פס"ד בתביעת מזונות ל- 4 ילדים בסך 42 אלף ועוד (תמ"ש 31787-07-16)

33.    1. משמעות אי התייצבותו של האב לדיון ההוכחות:

דיון ההוכחות בתובענה נקבע ליום 25.2.19 ובסמוך אליו פנה האב לבית המשפט לפטור אותו מהתייצבות לדיון ולחקירתו באמצעים חזותיים (וידאו קונפרנס), אך בקשתו נדחתה על ידי ביום 12.2.19. האב לא הסכין עם החלטתי זו האב ופנה לבית המשפט שלערעור בבקשת רשות לערער (רמ״ש 42581-02-19), אשר נדחתה ביום 21.2.19 בהחלטת כבי השופט ש׳ שוחט. בקשת רשות ערעור שהגיש האב לבית המשפט העליון בבע״מ 1452/19, נדחתה אף היא (ר׳ נספח 3 לסיכומי האם). חרף כל האמור לעיל, בחר האב שלא להתייצב לדיון.

תובענה זו מתבררת על פי סדרי הדין הייחודים בתביעה למזונות כפי הוראות פרק כ״א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ״ד - 1984 (להלן: התקנות) ותוך החלה של יתר התקנות, כל עוד לא מתקיימת סתירה (ר׳ תקנה 258ב(ב) לתקנות). במקרה שבו הנתבע לא מתייצב לדיון בעניינו להבדיל מהתובע שהתייצב לדיון, מורה תקנה 157(2) לתקנות כי: "התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב... רשאי התובע להוכיח תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר״. עוד יש להזכיר הוראת תקנה 522(א) לתקנות לפיה: "מצהיר בהליך עיקרי או בעל דין שמסר תצהיר... יתייצב לחקירה ביום הדיון..." והמשמעות של היעדר התייצבות כפי הוראות תקנה 522(ג) לאמור: "לא התייצב המצהיר...לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם״ (ר׳ גם ע״א 52/87 מיה הראל נ׳ אברהם הראל (פורסם בנבו, 12.10.89) עמי 204 ; להלן: ע״א 52/87).

יחד עם זאת ועל פי הפסיקה, אין באי התייצבותו של הנתבע לדיון הוכחות בתביעת מזונות משום כבילת שיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות אלו מורה הדין החל כי כאשר "... מצויות לפני בית המשפט רק ראיות מטעם התביעה, רשאי בית המשפט - אך אינו חייב - לפסוק את הסכום שנתבע בתביעה. גם בהעדר ראיות מטעם הנתבע, מוקנה לבית המשפט לעולם שיקול- דעת לקבוע מה הוכח לפניו, ואם הוא סבור כי תביעה היא מופרזת, אין הוא חייב לאמצה, כי כוחו עמו לבחון מה מוכח לפניו מהותית ומה לא״ (ר׳ ע״א 52/87 פסקה 8, עמי 204 ; הדגשות לא במקור).

לאור האמור לעיל, לא אוכל להסתמך על טענות עובדתיות של האב כפי שהובאו בכתב ההגנה, בתצהיר ובהרצאת הפרטים מטעמו, משום שהאב לא אפשר חקירתו על תצהירו, חרף כי האם רצתה בכך. עם זאת, וכאמור לעיל, אוסיף ואבחן בפסק הדין את ראיות האם ועל בסיסן יינתן פסק הדין שלהלן, כמובן בשים לב לדין החל במקרה זה.

ב׳- טענות הצדדים:

תמצית טענות הצדדים הובאו על ידי באריכות בסעיפים 5-6 בהחלטה למזונות זמניים ורק למען הסדר הטוב אציין עיקרן.

להלן עיקר טענות האם:

עובר לסכסוך בין ההורים, המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה, המיוחסת לאלפיון העליון במדינה, כל זאת לאור עסקיו המשגשגים של האב בארץ ובחו״ל. לפיכך, העריכה האם את צרכי המשפחה בסך של כ 200,000 ₪ ואת יכולותיהם הכלכליות המשותפות של הצדדים בסך 100 מיליון דולר המוחזקים במבני נאמנויות שיצר האב ברחבי העולם.

במהלך החיים המשותפים, מיעט האב לשתף את האם בעסקיו ובהתאם לכך מעורבותה וידיעותיה של האם בעניינים כספיים הייתה מוגבלת ביותר. יחד עם זאת, חיי המותרות החריגים, הביאו האם להבנה חלקית למצבם הכלכלי הטוב והאיתן.

מאחר והאב השקיע כל עתותיו בעסקיו, האם היא שגידלה את הילדים באופן בלעדי כמעט ומאחר והאם לא עבדה.

במהלך השנים האב עשה שימוש יתר בתרופות מרשם ושלא במרשם אשר גרמו לו לתוקפנות ולמספר אירועי אלימות שבעקבותיהם חלה התדרדרות ממשית ביחסי האב וילדיו.

על האב לשאת במלוא צרכי הילדים והאם כפי רמת חייהם עובר לסכסוך.

בכפוף לאמור לעיל לעניין משמעות משקל הטענות של האב, יובאו להלן תמצית טענות האב:

לאב אין יכולת כלכלית התואמת את טענות האם ואף לא כזו המתקרבת לסכומים הנטענים, זאת בין היתר לאור הרשעתו בפלילים בשנת 2008 אשר הביאה לגדיעת מטה לחמו.

לאם יכולת כלכלית גבוהה, מנכסים או זכויות שבשליטתה, ואין לה כל מחסור או נזקקות. זאת להבדיל מהאב אשר אין לו כל יכולת להשתכר מאז הרשעתו בפלילים בשנת 2007 וגדיעת מטה לחמו.

בין ההוצאות המפורטות על ידי האם לגבי הקטינים, לבין המציאות אין כל קשר.

