בקשת המשיב כי יוטלו על המשיבה הוצאות ריאליות בגין ניהול ההליך (י"ס 47255-09-19)

מינית שלכאורה ביצע הוא בבנם הקטין, כבן 3 שנים. כבר אז טען המבקש כי יש לו חשש כבד כי לאחר שבאת כוחו פנתה למשיבה ושוחחה עימה לעניין בקשת המזונות שהוגשה על ידי המשיבה, החליטה המשיבה לפעול בדרכים בלתי הולמות כנגד המבקש והקטין.

ביום 26.9.19 הגיבה המשיבה ופירטה את השתלשלות העניינים מבחינתה, ובין השאר טענה כי לאחר שהבן תיאר באזניה דברים שנאמרו לו לדבריו על ידי האב, התעורר בליבה חשש כבד שהאב ביצע בו פגיעה מינית ולפיכך פנתה להתייעץ עם גורמים מקצועיים.

לדבריה, ביום 23.9.19 בקשה להעלות את החשדות באזני האב ואולם הוא סירב לשוחח עימה ואז מצאה לפנות לגורמי הרווחה.

לאור זאת, ביקשה המשיבה שלא לאפשר שהות של האב עם הקטין ללא פיקוח עד לתום בירור החשדות נגדו. לדבריה, כשחשפה את הדברים בפני האב התייחס אליהם בשוויון נפש. עוד הדגישה כי כאם היא חייבת להגן על בנה ואינה מוכנה לקחת סיכון, ולאפשר לאב שנגדו קיים חשד על פגיעה מינית בקטין, לשהות לבד עם הקטין.

נוכח האמור ניתנה ביום 27.9.19 החלטתי בה הוריתי לעו״ס לחוק הנוער מהלשכה לשירותים חברתיים במקום מגורי האם להגיש עד ליום 3.10.19 דווח בעניינו של הקטין. לא מצאתי באותו שלב לקצר את תקופת עיכוב ההליכים והתיק המשיך להתברר במסגרת תיק הי״ס.

ביום 3.10.19 הוגש עדכון עו״ס לחוק הנוער אשר הודיעה כי המשפחה אינה מוכרת לשירותי הרווחה וכי כיום מתקיים בירור בדבר החשדות שהועלו על פגיעה מינית בקטין.

עוד באותו יום הגיש האב בקשה בה העלה טענות שקיים קשר בין תלונת האם והעובדה ששכר שירותי עו״ד וכן טען כי זכויותיו נפגעות בשל פגיעה בזמני השהות שלו עם הקטין.

נוכח הודעת העו״ס, וחרף עמדת האב, ביום 9.10.19 ניתנה החלטתי שנוכח חומרת הטענות שעלו, בשלב זה, ועד להחלטה אחרת, ישהה האב עם הקטין בכל זמן בנוכחות גורם שלישי - בן משפחה קרוב. כן מצאתי למנות בדחיפות לקטין אפוטרופוס לדין אשר יגיש עמדתו בהקדם וקבעתי דיון דחוף בפני ליום 22.10.19 במעמד הצדדים והאפוטרופוס לדין.

ביום 10.10.19 הוגש עדכון העו״ס לפיו התרשמות העו״ס היא כי מדובר בקטין בריא ותקין בהתנהגותו וכי שני ההורים רוצים בטובתו של הקטין. העו״ס הוסיפה כי משום שהאם איתנה בחשדה נגד האב, מתברר החשד על ידי המשטרה.

עוד באותו יום (10.10.19) ביקש האב לדחות את הדיון שנקבע לים 22.10.19 דחיה קצרה נוכח חוסר יכולתה של באת כוחו להתייצב לדיון וכן הודיע כי אין לו משפחה להיעזר בה ולפיכך פגש את הקטין בנוכחות האם.

ביום 22.10.19 הוגשה עמדת האפוטרופא לדין לפיה האב מכחיש מכל וכל את החשדות נגדו והוא מוכן להיבדק ולהיחקר. לטענת האפוטרופא משנפגשה עם הקטין, כשנשאל על ידה על האב, הגיב בשמחה.

עוד לדבריה, האם תיארה בפניה את אמירותיו של הקטין אשר עוררו את חשדה וחזרה על דבריה כי אדישותו של האב לחשדות הגבירה אצלה את החשד נגדו. לדברי האפוטרופא, האם הוסיפה כי אינה מעוניינת לפגוע בקשר של האב עם הקטין והיא מודעת לחשיבותו.

האפוטרופא הוסיפה כי יש לנטרל את המתח בין ההורים סביב תיאום המפגשים בין האב לקטין והציעה זמני שהות בהם תשהה האם בעת שהאב פוגש בקטין.

ביום 27.10.19 הודיעה עו״ס לחוק הנוער כי בירור החשדות נגד האב עודנו מצוי בטיפול המשטרה ואולם צפוי כי יעלה קושי של ממש לקבל עדות מהקטין מפאת גילו הרך. לעניין סוגיית זמני השהות המליצה עו״ס לחוק הנוער לערב עו״ס לסדרי דין.

ביום 28.10.19 הוגשה תגובת האב לעמדת האפוטרופא לדין בה הסכים המבקש לכל בדיקה שתוצע וביקש לראות את הקטין ללא פיקוח. לדבריו, המשיבה טרם הגישה נגדו תלונה במשטרה, דבר השומט את הקרקע תחת האשמותיה החמורות והשקריות נגדו.

