ביטול חלקי של הסכם גירושין: תביעת האישה עקב טעות בהערכת שווי חברה

פסק דין

תחילתו של הליך זה בתביעה לביטול חלקי של הסכם הגירושין שבין הצדדים, אשר אושר בבית הדין לפני כשמונה וחצי שנים. הנימוק לתביעה – טענות להטעיה וטעות בהערכת שווי החברה שבבעלות האיש. חלק האישה בחברה "תומחר" בסעיף י' להסכם בסך של 300,000 ש"ח לאחר הפחתת מיסוי. לטענת האישה שווי החברה כמעט פי חמישה (ולפי התחשיב שהציגה חלקה עומד על - 1,493,000 ש"ח).

בפסק דין שנתן בית הדין בתאריך ג' באדר תשע"ד(03.02.2014), בהרכבו הקודם נקבע כי:

א.בית הדין מקבל עקרונית את התביעה לביטול סעיף י' שבהסכם הגירושין מיום 10.11.2010.

ב.על הצדדים להמציא לבית הדין בתוך שבעה ימים, ממועד חתימת החלטה זו, שם מומחה המקובל עליהם להמצאת חוות דעת נוספת המעודכנת לתאריך אוגוסט 2010.

ג.על התובעת וב"כ להמציא לבית הדין בתוך 14 יום תגובה עניינית מבוססת משפטית לטענת הנתבע להיעדר סמכות בית הדין לקבוע את חלוקת שווי החברה עם עותק לצד השני.

ד.עם קבלת תגובת התובעת בעניין זה ייתן בית הדין דעתו לטענה זו.

עם שינוי ההרכב, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בהחלטה מיום כ"ט בשבט תשע"ו (08.02.2016) נקבע בין היתר:

א. בית הדין בהרכבו החדש בחן את עמדתו באשר לקביעה של פסק הדין שניתן וכן את הבקשה לשמיעת הטיעונים מתחילתם.

המסקנות הן, שאין מקום לשמיעת הטענות מחדש, וכן שיש לפעול בהתאם להוראות שניתנו בהחלטה הנושאת את התאריך י' בשבט תשע"ד (11.01.2014).

ב.בית הדין ממנה את רו"ח נתן שטרנפלד, משדרות משה גושן 49 קרית מוצקין, טלפון: 04-8731837, להעריך את שווי החברה של הנתבע ולהמציא לבית הדין חוות דעתו באשר לשוויה בתאריך אוגוסט 2010.

כמו כן נקבע כי:

ז.בנוגע לשאלת הסמכות של בית הדין לקבוע את חלוקת שווי החברה בהתאם לחוק יחסי ממון, יסכם בא כוח התובעת תוך 14 יום ויעביר העתק לצד השני.

ובהחלטה מאוחרתיותר מיום כ"א באדר ב' תשע"ו (31.03.2016) נקבע כי:

אף אם יקבע סופית שסעיף י' בהסכם הגירושין בטל, בהעדר הסכמה, הסמכות לקבוע את איזון הזכויות, אינה מסורה לבית הדין.

ככל שתתקבל הסכמת הנתבע, ישלים בית הדין את מלאכתו לאיזון זכויות הצדדים.

בתאריך 23.11.2016 הוגשה חוות הדעת ראשונה על ידי רו"ח שטרנפלד, עורך חוות הדעת. בחוות דעת זו קבע המומחה כי חלקה של האישה בחברה אמור להיות 435,500 ש"ח בערך מותאם לתאריך חוות הדעת, ולאחר הפחתת מיסוי.

לאחר מכן התקיימו שני דיונים בהם נחקר רואה החשבון - עורך חוות הדעת.

בעקבות הדיון הראשון והערות הצדדים, הוגשה בתאריך 2.11.2017, חוות דעת מתוקנת על ידי רו"ח שטרנפלד, בה נקבע כי :

לצורך איזון זכויותיו של הבעל בחברה, נכון ליום הקובע על הבעל היה להעביר לאישה סך של 718,000 ש"ח.