התביעה הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שהאם עזבה את בית המגורים יחד עם ילדי הצדדים תוך נטילת פריטי התכולה של הצדדים והסתת הילדים כנגד האב.

אין לחייב האב במזונות האם, לאור הדין החל, יכולת ופוטנציאל ההשתכרות של האם כמו גם היעדר כל תלות כלכלית מצד האם כלפי האב.

האב נושא באופן ישיר בצרכי הקטינים, בין כשהם שוהים עמו ובין כפי הצורך, ואין לחייבו מעבר לכך בכל סכום נוסף.

ג׳- דיון:

1. הדין החל:

בהתאם לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי״ט - 1959 (להלן: חוק המזונות) אדם חייב במזונות בן זוגו או ילדים כפי הוראות הדין האישי החל עליו (ר׳ סעיפים 2(א) ו-3(א) לחוק המזונות). עוד קובע החוק כי ככל שהדין האישי אינו מטיל חבות על החייב במזונות ילדיו, הרי שיש לחייבו בהתאם להוראות סעיפים 3(ב), ו-5 לחוק המזונות, ולאחר בחינת היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים, מכל מקור שהוא.

כפי העולה מטענות הצדדים, הצדדים נישאו זל״ז בטקס אזרחי בארה״ב בשנת 1997 לאחר היכרות של שנתיים, ובהיות התובעת נוצרייה ובעלת אזרחות אמריקאית והנתבע יהודי. באותה השנה ועם גיורה של האם נערך טקס נישואין נוסף בין הצדדים, באמצעות רב בישראל. גם עיון במרשם האוכלוסין של האם מעלה כי האם יהודייה (ר׳ גם כתובתה של האם בנספח ז׳ לכתב ההגנה). לפיכך סבורני כי הדין החל בעניינם של הצדדים הוא הדין האישי. אציין כי בין אם חל הדין האישי היהודי ובין אם חל הדין הכללי מכח חוק המזונות, הרי שהתוצאה היא אותה תוצאה כך שלעניין הדין החל משמעות שולית אם בכלל, לנוכח השוואת הדינים (הדין האישי היהודי והדין הכללי על פי חוק המזונות) בעבור הורים לילדים מעל גיל 6, והתבוננות ביכולות הכלכליות של שני ההורים, כאמצעי עיקרי להכרעה, כפי הפרשנות לדין בבע״מ 919/15 פלוני נ׳ פלונית (פורסם בנבו, 19.7.17) להלן: בע״מ 919).

כאמור לעיל, בבע״מ 919/15 פורש הדין האישי לעניין מזונות ילדים, בין שהם במשמורת משותפת ובין שלא (ר׳ גם עמ״ש (ת״א) 14612-10-16 פ.ב. נ׳ א.ב. (פורסם בנבו, 20.12.17)). בתמצית, הפרשנות הנוכחית לדין האישי בעבור ילדים מעל גיל 6 היא שאין להטיל על האב חיוב אבסולוטי וכי כל חיוב בגין צרכיו של קטין מעל גיל 6 ייעשה בהתחשב בזמני השהות של הקטינים עם הוריהם, יכולותיהם הכלכליות של ההורים (מכל מקור שהוא), צרכיהם של הקטינים והבטחת טובתם האישית.

עוד נקבע כי על ההורים מוטלת חובה שוויונית לשאת במזונות ילדיהם תוך הבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות (ר׳ בהרחבה פסק דיני בתלה״מ (ת״א) -55934-03 17 פלוני נ׳ אלמונית (פורסם בנבו, 11.2.18) ופסק הדין בתמ״ש 21810-06-16 פלונית נ׳ פלוני (פורסם בנבו, 9.10.17) וכל האזכורים המופיעים שם)).

2. יכולותיהם הכלכליות של ההורים:

כאמור לעיל, תביעה זו היא חולייה מתוך שרשרת של התדיינות רחבת היקף בין הצדדים בעניינים הקשורים בסיום המערכת המשפחתית, לרבות תביעה בענייני רכוש, אשר נקבעו במסגרתה מועדים לשמיעת הוכחות. במסגרת התביעה הנ״ל טענה האם כי רוב רובו של הרכוש המשותף לצדדים מוחזק או מנוהל על ידי האב באמצעות מבנים שונים שהקים ברבות השנים המשותפות. כפועל יוצא מכך טענה האם כי אין לה כל יכולת להתחקות אחר הרכוש המשותף או לקבל לידיה המידע המלא על אודות היקף הנכסים והזכויות שהאב צבר במהלך השנים. במסגרת תובענה למזונות יש לבחון יכולות כלכליות של ההורים, הנובעת או יכולה לנבוע, בין היתר, מהתוצאה הסופית שבתיק הרכוש, תוך שאני מוצא לציין כי בטבור המחלוקת בין הצדדים - הבעלות בבית המגורים אשר רשום על ידי חברה זרה, ומוערך על ידי האם בסך של כ- 25,000,000 $.

נכון להיום, תביעה זו טרם נשמעה ופשיטא שלא אוכל לייחס לאם רכוש שאין לה.

ג.1.2. יכולת כלכלית של האם:

יכולת ההשתכרות של האם: האם, ילידת ארה״ב, בוגרת תואר ba באומנות מאוניברסיטת הרווארד, אזרחית אמריקאית לשעבר ואינה דוברת עברית (ר׳ חקירתה הנגדית של האם בעמי 7 לפרוט׳ מיום 2.10.18). במהלך החיים המשותפים, כפי טענת האם, היא לא לקחה חלק במעגל העבודה ולא השתכרה בכל דרך אחרת כששררה בין הצדדים ההבנה כי "אין טעם שהאישה תתרום את חלקה מבחינה כלכלית למשפחה״ (ס׳ 16 לכתב התביעה), אלא תתמקד בניהול משק הבית וטיפוח הקן המשפחתי. מוסיפה האם כי אין בבעלותה כל נכס או זכויות שנרשמו בבעלותה לאור תכנון החזקות הנכסים מצד האב.