ביום 31.10.19 הוגשה תגובת האם לעמדת האפוטרופא לדין בה פירטה האם את טענותיה באמצעות ב״כ והביעה נכונות לכל טיפול, עמדה על חובתה להגן על הקטין והציעה שהצדדים יפנו לגישור בשאר הנושאים.

ביום 3.11.19 התקיים בפני דיון ארוך בנוכחות ב״כ הצדדים, ב״כ והאפוטרופא לדין. ב״כ האם ביקש לאפשר לגופים המקצועיים לבחון את החשדות ואת מידת הסיכון שמהווה האב לקטין ולנסות לסייע בהסדרים זמניים. עוד לדבריו, האם סבורה כי האב הוא אב טוב ותעשה ככל יכולתה לסייע לו לראות את הקטין בנוכחותה.

לדברי האם עצמה, האב נהג לראות את הקטין אחת לשבוע, ללא לינה וסופ״ש אחת לשבועיים כולל לינה. עוד לדבריה, הקטין רוצה לראות את אביו והיא רוצה ויכולה לגלות גמישות לעניין המפגשים עם האב.

ב״כ האב מצידה, פירטה את השתלשלות העניינים מאז התחילה מעורבותה. לדבריה בסיום שיחה שלה עם האם, חשה שהאם "מאיימת" ואכן למחרת פתחה האם את תיק הי״ס זאת על אף שהאב שילם בקביעות 3,100 ₪ לחודש (כולל מחציות) ובשלב זה אף לא ציינה האם כל פגיעה של האב בקטין.

רק ביום 23.9.19, כאשר נגשו הצדדים לסגור את חשבון הבנק המשותף, אמרה האם לאב בחוץ שהיא חושדת שהוא פוגע מינית בקטין ופנתה לגורמים מקצועיים. לטענת ב"כ האב, קל מאד לבוא ולטעון שהאב פגע מינית ואז "העולם מתהפך" רק כי האם טענה לפגיעה מינית.

במעמד בדיון נחקרה האם ארוכות על ידי ב"כ האב ופירטה בחקירתה את הנסיבות בהן התעורר חשדה בדבר הפגיעה המינית בקטין ואת פעולותיה לאחר מכן.

אף האב נחקר במעמד הדיון ותיאר את ההסדרים שנהגו בינו לבין האם לעניין זמני השהות עם הקטין טרם מתן החלטת בית המשפט וכן הסביר את קשייו לעמוד בהחלטת בית המשפט לעניין נוכחות גורם מפקח. באשר לדברי האם אודות חשדותיה אמר האב שלא חושב שהדברים נאמרו על ידי הקטין ואולם אמר שהוא "מאמין שהיא [האם - א.ו] מאמינה לדברים האלה" (פרוטוקול דיון מיום 3.11.19 עמי 9 ש׳ 5-6). לדברי האב הוא מאמין שזו האשמת שווא ומקווה שזה לא נכון [שהדברים לא נאמרו על ידי הקטין - א.ו]. בתשובה לשאלת בית המשפט השיב האב ש: "אם הדברים אכן נאמרו על ידי הקטין אכן זה מצריך בדיקה אך לא לקחת את זה לכיוונים כאלו" (עמי 9 ש׳ 10-11). עוד לדברי האב, האם הייתה חשדנית כלפיו מאז ומעולם וזו, בין השאר, הייתה אחת הסיבות בגינה החליט לסיים את הקשר.

לדברי האפוטרופא לדין זכויותיו של הקטין נפגעות בגלל שנפגע הקשר שלו עם האב והוא מתגעגע אליו. לדבריה גם לאחר שהעניין "התפוצץ" עדיין האם אפשרה לאב לשהות ביחידות עם הקטין ולא דיברה עם הגננת או הסייעת לברר את הנושא. האפוטרופא המליצה על זמני שהות מפוקחים על ידי צד ג׳ עד לקבלת חו״ד של גורם מקצועי.

הצדדים והאפוטרופא לדין הסכימו למינוי גורם מקצועי. ביום 5.11.19 ניתנה החלטתי על מינוי הפסיכולוגית ללי גרשנזון ממכון דעה כמומחית מטעם בית המשפט לצורך עריכת אבחון מסוגלות הורית לשני ההורים, לרבות בדיקה האם קיימת פגיעה מינית בקטין והאם קיימת מסוכנות לקטין מצד האב. בהחלטתי קבעתי כי ההורים יישאו בעלות חווה״ד בחלקים שווים. בהחלטתי גם קבעתי כי ככל שהאב ישכור שירותי צד ג׳ לצורך הפיקוח על המפגשים, יישאו הצדדים בחלקים שווים בעלות זאת.

ביום 12.11.19 הוגשה בקשתו הדחופה של האב לזמני שהות ללא לווי. לטענתו בבקשה האם מעכבת את בדיקת המומחית וכמו כן, לדברי אחיה של האם, בעת שהאב נפגש עמו כשהאח פיקח על מפגש עם הקטין), אמר לו אחיה של האם כי ״האם אינה טוענת שהוא [האב - א.ו] פגע בקטין פגיעה מינית, זה לא רשום בשום מקום, ומי שפיתח את זה, זה בית לין". עוד נאמר לו על ידי אחיה של האם, כך לטענת האב, ש״יש שתי דרכים להגיע לפתרון ואין טעם להוציא כספים ולשרוף זמן וביה״מ יקבל מה שיחליטו הצדדים". עוד באותו יום ניתנה החלטתי על תגובה לאלתר.

