עורך דין משפחה וגירושין בתל אביב

ראול ולנברג 18 מתחם CU מגדל C קומה 2 , רמת החייל, תל-אביב טלפון: 03-6161535 נייד: 0544705733  Email:office@rotenberglaw.co.il

צור קשר


 מעונין בקבלת ניוזלטר

טענות בדבר פגם בכשרות המצווה וכושרו של המנוח במועד עריכת הצוואה | צוואה שנערכה בפני רשות (צוואה נוטריונית)

 

 

פגם בכשרות המצווה

 

פגם בכשרות המצווה

כיצד על בית המשפט לבחון את כשרות המצווה להבחין בטיבה של צוואה?  

נקודת המוצא לדיוננו היא חזקת הכשרות ; החזקה לפיה כל אדם כשר לביצוע פעולות משפטיות, לרבות עריכת צוואה, אלא אם כשרות זו הוגבלה או נשללה כדין, בחוק או בפסק דיןסעיפים רלוונטיים לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

נדבך נוסף ומשלים לכך מצוי באוטונומיה של הפרט לצוות, הנגזרת מכבודו כאדם ;  אוטונומיה המובילה לכלל היסוד ולפיו יש ככלל לכבד את רצונו של המצווה, בבחינת  "מצווה לקיים דברי המת".   

אימתי, אפוא, תיפסל צוואה בשל פגם בכשרות לצוות?

לענייננו, מורה סעיף 26 לחוק הירושה, כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, בטלה. הפסיקה הבהירה כי יש לפרש את היעדר היכולת להבחין בטיבה של צוואה לפי שלושה פרמטרים מרכזיים: מודעות המצווה לעריכת הצוואה.

ידיעתו בדבר  היקף רכושו ומודעותו לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו .בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי חובת הראיה ונטל השכנוע בדבר היעדר הכשרות  לצוות מוטלים על הטוען זאת ; קרי, על המתנגד לקיומה של הצוואה. אף נקבע לא פעם, כי  עסקינן בנטל כבד שעל המתנגד לעמוד בו, ויש צורך ב"ראיות ממשיות וברורות" לכך.

מה בעניין מי שנטען, כי עקב מחלת נפש לא יכול היה להבחין בטיבה של צוואה ונעדר כשרות לצוות?  

נפסק ,כי גם אם מצווה חולה נפש ידע להבחין בטיבה של צוואה, הרי שאין בכך כדי למנוע  את בחינתו של כושר השיפוט שלו להורות את שהורה בצוואתו ; זאת על מנת להתחקות  אחר רצונו האמיתי של המצווה.

אולם לצד זאת, הדין הוא, כי אין בהוכחת קיומה של מחלת נפש בלבד או קיומו של מצב  נפשי מערפל דעת כדי להוביל לפסלות צוואה. זאת, אפילו הוכח כי המצווה היה חולה נפש  ואפילו נרדף על ידי מחשבות שווא ותעתועי הזייה. שכן על המתנגד להצביע על קשר סיבתי  של ממש בין אותו מצב נפשי – במועד עריכת הצוואה - ובין הצוואה עצמה, כפי שנכתבה.  

יש להוסיף ולהוכיח כי אותן מחשבות – שווא והזיות  תעתועים הן שהוליכו, הלכה למעשה, לכתיבתה של הצוואה כפי שנכתבה. בהיעדר קשר  סיבתי בין הזיות מעוותות מציאות לבין תוכנה של צוואה, לא תיפגם כשרותו של מצווה  וצוואה לא תוכרז בטלה.

יש לזכור, כי חוות הדעת הרפואית ניתנת, על דרך הכלל, על ידי מומחה, אשר לא ראה  את המנוח, ובמרבית המקרים אף לא הכירו באופן אישי. חוות דעת זו נסמכת על מסמכים  רפואיים של המצווה, וכלל כולה אינה אלא בבחינת 'ניתוח שלאחר המוות'.

לפיכך, על  חוות הדעת להיות מדויקת ככל שניתן ומבוססת, לא רק על התרשומות המפרטות את  האבחנות הרפואיות אודות המנוח אלא על בחינת וניתוח תוצאות הבדיקות הרפואיות  שביסוד האבחנות הללו בפרט מקום שיכול ויהיו לאבחנות הסברים אחדים – בבחינת  אבחנה מבדלת – ולא אבחנה אחת ברורה וחד משמעית.