לאחר מכן, התקיים כאמור דיון נוסף. הצדדים סיכמו לאחר דיון זה את טענותיהם, ועתה הגיעה העת להכרעה סופית בתביעה.

תמצית טענות הצדדים

נציג תחילה את תמצית טענות הצדדים כפי שהוגשו על ידי הצדדים בכתבי בית הדין וכפי שנשמעו בדיונים שלפנינו.

טענות התובעת

ההכרעה העקרונית התקבלה זה מכבר.

אף לפי חוות הדעת הראשונה של רו"ח שטרנפלד, יש לבטל את הסעיף, לאור העובדה כי החריגה בהערכת התשלום בגין חלק האישה - חורג כמעט בחמישים אחוז. בעוד לפי קביעת בית הדין, די בחריגה של שישית כדי לבטל את ההסכמה.

לפי חוות הדעת השנייה של רואה החשבון מדובר ביותר מכפל. לטענת האישה השווי האמיתי של החברה, בהתבסס על טענות שהוצגו על ידי רו"ח מטעמה אשר אף חקר את רואה החשבון מר שטרנפלד - שווי החברה כ – 2,663,000 ש"ח, וחלקה של האישה בהתאם. בין היתר נטען כי על פי החלטת בית המשפט העליון, אין לחשב הפחתת מס במסגרת האיזון.

בקשת האישה לאור האמור - לבטל את סעיף י' בהסכם הגירושין, ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחה בסכום משמעותי, לאור התנהלותו.

טענות הנתבע

התובעת הגישה תביעתה רק שנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם. התובעת הודתה כי בעת אישור ההסכם לא הייתה מחלוקת על שווי החברה. היא אף לקחה את מסמכי החברה לידה והציגה אותם בפני רו"ח.

הכרעת הדין מיום ג' באדר תשע"ד (03.02.2014), הייתה על פי ההלכה ולא על פי הדין האזרחי, דהיינו חוק החוזים. בעוד בית הדין מחויב לפסיקה על פי החוק בסוגיות אזרחיות שאינן חלק מענייני המעמד האישי.

שווי החברה לפי חוות הדעת הראשונה הוא 818,000 ש"ח, וסכום זה תואם את הסכום אותו קבעו הצדדים בהסכם.

בחוות הדעת השניה, מתאריך 23.11.2016 הוערכה החברה בסך של 1,157,000 ש"ח.

בחוות הדעת המעודכנת מיום 2.11.2017 נקבע ערך החברה לפתע בסך של 1,429,000 ש"ח, וזכותה של האישה הוא לסך של 718,000 ש"ח.

הנתבע חולק על תוצאות חוות הדעת האחרונה של רואה החשבון מר שטנרפלד בכמה נימוקים – המומחה התייחס לתחזיות רווח והפסד, ואילו לפי התוצאות בפועל, מסכים המומחה ש"לפי נתוני אמת יהיה פחות". כמו כן, התעלם מהלוואת בעלים.

אין לקבל את הסברא שהאיש העביר חלק מפעילותו העסקית לחברה אחרת. אכן, קיימת חברה אחרת, אך אין קשר בין פעילות שתי החברות, וכמו כן אף החברה השניה נמצאת המצב כלכלי קשה.

אף שככלל, יש משקל רק לחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית הדין, במקרה כגון דנן – אין להסתמך על חוות הדעת. שכן, השינוי בהערכת שווי החברה היו קיצוניים. יש חשש שחוות הדעת ומסקנותיה זוהמו בהליך הדיוני.

לאור האמור, מבקש שלא להסתמך על חוות הדעת. להורות על דחיית התביעה תוך חיוב בהוצאות. אם תתקבל התביעה, הרי שיש להעביר את הדיון באיזון הזכויות לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא בעל הסמכות.