ביום 14.11.19 הוגש עדכון עו״ס לחוק הנוער לפיו נגבתה עדות מהקטין עוד ביום 27.10.19 וכצפוי, מפאת גילו הרך התקשה לשתף פעולה עם חוקרת ילדים ולא מסר האשמה.

כמו כן, הוגשה ביום 14.11.19 תגובת האם כי אין כל אמת בטענות האב בבקשה הדחופה שהוגשה.

ביום 1.12.19 ניתנה החלטתי על קיום מפגשים בין האב לקטין במרכז קשר.

ביום 9.12.19 הוגשה לתיק מטעם המומחית חוות דעת ראשונית וחלקית לפיה לא עלה באבחון כל ממצא לפיו האב מסוכן עבור הקטין, או עלול לסכן אותו בכל דרך אפשרית ולא עלו אצל הקטין סימנים כי נפגע מינית או היה חשוף להתנהגות בלתי הולמת כלפיו בתחום המיני. ביום 10.12.19 ניתנה החלטתי על תגובת הצדדים בתוך 3 ימים.

האב והאפוטרופא לדין בקשו לאמץ את מסקנות חוות הדעת החלקית ולהסיר את הפיקוח מהמפגשים.

רק ביום 15.12.19 ניתנה תגובת האם לפיה חוות הדעת מוטה לטובת האב ומתארת את האם באופן שלילי ללא הצדקה ומסקנתה הראשונית באשר להעדר מסוכנות אינה ברורה. כמו כן הוגשה באותו יום תגובה נוספת לפיה חרף הסתייגויותיה מחוות הדעת על מסקנותיה והמלצותיה והצורך להמתין לחוות הדעת הסופית, מסכימה האם לזמני שהות ללא פיקוח, אך ללא לינה.

ביום 21.12.19 ניתנה החלטתי על הסרת כל פיקוח במפגשים בין האב לקטין ועל קביעת זמני שהות, כולל לינה בסופ״ש אחת לשבועיים. כמו כן, הוריתי למומחית להתייחס במסגרת חוות הדעת המלאה לחלוקת הזמן ההורי של הקטין עם כל אחד מהוריו.

ביום 5.1.20 הוגשה חוות הדעת המפורטת והמלאה אשר חיזקה את מסקנות חוות הדעת החלקית. חוות הדעת המלאה המליצה על חלוקת זמנים שוויונית בין ההורים ועל טיפול , הדרכה הורית ותיאום הורי. יודגש כי חוות הדעת נערכה על ידי מספר אנשי מקצוע, ואף כללה ביקור בבית האב.

ביום 7.1.20 הוגשה תגובת האב ובה אימץ את חוות הדעת בשתי ידיו.

ביום 12.1.20 הוגשה בקשת האם לפסילת חוות הדעת וזאת בשל היות המקרה מקרה חריג ויוצא דופן של חריגה מסמכות וחוסר אובייקטיביות באופן מובנה לטובת האב בצורה ברורה ובלתי מוצדקת - כך לטענת האם.

ביום 16.1.20 הוגשה תגובת האפוט׳ לדין לפיה התרשמה כי חוות הדעת נעשתה על ידי מספר מומחים ביסודיות ומקצועיות, על בסיס מבחנים ובדיקות אינטראקציה של כל אחד מההורים עם הקטין והיא מפורטת ומבוססת ויש לדחות את בקשת האם לפסילת חוות הדעת.

ביום 19.1.20 הוגשה תגובת המומחית לבקשת הפסילה, לפיה המלצותיה בדבר זמני השהות של הקטין עם ההורים ניתנו בהתאם להחלטת בית המשפט לפיכך לא חרגה מסמכות ואילו שאר טענות האם, מקומן להתברר בשאלות הבהרה או חקירת מומחה וצר למומחית כי תוקפים את השליח כאשר המסקנות או ההמלצות אינן נושאות חן בעיני מי מהצדדים.

אף תגובת האב לבקשת האם לפסילת חוות הדעת הוגשה ביום 19.1.20. לפי התגובה יש לדחות את הבקשה לפסילת חוות הדעת ולקבל את המלצות חוות הדעת במלואן וכן לחייב את האם בהוצאות משפט לרבות מלוא תשלום שכ״ט המומחית בגין עריכת חוות הדעת בתוספת מע״מ כדין.

ביום 21.1.20 הוגשה בקשת האם לסגירת תיק הי״ס וכן הוגשה תשובתה לתגובות לבקשתה לפסילת חוות הדעת בה הדגישה כי היא עומדת על כל טענותיה לעניין העדר האובייקטיביות וחוזרת על הבקשה לפסילת חוות הדעת. כן הוגשה על ידי האם תגובה נוספת בה מבקשת האם שלא לקבל את המלצות חוות הדעת באשר לזמני השהות וזאת לאור הממצאים אודות האב.

