צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
דיני משפחה דיני משפחה וגירושין דיני משפחה
תוכן מרכזי בעמוד דיני משפחה וגירושין תוכן מרכזי בעמוד

פס"ד בעניין רכוש מזונות וזמני שהייה (תלה"מ 23842-05-18)

 בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון


תלה״מ 23842-05-18
תלה״מ 24633-04-18
תלה״מ 24659-04-18
תלה״מ 24605-04-18

בפני כבוד השופטת מירית פולוס

 

בפני 4 תביעות - רכוש, מזונות, משמורת קטינים ואישור העתקת מקום מגורים.

רקע כללי:

1.    התובעת והנתבע נישאו ביום ***** ונפרדו בחודש *** 2018. לצדדים נולדו שני ילדים: **** יליד 2012, **** יליד 2015.

2.    להלן תידון כל תביעה בנפרד.

תביעה רכושית:

3.    התובעת עתרה בתביעה רכושית נגד הנתבע למספר סעדים: לקבוע כי התובעת זכאית למחצית מבית הצדדים הרשום על שם הנתבע בלבד ב ****; ליתן צו פירוק שיתוף לנכס ב****; ליתן פס״ד הקובע כי התובעת זכאית למחצית הסכומים הנמצאים בכספת בעסק בו


 

עובד הנתבע השייך לאביו; לקבוע שהתובעת זכאית למחצית שווי המוניטין של העסק; לאזן זכויות סוציאליות; לערוך איזון משאבים.

4.    למעשה, במהלך ניהול ההליך, התובעת התמקדה בטענתה לזכויות בבית, ולא עתרה אף במהלך הסיכומים, לסעדים בעניין העסק בו עובד הנתבע או לאיזון זכויות נוספות, ככל וישנן, מלבד הזכויות בבית. ב״כ התובעת אישר במהלך הסיכומים כי הוא אינו מבקש לקבל סעדים לגבי העסק (פר׳ מיום 4.6.20, עמי 58 שורה 21). ב״כ הנתבע אף הוא לא עתר לכל סעד נוסף בעניין איזון המשאבים במועד סיכומיו.

5.    עולה אם כן, שהמחלוקת היחידה להכרעה נוגעת לזכויות בבית ב****. התובעת טוענת כי היא זכאית למחצית הזכויות בנכס, הרשום בשלמות על שם הנתבע. הנתבע טוען כי מדובר במגרש שנרכש על ידו לפני הנישואין וחרף העובדה שהצדדים בנו על מגרש זה בית מגורים, היה ברור לתובעת כי אין לו כל כוונה לשתפה בזכויות. לשיטת הנתבע, מדובר בנכס השייך לו בלבד.

6.    להלן תידון המחלוקת בין הצדדים בעניין נכס המקרקעין.

רקע כללי:

7.    בשנת ***, כארבע שנים טרם נישואי הצדדים, נרכשו זכויות במגרש ב**** על ידי הנתבע. עלות המגרש שולמה על ידי הנתבע בשלמות, ללא נטילת משכנתא. בעת הרכישה המגרש היה ריק, ללא כל מבנה עליו. עלות המגרש במועד הרכישה - כ - 400,000 ₪ (ראה פירוט תשלומים בסעיפים 34-35 לתצהיר הנתבע).

8.    לאחר הנישואין, ביקשו בני הזוג לבנות את בית מגוריהם על המגרש הרשום על שם הנתבע. לשם כך, נטלו משכנתא בסך של 1.2 מיליון ₪, כאשר שני הצדדים וכן אביו של הנתבע נרשמו בבנק הממשכן כלווים. כספי המשכנתא הופקדו לחשבון המשותף של בני הזוג.

9.    במהלך החיים המשותפים, שילמו הצדדים את החזר המשכנתא מהכנסות משותפות וכן מכספים שקיבלו מהשכרת יחידת דיור שבנו בנכס. במועד הקרע נותרה יתרת חוב במשכנתא בסך של כ - מיליון ₪, לפיכך נפדו מחוב המשכנתא במהלך החיים המשותפים כ

- 200,000 ₪ )ראה פירוט נתונים לתיק הלוואה, צורף כנספח 19 לתצהיר ע״ר של הנתבע. עולה מהפירוט שצורף כי הצדדים שילמו כ - 300,000 ₪ תשלומים לחשבון המשכנתא ועד סוף שנת 2018 ירדה יתרת ההלוואה לסך של 1,013,018 ₪).

10.  מוסכם על הצדדים כי בנוסף לנטילת הלוואת משכנתא בסך של 1.2 מיליון ₪, שילמו בעבור בניית הבית סך נוסף של 300,000 ₪, וסה״כ עלות בניית הבית - כ- 1.5 מיליון ש״ח.

11.  לטענת התובעת, תשלום עלויות הבניה בסך של 300,000 ₪ בוצע מכספים משותפים - כספי מתנות החתונה, מתנות אירועי ברית לילדי הצדדים וחסכונות )תצהיר ע״ר סעיף 15). הנתבע לעומת התובעת, טען כי הכספים הנוספים מעבר למשכנתא הועברו אליו על ידי אביו.

12.  הנתבע לא הוכיח לבית המשפט, כי הכספים ששימשו עבור בניית הבית, מעבר לתשלומי המשכנתא, הועברו אליו על ידי אביו, כטענתו. ראשית - לא צורף תצהיר של האב. כמו כן, לא צורפו אסמכתאות להעברות כספיות מהאב לבן לצורך בנייה. הנתבע עצמו טען כי הכספים נמסרו לידיו במזומן, כך שמטבע הדברים, אין כל אסמכתא להעברות הנטענות )פר׳ מיום 3.6.20, עמי 39 שורה 5, עמי 40 שורות 2-6).