דיון והכרעה

בשלב זה, בית הדין דנן אינו דן בתביעה מתחילתה, אלא רק בשאלה, האם לאור הקביעה העקרונית שנקבע בפסק דין קודם, אכן יש לבטל את הסעיף הרלוונטי בהסכם – וזאת לאחר בחינת חוות הדעת בנוגע לערך החברה. זו המסגרת והשלב בו אנו נמצאים בתהליך המשפטי.

עם זאת, בית הדין רואה לנכון להאיר מספר נקודות הנוגעות לפסק הדין המקורי, ולהוסיף שיקולים בנוגע להכרעה גופה.

בנוגע לטענה שבית הדין בהרכבו הקודם ביטל את ההסכם משיקולים הלכתיים ולא משיקולים חוקיים אליהם הוא מחויב. ראשית, חובתו הראשונית של בית הדין הוא להלכה הפסוקה. ההסכם אושר בפני בית הדין הרבני, ויש לקבוע את מעמדו על פי הדין. 

בנדון דידן, אף אם יבקש בית הדין לבחון את הסוגיה מנקודת מבט של חוק החוזים, אנו סבורים שיש לקבוע שההסכם בטל. ב"כ האיש מכוון לכך שבית הדין הסתמך על טענת הטעות בעוד שעל פי חוק החוזים, אין לבטל הסכם בשל טעות בכדאיות העסקה. טעות במחיר היא טעות בכדאיות העסקה, ולפיכך אין לבטל בגינה את ההסכם. לטענתו, הוא הוכיח כי לא הייתה הטעיה.

בראשית ההתייחסות לנושא זה יובהר כי בית הדין בפסק הדין הראשון, לא קבע שלא הייתה הטעיה, אלא שאמר כי פסק דינו הוא: "למרות שלא הוכח בעליל כי הנתבע הטעה את התובעת".

משפט זה ניתן לקרא בשתי קריאות שונות – קריאה הלכתית וקריאה אזרחית. הפרשנות השונה תתקבל על רקע נטל הראיה השונה הנדרש בכל אחת משיטות המשפט.

על פי ההלכה, אף בדין האזרחי נדרשת ראיה מוחלטת – שני עדים כשרים או וודאות מכוח הראיות (ראו רמב"ם פרק כד מהלכות סנהדרין), ואכמ"ל. לפי המשפט הישראלי, כלי הבוחן הוא "מאזן ההסתברויות", כאשר לצורך השכנוע די בלא הרבה יותר מ50% כדי לקבוע שהצדק עם הטוען, אף אם הוא התובע. לפיכך, כשבית הדין כתב בפסק דין הלכתי ש"לא הוכח בעליל", הדבר אינו מהווה כל הכרעה עובדתית מנקודת מבט של הדין האזרחי.

אנו סבורים שמנקודת מבט של הדין האזרחי יש די ראיות התומכות אף בטענת ההטעיה. דהיינו, אף אם לא הוכח הדבר באופן מוחלט – "בעליל", הרי שמאזן ההסתברויות הוא שהבעל ידע ששווי החברה אינו כפי שהוסכם עליו, אלא גבוה באופן משמעותי, בעוד האישה נתנה בו אמון. כמו כן ידע הבעל כי הוא מעמיד בפני האישה נתונים חלקיים בלבד שלא נכון לבסס עליהם הערכת שווי החברה. שכן, מדובר על הפרש ניכר בשווי החברה – יותר מפי שניים לפי חוות הדעת של רו"ח שטרנפלד, והרבה יותר לפי עמדת שני המומחים שהביאה האישה. כפי שהעידה המומחית בדיון הראשון מתאריך ח' בכסלו תשע"ד (11.11.2013)(החל משורה 205) הערכת השווי של החברה מושפע מנתונים בסיסיים ביותר, אשר אינם נמצאים במאזן הבוחן לשנת 2010, ואשר כן נמצאים ביד הבעל – כגון מלאים ויתרות, ושיש להעריך שביד הבעל הייתה יכולת לדעת את שווי החברה.