האב, מצדו, טען, כי לאם יכולת השתכרות גבוהה, בשים לב כי בעת היכרותם היא עבדה במחלקת הפיננסים בבנק השקעות אמריקאי בתור סגנית נשיא מחלקה יוקרתית אשר מתמחה בעסקאות מס מורכבות וטענה זו אוששה בחקירתה הנגדית של האם (ר׳ עמי 11 לפרוט׳ מיום 2.10.18).

הוסיף האב כי השתכרות האם מעבודתה הייתה בסך של 500,000 דולר לשנה (כ40,000 דולר לחודש). בחקירת האם עלה כי בסמוך לסיום העסקתה בבנק ההשקעות (בשנת 1999) היא קיבלה לידיה בונוס בסך 500,000 דולר בנוסף על משכורתה השנתית שהייתה בסך של 100,000 דולר לשנה (ר׳ עמ׳ 14 לפרוט׳ הדיון מיום 2.10.18). לפיכך, מדברי האם עצמה השתכרותה השנתית מעבודתה בבנק ההשקעות האמריקאי הייתה בסך של 600,000 דולר, שהם כ-50,000 דולר לחודש (כ-180,000 ₪).

עוד נטען על ידי האב כי לאחר המעבר לישראל הוסיפה האם לעבוד ולהשתכר סכומים מהותיים. האם עומתה בחקירתה עם טענת האב והשיבה כי אכן עבדה בחברה בשם..., לאחר המעבר לישראל אבל הוסיפה כי חברה זו הוקמה על ידי האב אשר השקיע בה מכספים משותפים של הצדדים וכי היא רק הייתה רשומה שם כעובדת אבל לא באמת עבדה שם בפועל (ר׳ עמ׳ 14 לחקירת האם). האם הסבירה כי במקרים רבים האב היה משתמש בזהות שלה או בשם שלה בתור משתתפת ״בגלל העובדה שהוא היה עבריין מורשה״ (ר׳ עמ׳ 15 לחקירת האם; כך במקור: צ״ל מורשע - י׳ ש׳). יחד עם זאת מהמשך חקירתה עלה כי בפועל היא אכן לקחה חלק פעיל בפעילות העסקית של אותה חברה וכך בלשונה: "כמה פעמים ביקרתי, נפגשתי עם אנשים, ראיתי מה הם עושים במעבדה, דיברנו, ישבנו״ (ר׳ עמ׳ 17 לחקירת האם). כל זאת לאחר שהאם הודתה כי חתמה בפועל על הסכם העסקה עם החברה (ר׳ עמ׳ 17 לחקירת האם).

מן האמור לעיל עולה כי לאם קיימת יכולת השתכרות, בפועל או בכח, בסכומים בלתי מבוטלים לאור כשרונה, יכולתה ומומחיותה. יחד עם זאת, אין חולק כי במהלך מרבית החיים המשותפים של הצדדים (כ-20 שנה) האם כמעט ולא עבדה בשכר. האם נשאלה מדוע אין היא יוצאת לעבוד כיום והשיבה כי: "כל הזמן שלי למעשה לצערי אני מקדישה לתהליך הגירושים״ (ר׳ עמ׳ 24 לחקירת האם). יחד עם זאת הוסיפה האם כי היא הייתה רוצה למצוא תעסוקה רווחית (ר׳ עמ׳ 26 לחקירת האם). עם זאת האם הציבה מכשולים רבים המונעים את העסקתה בפועל, כדלהלן: האם "מתקרבת לגיל ה-50"; היא מתגוררת במדינה שאין היא דוברת את השפה המדוברת בה "ברמה מספיק טובה כדי לעבוד"; היא לא עבדה במשך 20 השנים האחרונות (ר׳ עמ׳ 27 לחקירת האם) ושאין ביכולתה לחזור ולעבוד בארצות הברית מאחר וויתרה על אזרחותה האמריקאית (ר׳ עמ׳ 28 לחקירת האם).

לאחר שעיינתי והעמקתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו בפניי מטעם האם, מצאתי לקבוע כי לאם אכן קיים פוטנציאל השתכרות בלתי ממומש, זאת לאור הכשרתה, מומחיותה, אך מתוך התחשבות בגילה ובמחסומי השפה שיש לאם. פוטנציאל זה מוערך על ידי בסך של 20,000 ₪ לחודש.

עוד טוען האב כי בשליטת האם מצויים חשבונות, מניות וכספים בסכומים גבוהים אשר מעידים על חוסנה ויכולתה הכלכלית הבלתי מבוטלת. בעניין זה עלה כדלהלן:

ביום 15.7.18 הובא לאישורו של בית המשפט בת"ע 64083-12-16 הסדר בין האם ויתר יורשי עיזבון אביו המנוח של האב על פי צוואתו שעל פיו האם זכאית לכספים בסך של כ - 5,000,000 ₪ (ר׳ גם חקירת האם בעמ׳ 31) ובנוסף לתמורת 12% מכספי מכירת בית השייך לעיזבון המנוח - אביו של האב הנמצא בכפר שמריהו (ר׳ עמ׳ 32 לחקירת האם).

האם מחזיקה בבלעדיות, בחשבון בנק בקרדיט סוויס (ר׳ עמי 33 לחקירת האם), שיש בו סכום של כ- 2,000,000 דולר, נכון למועד חקירת האם כפי הצהרתה (ר׳ עמי 34 לחקירה). האם הוסיפה כי מתוך הסכום הנ״ל רק כ-200,000 דולר נזילים למשיכה מאחר ויתרת הסכום מושקע בהשקעות פרטיות ולא ניתן להוציאו (רי עמי 34 לחקירת האם שלא נסתרה).

