צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
דיני משפחה דיני משפחה וגירושין דיני משפחה
תוכן מרכזי בעמוד דיני משפחה וגירושין תוכן מרכזי בעמוד

פסק דין בשאלת אכיפת הסכם שכותרתו "מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת" (תה"ס 55001-02-18)

בית משפט לענייני משפחה בירושלים
09 יוני 2020 תה״ס 55001-02-18 א׳ ואחי ני א'
בפני כב׳ השופט פליקס גורודצקי
9/06/2020

פסק דין

לפניי תביעה לאכיפת הסכם.

הצדדים להליך

הצדדים להליך שלפניי הם צאצאיה של הגב׳ ע.א ז״ל (להלן: המנוחה).

למנוחה היו שמונה ילדים.

התובעים 1-6 והנתבע הם ילדי המנוחה;

התובעת 7 היא אשתו של בנה של המנוחה, מר י.א ז״ל (להלן: י׳).

התובעים 8-12 הם ילדי הבן המנוח.

הערה מקדימה

התביעה הוגשה במקור כנגד בנה של המנוחה, מר א.א ז״ל (להלן: "א׳ ז״ל") אשר נפטר זמן קצר לאחר הגשת התביעה, ובהסכמת הצדדים יורשיו של א׳ באו תחתיו כנתבעים בהליך ראו: פרוט׳ עמי 2 ש׳ 25.

עיקר טענות התובעים

1 . המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 93/*׳^והיא לא השאירה אחריה צוואה.

2.     לאחר פטירת המנוחה, פנו ילדי המנוחה (כל הילדים ביחד ייקראו להלן: "האחים") לבית הדין הרבני בבקשה לקבלת צו ירושה אשר יחלק את רכוש המנוחה ביניהם בחלקים שווים.


3.     הבקשה לצו הירושה הוגשה ע״י א׳ ז״ל בשם כל האחים ובהסכמתם.

4.     ביום 28.09.93 התקיים דיון במעמד חלק מהאחים וניתנה הסכמה כי א׳ ז״ל ימונה כמנהל עיזבון המנוחה, וידאג לניהול וחלוקת הרכוש בין האחים.

5.     בו ביום ניתנה החלטת בית הדין בה נקבע כי הדיון "נדחה לשמיעת עדים ולהופעת יתר האחים". למרות החלטה זו, דיון נוסף מעולם לא התקיים.

6.     בית הדין הרבני נתן צו ירושה שלא על פי דין, שקבע כי א' ז״ל הוא היורש הבלעדי של המנוחה.

7.     האחים סברו כי צו הירושה משקף חלוקה שווה של עזבון המנוחה, תוך שא' ז״ל משמש כמנהל העיזבון.

8.     כאשר הבינו האחים כי נפלה טעות בצו הירושה, פנו הם לבית הדין הרבני בבקשה מוסכמת לתקן את הצו. הבקשה לתיקון צו הירושה הוגשה ע"י א' ז"ל, אשר הופתע אף הוא מהגילוי כי הוא היורש הבלעדי על פי צו הירושה.

9.     לאור הודעת ב"כ היועמ״ש כי, אין לתקן צו ירושה אשר ניתן לפני שנים רבות וכי היורשים רשאים לחלק ביניהם את העיזבון בהסכמה, שלא במסגרת דיני הירושה, קבע בית הדין הרבני כי צו הירושה לא יתוקן וכי אין מניעה שהאחים יחלקו ביניהם את העיזבון בהתאם להסכמתם, ללא תיקון צו הירושה.

10.  ביום 11.8.98 חתם א' ז״ל על טופס לקבלת סמכויות והקנאה, במסגרתו העביר את זכויותיו בעיזבון המנוחה למר ש.א (להלן: ש׳). גם בעניין זה קבע בית הדין הרבני כי בהתאם להחלטתו הקודמת, אין בהקנאה כדי לבטל את צו הירושה מעיקרו.