יש לראות בכך שניצל את תמימות האישה ונמנע מלהציג נתונים מלאים שהיו בידיו, אף אם לא שיקר באופן אקטיבי, משום הטעיה. לפיכך יש לבטל את ההסכם מכוח סעיף 15 לחוק החוזים הקובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

לאור הפער הגדול שבין שווי החברה כפי שהוסכם, לבין ההערכות השווי העדכניות, יש להעריך כי האיש היה מודע לכך שמה שהוסכם עליו מבטא הערכת חסר, והוא העדיף לשמור את הנתונים הנוספים הידועים לו בידיו, ולא למוסרם לצד השני. הבעל היה מודע לפער הידע שבינו לבין האישה בנוגע לפעילות החברה ושוויה, וכפי הנראה ניצל זאת במשא ומתן.

נציין, שלדעת חלק מחברי ההרכב, יש לקבל את התוצאה הסופית של פסק הדין, אך יש מקום לבחון חלק מן השיקולים.

דיני אונאה(טעות בהערכת שווי)בתאגיד

מפסק הדין המקורי עולה שדי היה בחריגה של שתות (1/6)על מנת לקבוע שההסכם בטל, כפי דיני אונאה. נראה לומר שבמכירת חברות לא נכון לקבוע שהאונאה היא בשתות. הן לאור העובדה שדין ביטול המקח והחזרת המעות נאמר רק במטלטלים ובדבר ש"גופו ממון" (ראו חו"מ סימן רכז סעיף כט), והן לאור העובדה שלא ניתן לקבוע את  ערכה של חברה באופן מדויק, ומדובר בהערכה בלבד. הסטייה הסבירה היא למעלה מ 1/6 לפיכך לא ניתן לקבוע שיעור זה כהצדקה לביטול מקח. בקרקעות לשיטת חלק מן הראשונים, יש לבטל את המקח בסטייה של 100% (ראו דברי הרמ"א בשו"ע שם), ויתכן שזהו סדר הגודל בו יש לבטל עסקה של מכירת חברה בטענה לאונאה.

אונאה בהסכם גירושין

יש מקום לומר שבהסכם גירושין אין לבחון את הטעות בהגדרות של דיני האונאה, מן הטעם שבהסכם כזה בן הזוג אינו קונה את חלק בן זוגו בחברה, שהרי כידוע אין הוא הופך לבעלים בנכס בן זוגו, אלא מקבל תשלום בגין הזכויות החוקיות שמכוח חוק יחסי ממון, אך אין מדובר בעסקת מכר.

ובנוסף, בשונה ממכירה רגילה, הסכם גירושין נועד אומנם להסדיר תשלום בגין הזכויות, אך כל צד מקבל בתמורה גם את הוויתור על ההליך המשפטי הכרוך במיצוי זכויותיו.

הניסיון מלמד שבמסגרת הסכם גירושין יש נכונות לוויתור על מיצוי הזכויות כל עוד מתקבל סכום סביר התואם את המצב הכלכלי, אך אין חובה שאכן יהיה בהסכם מיצוי מדויק של הזכויות.

במענה לנקודה זו יש להדגיש, כי בנדון דידן, אין ספק שהאישה סברה וכך הוסכם על ידי שני הצדדים, כי היא מקבלת את שווי מחצית ערך החברה, וזאת כיוון שצדדים התכוונו לממש את עקרונות חוק יחסי ממון. בפועל, מתברר שהייתה טעות משמעותית בקיום רצון זה, על כן מדובר בטעות במימוש עקרונות ההסכם אותו ביקשו שני הצדדים לממש. כמו כן, לא מדובר היה על משא ומתן בו ויתרה האישה על זכותה זו או התכוונה לתבוע זכויותיה באופן חלקי.