בחודש מרץ 2018 האם משכה מהחשבון בקרדיט סוויס סכום של 200,000 דולר, כשנתון זה לא הוזכר על ידי האם בתצהירה (ר׳ עמי 36 לחקירת האם).

בתחילת ההליכים האם מכרה רכב שהיה רשום על שמה בתמורה ל - 185,000 ₪ שנותרו בידיה באופן בלעדי (ר׳ עמי 40 לחקירת האם).

מכל האמור לעיל מצאתי לקבל באופן חלקי טענת האב כי לאם יכולת כלכלית בלתי מבוטלת. בשים לב כי התביעה בענייני רכוש הצדדים טרם הגיעה לכדי סיום, ייתכן מחד שהנתונים הנ״ל הם רק קצה קרחון היכולות הכלכליות של האם ומאידך ייתכן כי אין לאם כל יכולת כלכלית נוספת זולת האמור לעיל.

הוצאות האם:

מדור: האם משלמת דמי שכירות בסך של 20,000 ₪ החל מחודש יוני 2018 שעד אז נשאה האם בדמי שכירות בסך של 9,000 ₪ לחודש. עם זאת בחקירת האם עלה כי האם מתגוררת בבית ששכרה יחד עם בן זוגה, מר... , ועם שלושת ילדיו, בנוסף על שלושת ילדיה של האם המתגוררים עמם (רי עמי 48-49 לחקירת האם). לפיכך אביא בחשבון כי לאם הוצאות עבור מדור בסך של 10,000 ₪ לחודש.

הוצאות החזקת המדור: האם לא פירטה הוצאות החזקת המדור ולא צורפו מלוא האסמכתאות המתאימות. עם זאת, אין חולק כי הוצאות אלו קיימות לכל אדם השוכר נכס ואלו מוערכות על ידי כפי ניסיוני ובשים לב לעלות שכר הדירה, בסכום של 2,500 ₪ לחודש (כפי חלקה של האם וילדיה).

הוצאות מחיה של האם והוצאות אישיות, כפי רמת החיים שהייתה לאם בטרם התגלע הסכסוך בין הצדדים בסך של כ-30,000 ₪ לחודש. הסכומים שלעיל גובו באסמכתאות על ידי האם ולא נסתרו על ידי האב ומצאתי לקבלם.

הלוואות: האם הציגה הלוואות בסכומים שעולים כדי מאות אלפי שקלים אשר נטלה מחברים ומבני משפחה מאז התגלע הסכסוך ביחסי הצדדים ומאחר והאב אינו משלם לאם את דמי המזונות הזמניים כך שחובו נכון לחודש מרץ 2019 הוא בסך של 1,438,040 ₪ (רי נספח 4 לסיכומי האם).

כך למשל צירפה האם תצהיר מאת בן זוגה בעניין הלוואה שהעניק לאם ע״ס 66,000$ בחודש אוקטובר 2016 (ר׳ נספח כ״ט לתצהיר האם - וחקירת האם בעמ׳ 46) וכן מסמכים הלוואה שנטלה האם מבנק דיסקונט בחודש מרץ 2017 בסך 96,000 ₪ (נספח ל׳ לתצהיר האם). עם זאת, האם לא הציגה מלוא הנתונים על אודות מלוא סכומי ההלוואות הנטענות ובאיזה אופן היא נדרשת להחזיר את הכספים שקיבלה לידיה.

הוצאות משפטיות: האם פירטה כי מאז התגלע הסכסוך בין ההורים היא נאלצה לשאת בהוצאות ההליכים המשפטיים המרובים בין הצדדים, בכל הערכאות ובהוצאות במסגרת הליכים אחרים ותביעות שהיא נחשפה אליהן באופן בלעדי כגון תביעה בבית הדין לעבודה ע״ס 180,000 ₪ ושהוגשה על ידי מנהלי משק הבית של הצדדים (ר׳ נספח מ״א לתצהיר האם), ותביעות בבית משפט בשווייץ כנגד קרדיט סוויס בעקבות הקפאת חשבון על ידי האב (ר׳ נספח מ״ה לתצהיר האם).

2.2. יכולת כלכלית של האב:

כפי הוראת תקנה 264 לתקנות סדר הדין האזרחי, על בעל הדין לצרף לכתבי טענותיו הרצאת הפרטים, ובמסגרתה לפרוש בפני בית המשפט את העובדות והנתונים אשר על בסיסם ניתן לקבוע מהי הכנסתו ורכושו. התקנה מעניקה מדרג סנקציות אשר ניתן להפעיל כנגד מי שאינו ממלא אחר החובה הקבועה בה ואינו מוסר פרט בהרצאת הפרטים. עוד נקבע בפסיקה כי בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בפרט הנכון (ר׳ ע״מ (ירושלים) 470/03 פלוני נ׳ פלונית, (פורסם בנבו, 18.11.05), סעיפים 31-33 לפסק הדין).

אין די במסירת הפרטים כלאחר יד, אלא על בעל הדין להידרש לכל פרט ופרט בכובד ראש, ברצינות והחשוב מכל - באמת ובאמינות. בעל דין אשר איננו מצהיר אמת על פרט כלשהו, לרבות על הכנסותיו, נוטל סיכון כי הצהרתו זו - בין שאיננה קיימת ובין שקיימת בחסר - תוכרז כהצהרה כוזבת וכפועל יוצא של דחיית הצהרתו זו, רשאי בית המשפט לקבל את הצהרת בעל הדין שכנגד ולראותה כאילו הוכחה. אם וככל שבעל דין לא הקפיד להצהיר אמת, הרי שאין זה מתפקידו של בית המשפט לחקור ולברר עד דק מהי אכן הכנסתו האמיתית של אותו בעל דין. לכל בעל דין ניתנת הזדמנות שווה להצהיר על אודות הכנסותיו, ומשבוחר בעל הדין שלא לפעול בהתאם להזדמנות זו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו בלבד (השווה: דברי כב׳ השופט ש׳ שוחט בתמ״ש (ת״א)3883/00 רזניק נ׳ רזניק (פורסם בנבו, 20.8.03)).