11 . האחים הבינו כי הטעות שנעשתה בצו הירושה אינה ניתנת לתיקון, ובהתאם להנחיית בית הדין פנו לעו״ד א.כ (להלן: "עוה״ד כ׳"), על מנת שזה יערוך הסכם חלוקת העיזבון עבורם.

12. במסגרת ההסכם ביקשו האחים לעגן את הסכמתם, כי דירת המנוחה (להלן: הדירה) אשר מהווה את עיקר עיזבונה, תימכר וכספי המכר יחולקו בשווה בין האחים.

2.     עו״ד כ׳ ערך מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת, שנחתם ע״י א׳ ז״ל ביום 16.8.16 (להלן: ההסכם).

3.     ההסכם ממצה את כוונתם המקורית של האחים כי עיזבון המנוחה, שעיקרו הדירה, יחולק בין האחים בחלקים שווים.

4.     לצערם של האחים, נקלע א' למצב בריאותי קשה, אשר מנע ממנו לשתף פעולה. התובעים פנו לבניו של א׳ כדי שישתפו פעולה בקידום מכירת הדירה וביצוע ההסכם, אך הבנים סירבו לשתף פעולה.

עיקר טענות הנתבעים

5.     א׳ ז״ל הלך לעולמו ביום 18/x/x והותיר אחריו צוואה בה הוריש את כל רכושו, לרבות הדירה, לששת ילדיו.

6.       הדירה לא נרשמה על שם א׳ ז״ל על פי צו הירושה.

7.     א׳ ז״ל היה חולה והתובעים ניצלו את מצבו וניסו לעשוק אותו עוד בחייו. לאחר שא׳ ז״ל אפשר לשני אחים (להלן: ״שני האחים״ ו/או ״התובעים 2-3״ (, להתגורר בדירה באופן זמני בלבד, השתלטו הם על חלק מהדירה ובנו תוספת בנייה ללא הסכמתו.

8.     לאחר פטירתו של א׳ ז״ל, התובעים נטלו את מפתחות הדירה, פינו ציוד ורכוש מהדירה והחליפו מנעולים. הנתבעים הזמינו פורץ מנעולים והשיבו את הדירה לחזקתם.

9.     ב״כ הנתבעים מונה לנהל את עיזבונו של א׳ ז״ל ועם מינויו הגיש כנגד שני האחים תביעה לסילוק יד (תיק מס׳ 23438-04-18) ותביעה כספית לפיצוי העיזבון בגין שימושם בדירה שלא כדין (תיק מס׳ 23393-04-18).

10.  דין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין מאחר וקיים צו ירושה שניתן ע״י בית הדין הרבני בירושלים.

11.  המנוחה הותירה אחריה רכוש רב, לרבות כסף מזומן, זהב ותכשיטים, ואלה חולקו בין האחים, כאשר במסגרת החלוקה א׳ קיבל את הדירה.

12.  עיזבון המנוחה חולק והתובעים ״נזכרו״ לאחר 23 שנה לחמוד את רכושו של א׳ ז״ל אגב ניצול מצבו הרפואי. בשנים האחרונות לחייו א' ז״ל כעס על אחיו ובמיוחד על שני האחים, אשר בנו תוספת בנייה ללא הסכמתו וסירבו להתפנות מהדירה, עקב רצונם להשתלט עליה.

13.    א' ז״ל דאג בחייו לומר לילדיו, לא פעם, כי הדירה שרכש מיועדת, לאחר מותו, להם.

14.    חתימת המנוח על הבקשה לתיקון צו הירושה זויפה ככל הנראה ע״י מי מהתובעים.

15.  טענות התובעים אינן עולות בקנה אחד עם הצוואה שערך א' ז״ל לטובת ילדיו ביום 16.02.17 במסגרתה הוריש להם את הדירה (להלן: הצוואה).

16.  חתימתו של א׳ ז״ל על ההסכם זויפה ככל הנראה ע״י מי מהתובעים, ומכל מקום ברור כי המסמך לא נערך על ידו שכן המסמך כולל שגיאות, לרבות העובדה כי א׳ ז״ל הוא בעל הזכויות בדירה, כאשר בפועל, עד היום, אין הוא רשום כבעל זכויות בדירה.

