מה עדיף לילדים – להישאר בנישואים לא מאושרים או להתגרש?

התלבטות מוכרת להורים בישראל  

במדינת ישראל, שבה הערך המשפחתי נחשב בעל חשיבות עליונה, הורים רבים מוצאים את עצמם בדילמה: האם להמשיך לחיות בנישואים שאינם מאושרים רק “בשביל הילדים”? או שמא עדיף לפרק את המסגרת הזוגית וליצור מציאות חדשה ובריאה יותר עבור המשפחה כולה? השאלה הזו עולה לא פעם במשרדי עורכי דין לענייני משפחה, בקליניקות של מטפלים זוגיים וגם בשיחות עם חברים קרובים. במאמר הבא נבחן את ההשפעות השונות של הישארות בנישואים לא מאושרים לעומת גירושין על רווחת הילדים, וננסה להציע קווים מנחים שישמשו שיקול דעת בתהליך קבלת ההחלטות.

ההשפעה של נישואים לא מאושרים על ילדים  

בני זוג שבוחרים להישאר יחד חרף חוסר שביעות רצון מהזוגיות, עושים זאת פעמים רבות מתוך תחושת אחריות כלפי הילדים. הרצון להעניק “בית שלם” ומתפקד, לפחות למראית עין, מובן ואנושי. עם זאת, מחקרים מראים שילדים חשים היטב את המתח והקושי הרגשי בין ההורים – גם כאשר אלו אינם מתבטאים בוויכוחים קולניים. אם הזוגיות בין ההורים סובלת מעוינות מתמשכת או “שקט רועם” המלווה בדיסטנס רגשי, הדבר עלול להשפיע על מצבו הנפשי של הילד. 

ילדים שעלולים להיחשף לאווירה מתוחה בתוך הבית, עשויים לחוות חרדה, עצבות או לפתח תחושת אשמה, כאילו הם אחראים למתיחות. במצב ממושך של ניכור ושחיקה בזוגיות, הם עלולים לקבל דוגמה לא בריאה ליחסי זוגיות ומשפחה, והדבר יכול להשפיע על תפיסתם לגבי אהבה ומערכות יחסים בעתיד.

חשיבות הסביבה הרגשית והביטחון בבית  

המשותף לרוב המומחים בתחום ההורות והפסיכולוגיה המשפחתית הוא כי ילדים זקוקים בראש ובראשונה לביטחון רגשי. הם זקוקים לדעת שיש להם על מי לסמוך, שהם אהובים וכי הבית הוא מרחב מוגן ותומך. אם נשאלת השאלה “האם להישאר יחד לטובת הילדים?”, צריך לבדוק מה קורה בפועל מאחורי הדלת הסגורה: האם האווירה הכללית חיובית? האם בני הזוג מצליחים לתקשר באופן מכבד ונעים, או שמא קיימת נוכחות מתמשכת של מתח, תסכול ולעתים גם עוינות גלויה?

משפחות רבות בישראל בוחרות לנקוט גישה מאופקת ולשתוק למען הילדים, אך המציאות מלמדת ששתיקה ממושכת אינה פותרת את המתח. לעיתים, דווקא פרידה מכובדת, המלווה בשיתוף פעולה הורי, מאפשרת לילדים סביבה רגשית שלמה ובריאה יותר מאשר חיים בצל נישואים מתסכלים.

גירושין כהזדמנות לסביבה חיובית יותר  

גירושין, כידוע, אינם חוויה קלה – במיוחד לא עבור הילדים. הם עלולים לחשוש משינוי מסגרת המגורים, מהתרחקות של אחד ההורים, ומעצם העובדה שהמשפחה לא תישאר שלמה. עם זאת, לא מעט בני זוג מגלים שלאחר הסערה הראשונית, הפרידה יכולה לשפר את רמת שביעות הרצון של כל אחד מהם מהחיים, וכפועל יוצא מכך גם את מצבם הרגשי של הילדים. 

כשבני הזוג כבר אינם חווים קונפליקטים יומיומיים או טינה שקטה, הם פנויים יותר להשקיע בילדיהם. ילדים שנמצאים עם הורים שלווים וממוקדים רגשית, זוכים לאינטראקציות חיוביות יותר – גם אם עליהם לעבור לשני בתים נפרדים. מעבר לכך, בחירה בפרידה מתוך מודעות ומבלי “להישאר בכוח”, מלמדת את הילדים שיעור חשוב על הכרה בצרכים האישיים ועל החשיבות של יחסים בריאים ומכבדים.

שאלת היציבות מול הבריאות הרגשית  

אחד השיקולים העיקריים המניעים הורים להישאר בנישואים לא מספקים, הוא הרצון לספק לילדים “יציבות משפחתית”. ואכן, ילדים זקוקים למסגרת ברורה, להורים שנוכחים בחייהם ולשגרה שאינה משתנה מדי שבוע. אולם לא פעם, תחושת “היציבות” נשענת על אשליה, כאשר למעשה הילדים מתמודדים עם אווירה מתוחה או עוינת בין ההורים. במקרים אלו, היציבות המבנית של בית משותף עלולה להחוויר מול ההשלכות הנפשיות השליליות.

ומנגד, בגירושין, בשלב הראשון בהחלט תיתכן פגיעה בתחושת היציבות, אך בהמשך, שני בתים רוגעים ושמחים עשויים לבסס שגרה חדשה. הורים שמנהלים הסדרי משמורת משותפת או שונים (בהתאם לנסיבות), ומקפידים על שיתוף פעולה הורי, עשויים ליצור ביטחון רגשי חזק אף יותר עבור ילדיהם. שגרה מתוכננת וברורה, עם תיאום בין ההורים, מקלה על הילדים להסתגל ולהתמודד עם המציאות החדשה.

איך מחליטים אם להישאר או להתגרש?  

1. עבודה על הזוגיות: בטרם קבלת ההחלטה על פרידה, מומלץ לשקול באופן רציני פנייה לייעוץ זוגי. רבים מבני הזוג שלא ראו מוצא, מצליחים לגלות תובנות חדשות וללמוד דפוסי תקשורת בריאים שעשויים להציל את הקשר. עם זאת, חשוב ששני הצדדים יהיו מוכנים להשתתף בהליך טיפולי ולבחון יחד האם ניתן לתקן את מערכת היחסים.

2. הערכת מצב נוכחית: אם אתם מרגישים שהנישואים גורמים למצוקה מתמשכת ושאין נכונות הדדית להירתם לתהליך שינוי, סביר שהנזק הרגשי לכל הצדדים רק ילך ויעמיק. במצבים של עימותים בלתי פוסקים, אדישות או אפילו אלימות, חשוב לקבל עזרה מקצועית ולא להסתפק ברצון “להחזיק מעמד”.

3. חשיבות התקשורת עם הילדים: אם יש כבר מחשבה על פרידה, צריך להיערך להסביר זאת לילדים בצורה רגישה והדרגתית. חשוב מאוד לא להשתמש בילדים ככלי מיקוח ולא לערב אותם בהחלטה. בכל מצב, מוטב לזכור שהילדים אינם האחראים למצב, והם זקוקים להסברים ולתמיכה גם יחד.

4. היוועצות מקצועית: עו"ד לענייני משפחה, מגשרים ופסיכולוגים משפחתיים יכולים לספק תמונה מלאה לגבי ההשלכות המשפטיות והרגשיות של גירושין. מידע נכון ומדויק יסייע לגבש החלטה מושכלת ולתכנן מהלכים עתידיים באופן מיטבי.

פרידה לא חייבת להיות מאבק  

בתרבות הישראלית, גירושין נתפסו זמן רב כמאבק בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. אולם כיום, ישנם כלים כמו גישור זוגי והליכי גירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Divorce), המסייעים לסיים את הקשר ללא מלחמת התשה. בחירה בגישה מכבדת, המכירה בצורכי שני הצדדים ובעיקר בטובת הילדים, יכולה לצמצם משמעותית את הנזק הרגשי הכרוך בפרידה.

ראיית העתיד והדוגמה שהילדים מקבלים  

יש לזכור שעבור הילדים, ההורים הם מודל לחיקוי. אם הם גדלים בבית שבו היחסים קרירים או רוויי מתח, הם עשויים לפתח תפיסה מעוותת של אהבה ומשפחה. מנגד, אם אבא ואמא בוחרים להיפרד בצורה בוגרת, שמכבדת את המשך קשרם ההורי המשותף, הם מקנים לילדים מודל חיובי: חשוב לשמור על יחסים טובים גם לאחר פרידה, להכיר בזכות לאושר אישי ולדעת להתמודד עם קושי באופן בונה.

לסיכום: טובת הילדים במרכז  

ההחלטה אם להישאר בנישואים לא מאושרים או להתגרש מורכבת לעילא, ואין בה תשובה אחת נכונה לכולם. בכל מקרה, ההמלצה הרווחת היא לבחון את מידת הסבל והמתח בבית אל מול האפשרות לפתוח פרק חדש. ילדים ישגשגו בטווח הארוך אם ההורים שלהם יהיו שלמים עם דרכם ויספקו להם סביבה רגועה ותומכת – בין אם זו מתאפשרת בנישואים מתוקנים ובין אם בשני בתים נפרדים. 

המפתח הוא דיאלוג פתוח בין בני הזוג, התחשבות אמיתית בצורכי הילדים ושאיפה משותפת לצמצם את הנזק הרגשי הכרוך בשינוי. כך, גם אם המשפחה נפרדת לשני בתים, אפשר להעניק לילדים תחושת ביטחון ושייכות ולבנות עתיד יציב ובריא יותר לכל הצדדים.