מן הכלל אל הפרט; במסגרת ההליכים המתנהלים בין הצדדים האב לא פירט באופן מלא ומדויק מלוא הכנסותיו וזכויותיו באופן המצופה מבעל דין הנוהג בתום לב, בלשון המעטה. על מחדליו של האב יש להוסיף את מעשיו הישירים למנוע מהאם קבלת מלוא המידע באשר לזכויותיו ונכסיו.

ר׳ למשל ההחלטה בעניין הסרת חסיון עורכי דינו של האב מיום 30.4.17 והשתלשלות העניינים שפורטו במסגרתה ובשים לב כי ערעור האב על החלטה זו התקבל על ידי בית המשפט המחוזי ברמ״ש 43781-05-17 אשר אושר בבית המשפט העליון בבע״מ 9361/17, וכן לאור היעדר התייצבותו לחקירה על תצהירו כפי האמור לעיל. לפיכך ולאור הדין החל יובאו בחשבון הממצאים העובדתיים הקיימים לצורך בחינת יכולתו של האב אך זאת ביחד עם אומדן יכולותיו כפי המשתמע או המתקבל על הדעת - בין מצירוף הנתונים ובין בשל גריעתם מידיעתו של בית המשפט על ידי בעל הדין. כמובן שאני מקבל בהכנעה ובהרכנת ראש כל החלטה של ערכאה גבוהה, לא כל שכן, של בית המשפט העליון, אולם החלטות אלה ניתנו בעניין זימונם של עדים, ואין בהן דבר וחצי דבר שיש בו לפטור את הנתבע מלפרט בפני בית המשפט את מלוא רכושו וזכויותיו בנות הערך הכספי.

מטענות הצדדים עלה כי, האב, בוגר ba במתמטיקה יישומית ובכלכלה ובוגר mba במנהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד. כפי טענת האם, האב הוא עילוי בתחום הפיננסים ובתחומים נלווים; במהלך השנים הוא מילא שורה של תפקידי מפתח בתחום הפיננסי מהם נוצרו לו רווחים בסכומים גבוהים במיוחד. מוסיפה האם כי לאב מיומנות מיוחדת בהקמת מבני אחזקות בינלאומיים מורכבים, המאפשרים בין היתר הברחת והסתרת נכסים. נתונים אלו מעוגנים במציאות העובדתית לאור כתבי האישום שהוגשו נגד האב בארצות הברית ולאור מומחיותו הייחודית של האב, השכלתו ועיסוקו גם היום.

האם העריכה כי לאב רכוש ונכסים בסך העולה על 100 מיליון דולר, הכוללים, בין היתר: 10 חשבונות בישראל; חשבונות בנק בחו״ל; כ 13 חברות אחזקה ונאמנויות בארץ ובחו״ל; 7 כלי רכב לרבות רכבי יוקרה. לחיזוק טענת האם בדבר יכולתו הכלכלית המשוערת של האב צירפה האם תדפיסי כרטיסי אשראי מהתקופה עובר לסכסוך בין הצדדים מהם עולה כי הוצאות הצדדים מדי חודש היו בסך של כ 50,000 ₪ בממוצע, בנוסף על הוצאות רחבות היקף בעבור החזקת בית המגורים וכן בעבור רכישת מותרות, חופשות בחו״ל וכיוצב׳. בנוסף, צירפה האם העתק כתב תביעה משנת 2011, שהאב הגיש נגד קרן... ע״ס 10,130,161 $, אשר שימשה כחברת ניהול לנאמנויות שהקים האב. בכתב התביעה הצהיר האב כי הכספים המוחזקים בנאמנויות עבורו הם בסך משוער של כ - 57,000,000 מיליון דולר (ר׳ ס׳ 1, נספח ה׳ לתצהיר האם). בנוסף הציגה האם מסמכים על אודות קופת גמל הרשומה על שם האב בארצות הברית שבה מוחזקים כ-500,000 דולר (ר׳ נספח 41 לסיכומי האם).

האב מצדו טען כי במהלך החיים המשותפים אכן עלה בידו להשתכר, להרוויח ולצבור כספים ונכסים. עם זאת, האב לא ציין מה היה סדר גודל הרכוש והנכסים שנצברו לו, אלא טען כי בשנת 2007 הוא הורשע בפלילים בהליך שהתנהל נגדו בארצות הברית במסגרתו הוא חויב לשלם 10 מיליוני דולרים כקנס בנוסף על הוצאות משפטיות המוערכות על ידו "במיליוני דולרים נוספים" כך שבעקבות אותה הרשעה נגדע מקור פרנסתו. כפי טענת האב, הכנסתו הנוכחית, היא בסך של 30,000 ₪ לחודש, ממתן ייעוץ בסכומים זניחים ללא כל הכנסה מהותית שוטפת