ביטולו של פסק הדין לאישור ההסכם

 שיקול אחר לביטול ההסכם בשל טעות משמעותית בהערכת שווי החברה נוגע לצורך המשפטי לאשר הסכם גירושין בבית הדין או בבית המשפט.

כידוע, הפסיקה (ראו ע"א 177/81) התייחסה לכך שלאור דרישה חוקית זו, לאחר שניתן תוקף של פסק דין "משולבות בו שתי תכונות מצטברות, היינו, הן זו של הסכם והן זו של פסק-דין." בדרך כלל נימוק זה מבסס את הדרישה המוגברת להוכחה בנטל ראיה גבוה של עילת הביטול. שכן, חזקה שהערכאה השיפוטית בפניה בא ההסכם לאישור בחנה את התנאים הבסיסיים – רצון חופשי, הבנת ההסכם וכד', וכמו כן אין לסתור פסק דין בנקל.

מן העבר השני, נראה שאם הוכח שבפני בית הדין עמדו נתונים שגויים, יש בכך להצדיק ביטול פסק הדין בלא תלות בגדרים המדויקים של דיני האונאה.

ברור שבית הדין לא יאשר קביעת ערך בית מגורים בחריגה של 50% (מתוך טעות), אף אם דיני האונאה יקבעו שבמכירת קרקע מרצון אין בכך כדי לבטל את העסקה.

כך יש מקום לומר שיש לבטל אישור הסכם אשר היה מבוסס על טעות משמעותית, אף אם בגדרי דיני האונאה אין באותה טעות כדי לבטל את ההסכם. שכן, אישור ההסכם נועד להוות כלי נוסף לוודאות ההגינות והסבירות של ההסכם.

אפשרות בית הדין לבטל פסק דינו מבוססת על פרק יד לתקנות הדיון תקנות קכח - קלא. דהיינו, ביטול תוקפו של סעיף י' בהסכם יכול להתבסס לא רק על דיני טעות וההטעיה, אלא אף על סמכותו של בית הדין לבטל את פסק הדין לאישור ההסכם, בשל טעות. 

היקף הטעות בנדון דידן

ראשית, אנו דוחים את טענות האיש לפיהן יש לבחון את התוצאות העסקיות בפועל בשנים 2017-2018, והדבר יוביל להערכת שווי נמוכה יותר.

יש לדחות טענה זו משני נימוקים: ראשית, ברמה העקרונית נראה שאת שאלת ביטול המקח יש לבחון לפי הנתונים כפי שהיו יכולים לעמוד בפני הצדדים נכון למועד ההסכם. מטענות הצדדים עולה כי התעלמות מוחלטת אף מנתוני 2011-2015 הייתה מובילה להעברת שווי גבוהה עוד יותר. אך רו"ח הסביר בדיון שבשלב בו נערכת חוות הדעת אין זה הגיוני והגון להתעלם מן הנתונים הקיימים, לפיכך לא התעלם לחלוטין מנותנים עובדתיים שכבר היו לפניו.

כמו כן, כפי שנאמר כבר – התובע החל לפעול במסגרת חברה נוספת. אין זה מן הנמנע שבחירה לפעול במסגרת מפוצלת, אף אם לא מדובר על פעילות זהה, קשורה גם להליך שלפנינו, והיא שהובילה לצמצום הפעילות בחברה שלפנינו. אשר על כן, אף אם התוצאות העסקיות של החברה בשנת 2018, כשמונה שנים לאחר חתימת ההסכם, יובילו להפחתת שווי החברה – יש  להתעלם מכך כליל ונתון זה אינו רלוונטי להכרעת הדין.

הטענה על "זיהום ההליך" – היה ראוי שלא תשמע. נכונות רו"ח בעל מוניטין לשנות את חוות הדעת בשל טענות שונות ולאחר חקירה קשה, מבטאת בעינינו רצינות ויושרה ולא ח"ו דברים אחרים עליהם ביקש ב"כ האיש לרמוז.