13.  בנוסף, הנתבע לא היה עקבי בגרסתו כי כל הכספים לצורך הבניה הועברו אליו על ידי אביו במזומן. בשלב מסויים טען כי מדובר בכספים ששולמו מהחשבון המשותף, אך הופקדו שם על ידו ממקורות אישיים שהיו לו עוד לפני החתונה )פר׳ עמי 41 שורה 27-28). טענה זו סותרת הטענה כי הכסף נמסר במזומן ולא הופקד בחשבון )פר׳ עמי 40 שורות 2-6). יתרה מכך - מרגע שצורפה האשה לחשבון ונרשמה כבעלים משותף, אין עוד מקום לבחון מקור הכספים בחשבון ודי בכך שמדובר בתשלומים ששולמו מתוך חשבון משותף.

14.  מששולמו הכספים במהלך החיים המשותפים, לפחות חלקם שולמו        החשבון

המשותף, לטעמי על הטוען כי הכספים היו שלו בלבד מוטל הנטל להוכיח טענה זו. הנתבע לא הצליח להוכיח טענה זו ולפיכך אני קובעת כי התשלומים עבור בניית הבית, ששולמו מעבר לכספי המשכנתא, היו מכספים משותפים.

15.  הצדדים בנו לפיכך את הבית בעלות של כ - 1.5 מיליון ₪, 1.2 מיליון ₪ מכספי משכנתא, מתוכה סילקו במהלך החיים המשותפים כ 200,000 ₪, בנוסף השקיעו בבית כ 300,000 ₪ ונקבע מעלה, כי מדובר בכספים משותפים.

16.  לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי שניהם פעלו במרץ לצורך בניית הבית ושיתפו בעניין זה פעולה. ברור היה במהלך ניהול ההליך, שהתובעת היתה מעורבת למעשה בכל פרטי בניית הבית. הנתבע אישר כי התובעת "היתה שם ועזרה לי״ (פר׳ עמ׳ 35 שורה 26). וראה גם בתצהיר הנתבע, סעיף 42 פסקה שניה וסעיף 46.

17.  התובעת צרפה לתצהיר עדותה הראשית חשבוניות רבות והצעות מחיר, שיצאו על שמה בלבד או על שמה יחד עם הנתבע. דבר זה מעיד על מעורבותה בהליך הבניה, כאשר צדדי ג׳, נותני שירותים, קבלנים וספקים, פועלים מולה, מכירים אותה ורושמים את שמה בחשבוניות וכיוצ״ב מסמכים הקשורים לבניה. עוד צרפה תוכניות בניה עליהן הערותיה ומסמך שכותרתו ״רשימת רג׳קטים - כהכנה לטופס 4״ שהציא הקבלן הנושא את שמה בלבד, עליו הערותיה בכתב יד (הכל צורף כנספח 4 לתצהיר ע״ר של התובעת).

18.  את טענות הנתבע כנגד האסמכתאות שצורפו להוכחת מעורבות התובעת: "הכל זייפתם" לא מצאתי לקבל. מדובר בטענה ללא כל תימוכין והיא סותרת טענות הנתבע עצמו כי התובעת עזרה בהליך הבניה, כמפורט מעלה.

19.  עוד יצויין כי לא היתה מחלוקת שבית המגורים נבנה מתוך כוונה למגורי המשפחה בבית זה, ראה חקירת הנתבע, פר׳ עמוד 36, שורות 17-19: "להעמיד את הבית שלי למגורי המשפחה לי ולילדים שלי...התובעת זה גם משפחה."

20.  יודגש כי בית המגורים נבנה מהמסד עד הטפחות על ידי הצדדים, באשר במועד נישואיהם, כל שהיה הוא מגרש ריק שנרכש על ידי הנתבע ונרשם על שמו.

21.  בחודש דצמבר 2013 לטענת התובעת (פר׳ עמי 27 ש׳ 11) ו״במהלך שנת 2014״ לטענת הנתבע (סעיף 63 לתצהיר), עברו הצדדים להתגורר בבית שנבנה וגרו בו יחד עד מועד הקרע ביניהם, עם הגשת התביעות. בנוסף, על פי הסכמות ביניהם, הסדרי השהות עם קטינים התקיימו בבית המגורים עד לאחרונה בשיטה של ״נסטינג״, דהיינו - ההורים חלקו השימוש בבית, כל אחד בזמני השהות שלו עם הקטינים.

22.  באשר לשווי הנכס היום - הוזמנה חוו״ד מומחה מטעם בית המשפט, על פי חווה״ד מיום 4.12.18 (תיקון לחוו״ד ראשונה), נתוני השווי כדלקמן: סה״כ שווי הנכס נכון למועד עריכת חווה״ד - 3,995,000 ₪. שווי המגרש כריק ופנוי: 2,310,000. שווי המגרש ליום הנישואין: 1,210,000 ₪. סה״כ שווי הבית שנבנה על ידי הצדדים )ללא המגרש) למועד עריכת חווה״ד - 1,685,000 ₪.

23.  כאמור מעלה, יתרת משכנתא שנלקחה לצרכי הבניה - כ - מיליון ₪.

24.  מכל האמור לעיל עולה - בפנינו נכס מקרקעין, מגרש ועליו בית מגורים. המגרש נרכש טרם הנישואין על ידי הבעל בעלות של 400,000 ש״ח, בית המגורים נבנה במהלך החיים המשותפים, תוך נטילת משכנתא על ידי הצדדים יחד, תשלומה מכספים משותפים, ובנוסף השקעה כספית בסך של 300,000 ₪ שנקבע שבוצעה מכספים משותפים לצדדים, בהעדר הוכחה לטענת הנתבע כי מדובר בכספי מתנה מאביו. עוד עולה כי שני הצדדים השקיעו משאבי זמן ומאמץ לבניית הבית.

25.  נכון להיום, שווי הנכס כולו כ - 4 מיליון ₪, פי 10 ממחיר רכישת המגרש על ידי הנתבע בשנת 2007. סה״כ השבחה של הנכס (מגרש ומבנה) בתקופת הנישואין - כ - 1,785,000 ₪ (שווי הנכס כיום, בקיזוז שווי המגרש במועד הנישואין ובקיזוז יתרת המשכנתא במועד הפירוד).

