פס"ד בתובענות בענייני משמורת, העתקת מגורים וקביעת זמני שהות

האב הוא איש קבע המשרת בבסיס XX, ואין כפי הנראה מחלוקת כי לפחות פעמיים מימות השבוע הוא לן בבסיס.

האם עבדה בעבודות שונות במהלך חיי הנישואין ועתה אין היא עובדת.

אין מחלוקת כי ער, פעוט כבן 4, מאובחן על הרצף האוטיסטי.

אף אין מחלוקת כי נכון להיום אין במועצה אזורית XXX פתרון חינוכי לילדי גן בעלי צרכים מיוחדים עם אפיון של אוטיזם ולפיכך נכון להיום מתחנך ער בגן בXXX (ראו בין היתר דיווח קב״סית של המועצה אזורית XXX מיום 19.5.19 ועמי 6 לחוות הדעת למומחה שמונה בתיק).

בנוסף אף אין כפי הנראה מחלוקת כי הבת הבכורה ל׳ טופלה במרכז "חוסן" לאור המצב הביטחוני בשנים האחרונות ואבחונה כסובלת מפוסט טראומה.

זמני השהות כפי שנקבעו בהחלטות קודמות כוללים בשלב זה, ועת ההורים מתגוררים בסמיכות יחסית זה לזו, שוהים הקטינים עם האב פעמיים בשבוע, מתוכן אחת עם לינה ואחת ללא לינה וכן בכל סוף שבוע שני כולל לינה ביום ו׳.

במוקד המחלוקת עתירתה של האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים עימה לישוב XXX, לבית הוריה, וזאת בין היתר לאור העובדה שמעגל התמיכה העיקרי שלה מצוי באותו האיזור, ולא במקום מגוריה הנוכחי.

לנוחות הקריאה יכונו הקטינים בשמותיהם הפרטים. הפניות לפרוטוקול תבוצענה מתוך מספור העמודים שבתביעת האם, אלא אם כן אבהיר אחרת.

רקע דיוני

תחילת ההליכים בעניין הקטינים בתביעת מזונות שהגישה האם (תלה״מ 60227-10-18 ;

להלן: "תביעת המזונות").

בסמוך לכך הוגשה תביעת האב שבה עתר בין היתר להורות משותפת ולקביעת זמני שהות הכוללים לינה עם הקטינים (תלה״מ 36764-11-18 ; להלן: "תביעת האב").

בחודש דצמבר 2018 הוגשה תביעת האב לפירוק השיתוף במקרקעין ובמטלטלין (תלה״מ 3166-12-18).

ביום 17.1.19 התקיים קדם משפט בין היתר בתביעה זו כמו גם בתביעת האם למזונות. בסיומו של אותו הדיון נקבעו זמני השהות עם הקטינים הנוהגים למעשה עד עתה ואף הוזמן תסקיר.

בחודש ינואר הגיש האב תובענה נוספת לאיזון משאבי ההורים (תלה״מ 74309-01-19).

דיון נוסף התקיים בתביעת האב ביום 21.3.19. באותו הדיון קבעתי כי יום הלינה של הקטינים בבית האב יהיה ביום די.

ביום 25.3.19 הגישה האם את תביעתה להעתקת מקום המגורים (להלן: "תביעת האם").

ביום 8.5.19 הוגש תסקיר בתביעת האב.

באותו היום אף התקיים דיון ראשון בתביעת האם ובמסגרתו, הואיל ובתסקיר לא הובאה התייחסות לבקשת האם להעתקת מקום המגורים לXXX ניתנה הנחיה להגשת תסקיר משלים שבמסגרתו תתייחס גם לסוגית מעבר מקום המגורים וכן תבהיר בין היתר מהן אפשרויות החינוך המתאימות לצרכיו של עו׳ בסמוך למועצה האזורית XXX. עוד החלטתי על מינויו של מומחה לבחינת טובתם של הקטינים באשר לתובענת האם והתבקשה התייחסות בין היתר גם לשאלות מתחום משמורתם, הקשר עם ההורה השני ויכולת ההורה המשמורן לשמר את הקשר עם ההורה השני, כמו גם אפשרות שהעתקת מקום המגורים תותר אך לתחום הנגב והעיר באר שבע והאיזור.

ביום 22.5.19 הוגש בתביעת האם התסקיר המשלים (להלן: "התסקיר המשלים"), כשלצידו חלק חסוי שיוותר חסוי.

הואיל והמומחה שמונה לא יכול היה ליתן חוות דעת בלוחות הזמנים שהתבקשו מונה ביום 6.2.19 דר׳ XXX למתן חוות הדעת (להלן: "המומחה").

בקשה האב להחלפת המומחה לאור שכר טרחתו נדחתה בהחלטה מיום 25.6.19.

ביום 21.8.19 הגיש המומחה בקשה לבית המשפט שבמסגרתה שיקף טענות חריפות ביותר שהעלה האב כנגדו וביקש שבית המשפט יורה לאב לפרט את הסתייגויותיו ולהנחות אותו האם להגיש את חוות דעתו אם לאו. ביום 25.8.19, לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים הוריתי למומחה להגיש חוות דעתו.

