינוכית בעיר ***, מקום מגוריה של הנתבעת.

 

טענות התובע:

 

13.  התובע טוען, כי אין לעקור את הקטינה ממקום מגוריה הקבוע ומסביבתה המוכרת והטבעית בעיר *** ולהעבירה לעיר ***. התובעת מפנה להמלצות העו"ס בתסקיר, לוועדת התסקירים וכן לחוות דעתו של המומחה, שכולם ממליצים להשאיר את הילדה במסגרת החינוכית הנוכחית בעיר *** וזאת על מנת לא להציב בפניה אתגר נוסף של מעבר מסגרת חינוכית.

 

14.  התובע טוען, כי הנתבעת אינה שמה לנגד עיניה את טובת הילדה, אלא טובתה היא בלבד. התובע מפנה להמלצתם של המטפלים הרגשיים, הפסיכולוגים, הצוות החינוכי ושאר המומחים, אשר כולם המליצו, כי אן מקום להעמיד את הילדה מול לחץ והתמודדות נוספים במעבר הילדה למקום מגוריה של האם בעיר ***.

 

15.  התובע מפנה לחוות דעתו של המומחה אשר גם הוא ממליץ, לא להתיר את מעברה של הילדה לעיר *** ביחד עם הנתבעת, וממליץ, כי הילדה תמשיך במסגרת החינוך אותה היא מכירה ואליה היא מורגלת בעיר ***.

 

16.  התובע טוען, כי מעשיה של הנתבעת, כאשר תלשה את הילדה ממנו וממקום מגוריה הקבוע, בו היא גדלה, ונהגה בה כאל חפץ אישי בעת מעברה, גרמה לילדה נזק ואף הובילה לפירוק המשפחה. התובע טוען, כי הנתבעת לא חשה על טובת הילדה, כאשר לאחר מעברה ולתקופה ממושכת לא נכחה הילדה במסגרת חינוכית. 

 

17.  התובע טוען, כי טובת הילדה מחייבת השארתה בעיר *** ואין להורות על מעברה לעיר *** וקריעתה מהסביבה המוכרת לה. התובע טוען, כי מעברה של הילדה לעיר *** לא יטיב אתה ומעבר זה נועד לצרכיה האישיים של הנתבעת. התובע טוען, כי בעת שהותה של הילדה ב-*** הייתה כלואה בבית הסבתא והילדה נחשפה להתבטאויות שאינן ראויות ואינן תואמות את גילה. התובע טוען, כי בתקופה בה שהתה הילדה אצל אמה הנתבעת, היא התחננה לשוב אליו.

 

18.  התובע טוען, כי הילדה סובלת מבעית התלכלכות, בעיה אשר מוכרת היטב לגננת ולפסיכולוגית החינוכית. התובע טוען, כי הילדה רגילה לצוות החינוכי אשר מכיר אותה היטב וכן את הבעיה שלה. התובע מוסיף, כי הילדה נמצאת היום בתקופה קריטית מבחינה לימודית וחינוכית ולכן ישנה חשיבות שהיא תמשיך להתחנך בסביבה הטבעית והמוכרת לה על מנת למנוע בעיות ועל מנת לשמור על מצבה הרגשי.   

 

טענות הנתבעת:

 

19.  הנתבעת בתורה טוענת, כי עסקינן בתביעה שמתעלמת מטובת הקטינה וכי התובע שם את טובתו האישית ונקמנותו בנתבעת לפני טובת הילדה. הנתבעת טוענת, כי התובע להוט כל כך כדי לפגוע בה עד שהוא מסכן את חייה של הילדה כמו גם את עתידה. לטענת הנתבעת, היא נאלצה לנוס על נפשה שעה שהתובע בחר להפליא את מכותיו, לפגוע בה כלכלית, לחמוד את כספה וליישם הלכה למעשה אלימות נפשית שלא ניתן לתארה. לטענתה, מדובר בתובע נרקיסיסטי חסר גבולות ומעצורים שאינו מבחין בין טוב לרע. 

 

20.  הנתבעת טוענת, כי נאלצה לעזוב את דירת המגורים המשותפת של הצדדים בעיר *** בשל התנהלות אלימה של התובע כלפיה ואיומים משמעותיים, לרבות איומים כי מי שיסייע לה "יישחט" כלשונו, כאשר הרקע של הסכסוך הוא בעובדה כי התובע התרועע עם נשים אחרות. הנתבעת טוענת, כי בשל הסכנה, ולאור אירועי אלימות קודמים, לא הייתה יכולה לתאם עם התובע את עזיבתה מהבית, יחד עם הילדה. הנתבעת מציינת, כי מיד עם מעברה לעיר *** פנתה למשטרה והודיעה על מעברה.