26.  לפני סיום סקירת העובדות יצויין עוד - ביום 27.3.18 נחתם על ידי הצדדים הסכם ממון (צורף כנספח 5 לתצהיר ע״ר של הנתבע). ההסכם הוגש לאישור אך לא אושר בסופו של יום, נוכח חזרת הנתבע מההסכמות, כפי שיפורט בהמשך.

27.  על פי הסכם הממון עולה כי לאחר שהגישה האשה הליך י״ס ביום 18.**, הצדדים החליטו לשקם את הקשר הזוגי ביניהם. סוכם כי הם יסדירו בהסכם את מכלול העניינים הכרוכים בשלום הבית, "ע״מ שיהיו בתוקף מעתה ע״פ כל דין" ("והואיל" חמישי בכותרת ההסכם). תחת הכותרת "בית המגורים" בהסכם נקבע:

"11. על שמו של הבעל רשום בית מגורים...בגין בית זה משולמת משכנתא מטעם בנק לאומי הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים.

12. מוסכם על הצדדים, כי במידה ומי מהצדדים יתן הודעה למשנהו על פקיעת הקשר עד ולא יאוחר מ-5 שנים ממועד אישור הסכם זה על ידי ביהמ״ש, אזי תקבל האשה 30% משווי הבית, אולם לא פחות מהסך של 770,000 ₪ (שבע מאות שבעים אלף ₪) ואילו הבעל יקבל 70% משווי הבית.

דוגמה להמחשה - במידה ושווי הבית יעמוד על הסך של 3,000,000 ₪ ויתרת המשכנתא תעמוד על הסך של 1 מיליון ₪, אזי הבעל צריך לקבל את הסך של 1,400,000 ₪ והאשה צריכה לקבל את הסך של 600,000 ₪. מאחר ועל פי הסכם זה האישה לא תקבל פחות מהסך של 770 אלף ₪, יצטרך הבעל להשלים לאשה את הסכום הנותר עד לסך של 770 אלף ₪. חתימת האשה על הסכם זה מהווה הסכמה מטעמה כי הבית לא ימכר לצד ג׳ אלא לבעל בלבד."

28.  האחוז משווי הבית שהאשה זכאית לקבל, עלה על פי קביעת הצדדים בהסכם, ככל שהתארך משך הנישואין. ממועד החתימה ועד חלוף 5 שנים, הוסכם שהאשה תקבל 30% משווי הבית ולא פחות מ 770,000 ₪ (סעיף 12 להסכם). לאחר חלוף 5 שנים תקבל 40% משווי הבית (סעיף 17 להסכם) ולאחר חלוף 10 שנים תקבל 50% משווי הבית (סעיף 18 להסכם). בכל מקרה, הוסכם על תשלום כספי שיחושב כאחוז משווי הבית ולא על מתן זכות קניין בבית.

29.  הסכם הממון הוגש על ידי הצדדים לאישור בבית המשפט במסגרת תיק י״ס 42002-12-17. ביום 16.4.18 ביקשה באת כוחו דאז של הבעל לדחות הדיון הקבוע לאישור ההסכם, על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסכמות נוספות. ביום 22.5.18, לאחר החלפת ייצוג, הודיע ב״כ הנוכחי של הבעל כי אין בין הצדדים הסכמות וביקש לבטל מועד שנקבע לאישור ההסכם.

30.  נוכח האמור - הסכם הממון נחתם על ידי הצדדים, אך לא אושר בסופו של יום בבית המשפט.

31.  יש לציין כי איש מהצדדים לא טען כי יש לקיים את הסכם הממון. האשה כאמור טענה שהיא זכאית ל 50% מזכות הקניין בנכס והבעל טען כי הנכס שייך לו בשלמות והאשה אינה זכאית למאום.

דיון משפטי:

32.  סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג - 1973, קובע:

"הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין:

(א) עם התרת הנישואין...זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט -

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;...

33.  כאמור, אין כל מחלוקת כי המגרש עליו נבנה בית המגורים נרכש על ידי הבעל ושולם בשלמות טרם הנישואין.

34. חרף הוראות סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון, הפסיקה קבעה כי ניתן לקבוע שיתוף אף ב״נכסים חיצוניים", נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין, אם תוכח "כוונת שיתוף ספציפית בנכס חיצוני״, ראה בבע״מ 1398/11 אלמונית נגד אלמוני, פורסם בנבו, סעיף 21 לפסק הדין.

35.  הצורך להוכיח "כוונה לשיתוף", עומד על פי הפסיקה במוקד הדיון, כאשר עסקינן בשיתוף בנכס חיצוני שנרכש על ידי אחד הצדדים טרם הנישואין. ראה בבע״מ 1398/11 הנ״ל בסעיף 18 לפסק הדין:

""רוח העידן" הנה להכיר בשיתוף בנכסים, אף נכסים שהובאו לנישואין על ידי צד אחד, כאשר מדובר בני זוג החיים תחת קורת גג אחת במשך שנים רבות מבלי שקיים סכסוך גלוי ביניהם או התבטאות מפורשת של מי מהם ביחס לכוונותיו של צד אחד לשמור לעצמו את הרכוש שהביא עימו לנישואין...״ (ההדגשה של הח״מ - מ.פ).

36.  כן ראה במאמרו של פרופי ליפשיץ, שפורסם בעיוני משפט מג, תשע״ט:

"מחד אני סבור, בדומה לעמדתו של השופט שטיין ובשונה מן העמדות המוצגות מפעם לפעם בדעות מלומדים ואפילו בפסיקה הדיונית, כי לנוכח הכרעת המחוקק בחוק יחסי ממון להגדיר נכסים מלפני הנישואים, ירושות ומתנות כנכסים שאינם בני איזון, החלת השיתוף הספציפי על נכסים אלו מחייבת רגישות מוגברת לכוונת הצדדים. בעיני זו גם המדיניות האזרחית הראויה. כמו כן, אצדיק את עמדת השופט שטיין המכירה בזכות הוטו של הבעלים הרשום על התגבשות השיתוף בנכסים אלה. מאידך, אין מדובר בעיני

בחשיבה הסכמית- מסחרית אלא בחשיבה "קישורית", הרגישה למערכת היחסים המורכבת שנוצרת בין בני הזוג במהלך חיי הנישואים...״ )ההדגשה של הח״מ - מ.פ).