17.  הדירה היתה רכושו היחידי של א׳ ז״ל, בה התגורר מרבית חייו ולא יעלה על הדעת כי במצבו הרפואי יחתום על מסמך שמשמעותו מכירת הדירה ופינויו ממנה.

18.  בשנת 2016 ביקש א׳ ז״ל להעביר את הזכויות בדירה על שמו, בהתאם לצו הירושה, אך התברר כי הזכויות טרם נרשמו על שם המנוחה והן עדיין רשומות על שם רשות הפיתוח.

19.  א׳ ז״ל פנה לרשויות והתברר כי נדרשת הסכמת השכנים ואולם, מאחר ותוספת הבנייה נבנתה בשטח הרכוש המשותף, השכנים סירבו לתת את הסכמתם.

20.  ביום 19.11.17 פנה א׳ ז״ל במכתב התראה לשני האחים, בדרישה לפנות את הדירה עד ליום 20.12.17 (להלן: "מכתב ההתראה"), אולם דרישה זו לא כובדה על ידם.

21.  בשל התדרדרות במצבו הרפואי של א׳ ז״ל, נמנע ממנו לסיים את הליכי הפינוי. ספק אם מצבו הרפואי של א׳ ז״ל אפשר לו להבין את משמעות ההסכם ולחתום עליו.

22.  ככל שא׳ ז״ל אכן חתם על ההסכם, הרי שלכל היותר מדובר בהתחייבות לתת מתנה, אשר לא הושלמה וא׳ ז״ל רשאי לחזור בו ממנה. לחלופין א׳ ז״ל חזר בו מהתחייבותו לתת מתנה בהתנהלותו בעצם הדרישה לפנות את שני האחים מהדירה, ובעצם עריכת הצוואה.

דיון והכרעה

23.     לאחר עיון בעמדות הצדדים ובמכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

תביעה כנגד עיזבון

24.     הנתבעים טענו בסיכומים כי לאור פטירתו של א' ז״ל, יש לראות בתביעה זו, תביעה כנגד העיזבון.

25. המשמעות היא כי "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל״ ראו: ע״א 5997/92 מלק נ׳ מנהל עזבון הרב דויטש, פ״ד נ״א(5) 1, והתובעים הצליחו להרים את הנטל הדרוש להוכחת תביעתם.

מעשה בית דין

26.     הנתבעים טענו כי צו הירושה יצר מעשה בית דין ראו: ס׳ 32 לסיכומים.

27.     דין הטענה להידחות.

28.     בע״א 1041/97 אבי סררו נ׳ נעלי תומרס בע״מ, פ״ד נד(1) 642, נקבע כי:

"הדוקטרינה של "מעשה בית־דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים - "השתק עילה" ו״השתק פלוגתא". השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על־ידי בית־משפט מוסמך״. (שם, עמ׳ 649)

29.  הכלל של מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע ל״השתק עילה" קובע כי, כאשר תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חלפיהם, אם תביעה זו מבוססת על עילה זהה ראו: ע״א 246/66 קלוז׳נר נ׳ שמעוני, פ״ד כב(2) 561, 584-583 (להלן: ״עניין קלוז׳נר"); זלצמן מעשה בית דין .

30.     הנה כי כן, התנאים המצטברים ליצירת השתק עילה הם:

א.             זהות העילות.

ב.              התביעה נדונה לגופה.

ג.               התביעה נדונה ע״י בית המשפט המוסמך לדון בה עניינית.

ראו: תמ״ש 1960-09-16 מיום 1.6.17 (פורסם בנבו)

31.  בענייננו - נוכח מהות התביעה שלפניי - אכיפת ההסכם - לא מתקיים תנאי של "זהות העילה", ודי בכך כדי שהטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין תדחה.

32.  בבחינת למעלה מן הצורך ייאמר כי עם גילוי הטעות בצו הירושה, האחים, באמצעות א' ז״ל, פנו ביום 29.06.16 לבית הדין בבקשה לתקן את צו הירושה ראו: נספח ד׳ לסיכומי התובעים.