32 . לזאת השיבה האם כי יכולתו הכלכלית של האב לא פחתה מאז הורשע בפלילים וכי הוא ממשיך לעשות חיל באמצעות חברות שונות כפי הצהרות האב עצמו. כך למשל צירפה האם תצהיר של האב שהוגש במסגרת הליכי הוצל״פ לגביית המזונות הזמניים (ר׳ נספח י״ד לתצהיר האם) ממנו עולה כי האב הוא "דירקטור במספר חברות ישראליות" ושהוא "נותן שירותי ייעוץ לגורמים בארץ ובחו״ל בעניינים פיננסיים". יחד עם זאת על מגבלותיו של האב מלהיות מועסק בשל הרשעתו ניתן היה ללמוד גם מחקירתה של האם אשר העידה כי לאחר הרשעת האב בפלילים הוא היה "משתמש בזהות שלי או בשם שלי בתור משתתפת במשהו... זה בגלל העובדה שהוא היה עבריין מורשה" (ר׳ עמ׳ 15 לחקירת האם; צ"ל: מורשע). על דברים דומים חזרה האם גם בהמשך חקירתה כשהצהירה כדלהלן: "את כל ההשקעות שלו הוא היה צריך לעשות באמצעות חברות אחרות, נאמנויות אחרות ואנשים אחרים. השם שלי עד היום אני לא יודעת איפה הוא משתמש בו... הוא לא יכול לעבוד במקום שמנהל כספים של אנשים אחרים" (ר׳ עמי 102 לחקירת האם). דברי האם מחד תומכים בטענת האב כי מקור הכנסתו לכאורה נפגע, אך מאידך מעניקים הסבר מפורט, המצטרף לאמור לעיל, הכיצד האב עדיין עובד ורוכש זכויות ונכסים באמצעות מבני אחזקות כמסלול עוקף של השלכות הרשעתו.

להוסיף על כל האמור לעיל כי לאב קיימת זכות לכאורית, כיורש על פי דין, בעיזבון אביו המנוח אשר מוערך בסך של 55,000,000 ₪ כעולה מפרוטוקול הדיון בעניין עזבון אביו המנוח בת״ע 64083-12-16 מיום 26.11.17 (נספח ט״ו לתצהיר האם; עמי 4, ש׳ 12-27 לפרוט׳ הדיון) ומההסדר שאליו הגיעו היורשים על פי צוואת המנוח ביום 15.7.18 בת"ע 16-64083-12.

בשים לב לאמור לעיל, כמו גם העובדה שהאב נמנע מלהגיע לדיונים בעניינו מאחר ועל פי טענתו אין ביכולתו לעזוב את עבודתו בלונדון מצאתי לקבל טענות האם כי לאב יכולות כלכליות, בסכומים גבוהים במיוחד, אשר שמורים למעטי מעט.

אם וככל שבפני בית המשפט היו ניצבים שני הורים עם הכנסה ברורה או רכוש ידוע, ניתן היה להעריך, בין היתר, את יכולותיהם הכלכליות היחסיות ועל ידי כך, לגזור את חובתו של כל אחד מהם במזונות הילדים. יחד עם זאת, במקרה מאד מיוחד זה, בו רב הנסתר על הגלוי, יהיה זה בלתי אפשרי להעריך בכלים אריתמטיים מוחלטים את יכולותיו הכלכליות הנפרדות של כל אחד ואחת מהם ולפיכך, אין עלי אלא להעריך את היחס בין היכולות הכלכליות שלהם, בהתאם לראיות שנפרשו בפני ובכלל זה גם בהתאם לאלה שחשיפתן נמנעה, יחס אותו אני מוצא לקבוע כעומד על 50:1 לטובת האב.

כאמור לעיל, קביעת יחס היכולות הנ״ל, תוצאתו איננה כחלק מתחשיב ברור וידוע, אלא הוא נסמך על טענות הצדדים באשר להיקף רכוש, התנהלותם בפני בייחס לאותן טענות, רמת החיים בה חיה המשפחה וכן עניינים נוספים שהובאו לעיל.

מטבע הדברים, אם וככל שהיה שיקוף אמיתי ומדויק של יכולות הצדדים, ייתכן שייחס היכולות הנ״ל היה נקבע להיום 40:1 או אפילו 30:1, אולם אין בזאת כדי לשנות מתוצאת פסק דיני זה, לנוכח המסקנה הברורה אליה הגעתי לפערים אדירים ומשמעותיים בין יכולות האב לבין יכולות האם.

ג.3. זמני שהות:

במועד הגשת התביעה, שהו הילדים אצל האם ובילו חלק מזמנם עם האב באופן חלקי ביותר. מאז הגשת התובענה חלו השינויים שלהלן בזמני השהות ובאורחות חייהם של הילדים כדלהלן:

הבת רונית - התגייסה לצה״ל אך התקשתה לעמוד בתנאי המסגרת הצבאית ושוחררה משירות פעיל, ופנתה להתנדבות לשירות לאומי בבית חולים שלוותה. החל מחודש אוגוסט 2018, מתגוררת עם בן זוגה בהרצליה (ר׳ עמי 63 לחקירת האם).

הבת שרית - למדה בבית ספר פרטי באנגליה מאוגוסט 2017 ועד יוני 2018, שאז חזרה להתגורר עם אמה.

הבן יואב - למד בבית ספר בארצות הברית למשך שנת לימודים אחת מחודש ספטמבר 2017 ועד לחודש מאי 2018 (ר׳ עמי 57 לחקירת האם). כיום הוא תלמיד תיכון בבית ספר חוף השרון.

הבת אורית - מתגוררת עם האם ואין לה כל קשר עם האב.

בחודש אוקטובר 2018 האב עזב את ישראל ועבר להתגורר בלונדון, כך שהילדים שוהים רק עם האם בזמן שהם שוהים בישראל.

ג.4. צרכי הילדים:

בכתב התביעה פירטה האם את צרכי הילדים, כדלהלן:

האב מצדו טען כי רמת החיים הגבוהה והוצאות התא המשפחתי, התאפשרו לאור העברות כספים מחשבון המתנהל על שם האם, בלבד, בבנק קרדיט סוויס בשוויץ בו מופקדים מיליוני דולרים. הוסיף האב כי כל ההוצאות הנטענות לעיל, לא גובו באמצעות אסמכתאות כדין וכי הוא נושא באופן ישיר בצרכי הילדים לכן אין לחייבו בסכומים נוספים. האב לא התייצב להיחקר על תצהירו זה ומצאתי לדחות את הטענה.

