עורך דין גירושין ת"א (כתובת)
סניף מרכז משרד עורכי דין לענייני משפחה
רחוב ראול ולנברג 18, מתחם CU (שוק צפון) מגדל C קומה 2, רמת החייל, תל-אביב.
מיקוד: 6971915 | טלפון: 03-6161535 | פקס: 03-6161913 | נייד: 0544-705733 | מייל: office@rotenberglaw.co.il
תזכיר חוק ייפוי כוח מתמשך
א. מטרת החוק המוצע והצורך בו
חלקו השלישי של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962 (להלן – החוק) שכותרתו "אפוטרופוס על פי מינוי", מסמיך את בית המשפט למנות אפוטרופוס לאנשים המנויים בסעיף 33, שהם:
(1) קטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי-דין או בנסיבות המנויות בסעיף;
(2) קטין שיש מקום למנות לו אפוטרופוס בנוסף על הורהו בנסיבות המנויות בסעיף;
(3) פסול-דין;
(4) אדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו;
(5) אדם שאין עדיין אפשרות לזהותו;
(6) עובר.
בפועל, מתמנים בידי בית המשפט מדי שנה כ - 10,000 אפוטרופסים, כאשר רובם הגדול של המינויים הם מינויים לאנשים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם, כאמור בפסקה (4) בסעיף 33, המובאת לעיל.
קבוצה זו מונה בעיקר אנשים עם מוגבלויות נפשיות או שכליות, כגון: אנשים עם פיגור שכלי לסוגיו, חולי נפש ובעלי ליקויים נפשיים, אנשים המאושפזים במצב של תרדמת ("קומה") ואנשים בגילאים מבוגרים, אשר מפאת מצבם אינם יכולים לדאוג לענייניהם.
מאז נחקק החוק, לפני למעלה מ – 49 שנים, חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, הן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות והן בנוגע לאנשים בגילאים מבוגרים, אשר באו לידי ביטוי גם באמנות בינלאומיות ובחקיקה הישראלית[1]. בין השאר תרמה לכך העליה בתוחלת החיים אשר בעקבותיה אוכלוסיית הזקנים בעולם גדלה.
במסגרת שינויים חברתיים אלה, הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסיה אלה, אשר ראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות ל"סעד" ולהתערבות מטעם המדינה, סעד והתערבות אשר את תוכנם קבעה המדינה באופן חד צדדי. במקומה, צמחה גישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם של אנשים אלה - הן זכויות אזרח מהם נהנה כל אדם, והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי והמבקשת להעצימם ולהגביר את עצמאותם של אותם אנשים[2].
גישה זו גם שמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ואדם, על קיומן של מגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כמקשה אחת וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים, עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו[3].
שינויים אלה באו לידי ביטוי גם בחקיקה בתחום האפוטרופסות בעולם.
האפוטרופסות(guardianship) אשר נועדה במקורה לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה של אחרים, או מפני פגיעה שלהם בעצמם (להלן, במסמך זה ובשונה מההגדרה בחוק – חסויים[4]), הפכה, לא אחת, לכלי המגביל את זכויותיהם ואת חירותם של חסויים לקבל החלטות בנוגע לגופם או לרכושם או לבצע פעולות בקשר להם.
הדבר אמור במיוחד לגבי חסויים אשר אומנם אינם מסוגלים לדאוג לכל ענייניהם, אך הם עדיין בעלי כושר שיפוט מלא או חלקי.
יצוין כי בשונה מהמצב המשפטי במדינת ישראל, לפיו כשרותו המשפטית של אדם נשללת רק בהכרזתו כפסול דין, בחלק מהמדינות האפוטרופסות טמנה בחובה גם שלילת כשרות משפטית, ובכך פגיעתה בחסויים היתה מרחיקת לכת עוד יותר.
בחוקים שנחקקו במהלך העשור האחרון בתחום האפוטרופסות במדינות כמו קנדה[5], אנגליה[6], אוסטרליה[7], שבדיה[8] ועוד הוחלפה הגישה הישנה בגישה חדשה המבוססת בעיקרה על העקרונות הבאים[9]:
1. עקרון הצורך – אין למנות אפוטרופוס לאדם אלא אם יש צורך אמיתי בכך לשמירת טובתו וזכויותיו;
2. עקרון האמצעי הפחות מגביל – אין לנקוט באמצעי המגביל את זכויותיו של אדם ואת חירותו כאשר ניתן להגיע למטרה לשמה ננקט האמצעי, בדרך פחות מגבילה. במסגרת עקרון זה נקבע, בין השאר, כי אין למנות לאדם אפוטרופוס אם ניתן להגיע למטרה לשמה נועד המינוי תוך היעזרות במינויים פחות מגבילים (יש מדינות שקבעו לצורך זה תפקידים חדשים כמו מנהל, עוזר אישי (personal assistant), מנחה או מלווה[10]). גם כאשר מתמנה לאדם אפוטרופוס, יש להגביל את העניינים בהם הוא מוסמך לקבל החלטות ולפעול בשם החסוי למינימום הנדרש, לשם שמירת ענייני החסוי בהתחשב במצבו באותה עת.
3. עקרון טובת החסוי – חובתו של אפוטרופוס, של בית המשפט ושל כל גורם המחליט בענייני החסוי, לפעול לטובת החסוי ולשמירת זכויותיו. עקרון זה נסוג, ככלל, מפני רצונו של החסוי כפי שהוא הביע בעת שהיה מסוגל להבין בדבר.