37. עולה אם כן שעל מנת להוכיח שיתוף בבית המגורים ובמגרש, על התובעת להוכיח "כוונת שיתוף" בנכס. זאת, מאחר והנכס רשום בשלמות על שם הנתבע, באשר המגרש עליו נבנה בית המגורים נרכש על ידו עוד טרם נישאו הצדדים.

כוונת הצדדים כפי שהוכחה בפני בית המשפט:

38. ראשית יאמר - אין מדובר בתיק בו על בית המשפט להסיק את כוונת הצדדים מנסיבות שונות המתגבשות לכדי תמונה אחת שלמה. בנסיבות המקרה שבפני, הוכח באופן ברור, כי הנתבע חזר ואמר מספר פעמים לתובעת, שאין לו רצון לשתפה בבעלות בנכס המקרקעין, והכל כפי שיסקר להלן. מכאן תבוא בהמשך מסקנתי כי לתובעת אין זכויות קניין בנכס.

39. בכתב התביעה טענה התובעת כי "דובר כל הזמן כי מדובר בבית משותף של הצדדים" )סעיף 15 לכתב התביעה). עוד טענה כי "היתה כוונת שיתוף ספציפית של הצדדים שהבית כולו יהיה משותף לשני הצדדים, לרבות המגרש.״ )סעיף 16 לכתב התביעה).

40. בניגוד לאמירות התובעת בדבר כוונת השיתוף במגרש ובבית, הנתבע צירף לתצהירו אסמכתאות - העתקי הודעות מסרונים ותמלילי שיחות, מהם עולה כי סוגיית הבעלות בבית עמדה במרכז המחלוקות בין הצדדים במשך תקופת נישואיהם. ראה למשל הודעה מיום 1.10.15, שצורפה כנספח 4 לתצהיר הנתבע:

"...אני לא הילדה הקטנה שלך שתגיד לי תראי איך את מתנהגת ככה את רוצה שארשום אותך! אז אני מודיעה לך שאל תרשום אותי לכלום ואתה לא עושה לי טובות...

ובמקום שתבוא ותגיד אנחנו זוג, משפחה, ילדים, אהבה, ביחד והכל שלנו ביחד אז אתה עושה ההפך!! !!!...לבני זוג יש בית משותף ביחד על שם שניהם במיוחד ששניהם לוקחים משכנתא ולא רק אדם אחד. והזכרת "הסכם ממון" אפשר לחשוב כמה רכוש יש לך שאתה רוצה הסכם וכאילו אתה נמצא בנישואין שניים..."

41. עוד ראה תמליל שיחה שצורף כנספח 3 לתצהיר ע״ר של הנתבע )נסרק בשלמות לתיק ביום 4.6.20):

"*** (אישה): כמה זמן אמרתי את זה.

*** (בעל): שמה?

*** (אישה): שתרשום אותי גם.

*** (בעל): ומה אמרתי לך?

*** (אישה): אני לא רוצה.

*** (בעל): נכון."

42.   עוד ראה בחקירת התובעת, עמי 14 לפר׳ שורות 15-16 :

"...הרי סוכם ודובר בינינו שהבית יירשם על שמי לאחר הבניה ולאחר שנסדיר את טופס 4 וכל פעם שלא נתתי לו סקס שביקש ממני אז הוא אמר אני לא ארשום אותך".

וראה גם בעמי 15 שורות 1-4 :

"...סיכמנו בינינו לפני שהתחלנו לבנות שאחרי שנסיים את בניית הבית תהליך הבניה וטופס 4 נעבור לעשות את התהליך של הרישום על שמי. וברגעים של מריבות היו גם רגעים יפים והודעות יפות בזמנים טובים. ברגעים שהיה מריבות אז הוא פתאום העלה את זה ונפנף בזה."

ובשורות 14-17 :

"בשעת כעס משבר הוא נפנף תראי איזו אישה את, את לא נותנת לי סקס, אני לא רושם אותך על הבית...זה רק מוכיח שזה דובר וסוכם."

43.  ברור אם כן שסוגיית רישום הבעלות בנכס המקרקעין, שנותרה כל העת על שם הבעל, חרף בניית בית הצדדים על המגרש הריק ונטילת משכנתא משותפת, היתה במרכז הדיון בין בני הזוג כאשר הבעל, לכל הפחות בעת שעלו מחלוקות, נהג להזכיר ולציין כי נכס המקרקעין שייך לו בלבד. ברור לחלוטין, כי גם אם נכונה טענת האשה כי בחלק מהזמן הבטיח לה הבעל כי הנכס ירשם על שם שניהם, הרי שמדובר במצגים לא קבועים, כאשר בעת מריבות נהג ל״נפנף בזה״ שהנכס שלו, כדברי האשה בעמי 15 לפר׳.

44.  אין מדובר במצג דברים עקבי ויציב בדבר כוונה לבעלות משותפת בבית. ההיפך, מדובר בסוגיה רגישה אצל בני הזוג, כאשר בעתות של מריבות נוהג הבעל לציין, באופן ברור, כי אין בכוונתו לשתף את האשה בזכויות הבעלות בנכס המקרקעין.

45.  מכל האמור ברור לחלוטין שאין כל אפשרות שבית המשפט יסיק "כוונת שיתוף" במגרש שנרכש על ידי הבעל טרם הנישואין ונרשם על שמו בלבד. אין גם אפשרות שבית המשפט יסיק כוונה להענקת זכות קניין בנכס, כאשר הוכח שהבעל ציין שאינו מוכן "לרשום" את האשה והמסקנה המתבקשת - בשים לב שעסקה במקרקעין נגמרת ברישום - היא שהבעל אינו מוכן להעניק זכויות קניין לאשה בנכס.