עיון במסמכים ובאסמכתאות שהציגה האם מעלה כי סל ההוצאות הממוצע בחודשים אוקטובר 2015-יוני 2016 עמד על כ - 50,000 ₪ לחודש וזאת בנוסף על תשלומים שבוצעו בכספים מזומנים או שיקים. גם לאחר עזיבת האם את בית המגורים נותרו לאם ולילדים הוצאות בסכומים דומים מדי חודש אשר בהתאם לאסמכתאות שצורפו - תואמים את הצהרות האם שלעיל (ר׳ נספח 12 לסיכומי האם).

לפיכך לא מצאתי כי סל ההוצאות שפורט בכתב התביעה מנותק מכל הקשר יחד עם זאת ולאור שינויים באורחות חיי המשפחה איני סבור כי יש לאשר מכלול ההוצאות שפורטו, אלא כפי שיפורט להלן.

הוסיפה האם כי בעקבות המעבר של שרית ויואב להתגורר בחו״ל הרי שהוצאותיהם הלכו וגדלו, כך למשל שכר הלימוד בפנימייה שבה התגוררה שרית באנגליה הוא 70,000 ₪ לסמסטר שבחלקו שולם על ידי האב ובחלקו על ידי האם חרף הוראות ההחלטה למזונות זמניים. עם זאת בחקירת האם עלה כי האב נשא בהוצאות שכר הלימוד של שרית, וכי בזמן ששרית התגוררה באנגליה (בחודשים אוגוסט 2017- יוני 2018) לא חלו על האם הוצאות נוספות (ר׳ עמי 70-71 לחקירת האם). באשר להוצאותיו של יואב טענה האם כי היה הסכם בינה ובין אחיה ואביה כי כל עוד יואב שוהה אצלם הם יישאו בהוצאותיו כהלוואה שתוחזר על ידי האם עם תשלום המזונות על ידי האב. עניין זה לא הוכח על ידי האם ולא אוכל לאשר הוצאות הבן יואב בתקופת לימודיו בארצות הברית לאור הנטל המונח לפתחה של האם להוכיח מלוא טענותיה בעניין זה.

באשר להוצאות אחזקת המדור; כפי טענת האם אלו היו הוצאות החזקת המדור בטרם עזיבת האם והילדים את בית המגורים: מנהלות משק בית: 12,000 ₪; מגהצת: 1,000 ₪; גנן: 15,000 ₪; איש תחזוקה לבריכה: 2,000 ₪; חשמל: 5,000 ₪; מים: 3,500 ₪; ארנונה: 8,000 ₪; אחזקת מעלית: 500 ₪; בזק: 200 ₪; כבלים: 500 ₪; אינטרנט: 200 ₪; גז: 100 ₪; תיקונים כלליים: 3,000 ₪; ריהוט ועיצוב: 3,000 ₪; כלב: 200 ₪; אבטחה ושמירה: 550 ₪ ושונות: 300 ₪. סה״כ כ55,000 ₪ לחודש. הוצאות החזקת המדור הופחתו על ידי האם בתצהירה לסכום כולל של כ- 40,000 ₪ לחודש (בממוצע). בהתאם לאמור בסעיף 26(א) לעיל ולאור סעיף 25 להחלטתי למזונות זמניים "אין עוררין כי חלק ניכר מהוצאות התא המשפחתי היה נעוץ במגורי הצדדים באותו בית רחב ידיים ורב אנשי תחזוקה ותפעול, מה שאיננו מתקיים כיום", ואולם אין עוררין כי גם כיום נצרכים הילדים למדור ולהוצאותיו.

לאחר ששקלתי בדבר ולאור כל המסמכים והנתונים שהובאו בפניי, וכן לאור הוראות הדין החל בעניין מזונות קטינים - לרבות לעניין עלות שולית פוחתת (רק ע״א 552/87 ורד נ׳ ורד (פורסם בנבו, 13.10.88)) - מצאתי לקבוע כי מכלול צרכי הילדים - הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות, לרבות חלקם במדור ובהוצאותיו, הם כדלהלן:

הבת רונית - ע״ס 12,000 ₪ לחודש, עד לבגרותה.

הבת שרית - ע״ס 11,000 ₪ לחודש, למעט התקופה שמיום 1.8.17 - 1.6.18 שאז אין לחייב האב במזונותיה.

הבן יואב - ע״ס 10,000 ₪ לחודש, למעט התקופה שמיום 1.9.17 - 1.6.18, שאז אין לחייב האב במזונותיו.

הבת אורית - ע״ס 9,000 ₪ לחודש.

מכל המקובץ הגעתי למסקנה כי מכלול צרכי הילדים הוא כדלהלן: הבת רונית - ע״ס 12,000 ₪ לחודש, עד לבגרותה; הבת שרית - ע״ס 11,000 ₪ לחודש, למעט התקופה שמיום 1.8.17 - 1.6.18 שאז אין לחייב האב במזונותיה; הבן יואב - ע״ס 10,000 ₪ לחודש, למעט התקופה שמיום 1.9.17 - 1.6.18, שאז אין לחייב האב במזונותיו; הבת אורית - ע״ס 9,000 ₪ לחודש.

ג.5. אופן נשיאת ההורים בצרכי הילדים:

כפי האמור לעיל, כאשר הילדים שוהים בישראל הם שוהים מלוא זמנם עם האם בעוד שהאב אינו שוהה כלל עם מי מילדיו. באשר ליחס היכולות הכלכליות של ההורים נקבע לעיל כי הוא לאין שיעור לטובת האב.

אשר על כן, האב יישא במלוא צרכי הילדים, כפי המפורט בסעיף 44 לעיל, וכן ביתר הצרכים כגון: תשלומי בית ספר, יתר הוצאות חינוך, חוגים, הוצאות בריאות. הסכומים ישולמו בכל חודש בחודשו, ממועד הגשת התביעה ובכל 5 לכל חודש לאחריו. עם הגיע כל ילד לגיל 18 שנים או עם סיום י״ב כתות (לפי המאוחר) יופחתו הסכומים המפורטים בסעיף 44, לגבי כל ילד, לכדי מחצית וסכומים אלה ישולמו עד הגיע - ילד לגיל 21 / ילדה לגיל 20 - או עד לסיום שירות החובה בצה״ל (לפי המאוחר). כל סכום ששילם האב ע״ח המזונות הרי הוא בר קיזוז.

ד׳ - מזונות אישה:

כאמור לעיל, בין הצדדים מחלוקת על אודות הדין החל בעניין מזונות האישה ועל הצורך בחיובו של האב במזונות האם בשים לב לזכויות ולנכסים השייכים לאם כפי טענת האב.

באשר לדין החל, לאור הצהרת האם בחקירתה (ר׳ עמי 112 לחקירת האם) ובשים לב כי הצדדים רשומים כנשואים במרשם האוכלוסין וטרם התגרשו זמ״ז, אני סבור כי יש לבחון עתירת האם למזונותיה על פי הדין האישי היהודי החל על הצדדים ועל פי הדין הכללי כהוראות משלימות שאינן סותרות זו את זו. באשר לפסיקת מזונות מכח הדין הכללי נקבע כי השיקולים אותם יש לשקול במסגרת פסיקת מזונות שיקומיים, הם בין היתר: יכולותיה לצאת ולעבוד מחוץ לביתה, משך הנישואין והרכוש שנותר בידה בתום הנישואין (ר׳ באריכות בע״מ 3151/14 פלונית נ׳ פלוני (פורסם בנבו, 5.11.15)).

בידי האם זכויות כספיות שקיבלה במהלך ההליכים שבפני וגם זכויות אחרות שאוזכרו לעיל. עוד יש לזכור כי האם מתגוררת וחיה עם בן זוג ובנסיבות אלה, ובכל הכבוד, אני מתקשה להלום דרישה לקבלת מזונות אשה.

יחד עם זאת, לאור רמת החיים הגבוהה ביותר לה זכתה האשה במהלך הנישואין, אני מוצא לנכון שלא להוסיף ולחייב האב במזונות האם החל ממועד פסק הדין. משמע, כל סכום שהאב חויב בו במזונותיה הזמניים של האם לא יקוזז מחיובו של האב במזונות ילדיו וכן לא יושב לו על ידי האם.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה לתשלום דמי מזונות אישה - נדחית.

ה- הערות טרם נעילה:

הסתרת מידע מצד האב: כפי הוראות הדין החל, במסגרת תובענה למזונות חלה חובה מוגברת על בעלי הדין למסור מלוא המידע על אודות זכויות בנות ערך כלכלי ועל אודות הכנסות קבועות או משתנות. כלל זה הוא בבחינת כלל יסוד שאין בלתו, מאחר וככל שבעל דין נמנע במעשה או במחדל מלמסור פרט או מסמך שמצוי בידיעתו הרי שבכך הוא "מסתכן" בכך שיראוהו כמי שמודה בפרטים שמסר בעל הדין שכנגד.

תיק זה הוא מקרה מיוחד ונסיבותיו מיוחדות, שבמסגרתו, בעל הדין - האב, לא רק נמנע מלמסור מלוא המידע והפרטים על אודות יכולתו, אלא אף פועל במכוון כדי להכמין המידע ולכל הפחות להגיש הצהרות ונתונים בלתי אמינים ובלתי מבוססים.

הוצאות משפט: על פי הכללים שנקבעו בבג״ץ 891/05 תנובה נ׳ הרשות המוסמכת (פורסם בנבו, 30.6.05), כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל דין הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא וזאת בכפוף לכך שהמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך ובהתחשב בכלל נסיבות העניין. פסיקת הוצאות ריאליות, משמעה היא כי הטוען להוצאות צריך להוכיח את שיעורן בפועל, למשל על דרך של הגשת הסכם שכר טרחה, פירוט העבודה שהושקעה בתיק, בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. האם צירפה לסיכומי טענותיה אסמכתאות חלקיות בדבר ההוצאות שנגרמו לה במסגרת ההליכים, כגון: העתק קבלות ממשרד עו״ד בארה״ב בסך של כ65,000 ₪; העתק קבלות ממשרד עו״ד בשוויץ בסך 110,000 ₪ וכן הוצאות משפט בעבור תרגומים בסך של כ-17,000 ₪ (ר׳ נספח 63 לסיכומי האם). עם זאת, האם לא פירטה מלוא ההוצאות ושכר הטרחה שהתחייבה לשלם כלפי באי כוחה ולפיכך יש לראותה כמשאירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע את סכום ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בכל האמור לעיל ומגוון פעולותיו של האב במסגרת ניהול הליך זה, ותוך שאני נותן גם ביטוי לסכום הנתבע אל מול הסכום שנפסק, מצאתי לחייב את האב בשכ״ט ב"כ התובעת בסך כולל של 100,000 ₪ כשסכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד פסק הדין, אחרת יישא ריבית והצמדה כדין.

ו׳ - סיכום: 54. אשר על כן הריני להורות כדלהלן:

האב ישלם למזונות הקטינים, כפי הוראות סעיפים 44-46 לעיל.

קצבת המל״ל תיוותר בידי האם.

כל הסכומים צמודים למדד הידוע במועד הגשת התביעה בחודש יולי 2016.

כספים ששולמו על ידי האב ביתר, ככל ששולמו, ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין, ניתנים לקיזוז מחיובו של האב במזונות הילדים.

העתירה לתשלום מזונות אישה, נדחית בשים לב לאמור בסעיף 51 לעיל.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תסגור התיק שבכותרת.

ניתן היום, כ״ג סיוון תשע״ט, 26 יוני 2019, בהעדר הצדדים.