4. עקרון ההחלטה העצמאית (self determination)- יש לאפשר לאדם ככל האפשר לקבל החלטות בעצמו בנוגע לגופו, לרכושו ולחייו, כל עוד הוא מסוגל לכך. במסגרת עקרון זה, נקבעו הסדרים משפטיים לפיהם רשאי אדם לתת "ייפוי כח מתמשך" (lasting power of attorney[11]) המייפה את כוחו של אדם אחר לפעול בשמו ולקבל החלטות בנוגע לענייניו במצב בו הוא יהיה בלתי כשיר. כן נקבעו בחקיקה הוראות המאפשרות לאדם להנחות, בעודו מסוגל להבין בדבר, את הגורמים שיטפלו בענייניו – אפוטרופוס, מיופה כח או צוות רפואי, לגבי רצונותיו, אם יגיע למצב בו הוא לא יוכל לתת יותר הנחיות.
5. עקרון ההשתתפות – על האפוטרופוס וכל גורם אחר המסייע לחסוי, לתת לחסוי מידע בנוגע לעניינים הנוגעים אליו, לשתפו ולהיוועץ עמו בכל הנוגע לענייניו, ככל וכל עוד הוא מסוגל להבין בדבר, וכן לתת משקל ראוי לרצונו.
6. שמירת האוטונומיה של החסוי ומעורבותו בחיי החברה – על האפוטרופוס לפעול ככל האפשר בדרך שתאפשר לאדם לשמור על עצמאותו ועל האוטונומיה שלו וכן להיות מעורב בחיים החברתיים ולשמור על תרבותו ודתו.
[1] ראה למשל אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, אמנת האג בדבר הגנה בינלאומית על אנשים מבוגרים, ובישראל - חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998
[2] לעניין מגמה זו בחקיקה בישראל ר' I. Doron, S. Alon, N. Offir Time for Policy: Legislative Response to Elder Abuse and Neglect in Israel" (Journal for Elder Abuse and Neglect, Vol 16(4) 2004, p. 63
[3] ר' למשל המבוא לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.
[4] הגדרת "חסוי" בסעיף 80 לחוק היא: "מי שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס לפי סעיף 33 או מי שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס כאמור, והוא אף כשעדיין לא הוברר אם נתקיימו התנאים למינוי, הכל לפי הענין". בהגדרה זו מוגדר החסוי באמצעות מוסד האפוטרופסות בעוד השימוש במושג חסוי במסמך זה מבקש להתנתק ממוסד האפוטרופסות ומתמקד בצד התפקודי – מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו
[5] ר' למשל באונטריו: Substitute Decisions Act 1992
[6] Mental Capacity Act 2005
[7] ב – Queensland : Guardianship and Administration Act 2000 ו - Powers of Attorney Act1998
ב - New South Wales : Guardianship act 1987
[8] ר' S. S. Herr," Self Determination, Autonomy and Alternatives for Guardianship"
[9] ר' S. Herr לעיל, וכן רשימת העקרונות בסעיף 1 לחוק האנגלי – Mental Capacity Act 2005 . כן ר' העקרונות במבוא לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות
[10] מנהל forvalture)), עוזר אישי (personal assistant), מנחה (god man) ומלווה (escort person) – בשוודיה. substitute decision maker ו – associate decision maker בבריטיש קולומביה וויקטוריה בקנדה ועוד
[11] lasting power of attorney באנגליה, power of attorney enduring באוסטרליה ו –
power of attorney continuing בקנדה.
העקרונות האמורים תואמים אף את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הצעת חוק זו נועדה להביא לידי ביטוי את הגישה החדשה ואת העקרונות העומדים ביסודה, אל תוך חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ובכך לחזק את מעמדם של חסויים במדינת ישראל, ואת שמירת כבודם וזכויותיהם.
יודגש, כי העקרונות המדגישים את העצמאות, האוטונומיה וכיבוד הרצון של אדם אינם באים על חשבון מחויבותה של החברה להגן על חסויים ולשמור על טובתם.
בדרך כלל יהוו עקרונות אלה חלק מתפיסה רחבה של "טובת החסוי" ואולם, במצבי התנגשות, כאשר ישנו חשש מבוסס כי כיבוד רצונו של אדם, למשל, יפגע בטובתו, יהיה מקום להגבילו. הגבלה כאמור תיעשה באופן המינימאלי הנדרש, בהתאם לעקרון "האמצעי הפחות מגביל".
הצעת החוק כוללת חלק מהאמצעים שננקטו במדינות העולם, ובמרכזה האפשרות של אדם לתכנן את עתידו, ולמנות, באמצעות ייפוי כח מיוחד הנקרא "ייפוי כח מתמשך", אדם אשר יהיה מוסמך לפעול ולהחליט בענייניו של הממנה, ולייצגו בקשר אליהם, אם הממנה יגיע למצב בו הוא לא יהיה מסוגל יותר לקבל החלטות בשל מצבו הנפשי או השכלי.
כמו כן, יוכל הממנה באמצעות ייפוי הכח המתמשך לתת הוראות מקדימות, בהן הוא ינחה את מיופה הכח או את אפוטרופוס שימנה בית המשפט כיצד לפעול בנוגע לענייניו האישיים או הרכושיים, אם יגיע בהמשך חייו למצב של חוסר כשירות. אפשרויות אלה מביאות לידי ביטוי באופן מובהק את עקרון ההחלטה העצמאית וכיבוד הרצון של אדם.
ההצעה קובעת מערכת דינים מיוחדת שתחול על ייפוי כח כזה, המשלבת בין דיני השליחות ובין דיני ההגנה על מבוגרים הזקוקים לכך, שילוב זה נובע מכך שבעת מימוש השליחות, השולח החסוי פגיע יותר משולח רגיל עקב מצבו, ובין השאר, אין הוא מסוגל לפקח על מיופה הכח ולוודא כי הוא ממלא את שליחותו כיאות.
בנוסף, ההצעה מחילה את עקרון האמצעי הפחות מגביל במינוי אפוטרופוס בידי בית המשפט ומחייבת את בית המשפט להימנע ממינוי אפוטרופוס אם ניתן להגיע לאותה תוצאה ולשמור על טובתו וזכויותיו של האדם בו מדובר בדרך המגבילה פחות את חירותו, עצמאותו וזכויותיו. עקרון דומה חל ביחס להיקף העניינים שימסור בית המשפט לאפוטרופוס.
כמו כן, מבטלת ההצעה את המוסד המשפטי של "פסול הדין", לרבות הכינוי העשוי לעורר קונוטציה שלילית, וממירה אותו בהוראה המגבילה פחות את זכויותיו של האדם בו מדובר.
על פי המוצע, יוסמך בית המשפט להורות כי פעולות משפטיות של חסוי, בתחום הרכוש, יהיו טעונות הסכמת נציגו, וזאת כאשר בהעדר הוראה כזו עלול להיגרם נזק של ממש לחסוי או לרכושו. גם סמכות זו תופעל על פי עקרון האמצעי הפחות מגביל, רק כאשר נבחנו חלופות מגבילות פחות.
ההצעה כוללת גם עיגון מפורט של החיובים הכלליים החלים על אפוטרופוס ועל מיופה כח וכן דרכי פעולה, לפיהם על אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט לפעול במסגרת מילוי תפקידו, על מנת לשמור על כבודו וזכויותיו של החסוי, ברוח העקרונות שהובאו לעיל. דרכי פעולה אלה יחולו באופן שיורי גם על מיופה כח ככל שהממנה לא נתן הנחיות מפורשות או משתמעות אחרות בענין.
כן כוללת ההצעה מתן סמכויות פיקוח למפקחים באפוטרופוס הכללי, הנדרשות לצורך מילוי תפקיד האפוטרופוס הכללי על פי החוק הקיים, באופן אפקטיבי.
העקרונות שביסוד הצעת חוק זו נטועים עמוק גם במקורות המשפט העברי והם תואמים את עקרונות "כבוד האדם" ו - "כבוד הבריות"[1] וכן את רעיון כיבוד הרצון של אדם כביטוי לשמירת כבודו הבא לידי ביטוי בהלכה ובאגדה ובין השאר בפתגם השגור "רצונו של אדם כבודו"[2].
כן תואמת ההצעה כמה מן המגמות של דיני האפוטרופסות במשפט העברי[3].
כך למשל, קיימת במשפט העברי האפשרות והחובה של אדם למנות אפוטרופוס לבניו הקטנים הקודמת לאפשרות של בית הדין למנות לאותם ילדים אפוטרופוס או לכהן בעצמו כאביהם של יתומים (סמכות דומה קיימת גם בסעיף 64 לחוק ותחולתה הורחבה בהצעת חוק זו).
וכך כותב הרמב"ם[4]:
"מי שמת והניח יורשין גדולים וקטנים צריך למנות אפיטרופוס שיהיה מתעסק בחלק הקטן, עד שיגדיל. ואם לא מינה חייבין בית דין להעמיד להן אפיטרופוס, עד שיגדילו: שבית דין הוא אביהן של יתומים."
בדומה לעקרונות שביסוד הצעת חוק זו, לצד עקרון כיבוד הרצון של האדם עומד עקרון טובת החסוי, על פיו, ישנה חובה וסמכות לבית הדין להתערב ולסטות מהבעת הרצון, מקום שטובתו של החסוי – במשפט העברי – טובת בנו הקטין של אותו אדם או טובתו של אדם הלוקה בשכלו[5], מחייבת את בית הדין להתערב וכדברי הרמב"ם בהמשך דבריו (הלכה ז'):
"והוא הדין לאפיטרופוס שמינהו אבי יתומים, והייתה שמועתו טובה, והיה ישר ורודף מצוות, וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד, או שפרץ בנדרים, ובאבק גזל, בית דין חייבים לסלק אותו ולהשביעו, ולמנות להן אפיטרופוס כשר. וכל הדברים האלו, כפי מה שייראה לדיין, שכל בית דין ובית דין, הוא אביהן של יתומים."
א. עיקרי החוק המוצע:
1. ביטול "פסול הדין" והמרתו בהסמכת בית המשפט להורות כי פעולות משפטיות של חסוי, בתחום הרכוש, יהיו טעונות הסכמת נציגו (סעיפים 1, 2, 4, 7, 8, 12, 14, 16, 17- 19 ו -23 להצעת החוק) – מוצע לבטל את מוסד "פסול הדין" הקיים היום בחוק אשר משמעותו הגבלת כשרותו המשפטית של אדם באופן מלא. במקום זה, יוסמך בית המשפט להורות כי פעולות משפטיות של חסוי בעניין מסוים מעניני הרכוש שלו או בכלל ענייני רכושו יהיו טעונות הסכמת נציגו ("חסוי מוגן"), וזאת על מנת להגן על אותם חסויים אשר בהעדר הגבלה כאמור, פועלים באופן הפוגע בהם או ברכושם פגיעה של ממש. תנאי להוראה כאמור הוא שלא ניתן להגיע לתוצאה לשמה נועדה ההוראה, בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו של אותו אדם;
2. יצירת מוסד משפטי חדש: "ייפוי כח מתמשך" (סעיף 3 להצעת החוק - סעיפים 32א – 32 כד לחוק העיקרי) - על פי מוסד זה יוכל אדם, בזמן היותו כשיר ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות מיופה כח שיהיה מוסמך לפעול בענייניו ולקבל החלטות בשמו, אם יגיע למצב בו הוא יחדל להיות מסוגל להבין בעניין לגביו ניתן ייפוי הכח ולקבל החלטות בקשר אליו, עקב ליקוי שכלי או נפשי. ייפוי הכח המתמשך ימשיך לעמוד בתוקפו ומיופה הכח יהיה מוסמך לפעול על פיו, גם כאשר הממנה כבר לא יהיה בעל כשירות לתת אותו. ייפוי הכח יוכל להינתן לגבי ענייניו האישיים של אדם, לרבות ענייניו הרפואיים, כולם או חלקם ("מיופה כח לעניינים אישיים"), או לגבי ענייני רכושו, כולם או חלקם ("מיופה כח לענייני רכוש") והוא יוכל להינתן גם לעניין מסויים – אישי או רכושי.
ההצעה כוללת פירוט, בין השאר, לגבי אופן עריכת ייפוי הכח, אפשרות/חובת[6] הפקדתו אצל האפוטרופוס הכללי, מועד כניסתו לתוקף, מועד פקיעתו וביטולו והמצבים החריגים בהם יתערב בית המשפט ברצון הממנה כפי שבא לידי ביטוי בייפוי הכח, על מנת להגן על טובתו.
3. קביעת האפשרות לתת הנחיות מקדימות במסגרת ייפוי כח מתמשך (סעיף 3 להצעת החוק – סעיפים 32כה – 32כח לחוק העיקרי) - על פי המוצע, יוכל אדם בייפוי כח מתמשך, לתת הנחיות מקדימות למיופה הכח, שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי מיופה הכח, במצב בו הוא עצמו יחדל להיות מסוגל להבין בעניינים לגביהם ניתנו ההנחיות המקדימות.
כן מוצע לאפשר לאדם לתת הנחיות מקדימות גם ללא מינוי מיופה כח, למקרה שבו בית המשפט ימנה לו בעתיד אפוטרופוס.
4. הוספת פרק חיובים ודרכי פעולה של אפוטרופוס (סעיף 15 להצעת החוק) - מוצע להוסיף לחוק פרק בו יפורטו החיובים החלים על אפוטרופוס שמינה בית המשפט ובמרכזם חובת האמון כלפי החסוי והחובה לפעול לטובתו. כן יפורטו בו העקרונות על פיהם על האפוטרופוס לפעול במילוי התפקידים שנמסרו לו על ידי בית המשפט ואשר על פיהם תיקבע טובתו של חסוי בכל מצב ומצב. עקרונות אלה יחולו באופן שיורי, גם על מיופה כח ביחס להפעלת הסמכויות שהופקדו בידיו.
5. החלת עקרון הצורך ועקרון האמצעי הפחות מגביל במינוי אפוטרופוס בידי בית המשפט (סעיף 5 להצעת החוק) - מוצע לקבוע כי בית המשפט לא ימנה לאדם אפוטרופוס אם ניתן להגיע לאותה תוצאה ולשמור על טובתו בדרך המגבילה פחות את האוטונומיה שלו.
כלל זה יחול גם לגבי היקף העניינים שיימסרו לאפוטרופוס, באופן שבית המשפט לא ימנה אפוטרופוס בעניין שבו לא נדרש המינוי. על מנת להתאים את המינוי לצרכיו של החסוי המסויים, מוצע להסמיך את בית המשפט להנחות מראש את האפוטרופוס על ידי מתן הוראות וקביעת תנאים והגבלות לפעולתו.
6. הסמכה לקביעת "סל טיפול" שיפרט את האחריות והחובות של אפוטרופסים ולקביעת נהלים לתאגידי אפוטרופסות (סעיף 8 להצעת החוק) – צווי המינוי מטבעם מתייחסים לקטגוריות של נושאים בהם יטפל האפוטרופוס או לענין מסויים אך הם אינם יכולים לפרט את מכלול התפקידים שעל האפוטרופוס לבצע מתוקף המינוי בכל קטגוריה או עניין.
מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות כאלה בתקנות, הן לגבי אפוטרופסים פרטיים והן לגבי תאגידים.
7. מתן סמכויות פיקוח לאפוטרופוס הכללי (סעיף 11 להצעת החוק) – סעיפים 51 – 54 לחוק מטילים חובה על אפוטרופוס להגיש לבדיקת האפוטרופוס הכללי פרטה ודו"חות, בקשר לנכסי החסוי. על מנת לאפשר לאפוטרופוס הכללי לקיים ביקורת אפקטיבית, מוצע לתת בידי מפקחים הממונים על ידו סמכויות פיקוח הכוללות, בין השאר, סמכות לדרוש ידיעות ומסמכים שיש בהם כדי להבטיח את ביצוע סמכות הביקורת המוענקת לו.
8. מסמך הבעת רצון למינוי אפוטרופוס לקטין או לחסוי בגיר (סעיף 13 להצעת החוק) - מוצע לאפשר להורה של קטין ולאפוטרופוס על חסוי שהוא בן משפחתו, לציין במסמך הבעת רצון את שמו של אדם שהוא מבקש כי יתמנה כאפוטרופוס לבנו או לבן משפחתו החסוי, אם יווצר מצב אשר בו, בשל ליקוי נפשי או שכלי, הוא עצמו יחדל להיות מסוגל לדאוג לילדו או לקרובו, לו הוא משמש כאפוטרופוס.
[1] ר' נ. רקובר, גדול כבוד הבריות – כבוד האדם כערך על (ספריית המשפט העברי, תשנ"ט)
[2] ר' למשל בדיני כיבוד הורים וכבוד תלמידי חכמים (תלמוד בבלי, קידושין ל"א – ל"ב ורמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה י"א). לעניין הביטוי "רצונו שלאדם כבודו" ר' ספר חסידים סימן קנ"ב "רצונו של אדם זהו כבודו ואפילו לכיבוד אב ואם" וירושלמי פאה, פרק א' דף טו.
[3] ר' הרחבה בענין בספרו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שערי עוזיאל חלק א' הלכות אפוטרופסות, במבוא.
[4] משנה תורה, הלכות נחלות פרק י' הלכה ה'
[5] ר' הרמב"ם שם, בהלכה ח.
[6] ר' שתי חלופות להלן
דברי הסבר:
לסעיפים 1- 2 להצעת החוק וכן לסעיפים 4, 7, 8, 12, 14, 16, 17- 19 ו -23 להצעת החוק – ביטול פסול הדין והסמכת בית המשפט להורות כי פעולותיו המשפטיות של חסוי בעניני רכוש יהיו טעונות הסכמת נציגו ("חסוי מוגן"):
סעיפים 8- 10 לחוק מסמיכים את בית המשפט להכריז על אדם כ"פסול דין" ובכך לגרוע מכשרותו המשפטית. מדובר בצעד דרסטי, אשר לא זו בלבד שהוא כרוך במתן כינוי שעשויה להישמע ממנו הטלת פסול באותו אדם, אלא שהוא מגביל את זכויותיו של האדם בו מדובר מעבר למידה הנדרשת[1].
אף שבפועל כבר שנים רבות ממעטים בתי המשפט להכריז על אנשים כפסולי דין (מדובר בכמה הכרזות ספורות בשנה), הסמכות היא רחבה והתנאי היחיד הקיים היום בחוק להכרזה על אדם כפסול דין הוא שמדובר ב"אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו".
בפועל, המקרים בהם מוכרזים כיום פסולי דין הם אותם מקרים בהם פועלים חסויים באופן הפוגע בהם באופן מובהק, כמו למשל, במקרים של חסויים המרבים לפתוח חשבונות בנק או להגיש תביעות משפטיות, ללא צורך, ובאופן שאינו מאפשר שליטה או בקרה של האפוטרופוס שמונה להם, דבר המכלה את כספם לשוא.
על מנת להגן על אותם חסויים חריגים (המכונים על פי המוצע "חסויים מוגנים") אשר לא די במינוי אפוטרופוס כדי לשמור על האינטרסים שלהם, מוצע, יחד עם ביטולו של מוסד "פסול הדין", להסמיך את בית המשפט להורות כי פעולות משפטיות של חסויים אשר ביצוען באופן עצמאי על ידי אותם חסויים, יגרום להם או לרכושם נזק של ממש, יהיו טעונות הסכמת נציגיהם – אם הסכמת אפוטרופוס שמונה להם ואם הסכמת מיופה כח מתמשך שהם עצמם מינו לאותו עניין, בהיותם מסוגלים להבין בדבר. ודוק: נדרש כי המדובר יהיה בנזק לחסוי עצמו ולא די בכך שיגרם נזק לאחרים.
טרם מתן ההוראה יברר בית המשפט האם יש לחסוי נציג – מיופה כח או אפוטרופוס לאותו עניין, ואם אין לו נציג – ימנה לו בית המשפט אפוטרופוס.
הנסיון מראה כי ביצוע פעולות פוגעות על ידי חסויים, המצריכות הגבלה כאמור, נעשה בדרך כלל בעניני רכוש. כמו כן, לגבי ענייניו האישיים של אדם, אף אם אדם מבצע פעולות העשויות לפגוע בו, ישנם מנגנונים אחרים המאפשרים למנוע את הפגיעה (כמו למשל: דרישת ההסכמה מדעת בחוק זכויות החולה, המאפשרת שלא לקבל הסכמה של אדם אשר אינו מסוגל להבין בענין הטיפול הרפואי בו מדובר).
בהתאם לכלל "האמצעי הפחות מגביל", בהפעילו את שיקול הדעת אם להורות על אדם כ"חסוי מוגן" יימנע בית המשפט מלעשות כן אם ניתן להגיע לתוצאה המבוקשת ללא הגבלה כאמור, וניתן להסתפק למשל במינוי אפוטרופוס, וכן יצמצם, בהתאם לנדרש, את העניינים בהם תינתן ההוראה.
להוראת בית המשפט כי פעולה משפטית של חסוי תהא טעונה הסכמת נציגו, משמעות גם לעניין ביטול ובטלות פעולות שבוצעו על ידו ללא הסכמת הנציג. בעניין זה מוצע בסעיף קטן (ג) להחיל חלק מההוראות הקיימות היום בסעיפים 4-7 לחוק, לעניין פעולות משפטיות של קטין, כשינויין בפרק השני של הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א – 2011[2].
סעיף קטן (ד) מתייחס לאותן הוראות חוק רבות בהן מוזכר היום "פסול דין". מדובר במגוון של הוראות העוסקות במינויים לתפקידים שונים, במתן רשיונות וביטולם, המונות את פסול הדין לצד חסוי בכל הנוגע למתן הסכמה מדעת ועוד.
בחלק מהוראות אלה, העוסקות בעניינים הנוגעים לרכוש, יהיה מקום להחליף את "פסול הדין" ב"חסוי מוגן" דרך כלל או בהתקיים תנאים מסויימים. ואולם, בחלק מהוראות החוק הקיימות היום, הזכרת "פסול הדין" כלל אינה נדרשת (למשל, משום שלצידו נקוב ממילא "חסוי" או "מי שמונה לו אפוטרופוס"), ובחלקן, עקב השינוי המהותי המוצע בחוק, כמו גם ההגבלה לענייני רכוש בלבד, יהיה מקום לבטל את איזכור פסול הדין לחלוטין, מבלי להזכיר את החסוי המוגן.
לאור האמור, מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם השר הממונה על החוק הרלוונטי, לקבוע בתוספת לחוק חוקים אשר בהם יבוא "חסוי מוגן" במקום "פסול דין". השר, בהתייעצות, כאמור, יוכל לקבוע תנאים בהתקיימם יבוא החסוי המוגן במקום פסול הדין.
יצוין, כי ייתכן ויהיה צורך בחוקים מסוימים להמיר את הוראת החוק המזכירה את פסול הדין בהוראה מהותית אחרת ולא יהיה די בביטול פסול הדין או בהמרתו בחסוי מוגן. הדבר ייבחן לאחר קבלת התגובות לתזכיר החוק.
כמו כן, מוצע לתקן את הסעיפים אשר בהם מוזכר פסול דין בחוק הכשרות המשפטית עצמו (סעיפים 28, 33(א)(3), 38, 39, 62, 68 – 70 ו – 76).
סעיף 28 מסמיך את בית המשפט למנות לקטין אפוטרופוס בנוסף להורה, וזאת כאשר ההורה השני נפטר או "אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן, או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט ...".
ההכרזה על הורה כפסול הדין משמשת בסעיף זה כראיה עצמאית לכך שההורה אינו מסוגל לתפקד כהורה. השמטתו של פסול הדין מהסעיף משמעה כי על בית המשפט יהיה לבחון, לצורך מינוי אפוטרופוס נוסף, האם ההורה מסוגל למלא את חובותיו כלפי ילדו, ללא תלות בהכרזה מוקדמת כלשהי. גם הוראת בית המשפט כי ההורה יהיה חסוי מוגן לא צריכה בהכרח לשמש כהוכחה לחוסר יכולתו לתפקד כהורה שכן, היא מוגבלת לתחום הרכושי.
סעיף 38 קובע את תפקידיו של אפוטרופוס לקטין ובסופו נאמר "והוא הדין, בשינויים המחוייבים, באפוטרופוס של פסול-דין.". התפקידים המפורטים בסעיף קשורים בחלקם בחינוכו וגידולו של ילד ועל כן מוצע להותיר את הסעיף לאפוטרופוס לילדים בלבד. ככל שמדובר בחסוי, לרבות חסוי מוגן, מוצע להחיל את סעיף 39 לחוק (אשר יתוקן בהתאמה) הקובע כי על אפוטרופוס של חסוי למלא את התפקידים שנמסרו לו על ידי בית המשפט.
סעיף 76(1) קובע כלל סמכות בינלאומית לגבי פסול דין ועל כן מוצע למחקו. אשר לחסוי מוגן, בהיותו חסוי ובשל מיקום ההוראה הנוגעת לו בחוק בפרק השלישי, יחול כלל הסמכות הבינלאומית שבסעיף 76(2).
בשאר הסעיפים הנזכרים נמנה פסול הדין לצד חסוי ועל כן יש למחקו מהם.
להוראת המעבר שבסעיף 23 להצעת החוק:
כיום חיים בקרבנו אנשים שבמהלך השנים הוכרזו כפסולי דין והכרזתם ככאלה עודנה בתוקף. לאור שינוי התפיסה הבאה לידי ביטוי בהצעת החוק מוצע כי ייראו את פסולי דין אלה כאילו הם חסויים מוגנים לכלל ענייני הרכוש שלהם, דבר שמשמעותו העיקרית היא ביטול היותם פסולי דין לעניינים האישיים. הדבר אינו מונע את האפשרות של אותם אנשים או של גורמים אחרים המנויים בסעיף 10 לחוק הקיים, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, לפנות לבית המשפט ולבקש לבטל את הכרזת פסול הדין לגמרי או לפנות לבית המשפט ולבקש כי יורה על היותם חסויים מוגנים לעניינים מסויימים בלבד ולא לכל ענייני רכושם.
לסעיף 3 להצעת החוק – הוספת פרק 2(1): ייפוי כח מתמשך והנחיות מקדימות:
1. סימן א' – ייפוי כח
1.1. כללי
על פי המוצע יוכל אדם, בזמן היותו כשיר ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות מיופה כח שיפעל בענייניו, ייצגו ויקבל החלטות בשמו, אם יגיע למצב של אי כשירות בו הוא לא יוכל לדאוג לענייניו.
בהתאם לדיני השליחות, ולעקרון היסוד "שלוחו של אדם כמותו", שליחות מסתיימת בגריעת כשרותו של השולח (ר' סעיפים 2 ו - 14 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן- חוק השליחות)), למעט במצבים בהם ניתן ייפוי כח להבטחת זכותו של אחר, בתנאים שבסעיף 14(ב) לחוק השליחות.
במדינת ישראל, כשרותו המשפטית של אדם נשללת בהכרזתו כפסול דין (ולפי המוצע בהצעת חוק זו – היא נגרעת בגריעת כשרותו המשפטית). ואולם, ישנה מחלוקת מלומדים בשאלת פרשנות המושג "גריעת כשרותו" שבחוק השליחות - האם היא כוללת דווקא הכרזה על אדם כפסול דין או גם מצבים בהם הופך אדם ל"פסול רצון" – דהיינו: הוא אינו מסוגל להבין ולהביע רצון בענין בו מדובר, אף ללא הכרזה פורמאלית[3]. בהתאם לדעה האחרונה, אשר אומצה על ידי הפסיקה בבתי משפט השלום[4], כאשר אדם שנתן ייפוי כח נמצא במצב בו הוא כבר לא מסוגל להבין את טיב השליחות ותוצאותיה ואינו יכול לפעול בצורה סבירה בקשר לשליחות[5], לא רשאי השלוח לפעול יותר על פי ייפוי הכח.
בדומה למוסד "ייפוי הכח המתמשך" (lasting/enduring/continuing power of attorney) שהשימוש בו הולך ומתרחב במדינות רבות, מוצע בהצעת חוק זו לאפשר לאדם למנות מיופה כח אשר יוכל לפעול בענייניו של הממנה, באמצעות ייפוי כח מתמשך, גם כאשר אותו אדם כבר לא יהיה מסוגל להבין את משמעות מתן ייפוי הכח ומטרתו (להלן – חסר כשירות).
ייפוי כח מתמשך לפי הצעת החוק ייכנס לתוקפו דווקא כאשר הממנה כבר לא יהיה מסוגל לקבל החלטות בענין לגביו ניתן ייפוי הכח, להנחות את מיופה הכח ולפקח עליו באופן מושכל ככל שולח אחר (בענייני רכוש, כפי שיפורט להן הוא יוכל להיכנס לתוקף אף קודם לכן). מערכת הדינים שתחול על ייפוי כח זה היא מערכת דינים מיוחדת, שתחול בנוסף, ולפעמים במקום דיני השליחות הרגילים, בשים לב למצב המיוחד בו נמצא השולח, המצריך הגנה עליו לצד כיבוד רצונו והאוטונומיה שלו.
ככלל, הנחת היסוד של הצעת החוק הינה כי לא בכל מקרה ישנו צורך בהתערבות שיפוטית ובפיקוח ישיר בנוגע לפעולותיהם ולמצבם של אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בעצמם, עם כל הבירוקרטיה הכרוכה בהתערבות ופיקוח אלה והחדירה לאוטונומיה האישית והמשפחתית. פעמים רבות הדאגה לאותם אנשים נעשית על ידי בני המשפחה וסביבתם הקרובה באופן המיטבי, מבלי שיהיה צורך בהתערבות המדינה. מוסד ייפוי הכח המתמשך נועד אף לאותם מצבים בהם יש לאדם שאינו מסוגל לדאוג לעניניו מעטפת משפחתית או חברתית הדואגת לו, אך בעודו בעל כשירות הוא מעוניין לקבוע מי יהיה מוסמך לקבל החלטות בנוגע לעניני רכוש או לענינים אישיים שלו.
לצד האפשרות לתת ייפוי כח מתמשך אשר מתמקד בהענקת סמכויות למיופה הכח, יוותר מוסד האפוטרופסות אשר ענינו רחב יותר והוא כולל גם את החובה לדאוג לענייניו של החסוי. בהתאם לכך, יהיה צורך במינוי אפוטרופוס במקרים בהם מדובר במי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו ואין מי שדואג להם בפועל (מבקר אותו במקום מגוריו, בודק כי מסופקים לו צרכיו ובתחום הרכוש – משכיר את דירתו, עוקב אחר חשבון הבנק שלו וכדו'), בין אם משום שמדובר באדם ערירי ובין בשל כך שבני המשפחה אינם דואגים לו. במקרים אלה לא די במתן סמכות לפעול, כפי שמקנה ייפוי הכח המתמשך, אלא יש צורך במינוי אחראי לענייניו של אותו אדם כולם או מקצתם. הצורך במינוי אפוטרופוס עשוי להתעורר גם במקרים בהם לא ניתן ייפוי כח כלל או לא ניתן ייפוי כח באותו ענין וכן במקרים בהם מונה מיופה כח אך מיופה הכח מפעיל את סמכויותיו שלא כראוי.
1.2. הגדרות (סעיף 32א):
הגדרת "בעל כשירות" מפנה לתנאים המוצעים בסעיף 32ז, הקובעים מי כשיר ליתן ייפוי כח מתמשך.
מדובר בהגדרה המתיחסת למעשה השליחות - מי כשיר למנות מיופה כח או לבטל ייפוי כח והוא הדין לעניין מתן וביטול הנחיות מקדימות. על מנת שההחלטה למנות מיופה כח בייפוי כח מתמשך וההחלטה לגבי העניינים שיופקדו בידיו, תהיה החלטה מושכלת, דורשת ההגדרה כי מדובר יהיה באדם בגיר אשר מסוגל להבין את המשמעות של מתן ייפוי הכח ואת סמכויותיו של מיופה הכח, אך יחד עם זאת, היא אינה דורשת כי אותו אדם יהיה מסוגל לדאוג בפועל לעניינים שפורטו בייפוי הכח ועל כן יוכל אדם לתת ייפוי כח גם במצב בו הוא כבר לא יהיה מסוגל ללכת לבנק או להבין בפרטי עסקיו אך עדיין יהיה מסוגל להבין בטיב השליחות.
לעומת זאת, וכפי שיפורט בדברי ההסבר לסעיף 32יב, לגבי כניסתו לתוקף של ייפוי הכח לעניינים אישיים, ובחלק מהמקרים גם ייפוי כח לענייני רכוש, יהיה צורך לבחון האם לגבי אותו עניין שלגביו מבקש מיופה הכח לפעול באמצעות ייפוי הכח המתמשך, מסוגל הממנה לקבל החלטות מושכלות.
1.3. סוגי ייפויי הכח (סעיפים 32ב – 32ג לחוק העיקרי וסעיף 15 להצעת החוק):
הצעת החוק מבחינה בין כמה סוגי ייפויי כח - ייפוי הכח הממנה את מיופה הכח לפעול ולהחליט בענייניו האישיים של אדם, לרבות ענייניו הרפואיים כולם או חלקם ("מיופה כח לעניינים אישיים") וייפוי כח הממנה את מיופה הכח על ענייני הרכוש של הממנה כולם או חלקם ("מיופה כח לענייני רכוש"). לצידם של ייפויי כח אלה ישנה אפשרות למנות מיופה כח לענין מסויים – אישי או רכושי, כמו לצורך הסכמה לניתוח או לצורך מכירת דירה, אם תיווצר סיטואציה בה יהיה צורך לקבל החלטה בענין וכן האפשרות למנות מיופה כח לכלל ענייניו של אדם.
ענייניו האישיים של אדם כוללים את כל תחומי חייו מלבד ענייני הרכוש, כפי שהם מוגדרים בסעיף 1 –
"עניינים הנוגעים לרווחתו האישית של אדם, לצרכיו היומיומיים ולבריאותו, לרבות קביעת דרך הטיפול בענייניו הגופניים, הרפואיים, הנפשיים הרגשיים והחברתיים וקביעת מקום מגוריו של אדם."
אשר לעניינים הרפואיים - אדם יוכל, על פי המוצע, למנות מיופה כח על ענייניו הרפואיים, כולם או מקצתם, וכן לכלול או לגרוע עניינים אלה במסגרת מינוי מיופה כח לענינים אישיים. בענין זה מוצע לקבוע כי אם לא סייג אדם את ייפוי הכח לעניינים אישיים, הוא יחול גם על העניינים הרפואיים שלו.
האפשרות לתת ייפוי כח בענייניו הרפואיים של אדם קיימת כבר בסעיף 16 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק זכויות החולה), בו ישנה הסמכה כללית לתת יפוי כח בענינים רפואיים. ההסדר עצמו קבוע היום בחוזר המנהל הכללי מיום כ"ט באדר ב' תשס"ג (2.4.03) ולא בחקיקה.
לאור זאת, מוצע להסדיר את העניינים הרפואיים בתוך חוק זה, כהשלמה להסדרה שבחוק זכויות החולה באופן שבו מתן ייפוי כח לפי חוק זכויות החולה ייעשה בדרך של ייפוי כח מתמשך לפי חוק זה בין בנפרד ובין בתוך ייפוי כח לעניינים אישיים, ויחולו עליו ועל דרך עריכתו הוראות חוק זה כתנאי לתוקפו לפי חוק זכויות החולה. לשם כך מוצע בסעיף 15 להצעת החוק לתקן גם את סעיף 14 לחוק זכויות החולה.
כאמור בסעיף 32ט(א), טופס ייפוי כח המתייחס לעניינים רפואיים ייקבע בהסכמת שר הבריאות.
[1] ר' בענין זה סעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות
[2] ר' ה"ח מס' 595 התשע"א, עמ' 700. ודברי ההסבר לה.
[3] ר' פרופ' אנגלרד, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962, (פירוש לחוקי החוזים) (מכון למחקרי חקיקה ע"ש הרי סאקר, ג. טדסקי עורך), תשנ"ה – 1995, בעמ' 157 (בהערה), הסבור כי את המילים "גריעת כשרותו" יש לפרש כהגבלת כשרות דווקא בהכרזה פורמלית על אדם כפסול דין ופרופ' ג. פרוקצ'יה, דיני שליחות בישראל, עמ' 345 הסבור שהפיכת השולח "לפסול רצון" (להבדיל "מפסול דין"), מחייבת את סיום השליחות.
[4] ר' ת"א (ירושלים) 19904/92 - ויולט עטאללה ו נ' ווקף עודה תק-של 95(3), 351 ,עמ' 354 וכן ת"א (תל-אביב-יפו) 57894/97 - האפוטרופוס הכללי נ' זלצר מאיר . תק-של 2003(3), 2269.
תזכיר חוק ייפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות והוראות שונות התשע"ב–2012דרג את הכתבה |
 |
| ללא מדרגים |
.png?BannerID=49 "יוטיוב"){kind=small}