46.  שונה הדבר לטעמי בכל הנוגע לאפשרות שהאשה תקבל פיצוי כספי, להבדיל מזכות קניין, בגין השקעה כספית בבניית בית המגורים, השקעת משאבי מאמץ וזמן והשבחת ערכו של הנכס במהלך תקופת הנישואין, בין היתר כתוצאה ממאמצים של שני בני הזוג.

47.  כאמור, על פי חוו״ד השמאי, שווי הנכס כולו עלה במהלך תקופת הנישואין בסך של כ - 1,785,000 ₪ שהם שווי הנכס כיום )3,995,000 ש״ח), בקיזוז שווי המגרש של הבעל במועד הנישואין )1,210,000 ₪) ובקיזוז יתרת משכנתא )כמיליון ₪).

48.  יתכן וחלק מעליית הערך יש לייחס לעליה כללית בשוק הנדל״ן. יחד עם זאת, לא ניתן לחלוק על העובדה ששווי הנכס כולו עלה גם בשל בנייה על המגרש הריק שהביא הבעל אתו לנישואין, בנייה אותה ביצעו שני הצדדים יחד, באמצעות אנשי מקצוע מתאימים, תוך ששניהם משקיעים זמן, מאמץ וכספים, לצורך בנייתו של בית מהמסד ועד הטפחות.

49.  הצדדים אף השביחו את ערך המגרש עת שילמו סך של 169,203 ₪ לצורך היוון ותוספת בניה במגרש, כאשר הגדילו את זכויות הבניה מ 160 מ"ר בתוספת של 62.5 מ"ר - ראה אישורים שצורפו כנספחים 11 ו 12 לתצהיר הנתבע. ב״כ הנתבע אישר בסיכומיו כי הכספים ששולמו לצורך היוון ותוספת בניה היו משותפים )פרי מיום 4.6.20, עמי 63 שורה 32).

50.  מעבר לאמור, הצדדים תכננו את הנכס באופן שהוא יכלול יחידת דיור הניתנת להשכרה )ומושכרת בפועל), ומדובר לפיכך בנכס המשמש למגורים ובנוסף מניב הכנסה חודשית קבועה.

51.  מסקנתי כפי שפורטה מעלה, כי לא היתה לבעל כוונה לשתף האשה בזכויות הקניין במגרש, אינה שוללת לטעמי מהאשה הזכות לקבל פיצוי כספי. הפיצוי הכספי נדרש לגלם הן את השקעתה הכספית של האישה בפועל בבניה, הן את עליית ערכה של ההשקעה הכספית והן את העובדה שפעולות האשה, יחד עם הבעל, הובילו בסופו של יום להשבחת ערכו של נכס המקרקעין, אשר הקניין בו נותר בשלמות בידיו של הבעל. בפועל משמש הנכס למגורי הבעל ובנוסף מניב לידי הבעל פירות מהשכרת יחידת הדיור.

52.  אין כל חולק, כי כל עוד היו הצדדים נשואים והתגוררו יחד, פעלו בשיתוף מלא בכל הנוגע להשבחת הנכס והבניה - הצדדים נטלו יחד משכנתא והאשה נרשמה כלווה כלפי הבנק; כספי המשכנתא הופקדו לחשבון משותף; הצדדים השקיעו כספים נוספים משותפים בבניה; הצדדים שילמו יחד את המשכנתא; הצדדים שילמו עבור היוון ותוספת בניה במגרש; שני הצדדים היו מעורבים בבניית בית המגורים ויחידת הדיור הצמודה, האשה להתרשמות בית המשפט מעורבת בכל התהליך, מתחילתו ועד סופו.

53.  לטעמי - עמדתו של הבעל כפי שהוצגה לאשתו, כי הוא מסרב "לרשום" זכויותיה במגרש, הנו סירוב ברור להענקת זכות קניין, באשר עסקה במקרקעין נגמרת ברישום, סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין תשכ״ט - 1969. כמו כן, לא ניתן לרשום את האשה כבעלת חלק בבית ולא במגרש, באשר קרקע כוללת את כל הבנוי והנטוע עליה - ראה סעיף 1 לחוק.

54.  זכותה של האשה לפיצוי כספי ולהשבת השקעתה (הכספית ושאינה כספית), אינה צומחת לפיכך מחוק המקרקעין או מדיני הקניין. זכותה איננה קניינית ואינה קשורה לפיכך ל״כוונת שיתוף". מדובר בזכות הצומחת מהדין הכללי, מחובת תום הלב ומדיני עשיית עושר ולא במשפט. אין הבעל יכול לעשות שימוש בכספים ובמשאבי זמן ומאמץ של אשתו, לצורך השבחת נכס בבעלותו, ולאחר מכן, בעת פירוד, תצא האשה לדרכה ללא כל פיצוי ותשלום בגין ההשקעה שהשקיעה ובגין ההשבחה הברורה שצמחה לבעל מהשקעתה זו.

55.  יצויין כי מתמליל השיחה שצרף הבעל, שנסרק בשלמות ביום 4.6.20, עולה כי בזמן נטילת המשכנתא והבניה, לא סיכמו הצדדים דבר במפורש לגבי הקניית זכויות לאשה, ראה עמי 5 לתמליל שורות 8-14, עמי 6 שורות 11 ואילך, מכאן שבמועד בו החל תהליך הבניה, לא סברה האשה ולא הוצג בפניה, כי התהליך יסתיים מבלי שתהא זכאית למאום.

56.  יש לציין - התובעת לא הגישה תביעה כספית כי אם תביעה רכושית, לאיזון משאבים בדרך של רישום מחצית הנכס על שמה. יחד עם זאת, אינני סבורה כי בכך יש בכדי למנוע מבית המשפט פסיקת פיצוי כספי, כאשר בית המשפט סבור כי סעד זה הוא הסעד הנכון ולא סעד של הענקת זכות קניין. אין כל הגיון בחיוב התובעת להגיש הליך משפטי נפרד לעניין פסיקת הפיצוי הכספי ובפרט כאשר כל העובדות הצריכות לעניין כבר הונחו במסגרת הליך זה. אף ב״כ הנתבע לא חלק על זכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי כספי ואף הציג עמדתו לגבי סכום הפיצוי הראוי - פר׳ עמי 59 שורה 23.

57.  עיון בהסכם הממון שלא אושר, מלמד כי הצדדים הסכימו שהאשה לא תהא זכאית לזכות קניין בנכס וכן תהא זכאית לפיצוי כספי. לפיכך, בהסכם הממון עליו חתמו, סוכם שהאשה זכאית ״מעתה״ )והואיל חמישי) לתשלום 30% משווי הבית )בניכוי משכנתא) ולא פחות מ 770,000 ₪. בהתאם לחוו״ד השמאי שהוגשה לתיק, סכום הפיצוי היה עומד כיום, לו היה נפסק על פי ההסכם, על סך של כ - 900,000 ₪.

58.  ההסכם מובא בזאת, לא מפאת היותו מחייב את הצדדים. גם ב״כ התובעת לא טען בשום שלב, כי ההסכם מחייב, להיפך, הוא עתר לקביעה שהאשה זכאית ל 50% מזכויות הקניין בבית ולא 30% משוויו בלבד כפי שנקבע בהסכם. מדובר בהסכם ממון שלא אושר בבית המשפט והצדדים נפרדו זמן קצר לאחר החתימה עליו.

59.  ההסכם מוצג על מנת ללמד על העובדה כי בעת המו״מ וחתימת ההסכם, כאשר כל אחד מהצדדים מיוצג על ידי יועץ משפטי מטעמו, נקודת המוצא או מסקנת הצדדים לאחר מו״מ, היתה שהשקעות האשה מצדיקות תשלום סכום כספי לידיה. זו אף המסקנה אליה הגיע בית המשפט לאחר ניהול ההליך המשפטי, כפי שהוצג מעלה.

60.  יחד עם זאת, בשל היותו של ההסכם לא מחייב, אין בכוונתי לדבוק בסכום הנקוב בו, שלטעמי נקבע על הצד הגבוה.

61.  קביעת הפיצוי המגיע לאשה: שווי בית המגורים בלבד, ללא שווי המגרש, על פי חוות דעת השמאי כפי שפורט מעלה ובקיזוז משכנתא עומד על כ - 685,000 ₪ וחלקה של האשה מחצית מכך, כ - 342,500 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת - 4.12.18 )חוו״ד מתוקנת).

62. בפסיקת הסכום דלעיל כפיצוי כספי לאשה, אין לדעתי די. כאמור, יש לטעמי לפסוק סכום נוסף, המביא לידי ביטוי את המאמץ הרב שהשקיעה גם האישה בבניית בית המגורים, אשר נותר בסופו של יום, בידי הבעל, לרבות יחידת דיור מניבה. לו הייתי פוסקת פיצוי על פי ההסכם - היה הסכום עומד על כ 900,000 ₪, אולם, לטעמי סכום זה גבוה בנסיבות העניין.

63. אני מוצאת להעריך את זכותה של האשה לפיצוי כספי, סכום הכולל השקעות כספיות, השקעות של משאבי זמן, תרומה אישית לתהליך הבניה ועליית שווי הנכס כולו במהלך הנישואין, בסך כולל של 600,000 ₪.

64. סך 600,000 ₪ ישולמו על ידי הבעל לאשה בתוך 120 יום ממועד פסק הדין. אם לא ישולמו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד המיועד לתשלום ועד יום התשלום בפועל.

65. סוף דבר בתביעת הרכוש - נדחתה הטענה כי יש לפסוק לאשה 50% מזכויות הבעלות בבית ובמגרש. לאשה נפסק פיצוי כספי בסך של 600,000 ₪.

:יעות משמורת ותביעת האם להעתקת מקום מגורים:

66. בכל הנוגע למשמורת הקטינים ורצונה של האם להעתיק מקום מגוריה ל****, התקבלו בבית המשפט תסקירי עו״ס לסדרי דין.

67. יש לציין כי במהלך ההליך המשפטי, ניהלו הצדדים הסדר "נסטינג" בבית המגורים, כאשר הם חולקים את זמני השהות עם הילדים בבית הצדדים.

68. על פי תסקיר העו״ס מיום 8.7.18 התרשמה העו״ס במהלך ביקור בית כי "לשני ההורים יש קשר טוב, חם ואוהב עם ילדיהם. הילדים מרגישים בחופשיות עמם. פונים אליהם, נוגעים בהם וההורים קשובים לצרכיהם." ועדת תסקירים התרשמה כי "כרגע המעבר ל*** אינו מתאים לצרכי הילדים עקב המרחק הרב ולכן ממליצים כי האם תעבור להתגורר בסביבת *****.״

69.  בתסקיר מיום 22.3.20 צויין כי התקיימה ועדת תסקירים נוספת בחודש פברואר 2020. המלצות הוועדה היו כי התובעת תעבור ל**** שם תתחיל פרק חדש בחייה תוך שמירה על הורות משותפת והסדרי שהות זהים להסדרים שהיו עד היום.

70.  תחת הכותרת מאפיינים הוריים של האב נרשם כי הנתבע הנו "אבא חם, אוהב, רגיש לילדיו, מבין את צרכיהם של **** ו*** ופועל להעניק להם חיים טובים ומאושרים" יחד עם זאת נרשם גם: "ל*** יש קושי בלקיחת אחריות הורית, הוא נעזר, נתמך ומערב את הוריו יתר על המידה בנוגע לגידולם של הילדים באופן שמשפיע על תפקודו ההורי. *** זקוק להדרכה סביב המעורבות ההורית שלו בחיי ילדיו...בנוסף, *** זקוק לסיוע בנוגע לארגון חייו מחדש באופן שלא ישפיע על ילדיו."