הספק בהקשר זה, צריך וחייב  לפעול, משום חזקת הכשרות, לטובת המצווה. הדברים יפים במיוחד ככל שהתיעוד הרפואי שהונח לפני המומחה הוא חלקי בלבד.   

כושרו של המנוח במועד עריכת הצוואה

המתנגדים, כאמור, מבקשים להסתמך על חוות הדעת כעל ממצא קונקלוסיבי שיש בו כדי  להוביל לפסלות הצוואה, שעה שהמומחה לא הוזמן להיחקר על חוות דעתו. בכך לא דקו  המתנגדים פורתא עת אי זימונו של מומחה לחקירה איננו מוביל על אתר להענקת בכורה  ומשקל מכריע לחוות דעתו. מדובר בסיכון שנוטל על עצמו בעל דין, שמא באי חקירת  המומחה ייסתם הגולל על האפשרות לשלול את משקלה של חוות הדעת, שהיא ראיה ככל  הראיות.

אלא שבמקרה שלפנינו, הסיכון שניטל עקב אי הזמנתו של המומחה לחקירה, הוא דו-צדדי,  ולא נופל לעניין זה אך לפתחו של המבקש. שכן עיון בחוות הדעת מגלה, על פניו, כי המומחה אמנם קבע שהמנוח סבל מהפרעה  פרנואידית כרונית, חשדנות רבה ומחשבות יחס כלפי בני המשפחה. נכון אני להניח כי  קביעה זו אמנם תקפה לכל הפחות כאבחנת רקע באשר למועד עריכת הצוואה. אולם כאמור  לעיל, אין בכך די. שכן כזכור יש צורך של ממש בקביעה של קשר סיבתי בין מצב נפשי זה  ובין עריכת הצוואה כפי שנכתבה בפועל.

באשר לכך קבע המומחה כי אין בפניו תיעוד תקף  שיאפשר לו לקבוע האם בעת עריכת הצוואה היה במצב פרנואידי והאם היה רדוף במחשבות כלפי מי מבני משפחתו בעת .

לאור זאת, הניח  המומחה בזהירות רבה, כברירת מחדל ולא על יסוד ראיות של ממש, כי מחלת הנפש  שממנה סבל המנוח הובילה אותו להיות במצב של היעדר גמירות דעת שלמה בעת חתימת הצוואה .

בכך, כמדומני, יש קושי. קושי זה נובע, כפי הנראה, מהנחת היסוד המוטעית לפיה ברירת  המחדל כשבדיני ירושה עסקינן היא שקיומה של מחלת נפש מוביל כשלעצמו לחזקת אי  כשרות לצוות. אולם מחלת נפש כאמור איננה פוסלת כשלעצמה מלצוות.

הפסיקה עצמה הבהירה, כי יש צורך להוכיח ולשכנע שבעת עריכת הצוואה, עורך הצוואה  סבל ממצב נפשי וכן כי תוכן הצוואה עצמו נבע משיפוטו הלקוי של המצווה עקב  מחלתו ולא מכל טעם סביר אחר.   

גם אם אין בתיעוד זה כדי להבהיר מפורשות, כממצא  עובדתי ישיר, שמצבו הנפשי של המנוח בעת עשיית הצוואה היה שפיר, יש בו כדי לחזק  דווקא את המסקנה שלכל היותר היתה ההפרעה הנפשית שהתפרצה אצלו בתחילת שנות  השמונים בבחינת אבחנת רקע גרידא.

בנוסף, לכל הפחות יש בהיעדר האזכור לתיעוד זה  כדי לבסס מסקנה לפיה חוות הדעת נשענה על תיעוד חסר, גם ביחס לתיעוד שהוצג לבית  המשפט בעת עריכת חוות הדעת.

 

  תע 38016-07-14 ז. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח'
דרג את הכתבהדירוג כתבה טענות בדבר פגם בכשרות המצווה וכושרו של המנוח במועד עריכת הצוואה | צוואה שנערכה בפני רשות (צוואה נוטריונית): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
עבור לתוכן העמוד