33.  בבקשה לתיקון צו הירושה אשר הוגשה, כאמור, על ידי א' ז״ל, ואשר נתמכה בתצהיר מטעמו, נכתב כך:

"בקשה לתיקון צו

ביום 4.11.93 קיבלנו צו הירושה

ובא (כך במקור - פ.ג.) הוא הזוכה היחיד כולנו מבקשים לתקן את צו הירושה הזוכים 7 ילדים 5 נכדים של אח /א ז״ל"

34.  בית הדין הרבני נתן החלטה מיום 26.07.16 בה קבע, בין היתר, כי אין עילה לביטול צו הירושה. לצד קביעה זו הוסיף כי אין מניעה לערוך חלוקת העיזבון בהתאם להסכמת היורשים ראו: נספח ה׳ לסיכומי התובעים וכידוע, צדדים רשאים לשנות חיובים פסוקים, מקום בו יחסי האימון והקרבה ממשיכים לחול ביניהם ראו: ע״ר 44163-12-15 מיום 17.01.16 (פורסם בנבו) המפנה לעמ״ש 9560-07-13 מיום 27.3.14 (פורסם בנבו).

35.  עוד ייאמר - וגם בבחינת למעלה מן הצורך - כי ספק בעיני אם צו הירושה יכול ליצור מעשה בית דין.

36.  מעמדו של צו ירושה הוא אומנם כשל פסק דין חפצא השוו: סעיף 71 לחוק הירושה, התשכ״ה - 1965, וכן ע״א 3706/91 שאולוב נ׳ שאולוב פ״ד מז (2) 865; ת״ע 19157-02-14 מיום 2.10.17 (פורסם בנבו).

37.  יחד עם זאת, עסקינן בפסק דין ״מיוחד״ במובן שצו ירושה - בשונה מפסק דין רגיל - ניתן לשינוי או לביטול על סמך עובדות או טענות שלא היו ידועות בעת מתן הצו ראו: ס׳ 72 לחוק הירושה תשכ״ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה").

38.  לפיכך, צו ירושה הוא פסק דין שלעולם אינו סופי ו״תכונתו" זו איננה מתיישבת עם עיקרון סופיות הדיון אשר עומד בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין.

טענת הזיוף

39.  הנתבעים טענו כי חתימת א' ז״ל על גבי הבקשה לתיקון צו הירושה ראו: ס׳ 27 לכתב ההגנה ועל גבי ההסכם ראו: ס׳ 34 לכתב ההגנה - זויפה.

40.  על הטוען טענת זיוף, מוטל הנטל להוכיח את טענתו והגם שנטל הראיה הנדרש לשם הוכחת טענות מעין אלו הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר, ועל בית-המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות ראו: ע״א 9178/12 המכללה האקדמית נ׳ ח׳יר מיום 24.9.15 (פורסם בנבו); תמ״ש 18846-01-16 מיום 6.6.17 (פורסם בנבו).

41.  דרך המלך לבחון טענת זיוף היא באמצעות מינוי מומחה להשוואת כתבי יד ראו: רמ״ש (ב״ש) 17188-06-10 מיום 19.10.10 (פורסם בנבו); ה״פ 2066-10-17 לוי נ׳ ליכטנשטיין ואח׳ מיום 21.11.19 (פורסם בנבו).

42.  בענייננו - לשם בירור טענת הזיוף, מונתה על ידי בית המשפט הגב׳ ס.א - מומחית להשוואת כתבי יד (להלן: "המומחית").

43.  המומחית בדקה את החתימות של א׳ ז״ל על גבי שני עותקי ההסכם ולאחר השוואתן עם מסמכים מקוריים אחרים שנחתמו על ידי א' ז״ל קבעה כי "... ולדעתי סביר מאוד שהחתימות נכתבו על ידו" ראו: ס׳ 1 לפרק "ממצאים ומסקנות" לחוות הדעת".

44.  הנתבעים טענו אומנם כי קביעת המומחית אינה חד משמעית ראו: ס׳ 51 לסיכומי הנתבעים ואולם, לא ביקשו לחקור את המומחית על חוות הדעת.