71.  תחת הכותרת מאפיינים הוריים של האם נרשם כי התובעת "הנה אמא דואגת, מסורה, אוהבת, יסודית, מבינה את צרכי הילדים ופועלת למען פיתוחם האישי והחינוכי." יחד עם זאת נרשם: "ל*** יש קושי להפריד בין הסכסוך ההורי לזוגי, שיתוף ילדיה יתר על המידה במחשבות ורגשות שלה בנוגע לגירושין ועתידם. גם **זקוקה לסיוע בנוגע לארגון חייה מחדש באופן חיובי שלא ישפיע על ילדיה. ** נמצאת בטיפול רגשי מזה שנה וחצי ומרגישה שחל שינוי. כמו כן מומלץ ש**** תמשיך בטיפול הרגשי שהתחילה תוך מיקוד גם היא בהדרכת הורים על מנת למנוע שיתוף של הילדים בסכסוך הגירושין."

72.  המלצות ועדת תסקירים: משמורת משותפת ואחריות הורית משותפת; מעבר של האם ל****; שמירה על זמני שהות עד קיום ועדת תסקירים נוספת. עוד הומלץ על הדרכת הורים וטיפול רגשי להורים. נקבע כי בתוך שלושה חודשים תתקיים ועדת תסקירים נוספת שתתמקד במיקום מרכז החיים של הילדים.

73.  ועדת תסקירים נוספת התקיימה ביום 31.5.20. המלצות בכתב יד נמסרו על ידי ב״כ הצדדים במועד דיון שמיעת הראיות.

74.  ביום 17.6.20 נסרק לתיק תסקיר נוסף, שנערך לאחר קיום ועדת תסקירים שהתקיימה ביום 31.5.20. המלצות העו״ס, כמפורט בתסקיר הינן, בין היתר:

א.  משמורת משותפת תוך אחריות הורית משותפת.

ב.   מעבר האם ל****.

ג.   השמתו ורישומו המיידי של *** בחינוך המיוחד ב****.

ד.   *** ימשיך ללמוד במסגרת החינוכית ** ב****.

עמדת האב כמפורט בתסקיר: האב מתנגד להעתקת מקום מגורי האם, אך מסכים עם ההחלטה של שינוי זמני השהות באופן שווה. האב מתנגד למעבר *** לגן ב***. האב הביע חשש שמעבר הילדים ל*** יוביל לריחוק ממנו.

עמדת האם כמפורט בתסקיר: האם מסכימה עם המעבר ל***, אך יש לה קושי עם זמני השהות. לטענתה, ל*** קשה מאוד עם ימי חמישי לסירוגין. האם טוענת כי יש לרשום את שני הקטינים למסגרות ב**. האם מתנגדת למשמורת משותפת .האם מבקשת ששני בניה ילמדו ב***. האם מתנגדת למשמורת משותפת בגלל התוקפנות, אלימות והאיומים מצד האב.

75.  בעניין הקטינים אם כן התקיימו שתי ועדות תסקירים רב מקצועיות. לא מצאתי מקום לסטות מההמלצות שניתנו, הלוקחות בחשבון מצבם של הקטינים ורצונם של ההורים.

76.  משמורת הקטינים נקבעת בזאת כמשותפת. הסדרי שהות כפי שפורט בתסקיר מיום 9.6.20 )חלוקה שוויונית). ניתן תוקף לכל ההמלצות, לרבות הדרכת הורים וטיפול פסיכולוגי ל***.

77.   על פי המלצות העו״ס, ניתן היתר למעבר מגורים של האם ל****.

78. באשר להסעות - שני ההורים יאספו את הקטינים בימים שלהם מהמסגרת החינוכית וישיבו אותם ישירות למסגרת. חלוקת הסעות בימי חופשה - האב יאסוף את הקטינים מבית האם ב****, האם תאסוף את הקטינים מבית האב ב****.

מזונות:

השתכרות ההורים:

79. האם **** במקצועה, סטודנטית לתואר שני. על פי תלושים שהומצאו האם משתכרת כ 7,900 ₪ נטו בממוצע לחודש.

80. האב עובד עם אביו, בעסק הרשום על שם האב, העוסק ב****. שכרו של האב על פי תלושים שהומצאו כ 9,300 ₪ נטו לחודש. בנוסף מקבל קצבת נכות בסך של 800 ₪ בחודש וכן גובה דמי שכירות מיחידת שנבנתה בבית המגורים בסך של 2,400 ₪ בחודש. לנתבע אין הכשרה פורמלית (אקדמית), למעט הכשרה שעבר לצורך היותו חבר ב****.

81. בכתב התביעה למזונות טענה התובעת כי הנתבע משתכר סכומים רבים במזומן שיכולים להגיע לפי 10 מהמשכורת (סעיף 27). בתצהיר עדותה הראשית, סעיף 43, טענה התובעת כי השתכרות הנתבע בכסף מזומן שאינו מופיע בתלוש השכר עומדת על "לפחות ממוצע של 4,000 ₪ בחודש." הנתבעת צרפה לתצהירה, נספח ד, דפים בכתב ידה בהם פירוט הוצאות המשפחה, כאשר לצד חלק מההוצאות צויין ״מזומן ***״.

82. הנתבע הכחיש שמקבל מאביו כספי השתכרות לא מדווחים, אך אישר כי אביו מסייע לו כלכלית. ראה עמי 51 לפר׳ שורות 24-25 :

"ש. כל המזומן שאבא שלך מביא לך מה זה?

ת. עזרה לבן."

כן ראה בעמוד 52 שורות 4-5 :

"ש. כמה עזרה?

ת. לפעמים 2,000 ולפעמים 3,000.״

83. את העזרה שמעביר האב לבנו הנתבע, מצאתי לחשב כחלק מההכנסה הקבועה של הנתבע. זאת בשים לב הן לכך שמדובר בעזרה כספית המועברת באופן קבוע כבר שנים והן בשים לב לכך שהנתבע עובד כשכיר אצל אביו בחברה.

84.  את הכנסות הנתבע לפיכך אני מוצאת להעמיד על סך של 15,000 ₪ לחודש כדלקמן: משכורת: 9,300 ₪, קצבה 800 ₪, דמי שכירות מיחידת דיור 2,400 ₪, עזרה מהאב: 2,500 ₪.

85.   עולה אם כן שיחס ההכנסות בין האב לאם: 65% לאב ו 35% לאם.