ביום 2.9.19 הוגשה חוות הדעת שבמסגרתה ככלל המליץ המומחה להתיר את העתקת מקום מגורי הקטינים למרכז הארץ ואף הציע מסגרת לשימור הקשר והסדרי השהות עם האב בין היתר על בסיס עדיפות לזמני שהות נרחבים בשלושה מתוך ארבעה סופי שבוע עם האב, יום אחד כולל לינה מדי שלושה שבועות באמצע השבוע וכן זמני שהות משמעותיים (שישה שבועות מתוך תשעה) בחופשת הקיץ.

ביום 24.9.19 הוגשו תשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה ומאחר והצדדים לא הגיעו לכלל הבנות הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית והראיות נשמעו בסופו של דבר ביום 24.12.19. במסגרת שמיעת הראיות נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם וכן נחקר המומחה. לא התבקשה חקירת העו״ס לסדרי דין והיא לא התייצבה לדיון ולא נחקרה. עם תום הדיון קבעתי את ההליך לישיבת סיכומים בעל פה, לאחר מפגש בלשכתי עם הקטינות ל׳ וע׳.

ביום 20.1.20 נפגשתי עם ל׳ וע׳ בנוכחות עו״ס מן המחלקה לשמיעת ילדים. כבר עתה אבהיר כי דבריהן יוותרו חסויים, למעט רצונה של ל׳ שאף הובע בפני הוריהם על ידי, כי הוריהם יחדלו מלריב ביניהם.

ביום 26.1.20 סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

חוות הדעת

המומחה נפגש עם ההורים ועם שלושת הקטינים. בחוות דעתו התייחס המומחה, בין היתר, גם לסוגיות הקונקרטיות אשר עמדו על סדר היום באשר למצבם הספציפי של הקטינים, בהם צרכיו המיוחדים של עו׳, מצבה של הבת הגדולה ל׳ וכן הדינמיקה שבין ההורים עצמם.

במסגרת חוות הדעת בחן המומחה גם את שאלת משמורתם של הקטינים וגם את השאלה כיצד תשפיע החלטה להתיר את מעברם של הקטינים למרכז הארץ על הקשר עם האב.

באשר לאב, אף פירט המומחה במקומות מסוימים את התנהלותו הנוקשה כלפיו בחלקים מסוימים של חוות הדעת כמו גם את אילוצי העבודה של האב אשר הקשו על קביעת מפגשים עימו (למשל: עמי 3, עמי 10 ועמי 14 לחוות הדעת).

ביחס להורים התרשם המומחה כי שניהם נמצאים במצוקה קשה ביותר סביב מכלול הסוגיות הקשורות בגירושיהם, כמו גם סביב ילדיהם. המומחה לא התייחס באופן חד ממדי למצוקות ולאילוצים השונים שכל אחד מבני המשפחה הביעו בפניו וניתן להבין וללמוד מתוך חוות הדעת את משמעות הדילמה שהוצבה גם לפני המומחה. זאת בהתחשב גם במצבם המיוחד של הקטינים וגם בעוצמת הקונפליקט של ההורים.

מסקנותיו של המומחה מדברות בעד עצמם ואביאן במלואן להלן:

"... אין כל ספק בכך כי האם היא זו אשר בקיאה בפרטים בחיים היום יומיים של הילדים הרבה יותר מאשר האב, עם זאת, תרומתו של האב לילדים הייתה משמעותית מאוד גם היא, דבר אשר ניתן לראות מהיחס של הילדים אליו ומהמקום החשוב שהוא תופס בתודעה שלהם.

אין כל ספק כי מדובר בדילמה מאוד קשה וכי בנסיבות אשר נוצרו, אין פתרון טוב כי אם פתרון המהווה את הרע במיעוטו. המעבר של הילדים יחד עם האם תאפשר לאם להמשיך בתפקיד אותו היא נטלה ואותו ניתן לה על ידי האב כלומר, ההורה המוביל בכל הקשור לתפקוד היום יומי לתפקוד של הילדים.

לעומת זאת, התרת המעברים של הילדים ייצור קושי טכני להמשך קיום הקשר עם האב - לא ניתוק כפי שהוא קובע - הן בשל המרחק והן בשל מגבלות הזמן של האב. יש לציין בעניין הזה כי האב אומנם טוען כי הוא מסוגל כיום לקבל אליו את המשמורת על הילדים, אולם מדובר באמירה נבובה אשר לא מגובית בתוכנית לכשהיא. כי האב נמנע - וזאת ממקום של כנות - להצהיר כי הוא יוכל להתאים את שעות העבודה שלו לתפקיד של הורה משמורן - אכן ברור ביותר כי כלל אין זה מציאותי כל עוד הוא בצבא קבע ובתפקיד עם הרבה מאוד אחריות בבסיס גדול, שם, לדבריו, הוא אף נדרש ללון מספר פעמים בשבוע.

לאחר בחינת כל הנתונים, אני מגיע למסקנה כי בהינתן כלל הנסיבות, המעבר של הילדים יחד עם האם למרכז הארץ תעלה בקנה אחד עם טובתם וכי הקשיים אשר יצורו הינם בעל תקנה וכל זאת מהסיבות כדלקמן:

1.              אין ספק ואין חולק כי האם היא זו אשר נטלה את החלק הארי - זאת ואף יותר בגידול היום יומי של הילדים. היא בקיאה בכל נבכי הטיפול שלהם, במיוחד אלו של עו׳ בעל צרכים מאוד מיוחדים. אין זה אומר כי האב מתייחס לנושאים אלו בזלזול או בחוסר אכפתיות אולם, כאמור, כל הדברים האלה מנוהלים לגמרי על- ידי האם. במיוחד במה שקשור לבן, היא זו מגלה הרבה יותר עמוקה לגבי הצרכים שלו, לגבי הטיפולים השונים, לגבי התורות השונות. האב מנסה יותר לשים את אמונו באנשי מקצוע ולפועל על פי ההחלטות שלהם, גם אם לפעמים נראה כי הנכונות שלו היא סלקטיבית.