45.  כידוע, ויתור על חקירת המומחה, משמעותו כי אין חולקים על האמור בחוות הדעת ראו: ת.א. (מחוזי ת״א) 1727/02 דיויד ל. מאסי נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע״מ מיום 2.10.05 (פורסם בנבו); עמ״ש (מחוזי חיפה) 1820-03-19 מיום 12.05.19 (פורסם בנבו).

46.  דרך נוספת לבחון את טענת הזיוף היא באמצעות ראיה ישירה, דהיינו עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה ראו: בע״א 5293/90 בנק הפועלים בע״מ נ׳ שאול רחמים בע״מ, פ״ד מז (3) 240, 261 (1993); תמ״ש 35074-12-12 מיום 20.03.18 (פורסם בנבו).

47.    בענייננו - עוה״ד כ׳ אישר בחקירתו כי א׳ חתם על ההסכם בפניו ראו: פרוט׳ עמי 6 ש׳ 34.

48.  המסקנה היא כי הנתבעים לא הוכיחו את טענת הזיוף על פי מידת ההוכחה הנדרשת ראו: רע״א 9713/07 חיר נ׳ שטרמל, מיום 4.6.8 (פורסם בנבו) וטענת הזיוף נדחית.

מצבו הבריאותי של א׳

49.  ביחס למצבו הרפואי של א׳ ז״ל, הסתפקו הנתבעים בטענה לפיה א׳ ז״ל היה אדם מבוגר, חולה מאוד שמצבו הבריאותי אינו שפיר, סיעודי, מתנייד בכיסא גלגלים וכו׳ ראו: ס׳ 8, ס׳ 11, ס׳ 34, ס׳ 36, ס׳ 39 א׳ לכתב ההגנה.

50.  נוסף לטענות אלה טענו הנתבעים בסיכומים כי א׳ ז״ל סבל מדמנציה, מירידה קוגניטיבית, ירידה בזיכרון, מבלבול, חולשה וכו׳ ראו: ס׳ 17-20 לסיכומי הנתבעים.

51.  גם אם אתעלם מהעובדה כי טענות אלה נטענו לראשונה בסיכומים ודינן להידחות מטעם זה בלבד ראו: רע״א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ׳ אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ״ד מה(4) 343, דין הטענות להידחות גם לגופן.

52.  חזקה היא שאדם כשר לעשיית פעולות משפטיות, בהן התקשרות בחוזה מתנה, והכופר בכשירות זו עליו הראיה ראו: ע״א 1212/91 קרן לב״י נ׳ בינשטוק פ״ד מח(3) 705, 716 .

53.  הנטל לסתור חזקת כשירות לאחר מותו של אדם הוא כבד ביותר ראו: ע״א 724/87 כלפה נ׳ גולד פ״ד מח(1) 22, 30; ע״א 8023/16 לילך נוזית ארביב אור נ׳ חנה מרגרט פנטופט ג׳נאח מיום 20.8.19 (פורסם בנבו).

54.  דומה שלא יכולה לקום מחלוקת ש׳עניין שברפואה׳ יש להוכיח בחוות דעת רפואית ראו: ע״א 472/81 קצין התשלומים נ׳ אברג׳יל פ״ד לז(2) 785; רע״א (נצי) 4662-05-15 פל. נ׳ אבו יונס ואח׳ מיום 6.5.15 (פורסם בנבו); רע״א 1023/16 פל. נ׳ מדינת ישראל - משרד הבריאות מיום 19.6.16 (פורסם בנבו).

55.  הצורך לעתור למינוי מומחה היה ידוע לנתבעים והם בחרו שלא לעשות כן בטענה כי בית המשפט ״הוא הפוסק האחרון ורשאי להסתייע בחומר ראיות נוסף ראו: 22 לסיכומי הנתבעים.

56.  ואכן, בתמיכה לטענתם בדבר מצבו הבריאותי של א׳ ז״ל, הגישו הנתבעים מסמכים מגורמים שונים. עיון במסמכים אלה ובראיות נוספות, מוביל למסקנה כי היה קיים צורך ממשי במינוי המומחה.