לאחר שעיינתי בכלל הבקשות, התגובות והתשובות קבעתי את התיק לדיון בפני ביום 25.2.20 במעמד הצדדים והאפוט׳ לדין.

ביום 25.2.20 התקיים בפני דיון ארוך בו נשמעו באריכות טענות הצדדים הן לעניין הבקשה לפסילת חוות הדעת והן לעניין מסקנות חוות הדעת לגופו של עניין. במעמד הדיון חזרה בה האם מהבקשה לפסילת חוות הדעת ואולם חזרה על הסתייגויותיה מההמלצות. לדברי האם היא לא טוענת עוד למסוכנותו של האב, יחד עם זאת מסתייגת היא מהמסקנות וההמלצות לעניין זמני השהות ומציעה כי זמני השהות עם האב יהיו מצומצמים יותר מהמומלץ בחוות הדעת.

האב והאפוט׳ לדין בקשו במעמד הדיון שוב כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת וכי יינתן תוקף של החלטה שיפוטית להמלצות. כמו כן חזרה וביקשה ב״כ האב כי ייפסקו הוצאות לדוגמא וכי האם תשלם את מלוא עלות חוות הדעת.

אף הצדדים עצמם נשמעו באריכות בדיון. לדברי האם כבר רואה שהקטין מושפע ומבולבל כתוצאה מהרחבת זמני השהות וחוסר היציבות נותן בו את אותותיו. לדבריה הקטין חוזר שמח מהמפגשים עם האב וזה משמח אותה, וכן טענה כי בעת שדווחה על חשדותיה נגד האב נזהרה מאד לומר מילה במילה את ששמעה מהקטין והיו לה חששות כבדים למשמע הדברים ולא יכלה לשתוק. האם הוסיפה כי אינה מתחרטת וכיום היא "אמא שקטה יותר" לאחר שבדקה את הנושא לעומק. עוד לטענתה האב הוא זה שהכניס אותה להוצאות (ולא להיפך) משום שפנה לעו״ד וכתוצאה מכך נאלצה אף היא לשכור שרותי עו״ד, כל זאת בזמן שהיו הרבה הזדמנויות ״לסגור״ בדרכי שלום. האם טענה כי: "אם הוא היה מגיע אתי להסכמות היינו יושבים סביב שולחן ולא היינו מגיעים לבית המשפט״ (עמי 13 לפרוטוקול הדיון מיום 25.2.20 ש׳ 10-11).

האב מנגד חזר וביקש לאמץ את המלצות חוות הדעת במלואן, לדבריו המפגשים שלו עם הקטין איכותיים ואפשר להרחיב החל ממחר בבוקר את זמני השהות. לטענת האב הוא שואף למשמורת משותפת. ב״כ האב חזרה על בקשתה ליתן להמלצות חוות הדעת תוקף של פסק דין.

בסיום הדיון ניתנה החלטתי כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בחוייד ובכתבי הטענות אשר הוגשו לקראת הדיון ולאחר ששמעתי את האפוטרופה לדין ובמהלך הדיון עצמו חזרה בה ב״כ המבקשת מבקשתה לפסילת חו״ד וטענה רק באשר להמלצות חו״ד קובעת אני כדלקמן:

1.    ניתן בזאת תוקף של החלטה להמלצות חו״ד כמפורט בעמודים 20-21 לחו״ד של המומחית.

לא מצאתי לחרוג מהמלצות חו״ד בשלב זה, והן תתקבלנה כפי שנוסחו ע״י המומחית.

2.    באשר להמלצות טיפוליות של חו״ד יפנו הצדדים להדרכה הורית בהתאם להמלצות חו״ד וידווחו על כך לביהמ״ש בתוך 14 יום מהיום. בשלב זה, תושהה ההמלצה בדבר תיאום הורי ובמידה ומי מהצדדים יסבור כי יש מקום לתיאום הורי - יפנה לביהמ״ש בבקשה מתאימה.

3.    נוכח האמור בחו״ד ותוצאות ההליך, קובעת אני כי מלוא עלות חו״ד תשולם ע״י המבקשת והיא תשיב לצד השני את התשלום אשר שילם עבור חו״ד.

4.    באשר להוצאות אשר יתבקשו במסגרת הדיון היום - הצדדים יגישו את טיעוניהם לעניין זה ולא יעלו על עמוד אחד, בצירוף אסמכתאות ככל ויידרש, וזאת בתוך 7 ימים, ולאחר קבלת טיעוני הצדדים תינתן החלטה מתאימה.

תיק יישוב הסכסוך ייסגר."

בקשה לחיוב בהוצאות

ביום 1.3.20 הוגשה בקשת האב לחייב את האם בהוצאות בה טען האב כי התיק אינו מתנהל כתיק י״ס רגיל שכן במסגרת ניהול התיק מונה אפוט׳ לדין, מונה מומחה מטעם ביהמ״ש, הוגשה חוות דעת מעמיקה ויסודית, הוגשו כתבי בית דין רבים ואף התנהלו שני דיונים ארוכים לרבות חקירות, הכל בעטיה של התנהגות המשיבה.

עוד טען כי אף טרם תחילת ההליכים שילם האב מזונות בסך 1,500 ₪ לחודש בתוספת מחציות (זאת בהתאם להסכמתו, ללא שהייתה מערבות משפטית כלשהי) ולפיכך אף לא היה מקום לבקשת סעד זמני והבקשה הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים של האם.