2.              אין כל ספק השירותים המוצעים במרכז הארץ הינם רבים יותר וזמינים יותר לעומת דרום הארץ. אין בכך הערה או התרסה לבי האיכות של השירותים במרכז כי אם לגבי הזמינות שלהם. האב לבטח יתקומם לשמע אמירה זאת, אולם כך עולה מהתסקיר, מהמכתב של המועצה האזורית המסופח לתסקיר וגם מדיון בוועדת הביקורות של הכנסת אשר את הפרוטוקול שלו האם העבירה אליי. נוסף על כך, כך גם נסמר לי על ידי סגן הממונה על הנושא של אוטיזם במשרד הבריאות.

3.              כאמור, רצון הילדים אינו מהווה פקטור משמעותי במקרה הזה בנסיבות אשר פורטו לעיל.

4.              מהבדיקות אשר אני ערכתי, אכן מתקיימת חשיבות ממדרגה ראשונה שעו׳ יהיה בטיפול במסגרת חינוכית דוגמת "עלוטף" או הגן הנמצא XXX1 ולא בגן התקשורתי בXXX שם הוא אמור ללכת על פי התכנון הנוכחי.

5.              להערכתי, הנושא הביטחוני לא צריך להיות נימוק מרכזי בקבלת ההחלטות, ראשית, על פי ההבנה שלי לא ניתן לקבוע באופן גורף כי החיים בעוטף עזה פוגע באופן אוטומטי בכל ילד או כי גם אם יש לילד מצוקה מסוימת, אין הדבר באופן אוטומטי מחייב העתקת מגוריו. כל ילד מתמודד לפי הכוחות שלו ולפי העזרה אותה הוא מקבל.

אציין פה כי ל׳ הייתה בעבר בטיפול וכיום שני ההורים מסכימים כי היא זקוקה להמשך טיפול, אולם משום מה הם לא הצליחו להניע את התהליך הזה. הילדה בהחלט מוכנה לטיפול ולהערכתי היא כל כך אינטליגנטית, פתוחה ומודעת לרגשותיה שהיא תוכל להפיק רווח מירבי ומצוין. חשוב לציין ולהדגיש כי חלק מהחוסן של ילדים החיים בתנאים הלא פשוטים של עוטף עזה בא מהמסגרת המשפחתית, מהתמיכה של שני ההורים, מהאווירה הרגועה בבית אשר מצליח להיות עבור הילדים חוף מבטחים. למרבה הצער בעקבות הליך הגירושין, אין הבית היום יכול למלא תפקיד זה ויש לחשוש כי אובדן המרכיב הזה במערך מרכיבי החוסן, פוגע בילדים או לפחות מהווה עבורם גורם סיכון.

יוצא כי להערכתי המצב הביטחוני לא צריך להיות משהו מכריע בעניין הזה, אבל כאשר מדובר בטובתם של הילדים, אולם הוא בהחלט פקטור אותו יש לקחת בחשבון.

לדעתי הבעיה המרכזית הינה המרחק אשר ייווצר בין האב לבין הילדים. אין כל ספק כי אם הילדים יגורו במרכז הארץ, לא יהיה ניתן לקיים את הסדרי השהות כפי שמתקיימים היום וכי יהיה מקום לחשב מחדש את אופן חלוקת הזמן של הילדים בין ההורים. ניתן להערכתי להגיע לסידור אחר אשר ידרוש יצירתיות - דבר אשר בסופו של דבר יאפשר קיום קשר משמעותי בין האב ובין הילדים בצורה שתיטיב עם הילדים. בעניין הזה יש לציין כי בפגישה שלי האב עם הילדים הוא הכריז באוזניי וכך באוזניהם של הבנות - כי הוא לא יכול להיות אבא "כספומט". ל׳ שאלה אותו למה הוא התכוון, אולם הוא בחר להתעלם מהשאלה הזאת, וזאת על אף שהיא נשאלה פעמיים או שלוש. להערכתי דבר קטן זה מצביע הן על האימפולסיביות של האב ושל האמירות שלו והן בחוסר היכולת שלו לקיים דיון אמיתי עם הילדים בנושאים בהם הוא בוחר שלא לדבר עליהם.

בכל מקרה סבורני כי יש אפשרות לקיים קשר משמעותי בין האב ובין הילדים, גם אם הילדים גרים במרכז הארץ, אולם הדבר יחייב לא מעט גמישות מצידם של שני ההורים. כאמור, לכאורה האב אומר כי הוא יוכל להתגמש על מנת שיוכל לשמש משמורן, כך שניתן להאמין כי היו יוכל גם להתגמש קצת על מנת לאפשר תוכנית שונה מבחינת השהות שלו עם הילדים...״ (עמ׳ 11-13 לחוות הדעת).

לאור מסקנות אלה ובהתחשב בצורך לאפשר קשר משמעותי בין הקטינים ובין האב, המליץ המומחה כי בד בבד עם אישור העתקת המגורים יחד עם האם למרכז הארץ תגובש מתכונת להסדר שהות עם האב, באופן שבו ישהו הילדים אצל האב 3 מתוך 4 סופי שבוע וכי 2 מסופי שבוע אלה יהיו סופי שבוע ארוכים קרי מיום חמישי עד מוצאי השבת או ככל שהאב יחפוץ גם עד ליום א׳ בבוקר שאז ישיבם האב למסגרות. עוד המליץ המומחה כי אחת לשבועיים ילונו הילדים אצל האב והאחריות להבאת הילדים תהא על האם כמו גם על השבתם למסגרות החינוך בבוקר. המומחה המליץ שהילדים ישהו עם כל אחד מההורים מחצית מן החגים וכי ביחס לחופש הגדול תהא לאב אפשרות לקבל אליו את הילדים עד 6 מתוך 9 שבועות של החופש הגדול (גם בכפוף ללוח הזמנים של ער, בשים לב למצבו). כן המליץ המומחה על מינוי מתאם הורי.

להשלמת התמונה יוער כי נשלחו למומחה מטעם האב שאלות הבהרה וככלל לא נראה שבשאלות ההבהרה חזר בו המומחה ממסקנותיו.

תמצית טענות האס

האם מדגישה כי הצדדים מתגוררים באזור עוטף עזה, כאשר הבת הגדולה סובלת כמאובחנת בפוסט טראומה ואחד הקטינים מצוי על רצף האוטיסטי.

האם מבקשת לאמץ את חוות דעת המומחה ומדגישה את המשמעות הנכבדה שיש ליחס לה זכות לקבלת טיפולים מירביים ומיטיבים ביחס לבן ער, לשם הטבת מצבו.

האם מדגישה את קשייהן של הילדות, ומפנה גם למסקנות המומחה לפיהן אין כל חשש שהאם תרחיק את הילדים מן האב ככל שיותר המעבר.

האם מבהירה כי במקום מגוריה הנוכחי אין לה כל תמיכה משפחתית וגם קרוביו של האב אינם מסייעים בידה.

בתגובה לטענות האב בחקירתו הנגדית הלינה האם על כך שהאב סירב להרחיב את שהיית הקטינים במחיצתו שלוש פעמיים בסופי השבוע בנימוק ש״גם לו יש חיים" והבהירה גם כי בבית החולים אסף הרופא מרוכז הטיפול המיטבי בקטינים על הרצף האוטיסטי, לרבות בגן עלוטף.

תמצית טענות האב

האב טוען כי האם איננה משתפת אותו בענייני חינוכם של הילדים והטיפולים שניתנים להם.

האב טוען כי גם האם וגם המומחה טועים בהתמקדות יתר בצרכיו של עו׳ על פני צורכי הקטינות.

האם הסתירה מבית המשפט כי עו׳ מקבל קצבה ולא עדכנה את האב באחד מניתוחי הילדים בשעת הניתוחים. האב מלין על טענת האם לפיה אין לה תמיכה משפחתית באזור המגורים הנוכחי באופן שתוהה מדוע תמיכת משפחתה היא מקובלת ואילו תמיכת משפחתו איננה מקובלת.

האב מלין על כך שמסקנות חוות הדעת נשענו בעיקר על הטיפול בבן עו׳, כשהתברר שגם באזור הדרום ניתן להעתיק לו טיפול דומה.

האב אף טוען כי איננו מתנגד גם למעבר הקטינים לאזור אחר בדרום כמו נתיבות או בבאר שבע.

האב טוען כי התרת מעבר הקטינים עם האב יפגע קשות בקשר שלו איתם שעה שלאור מקום עבודתו בבסיס צאלים יצטרך לנסוע שעתיים.

האב עותר לקיומה של הורות משותפת והתרת מעבר הקטינים למרכז לא תאפשר לו קיומה של הורות זו.

הדין החל

פסיקה רבה עסקה בשאלת הדין והשיקולים הנוגעים לעניין, כאשר בשאלה האם להתיר העתקת מקום מגוריו של קטין עסקינן (השוו, למשל: עמ״ש (ת״א) 34332-08-19 פלונית נ׳ אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.11.19) והאסמכתאות שם).

הסמכות להכריע במחלוקת בין ההורים נובעת במישרין מהוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב - 1962, אשר מבהיר כי בית המשפט יכריע בו "כפי שייראה לו לטובת הקטין״ (סעיף 25 לחוק הנ״ל) ; הוא השיקול המרכזי בהקשר זה. גם להורים אינטרסים שונים, בהם זכותו של הורה אחד לקבוע את מקום מגוריו ומנגד גם רווחתו של ההורה השני החפץ בקשר קרוב פיזית עם ילדיו.

אלא שזכויות אלה, כפי שמורנו המחוקק וכפי שגם מגלה הפסיקה, הן זכויות שאינן עומדות בהקשר זה באותו המדרג אל מול טובתו של הקטין (בהקשר זה השוו, למשל: תמ״ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ׳ פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 1.9.13) ; עמי 12 לפסק הדין).

בחינת טובתו של הקטין מבוצעת הן לאור שאלת יכולתו של הקטין לערוך את המעבר בפועל, ולאחר מכן את השאלה האם עצם המעבר עלול לגרום לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני (עמ״ש 34332-08-19 הנ״ל).

עוד נקבע בפסיקה כי גם לרווחתו של ההורה המשמורן יש משקל והשפעה על רווחתו של הקטין עצמו (השוו: עמ״ש (נצי) 9963-06-11 פלונית נ׳ אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.8.11), פסקה 5 לפסק הדין).

מכאן, ליישום של הדין במקרה שלפני.

תחילה, יהא צורך להכריע בשאלת משמורתם הפיזית של הקטינים, ולאורה, יהא צורך לדון בשאלת העתקת מקום המגורים והתאמת זמני השהות עם ההורים להכרעה זו.

דיון והכרעה

בשאלת משמורתם של הקטינים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבעה אצל אימם, עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 או עד החלטה אחרת.

כאמור, המומחה עצמו המליץ לקבוע את משמורת הקטינים אצל האם, הן לאור המצב כיום, והן לאור הדומיננטיות של האם עצמה בחיי הילדים (ראו למשל עמי 5 - 6 לחוות הדעת).

גם אני, בדומה למומחה, התרשמתי כי האם היא ההורה הדומיננטי בכל הנוגע לשגרת יומם של הקטינים, היא המעורה גם ברזי הטיפולים השונים הנדרשים ביחס לקטינים, יוזמת באופן אקטיבי מאד הטבה והרחבה בטיפולים המגיעים לקטינים גם באופן צופה פני עתיד, ונראה כי האב עצמו אף איננו מכחיש זאת (ראו למשל: עמי 3-4 לפרוטוקול בתביעת האב ; עמי 20 - 21 לפרוטוקול ; עמי 24 לפרוטוקול ; עמי 3 - 4 לפרוטוקול הדיון מיום 8.5.19). מנגד, האב עצמו, שכזכור ישן בבסיס שני לילות לכל הפחות בשבוע (ראו גם בעמי 3 לתסקיר מיום 7.5.19), מעורה כך נראה פחות בשגרת יומם ובשגרת הטיפולים של הקטינים, ולא רק לאור טענתו לפיה האם מדירה אותו מכך. די בעובדה שאיננה שנויה במחלוקת לפיה חלק נכבד מימי השבוע האב כלל לא שהה בבית עוד קודם לפירוד וגם עתה לאור עבודתו כדי לתרום לביסוס מסקנה זו. בנוסף, כזכור, המומחה ציין בחוות הדעת כי האב לא ידע לציין את שם רופאם של הקטינים או את שמות חלק מהמטפלים האחרים, ואיננו בקיא בדקויות הקשורות בחינוך הילד - דקויות שפרטה האם בחקירתה הנגדית כמפורט לעיל (עמי 5 - 6 לפרוטוקול). לא זו בלבד שבחקירתו הנגדית של המומחה קביעות אלה לא נסתרו, אלא שבחקירתו הנגדית של האב שב והתגלה מאפיין זה (ראו, למשל, דברי האב המדברים בעד עצמם בעמי 30 לפרוטוקול שורות 5 - 25 לפרוטוקול).

הדברים נתמכים גם בקביעות שבתסקיר מיום 7.5.19, שבו הובהר כדלקמן: "...האב נוכח בחיי הקטינים, והוא מבקש לעגן ולהרחיב את זמני השהות עם ילדיו. עם זאת יש לבחון את מסוגלותו של א׳ בטיפול בילדיו. במתכונת הנוכחית, חלק נכבד בטיפול בילדים נעשה על ידי האם והאחות (אמו של האב ואחותו - ב.ש), ויש לבחון את מסוגלותו בטיפול בילדיו בכל התחומים, כאשר יעבור להתגורר בדירה משלו...." (בעמי האחרון לתסקיר הנ״ל). זה היה, אפוא, המצב בפועל, עד הגשתו של התסקיר, וכעולה מהאמור לעיל, לרבות מדבריו של האב עצמו בחקירתו הנגדית, גם לאחריו דומה שלא השתנה המצב. לכך יש להוסיף כי העו״ס עצמה כלל לא נחקרה ומשמעות הדברים ברורה.

גם המומחה וגם העו״ס כלל לא הטילו ספק בנוכחותו של האב בחיי הילדים ובאהבתו להם. זוהי גם התרשמותי. אולם התמונה העובדתית המצטיירת היא כי האם עצמה היתה ועודנה דומיננטית הרבה יותר בשגרת יומם של הילדים.

בהביאי בחשבון את האמור, ובמיוחד נוכח הקונפליקט החריף שבין ההורים עצמם (כפי שמשתקף הן בתסקירים, הן בחוות הדעת, והן מכלל העולה לפני), יש מקום למסקנה לפיה על משמורת הקטינים להיות אצל אימם, וכך אני קובע.

כמובן, וכידוע, שבמשמורת במובנה הפיזי אין כדי להסיר דבר הקשור עם האחריות לילדים על ההורה השני, כמו גם באשר לאחריות ההורה המשמורן לשתף את ההורה השני בקבלת החלטות ביחס לקטינים. בית המשפט שב ומזכיר להורים שניהם - הן לאב והן לאם - כי ללא קשר לשאלת המשמורת הפיזית, האחריות ההורית לילדים, כמתחייב מהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ממילא היא משותפת. כפועל יוצא, ולמען הסר ספק מובהר בזה גם לאם כי הגם שמשמורת הקטינים נקבעת כמפורט אצלה, על ההורים שניהם לשתף פעולה ולקבל החלטות בצוותא בכל עניין מהותי הקשור בקטינים.

בטרם אדרש לזמני השהות, יש להידרש עתה לעתירת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים עימה לעיר XXX.

לעניין זה, בהביאי בחשבון את כל שהובא לפני, מצאתי לקבל את המלצת המומחה, המתיישבות עם כל שהוצג לפני.

מכלול המצוי בפני איננו מניח כל מסקנה לסבור שהקטינים - או איזה מהם - לא יוכל לבצע את המעבר למרכז הארץ (הדברים אמורים גם ביחס לתיעוד החסוי, קרי דברי הקטינות בפני העו״ס, בפני המומחה ובפני), או כי לכל הפחות מובעת התנגדות של ממש למעבר זה. בהקשר זה לא ארחיב, והדברים שמורים גם בתיעוד החסוי המצוי בתיק. במיוחד בשים לב למעטפת המשפחתית המוכרת לקטינים הן בעיר XXX והן מחוצה לה, אני משוכנע כי לא יהיה לקטינים כל קושי להיקלט במקום המגורים החדש.

באשר למרחק שבין העיר XXX וגוש דן ובין מקום מגורי האב, אמנם אין מדובר במרחק של מה בכך. אולם גם כך - וגם לו אביא בחשבון את טענת האב באשר למקום שירותו באזור XXX - מדובר בנטל שההורים וגם הילדים יוכלו לעמוד בו.

סיכומם של דברים - עסקינן במעבר שהקטינים יוכלו לבצעו, לרבות בכל הנוגע לשהייה שוטפת גם אצל האב.

באשר לסיבה להעתקת מקום המגורים המבוקשת, הרי שכידוע אין נדרש להוכיח צידוק למעבר. אלא שבחינת ההנמקות שהציגה האם עצמה מלמדת גם על התועלת לקטינים עצמם כתוצאה מן המעבר המבוקש.

לאם עצמה אין כל מעגל תמיכה באזור מגוריה הנוכחי, שכן כלל בני משפחתה מתגוררים במרכז הארץ, והיא איננה זוכה לתמיכת בני משפחת האב, באופן שבני משפחתה נאלצים לנסוע ממרכז הארץ לבית שבו מתגוררת עתה על מנת לסייע לה עם הקטינים (השוו: דברי האם בעמי 20 ו - 26 לפרוטוקול ; ראו גם התכתבות מסרונים שצירף האב עצמו לתצהירו בו שואל האב את האם האם משפחתה מגיעה לעזור עם הקטינים).

עובדה זו ככלל איננה מוכחשת. שכן האב עצמו אישר כי למעט חברה קרובה אין לאם כל מעגל תמיכה באזור מגוריה הנוכחי (עמי 29 לפרוטוקול).

כפי שהובהר לעיל, רווחתו של ההורה המשמורן חשובה אף היא לבחינת טובתם של הקטינים בעצם המעבר עצמו (ראו לעיל). כפועל יוצא, אין להתעלם מכך גם במסגרת בחינת טובתם של הקטינים בביצוע המעבר ובוודאי שיש להביא בחשבון כי האם - שהיא כזכור ההורה הדומיננטי בשגרת יומם של הקטינים - זכאית להסתייע בבני משפחתה, המתגוררים במרכז הארץ. הדבר בהחלט יכול לשרת את טובת הקטינים עצמם.

דיון ער התנהל בין הצדדים - לרבות אל מול המומחה, בשאלה האם קיים הבדל של ממש בין אופי הטיפול שיכול להינתן לעו׳ (כזכור - על הרצף האוטיסטי) במרכז הארץ אל מול זה המוענק לו בדרום. לטעמי, עיקרו של דיון זה היה מיותר.

אני יוצא מהנחה לפיה כטענת האב, ניתן לקבל טיפול זהה או דומה לעו׳ גם בדרום הארץ, במסגרת הגנים להם שובץ. אלא שגם במצב דברים זה, הטיפול הוא מבוזר יותר, והמרחקים שנדרשת האם לעבור עם הקטין - הן לגן והן לטיפולים פרטניים - מבלי שתזכה לתמיכת בני משפחה (ולו בנטל השגחה על מי מהקטינות ואולי גם לצרכים נרחבים יותר), מכבידים יותר.

כבר עתה, נדרש הקטין להתנייד לגן ייחודי מחוץ לתחומי המועצה האזורית שבה הוא מתגורר והדברים אינם צפויים להיות קלים יותר. לעניין זה כבר הבהיר המומחה את משמעות הטיפול היחידני בילדים עם צרכים מיוחדים, בדגש על ילדים על הרצף האוטיסטי: "... השיקול העיקרי של האם היא לא בדרום מהמקור כמו שאמרתי ומופיע בתסקיר זו שנושאת בעיקר בטיפול בילדים יהיה לה יותר קל במיוחד שמדובר בילד על רצף האוטיסטי לעשות זאת במקום שהיא תזכה לתמיכה מהמשפחה שלה. אני יודע מהנסיון שלי מהעבודה שהטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי הוא טיפול מאוד קשה מתיש דרשני ביותר אני מכיר לא מעט משפחות ששני הורים עושים את זה ביחד הדבר מאוד קשה ממלא אותם מתיש אותם והדבר נכון שבעתיים כשמדובר במשפחה שרק הורה אחד נמצא עם הילדים רוב הזמן ושההורה השני איננו מסוגל לשאת במשותף בעול... (עמ׳ 12 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, לא אופי הטיפול בדרום הארץ אל מול מרכזה הוא שבמוקד ההטבה הצפויה במצב הקטינים, כי אם פניות האם להידרש למכלול צרכי הקטינים (גם עו׳ וגם ע׳ ול׳), מקום בו תוכל להסתייע גם בהקשרים אלה במכלול בני משפחתה.

לכך יש להוסיף את העובדה שאיננה שנויה במחלוקת ולפיה ל׳ הוכרה כנפגעת פוסט טראומה לאור מגורי הצדדים ב״עוטף עזה" והמצב הבטחוני בדרום. לכל הפחות ניתן בהקשר זה לקבוע - גם אם לא כשיקול בלבדי או מכריע (וגם המומחה לא התייחס לו באופן זה), כי המעבר לאזור המרכז לא יפגע בקטינים.

מכאן לשאלת טיב הקשר שבין האב והקטינים ככל שיותר המעבר לאזור המרכז.

לעניין זה שוכנעתי כי האם לא תחבל באפשרות האב להמשיך ולבסס קשר מיטיב, שוטף ואוהב, עם ילדיו. הדברים נלמדים לא רק מהמלצות המומחה או התסקירים, כי אם גם מן המציאות בפועל, בהם מאז הפירוד ועד היום, ממשיך האב לקיים קשר סדיר ורציף עם הקטינים - למרות שעל הפרק גם קונפליקט עמוק בין ההורים לרבות ביחס לקטינים.

האב עצמו מאשר ומבהיר כי הוא מקיים קשר שוטף ורציף עם הקטינים, על פי זמני השהות שקבע בית המשפט.

גם ההתכתבויות שצירף האב עצמו לתצהירו מלמדות על כך, שחרף הקונפליקט העמוק בין ההורים, האם איננה מונעת בכל דרך קשר בין הקטינים ובין האב.

האם עצמה הבהירה כי גם אם יותר המעבר, היא תפעל באופן אקטיבי ליישומם של זמני השהות שייקבעו עם האב, ולא התרשמתי כי עסקינן בדברים מהשפה אל החוץ בלבד (השוו, למשל: דברי האם בדיון מיום 8.5.19, בעמ׳ 4 שורות 5 - 10, סעיף 27 לכתב תביעת האם). אכן, בין ההורים קונפליקט חריף המוביל גם עתה לדומיננטיות - ואולי אף לדומיננטיות יתר - של האם בחיי הילדים. אולם לא ניתן להתעלם כאמור מהעובדה היסודית לפיה עד כה, וחרף המחלוקת העמוקה שבין ההורים, זמני השהות בין האב ובין הקטינים נשמרים כראוי. זאת, אף מבלי הצורך להכריע בשאלה האם אמנם בעיקר נטל זמני השהות נושאות אמו ואחותו של האב, או האם אמנם הדירה האם את האב במזיד משעת ניתוח שעבר הקטין.

לא זו, אלא שהמומחה ביקש בחוות הדעת להציע מתווה סביר ואף הגיוני, שיותיר זמני שהות משמעותיים - ואף אולי נכבדים יותר מאלה הנוהגים כיום - בין האב ובין ילדיו. קרי, מתווה שבו יבלו הילדים שלושה סופי שבוע בכל חודש עימו, מתוכם שניים "ארוכים", לרבות עד לימי ראשון, וכן יום אחד מדי שלושה שבועות שבמהלכו ישהו הקטינים עם האב בביתו באמצע השבוע, כאשר האחריות לכך תהיה על האם. יש בכך פתרון הולם, גם בהנחה שקיומם של סופי שבוע ארוכים מימי חמישי (ללא לימודים בימי שישי) כפוף גם לצרכי והנחיות מערכת החינוך, וגם אילו סופי השבוע מתחילים בימי שישי בלבד ומסתיימים בימי ראשון. זאת בהתחשב גם בקיומו של יום עם לינה מדי שלושה שבועות באמצע השבוע ובזמנים המשמעותיים ביותר שהמליץ המומחה לאפשר עם האב מדי שנה בחופשת הקיץ.

אלא שהדברים שציין האב בחקירתו הנגדית מלמדים כי צרכיו שלו, ולא רק צרכי הילדים לטענתו, עומדים ברקע להתנגדותו למתווה.

לכאורה, דווקא במתווה שהציע המומחה היה כדי לסייע לא רק בהמשכו היציב של הקשר בין האב ובין ילדיו, אלא גם בהעמקתו. שכן זמן האיכות של הורה עם ילדיו בסוף השבוע - ללא מעמסות ולחצי שבוע הלימודים והעבודה - הוא ניכר.

תחילה, וגם בתצהירו, טען האב ששיקולי בטיחות בדרכים עומדים ברקע להתנגדותו למתווה (ואינני מקבל נימוקים אלה מקום שגם עתה ההסעות להן נדרש עו׳ לכל הפחות אינן מבוטלות). אלא שבסוף חקירתו יכול ו״יצא המרצע מן השק", באופן שצרכיו של האב קיבלו בכורה:

"... אני מתנגד לשיטה הזו אני לא שותף להמלצות יש לי חיים אני רוצה לבנות זוגיות שנייה ולהקים משפחה שנייה בבית אני בטח ובטח לא אתנהל כמו שהוא המליץ אין לך חיים שבתות, תעבוד כל השבוע... לא אתן לזה יד שהילדים יעשו ארבע פעמים את ... בשבוע. לשאלת בית המשפט המומחה לא דיבר על זה אני משיב שהמומחה דיבר על שבתות תראה

לי שגרוש אחד שיש הסדרי ראייה כל כך הזויה ולא איזונית תראה לי גרוש אחד... " (עמי

31 לפרוטוקול).

כידוע, עצם ההורות לילדים קטינים טומנת בחובה לא רק זכויות, כי אם גם, ואולי בעיקר - אחריות וחובה. הדבר יפה הן ביחס להורה עימו מתגורר הילד, והן ביחס להורה הנוסף.

כבי השופט נ׳ סילמן זיקק האמור באופן הבא: "... כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, ׳מוותרים׳ אנו על זכויות רבות - נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות ; הויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין..." (תמ״ש 6832-01-13 שנזכר לעיל ; סעיף 18 לפסק הדין).

באיזון בין הנטל שבו נושאת האם בטיפול השוטף והיום-יומי במכלול צרכי הילדים, הוצע לאב מתווה מאוזן יחסית, שבו גם לאם נטל נמשך ולא מבוטל, ולצידו האפשרות גם להנות מזמן איכות "נטו" בסופי שבוע עם ילדיו. אין מדובר בפתרון אידיאלי, וגם המומחה לא התעלם מכך. אלא שכאמור, סבורני שהמתווה שהציע המומחה הוא בבחינת המתווה המאוזן ביותר בנסיבות הקיימות ומנקודת מבטם של הקטינים. אלא שהאב עצמו הצהיר שלא יפעל כך, משיקוליו הוא. בכך, נמצא האב שומט את הקרקע מתחת להתנגדותו שלו.

כך או אחרת, וככל שהאב עצמו סבור כי משיקוליו הוא לא יוכל לקיים זמני שהות עם ילדיו שלושה סופי שבוע בכל חודש, מצאתי לאפשר לאב עצמו את הבחירה האם אמנם לשהות בסוף השבוע השלישי עם ילדיו.

האב אף ציין, כי איננו מתנגד למעבר הקטינים לכל מקום אחר בדרום הארץ, אולם לא הציע חלופה בדמות גידול הקטינים בעצמו (וגם בכתב התביעה להורות משותפת אף לא עתר לזמני שהות "שוויוניים" במלואם). זאת, יתכן שלא בכדי, לאור צרכי עבודתו כמו גם ההישענות הרבה, כך נראה, על בני משפחתו כמו גם בעצם קיומם של זמני השהות הנוהגים עתה.

בנסיבות אלה, ואולי שעה שמעבר למקום אחר בדרום הארץ היה בו כדי ליתן מענה לנימוק הנובע מעצם השהייה בחבל עזה ואולי גם לקרבה נוספת למסגרות החינוך הייעודיות לעו׳, אין בכך כדי ליתן חלופה שלמה וקוהרנטית למכלול צרכיהם של הקטינים, הנשענים כאמור במידה רבה על אחריות וטיפול אימם.

סיכומם של דברים, ממכלול הטעמים המפורטים לעיל, אני מתיר את מעברם של הקטינים עם האם לעיר XXX. לצד זאת, ובהתחשב גם בהמלצות המומחה כמו גם בצורך להיערך בצורה סדורה למעבר זה (גם אל מול מסגרות החינוך וגם לאור התקופה הייחודית בה אנו מצויים עתה, נוכח מגיפת הקורונה וההיערכות המיוחדת שבה מצויה מדינת ישראל מאז חודש מרס 2020 ואשר טרם הסתיימה במלואה), אני מוצא להתיר את המעבר בפועל מיום 1.8.20 ואילך.

סיכום אופרטיבי

אני קובע את משמורת הקטינים ל׳, ע׳ ועו׳, אצל אימם עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 או עד להחלטה אחרת.

אני מתיר את מעבר האם עם הקטינים לעיר XXX, וזאת החל מיום 1.8.20.

אני קובע את זמני השהות בין הקטינים ובין האב בהתאם להמלצות שבסעיף 2 לחוות הדעת. באשר לשלישי מתוך שלושת סופי השבוע אני מותיר לאב את הברירה האם לקיימו, בהתאם לשיקוליו ולצרכיו, ובלבד שהאב יודיע לאם החלטתו מראש על פי תוכנית סדורה אחת ל - 90 יום, על מנת לאפשר גם לאם לתכנן את סדר יומה. היה ויודיע האב כי איננו בוחר לקיימו באותו פרק הזמן, יהיה סדר השהייה בסופי השבוע לסירוגין לאותה התקופה.

אני מורה כי בכל הנוגע ליישומם של זמני השהות, בשלב ראשון ובטרם פניה לכל גורם אחר, ככל שתתעורר בין ההורים מחלוקת יפנו לתיאום הורי, כאשר בעלות התיאום יישא ההורה הפונה.

למען הסר כל ספק אני מוצא להזכיר ולהבהיר להורים, כי עליהם להימנע מלחשוף את ילדיהם לכל דבר הקשור למחלוקות ביניהם, וכי אין מותר לאיזה מן ההורים להחליט באופן חד צדדי באשר לכל סוגיה מהותית הקשורה בחיי הילדים.

בשים לב ללוז התובענות, איני עושה צו להוצאות.

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה על אודות הצדדים, הקטינים ובני משפחותיהם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ט״ז אייר תש״פ, 10 מאי 2020, בהעדר הצדדים.