כך למשל, לצד קביעת המל״ל מיום 25.11.15 כי א׳ חלש מאוד, סובל מדמנציה ולא זוכר מתי נולד ראו: נספח ז׳ לסיכומי הנתבעים נקבע ע״י המל״ל ביום 24.12.15 כי לא׳ כושר שיפוט ראו: נספח ח׳ לסיכומי הנתבעים.

כך למשל, לצד קביעת המל״ל מיום 10.10.16 כי א׳ לא מתמצה בגיל, נקבע באותה נשימה כי הוא מתמצא בחדרי הבית ראו: נספח ט׳ לסיכומי הנתבעים.

כך למשל, לצד קביעת שירותי הרווחה מיום 4.9.16 כי א׳ מתפקד כתשוש קשה, מרותק לבית וסובל מדמנציה ראו: נספח י״ב לסיכומי הנתבעים, העיד עוה״ד כ׳ כי לא התעוררו אצלו סימני שאלה ביחס למצבו הבריאותי של א׳ ראו: פרוט׳ עמ׳ 8 ש׳ 21-24.

57.  עינינו הרואות כי לא קיימת תשתית ראייתית אחידה ממנה ניתן ללמוד באופן ברור וחד משמעי כי א׳ ז״ל לא היה כשיר לחתום על ההסכם והמחדל באי מינוי המומחה יש לזקוף לחובת הנתבעים

בתור מי שעליהם היה להוכיח טענה שמקדמת את עניינם ראו: ת״א (מח׳ חי׳) 426/02 בני בנימין

לקרץ בע״מ נ׳ דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע״מ מיום 14.2.06 (פורסם בנבו).

58.  על אף שניתן היה לעצור כאן ולקבוע כי הטענה בדבר חוסר כשירותו של א' ז״ל לא הוכחה, מוצא אני מקום להעיר כי ביום 16.02.17 - דהיינו 5 חודשים לאחר שנחתם ההסכם - א' ז״ל ערך צוואה לטובת הנתבעים. אחד העדים לצוואה הוא ב״כ הנתבעים, אשר אישר כי א' ז״ל חתם על הצוואה "בהיותו בדעה צלולה" ראו: נספח ג׳ לסיכומי הנתבעים.

59.  לאור האמור אני דוחה את הטענה כי מצבו הבריאותי של א' ז״ל לא אפשר לו לחתום על ההסכם. כפועל יוצא, נדחות הטענות של עושק או הטעיה ראו: ס׳ 63 לסיכומי הנתבעים.

רצון חופשי

60.  הנתבעים טענו טענה חלופית לפיה גם אם א' ז״ל ,חתם על ההסכם, הדבר נעשה שלא בהתאם לרצונו החופשי ראו: ס׳ 27, ס׳ 30 וס׳ 34 לכתב ההגנה.

61.  עוה"ד כ' העיד כי באופן עקבי כי ההסכם נחתם על ידי א' ז"ל מרצון ראו: פרוט׳ עמ׳ 7 ש׳ 17, 24, עמ׳ 8 ש׳ 35, עמ׳ 9 ש׳ 6-8, ש׳ 11, עמ׳ 10 ש׳ 12-13 לאחר שההסכם הוקרא לא' ז״ל על ידי עוה"ד כהן ראו: פרוט׳ עמ׳ 6 ש׳ 32-33, עמ׳ 11 ש׳ 4-5 וא' ז״ל הבין את תוכנו ראו: פרוט׳ עמ׳ 6 ש׳ 31-32, עמ׳ 8 ש׳ 23. עדותו של עוה״ד כ' לא נסתרה. על מעמד עדות מעין זו והעדפתה על פני עדויות אחרות השוו: ע״א 7506/95 שוורץ נ׳ בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ״ד נד(2) 215, 222.; ת״ע 40789-05-17 מיום 16.9.18 (פורסם בנבו).