ב״כ האב חזרה על טענותיה כי התלונה הוגשה בסמיכות רבה למועד בו שכר האב שירותי עו״ד, עוד טענה כי כתוצאה מהתלונה שהגישה האם נאסר על המשיב לראות את הקטין ללא נוכחות צד ג׳, האב נכנס למערבולת רגשית ומשפטית שפגעה בנימי נפשו, במעמדו בקהילה (במקום העבודה, גן הילדים ובסביבת מגוריו) וכמובן במצבו הכלכלי בשל ההוצאות המשפטיות שהיה עליו לשלם.

לטענת האב במשך ששת החודשים האחרונים חי חיי גיהינום, עבר בחינות קשות ומשפילות, פגישות חודרניות עם האפוט׳ לדין ועם מומחים שנכנסו לנבכי נפשו וכן בדיקת פוליגרף שיזם לחפותו. בסופו של יום הוברר כי כל האשמות האם כי האב פגע מינית בבנם הנן עורבא פרח והאשמות שווא, ואולם למרות שכל החשדות הוסרו כליל המשיכה האם בחוסר תום לב מובהק להמשיך ולייחס לאב ספק שהוא עלול לפגוע מינית בבנם, סירבה לקבל את המלצות חוות הדעת ואף ביקשה לפסלה.

זאת ועוד, לטענת האב עוד בטרם הוכנה חוות הדעת שלחה האם את אחיה לשכנע את האב להסכים לביטול מינוי המומחית כי "חבל על הכסף והם יסתדרו", דבר בו אף הודתה בדיון האחרון מכאן מסיקה ב״כ האב כי האם ידעה שאין כל סכנה מצד האב לקטין ואת החשדות היא בדתה מליבה. לטענת האב , בדיון מיום 25.2.20 אמרה האב בבירור כי לא חשדות אמת הניעו אותה אלא כי האב "העז" לפנות לייצוג משפטי.

בעטיה של התנהגות האם נאלץ האב לשכור ייצוג משפטי ולהוציא הוצאות רבות, וזהו ממצא עובדתי. סך הוצאותיו המשפטיות של האב (להוציא תשלום שכה"ט למומחית, אשר לגביו כבר ניתנה החלטה שיפוטית) עומדות על סך 75,348 ₪. לבקשה צורפו קבלות.

לטענת האב ניסיון האם להציג עצמה כמחוסרת יכולת כלכלית נדון לכישלון, האם עבדה במשך רוב חייה וחסכה כספים רבים, משכורתה האחרונה עמד על 9,000 ₪ (כיון שמקבלת קצבת אבטלה בסך 6,750 ₪) המבקשת אינה נושאת בהוצאות שכ״ד שכן יש לה דירה בבעלותה (נרכשה עבורה על ידי הוריה) וכן היא נתמכת על ידי משפחה אמידה חמה ותומכת. זאת שעה שהאב אינו בעל דירה, משלם שכירות, מרוויח כיום 10,000 ₪ ואינו נתמך על ידי כל גורם.

בנסיבות העניין בהן שמו הטוב של האב נרמס ברגל גסה על ידי האם הוא אף זכאי לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה מכוונת וזדונית בשמו הטוב וזאת מכוח חוק איסור לשון הרע בסך שלא יפחת מ- 100,000 ₪. לטענתו יש להגן עליו מפני האם ואישיותה וזאת באמצעות פסיקה הרתעתית, על מנת שתניח לו לנפשו.

ביום 9.3.20 הוגשה תגובת האם לבקשה לחייבה בהוצאות. האם, מצידה טענה כי יש לדחות את בקשתו חסרת תום הלב של האב לחייבה בהוצאות משפט אסטרונומיות וכי היא פעלה ועודנה פועלת בניקיון כפיים למען ולטובת הקטין בלבד.

האם הכחישה כי התיק נפתח עקב בדיקת הפגיעה המינית וטענות אלו הועלו בפני האב עוד טרם החלו ההליכים, וזאת לראשונה ביום 8.9.19. לטענתה הבקשה לזמני שהות שהוגשה על ידי האב, היא זו הנגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן האם מעולם לא מנעה מהאב לראות את הקטין.

האם פירטה כי התנהגותו מלאת האשמה ואדישותו של האב למה ששמע מפי האם והפסיביות שנקט, הם שהובילו את האם להעלאת הדברים בפני בית המשפט, דבר שגרר התמשכות ההליך. לדברי האם נהגה בזהירות ראויה להערכה בכך שלא פנתה למשטרה, לא הגישה בקשה לצו הגנה כנגד האב, אלא פנתה אל האב ושיתפה אותו בחששות האמת, כשכל מה שעמד בפני הוא טובת הקטין.

עוד לדברי האם, גם האב וגם המומחית סברו כי אכן המשפטים נאמרו על ידי הקטין.

עוד לדבריה, האם העלתה את החששות ואת דאגתה בפני בית המשפט, שבית המשפט הוא זה שהורה על מפגשים בפיקוח, וגם אז עודדה האם את האב להמשיך ולפגוש בקטין ואף חיפשה מלווה למפגשים, עת האב נקט בגישה פסיבית כהרגלו. לעניין זה טוענת האם שטענת האב שנגרם לו עוול על ידי האם חסרת תום לב, שכן האם עשתה ככל יכולתה על מנת שיתקיימו מפגשים בין האב לקטין.