בהיבט של היקף "הטעות" – בכל האפשרויות של חוות הדעת יש חריגה משמעותית מהשווי אותו הניחו הצדדים כבסיס לשווי החברה. הצדדים העריכו את שווי החברה בסך של 800,000 ש"ח לפני מיסוי, והופחתו 100,000 ש"ח מחלקה של האישה משיקולי מס.

בשונה מכך, ובניגוד למה שהציג האיש בסיכומיו כאילו יש התאמה בין חוות הדעת הראשונה להסכם שבין הצדדים, לפי חוות הדעת הראשונה, שווי החברה לפני מס עומד על כ – 1,169,000 ש"ח, ולאחר מיסוי על 818,000 – במועד הקובע, בעוד שהצדדים העמידו את השווי לאחר מיסוי על סך של 600,000 ש"ח. מן העבר השני, לא נכון להתייחס לנתון שהציגה האישה בסיכומיה לפיהם שווי חלקה של האישה הוא - 435,500 ש"ח. שכן סכום זה מופיע בחוות הדעת בזו הלשון - "ממודד ליום חוו"ד" (הכוונה היא לאחר הפרשי הצמדה), והוא אינו רלוונטי לשאלת הטעות בהסכם. שכן, שאלת הטעות נדונה לפי הערך ביום ההסכם.

לסיכום, שווי חלקה של האישה לפי חוות הדעת הראשונה לצורך הדיון שלפנינו הוא 409,000 ש"ח לאחר הפחתת מיסוי.

דהיינו, אף לפי האפשרות המצמצמת, מדובר על פער של כ – 36%, הרבה למעלה מ 1/6 אשר נראה מפסק הדין הראשון שהוא החריגה הקובעת בהתאם לדיני האונאה.

כמו כן, לפי חוות הדעת העדכנית, המדובר על פער של למעלה מ – 100%.

כפי שהעלינו לעיל, אנו סבורים שסמכות בית הדין לבטל את פסק דינו במצב של חוסר הגינות, מהווה שיקול העומד בפני עצמו. אין ספק שאילו בית הדין היה יודע שמדובר בהערכת חסר משמעותית, ושווי החברה למעלה מפי שניים, והאישה אינה מודעת לכך, הוא לא היה מאשר את ההסכם בנסיבות בהם כוונת הצדדים הייתה באופן ברור לפצות את האישה באופן מלא על שווי מחצית מערך החברה.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שבית הדין קבע שללא הסכמת הצדדים אין לבית הדין סמכות להכרעה באיזון שווי הזכויות בחברה, הרי שאין לדון בטענות האישה כי שווי החברה גבוה מזה שנקבע על ידי רו"ח שטרנפלד בחוות הדעת המעודכנת.

לסיכום, אנו סבורים שמבחינה הלכתית יש לבסס את ביטול הסעיף על דיני האונאה, מבחינה משפטית - אף על דיני ההטעיה, וכמו כן עומדת לבית הדין הסמכות לבטל את פסק הדין לאישור הסכם הגירושין.

הוחלט:

א. סעיף י' להסכם שבין הצדדים – בטל.

ב. כפי שנקבע כבר בהחלטה קודמת מתאריך 31.03.2016 לבית הדין דנן אין סמכות לדון באיזון המשאבים שבין הצדדים.

ג. יש לסגור את התיק.

 

ניתן לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' באב התשע"ט (09/08/2019).

הרב יוסף יגודה – אב"ד הרב סיני לוי הרב יעקב שרעבי

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

ב"ה

תיק ‏831109/3

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב יוסף יגודה – אב"ד, הרב סיני לוי, הרב יעקב שרעבי

המבקשת:      פלונית 

נגד

המשיב:         פלוני  

הנדון:ביטול סעיף בהסכם בעניין שווי חברה כשהתברר שהיתה הטעיה