62.  לכך יש להוסיף את העובדה כי ביום 29.06.19 - דהיינו כחודש וחצי לפני שנחתם ההסכם - א' ז״ל פנה לבית הדין בבקשה לתקן את צו הירושה ראו: נספח ד׳ לסיכומי התובעים וביקש כי צו הירושה יתוקן באופן בו העיזבון יחולק בין הצדדים. האמור בבקשה לצו הירושה מתיישב עם האמור בהסכם והגשתה על ידי א' ז״ל מלמדת על רצונו באשר לגורל עיזבון המנוחה השוו: ע״א 604/89 פלונים נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, פ״ד מה(1), 156; תמ״ש 30662-07-14 מיום 12.02.15 (פורסם בנבו).

63.   התוצאה היא כי הוכח לפני רצונו של א' לחתום על ההסכם.

התחייבות לתת מתנה

64. הנתבעים טענו טענה חלופית לפיה ככל שיתברר כי חתימת א׳ ז״ל לא זויפה וככל שיקבע כי הוא היה כשיר לחתום על המסמך, ההסכם אינו אלא התחייבות לתת מתנה ואי ז״ל היה רשאי לחזור בו מהתחייבות זו ראו: ס׳ 41 לכתב ההגנה.

65. הנתבעים הוסיפו כי א' ז״ל אף חזר בו מההתחייבות לתת מתנה על דרך של משלוח מכתב ההתראה ועל דרך של עשיית הצוואה ראו: ס׳ 42 לכתב ההגנה.

66.   לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבעים.

67. ראשית, ההסכם הוכתר כ״מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת". "הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק" ראו: בע״מ 4778/17 מיום 2.8.17 (פורסם בנבו). סבורני כי דין דומה חל על כל מסמך "בלתי חוזר" כאשר אין בעובדה שבגוף ההסכם אין הוראה "בלתי חוזרת" ראו: ס׳ 57 לסיכומי הנתבעים כדי לשנות מסקנה זו, ובפרט נוכח היקפו של ההסכם אשר אינו עולה על עמוד אחד.

68. לפיכך גם אם הייתי מקבל את הטענה כי ההסכם הוא הסכם מתנה - ואיני קובע כך כאמור - העובדה כי המסמך נושא כותרת "בלתי חוזרת" מאפשרת לקבוע כי א׳ ז״ל לא יכול היה לחזור בו מהמתנה.

69. שנית, אין בעריכת הצוואה כדי לשמש סממן לביטול ההתחייבות להעניק מתנה. בס׳ 2 לצוואה, א' ז"ל ביקש להוריש לנתבעים את זכויותיו בדירה. בהתאם להסכם, א' ז"ל נשאר בעל זכויות בדירה באופן יחסי (1/8) כך שהצוואה איננה "מתנגשת" עם ההסכם, גם לא לאור העובדה כי בהסכם נקבע שהדירה תימכר שכן ניתן לקיים צוואה "בתחליף" נוכח שינוי בנכסי העיזבון: ראו: תלה״מ 57168-11-18 מיום 13.04.20 (פורסם בנבו).

70. בבחינת למעלה מן הצורך ייאמר כי עניין דומה נדון בפסיקה ונקבע כי הוראת הסכם גוברת על הוראת צוואה מאוחרת ראו: תמ״ש 23008-07-13 מיום 27.04.15 (פורסם בנבו).

71. שלישית, אין במשלוח של מכתב ההתראה כדי ללמד על רצונו של א׳ ז״ל לחזור בו מההתחייבות להעניק מתנה. מכתב ההתראה מופנה לשניים מהתובעים בלבד וברור כי הוא איננו מבטל את ההתחייבות להעניק מתנה ביחס ליתר התובעים ו<לא יעלה על הדעת לחלק עזבן אחד בין יורשים שונים בדרכים שונות לכל אחד מהיורשים״ ראו: רמ״ש 17446-03-19 מיום 2.8.19 (פורסם בנבו).

טענת השפעה בלתי הוגנת

72.  הנתבעים טענו בס׳ 63 לסיכומים כי ההסכם נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת. הטענה נטענה לראשונה בסיכומים, ודינה להידחות מטעם זה בלבד. דין הטענה להידחות גם לגופה.

73.  הנתבעים לא פירטו באופן ממצה את העובדות אשר מהווים לשיטתם השפעה בלתי הוגנת וטענה שלא פורטה כדבעי, דינה להידחות ראו: תמ״ש 53133-03-19 מיום 6.2.20 (פורסם בנבו).

74.  הננתבעים הסתפקו בהפנייה לפסיקה העוסקת בשאלת קבלת ייעוץ בלתי תלוי בעת עריכת צוואה ובחירת עורך דין שיערוך אותה.

75.  על אף ששירותיו של עוה״ד כ׳ נשכרו על ידי שני האחים ראו: פרוט׳ עמי 14 ש׳ 9-10 אין בעובדה זו כדי להגיע למסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

76.  ראשית, אין עסקינן בעריכת צוואה ולפיכך לא חל ס׳ 30 לחוק הירושה ראו: ס 63 לסיכומי הנתבעים.

77.  שנית, על פי הפסיקה מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עוה״ד שיערוך אותה מחייבת בחינה זהירה של נסיבות העניין, על מנת לוודא שאין בהן כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת ראו: ע״א 7506/95 שוורץ נ׳ בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ״ד נד(2); ת״ע (יר׳) 41360/09 מיום 4.11.14 (פורסם בנבו) והיא איננה מבטלת צוואה באופן אוטומטי.

78.  כך למשל, הפסיקה חזרה וקבעה, כי הסעה למשרד עורך הדין, אין פירושה להיות מעורב בעריכת הצוואה ראה: ע״א 576/72 שפיר נ׳ שפיר פ״ד כ״ז (2)373; ע״א 681/77 מארק נ׳ שאבי פ״ד ל״ג(1)7; ע״א 510/90 כצנשטיין נ׳ סודרנסקי פ״ד מ״ה(2) 221; ע״א 2500/93 שטיינר נ׳ המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה פ״ד נ(3) 338; ת״ע 42383-10-13 מיום 18.05.16 (פורסם בנבו).

79.  בתוך כך נקבע, כי אם המצווה נפגש עם עורך דין ומסר לו את הוראותיו, ניתן לרוב להסיק כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה נותקה על ידי שיקול הדעת העצמאי של עורך הדין ראו: ע״א 851/79 בנדל נ׳ בנדל לה(3) 101; עמ״ש 35500-05-16 מיום 6.11.16 (פורסם בנבו).

80.  בעניין שלפניי שני האחים פנו לעוה״ד כ׳ בחודש יוני 2016 ראו: פרוט׳ עמי 6 ש׳ 14 וההסכם נערך לא לפני שזה האחרון עיין במסמכים אשר הוגשו לבית הדין הרבני, לרבות בבקשה לתקן את צו הירושה ראו: פרוט׳ עמי 6 ש׳ 18-36.

81.  ההסכם נחתם ביום 16.8.16 - דהיינו כחודשיים לאחר ששני האחים פנו לעוה״ד כ׳ - וגם פרק הזמן שחלף "חותך חוט מקשר" בין המעורבות של שני האחים לבין עריכת ההסכם.

82.  לאור האמור לעיל, הטענה של השפעה בלתי הוגנת, ככל שניתן היה להעלותה ביחס לעריכת ההסכם - נדחית.

התוצאה

83.     התוצאה היא כי התביעה מתקבלת ואני מורה על אכיפת ההסכם.

84.  בס׳ 28 ב׳ לכתב התביעה עתרו התובעים לסעד של מינוי כונס נכסים לצורך מכירת הדירה. התובעים רשאים, במידת הצורך, להגיש בקשה מתאימה.

הוצאות משפט

85.  לאור התוצאה, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכ״ט עו״ד בסך של 50,000 ₪. סך זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תסגור את התיק.

מתיר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, י״ז סיוון תש״פ, 09 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
דרג את הכתבהדירוג כתבה פסק דין בשאלת אכיפת הסכם שכותרתו "מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת" (תה"ס 55001-02-18): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד