צוואה הדדית: האם ניתן לפרשה כצוואת יחיד ? בע"מ 4282/03 לרנר נ' פייר

בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון כי בפירוש צוואה הדדית יש להתחשב באומד דעתם של שני המצווים ולא באומד דעתו של המצווה בלבד.

צוואה היא משותפת כאשר היא תוצאה של החלטה משותפת בדבר תוכנה. צוואה משותפת היא הדדית כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה. אין בחוק הירושה הסדרים לגבי צוואה משותפת ולגבי צוואה הדדית והוא "שותק" בענינים אלה. לדעת פרופ' ג' טדסקי מדובר בהסדר שלילי.

לעומתו סבור פרופ' ש' שילה כי אפשר לערוך גם צוואה משותפת וגם צוואה הדדית - כך עולה גם מפסיקת בתי המשפט בישראל שהחילו את הוראות חוק הירושה על צוואה משותפת והדדית (ראו ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר; ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק; ע"א 290/78 וינשנקר נ' אדלמן; ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי; ע"א 4402/98 יצחק מלמד נ' אשכנזי סולומון;

החלתן של הוראות חוק הירושה על צוואה משותפת ועל צוואה הדדית מעוררת קשיים משום שלכאורה מקצת ההוראות אינן מתיישבות עם צוואות כאלה. דוגמאות להוראות כאלה מצויות בסעיף 8(א) לחוק הירושה, שלפיו הסכם בדבר ירושתו של אדם - בטל; בסעיף 21(ג) לחוק הירושה, שלפיו זכאי מצווה שהפקיד צוואה להחזירה לידיו בכל עת; בסעיף 27 לחוק הירושה, שלפיו הוראת צוואה השוללת או המגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה;

בסעיף 28(א) לחוק הירושה שלפיו אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו ובסעיף 35 לחוק הירושה שלפיו הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה (ראו ע"א 598/75 הנ"ל; ע"א 133/84 רכטמן נ' זוסמן; ע"א 389/85 מרכוס נ' היועץ המשפטי לממשלה; כמו כן השוו סעיף 36(א) לחוק הירושה שלפיו רשאי המצווה לבטל את צוואתו, על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה או על ידי השמדת הצוואה.