לטענת האם כל שעשתה הוא ניסיון לגונן על בנה ובית המשפט כבר הטיל עליה את מלוא הוצאות שכ״ט המומחית. האם פירטה את קשייה הכלכליים, לרבות הכחשת טענת האב כי הוריה רכשו לה דירה (לטענתה היא זו שרכשה את הדירה) זאת אל מול מצבו הכלכלי האיתן של האב. כמו כן לדבריה היא זו שנפגעה קשות מהשקרים, ההכפשות וההאשמות שהטיחה בה ב״כ האב, ואילו האב לא היה נוהג שאדישות בה נהג כלפי בנו, היו נחסכים כספים רבים והאירועים יכלו להיבדק במהירות ובשיתוף פעולה.

זאת ועוד, לדברי האם חוות הדעת הייתה מוטית לטובת האב מלכתחילה.

בהתייחס לטענות האב על לשון הרע, הרי שטענות אלו מופרכות ורחוקות מהמציאות ואין להן כל בסיס.

באשר לשכר הטרחה המבוקש על ידי האב, טוענת האם כי האב לא צירף הסכם שכ״ט, ויש חשש שסכום ההוצאות שצורף פיקטיבי (מטענה זו חזרה בה בהמשך). לטענתה סך של 52,850 ₪ כשכ״ט רק עבור בקשה ליישוב סכסוך מהווה סכום עתק ואין הסבר לסכומים הגבוהים שאין להם קשר להליכים שהתנהלו ולטיבם.

בנסיבות העניין, ומשמלוא שכ״ט המומחית הוטל על כתפיה של האם, לא יהיה זה מן הצדק להטיל עליה הוצאות נוספות שכן לא תוכל לעמוד בנטל הכלכלי, וכל חטאה הוא שפעלה בתום לב ומתוך חובתה כאם אך ורק לטובת הקטין ולאורך כל ההליך פעלה לקיום קשר בין האב לקטין וניסתה להגיע להסכמות.

דיון והכרעה

חרף העובדה שעניינה של בקשה זו הוא נושא ההוצאות, ולא החלטה מהותית לגופם של נושאי הליבה של הסכסוך בין הצדדים, אשר כבר הוכרעו בהחלטות קודמות, מצאתי לפרט באריכות את השתלשלות העניינים ואת טענות הצדדים, שכן לאלה גם אלה יש משקל מהותי בבואי להכריע בבקשה שלפני.

אקדים ואומר כי מצאתי לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולאחר שעיינתי בכלל ההליכים בתיק ושקלתי בדברים, מצאתי להטיל על האם הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע״מ כדין ואנמק.

כמפורט בחלקה הראשון של החלטתי, בין הצדדים התנהלו הליכים רבים, וודאי ביחס למשכו של ההליך ולטיבו, כתיק י״ס. אף בית המשפט עצמו נדרש למתן למעלה מ-70 החלטות (חלקן מהותיות) לשני דיונים ארוכים בני מספר שעות כל אחד, כל זאת בלוח זמנים צפוף.

טוענת ב״כ האב כי האשמתה של האם את האב בפגיעה מינית בקטין נגועה כולה בחוסר תום לב ונבעה משיקולים טקטיים משפטיים בלבד. דבר אשר הוכחש נמרצות על ידי האם. לא מצאתי לקבל טענה זו כפשוטה שכן אף האב עצמו בדיון מיום 3.11.19, וכפי שהבאתי בחלקה הראשון של החלטתי (ס׳ 17 להחלטתי) טען כי מאמין הוא לאם שהיא משוכנעת שהדברים נאמרו לה על ידי הקטין, אף אם מאמין הוא שהדברים לא נאמרו. עוד הוסיף כי ככל שאכן נאמרו הדברים על ידי הקטין (דבר שהוא מקווה שלא ארע), אכן יש מקום לבדקם, אם כי לא בכיוון אליו לקחה האם את הדברים. אף המומחית בחוות דעתה לא שללה את האפשרות שהדברים אכן נאמרו על ידי הקטין, אלא שלדבריה ניתן היה לתת הסבר אחר לדברים, ככל שאכן נאמרו.

משכך, מצאתי להאמין לאם, כי בראיית עולמה ולתפיסתה, אכן הדברים נאמרו לה על ידי הקטין, ולא מצאתי לקבל את הטענה כי האם בדתה את כל העניין מליבה אך ורק על מנת לטפול האשמת שווא לצורך יתרון טקטי בהליך המשפטי, כפי שנטען על ידי ב״כ האב.

יחד עם זאת, נכון הדבר כי האם מצאה לפרש את הדברים, ואת תגובתו של האב כראיה לאשמתו, ולא עשתה דבר על מנת לנסות ולבדוק אלטרנטיבות אחרות, דוגמת שיחה עם הגננת וכד׳. התחושה העולה כיום היא כי האם בחרה באותו שלב לייחס את האשמה של פגיעה מינית לאב, זאת על אף שמלכתחילה לא ברור מה מידת החומרה שייחסה לדבריו של הקטין שהרי אף לא מנעה מהאב לשהות לבדו עם הקטין אף לאחר שלטענתה הושמעו הדברים בפניה.

מהשתלשלות העניינים ניתן להבין ולהסיק כי ככל שהתקדם ההליך המשפטי נעשתה האם לכאורה יותר ויותר איתנה בדעתה כי החשדות כנגד האב ממשיים וחזקים, זאת לטענתה בעיקר נוכח ה״פסיביות" ו״שוויון הנפש" של האב כלפי האשמותיה. כל זאת, בעוד ניתן היה לאם אף לאמץ נרטיב אחר, בו אין מסוכנות של האב לקטין, ואולי ניתן למצוא הסבר אחר לדברים ששמעה לדעתה מפי הקטין, כשם שבחרה לעשות בשלבים הראשוניים טרם החלו להתנהל הליכים בין הצדדים.

מהתנהלותה של האם ומדבריה בדיונים בפני, ניכרת האמביוולנטיות שלה כלפי ההאשמות, זאת בניגוד לנטען על ידה במסגרת כתבי בית דין.

מגמה זו נמשכת כאשר האב מתאר בבקשתו מיום 13.11.19 את תוכן שיחתו עם אחיה של האם, עוד טרם הכנת חוות הדעת, ממנה עולה כי לכאורה הדברים הלכו "רחוק מידי" וכעת נעשה ניסיון על ידי המבקשת לצמצם את הנזקים (בעיקר הכלכליים) מבחינתה. יובהר כי האם לא פעלה להביא את אחיה למתן עדות בפני על מנת שיזים את דברי האב, ומשכך, מצאתי להאמין לאב כי הדברים אכן נאמרו.

זאת ועוד, גם לאחר שהוגשה חוות הדעת החלקית, שהיא ברורה במסקנותיה, ומנקה את האב מכל חשד, עדיין לא מצאה האם לנקות את האב מהחשדות, ותחת זאת, בחרה לתקוף את עורכת חוות הדעת ואת חוות הדעת עצמה.

בשלב זה, כאשר לכאורה יכלה האם להרגיע את חששותיה, גררה היא את האב למערבולת נוספת של טענות ותגובות וזאת לעניין חוות הדעת. בנוסף, לא קל הדבר בעיני שתחת קבלת מסקנות והמלצות חוות הדעת, או לחילופין ניסיון כנה לתקוף בהליך מתאים את חוות הדעת באמצעות שאלות הבהרה ו/או חקירת מומחה, מצאה האם להטיל דופי במומחית עורכת חוות הדעת, אשר עשתה עבודתה נאמנה, במקצועיות והעמקה ראויות לכל שבח. עוד יובהר כי במלאכת הכנת חוות הדעת לקחו חלק מספר אנשי מקצוע אשר חוות דעת כולם התגבשה לכדי חוות המלאה, הסופית והמפורטת, לפיה אין כל מסוכנות באב כלפי הקטין ואין כל ממצא המעיד על כך שהקטין עבר פגיעה מינית כלשהי.

זאת ועוד, בקשתה של האם לפסילת חוות הדעת והטלת הדופי במומחית והתעקשותה של האם בעניין זה, הביאו לדיון משפטי ארוך נוסף, בהשתתפות הצדדים והאפוטרופא לדין, כאשר גם היא וגם המומחית התבקשו להגיב לטענות האם עוד טרם הדיון.

מכל המקובץ לעיל עולה כי גם לאחר שהאם יכלה כבר להפיג את חששותיה, זאת באמצעות חוות דעת מפורטת ומקצועית, בחרה שלא לעשות כן והמשיכה במלחמתה. כל זאת, עת שבמהלך הדיון עצמו, אמרה שהאב הוא אב טוב, והיא שמחה שהקטין מבלה עמו. קשה ליישב את הסתירות בין אמירות קשות ביותר בכתבי הטענות עם דבריה של האם עצמה במהלך שני הדיונים.

הרושם העולה מכל האמור לעיל הינו כי ככל שהתפתח ההליך המשפטי, לא מצאה האם בליבה להחזיר את חששותיה למימד הטבעי, ובחרה להעצימם וכן להעצים את הדופי שמצאה באב ובהתנהגותו, זאת אף לאחר שהאב "נוקה" מכל חשש וחשד על ידי חוות הדעת. על כך אף ניתן להוסיף את סירובה של האם להתייחס לממצאי בדיקת הפוליגרף אשר הומצאו לה במעמד הדיון הראשון, ואשר על פיהם האב דובר אמת ולא פגע בקטין.

מאמינה אני לאם כי בתחילת ההליך היו חששות בליבה, גם אם סבורה אני שהחששות לא היו כבדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות. ממקום זה, מצאתי שכנים היו דברי האם בדיון לפני מיום 25.2.20 כי כעת היא "שקטה" יותר ופעלה במסגרת חובתה ואחריותה האימהית, כפי שהיא מבינה אותה. יחד עם זאת, אין בהסבר זה כדי להניח את הדעת באשר להתנהלותה של האם לאחר יום 5.1.20, שאז הוגשה חוות הדעת החלקית, אשר היה בה כדי להרגיע את האם.

גם אם ניתן לקבל את התנהלותה של האם בתחילת ההליך, לא בלי ספקות באשר לבחירותיה, הרי שבהתנהלותה של האם מאותו שלב, מוצאת אני דופי, וסבורה אני כי התנהלותה בשלבים אלו לא הייתה תמת לב לחלוטין, ותחת אימוץ מסקנות חוות הדעת או לחילופין בקשה דחופה לחקירת המומחית, מצאה להטיל דופי במומחית ולהמשיך ולהעלות חשדות קשים כלפי האב, ללא כל אמפתיה לעובר עליו, או לקושי הנגרם לקטין עקב ניתוקו מהאב.

ערה אני לאמירות לא פשוטות של האם במהלך הדיון מיום 25.2.20 לפיהן לשיטתה האב הוא זה אשר הכניס אותה להוצאות את בחר לשכור שירותי עו״ד, כל זאת כאשר האם היא זו שמטיחה בו האשמות כבדות. מהמפורט ניכר כי האם עיוורת למצוקתו של האב בעת ניהול ההליכים ואינה רואה את הסבל שנגרם לו עקב תלונותיה.

לעניין זה אוסיף, כי כמפורט לעיל, עד לשלב קבלת ממצאיה הראשוניים של חוות הדעת, יכולה אני לקבל, גם אם לא בלב קל, את טענת האם כי סברה שהיא חשה שהיא ממלאת את חובתה האימהית להגן על בנה הקטין, ומכאן שלשיטתה לכאורה לא היה מנוס מקיום הליך בעניין זה. יחד עם זאת, כפי שפורט מעלה, משלב זה, סבורה אני כי להתנהלותה של האם אחריות להימשכות ההליכים על כל המשתמע מכך.

באשר לעניין גובה ההוצאות, טוענת ב"כ האב כי עובדה היא שהוצאותיו המשפטיות של האב במסגרת הליך זה, האמירו עד כדי סך של 75,348 ₪ (כולל מע״מ), וחשבוניות אכן צורפו. מקבלת אני את קביעתה של ב"כ האב כי החשבוניות שצורפו אכן מהוות את סך ההוצאה המשפטית אשר הייתה לאב במסגרת ההליכים בינו לבין האם.

יחד עם זאת סבורה אני כי לא כל אימת שצד להליך מוצא לשכור שירותים משפטיים ולשלם עבורם את הסך המבוקש על ידי נותן השרות, יש להטיל על הצד השני את מלוא הוצאותיו, אף אם נדחו טענות הצד השני במלואן.

זאת ועוד, כפי שפרטתי במקרה זה, יכולה אני לקבל את ההצדקה להתנהלות האם בחלקו הראשון של ההליך (עד לקבלת חוות הדעת הראשונית) ומכאן שבשלב זה, על כל אחד מהצדדים לספוג את הוצאותיו. על כך יש להוסיף, שבהחלטתי בפרוטוקול מיום 25.2.20 מצאתי אף להטיל על האם את מלוא הוצאות חוות הדעת, אשר אף הן בסכום לא מבוטל של 15,000 ₪.

עיינתי בטענות הצדדים באשר למצבו הכלכלי של כל אחד מהם, לא מצאתי כי יש בטענות אלו, להשפיע על החלטתי לעניין הטלת הוצאות.

נוכח כל האמור, לא מצאתי להטיל על האם את מלוא הוצאותיו שמשפטיות (הגבוהות) של האב, אל מצאתי להטיל את הסך של 25,000 ₪ (כמחצית) עליהן יש להוסיף את מלוא עלות חוות הדעת.

ערה אני לכך כי האב יישא בהוצאה לא מבוטלת אף, הוא, ואולם, ההליך נסב נסוב וייסוב אף סביב נושאים נוספים, כגון חלוקת זמני השהות והמזונות, אשר לא כולם קשורים לתלונתה של האם על הפגיעה המינית בקטין, ובאשר לנושאים אלו, לא מצאתי להשית על האם את מלוא עלות הוצאות המשפט, מה גם שההליכים טרם הסתיימו (למעט תיק הי״ס).

יחד עם זאת, מוצאת אני כבר בשלב זה, להציע לצדדים להגיע להבנות וככל הנדרש בסיוע צד ג׳ באשר לשאר המחלוקות שנותרו פתוחות, זאת תחת ניהול הליכים משפטיים יקרים אשר ככל הנראה לא יהיו לטובת הצדדים וודאי שלא לטובת בנם הפעוט.

באשר לבקשת האב כי יוטל על האם לשלם לאב פיצוי נאות לטובתו זאת לאור הכאב והסבל שנגרמו לו ולקטין, ואף למען שיקולי הרתעה, לא מצאתי לקבל בקשה זו והיא נדחית. סבורה אני כי תוצאות החלטתי בעניין ההוצאות, לרבות החלטתי מיום 25.2.20 בעניין השתת מלוא שכ״ט המומחית על האם, יש בהם די כדי להרתיע ולאזן נכונה ובאופן צודק את מכלול הצרכים והאינטרסים של הצדדים ואף של הקטין, אשר גם טובתו נלקחה בחשבון לעניין החלטתי זו .

סוף דבר, האם תשלם לאב סך של 25,000 ₪ הוצאות משפט בתוספת מע״מ כדין. סכום זה ישולם בתוך 45 יום מהיום.

הנני מתירה פרסום החלטתי זו ללא כל פרטים מזהים.

נה היום, ב׳ אייר תש״פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.