עלויות מדור:

86.  האם עברה להתגורר ב*** אך לא עדכנה את בית המשפט באשר לעלויות המדור ששכרה. את שכר הדירה המשוער שמשלמת האם, לרבות עלויות אחזקת מדור, אני מוצאת להעמיד על סך של 4,000 ₪ לחודש. האב משלם משכנתא בעבור בית המגורים, בסך של 5,000 ₪ בחודש, ראה סעיף 105 לתצהיר.

צרכי הקטינים:

87.  הקטין *** לומד בגן שפתי, על פי תסקיר העו״ס קיימת התקדמות במצבו. האם לא פרטה צרכים חריגים של מי מהקטינים במסגרת התביעה ועתרה בתצהירה לתשלום סכום זהה לכל אחד מהקטינים בסך של 2,500 ₪.

רכוש:

88.  כמפורט בהרחבה בתביעה הרכושית, האב הנו בעל רכוש משמעותי יותר מרכושה של האם, כאשר נקבע במסגרת פסק הדין כי למעט תשלום פיצוי כספי בסך של 600,000 ש״ח, האב ישאר הבעלים בשלמות של נכס המקרקעין ששויו הוערך, לאחר הפחתת יתרת המשכנתא, בסך של כ 3 מיליון ₪. כידוע ועל פי ע״א 130/83 פרייס נגד פרייס פד״י לח (1) 721 וכן בע״מ 919/15, בעת פסיקת המזונות יש להתחשב גם ברכוש ההורים, ראה בע״מ 919/15 : ״בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם,

לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה."

89.  לאחר שלקחתי בחשבון קיומה של משמורת משותפת וחלקת זמני שהות שווה בין ההורים, בשים לב לפער ההכנסות שפורט לעיל, כאשר האב משתכר 65% מהכנסות שני ההורים והאם 35%, בשים לב לפער ברכוש העומד לרשות הצדדים כאשר האב נותר עם בית המגורים והאם זכאית לתשלום 600,000 ש״ח, מצאתי להורות כדלקמן:

א.   האב ישלם עבור הקטין ***, שהנו מתחת לגיל 6, עבור מזונות ומדור, עד הגיעו לגיל 6, סך של 1,700 ₪ לחודש.

ב.    החל ממועד הגיעו של *** לגיל 6 וכן החל ממועד התשלום הקרוב לגבי ***, האב ישא בתשלום סך של 1,000 ₪ עבור כל קטין לפי החישוב כדלקמן:

צרכי כל קטין עבור מזונותיו במשמורת משותפת: 2,250 ₪.

עלויות המדור בבית שני ההורים (משוערת)- 9,000 ₪, חלקו של כל קטין 20%: 1,800 ₪.

סה״כ מזונות ומדור לכל קטין 4,050 ₪.

חלקו של האב בסך צרכי הקטינים לפי יחס ההשתכרות 65% : 2,632 ש״ח

האב נושא באופן ישיר במחצית צרכי הקטינים נוכח הסדרי השהות השוויוניים.

לפיכך - יתרת התשלום שעל האב להעביר לאם - 607 ₪.

בגין הפער ביכולת הכלכלית של ההורים בשים לב להיותו של האב בעל נכס מקרקעין, וכאשר חלק מתשלום המשכנתא משמש כתשלום על חשבון קרן החוב, יש להוסיף על

הסכום האמור, וסה״כ מצאתי לחייב האב בתשלום סך של 900 ₪ לכל קטין, מגיל 6 ועד גיל 18 או סיום תיכון על פי המאוחר.

ג.    תוקף החיוב שנקבע ממועד התשלום הקרוב - חודש יולי 2020. לא מצאתי להורות על תשלום רטרואקטיבי, בשים לב לכך שעד לאחרונה חלקו ההורים הסדר "נסטינג" בזמן השהות עם הקטינים בבית המגורים ורק במסגרת פסק דין זה, קיבלה האם היתר לעבור להתגורר ב**** ולשכור דירה למגוריה )אף אם פעלה כך עוד לפני קבלת היתר). לפיכך, עד מועד התשלום הקרוב תעמוד ההחלטה למזונות זמניים, שקבעה סכומים נמוכים יותר כתשלום עבור מזונות הילדים.

ד.    קצבת המל״ל תשולם לידי האם ותתווסף לסכום המזונות המשולם.

ה.   האב ישלם 65% מההפרש והאם 35% מהוצאות החינוך של הקטינים )גן, צהרון, עלות הצטיידות בתחילת שנה בניכוי מענק מל״ל, חוגים, שיעורים פרטיים, עלויות בית ספר, קייטנות וכיוצ״ב) והוצאות הרפואה של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי )משקפיים, טיפולי אורתודנטיה, טיפולים רגשיים, אבחונים וכיוצ״ב).

ו.    לאחר תום התיכון או גיל 18 לפי המאוחר ועד תום השירות הצבאי או הלאומי של הקטינים ישלם האב לידי האם שליש סכום המזונות שנקבע לעיל.

ז.    הסכומים יהיו צמודים למדד הידוע היום ויעודכנו מידי שלושה חודשים ללא תשלום למפרע.

90.   סוף דבר:

בתביעת הרכוש: נקבע תשלום פיצוי כספי מידי הנתבע לתובעת.

בתביעת המשמורת: נקבעה משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות לפי המלצות ועדת תסקירים.

בתביעה להתרת העתקת מקום מגורים: הותר לאם להעתיק מקום מגוריה ל**** ואושרו המלצות ועדת התסקירים לענין מסגרות הלימוד וטיפולים להורים ולקטין.

בתביעת המזונות: נקבע תשלום מזונות מהאב לאם כפי שפורט מעלה.

91.   לא מצאתי לעשות צו להוצאות במסגרת ההליכים שבפני.

92.   המזכירות תסגור התיקים בכותרת ותשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ״ז סיוון תש״פ, 19 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

מירית פולוס, שופטת

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה פס"ד בעניין רכוש מזונות וזמני שהייה (תלה"מ 23842-05-18): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד