החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטה לא לעכב הליכי כינוס בתיק קמא (רמ"ש 41590-07-20)
1. עסקינן
בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב׳ השופט טל פפרני),
בתיק תמ״ש 62971-09-14 מיום 17.6.20 אשר במסגרתה דחה בית המשפט קמא בקשת המבקשת
לעכב ו/או להתלות את הליכי כינוס הנכסים בתיק קמא (להלן: "ההחלטה קמא").
2. המבקשת היא בתם של המנוחים ... ז״ל, לבית
משפחת ..., והמשיבים 1-7 הם עזבונות קרובי משפחתה. משיבים 8-9 הם כונסי הנכסים של
משיבים 4 ו- 7, בהתאמה.
3. בין הצדדים סכסוך ממושך באשר להיקף
זכויותיהם בעיזבון המנוחים ... ו ... ז״ל, סבה וסבתה של המבקשת. סכסוך זה מקיף
הליכים רבים כאשר עיקר הסכסוך הוא שאלת פירעון שטרות חוב שנלקחו לצורך רכישת נחלה
ב... מחברת פיק״א ע״י הורי המבקשת בשנת 1956, ותוקפם והיקפם של כתבי ויתור עליהם
חתמו חלק מהיורשים.
4. במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים ניתנו
פס״ד ע״י כב׳ השופטת גליק (תמ״ש 6030/01 ; תמ״ש 6031/01), במסגרתם נקבע, בין היתר,
כי אם המבקשת לא הוכיחה כנדרש את גרסתה, ומשכך אינה זכאית להיות דיירת מוגנת בבית
המגורים.
5. ערעור שהגישה אם המבקשת על פסה״ד הנ״ל
(עמ״ש 51844-11-10) נדחה. התיק הוחזר לביהמ״ש לענייני משפחה שיורה על פירוק שיתוף
בהתאם לקביעות ערכאת הערעור.
6. המבקשת נקטה הליך (תמ״ש 28183-07-19) ועתרה בין היתר למתן סעדים הצהרתיים
הקובעים כי פסה״ד בהליכים לעיל הושגו במרמה ובטלים, כי השופטת גליק פעלה להטיית
דין בעניינה של אם המבקשת וכי משרד עו״ד פלוני, שייצג את חברת פיק״א, התרשל ו/או
פעל משיקולים זרים שעה שנמנע מסילוק המשכנתא בשנת 1956.
7. אליבא המבקשת, במהלך מימוש נכסי העיזבון
ע״י כונסי הנכסים התגלו ראיות מהותיות חדשות שלא ניתן היה לדעת על קיומם המשליכות
על כלל ההכרעות בענייני עובדה ומשפט, לרבות פירעון משכנתא, העברת מקרקעין לידי אבי
המבקשת בשנות ה- 50, ראיות למחדל ורשלנות פיק״א ועוד.
כתב התביעה כלל טענות המבקשת כנגד כבי השופטת גליק
בטענה כי פעלה על מנת למנוע בירור מקיף ואמיתי של נסיבות המקרה.
8. כבי השופט פפרני קבע בהחלטתו מיום
4.12.19 כי כבי השופטת גליק אינה צד להליך ולביהמ״ש אין סמכות לדון בטענות המבקשת
כנגדה, שעניינן, פעולות שפיטה פגומות העולות (כך נטען ע״י המבקשת) עד כדי מרמה ו/או שיקולים זרים. ועל כן,
הורה על מחיקת הטענות מכתב התביעה.
אשר למשרד עו״ד פלוני, קבע כבי השופט פפרני באותה
החלטה, כי מהות הסכסוך הוא מתן סעדים הצהרתיים בנוגע לזכויות הבעלות בנכסי עיזבון
המנוחים. באי כוחה של פיק״א אינם צד נדרש לסכסוך, ולכל היותר ניתן להפנות אליהם
צווים לגילוי מסמכים תוך מתן זכות טיעון. על כן, הבקשה לצירוף משרד עו״ד פלוני
נדחתה.
כבי השופט קמא הורה למבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך
15 יום, אחרת תימחק התביעה.
9. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת כתב
תביעה מתוקן ב- 15 יום נוספים עד ליום 2.1.20.
10. ביום 3.1.20 הגישה המבקשת ערעור על החלטת
ביהמ״ש קמא מיום 4.12.19 (בהליך
עמ״ש 6023-01-20), והודיעה על כך לביהמ״ש קמא ביום 5.1.20.
בו ביום קבע כבי השופט פפרני כי דין הבקשה להארכת
מועד להידחות והורה על מחיקת התביעה.
11. לאור
האמור, הוגש ערעור נוסף (עמ״ש
39378-02-20) על החלטות כבי השופט פפרני מיום 4.12.19 ו-5.1.20. הדיון בערעורים
אוחד והוא נשמע ביום 8.6.20 בבית משפט זה.
12. ביום 3.7.20 ניתן פסק דין בערעורים הנ״ל
והם נדחו, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים.
13. ביני לביני, ביום 17.6.20 הגישה המבקשת
בקשה בתיק קמא, שכותרתה "בקשה לעיכוב/ התליית ההליכים בתיק״. נימוקיה לבקשה
היו, כי בחודש יולי 2019 הגישה תביעה לניהול "משפט חוזר" בהליך אזרחי (כך לשון הבקשה) וכן הוגשה בקשה לעיכוב הליכים
בתיק קמא אולם בית המשפט קמא לא נעתר לה.
14. בו ביום
ניתנה החלטת בית המשפט קמא על גבי הבקשה, כהאי לישנא:
"אמנם כותרת הבקשה הנה "עיכוב/ התליית
הליכים" ואולם, לא מצאתי כי בית המשפט התבקש ליתן סעד מפורש וספציפי.
זאת ועוד, נוכח העובדה כי המבקשת פנתה והגישה ערעורים
לבית המשפט המחוזי, בין היתר בנושאים העולים מן הבקשה הנוכחית, דומני כי נכון
וראוי שגם בקשה זו תשמע באותה מסגרת.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
15. להלן תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור:
א. ב"כ של המבקשת מונה ככונס נכסים
בתיק קמא בחודש מרץ 2018. בגדר פעולותיו ככונס נכסים הגיע אליו מידע ראייתי חדש,
כנטען, המאפשר לכאורה את ביטול פסקי הדין שהובילו לניהול ההליך של פירוק השיתוף.
ב. בחודש יולי 2019 הוגשה תביעה לניהול
"משפט חוזר" בהליך אזרחי. הוגשו בקשות לעיכוב הליכים בתיק קמא אולם בית
משפט קמא לא ראה לנכון לעכב ההליכים.
ג. עוד טרם הדיון המאוחד בערעורים בבית
המשפט המחוזי, הכינה המבקשת תלונה לגורמי האכיפה בכל הנוגע להתנהלות פסולה לכאורה
מצד גורמי השיפוט בענין המבקשת ובני משפחתה (להלן: "התלונה").
עניינים רבים הכלולים בתלונה הועלו ע״י המבקשת בפני בית המשפט קמא אולם השופט קמא
"ראה לנכון להשמיט את תוכן ומהות הבקשות".
ד. פעולות כונסי הנכסים בתיק קמא (משיבים
8-9) לכאורה מנוגדות לדין, וכפי שנכתב בתלונה כל פעולת מימוש נוספת מצד כונסי
הנכסים בתיק מהווה לכאורה שיבוש הליכי חקירה ומשפט, כנטען בבקשת רשות הערעור.
ה. ב״כ המבקשת הבהיר לבית המשפט קמא כי אינו
יכול להמשיך לשמש ככונס לאור גילוי הראיות החדשות כמפורט לעיל וחומרת המעשים
כנטען.
ו. נפלו פגמים בהחלטת השופט קמא עת קבע כי
המבקשת לא ביקשה מבית המשפט קמא סעד מפורש וספציפי בבקשה, עת בשורה השנייה של
הבקשה נכתב מפורשות כי מתבקש "להורות על עיכוב/ התליית הליכי כינוס הנכסים
בתיק לאלתר".
כמו כן השופט קמא לא נימק את החלטתו נשוא בקשת רשות
הערעור דנן.
ז. בסיפא
של ההחלטה קמא, הפנה בית המשפט את המבקשת לערכאת הערעור לקבלת הסעד המבוקש לנוכח
הגשת הערעורים. אולם הערעורים הוגשו בחודש ינואר 2020 והתלונה הוגשה בחודש יוני
2020. מדובר בעניין חדש לחלוטין שלא עמד בפני ערכאת הערעור מלכתחילה, והעלאתו
בדיון דאז היה מהווה הרחבת חזית אסורה. למותב קמא הייתה סמכות ייחודית לדון בבקשה.
16. לאחר עיון בבקשת רשות
הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך
בתשובה, מכח סמכותי על-פי סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ״ד-1984.
להלן אנמק החלטתי.
17. ההחלטה קמא היא בגדר החלטת ביניים, הנוגעת
לסדרי דין ולניהול הדיון בתיק קמא. עניין זה מסור ברגיל לשיקול דעתה הרחב של
הערכאה המבררת. ערכאת הערעור לא נוהגת ברגיל להתערב בהחלטות כגון דא, למעט במקרים
חריגים, ולא מצאתי לסטות מדרך זו בענייננו.
ראו בעניין זה:
רע"א 3031/20 שופרסל בע״מ נ׳ אמן סנפיר בע״מ (פסקה 9 להחלטה), ניתנה
ביום 28.6.20;
רע״א
4349/18 SES S.A נ׳ שמואל (שמוליק) קורן (פסקה 8 להחלטה והפסיקה המובאת שם), ניתנה ביום
21.8.2018 ;
רע״א 6354/15 עיריית תל
אביב- יפו נ׳ יצחק בריל ואח׳ (פסקה 11 להחלטה), ניתנה ביום 11.1.2016.
18. לא שוכנעתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם
מקרים חריגים המחייבים התערבות ערכאת הערעור - ההחלטה קמא לא חורגת ממתחם הסבירות
ולא מעוררת חשש לעיוות דין; זכויותיה של המבקשת בהליך קמא לא נפגעו כתוצאה מההחלטה
קמא, והיא אף לא טענה זאת במסגרת נימוקיה בבקשת רשות הערעור שלפניי.
19. בשולי הדברים ומעבר לצורך גם אציין ,כי
מעיון בתיק קמא ובבקשת רשות הערעור נראה, על פניו, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור
בן כיומיים. ובמה דברים אמורים?
תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984 קובעת
כי בקשת רשות ערעור תוגש בתוך שלושים (30) ימים מיום שניתנה ההחלטה.
ההחלטה קמא ניתנה ביום 17.6.20 ונצפתה על ידי ב״כ
המבקשת באותו יום בשעה 18:40, זאת לפי נתוני מערכת "נט המשפט" (לעניין
צפייה בהחלטה במערכת הנט כמוה כידיעה על ההחלטה, ראו רע״א 1153/20 פלונית נ׳
מכבי שירותי בריאות, ניתנה ביום 30.4.2020).
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה ביום 19.7.20 אחר הצהריים, היינו
לאחר כשלושים ושניים (32) ימים, מבלי לבקש אורכה להגשתה.
20. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.
21. משלא
התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זו
לצדדים.
אני מתיר את פרסום ההחלטה, ללא שמות הצדדים ופרטים
מזהים.
ניתנה היום, כ״ח תמוז תש״פ, 20 יולי 2020, בהעדר
הצדדים.