 

21.  לטענת הנתבעת, התובע מתעלם מהעובדה כי בהתנהגותו הדווקנית שעה שיודע הוא כי זמני השהות אינם מאפשרים לאם למצוא מקום עבודה מסודר ומתגמל בכדי שהיא תוכל להתפרנס ולכלכל את עצמה ואת הילדה בכבוד.

 

22.  הנתבעת טוענת, כי התובע הוא בעל מעמד וקשרים בעיריית ***, מקורב מאוד לראש העירייה ודאג להזין את הגורמים הרלוונטיים במקרה שבפני ביהמ"ש כדי שאלו יוציאו תחת ידה תסקירים הזויים אשר בינם לבין המציאות פעורה תהום כל כך עמוקה שלא ניתן לראות תחתיה. הנתבעת אף תוהה כיצד תסקיר לשכת הרווחה הוכן והוגש תוך 21 יום מיום מתן החלטת ביהמ"ש המורה על הגשת תסקיר.

 

23.  לטענת הנתבעת, הילדה טופלה בבית חולים רמב"ם אשר סבר כי אין משמעות למקום מגורי הקטינה. לטענתה, עת נודע לתובע כי אלה הם פני הדברים, החל הוא לפעול באלימות מילולית תוך איומים על הצוות הרפואי בבית חולים רמב"ם עד שאלה, ביקשו להפסיק את הטיפול בילדה במחלקה. לטענתה, האבחונים דיברו בעד עצמם ולא נמצא כל פסול במעבר הקטינה לעיר *** ולמערכת חינוך שונה. עוד מציינת הנתבעת, כי גם ועדת התסקירים בעיר *** לא קבעה, כי יש להותיר את הילדה להתחנך בשנת הלימודים תשפ"ד בעיר ***, אלא המליצה על כך בלבד.  

 

24.  הנתבעת טוענת, כי יש להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה וזאת בשל הטענה, כי הוא לא היה מעורב בכתיבתה, כאשר הנתבעת טוענת, כי היא מעולם לא נפגשה עמו, לא שוחחה אתו ולמיטב ידיעתה אף לא נפגש עם הילדה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי אין לקבל את מה שרשמה העו"ס גב' א. ק., לה אין כל מעמד והיא אינה מומחית.   

 

25.  הנתבעת טוענת, כי לאור חזקת הגיל הרך יש להתיר מעברה של הילדה לעיר *** ולאפשר לה לעבור למסגרת חינוך שם וכי יש לדחות את טענת האב, כי מקום מגוריה הטבעי והסביבה שמוכרת לילדה היא בעיר ***. הנתבעת מדגישה, כי היא פועלת בהתאם לטובת הילדה. טענה זו אינה רלוונטית כיום מאחר והילדה הגיעה כבר לגיל 6.         

 

המסגרת הנורמטיבית:

 

26.  סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"), קובע כי עניין מגוריו של קטין הוא חלק מענייני המשמורת והאפוטרופסות:

 

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."

 

27.  על פי סעיף 18 לחוק, קביעת מקום מגוריו של הקטין, ככל פעולה בעניינו, תיעשה בסכמה משותפת של שני ההורים. בהעדר הסכמה, על בית המשפט להכריע במחלוקת בהתאם לעקרון טובת הילד, כקבוע בסעיף 25 לחוק.

 

28.  בעמ"ש 35652-07-12 א' ב' ח' נ' מ' ב' ח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 9.12.14), נאמר:

 

"כבר נאמר לא פעם כי עקרון טובת הילד, הוא עקרון עמום ואמורפי, אליו יוצק בית המשפט תוכן בהתאם לנסיבות. ביחס לקביעת מקום מגורים השנוי במחלוקת בין ההורים, נקבעו מספר מבחנים לבדיקת טובת הילד, ובהם: דעתם של הילדים; איכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד מההורים; היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת הקשר בין הילדים להורה שהמשמורת אינה בידיו; ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר כזה... בנוסף, וכפי שנקבע לא אחת, על בית המשפט לשקול גם את הקושי שייגרם להורה המשמורן כתוצאה מההחלטה, וזאת בשל העובדה כי פעמים רבות טובתו של הילד קשורה באופן הדוק למצבו הנפשי של ההורה".

 

29.        החלטות בעניין חינוך הילדים הקטינים מהוות חלק מהכרעות שעל הורים לקבל במהלך השוטף של גידול ילדיהם, גם לאחר פרידתם (סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). משלא צלחה דרכם לעשות כן – יכריע ביהמ"ש בעניין, בהתאם לעקרון טובתם של הקטינים (שקבוע מפורשות בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). מדובר בעיקרון על של טובת הילדים ולא בכדי נקבע בפסיקה, כי גם בנושא קביעת מקום חינוך, כבכל נושא הכרוך בסוגיית המשמורת, יכריע ביהמ"ש בהתאם לעקרון העל בדבר טובתם של קטינים.

 

30.        נפסק, כי השאלה אם קיים 'צידוק' למעבר, מבחינת הקטינים, אינה רלבנטית לשאלת התרת המעבר; ברע"א 4575/00 [פורסם בנבו] קבעה כב' השופטת דורנר, כי שקילת טובתם של קטינים שהוריהם נפרדו, אינה אלא שקילת הרע במיעוטו, שכן האופטימום הנו כמובן תא משפחתי יציב ואוהב יחיד.

 

31.  בין יתר השיקולים אותם יש לשקול בסוגית מקום מגורים, יובאו- היכולת לשמר הקשר עם ההורה האחר, אופי הקשר שייווצר עם ההורה האחר, הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, קשרי חברה ומשפחה במקום הישן והחדש, ועוד. (ראה ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית.

 

32.  ביהמ"ש המחוזי בירושלים בפסה"ד הנ"ל קבע: כי "יש להבטיח שמירת קשר איכותי של הילדים עם כל אחד מהוריהם... יש להגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה. יש לצמצם עד למינימום אפשרי הפגיעה בסבלם של הילדים בשל חווית משבר הגירושין, ולאפשר לשני ההורים למלא את חובותיהם כאפוטרופוסים ביחס לילדיהם הקטינים ללא שהורה אחד יחבל ביכולתו של הורה אחר, לעשות כן. הנחת המוצא היא אפוא, שיש לעשות המרב כדי להבטיח ששני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי בחיי הילד ויגדלו אותם ויממשו את אחריותם ההורית".

 

33.  בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת הקשורות לקטינים, השיקול המרכזי והמכריע הוא בהתאם לעקרון "טובת הקטין" אשר הוכר כעקרון על במשפט הישראלי. "טובת הקטין"- הינו מושג עמום ורחב ובית המשפט נדרש לצקת לתוכו תוכן וליישמו לגבי אותו קטין קונקרטי בעניינו הוא דן, בהתאם לנסיבות, וזאת תוך הסתייעות במומחים וגורמי מקצוע (ראו גם: עמש (ב"ש) 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר (פורסם בנבו, מיום 2/6/10)).

 

34.  וכן נקבע, כי טובת הקטינים נלמדת בעיקרה מתוך חוות דעתם של מומחים אשר יש להם יכולת לבחון המקרה בעין מקצועית והם אוביקטיביים בהשוואה להוריו של הקטין. לצורך בחינת טובת הקטין, נעזר בית המשפט בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש את היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321; בג"צ 4238/03 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח  (1), 481). בהתאם לפסיקה, חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות.

 

 

35.  ביהמ"ש אינו חייב לאמץ את חוות דעת המומחה או המלצות התסקיר. חוות דעתו של המומחה או התסקיר הינה כלי עזר אשר באמצעותו ביהמ"ש נעזר ומקבל מידע לצורך הכרעה במחלוקת הניצבת בפניו. בסופו של יום ההכרעה הסופית הינה בידיו של ביהמ"ש, אולם יחד עם זאת וחרף האמור לעיל, ביהמ"ש לא יטה בדרך כלל לסטות מחוות דעת אובייקטיבית של מומחה אלא אם קיימים שיקולים כבדי משקל לעשות כן. ככלל, ולאור חשיבותן הגדולה של חוות דעתם של מומחים במקרים כגון אלה, נוטים בתי המשפט לאמץ את הממצאים שאותם קבעו המומחים בחוות דעתם ואת מסקנותיהם של המומחים הנגזרות מממצאים אלו.

 

מן הכלל אל הפרט - דיון והכרעה:   

 

36.  לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את ההיבטים הרלוונטיים, ובהתאם למתווה הנורמטיבי שפורט לעיל, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הנדרשים והמתחייבים, וכאשר לנגד עיניו של ביהמ"ש מונחת בראש ובראשונה טובתה של הילדה, נחה דעתי, כי יש להשאיר את הילדה בעיר *** ובהתאמה לשלב אותה במסגרת חינוכית מתאימה בעיר ***, ואבאר.

 

37.  תחילה, מצאתי לסלק מדרכי את טענת הנתבעת, כי קיים ניגוד עניינים של העו"ס אשר ערכה את התסקיר. אני דוחה את טענת הנתבעת, כי קיימת היכרות של התובע עם צוות עיריית ***, לרבות ראש העירייה, בה הוא מועסק, וכי הוא הפעיל את קשריו ופעל שיוגש תסקיר לטובתו.

 

38.  יש לציין, כי סוגיה זו של ניגוד עניינים עלתה בהליך י"ס שניהלו הצדדים. במסגרת התסקיר שהוגש מטעם לשכת הרווחה המטפלת ציינה העו"ס המטפלת שאין לה כל היכרות אישית עם מי מהצדדים וכי היא מסרה עובדה זו לצדדים עת נפגשה איתם לקראת עריכת התסקיר. העו"ס גם ציינה, כי אין לצדדים כל אמצעי התקשרות אישית עמה. ובנוסף נושא ניגוד העניינים נבדק לעומק ע"י העו"ס המחוזית ועמדתה הייתה, כי לא קיים ניגוד עניינים במקרה זה וכי העו"ס יכולה להמשיך בהתערבותה עם המשפחה.

 

39.  עוד מצאתי לקבוע, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי אכן קיים ניגוד עניינים וכי התובע פעל בדרכים לא כשרות וגרם להגשת תסקיר שהוא לטובתו. עסקינן בתסקיר שהוגש ע"י עו"ס מוסמכת, תסקיר ענייני ומקצועי, אשר בחן בראש ובראשונה את טובתה של הילדה. מהתסקיר אף עולה, כי שני ההורים הינם הורים מטיבים עם הילדה, לשניהם מסוגלות הורית טובה ואין בו שום אמירה או התייחסות לעניין יכולתה ההורית של הנתבעת.  

 

 

40.  בנסיבות שפורטו ולאחר שעניין מעברה של הילדה נבדק ע"י הגורמים המטפלים, לרבות עו"ס לסדרי דין, בתיק זה וגם בתיק י"ס שניהלו הצדדים קודם להליך זה, ועדת תסקירם, צוות חינוכי, מומחה פסיכולוג מטעם ביהמ"ש, וכאשר כולם תמימי דעים, כי יש להותיר את הילדה בעיר *** ולהמשיך את חינוכה בעיר ***, וכאשר לא מצאתי כל פסול או סיבה לחרוג מהמלצות התסקיר וחוות דעת הגורמים המטפלים והפסיכולוג, וכאשר עניינה של הילדה נבחן לעומק, לרבות מקום מגוריה, מקום חינוכה, הסביבה בה היא מתגוררת, שוכנעתי, כי טובתה של הילדה הינה בהישארותה במקום  מגוריה הנוכחי, יחד עם אביה התובע, בעיר ***.

 

41.  התרשמות ביהמ"ש וגם התרשמותם של כל הגורמים המטפלים הינה, כי יש להשאיר את הילדה בעיר *** ולאפשר לה להמשיך את לימודיה במסגרת החינוכית בה היא לומדת כיום. כל גורמי הטיפול והמומחים בדעה אחת, כי אין לאתגר את כוחותיה הנפשיים של הילדה בהסתגלות למסגרת חינוכית חדשה שאינה מוכרת לילדה. כל הגורמים המטפלים ממליצים, כי בשלב זה יש להתמקד במתן טיפול רגשי דיאדי לילדה ולטפל בבעיית ההתלכלכות ממנה סובלת. המומחה אף מדגיש, כי יש לאפשר לילדה להפנות את משאביה הנפשיים לטובת הגמילה הפיזית מעשיית צרכים, כמו גם, התנהגויות רגרסיבית.

 

42.  בתיק, נחקרה רק העו"ס המטפלת שהגישה את התסקיר. לא היו חקירות של בעלי הדין וגם המומחה לא נחקר על חוות דעתו שהוגשה לתיק וגם לא הועברו לו שאלות הבהרה.  העו"ס חזרה על מה שכתבה בתסקיר. העו"ס העידה, כפי שכתבה בתסקיר, כי אין זה לטובתה של הילדה לעשות את המעבר. העו"ס גם נתנה הסבר מפורט למה היא סבורה, כי יש להשאיר את הילדה בעיר *** וכך ענתה:

 

ש:         למה את חושבת שהיא צריכה להיות באותו גן?

ת:          מדובר בילדה עם קשיים רגשיים, ילדה עם קשיים בביטחון הילד, עם קשיים שהתחילו עוד לפני פרידת ההורים שהלכו והתעצמו לאחר פרידת ההורים, היא לא מסוגלת לעוד שינוים, היא עברה עם קבוצה מאוד גדולה של חברים לגן הבוגר. יש שם אנשי צוות שהיא מכירה משנה שעברה אפילו המראה הפיזי, טובת הילדה וההתרשמות של כל הגורמים המקצועיים ושל וועדת התסקירים שלא צריך לתת לילדה הזו עוד אתגר נוסף לאור הקשיים הרגשיים שהיא מבטאת.

ש:         אני חולק עליך. אני אומר לך שחוות הדעת שלך טובה בעיני עושה חטא. כי שאלתי אותך נניח ששני ההורים מחליטים לעבור, שאלה היפותטית. חוקית אי אפשר להשאיר את הילדה ***.

ת:          אני לא מוכנה לענות לשאלות היפותטית. אני עו"ס מקצועית והגונה ואני עושה את העבודה שלי לעילה והילה.

 

              ראה עדות העו"ס בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 24 – 35.

 

43.  ולשאלה נוספת של ב"כ הנתבעת ענתה:

 

ש:         האישה ב-*** חודשיים ולא ראתה את האבא, היתה עם חברים, אני אומר לך שהיא היתה עם חברים, האם הילדה לא תצליח לשיטתך במסגרת חינוכית אחרת פרט ל-*** להתמודד עם חברים חדשים עם הקשיים שלה

ת:          ביתה משפט ביקש את חוות דעתי המקצועית בטובת הילדה. טובת הילדה להישאר במסגרת החינוכית בנקודת הזמן הזו

 

ראה עדות העו"ס בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 4 – 8

 

44.   העו"ס גם נתנה הסברים משכנעים לתוצאה הגיעה אליה וכך הייתה תשובתה:

 

העדה ממשיכה:

ש:         תמני את כל מי שהיה מעורב בתיק ואיך הגעתם בעצם להחלטה או להמלצה לבית המשפט את ההמלצות שנכתבו בתסקיר.

ת:          את מדברת על התסקירים? בהכנת התסקיר דיברתי עם הגננת המטפלת ברמב"ם המטפל של האמא במניעת אלימות ב-***, התייעצתי עם צוות סדרי דין שמורכב מעו"ס לסדרי דין ומדריך מפקח בדימוס, וועדת התסקירים, מנהלת אגף הרווחה, מפקחת מחוזית גב' א. ז., ופסיכולוג חינוכי התפתחותי.

 

ראה עדות העו"ס בעמוד 20 לפרוטוקול שורות 20 – 26.

 

45.  בעריכת התסקיר התייעצה העו"ס עם המפקחת המחוזית, דבר שלא עושים בכל תיק, קיבלה גם יעוץ והדרכה, קיבלה דיווחים מהצוות החינוכי, פנתה לבית חולים רמב"ם, התייעצה עם צוות סדרי דין, הסתמכה על ועדת תסקירים, ועיינה ולמדה את כל החומרים שהונחו בפניה, והגיעה למסקנה, כי יש להשאיר את הילדה בעיר ***. התסקיר הינו תסקיר מקצועי וענייני, אשר מבוסס על כמה גורמים ולא רק על גורם אחד, עובדה שיש בה לדחות את טענת התובעת כי עסקינן בתסקיר לא מקצועי.

 

 

 

46.  העו"ס המטפלת מפנה בתסקירה שהוגש לתיק לדבריה של המטפלת הרגשית של הילדה שגם היא ממליצה לא לאשר את המעבר ומציינת כי "על פי התרשמות המטפלת הרגשית, בשלב בו נמצאת הילדה כיום, מתמודדת עם אתגרים רגשיים בעקבות פרידת ההורים, מומלץ שלא להציב אותה בפני אתגר נוסף של מעבר מסגרת חינוכית לעיר אחרת, אלא מומלץ להשאירה במסגרת החינוכית בעיר ***" . (ההדגשה לא במקור).

 

47.  שוכנעתי גם כן, כי השארת הילדה בעיר *** לא תפגע בקשר שבין הנתבעת לילדה. כאמור בין הצדדים מתקיימת משמורת משותפת מלאה הכוללת חלוקת זמנים שווה, כך שאין בהשארתה של הילדה בעיר *** לפגוע בקשר שבין הילדה לאמה הנתבעת. הנתבעת יכולה לשמור על איכות הקשר שבינה לבין הילדה וכן יש ביכולתה לשמור על קשר רציף וקבוע עם הילדה.

 

48.  אין חולק, כי זכותה של האם לנהל את חייה כרצונה ולהמשיך ולהתפתח ויש לה את הזכות לקבוע את מקום מגוריה באופן חופשי ועצמאי ולפי רצונה. אין גם חולק, כי לזכות זו כפופה טובת הילדה. עקרון טובת הילדה הוא עקרון על שיש לשקול בכובד ראש. על ביהמ"ש לשים לנגד עיניו בראש ובראשונה את טובתה של הילדה, ולבדוק אם המעבר יטיב עמה או שמא הוא עלול לפגוע בטובת. בנסיבות הקיימות בתיק, ולאור מצבה הרגשי של הילדה, הטיפולים שהיא מקבלת ואמורה להמשיך לקבל, מצאתי, כי טובת הילדה מחייבת השארתה בעיר ***.     

 

49.  בקשתה של האם למעבר מבוססת על הטענה, כי התובע הינו אלים ומסוכן וכי היא נאלצה לעבור לעיר *** על מנת לשמור על ביטחונה האישי. על אף שטענות האלימות לא גובו בראיות או בהוכחות, עדיין  יש לכבד רצונה של הנתבעת לעבור ולהתגורר במקום אחר ורצון זה הינו לגיטימי וטבעי. יחד עם זאת, וכפי שכבר קבעתי לעיל, מול רצונה של האם למעבר יש לבחון בקפידה, ביסודיות ולעומק את הקורלציה בין רווחת ורצון האם מול רווחת וטובת הילדה מהמעבר. במקרה המונח בפני שוכנעתי, כי מעבר הילדה לעיר ***, ביחד עם האם, אינו לטובתה של הילדה.

 

50.  לאור כל האמור לעיל, ובפרט לאור עמדת כל אנשי המקצוע, ללא יוצא מן הכלל, שהיו מעורבים בהליך, שכולם ממליצים פה אחד על השארתה של הילדה בעיר *** והמשך חינוכה בעיר, ולאחר שלא הובאו מטעם הנתבעת שום ראיות והוכחות המצדיקות סטייה מהמלצות אנשי המקצוע והמומחים, אני סבור, כי טובתה של הילדה אף מחייבת, לפחות בשלב זה ולאור הנסיבות שפורטו, כי תמשיך להתגורר עם אביה התובע בעיר *** ולהתחנך גם באותה מסגרת חינוכית שהיא נמצאת בה היום. תוצאה זו עדיפה בעיני על פני הטלטלה שתגרם לילדה, אם אורה על העברתה לעיר *** ולמסגרת חינוכית חדשה, שאינה מוכרת לה כלל וכלל.

 

סוף דבר:

 

51.  לסיכום אני נותן להמלצות תסקיר העו"ס מיום 4/4/23 תוקף של פס"ד לרבות בכל הקשור למתן טיפולים לילדה ולהדרכת ההורים. אני מחייב את הצדדים לשתף פעולה עם לשכת הרווחה המטפלת וכן עם כל הגורמים החינוכיים והצוות הטיפולי.  

 

52.  אשר על כן, אני קובע כי אין מקום, לעת הזאת, להעתיק את מקום מגוריה של הילדה מהעיר *** לעיר ***. בהתאמה אני קובע, כי הילדה תמשיך להתחנך בעיר *** במסגרת החינוכית בה היא מתחנכת היום.   

 

53.  ביהמ"ש מאחל לצדדים כי יתנו ביטוי לכבוד הדדי ביניהם כאשר עליהם להבין ולהפנים, כי יש לשים לנגד עיניהם בראש ובראשונה את טובת הילדה. 

 

54.  לאור התוצאה אליה הגעתי, היה מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות, אולם, ועל על מנת שלא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, ומתוך תקווה כי הצדדים ישכילו לקיים תקשרות תקינה למען הילדה, לא מצאתי בנסיבות העניין לחייב בהוצאות.           

 

55.  המזכירות תעביר פס"ד זה לצדדים וכן ללשכת הרווחה המטפלת ותסגור את התיק.

 

              מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ז' טבת תשפ"ה, 07 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.